שטר חוב ללא סכום

בית המשפט פסק כי השלמת הסכום בשטר החוב נעשתה בחריגה ובניגוד להוראות הסכם ומכאן בטלה כלפי הנתבע. סעיף 19 לפקודת השטרות (נוסח חדש) קובע: היה שטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו. מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה.." ולעניין זה כותב ד"ר י. זוסמן בספרו דיני שטרות, מהדורה שישית התשמ"ג, עמ' 169 כדלקמן: "על פי סעיף 19(ב) לפקודה, אין חותם המסמך הלא שלם חייב, בהתאם לרשות לכאורה האמורה בסעיף הנ"ל, אלא אם הושלם המסמך "בדיוק לפי ההרשאה שניתנה". מכאן, שגם אם ניתנה הרשאה, אבל החייב מוכיח שהשטר לא הושלם בדיוק על פיה, החייב פטור. התוצאה היא שפלוני שהורשה להשלים שטר ולכתוב בתורף 00 לירות והוא כתב 200 לירות, אינו זכאי לגבות 200 לירות, כי לכך לא הורשה, אך הוא גם אינו זכאי לגבות 100 לירות, כי סכום זה לא רשום במסמך, והשלמה שלא נעשתה בדיוק לפי ההרשאה, אינה מחייבת וכמוה כלא נעשתה" (וראו גם ש. לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה עמ' 449). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שטר חוב ללא סכום נקוב: האם התחייב הנתבע לשלם לתובעת סך 801,057 ₪ בהתאם לשטר חוב נושא תאריך מיום 10/10/2004 ; האם הנתבע חתם כערב, לחברה עושה השטר, חברה בבעלותו ביחד עם אחרים; האם הסכום המצוין בשטר משקף את חובה של החברה לתובעת במועדים הרלוונטיים. תמצית ההליכים: 1. התובענה נפתחה בדרך של בקשה לביצוע שטר בהוצאה לפועל; ביום 6/12/06 ניתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה ניתנה לנתבע הרשות להתגונן; עושה השטר הינה חברה בשם מוסך אדיר אדי בע"מ (להלן-"החברה"); השטר נעשה לטובת התובעת; בשולי השטר מופיעה חתימה הנחזית להיות חתימת הנתבע על ערבות אוואל ביחד ולחוד עם ערבים נוספים, אמיר יפת, ודני שקורי לפרעון השטר; סכום השטר הינו 801,057 ₪ ומועד פירעונו 10/1/05 (להלן-"השטר"). 2. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהירים. מטעם הנתבע הוגשו תצהיריהם של הנתבע עצמו, אשתו הגב' מיכל בן ישעיהו (להלן-"מיכל"), חוות דעת הגרפולוג מר יצחק חג'ג (להלן-"חג'ג"), חוות הניורולוג ד"ר יוסף זולדן. כן העידו מטעם הנתבע, בנו מר מאיר ישעיהו, ומר אמיר יפת. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר פינחס פלדר מנהל התובעת (להלן-"פינחס") וחוות דעת הגרפולוגית הגב' פנינה אריאלי (להלן-"אריאלי"). חקירותיהם הנגדיות של חג'ג ושל ד"ר יוסף זולדן נשמעו ביום 11/4/11 בפני כב' השופטת אושרי פרוסט, אשר התיק נדון בפניה; בהחלטתה מיום 11/4/11 פסלה עצמה כב' השופטת פרוסט מהמשך הדיון והתיק הועבר להמשך דיון בפני. בישיבת הוכחות מיום 6/9/12 נחקרו העדים הנוספים מטעם הנתבע ובכלל זה, הנתבע עצמו, אשתו מיכל, בנו מאיר בן ישעיהו ואמיר יפת. בישיבה נוספת ביום 12/2/12, נחקרו פינחס ואריאלי מטעם התובעת . הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. טענות הנתבע : הנתבע עסק בצביעת רכבים במתחם מוסך אדיר; במקום ניהלו עסק גם אמיר יפת ודני שקורי (להלן- "אמיר" ו-"דני" בהתאמה), אשר עסקו בפחחות רכב באמצעות חברה בשם - "אדיר ר.נ. בע"מ" (להלן - "אדיר ר.נ"); ביום 14.8.04 עבר הנתבע אירוע מוחי והיה מאושפז לצרכי שיקום עד 1.9.04; לאור מצבו הבריאותי, לא יכול היה הנתבע להמשיך ולנהל את עסקו, על כן חבר לאמיר ולדני להקמת חברה חדשה בשם "אדיר אדי מוסך לפחחות וצבע לרכב בע"מ" (היא החברה עושה השטר); הסכם הקמת החברה נחתם ביום 1/10/04. החוב נשוא השטר הינו חובה של אדיר ר.נ בבעלות אמיר ודני ואינו חובה של החברה, אשר הוקמה בסמוך לחתימת השטר ולא קיבלה כל תמורה בגינו; החוב אינו קשור לנתבע והנתבע לא היה מודע לקיומו; חובה של החברה לתובעת באותה עת הסתכם בסך 30,000 ₪ בלבד אשר שולם זה מכבר. בסמוך לחתימת השטר ביום 23/9/04, נערך הסכם ושטר חוב עליו חתמה אדיר ר.נ בערבותם של אמיר ודני (נספח ו' לתצהירה של מיכל), בו צויין, כי התמורה הינה חלקי חילוף לרכב -דבר המעיד כי מדובר בחוב של אדיר ר.נ. . הנתבע לא חתם ולא נכח בעת חתימת אמיר ודני על השטר. חתימתו זויפה כפי שאף עולה ממסקנות חוות הדעת של הגרפולוג מטעמו לפיהן, "ביחס לחתימה שבמחלוקת, קיימת סבירות גבוהה ביותר, שחתימה זאת לא נכתבה ע"י בן ישעיהו יוסף." על פי מסמכי היסוד של החברה, יש צורך בחתימת הנתבע על מנת לחייב את החברה. בהעדר חתימתו- השטר החתום בשם החברה על ידי אמיר ודני בלבד, אינו תקף, ואינו מחייב את החברה. אשר על כן ומשלא ניתן לחייב את החברה על פי השטר, ערבותו הלכאורית פוקעת אף היא. לחלופין, אם חתם הנתבע על השטר, לא היה מודע למהות חתימתו והוחתם בין על ידי מנהל התובעת ובין על ידי כל גורם אחר, תוך הטעיה, מרמה וניצול מצבו הבריאותי; התאריך בו נחתם השטר כמופיע בו הינו 10/10/04; במועד זה היה הנתבע בחופשת מחלה כחודש לאחר שחרורו מבית לוינשטיין; בתקופה זו ביקר פעמים ספורות בלבד בעסק ובשל מצבו הרפואי לא עבד; בהתאם לחוות הדעת הנוירולוגית נספח ה' לתצהיר הנתבע, "לא היה מסוגל להבין בצורה רחבה ומעמיקה את משמעות חתימתו על המסמך וגם השלכתו בעתיד". הנתבע אינו זוכר כי חתם על השקים (נספח ד' לתצהיר התובעת; נספח ו' לתצהיר הנתבע) (להלן-"השקים"). גם במקרה זה חתימתו זויפה; אף אם החתימה הינה חתימתו, לא היה מודע למהות חתימתו והוחתם תוך הטעיה ומרמה ותוך ניצול מצבו הבריאותי; לא ניתנה לחברה כל תמורה בגין השקים ואין המדובר בחוב החברה. השטר לא הוצג בפני הנתבע לא נשלחה בגינו הודעת חילול, התובעת לא התכוונה להיפרע מהנתבע מלכתחילה; החברה או מי מטעמה, שילמו לתובעת לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, סכומים המצטרפים לזיכויים המופיעים בכרטסת (נספח א' לתצהיר התובעת), והעולים על חובה הנטען של החברה ואף של אדיר ר.נ. טענות התובעת במהלך תקופה של מספר שנים סיפקה לאדיר ר.נ באמצעות אמיר ודני, חלקי חילוף לרכבים. כאשר הצטברו לחובת אדיר ר.נ חובות גבוהים בכרטסת, פנה פינחס מנהל התובעת, לאמיר ודני, והתנה את המשך אספקת הסחורות בפירעון החוב הקיים; אמיר ודני הודיעו לפינחס כי בכוונתם להכניס משקיע לחברה אשר באמצעותו יהא בידם להמשיך את הפעילות ואף לשלם את החוב; פינחס התנה המשך הפעילות בחתימת שטר חוב לפיו אמיר ודני ערבים בערבות אוואל לפירעון חובה של אדיר ר.נ. השטר נחתם ביום 23.9.04 (נספח ב' לתצהיר התובעת). בחלוף תקופה קצרה, הודיעו אמיר ודני לפינחס כי שמו של המשקיע הינו יוסף בן ישעיהו וכי שם החברה שונה לשם "אדיר אדי מוסך פחחות צבע רכב בע"מ"; לאור בקשתם כי החשבוניות יצאו על שמה של החברה החדשה, הגיע פינחס למוסך ביום 10/10/04 והחתים את דני ואת הנתבע על שטר החוב המעודכן, הוא שטר החוב נשוא התביעה (נספח ג' לתצהיר התובעת). בתצהירו מתאר פינחס כי הגיע באותו בוקר למוסך ונכנס ישר למשרד בו ישב דני והציג לו את השטר; דני חתם ליד שמו מרצון וללא הסתייגות; אח"כ פגש פינחס את הנתבע, מסר לו את השטר ושמע את דני אומר לנתבע: "זה בסדר תחתום כפי שסיכמנו"; הנתבע קרא את הכתוב במסמך וחתם עליו בפני פינחס. יומיים לאחר מכן ביום 12.10.04, נמסרה לידי פינחס סדרת שקים של החברה, לפירעון מלוא החוב, חתומים גם ע"י הנתבע בשם החברה. הנתבע נטל על עצמו במעשיו ובהתחייבויותיו באופן אישי, ביחד ולחוד, עם שותפיו דני ואמיר את תשלום כל החובות. פינחס לא ידע על מצבו הרפואי של הנתבע אשר במועד החתימה על השטר היה ערני נינוח ועל פניו נראה בריא. התובעת מצרפת חוות דעת גרפולוגית, ממנה עולה כי, בדרגת סבירות הגבוהה ביותר (דרגה 1), חתם הנתבע על השטר. דיון והכרעה: 22. סעיף 22 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), קובע, כי אין חבות על שטר בלא חתימה וסעיף 23 (א) מבהיר בלשון ברורה וחדה כי חתימה מזויפת איננה משיתה חבות על מי שחתימתו זויפה. בהתאם להלכה הפסוקה עוד מקדמת דנא, כאשר טוען נתבע כי חתימתו זויפה, התובע הוא זה אשר צריך להפריך את טענת הזיוף ולהוכיח שהנתבע הוא זה שאכן חתם על השטר (י. זוסמן, דיני שטרות, מהדורה ששית, עמ' 337; ע"א 268/56 נוי ואח' נ' עיריית חדרה ואח', פ"ד יב(1) 353, 358). לנוכח טענת הנתבע לזיוף חתימתו, הנטל איפה על התובעת להוכיח כי חתימת הנתבע על השטר איננה מזויפת. קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני; האחת, באמצעות עדות ישירה - היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה; שנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן; והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון. המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע, חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 261). שני הצדדים תמכו טענותיהם בחוות דעת גרפולוגיות. אריאלי ערכה השוואה ל- 15 שקים מקוריים עליהם מופיעה חתימת הנתבע בשם החברה ואשר נחתמו בסמוך לחתימה על השטר, השוואת החתימה שבמחלוקת לחתימות ממועדים סמוכים, מחזקת את מסקנות חוות דעתה, אותה אני מעדיפה בנסיבות העניין. אכן, אריאלי אישרה בחקירתה נגדית כי לא הייתה מודעת לטענת הנתבע לפיה גם החתימה על השקים, אינה חתימתו, אך אין בכך כדי לשנות ממסקנתי, ואבהיר; בהתייחס לשקים טוען הנתבע (סעיף 16 לתצהירו): "....כמו לגבי שטר החוב נשוא התובענה-אינני מכיר את השקים, אינני זוכר שחתמתי עליהם ולמיטב זכרוני לא חתמתי והמדובר בזיוף חתימתי אף במקרה זה". אמיר העיד כי חתם על השקים מראש וכי כתב היד בשקים אינו כתב ידו. פינחס העיד כי לא היה נוכח בחתימת הנתבע על השקים וכי קיבל את השקים מוכנים (עמ' 56 שורות 11-16). אמיר הוסיף כי לא נכח בעת שהשקים נחתמו בחתימה שנייה (עמ' 31 שורות 19-31). בהמשך נשאל: "ש. לגבי החתימה הנוספת, שנחזית להיות חתימתו של יוסי, האם כבעל מניות בקשת ממנו לחתום? ת. לא לגמרי לא. ש. למי העברת את השקים האלה? ת.ישבנו ביחד, חתמתי והכנתי לו. ש.את מי ידעת שהשקים האלה חתומים? ת. דני. ש. יידעת את יוסי בעניין השקים? ת.לא ידעתי, דני היה אמור ליידע את יוסי, הוא היה צריך חתימה נוספת" (פרוטוקול עמ' 31 שורות 1-9). הנתבע טוען כי בהתאם למסמכי היסוד נדרשת חתימתו כדי לחייב את החברה. אמיר ציין כי חתם על שקים ריקים כפי שנהג לעשות בעבר. לדבריו נדרשה על שקים של החברה גם חתימתו של הנתבע. אין המדובר בחתימה אישית של הנתבע אלא בחתימה הנדרשת על מנת לחייב את החברה. הנתבע הצהיר כי אינו זוכר שחתם על השקים. לטענתו, השקים "מולאו כולם ע"י אותו כותב" (סעיף 16 לתצהירו). הנתבע טוען כי לא ניתנה לחברה כל תמורה עבור השקים בגינה היה חותם על שקים בסכומים אלה. טענתו מסברת אוזן בכל הנוגע לשקים לאחר שמולאו. הנתבע אינו טוען כי לא חתם על שקים של החברה כלל ועיקר, בדומה לאמיר שחתם על שקים ריקים. הנתבע הגיש תצהירי הראיות קודם לתובעת ואף התייחס לסדרת השקים בתצהיר עדותו הראשית. קיומם של השקים ידוע לנתבע לפחות משלב גילוי המסמכים. השקים לא שמשו את הגרפולוג מטעם הנתבע (עמ' 6 שורה 7). בנסיבות אלה יכול היה לבקש השלמת חוות הדעת הגרפולוג מטעמו, ולא להסתפק בטענה סתמית לפיה, אינו זוכר כי חתם על השקים וכי חתימתו על השקים זויפה. הימנעות הנתבע מבדיקת החתימות על סדרת השקים- אשר שנחתמו בהפרש של יומיים מחתימת השטר- פוגמת בטענתו לפיה החתימה על השטר אינה חתימתו. מנגד, מציינת אריאלי במסקנותיה כי "ממצאי הבדיקה מצביעים על כך שקיימת התאמה מלאה בין החתימות על גבי השקים לבין החתימות על מסמכים ב-15-ב-23, כלומר- מר בן ישעיהו יוסף חתם בעצמו על כולם". אריאלי מדגישה כי ההתאמה הינה בכל הפרמטרים שנבדקו כולל אותם מאפיינים ייחודיים ובלתי מודעים של הנבדק. בנוסף, לשקים מציינת אריאלי, כי מצאה 14 סימני דמיון בין החתימה שבמחלוקת לחתימת הנתבע על מסמך המאוחר ב-7 ימים לחתימה שבמחלוקת (תביעה בגין אבדן כושר עבודה ב-19). כאמור, מדובר בחוות דעת המבוססת על השוואה לחתימות הסמוכות למועד החתימה שבמחלוקת. חג'ג התייחס לתביעה בגין אבדן כושר עבודה מסומנת בחוות דעתו ב-2. לא שוכנעתי מהניתוח שערך חג'ג, המבוסס כולו על השוני בחתימה ב-2 כתוצאה מהאירוע שעבר הנתבע, כאשר הוא עצמו מציין כי גם חתימות לפני האירוע וגם חתימות מאוחרות יותר כתובות בשטף, בדומה לחתימה בא-1. אני מסכימה עם אריאלי בטענה לפיה, ניתן לראות בעין לא מקצועית את סימני הדמיון הרבים הקיימים בין החתימה שבמחלוקת לשאר החתימות (עמ' 46 שורות 27-8). לכך יש להוסיף כי גם הנתבע אינו טוען קטגורית כי לא חתם על השטר. בסעיף 9 לתצהירו טוען הנתבע: "אני כלל איני זוכר כי חתמתי על מסמך מסוג זה בגינו נפתח תיק ההוצל"פ ולמיטב זכרוני לא חתמתי על המסמך והמדובר בחתימה אשר זוייפה ככל הנראה ובהתאם, אין כוחה יפה לכל דבר ועניין....." (ההדגשות במקור-ה.פ). אכן קיימת סתירה בין גרסתו של פינחס לעניין האירועים במועד החתימה על השטר, לבין גרסתו של אמיר. אמיר העיד כי על השטר חתמו רק דני והוא עצמו, ואילו הנתבע לא היה נוכח בחתימה (עמ' 27 שורות 1-4; עמ' 34 שורות 26-29). חיזוק לגרסה זו ניתן למצוא בנספח ט' לתצהירה של מיכל. בנספח ט' לא מופיעה חתימת הנתבע ומופיעה חתימתם של אמיר ודני בלבד. מאידך ובניסיון ליישב את הסתירה לכאורה בין גרסתו של פנחס לנספח ט' האמור, טוענת התובעת כי מחקו מא-1 את הסכומים ואת החתימה של הנתבע וחיזקו את הקו תחת חתימת הנתבע אשר חלקים ממנו נמחקו עת מחקו את חתימת הנתבע. אין בסתירה המתוארת ובקיומו של נספח ט', כדי לשנות ממסקנתי המבוססת על חוות דעת המומחה מטעם התובעת לעניין החתימות. הנתבע טוען לחילופין כי, לא היה מודע למהות חתימתו והוחתם בין על ידי מנהל התובעת ובין על ידי כל גורם אחר, תוך הטעיה, מרמה וניצול מצבו הבריאותי. הנתבע נסמך על חוות הדעת הנוירולוגית ערוכה ע"י ד"ר זולדן (נספח ה' לתצהיר הנתבע), לפיה, "לא היה מסוגל להבין בצורה רחבה ומעמיקה את משמעות חתימתו על המסמך וגם השלכתו בעתיד". ד"ר זולדן לא בדק את הנתבע בסמוך לאירוע וחוות דעתו נערכה כשנתיים לאחר מכן (עמ' 9 שורות 4-9). חוות הדעת אינה מתיישבת עם המפורט בסיכום המחלה מיום 1/9/2004, אשר צורף לתצהירו של הנתבע, על פיו במועד שחרורו היה הנתבע, ערני, נינוח, מתמצא בעצמו בזמן ובסיטואציה, דיבור שוטף, עצמאי בתפקוד (גם אם קיים קושי בביצוע פונקציות גבוהות כמו ריצה וקפיצה), קוגניטיבית תקין. ד"ר אבו עמשה, החתום על סיכום המחלה לא זומן להעיד מטעם הנתבע. המומחה מטעם הנתבע אישר כי האירוע שעבר הנתבע היה אירוע קל. לציין כי באותם מועדים אף חתם הנתבע על ההסכם להקמת החברה (נספח ג' לתצהירו). העולה מהמקובץ; התובעת הרימה הנטל להוכחת חתימתו של הנתבע על השטר. לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענתו לפיה לא מודע למשמעות חתימתו בגין מצבו הבריאותי. אף שאלה מסקנותיי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות, מאחר והוכח כי חוב נשוא השטר אינו חובה של החברה לה ערב הנתבע, כפי שיובהר להלן; הוראות ההסכם בחלק העליון של השטר קובעות: "תאריך 10/10.04 הסכם השטר הרצ"ב יוחזק בנאמנות ע"י אוטו אור בע"מ (להלן "הספק"). סכום השטר ותאריך פירעונו ימולא ע"י הספק בהתאם לגובה החוב הרשום לחייב אצל הספק וזאת בצירוף ריבית והצמדה מיום היווצרות החוב ועד לתאריך מילוי השטר. שימור הבעלות - מוסכם כי הבעלות על הסחורה תישאר בידי הספק וזאת עד לתשלום מלא וסופי של החוב, למען הסר ספק שקים הנמצאים בידי הספק בעבור הסחורה שסופקה ללקוח וטרם נפרעו לא יחשב כתמורה, אלא לאחר פרעונם בלבד. השטר יוחזר ללקוח עם פרעון מלוא סכום החוב." פינחס בעדותו אישר כי מילא את השטר לאחר שהנתבע חתם עליו. " ש. מי מילא את השטר? ת.כנראה שכבר היו לי את הנתונים אז מילא אותם מישהו במשרדי. זה כולל את הסכום. אם אמרתי קודם שכאשר הנתבע חתם, היה השטר כולל הסכום, אז טעיתי ואני חוזר בי. אני לא יכול לזכור עד כדי כך מתי כתבנו את הסכום. כנראה שבאתי לדני, אבל זה היה אחרי שהנתבע חתם לטענתי" (עמ' 54 שורות 5-9). פינחס אישר בחקירתו הנגדית כי בתאריך 31/12/2004 עמד החוב של אדיר ר.נ על סך 760,175 ₪ וכי היה זה דני שאמר לו להעביר את החוב של אדיר ר.נ. לשם החברה (עמ' 50 שורות 1-6; עמ' 58 שורות 3-5). מכרטסת הנהלת החשבונות של החברה (נספח א' לתצהירו של פינחס עמ' 5), עולה כי ביום 31/12/04 נרשם סך 760,175.12 ש"ח לחובת החברה. עולה אם כן, כי חובה של אדיר ר.נ הועבר ביום 31/12/04 (חודשיים וחצי לאחר חתימת השטר) לכרטסת החברה אצל התובעת. הסכום שהועבר, תואם את סכום השקים אשר לטענת פינחס נמסרו לו יומיים לאחר חתימת השטר, קרי חודשיים וחצי לפני העברת הסכום בכרטסת לחובת החברה. מהכרטסת של אדיר ר.נ אשר צורפה לתצהירו של פינחס, עולה כי השקים הופקדו בחשבונה של אדיר ר.נ .לא מצאתי בכרטסת של אדיר ר.נ. יתרת חובה בסך 760,175 ₪ ליום 12/10/04- המועד בו פינחס קיבל את השקים לטענתו. יתרת החובה של אדיר ר.נ ליום 12/10/04 על פי הכרטסת הסתכמה ב541,879 ₪. בחקירתו הנגדית, אישר פינחס כי העביר ביום 31/12/04 את חובה של אדיר ר.נ בסך 760,175 ₪ לחובת החברה: "זה החוב שעבר מאדיר ר.נ ואמרו לי להעביר את זה. ש. מי אמר לך. ת. באותו יום קיבלנו את השקים של ה-800,000 ₪ זה היה בתאריך 12/10/04. ש. אמרת שאמרו לך להעביר את החוב, מי אמר לך. ת.דני" (עמ' 50 שורות 1-6). תשובתו לפיה באותו יום התקבלו השקים, אינה מתיישבת עם הכרטסת על פיה ההעברה לחובת החברה נעשתה לכאורה בתאריך 12/10/04 כאשר מצוין כי תאריך הערך הינו 31/12/04. כך גם בכרטסת של אדיר ר.נ (עמ' 3 שורה 5 ), ברצף כרונולוגי של פעולות בחודש אוקטובר מופיעים תאריכי ערך לחודש דצמבר. גרסתו של פינחס בחקירתו הנגדית לפיה נאמר לו להעביר את החוב של אדיר ר.נ לחברה, אינה נזכרת בתצהיר עדותו הראשית. יתירה מכך, כל שנטען בתצהירו אינו מתייחס לחובה של אדיר ר.נ אלא אך ורק לחובות החברה מכאן ואילך. בתצהיר העדות הראשית הצהיר פינחס כי אמיר ודני ביקשו כי "...חשבוניות מעתה יצאו על שמה החדש כאמור, הגעתי למוסך והחתמתי את דני ויוסי על שטר החוב המעודכן, הוא שטר החוב נשוא התביעה" (סעיף 6 לתצהיר ההדגשות שלי-ה.פ). פינחס אינו מניח בתצהירו תשתית עובדתית מכוחה רשאי היה למלא את השטר בדיעבד בסכום חובה של אדיר ר.נ כאשר החייבת העיקרית מכוח השטר הינה החברה וכאשר הנתבע החתום על השטר, ערב אך ורק לחובות החברה. רק בחקירתו הנגדית טען פינחס (בעלמא), כי נאמר לו ע"י דני להעביר את החוב וכי העברת החוב היתה "על דעת השותפים" (אמיר ודני- הערה שלי ה.פ). יתירה מכך, אמיר העיד כי לא התקבלה כל החלטה כזו על המחאת החוב מאדיר ר.נ לחברה (עמ' 29 שורות 14-16; עמ' 31 שורות 9-10). פינחס אישר כי לא דרש, לא שאל, ולא לא הוצגה לו החלטה של החברה, לפיה היא מסכימה, לקבל את חובה של אדיר ר.נ ואישר כי כלל לא בדק זאת (עמ' 50 שורות 18-27). לא הוצגה כל החלטה של מי מהחברות להעברת החוב. וממילא אין באמירה של דני, כדי לחייב את החברה מבלי שהתקבלו החלטות כדין על פי מסמכי היסוד של החברה. לציין כי על פי סעיף 5.10 להסכם הקמת החברה נספח ג' לא ניתן לחייב את החברה ללא חתימת הנתבע . בידי התובעת היה שטר חוב מיום 23/9/04 חתום על ידי אדיר ר.נ. בערבותם של אמיר ודני (נספח ו' לתצהיר מיכל). החוב הוא חוב בגין חלקי חילוף אותם סיפקה התובעת לאדיר ר.נ הדרושים לעבודת פחחות ולא לנתבע שעסק באותם מועדים בצבע בלבד (עמ' 30 שורות 9-10). גם אמיר הדגיש בעדותו כי החוב נשוא השטר הינו חובה של אדיר ר.נ ולא של החברה וכי השטר של החברה נחתם מאחר ולחברה היה אותה עת חוב לתובעת שהסתכם בסך כ- 30,000 ₪ (עמ' 27 שורות 12-14), לדבריו, פינחס ביקש להיות רגוע ביחס לחוב החברה (עמ' 33 שורה 13). החוב בכרטסת היה באותה עת 30,000 ₪. זו הייתה הכוונה עובר לחתימתו (עמ' 29 שורות 9-11). ויודגש, האמור בסעיף 6 לתצהירו של פנחס עצמו, תומך בגרסתם של הנתבע ושל אמיר לעניין הכוונה בחתימת השטר- חובות החברה מכאן ואילך. לדברי אמיר : "באתי להעיד מסיבה אחת, וזה שלא יכול להיות שיטילו על בן אדם חוב שלא שלו. זה לא צודק גם אם היו לי איתו עימותים" (עמ' 32 שורות 27-8). ובהמשך: "לדעתי בכל הסיפור הזה, נוצר מצב, שפינחס יצר בעזרת כמה אלמנטים ופשוט מנסה לקחת מבן אדם שלא שייך לעניין. פינחס ידע בפירוש שבן ישעיהו לא שייך לחברת ר.נ, ולכן כמו שהבנתי, הוא פשוט ניסה להתחכם, הוא העביר לחברה סכומים שלא אושרו לו" (עמ' 33 שורות 1-5). פינחס אישר בעדותו כי יכול היה לפתוח תיק הוצל"פ בגין השטר של אדיר ר.נ בערבותם של דני ואמיר : ש. אף שמרבית החוב שייכת לאדיר ר.נ לא עשית שימוש בהוצל"פ בשטר הראשון? ת. נכון. שטר החוב השני הוא יותר טוב בשבילי..." (עמ' 65 שורות 15-17). השטר נחתם כאמור בסמוך לאחר החתימה על ההסכם להקמת החברה. אכן קיימות בקשות לרישום החברה מחודש יוני 2004 (ת/3 ו-ת/4), אשר נכללו במסגרת תצהיר גילוי המסמכים של התובעת, חתומות על ידי הנתבע וקבילות כראיה. אין בכך להעלות או להוריד מהמסקנות אליהן הגעתי לעיל ולהלן, שהרי גם אליבא לתובעת כפי שאישר מנהלה בחקירתו הנגדית (עמ' 49 שורות 9-12) הרי שהחוב - למעט סך 25,000 ₪ (עמ' 56 שורה 21)- הינו חובה של אדיר ר.נ. ולא של החברה. חלקי החילוף בגובה החוב סופקו לחברת אדיר ר.נ. לכך יש להוסיף כי אמיר לא עומת בחקירתו הנגדית עם טענת פנחס בתצהירו, ולפיה הודיעו לו אמיר ודני כי יכנס משקיע חדש באמצעותו יהא בידם להמשיך בפעילות החברה הישנה ואף לשלם את החוב. העדר גמירות דעת טענת הנתבע לפיה לא הסכים ולא היה מסכים לערוב לחוב קודם של אדיר ר.נ, הינה הגיונית סבירה. בסמוך למועד בו חבר הנתבע לאמיר ולדני, הקימו הצדדים חברה חדשה. אין כל סיבה נראית לעין ומסברת את האוזן בגינה ניתן לייחס לנתבע הסכמה להתחייב בחובות חברה שהוא לא היה בעל אמצעי שליטה בה, והכל ללא תמורה. ומדוע שיסכים לעשות כן? גם פינחס לא שלל אפשרות לפיה החוב אינו של הנתבע (עמ' 55 שורות 26-28). פינחס אשר מילא בשטר לאחר חתימתו על ידי הנתבע, את סכום חובה של אדיר ר.נ, לא היה רשאי לעשות כן. הצדדים הסכימו כי סכום החוב ימולא בהתאם לגובה החוב הרשום לחייב (החברה) מיום היווצרות החוב ועד לתאריך מילוי השטר כאשר ברור על פניו כי נשוא ההסכם הינה סחורה שתסופק לחברה עצמה. כך הוראות ההסכם בין הצדדים כפי שהובאו לעיל (ראו לעניין זה: ע"א 1925/95 מלכה רפאל נגד בנק הבנייה לישראל ). על חוזה ערבות חלים הכללים הרגילים הנוגעים לעצם יצירת הקשר החוזי וגמירות דעתם של הצדדים ליתן את הערבות (ר. בר-קהן דיני הגנת הערב הוצאת נבו עמ' 121 ; ע"א שר נגד כהן פ"ד מג(3) 159 וראו גם ע"א 462/88 גדעון בן צבי נגד בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מד(1) עמ' 127). יחסי ערבות אינם נוצרים מהרהורי הלב של הנושה. הנתבע לא הפיק טובת הנאה ולא הוכחה זיקה היכולה להעמידו כערב לחוב כה נכבד. נשוא השטר הינו חובות החברה ואלה בלבד. הנתבע לא ערב ולא הסכים לערוב לחובות אדיר ר.נ במישרין או בעקיפין באמצעות העברת החוב לחברה. על אומד דעתו ניתן ללמוד אף מהסכם הקמת החברה נספח ג' לתצהירו אשר נחתם בסמוך לפני חתימת השטר ואשר לפיו, כל אחד מהצדדים התחייב כלפי משנהו לסילוק חובות קודמים שנוצרו טרם חתימת ההסכם (סעיף 3.3 להסכם). פינחס אישר בעדותו כי על חשבון השטר התקבלו במסגרת ההוצל"פ סכומים המסתכמים ב-463,061 ₪ (עמ' 64 שורה 6). מכאן שחובה של החברה ממילא נפרע. השלמת הסכום שלא בהתאם להרשאה השלמת הסכום נעשתה בחריגה ובניגוד להוראות הסכם ומכאן בטלה כלפי הנתבע. סעיף 19 לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן-"פקודת השטרות") קובע: היה שטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו. מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה.." ולעניין זה כותב ד"ר י. זוסמן בספרו דיני שטרות, מהדורה שישית התשמ"ג, עמ' 169 כדלקמן: "על פי סעיף 19(ב) לפקודה, אין חותם המסמך הלא שלם חייב, בהתאם לרשות לכאורה האמורה בסעיף הנ"ל, אלא אם הושלם המסמך "בדיוק לפי ההרשאה שניתנה". מכאן, שגם אם ניתנה הרשאה, אבל החייב מוכיח שהשטר לא הושלם בדיוק על פיה, החייב פטור. התוצאה היא שפלוני שהורשה להשלים שטר ולכתוב בתורף 00 לירות והוא כתב 200 לירות, אינו זכאי לגבות 200 לירות, כי לכך לא הורשה, אך הוא גם אינו זכאי לגבות 100 לירות, כי סכום זה לא רשום במסמך, והשלמה שלא נעשתה בדיוק לפי ההרשאה, אינה מחייבת וכמוה כלא נעשתה" (וראו גם ש. לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה עמ' 449). 58. בענייננו, לאחר שפינחס תיקן את גרסתו בחקירה הנגדית ואישר כי הוא אשר מילא את סכום השטר בדיעבד, ניתן לקבוע כי עובר לחתימת הנתבע, היה חסר פרט מהותי בשטר-סכום השטר. מהראיות עולה כי הסכום שמולא בשטר- חובה של אדיר ר.נ, מולא בחריגה מהרשות שניתנה ביחס לחובה של החברה היא החייבת העיקרית שהסתכם באותה עת בכ-30,000 ₪). התוצאה הינה שהסכום מולא שלא בהתאם לרשות שניתנה ודין התביעה להדחות (ראו לעניין זה ע"א 12688/91 א' מצא עודד רפופורט נגד מיכאל רוט, ; י. יערי, ד. תמיר דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט (מהדורה שלישית) עמ' 178-180). יתירה מכך, אף שהשלמת שטר אינה נחשבת לשינוי במסגרת סעיף 64 לפקודת השטרות, ניתן לומר כי השלמת השטר בסכום החוב של אדיר ר.נ כאשר החייבת הינה החברה, כמוה כשינוי הלכה למעשה בזהות החייבת ומכאן בשינוי מהותי בשטר, בלא הסכמת כל הצדדים החבים על פי השטר המתבטלת כלפי הנתבע אשר לא הסכים לשינוי (סעיף 64 לפקודת השטרות). טענה נוספת בפי הנתבע, לפיה העדר חתימתו בשם החברה כעושה השטר, פוגמת בתוקפו וגם מטעם זה אין לערבות תוקף. מנגד, קבעתי כי התובעת עמדה בנטל להוכחת חתימתו של הנתבע על הערבות לשטר. מכאן שיש לשאול, האם אין הנתבע מנוע מהעלאת הטענה לעניין הפגם בחתימת החברה, כאשר חתם על אותו השטר כערב לחברה. לאור המסקנות אליהן הגעתי לפיהן, השטר מולא בחריגה ויש לדחות התביעה מטעם זה, איני צריכה להכריע בטענה זו של הנתבע. סוף דבר דין התביעה להדחות. התובעת תישא בהוצאות ושכ"ט הנתבע בסך 30,000 ₪ בתוך 30 ימים. שטר חובחובשטר