המחלוקת בצריכה הכרעה בתביעה דנן הינה בשאלה, האם התובעת הלוותה לנתבעת בשנת 2000 סך 100,000$ בהמחאות שנרשמו לפקודת הנתבעת והאם הנתבעים חתמו על שטר ההון. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שטר הון הלוואת בעלים: זוהי תביעה כספית בסך 693,304 ₪, אשר הוגשה על ידי התובעת העוסקת, בין היתר, בשמאות, ייזום וניהול והשקעות מסוגים שונים נגד הנתבעים - נתבעת 1 העוסקת בפיתוח, שיווק ומכירת מוצרים בתחום הטכנולוגיה והאופטיקה ונתבע 2 - בעל המניות היחיד של נתבעת 1 ולטענת התובעת, הוא אחראי אישית לחובות והתחייבויות החברה. א. תמצית טענות התובעת לטענת התובעת, הוצע לה בשנת 2000 להשקיע בנתבעת 1 שהייתה בראשית דרכה, סכום של 100,000 דולר והתובעת הסכימה להעמיד לרשות הנתבעים סכום זה, בתנאי שתעמוד לה אופציה לקבלו חזרה ללא ריבית או, על פי בחירתה, לקבל 2.5% ממניות הנתבעת. הסכום נמסר לנתבעת בשתי המחאות לפקודתה והנתבעת בתמורה נתנה לתובעת שטר הון חתום בשמה על ידי הנתבע, על פיו הייתה לתובעת אופציה לקבל ביום 31/12/02 2.5% ממניות הנתבעת או את הסכום שהשקיעה. ביום 28/11/02 פנה עו"ד וסטמן, בשם התובעת, טלפונית לנתבעת, והודיע לה שהתובעת מבקשת לקבל את כספה בחזרה. למרות זאת לא הושב הסכום, אשר בעת מסירתו לנתבעת היה ערכו 473,700 ₪. ההמחאות, אשר כאמור נמסרו לנתבעת באמצעות הנתבע, היו למוטב בלבד ואלה לא נרשמו בספריה. גם שטר ההון שהוא התחייבות של הנתבעת לא נרשם בספריה. טוענת התובעת, כי המפורט מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב הנתבע אישית, מה עוד שהנתבע הונה וקיפח את זכות התובעת כנושה. ב. תמצית טענות הנתבעים 1. טוענים הנתבעים, כי ההמחאות נמסרו על ידי התובעת לעו"ד וסטמן, לא כהשקעה בנתבעת או הלוואה לנתבעת, ואף לא כנגד שטר ההון שלטענת הנתבעים הינו מזויף ומועד עריכתו הוא תעלומה בפני עצמה, אלא במסגרת עסקה שהנתבעים אינם צד לה ושנעשתה בין עוה"ד יצחק ואייל וסטמן (להלן: "עוה"ד וסטמן") ו/או בין התובעת לחברת וסט אינוסט בע"מ או חברה אחרת שבבעלות עוה"ד וסטמן (להלן: "החברה"). התובעת, לטענתם, מעולם לא הייתה בעלת מניות בנתבעת, לא הילוותה כספים לנתבעת ואינה נושה שלה, ובכלל בין התובעת לנתבעים אין כל יריבות. טוענים הנתבעים, כי משטר ההון המזויף לטענתם, עולה כי הון המניות שאותו הייתה צריכה התובעת לקבל, לכאורה, בנתבעת, הינו מתוך הון המניות שהוחזק על ידי החברה ושמניותיה הוחזקו בלעדית על ידי עוה"ד וסטמן. לכך מוסיפים הנתבעים, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, כאשר לטענת התובעת, המוכחשת על ידי הנתבעים, קמה לה הזכות להחזר כספים כבר ביום 31/12/02. 2. טוענים הנתבעים, כי ככל שלתובעת טענות כספיות כל שהן, עליה להפנותם לעוה"ד וסטמן ו/או החברה, מה עוד, שרק לאחר שדרכיהם של וסטמן והחברה נפרדו מהנתבעים, בחרה התובעת להגיש את התביעה דנן, ואינה מגלה את כל הפרטים באשר לנסיבות ההשקעה הנטענת על ידה. עוד טוענים הנתבעים, כי כלל לא ידוע מתי נעשה שטר ההון ובאיזה נסיבות . לטענתם, התביעה אינה מגלה את העובדות הקשורות בהיכרות בין התובעת לחברות ובקשר לנסיבות ההשקעה, הנטענת על ידה, נשוא תביעה זו. זו הסיבה שלא הוגש ולא קיים כל הסכם השקעה ו/או הלוואה ו/או אופציה. כל שקיים, כך הנתבעים, הינו מסמך, הנחזה להיות שטר הון תקף, שלא ברור מתי נעשה, הוא לא נושא תאריך, ובאלו נסיבות ומי חתם עליו בשם הנתבעת, לכאורה. 3. לטענת הנתבעים, הנתבע, אשר רק הוא יכול היה לחייב את הנתבעת בחתימתו, לא חתם על שטר ההון שצורף לכתב התביעה ואין לו כל תוקף. הנתבעים כלל לא הציעו לתובעת להשקיע כספים בנתבעת, ולא סוכם מעולם דבר בין הצדדים לתביעה דנן. התובעת לא העמידה כל כספים לנתבעת, וההמחאות הופקדו בחשבון הנתבעת על ידי וסטמן, שהם השקיעו בנתבעת תמורת קבלת הון מניות שהוחזקו על ידי החברה שבבעלותם. טוענים הנתבעים, כי בשנת 2000 הייתה הנתבעת בעלים של "המצאה", על בסיסה פיתחה מוצר שמטרתו למנוע רטיבות ולכלוך על גבי עדשות מצלמות קולנוע וטלוויזיה, והנתבעת כלל לא עסקה באופטיקה. 4. לצורך ההמצאה, ניסתה הנתבעת, לגייס משקיעים. עוה"ד וסטמן, השקיעו בנתבעת 200,000$ תמורת החזקה ב- 10% מהון המניות המונפק של הנתבעת. וסטמן הפקידו את ההמחאה שנמסרה להם על ידי התובעת, ישירות לחשבון הנתבעת ומבלי שהנתבעים נתבקשו לחתום להסבתן. בדיעבד וכעבור כשנתיים, הסתבר לנתבעים כי 100,000$ מתוך ההשקעה שוסטמן הפקידו בחשבון הנתבעת, היו המחאות של התובעת, שנמסרו לוסטמן ושהעתקים מהן צורפו לכתב התביעה. לנתבעים לא היה כל קשר עם התובעת, ולא היה זה מעניינם מהו מקור כספי ההשקעה שהשקיעו וסטמן. שטר ההון מזויף, הנתבעים לא חתמו עליו, ורק בסוף שנת 2002 קיבלו מכתב דרישה מהתובעת לשלם את הסכום הנקוב בו. 5. במסגרת הבאור לדו"חות הכספיים שהגישה הנתבעת כל שנה, היא הצהירה כי החל מחודש נובמבר 2002 קיבלה דרישה מהתובעת לפירעון שטר בסך 100,00$, אך כיוון ששטר ההון מעולם לא נוצר והחברה לא קיבלה מהתובעת את הסכום הנקוב בו, לא ניתן ביטוי לדרישה זו בספרי החברה. בספרי החברה כלולה הלוואת בעלים מהחברה בסך 200,000$. כן הובהר בדו"חות, כי לטענת החברה, מחצית מסכום השקעתה הועברה על ידי התובעת כנגד שטר ההון האמור אך על פי ספרי החשבונות של הנתבעת, כל הסכום הועבר על ידי החברה. טוענת הנתבעת, שהעובדה שהתובעת כלל לא יודעת מהו עיסוקה של הנתבעת, מעיד שהיא לא נהגה כמשקיע סביר. ג. דיון 1. המחלוקת בצריכה הכרעה בתביעה דנן הינה בשאלה, האם התובעת הלוותה לנתבעת בשנת 2000 סך 100,000$ בהמחאות שנרשמו לפקודת הנתבעת והאם הנתבעים חתמו על שטר ההון. לטענת התובעת, היא הלוותה לנתבעת את סכומי ההמחאות ונשמרה לה האופציה לבחור עד 31.12.02 לקבל חזרה את כספי ההלוואה או לקבל מניות של הנתבעת. לטענתה, אין מחלוקת שהסכום התביעה "הוזרם" לחשבונה של הנתבעת, מה שמצביע על יריבות בין הצדדים. הנתבעים טוענים, להעדר יריבות, שיהוי בהגשת התביעה סמוך למועד ההתיישנות, וכי כאשר ההמחאות הושקעו בחברה, סברו הם שמדובר בהשקעה של עוה"ד וסטמן בסך 200,000$. לטענתם, רק בדיעבד הסתבר להם, כי 100,000$ מתוכם, היו בשיק של התובעת. התובעת טוענת כי כלל לא נקטה בשיהוי, אלא שעכבה את ההליכים המשפטיים לאור אסון אישי שפקד את הנתבע. 2. לטענת התובעת, היא הלוותה את סכום התביעה לנתבעת בשנת 2000 בהמחאות לפקודתה, הנתבעת ידעה זאת, ולא השיבה את הלוואה למרות שנדרשה לעשות כן על ידי התובעת. יתרה מכך, לטענתה, הנתבעים קיבלו ממנה את שטר ההון בחודש נובמבר 2002 ביחד עם מכתב הדרישה מהתובעת. גם לאחר שקיבלו הנתבעים את מכתב הדרישה של התבעת, לא טענו לזיוף, לא טענו שמדובר בהשקעה של עוה"ד וסטמן ולא התייחסו לטענות שמועלות עתה בכתב ההגנה. טוענת התובעת, כי טענת הזיוף נולדה רק בשנת 2008. לטענת התובעת, הנתבע נהג שלא כדין כאשר גרם לנתבעת שלא להשיב את ההלוואה, גרם לה שלא לרשום את ההלוואה בספריה ולאי פרסום דוחותיה הכספיים במועד. זאת, כך התובעת, כיוון שעד לשנת 2005 הייתה הנתבעת פעילה ויכולה הייתה להשיב את ההלוואה, אלא שהנתבע הוא שגרם לאי השבתה. 3. לטענת הנתבעים, אין מדובר בהשקעה של התובעת אלא בהלוואה שנתנה התובעת לעוה"ד וסטמן, ללא הסכם בכתב ומבלי שקיבלה בטוחות להלוואה. הנתבעים טוענים, כי לא ידעו כלל אודות ההלוואה שהעניקה התובעת לעוה"ד וסטמן, אשר הפקיד את ההמחאות בבנק ושערך את שטר ההון והעבירו ממשרדו לחתימת התובעת, ששלחה אותו למשרדו לאחר שחתמה עליו. לטענת הנתבעים, עו"ד וסטמן הוא שניווט את מהלך העניינים על פי האינטרסים שלו בעניין ההלוואה שקיבל מהתובעת. לטענתם, ההלוואה שהעניקה התובעת לעו"ד וסטמן הינה חלק מהסכום שהאחרון התחייב לשלם לנתבעת בגין שיעור 10% מהמניות שהוקצו לחברת ווסט אינווסט. 4. עו"ד וסטמן העיד בחקירתו, כי לא היה מקשר ו/או מתווך בין התובעת לנתבעת, אלא הוא היה חלק מהנתבעת. לגרסתו, על פי ההסכם שבין הנתבעת לחברות שבבעלות וסטמן, הייתה לו הכרעה בחלק הכלכלי והוא דאג למימון. לדבריו, לנתבעת ניתנו הלוואות מהחברות שבבעלות וסטמן, מבנקים ומאחרים, כולל ממנו. בעדותו הסביר, שהכסף שהוכנס לחשבון הנתבעת, כולל אשראי בנקאי היה מימון לחברה ולא לרכישת מניות. הוא נתן אשראי וכסף לנתבעת במסגרת הבנקים וההלוואות. לטענתו, הנתבעת קיבלה הלוואה מהתובעת בסך 100,000$ ואין מדובר בהלוואה של התובעת לו (לעד). לחברה (בפסק דין זה החברה הינה ווסט אנד ווסט) היו 10% מניות ששולמו באותו מועד ועוד 20% אופציה, כך שכל אחת מהחברות או מהאנשים שהילוו לנתבעת יכול היה לקבל מניות או ישירות מהנתבעת או מהחברה. לטענתו, התובעת הייתה אמורה לקבל מניות או ממנו (עו"ד וסטמן), או מהחברה, או מהנתבעת על פי האופציות שהיו לו. לדבריו, על פי שטר ההון, התובעת אמורה הייתה לקבל מניות מהחברה שבבעלותו, או מהמניות שהיו לה באופציה בתוך חברת האם - היא נתבעת 1, כיוון שהיו כמה חברות בשם ספינטק, כולל חברות בנות. לדבריו, הוא הילווה לנתבעת מעל לנדרש, ולא היה צורך שזה ייכתב בס' 4 לשטר ההון, אלא שהתובעת תקבל מניות ממה שיהיה לחברה. 5. לטענת עו"ד וסטמן, נתבע 2 ורואה החשבון של הנתבעת, ידעו שמדובר בהלוואה . רק בשנת 2008 הוא נתקל בטענת הזיוף של שטר ההון. לדבריו, הנתבע טען טענות זיוף גם לגבי רישומי פטנטים של חברות משותפות לחברה ונתבע 2 והמסקנה הייתה שהחתימות לא היו מזויפות. עו"ד וסטמן לא ידע להשיב, מי ערך את שטר החוב, אך ייתכן שמי ממשרדו עשה זאת. עו"ד וסטמן העיד, כי התובעת נתנה שני שיקים, האחד למועד פירעון 31.1.00 והשני ליום 2.4.00, השיקים ניתנו לנתבעת, על שמה ונכנסו לחשבונה. השיקים שמסרה התובעת לנתבעת על סך 100,000$ לא היוו חלק מהסך 200,000$ שהחברה התחייבה לתת לנתבעת תמורת 10% מהמניות. לגרסתו, כאישור להעברת 100,000$ על ידי התובעת, הוא מסר למנהלה (פישלר) את ההפקדה של הכסף בחשבון הנתבעת. 6. לדברי עו"ד וסטמן, הנתבעת הוקמה ביום 26.1.00 והסכם המייסדים שלה נחתם ביום 11.6.00, דהיינו, הנתבעת נוסדה 6 חודשים קודם לכן. את השיק על סך 100,000$ מהתובעת קיבל עו"ד וסטמן במועד שהיווסדה של הנתבעת, אך קשרי העבודה בין עורכי הדין וסטמן, החברה והנתבע היו תקופה ארוכה עוד קודם לכן. עו"ד וסטמן הופנה לת/2 מסמך שעל פניו יצא ממשרדו ובו נקבע בס' 4, כי החברה (ווסט אנד ווסטמט תחתום על מסמך לפיו, 100,000$ שהיא קיבלה מהתובעת, כלול בתוך ההלוואה שהחברה נתנה לנתבעת ולא בנוסף. לכך השיב, שבאותו זמן נתן הנתבע 2 שיקים שלא נפרעו ולו, לעו"ד וסטמן, לא הפריע אם "זה יהיה בתור ההשקעה הראשונה או השניה", כיוון שרצה לראות את מאזן החברה. הוא אישר, שהסכום שמסרה לו התובעת, בכלל בספרי החשבונות של החברה שבבעלותו, תחת "השקעה של החברה בנתבעת". עו"ד וסטמן הופנה בחקירתו להסכם הפשרה, אשר נחתם ביום 14.7.08 בין הנתבעים לעד והחברות שבבעלותו, בו צוין סעיף שיפוי בגין ה- 100,000$. הוא השיב שהוא לא אמר שהחברה קיבלה כספים, אלא שהשיקים היו על שם הנתבעת. התובעת נתנה את השיקים על שם הנתבעת והם הוכנסו לחשבונה. לטענתו, בעת חתימת הסכם הפשרה, הובן שיש מחלוקת לגבי הלוואות של התובעת לנתבעת. 7. התובעת טוענת, כי עו"ד וסטמן היה מנוע מליתן תצהיר בתביעה זו, כבעל מניות בחברת ווסט אינווסט בע"מ ועקב התחייבותו בהסכם הפשרה (נספח ג' לתצהיר הנתבעים). הוא היה, בתקופה הרלוונטית, חלק מהנתבעת והיה עליו לדאוג למימון פרויקט ההמצאה. על פי עדותו הוא זה שדאג למימון ואשראי . משכך, כך התובעת, מקבלת עדותו משנה תוקף, כולל זו שלפיה, ווסט אינווסט עמדה בהתחייבותה על פי הסכם המייסדים של הנתבעת, גם ללא כספי התובעת. כך גם עדותו, לפיה, הנתבעת קיבלה מהתובעת הלוואה בסך 100,000$ וכי הנתבעת התחייבה חוות דעת המומחים 8. נקבע בת.א. 200912/02 בנק לפיתוח התעשייה נגד מנור יוסף, כי 3 דרכים ניצבות בפני תובע להוכחת גרסתו לכך שהנתבע ביקש את ההלוואה הנדונה, לאחר שהנתבע הכחיש זאת: האחת - עדות ישירה של אדם, שראה את הנתבע חותם בפניו על הבקשה לקבלת ההלוואה. השנייה - חוות דעת מומחה לכתב יד, המאמתת את חתימתו של הנתבע על אותו מסמך. השלישית - ראיות נסיבתיות/חיצוניות. 9. מומחה כתב יד מטעם התובעת, מרדכי ורדי קיבל לבדיקה צילום שטר ההון עם החתימה השנויה במחלוקת של הנתבע על גבי חותמת של הנתבעת, ומסמכים להשוואה עם חתימות שהנחת העבודה שלו הייתה, שאין מחלוקת שהחתימות להשוואה הן של הנתבע. המומחה קבע, כי קיימת התאמה, הן בצורת האותיות, הן בזוויות ובכיוונים של הקווים היוצרים את החתימה. לדעתו, לא נמצאו סימנים גרפולוגיים היכולים להצביע על זיוף והחתימה השנויה במחלוקת והנמצאת בתחום הווריאציה הטבעי שהתגלה בחתימותיו המקוריות של הנתבע. כיוון שהוא בדק צילום ולא מקור, הוא הסתמך על ממצאים גרפולוגיים צורניים ולא על אספקטים של לחץ הכתיבה. לדבריו, גם בצילום ניתן להבחין שאין היסוס והחתימה נרשמה ברציפות אחת, במשיכת קו יד אחת כמו בחתימה המקורית. לכן, כך ורדי, הוא קבע בסבירות גבוהה מאוד שהנתבע חתם על שטר ההון ואין מדובר בזיוף. בחקירתו טען ורדי, שמומחה כתב יד לא זקוק להכשרה פורמאלית, אלא מדובר בתחום שהוא היגיון בריא ושכל ישר. לטענתו, החתימות החשובות הן אלה שנעשו באקראי, על פי תחום הגיוון הטבעי, לכל אדם וריאציות בחתימתו, ועל הגרפולוג לאבחן וריאציות אלה, שהן תחום הגיוון הטבעי. במקרה דנן, לטענתו, היו בפניו מספיק חתימות באקראי. כיוון שהמסמך שבמחלוקת אינו מקור אלא צילום, אין חשיבות לעובדה שגם החתימות להשוואה אינן במקור, כיוון שממילא לא ניתן לערוך בדיקת צבע דיו ולא ניתן לערוך בדיקות ניואנסים בלחץ, אלא רק השוואה צורנית של צורת החתימה. 10. המומחה העיד שלא נתבקש ולא בדק, את הטבעת החותמת של החברה. בחקירתו טען, כי גם בחתימה השנויה במחלוקת וגם בדוגמאות חתימה שהמומחה חג'ג ערך יש "גדם". לגרסתו, המומחה חג'ג - מטעם הנתבעים, עשה "מעשה שלא יעשה" בכך שבחן את החתימה על גבי צילום מפקס, כך שהניואנסים החשובים שהם אף עדינים, מטושטשים והצילום לא קולט את הסיומת. חג'ג, לשיטת ורדי, עשה טעות גסה בכך שהשווה אספקטים עדינים של הלחץ. ורדי העיד שבדק את החתימה שבמחלוקת באמצעות זכוכית מגדלת, ולשיטתו, אין צורך להשתמש במיקרוסקופ. לטענתו, ההבדלים בין החתימות הינם מינוריים ובתוך התחום הטבעי - הגיוון הטבעי של החותמת. המומחה הדגש בפרט את הדימיון בפינה הימנית של החתימות. משכך, ועל סמך צילום החתימות, הגיע ורדי למסקנה, שנתבע 2 חתם על שטר ההון בטוות הסבירות שבין 90 - 98. 11. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת מומחה של יצחק חגג. בהתאם לחוות דעתו, הוא קיבל לבדיקה שטר הון מצולם, שבחלקו התחתון מצד ימין מצוי חתימה ומתחת לה הטבעת חותמת, ("החתימה שבמחלוקת"). ביום 10.8.11 ערך המומחה חגג הכתבה לנתבע 2 ובנוסף קיבל ממנו דוגמאות חתימה אקראיות וגם מצולמות. כן קיבל את חוות דעת המומחה מטעם התובעת, מר ורדי ונתבקש לבדוק את החתימה שבמחלוקת והטבעת החותמת שבידה, לדוגמאות החתימות של נתבע 2. גם חגג לא קיבל את השטר המקורי, וכאשר בדק את דוגמאות החתימות של נתבע 2, מצא וריאציות טבעיות ועקביות ללא חריגות. אך כשהשווה את דוגמאות החתימה של נתבע 2, לחתימה שבמחלוקת, שהינה על גבי צילום ולא המקור, מצא חוסר שטף קוי בקו העליון המתמשך כלפי מעלה של האות ד' והסיומת של האות הינה בצורת קו אלכסוני. בעוד שבכל הדוגמאות, קו זה הינו שוטף, לא מהוסס וספונטני, בדוגמאות אין מבנה אלכסוני לאות ד', אלא בקוי חיבור מתעגלים. כן מצא שבחתימה שבמחלוקת אין חדות המצויה בדוגמאות החתימה. חגג מצא הבדל בין החתימה שבמחלוקת לבין דוגמאות החתימה של נתבע 2, בתוכן החותמת, בספרות, ברווחים, במיקום ובטקסט. חגג מצא סבירות גבוהה, בדרגת זהות מס' 2, שהחתימה שבמחלוקת לא נכתבה על ידי נתבע 2 וכך גם מצא שהחותמות שונות. 12. בהתייחסותו לחוות הדעת של ורדי, טען חגג, שורדי לא ערך הכתבה לנתבע 2, מה שמנע מורדי לעמוד על אפשרות הכתיבה. כן לטענתו, כמות דוגמאות החתימה של נתבע 2 שעמדה בפני ורדי לא הייתה מספקת, וורדי לא התייחס לתכונות הקשורות בחיקוי. בנוסף, כך חגג, בחוות הדעת של ורדי יש סתירות כאשר באחת טען לסבירות גבוהה ובשנייה, שמר לעצמו זכות לתיקון לאחר שיראה את החתימה המקורית. בחקירתו העיד, כי לא ערך בדיקה מיקרוסקופית, כיוון שמדובר בצילום ולא במקור. לגרסתו, בפקס, להבדיל מצילום, יש הבדל משמעותי, כיוון שבפקס קו הכתיבה אינו אחיד, יש קו קן, נקודה, מה שדומה לטענתו לכתב מורס בעוד שבצילום ממקור, מדובר בקו שוטף ואחיד. חגג העיד שהוא בדק צילום מפקס ורואים בו את פגמי הפקס. לכן, הגדיל את הצילום. עם זאת, בצילום לא ניתן לבדוק מוטוריקה קווית, אך בחתימה שבמחלוקת ניתן להצביע על חוסר שטף קוי בקו העליון שמתמשך למעלה של האות ד', שהינו קו לא שוטף והססני, לעומת הדוגמאות ששם מדובר בקו אחיד. לגרסתו, כאשר הוא עורך הכתבה לנבדק, הוא רואה אם הנבדק חותם באופן טבעי, או שמנסה להסוות את חתימתו הטבעית. לדבריו, נתבע 2 חתם בפניו את כל דוגמאות החתימה בעת ההכתבה באופן טבעי ביותר ובצורה ספונטאנית, ללא ניסיון להוות ו/או להסוות את כתב ידו. עוד העיד, כי קיבל מהנתבע חותמת אחת לבדיקה. 13. בת.א. 1834/01 עבדאלכרים נ מילטון אינטר בדק ורדי צילום חתימות וקבע שקביעותיו מסוייגות בשל כך, כאשר ככל שיקבל את מקור החתימה יוכל לאשר סופית את תוצאות הבדיקה. בשל ך נקבע שם, כי : "ממסקנותיו וממצאיו של ד"ר ורדי ניתן להבין כי קביעותיו לפיהן מדובר בחתימות מזויפות של התובע, מסויגות ולא ודאיות, לפחות לגבי אחת החתימות.............. במהלך חקירתו הנגדית הודה המומחה כי בשל העובדה כי בדק את החתימות השנויות במחלוקת בצילומי המסמכים ולא במסמכים המקוריים, בדיקתו לא הייתה שלמה כיוון שלא ניתן היה לבדוק פרמטרים חשובים כמו מידת הלחץ שהפעיל החותם על המסמך בעת שחתם עליו. המומחה ציין כי התמקד בבדיקת והשוואת צורת האותיות אשר אינה מושפעת לדבריו, מהעובדה שהמסמך הנבדק הוא צילום של מקור. בדיקה זו גילתה לדבריו, הדבלים משמעותיים בין האותיות אותן השווה. הוא אישר שבדק, לבקשת עו"ד סולטני, רק 3 מסמכים שחתימתם שנויה במחלוקת ולא מעבר לכך. עוד אישר המומחה, במהלך חקירתו הנגדית, כי לא בדק את צורת החתימה והאותיות בעזרת מיקרוסקופ אלא הסתפק בזכוכית מגדלת. נסיבות אלה מערערות את אמינות המסקנות אליהן הגיע ד"ר ורדי בחוות דעתו ומחלישות את משקלן הראייתי של קביעותיו. ברור כי בדיקה יסודית יותר של החתימות המופיעות בכל המסמכים המקוריים השנויים במחלוקת ולא רק בתצלומים של חלק מהמסמכים, לרבות בדיקות לחץ ובעזרת מיקרוסקופ, היתה מביאה את המומחה לקביעות מהימנות וחד משמעיות יותר. " 14. נקבע שם, כי לאור העובדה שהמומחה של הצד השני בדק את החתימה במיקרוסקופ ולאור פרמטרים נוספים, כי בדיקתו הייתה מעמיקה ומקצועית יותר. גם נסיונו רב השנים של המומחה השני בהשוואת כתבי יד ובדיקת מסמכים, במסגרת עבודתו במחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל (בשנים 1991-1975) והניסיון הרב שצבר לאחר מכן בבדיקת והשוואת כתבי יד, ניכרים היטב בתשובות וההסברים שסיפק במהלך עדותו. בית המשפט השווה שם את ניסיונו והשכלתו של מומחה השני לזו של ורדי אשר רכש את מומחיותו בתחום הגרפולוגיה (לא בתחום השוואת כתבי יד) מישראל אודם שהיה בזמנו מבכירי הגרפולוגים בארץ. ניסיונו העשיר ביותר של המומחה השני בבדיקת והשוואת כתבי יד, במסגרת עבודתו במשטרה, הוא משמעותי ובעל משקל של ממש, בבואנו להעריך ולשקול את מהימנותה של חוות הדעת ומשקלה. ניסיון עשיר זה חסר לד"ר ורדי שלא עסק, במשך תקופה כה ארוכה, בהשוואת כתבי יד ובחינת ההבדלים ביניהם, אלא בעיקר בבדיקות גרפולוגיות של כתבי יד, לשם אבחון או גילוי תכונות אופי שונות של הכותב. 15. בתביעה דנן פרט ורדי בחוות דעתו ובעדותו, כי הינו בעל תארים רבים, אך אין לו כל הכשרה גרפולוגית. לגרסתו, 95% מהמקרים הינם שאלה של שכל ישר והגיון בריא, ניסיון וקריאת חומר באינטרנט. לגרסתו, לא תמיד צריך לערוך הכתבה לנבדק והחשוב הוא לבדוק חתימות אקראיות שלו. הוא אישית לא קיבל את המסמך המקורי, ובדק את צילום החתימה מול 6 חתימות אקראיות, מתוכם, 5 צילומים ומקור אחד. לגרסתו, לא ציין זאת בחוות דעתו, כיוון שגם המסמך שנבדק היה צילום ולא מקור. למרות שעל המסמך שבדק קיימת חותמת, הוא לא בדק אותה, כיוון שלא נתבקש לעשות כן. עם זאת השיב בחקירתו,כי שקיים שוני בחותמת בין מסמך ב' 2 שלו לבין המסמך שבמחלוקת ומדובר בשתי חותמות שונות. הוא לא ערך הגדלות לחתימה השנויה במחלוקת, אלא הסתמך בבדיקתו על ההגדלות שעשה מומחה הנתבעים, מר חגג. לגרסתו, עבודתו של חגג אינה מהימנה, לאור העובדה שערך את הבדיקה על נייר שהועבר בפקס, ויש בו רעידות בהגדלות. על פי עדותו, בדיקתו נערכה בעזרת זכוכית מגדלת ולא בעזרת מיקרוסקופ. 17. חגג, עורך דין שלמד שנתיים את תחום השוואת כתב יד וחתימות מאביו, שהיה איש המעבדה לבדיקת חתימות וכתב יד ומסמכים במז"פ, השתלם בנושא במקומות שונים בעולם כולל לימוד בדיקות מיקרוסקופיות לזיהוי סוגי נייר, חתימות וכתבי יד, הוסמך לנושא במשטרה ועבד שם כ - 15 שנה ועוד. גם חגג בדק רק צילום של המסמך בו החתימה הנבדקת ולא בדק את החותמת, אך הוא ערך הכתבה לנתבע, התייחס לפרמטרים השונים ומצא שאין מדובר בחתימת הנתבע. לגרסתו, בזמן ההכתבה שהוא עורך לנבדק, הוא רואה אם מדובר בחתימה טבעית או בזיוף עצמי. גם חגג לא בדק את החתימה במיקרוסקופ, כיוון שמדובר בצילום שהועבר אליו בפקס ולא במקור. דהיינו הוא בדק פקס, שבו, על פי עדותו אין קו שוטף כמו בצילום, אלא קו, נקודה, מה שדומה למורס. לכן לגרסתו, ערך הגדלה, כדי לראות את פגמי הפקס. גם במקרה שבפני, ניסיונו, השכלתו ותחומי התמחותו של חגג רבים ומקצועיים יותר מאלו של ורדי. חגג פרט לפרטי פרטים כיצד הגיע למסקנה, בסבירות גבוהה, כי שטר ההון אינו חתום בידי הנתבע. מקצועיותו, פרוט בדיקתו ומסקנותיו ותחומי התמחותו, מביאים אותי לקבל את חוות דעתו של חגג ולקבע, כי הנתבע אינו חתום על שטר ההון. עדויות הצדדים 18. יוסף פישלר, מנהל התובעת הצהיר, כי בשנת 2000 הוצע לתובעת באמצעות עורכי הדין אייל ויצחק וסטמן, להשקיע בנתבעת, אשר הייתה בראשית דרכה, סך 100,000$ והתובעת אשר הסכימה להצעה, השקיע סכום זה בשתי המחאות לפקודת הנתבעת בלבד, שנמסרו לעו"ד יצחק וסטמן ונפדו על ידי הנתבעת. פישלר העיד בחקירתו, כי עד להליך המשפטי דנן, לא פגש מעולם את הנתבע, וכל ההתנהלות של התובעת הייתה מול עו"ד וסטמן. עוד העיד, כי החברה הייתה חב' סטארט אפ שעסקה במצלמות מהירות, והביטחון של התובעת הייתה האפשרות למשוך חזרה את השקעתה בסוף שנת 2002. לדבריו, עו"ד וסטמן היה היועמ"ש של הנתבעת והוא האמין לו. (ע' 34 שורות 8 - 16 לפרוטוקול). התובעת הסכימה להעמיד את הכסף לרשות הנתבעת, בתנאי שתישמר לתובעת האפשרות, עד ליום 31.2.02 לקבל את כספה בחזרה, אם הנתבעת "לא תמריא, או לקבל 2.5% ממניות הנתבעת, הכל על פי בחירת התובעת. תנאי זה הובהר לעורכי הדין וסטמן עוד טרם העמדת הכספים, וקיבל את הסכמת הנתבעים, הסכמה שהועברה לתובעת על ידי עורכי הדין וסטמן. בשנת 2001 ערכה התובעת את המאזן שלה לשנת 2000, ועל פי הנחיית רואה החשבון שלה, דרשה, באמצעות עורכי הדין וסטמן, שההסכמה הנ"ל תינתן בכתב, כך שיינתן לתובעת שטר הון של הנתבעת, לפיו תינתן לנתבעת האופציה לקבל ביום 31.12.02 2.5% ממניות הנתבעת, או, על פי בחירת התובעת, לקבל חזרה את הסך 100,000$ שהעבירה לנתבעת. לדברי פישלר, בעת שהתובעת מסרה את הכספים בשנת 2000, דובר על הלוואה שתינתן לפדיון או להמרה ושטר ההון כלל לא היה על הפרק. (ע' 35 שורות 1 - 8 לפרוטוקול). 19. בהתאם לדרישת התובעת, הנתבעת הנפיקה את שטר ההון, התובעת חתמה עליו, העבירה אותו לעורכי הדין וסטמן, כדי שיעבירו אותו לחתימת הנתבעת, והנתבע חתם עליו בשם הנתבעת, והעבירו חתום לעורכי הדין וסטמן, אשר העבירו אותו לתובעת, באמצעות פישלר. ביום 28.1.02 הודיעה התובעת לנתבעת, הן ישירות והן באמצעות עורכי הדין וסטמן, שברצונה לקבל חזרה את סכום שטר ההון, אך הנתבעים לא השיבה לה את סכומו. הנתבעת אף לא הגיבה לדרישה להשבת סכום שטר ההון ולא טענה נגדו דבר. דרישות התובעת לקבלת סכום שטר ההון לא נענו ועורכי הדין וסטמן טענו, שאסון אישי שארע לנתבע בשנת 2002 הביאו למצב נפשי קשה, מה שגרם לתובעת לא לפעול מיד בהליכים משפטיים. 20. טוען פישלר, כי רואה החשבון של הנתבעת ידע כל העת אודות התחייבותה וקיום שטר ההון ובדו"חות הכספיים של הנתבעת לשנים 2001 - 2004, שנחתמו על ידו ביום 26.2.06, נכלל "באור" המאשר קבלת דרישות התובעת להחזר וטענת הנתבע, כי מעולם לא נוצר שטר הון ולא נתקבל בנתבעת הסך הנקוב בשטר ההון מהנתבעת. לטענתו, הנתבעת לא העלתה טענת זיוף. הנתבע, כבעל רוב מניות הנתבעת ומנהל יחיד בה, ידע על שתי ההמחאות שהתובעת העבירה התובעת לנתבעת כשהן "למוטב בלבד", הנתבע חתם, בשם הנתבעת, על שטר ההון ולמרות זאת, לא נרשמו בספרי הנתבעת ההמחאות ושטר ההון, המהווה התחייבות הנתבעת. לטענת פישלר, בהתאם לדו"חות הכספיים של הנתבעת, ביום 31.12.02 מצבה אפשר לשלם את חוב שטר ההון, ורק בשל מעשיו ומחדליו של הנתבע התובעת עומדת כיום בפני שוקת שבורה. לטענתו, הנתבע הונה את התובעת וקיפח את זכותה כנושה. 21. בחקירתו העיד פישלר, כי עו"ד וסטמן, הוא שאמר לו שידאג שהנתבעת תעביר אליו מניות שלה. בחקירתו הופנה לס' 4 לשטר ההון, בו מצויין שהמניות יועברו לתובעת מתוך מניות הנתבעות המוחזקות על ידי חב' ווסט-אינווסט והשיב "אני לא יודע מה מערכת היחסים ביניהן, הון המניות המוחזק איך הוחזק אין לי מושג" (ע' 30 שורות 19 -25 לפרוטוקול). לדבריו, ידע שוסטמן מחזיק במניות החברה, אך לא ידע מה האחוז בו הוא מחזיק. (ע' 33 שורה 1 - 2 לפרוטוקול). לדבריו, שטר ההון לא נחתם בפניו, הוא מעולם לא פגש ו/או דיבר עם הנתבע והוא לא ברר עם הנתבע מי מטעם הנתבעת חתם על שוטר ההון, והתבסס על דברי עו"ד וסטמן, שאמר לו שזו חתימת הנתבעת. 22. על פי עדותו, עו"ד וסטמן, אותו הינו מכיר מזה שנים רבות, הציע לו להשקיע כספים, ופישלר ידע שעו"ד וסטמן מעורב בחברה, אך לא ידע מה תפקידו. את הסכום של 100,000$ העמיד לנתבעת, באמצעות עו"ד וסטמן, ובעת שמסר לעו"ד וסטמן את הכסף, לא קיבל ממנו כל מסמך ולא נחתם ביניהם כל מסמך, כיוון שנתן את הכסף לנתבעת באמצעות עו"ד וסטמן בשני שיקים, האחד החודש ינואר 2000 והשני בחודש אפריל 2000 ואת שטר ההון קיבל בחודש נובמבר שנת 2001, דהיינו כשנה וחצי לאחר מכן. שטר ההון המקורי נחתם על ידי התובעת ונשלח אל עו"ד וסטמן ביום 14.11.01 וקיבל צילום חתום חזרה. פישלר העיד, כי מסר את השיקים לעו"ד וסטמן, אשר היה נאמן עליו וההסכם אליו הגיע עם וסטמן, לדברי עו"ד וסטמן, היה על דעת הנתבעת. פישלר העיד, שלא ידע שעל פי הסכם המייסדים של הנתבעת, עו"ד וסטמן התחייב להעמיד לנתבעת 200,000$ כנגד 10% מהון המניות שלה. 23. מטעם הנתבעים העיד רו"ח אליעזר שמאע, אשר שימש כרואה החשבון של הנתבעת ובמסגרת תפקידו ביקר את דוחותיה הכספיים מיום היווסדה. לדבריו, בסמוך לחודש נובמבר 2002 התקבלה אצל הנתבעת, דרישת התובעת לקבלת סכום שטר ההון. הנתבעת, באמצעות מנהלה - הנתבע, הכחישה כל קשר לשטר ההון וההתחייבות על פיו והנתבע טען, שמעולם לא חתם על שטר ההון. משכך, בדו"חות הכספיים הכחישה הנתבעת את החוב הנטען על ידי התובעת, באמצעות ביאור בדו"חות הכספיים מדי שנה. באותו באור אף הוסיפה הנתבעת בדו"חות, שבספרי הנהלת החברה כלולה הלוואת בעלים מחברת ווסט אינווסט בסך השווה לכ - 200,000$ ולטענת ווסט אינווסט מחודש יוני 2003, מחצית מסכום זה הועברה על ידי התובעת, כנגד שטר ההון, בעוד שעל פי ספרי הנתבעת, כל הסכומים הועברו על ידי ווסט אינווסט. לעניין זה טוענת התובעת, כי הבאור אינו נכון, שכן על פי עדות רו"ח שמעא, הוא והנתבע ידעו אודות העברת הכספים לחשבון הנתבעת. בחקירתו העיד, כי היו חילוקי דעות בין בעלי המניות לגבי רישום שני השיקים של התובעת, כאשר מנהל החברה ראה בהם חלק מהשקעת עורכי הדין וסטמן ובתמורה לאותם שיקים, הם קיבלו 10% מהמניות. רו"ח שמעא מציין בתצהירו, כי בספרי הנתבעת לא נרשם כל חוב לתובעת, וכן נרשמה השקעת ווסט אינווסט. גם בספרי החשבונות של הנתבעת נרשמו שתי המחאות נשוא התביעה, ככספי השקעה שנתקבלו מעו"ד יצחק וסטמן ובדו"חות הכספיים נכללו סכומים אלה בסעיף זכאים שונים ויתרת זכות. בחקירתו העיד רו"ח שמעא, כי בשלב מסוים, הנתבעת סבלה מהפסדים והפכה ללקוח מוגבל בבנק. 24. נתבע 2 הצהיר, כי לראשונה פגש את מנהל התובעת בישיבת הגישור, לא הייתה כל הכרות קודמת בינו לבין מנהל התובעת, מה שמראה שאין כל יריבות בין הצדדים לתיק זה. לגרסתו, תמוה, שמנהל התובעת שלטענתו השקיע כספים בנתבעת, לא ביקש לפגוש אותו ולברר מה מצב הנתבעת, טרם השקעת הכספים בנתבעת. מה עוד, שמדובר בחברת הזנק - סטארטאפ. לדברי הנתבע, התובעת עצמה מאשרת (ס' 7 לכתב התביעה, סעיפים 1,5, לתצהיר עדות ראשית מטעמה), שההמחאות נמסרו לעו"ד וסטמן במסגרת עסקה שהנתבעים אינם צד לה ושנעשתה בין התובעת לעורכי הדין וסטמן ו/או בין התובעת לחברת ווסט אינווסט ו/או חברה אחרת שבבעלות עורכי הדין וסטמן. משכך, כך הנתבע, השיקים לא נמסרו בעבור השקעה בנתבעת ו/או הלוואה לנתבעת ואף לא נגד שטר ההון המזויף, שמועד עריכתו הינו בגדר תעלומה. מס' 8 לתצהיר מנהל התובעת עולה, ששטר ההון נחתם על ידו בחודש נובמבר 2001, דהיינו בדיעבד ו- 17 חודשים לאחר המועד בו מסרה התובעת את השיקים לוסטמן. מנספח ד' לתצהיר מנהל התובעת עולה, שטר ההון המזויף, נשלח ביום 14.11.01 על ידי התובעת אל עו"ד וסטמן ולא אל התובעת. לגרסתו, התובעת לא הייתה ואינה, בעלת מניות בנתבעת, לא הלוותה כספים לנתבעת ואינה נושה שלה. כעולה משטר ההון המזויף, טוען הנתבע, את הון המניות של התובעת, כביכול, הייתה אמורה התובעת לקבל מהון המניות שהוחזק על ידי ווסט אינווסט, שמניותיה הוחזקו על ידי עורכי הדין וסטמן. 25. הנתבע הצהיר, כי על פי הסכם המייסדים שנחתם ביום 11.6.00 בינו לבין ווסט אינווסט, עו"ד וסטמן היה אמור להשקיע הנתבעת 200,000$ כאשר לנתבעים לא הייתה כל ידיעה לגבי מקור ההשקעה. וסטמן, כפי שהתחייב, הפקיד בבנק את הסכום. בהסכם המייסדים, העוסק בהשקעת ווסט אינווסט, אין כל קשר לשטר ההון, מה שמלמד שהשקעתה של ווסט אינווסט בנתבעת לא הייתה קשורה בשטר ההון. הנתבעת עשתה שימוש בכספי ההשקעה לפיתוח ההמצאה, שעל בסיסה פתחה מוצר ולמימון השתתפות והצגת המוצר בתערוכות שונות בעולם במימון הנתבעת. לאחר שאזל הסכום, התובעת לא הצליחה לגייס השקעות נוספות להמשך פעילותה ולכן נאלצה להפסיק את פעילותה. עם סיום פעילות הנתבעת וכנגד סכום ההשקעה והעברת מניות ווסט אינווסט לבעלות הנתבע, הוא נתן הסכמה והרשאה לעורכי הדין וסטמן, לעשות שימוש בלתי מוגבל בהמצאה ובמוצר שפיתחה הנתבעת. 26. בחקירתו העיד הנתבע, כי בשלב הקמת החברה, כשנה וחצי, הכספים שגויסו על ידי עורכי הדין וסטמן (200,000$) בצירוף 270,000$ שהשקיע הנתבע, הספיקו לניהול הנתבעת. הוא הסביר, כי הסכם המייסדים קבע, שככל שיהיה צורך בגיוס כספים נוספים, תהיה לעורכי הדין וסטמן הזכות לקבל עד 20% ממניות הנתבעת, בכפוף לאישור, אך הנתבעת לא דרשה מהם גיוס השקעה נוספת ולכן אופציה זו לא מומשה. טוען הנתבע כי התובעת נקטה בשיהוי ניכר והגישה את התביעה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות. עוד לטענת הנתבע, התובעת נוהגת בחוסר תום לב, כאשר בחרה להגיש את התביעה רק לאחר שההתקשרות בין הנתבעים לווסט אינווסט הסתיימה. טוען הנתבע כי הוא מעולם לא חתם על שטר ההון וגם חותמת הנתבעת אשר הוטבעה על שטר ההון אינה חותמת הנתבעת, השונה לחלוטין מזו שהוטבעה ל שטר החוב. בנוסף, כך הנתבע, תמוהה העובדה שהתובעת אינה אוחזת בשטר ההון המקורי אלא רק בעותק ממנו. טוען הנתבע, כי הנתבעים אינם חייבים דבר לתובעת, וככל שיש להם טענה, יש להפנותה כלפי וסטמן או ווסט אינווסט. הנתבעים, מעולם לא הציעו לתובעת להשקיע בנתבעת. בספרי הנתבעת לא רשומה כל חבות לתובעת 27. מעדות מנהל התובעת עולה, כי הוא מעולם לא פגש את הנתבע, וכל ההתנהלות של העברת כספי התובעת היה מול עוה"ד וסטמן ואליהם וכך גם תנאי השבת ההלוואה והאפשרויות שבהם החזיקה התובעת לגבי השבת ההלוואה. גם שטר ההון, שלטענתו העבירה התובעת לחתימת הנתבעת, נמסר לעו"ד וסטמן. נוסח ס' 4 לשטר ההון הינו: "בחרה נתיבות לקבל את הון המניות הנרכש, הוא יועבר לנתיבות תוך הון המניות המוחזק בספינטק ע"י חברת ווסט אינווסט לפי בחירת נתיבות, תמשיך חברת ווסט אינווסט להחזיק בהון המניות הנרכש עבור נתיבות". מנוסח ס' הנ"ל עולה, ש2.5% מהון המניות של הנתבעת היה אמור לעבור לתובעת מתוך השיעור של 10% מהון המניות שהוקצו לווסט אינווסט ואשר הוחזקו על ידה. עדותו של עו"ד וסטמן, לפיה הוא היה איש הכספים שגייס אשראי והשקעות לתובעת, לא נתמכה בכל ראייה שהיא. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, כי התובעת העבירה המחאות לעו"ד וסטמן, אשר הוא ו/או חברה שבבעלותו השקיעו כספים בתובעת, וכי חלק מהשקעתו של וסטמן בנתבעת, הייתה בהמחאות של התובעת. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח, שהכספים שנמסרו לווסטמן הועברו כהלוואה ו/או השקעה לנתבעת. פישלר העיד כי מעולם לא פגש בנתבע, לא העביר לו כספים ולא חתם עמו על מסמכי הלוואה. כל ההתנהלות התובעת הייתה מול עו"ד וסטמן, מה שמצביע לכל היותר, על העברת כספים לווסטמן אך לא על הלוואה לנתבעת. 28. איני מקבלת את טענות התובעת גם לעניין השיהוי, שבו נקטה לדבריה, נוכח מצבו האישי של הנתבע, שכן, כטענות הנתבעים, מאז המכתב שנשלח ביום 28.11.02, ועד להגשת התביעה ביום 19.10.09 התובעת לא הציגה ולו דרישה אחת בכתב להשבת הכספים מהנתבעת. סוף דבר מהמפורט בפסק דיני זה עולה כי דין התביעה להידחות. התובעת תשלם לנתבעים ביחד ולחוד את שכר טרחת מומחה הנתבעים ובנוסף, הוצאות שכר טרחה בסך 35,000 ₪. הלוואת בעליםשטר