התובע לא התייצב לשיבוץ מחדש כפי שנתבקש לעשות ותחת זאת שלח מכתב לנתבעת בה הודיע לה כי שוחח עם נציגה הממונה על העובדים במפעלי נטו, והאחרון הודיע לו כי לא ניתן לאתר עבורו מקום חלופי. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שיבוץ מחדש בעבודה: 1. בפנינו מונחת תביעתו של התובע בה עותר הוא לחייב את הנתבעת בתשלומים הבאים: הפרשי שכר עבודה, תשלום בגין שעות נוספות, תשלום עבור דמי חגים, תשלום דמי חופשה שנתית, תשלום בגין אי הפרשת כספים לקרן הפנסיה ותשלום בגין דמי נסיעות. להלן העובדות הרלוונטיות לענייננו כפי שעלו מטענות הצדדים: 2. הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת במתן שירותי כוח אדם לביצוע עבודות שמירה. 3. התובע עבד בנתבעת בתקופה שבין יום 8/5/09 ועד ליום 26/12/09 באתר מפעלי "נטו" הנמצא בקרית מלאכי (להלן: "מפעלי נטו"). 4. מפעלי נטו הודיעו לנתבעת על סיום ההתקשרות ביניהם, ולפיכך שלחה הנתבעת הודעה לתובע להגיע למשרדיה על מנת להשתבץ מחדש (להלן: "הודעת לשיבוץ חדש"). 5. התובע לא התייצב לשיבוץ מחדש כפי שנתבקש לעשות ותחת זאת שלח מכתב לנתבעת בה הודיע לה כי שוחח עם נציגה הממונה על העובדים במפעלי נטו, והאחרון הודיע לו כי לא ניתן לאתר עבורו מקום חלופי. 6. במכתב ששלח התובע, הודיע התובע כי הוא התקבל לעבודה באותו מקום בו עבד, על ידי חברה אחרת שהתקשרה עם מפעלי נטו, וביקש מהנתבעת "גמר חשבון" לנוכח סיום יחסי עובד-מעביד בניהם. 7. הנתבעת סירבה לשלם לתובע תשלומים נוספים מעבר לתשלומים השוטפים ששילמה לו במסגרת שכר עבודתו, ולפיכך עותר הוא לתשלומים נוספים כאמור לעיל. 8. התובע בתביעתו טוען כי במשך תקופת עבודתו הנתבעת לא שילמה לו את מלוא שכר עבודתו, ופגעה בזכויותיו הסוציאליות המוקנות לו מכוח חקיקת המגן, צווי הרחבה והסכמים קיבוציים. 9. במסגרת סיכומיו עתר התובע לקבלת פיצויי פיטורים, וזאת לנוכח הנסיבות בהן סיים את העבודה בנתבעת, אולם לא כימת תביעתו בנוגע לרכיב תביעה זה. 10. כנגד טענות התובע, טענה הנתבעת כי שילמה את מלוא שכר העבודה לו זכאי התובע, וכן שילמה היא את מלוא זכויותיו הסוציאליות. 11. עוד טענה הנתבעת כי נסיבות סיום יחסי העבודה, אינן מזכות את התובע בפיצויי פיטורים, שכן התובע התפטר מהעבודה על דעת עצמו ומבלי שנתן לו הודעה מוקדמת טרם התפטר, ולפיכך זכאית היא לפיצוי בגין אי מסירת הודעה מוקדמת. דיון והכרעה 12. אין מחלוקת בין הצדדים כי תקופת העבודה בה עבד התובע בנתבעת נמשכה כ 7 וחצי חודשים, השאלה המרכזית העומדת לפתחנו בתיק זה הינה האם התובע קיבל את מלא זכויותיו בתקופת עבודתו או שלאו. 13. טרם נתייחס לטענות הצדדים בנוגע לשאלה זו, נבהיר כי בין הצדדים קיימת מחלוקת נוספת המתייחסת לנסיבות סיום יחסי העבודה, וכפועל יוצא מכך זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים. 14. התובע לא שילם את האגרה הנדרשת בגין תביעה לפיצויי פיטורים, ואף לא קיבל פטור מתשלום אגרה זו. 15. עוד נוסיף ונציין כי התובע לא כימת את התביעה לפיצויי פיטורים אותה העלה לראשונה בסיכומיו, ואף לא פרטם במסגרת החישובים שערך והגיש לבית הדין. 16. מעבר לכך פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 28/7/11 לנוכח בקשת התובע ובוטל לאחר מכן, לא כלל בתוכו סעד לפיצויי פיטורים, והתובע לא עתר לתיקון פסק הדין. 17. בדיון מקדמי שהתקיים ביום 29/11/11 נתבקש התובע להגיש כתב תביעה מפורט בו נדרש הוא לפרט כל רכיב תביעה ודרך חישובו המלא, אולם התובע בחר שלא לכלול את פיצויי הפיטורים במסגרת חישוביו. 18. לנוכח האמור לא מצאנו להידרש לסוגיה זו של נסיבות סיום יחסי העבודה, אולם הואיל והנתבעת העלתה טענה לקיזוז תשלום בגין אי מסירת הודעה מוקדמת, נתייחס בקצרה לסוגיה זו לאחר שנבחן את זכאותו של התובע לתשלומים השונים להם עותר בתביעתו. תשלום שעות נוספות 19. הלכה פסוקה היא שהתובע גמול שעות נוספות נדרש להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות בהן עבד (ר' דב"ע לב/3-32 פרומוביץ - ישראל בר אדון, פד"ע ד 39, ע"ע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, ניתן ביום 30/4/02). 20. עם זאת, מגמת הפסיקה הינה הגמשת הכללים בדבר נטל הראייה החלים על התובע גמול שעות נוספות ובנסיבות בהן הוכיח העובד מתכונת עבודה קבועה, הרי שניתן לומר כי עמד בנטל המוטל עליו ואין צורך להוכחה מדויקת של שעות עבודתו (ר' עד"מ 19/06 מנשה מואס - איל חדד, ניתן בום 2/1/07, ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים, ניתן ביום 12/11/08). 21. במקרה שלפנינו צירף התובע לתביעתו דוחות נוכחות ומסמכים על כך שעבד במתכונת עבודה קבועה ודי בכך משום להצביע על דפוס עבודה קבוע המעיד כי התובע ביצע שעות נוספות כטענתו. 22. אף מעבר לכך, הנתבעת בסיכומיה ציינה בהאי לישנה, כי "הצדדים מסכימים כי התובע עבד במשמרות של 12 שעות עבור הנתבעת באתר טיבון ויל" (ר' סעיף 32 לסיכומי הנתבעת), ומכאן עולה כי אף הנתבעת עצמה מאשרת כי התובע עבד שעות נוספות. 23. משאין מחלוקת כי התובע עבד במתכונת עבודה קבועה וביצע בעבודתו שעות נוספות, הרי שיש לבחון האם קיבל תשלום בגין השעות הנוספות אותן ביצע. 24. התובע טען כי הנתבעת לא שילמה לו שכר עבודה עבור שעות נוספות כמתחייב מהסכם הקיבוצי בענף השמירה, לא בימי החול ולא בימי מנוחה וחג (להלן: "ימי המנוחה"), וכן לא שילמה לו תשלום נוסף עבור עבודתו במוצאי שבת וחג. 25. בנוגע לשעות עבודה נוספות בימי חול טען התובע כי הינו זכאי לתוספת של 25% עבור השעה הראשונה, ותוספת של 50% החל מהשעה השנייה, ואילו בנוגע לעבודתו בימי מנוחה טען כי הינו זכאי לתוספת של 75% עבור השעה הראשונה, ותוספת של 100% החל מהשעה השנייה. 26. כנגד טענות התובע, טוענת הנתבעת כי שילמה לתובע שעות נוספות וזאת באמצעות תוספת מיוחדת של 9% החל משעת העבודה הראשונה בה עבד התובע (להלן: "התוספת"), בימים בהם עבד 12 שעות ברציפות, וזאת בהתאם להסכמה שהושגה עם התובע. 27. עוד טענה הנתבעת כי התוספת ששילמה לתובע היטיבה עימו, וגם אם יקבע כי היה עליה לשלם לתובע תשלום לפי תחשיב שעות נוספות, הרי מששלמה את התוספת, הרי שיש לחייב את התובע בתשלום יתר ששולם לו. 28. מעיון בטענותיו של התובע עולה כי הינו עותר לתשלום עבור שעות נוספות ב 2 סוגי משמרות בהן עבד: האחת משמרות בימי החול, והשנייה משמרות בימי מנוחה וחג כאשר בכל סוג משמרת היה זכאי להפרשי שכר שונים עבור השעות הנוספות שביצע. מנגד טוענת הנתבעת כי שילמה לתובע את מלוא השכר לו היה זכאי בתקופת עבודתו. להלן נבחן את זכאותו של התובע לגמול בגין שעות נוספות בכל אחד מסוגי המשמרות. תשלום שעות נוספות במשמרות בימי החול 29. התובע עבד לטענתו במתכונת עבודה קבועה וביצע בין 5 ל-6 משמרות שבועיות בנות 12 שעות כל אחת, כאשר מתוכם ביצע בין 1 ל-2 משמרות בסופי שבוע. 30. הצגת גרסתו של התובע לסידור העבודה לא נסתרה על ידי הנתבעת, אך הנתבעת טענה כי שילמה לתובע תוספת של 9% לכל שעת עבודה בה עבד, החל מהשעה הראשונה, וזאת בהתאם להסכם הקיבוצי בענף השמירה. התובע טוען כי הנתבעת לא שילמה לו כל תוספת לשעת העבודה ואף הוא לא הסכים להסדר תשלום שכזה. 31. סעיף 10.2 להסכם הקיבוצי החדש בענף השמירה, מיום 2.11.08 (להלן: "ההסכם הקיבוצי") החל על הצדדים קובע: "א. בעד כל שעת עבודה נוספת ביום חול, שלאחר 8 שעות עבודה ליום למעט בימי מנוחה שבועית כמפורט בסעיף 10.5 להלן, ועד לתקרת מכסת שעות העבודה המותרת עפ"י חוק, ישלם המעסיק גמול עבודה בשעות נוספות בהתאם להוראות הכלולות בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951. על אף האמור בסעיף זה, המעסיק רשאי, בהסכמת העובד בכתב, להוסיף על שכרו של העובד בעד יום עבודה פלוני תוספת כוללת בשיעור של 9% לפחות משכר העבודה הרגיל המשתלם בעד כל שעות העבודה, באותו היום. במקרה כזה יהיה המעסיק פטור מלשלם לאותו העובד גמול עבודה בשעות נוספות בעד עבודה שבוצעה באותו יום עבודה. ב. המעסיק וכן כל עובד, שהסכים לקבלת שכר כולל כאמור לעיל, במקום גמול עבודה בשעות נוספות, יהיה רשאי לבטל כל הסכם כזה בכל עת ע"י מתן הודעה מוקדמת של 30 יום בכתב לצד השני ובתום המועד הקבוע באותה הודעה מוקדמת לא יהיה רשאי המעסיק לשלם יותר שכר כולל לאותו עובד במקום גמול עבודה בשעות נוספות, וזאת כל עוד לא הסכים לכך שוב בכתב, אותו העובד. ג. הושג הסכם שכר כולל כאמור בס"ק (א) ו-(ב) לעיל, וכל עוד עומד ההסכם בתוקפו לאור הוראות ס"ק (ב) לעיל, תשולם לעובד התוספת הכוללת הנזכרת בס"ק (א) לעיל, גם אם לא עבד העובד באותו יום יותר מ-9 שעות. ד. ההסדר הנזכר בס"ק (ב) לעיל ייערך בכתב, לפי הנוסח המצורף להסכם זה, והעתק ממנו ישלח לאחר חתימתו למועצת הפועלים, שבתחומה מועסק העובד. ההסדר המוצע בסעיף הינו הסדר ייחודי המאפשר תשלום גלובאלי עבור שעות נוספות, ומתנה במידה מסוימת הן על חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה"), והן על סעיף 5 לחוק הגנת השכר התשי"א - 1951, האוסר על תשלום "שכר כולל" (ר' ע"ע (ארצי) 184/09 פיודור קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ, ), (להלן: "ענין פיודור"). 32. בפסיקה נקבע כי הדרך למתן תוקף להסדר תמורה הכוללת הינה להתייחס אליו כאל הסדר מוסכם של תשלום "שעות נוספות גלובאליות" וזאת על בסיס הנחה כי בסופו של דבר אכן מקבל העובד לכל הפחות תמורה שווה לתמורה המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה. בהתאם לכך יש לבחון באופן עובדתי בכל מקרה ומקרה האם יש בתמורה הכוללת שניתנה לעובד תחליף אמיתי לשעות אותן ביצע בהתחשב בהיקף השעות הנוספות אותן שביצע בפועל, וכן יש לוודא "כי קוימו כל הוראות ההסכם הקיבוצי המתייחסות לכך, לרבות חתימה על טופס הסכמה בהתאם לנוסח המצורף להסכם הקיבוצי, ולרבות העברת העתק בפועל למועצת הפועלים. בנוסף לכך, יש לוודא כי הסדר התמורה הכוללת בוצע בפועל ככתבו וכלשונו, היינו כי שולמה לעובד "תוספת כוללת בשיעור של 9% לפחות משכר העבודה הרגיל המשתלם לפי התעריף המצורף להסכם זה, בעד כל שעות העבודה באותו היום" (ר' עניין פיודור, פסקה 25 ) 33. במקרה שלפנינו הנתבעת טענה כי התובע הסכים וחתם על הסכם התמורה הכוללת במועד ההתקשרות איתו, ולפיכך הייתה רשאית לשלם לתובע תוספת של 9% לכל שעת עבודה וזאת במקום תחשיב תשלום שעות נוספות. 34. הנתבעת אף צירפה לכתב הגנתה הסכם עליו נשענת טענתה (ר' נספח ג' לכתב ההגנה), אולם לא מצאנו בהסכם התייחסות המפרטת את התוספת של 9% לכל שעת עבודה. 35. בדיון שמיעת הראיות הפנינו את ב"כ הנתבעת לעובדה כי אין בהסכם עליו נשענת הנתבעת הסכמה מפורשת של התובע על תשלום תוספת גלובאלית, אולם לא מצאנו בתשובתו מענה לפער זה שבגרסת הנתבעת כאשר מחד גיסא טוענת כי התובע הסכים במפורש לתוספת הגלובאלית ומאידך גיסא אין כל התייחסות לכך בסכם העסקתו. 36. מעבר לכך, ההסכם אותו צירפה הנתבעת אינו ההסכם אשר מופיע בנוסח ההסכם אשר צורף להסכם הקיבוצי, ואף לא הוכח כי ההסכם נשלח למועצת הפועלים כמתחייב בהסכם הקיבוצי. 37. מעבר לקשיים שיש במתן תוקף להסדר התמורה, סבורים אנו כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי שילמה לתובע תוספת של 9% לכל שעת עבודה במשמרות בימי החול. 38. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי שכרו של התובע הורכב מתשלום "משכורת" שלצידה נרשמו מספר השעות בהן עבד התובע, "שעות נוספות 150%" ו"תוספת ש." 39. הנתבעת לא פירטה באופן ברור את התוספת אותה שילמה לכאורה לתובע ומהראיות אשר הובאו בפנינו מצאנו כי קיימת אצל הנתבעת אי התאמה בין מספר השעות המופיעות בתלוש השכר למספר השעות שבוצעו בפועל (ר' נספחים ד' ו-ד1 אשר צורפו לסיכומי התובע). 40. הנתבעת לא צירפה לכתב ההגנה תחשיבים המפרטים את התשלום לו היה זכאי התובע ולפיו שולמה לו תוספת של 9% כטענתה, ורק בסיכומים טענה כי חישוב ארמטי מצביע על כך כי לתובע שולם שכר ביתר. 41. בסיכומיה הציגה הנתבעת תחשיב חלקי לפיו שכרו של התובע חושב לפי שכר בסיס של 20.8 ₪ לשעה הגבוה משכר המינימום שעמד על 20.7 ₪ אותה שעה, וטענה כי הבסיס ששולם לשעה, קרי 20.8 ₪ בצירוף התוספת בגובה 9% הובילו לכך ששכרו של התובע עמד על סך של 22.67 ₪ לשעה. 42. הגם שטענתה זו של הנתבעת הועלתה לראשונה בסיכומים ויש בה משום להוות הרחבת חזית אסורה, הרי שלא מצאנו כל הסכם המעגן אופן חישוב זה וממילא לא מצאנו כי התובע נתן את הסכמתו לצורת תשלום זו כפי שציינו. 43. זאת ועוד בחוזה העסקה עליו חתם התובע, לא מצאנו התייחסות לגובה שכר הבסיס שסוכם עם התובע, וכל שיש בידינו זה תלוש השכר בו מצוין כי גובה השכר לשעה ששולם לתובע היה בסך 22.67 ₪. עניין זה פועל אף הוא לחובת הנתבעת אשר הפרה בכך חובתה לפרט תנאי עבודתו של התובע בכתב. 44. בהיבט זה מוצאים אנו לציין כי על פי הפסיקה "מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר חזקה שהוא משקף את המציאות... אלא אם כן הוכח, מעדויות אמינות, אחרת" (דב"ע מז/3-146 יוסף חווג'ירת - שלום גל, פד"ע כ', 19), ומשלא מצאנו כל ראיה הסותרת את האמור בתלוש השכר באשר לגובה התשלום ששולם לתובע לשעה, הרי שאין בידינו אלא לדחות את גרסת הנתבעת בנוגע לחישוב אותו הציגה בסיכומיה. 45. מכלל האמור, דוחים אנו את גרסת הנתבעת באשר לתשלום שעות נוספת באמצעות "תוספת מיוחדת" כטענתה, ובהתאם קובעים אנו כי התובע זכאי לתשלום עבור שעות נוספות בהן עבד במשמרות בימי החול. 46. עוד יצוין כי הסדר זה אף מנוגד לאמור בהסכם הקיבוצי בענף השמירה. לפי הוראת הסעיף המתייחסת לתשלום עבור שעות נוספות גלובליות מדובר בתוספת אחוזית לשכר העובד ולא חלק משכר היסוד. (ראו ע"ע (ארצי) 184-09 פיודור קרבצנקו - חברת השמירה בע"מ מיום 18.12.11, ע"ע (ארצי) 211/10 ארקדי נדצקי - שמירה וביטחון הצפון בע"מ מיום 11.5.12). הכללת הגמול בתוך שכר היסוד מנוגדת לאמור בסעיף 5 לחוק הגנת שכר תשי"ח 1958 ועל כן גם מטעם זה לא ניתן לקבלה. 47. התובע הגיש לבית הדין תחשיב המתייחס לחישוב שעות הנוספות אשר ממנו עולה כי הוא זכאי לתשלום עבור 240 שעות נוספות בתוספת של 25%, וכן תשלום עבור 360 שעות נוספות בתוספת של 50%. לא מצאנו בטענות הנתבעת משום לסתור את טענותיו של התובע באשר למספר המשמרות השבועיות והימים בהן עבד אשר נתמכו בדוחות נוכחות. עם זאת, מצאנו כי בתחשיב אותו הגיש התובע נפלו שגיאות מתמטיות, ודרך החישוב שערך אינה ברורה, ולפיכך לא מצאנו לקבל את תחשיבו של התובע כהוויתו. לנוכח האמור אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום בסך, 5,441 ₪ (240 שעות בתוספת של 25% ו-360 שעות בתוספת של 50%). משמרות בשבתות וימי חג 48. התובע טוען כי לא די בכך שהנתבעת לא שילמה לו שכר בגובה של 150% עבור עבודתו בימי מנוחה, היא לא שילמה לו שעות נוספות אותן ביצע בימי מנוחה, על אף שהייתה אמורה לשלם לו עבור השעה הנוספת הראשונה תוספת של 25% ועבור השעה השנייה תוספת של 50% וזאת מעבר לתוספת על עבודה ביום מנוחה בגובה של 150%. 49. הנתבעת טענה כי שילמה לתובע תוספת עבור עבודתו בשבת בגובה של 150% משכר הבסיס לשעה - 20.8 ₪ ולפיכך אין בסיס עובדתי לתביעתו של התובע. הנתבעת לא הכחישה כי לא שילמה לתובע שעות נוספות עבור עבודתו בימי מנוחה, והעיד על כך מנהל הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה במסגרת חקירתו הנגדית כאשר נשאל בעניין זה: "האם שילמתם תוספת עבור עבודה בשעות נוספת בעבודה במנוחה שבועית מעבר לתוספת שבת ת. שילמנו תוספת של 150% מכניסת שבת עד צאת שבת לכל מי שעבד. ש. שאלת בית הדין אם אדם עבד בשבת מעל 8 שעות האם שולמה תוספת מעבר לתוספת השבת של שעות נוספות בעבודה בשבתות ת. לא זכור לי" (פרוטוקול עמ' 11 ש' 3-8) 50. מעבר לעדותו של המנהל הוסיפה וציינה הנתבעת כי "תחשיב שעות השבת ששולמו לפי 150 אחוז מוכיח ומראה כי השכר השעתי לעובד היה 20.8 ₪ ועליו חושבה תוספת של 9 אחוז להשלמת שעות הנוספות" (ר' סעיף 53 לסיכומי הנתבעת). 51. סעיף 10.3 להסכם הקיבוצי קובע כי בימי מנוחה שבועית ו/או חג, לא יחול האמור בסעיף 10.2 לעיל. עובד שיועסק בימי מנוחה שבועית ו/או חג ו/או שבתון, יהיה זכאי לתשלום בגין עבודה במנוחה שבועית ו/או חג בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה כלומר 50% תוספת בעד כל שעת עבודה בתחומם של השבת והחג ויום מנוחה חלופי. מלשון הסעיף עולה כי בעד כל שעת עבודה ביום מנוחה זכאי התובע לתוספת של 50% בעד כל שעת עבודה בשבת וחג (להלן: "תוספת יום מנוחה"), ולפיכך ככל שהנתבעת סברה כי די בתשלום תוספת של 9% עבור שעות נוספות בימי מנוחה הרי שנתפסה לכלל טעות. 52. מעבר לתוספת יום מנוחה של 150%, זכאי העובד ביום מנוחה לשעות נוספות לתוספת של 175% (20%+150%) עבור השעה הראשונה ותוספת של 200% (50%+150%) החל מהשעה השנייה. 53. הנתבעת הדגישה בסיכומיה כי "התובע קיבל שעות עבודה בשכר של 150% עבור כל השעות שביצע בשבת והתובע לא הביא ראיות להוכיח אחרת" (ר' סעיף 54 לסיכומי הנתבעת), אולם בד בבד אישרה כי התובע לא קיבל תשלום עבור שעות נוספות כמתחייב, ולפיכך קובעים אנו כי התובע זכאי לתשלום עבור שעות נוספות בימי מנוחה. 54. על פי התחשיב שהגיש התובע עולה כי הינו זכאי לתשלום עבור 46 שעות נוספות בימי מנוחה בתוספת של 175% ו - 67 שעות נוספות בימי מנוחה בתוספת של 200%. 55. לנוכח האמור זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות בימי מנוחה בסך 760 ₪. הפרשי שכר עבודה בימי מנוחה ומוצאי שבת וחג 56. התובע טען כי הינו זכאי להפרשי שכר עבור עבודתו בימי מנוחה ומוצאי שבת וחג. 57. אליבא דתובע הנתבעת לא שילמה לו 150% עבור כל שעה שעבד ביום מנוחה ואף לא במוצאי שבת וחג על אף שלא היה במנוחה פחות מ- 36 שעות. 58. הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע 150% עבור כל שעת עבודה בה עבד בסופי שבוע וימי מנוחה והסתמכה על האמור בתלוש השכר בו צוין כי שילם לתובע רכיב תשלום של "ש. נוספות 150%". 59. על פי הוראת סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, המנוחה השבועית המגיעה לעובד הנה בת 36 שעות ולגבי יהודי - כוללת את יום השבת. כמו כן קובע החוק כי עובד שעבד בשעות המנוחה השבועית זכאי לגמול בשיעור 150% (ר' ע"ע (ארצי) 402/07 ניצנים - חברה לניהול פרוייקטים בע"מ ר' יאיר חודאדי). 60. בהקשר לזכות למנוחה שבועית ועבודה במוצאי שבת נקבע כי יתכנו מקרים בהם אף עבודה במוצאי שבת תחשב כעבודה במנוחה שבועית אם לא קדמה לה מנוחה של הפסקה רצופה בת 36 שעות (ר' ע"ע 1038/00 שלמה מנחם - שאול יוסף, ניתן ביום 19.12.02). 61. הגם שבמקרה שלפנינו היינו סבורים כי התובע עבד בימי מנוחה וחג ומוצאי שבת, סבורים אנו כי שולם לו מלא שכר בעבור ימים אלה ובעבור מוצאי השבתות והחגים בהם עבד. 62. מעיין בתלושי השכר של התובע עולה כי הנתבעת שילמה לתובע תוספת של 150% ואף הוא קיבל תוספת נוספת שכונתה בתלוש השכר "כתוספת ש". 63. החישובים שערך התובע ברכיב זה אינם ברורים דיו ואינם נתמכים בראיות אובייקטיביות ולפיכך לא מצאנו להיעתר לתביעתו זו שעה שבפנינו מצוי תלוש השכר אשר ממנו עולה כי לתובע שולמה תוספת עבודה ביום מנוחה בשיעור של 150%. מכלל האמור הגענו למסקנה כי דין תביעתו של התובע ברכיב זה להידחות. הפרשי פדיון ימי חופשה 64. התובע טען בתביעתו כי הינו זכאי לתשלום פדיון 9.35 ימי חופשה בשווי על סך 3,065 ₪. 65. בסיכום טענותיו טען התובע כי לאור תשלומים שהועברו לי על ידי הנתבעת, הינו זכאי להפרשים ברכיב זה בסך 1,125 ₪. 66. הנתבעת טענה כי התובע קיבל תלוש שכר בחודש 01/10 ובו פדיון 7.82 ימי חופשה בסך כולל של 1,418.24 ₪. 67. סעיף 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951 מטיל על המעסיק חובה לנהל פנקס חופשה לעובדיו. 68. עוד נקבע בפסיקה נקבע כי "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים" (ר' דב"ע לא/ 3-22 ציק ליפול - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215). 69. על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, התובע היה זכאי על פי ההסכם ל- 10 ימי חופשה והנתבעת שילמה לו 7.82 ימים לפי החודשים בהם עבד. 70. מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת ניהלה בתוך תלוש השכר יומן מעקב אחר ימי החופשה להם זכאי התובע תוך שהיא ציינה מידי חודש את מספר הימים שנצברו לזכותו של התובע. 71. מטענות הצדדים בנוגע לרכיב תביעה זה, התרשמנו כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח את ימי החופשה להם זכאי התובע ומשכך מצאנו כי יש לדחות את התביעה ברכיב זה. דמי חגים 72. התובע טען בכתב התביעה כי הינו זכאי לתשלום עבור 7 ימי חג, אולם בחישובים שהגיש ציין כי הינו זכאי ל - 8 ימי חג. 73. הנתבעת טענה כי שילמה לתובע את כל ימי החג להם היה זכאי ולא נותרה חייבת לו עוד תשלום בגין רכיב תביעה זה. 74. הנטל להוכיח תשלום דמי חג וכן להוכיח כי העובד נעדר בסמוך לימי חג , מוטל על כתפי המעסיק (ר' ע"ע 778/06 איוון מטאשצו'ק נ' שלג לבן). 75. בע"ע (ארצי) 459/07 דוד יפה - ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ (ניתן ביום 8.12.09 - פורסם במאגרים האלקטרוניים) נקבע כי על פי צו ההרחבה בענף השמירה אין התניה של תשלום דמי חג בעבודה ביום לפני החג וביום שאחרי החג, כפי שקיים בצו ההרחבה הכללי בעניין תשלום דמי חגים. בצו ההרחבה החל בענף השמירה נקבע כי יום חג שיחול בשבת, ישולם בעבורו. 76. מעיון מתלושי השכר של התובע עולה כי לתובע לא שולמו כלל ימי חג, ולא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי אכן שילמה לתובע שכר עבור ימי החג. 77. בתקופת עבודתו של התובע התקיימו 6 ימי חג ולפיכך התובע זכאי לתשלום בגין ימים אלה בסך כולל של 1,088 ₪ (6 * 8 * 22.67 ₪). הפרשת כספים לקרן פנסיה 78. התובע טען כי הנתבעת לא הפרישה עבורו כספים לקרן הפנסיה כמתחייב בחוק ובהסכמים הקיבוצים. 79. הנתבעת טענה כי חובתה להפרשת כספים לפנסיה הנה רק לאחר 6 חודשי עבודה. 80. עוד טענה הנתבעת כי התובע לא הביא ראיות המוכיחות את הסכום שנצבר לזכותו ולא הגיש תחשיבים ברורים המצביעים על חוסר בתגמולים. 81. מעיון בטענות הצדדים סביב רכיב תביעה זה עולה כי אין מחלוקת כי הנתבעת לא הפרישה עבור התובע כספים לגמל, שכן הנתבעת סברה כי התובע לא זכאי כלל לתשלומים אלה. 82. הוראת סעיף 25 להסכם הקיבוצי קובעות כי כל עובד זכאי להיות מבוטח בקרן פנסיה המאושרת על ידי משרד האוצר וזאת מתום 6 חודשי עבודה אצל אותו מעסיק. על פי הוראות ההסכם על המעביד לשלם לקרן הפנסיה תשלום בגובה של 6%. 83. אין מחלוקת כי התובע עבד בנתבעת 7 וחצי חודשים ולפיכך הינו זכאי להפרשת כספים לפנסיה החל מיום 8/11/09 ועד ליום 26/12/09, בשיעור 6% משכרו. 84. לנוכח האמור על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשת כספים לקרן הפנסיה בגובה של 392 ₪. תשלום דמי נסיעות 85. התובע טען כי בהתאם להסכם הקיבוצי החל בענף השמירה משנת 1972 הינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה מביתו בסך כולל של 10,965 ₪, אולם מאחר והנתבעת שילמה לו בתקופת עבודתו תשלום בסך 1,549 ₪ נותרה היא חייב לו תשלום בסף 9,416 ₪. 86. הנתבעת טענה כי שילמה לתובע את מלא דמי הנסיעה בתקופת עבודתו ולא נותרה חייבת לשלם לו כל תשלום בגין רכיב תביעה זה. 87. הוראת סעיף 16 להסכם הקיבוצי בענף השמירה קובעת כי על המעסיק להשתתף בהוצאות הנסיעה של העובד לעבודה ובחזרה וזאת "בהתאם להוראת ההסכמים הקיבוציים בעניין זה בין לשכת התיאום וההסתדרות כפי שיתעדכנו מעת לעת". 88. הלכה פסוקה היא כי על התובע החזר הוצאות נסיעה מוטל הנטל להוכיח מה היו הוצאות הנסיעה ומתי שילם אותן בפועל וככל שלא הוכיח כי שילם בפועל את הוצאות הנסיעה הרי שלא קמה לו הזכות שהמעביד ישתתף בהוצאות אלו (ר' דב"ע נז 3-39 אליק בביוב - נפתלי גפן). 89. בעניינו התובע הציג את גובה דמי הנסיעה מביתו למקום עבודתו אך לא הוכיח כי שלם את דמי הנסיעה בגובה הסכום אותו טוען. 90. מעבר לכך, הוראות צו ההרחבה בין לשכת התיאום לבין ההסתדרות החל על הצדדים קובעות כי גובה דמי הנסיעות המקסימאלי יעמוד על 22.7 ₪. 91. משהתובע לא הוכיח כי שילם בפועל את דמי הנסיעה להם הינו טוען ומשגובה דמי הנסיעה המקסימאליים נמוכים באופן משמעותי מהסכום עליו הסתמך התובע בתביעתו מצאנו כי יש לדחות את תביעתו של התובע ברכיב זה. טענות הקיזוז 92. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי יש לקזז תשלום בסך 1,418 ₪ בגין אי מסירת הודעה מוקדמת, שעה שהתובע בחר להמשיך לעבוד במפעלי נטו תחת החברה שזכתה במכרז. 93. על פי טענת הנתבעת היה באפשרותה להמשיך ולהעסיק את התובע במקום אחר אולם התובע בחר שלא להגיע למשרדיה לשיבוץ מחדש והמשיך לעבוד במפעלי נטו. 94. התובע מנגד טוען כי נציג מטעם הנתבעת הודיע לו כי אין באפשרות הנתבעת למצוא עבורו מקום עבודה חלופי, ולפיכך פנה לחברה שזכתה במכרז והמשיך לעבוד אצלה. 95. גרסתו של התובע לא נסתרה על ידי הנתבעת, ומבין טענות הצדדים השונות לא מצאנו להעדיף את גרסתה של הנתבעת על פני גרסתו של התובע. 96. לנוכח האמור לא מצאנו לקבל טענתה של הנתבעת לקיזוז שעה שלא עמדה בנטל להוכיח את גרסתה. סוף דבר 97. הנתבעת תשלום לתובע את התשלומים הבאים: תשלום בגין שעות נוספות בעבודה בימי חול בסך 5,441 ₪. תשלום בגין שעות נוספות בעבודה בימי מנוחה בסך 760 ₪. תשלום בגין ימי חג בסך 1,088 ₪. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 392 ₪. סכומים אלה יישאו הצמדה החל מיום 26/12/09 ועד למועד התשלום בפועל. 98. מעבר לתשלומים אלו תשלם הנתבעת לתובע תשלום בסך 750 ₪ הוצאות משפט וזאת בשים לב כי התובע לא היה מיוצג. תשלום ההוצאות יועבר לתובע תוך 30 יום ולאחר מכן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל. 99. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום. הצעת עבודה חלופית