כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת במצחה ובאפה ונגרמו לה שברים של האף ועצמות הפנים, אשר הצריכו ניתוח שיחזור בהרדמה מלאה, במהלך אשפוז בבית החולים. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שברים בפנים: מבוא 1. תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. נ2. התובעת, ילידת 21.12.75, נפגעה בתאונת דרכים, ביום 26.8.97, בעת שנסעה ברכב שהיה נהוג בידי הנתבע 1, והשימוש ברכב היה מבוטח על ידי הנתבעת 2. ב3. אין חולק כי הנתבעת חייבת לפצות את התובעת בגין נזקיה, והמחלוקת בין הצדדים נסבה לגובה פיצוי זה. 4. בית המשפט ערך נסיונות להביא הצדדים לידי פשרה, ברם, מאמצים אלו לא נסתייעו ולפיכך העידה התובעת, לאחר שהגישה תצהיר עדות ראשית. מטעם הנתבעים לא נשמעו עדים, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. כמצווה עלינו, נפסוק פסוקנו בקצרה, לאחר שעיינתי בכל חוות הדעת שהוגשו בעניינה של התובעת, בתצהירה ובנספחים לו, בעדותה בבית המשפט ובטענות שנטענו על ידי ב"כ הצדדים בסיכומיהם.   הנכות הרפואית 5. כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת במצחה ובאפה ונגרמו לה שברים של האף ועצמות הפנים, אשר הצריכו ניתוח שיחזור בהרדמה מלאה, במהלך אשפוז בבית החולים. וכמצוות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986, צירפה התובעת לכתב התביעה בקשה למינוי מומחים מטעם בית המשפט. בית המשפט מינה את פרופ' יוסף אלידן מבית החולים "הדסה" עין כרם בירושלים כמומחה רפואי בתחום אף אוזן גרון. לאחר שנתקבלה חוות דעתו של פרופ' אלידן, ביקש ב"כ התובעת כי יתמנו מומחים נוספים. בית המשפט, לאחר שנתן דעתו לטענות הצדדים, אשר הוגשו בכתב, נענה ומינה את פרופ' אלדד מלמד, מהמרכז הרפואי "רבין" בפתח-תקוה, כמומחה בתחום הנוירולוגיה. המומחה הנ"ל נתבקש להביע דעתו, האם יש צורך במינוי מומחה בתחום רפואת העיניים ו/או הפסיכיאטריה ולאור עמדתו תישקל בקשת המינוי הנוסף. לאחר שנתקבלה חוות דעתו של פרופ' מלמד, ולאור המלצתו למינוי מומחה בתחום רפואת העיניים בלבד, מינה בית המשפט את דר' יעקב רוזנמן מבית החולים "שערי-צדק" בירושלים כמומחה רפואי בתחום רפואת העיניים. 6. אלו הנכויות הרפואיות אשר קבעו המומחים השונים: 1. פרופ' אלידן, מומחה בתחום אף אוזן גרון, כותב בחוות דעתו, כי התובעת סובלת בעקבות התאונה מצלקת מכערת על המצח וצניחה של עפעף ימין, עיוות קל של האף, סטייה של מחיצת האף לשמאל והגדלת הקונכיה התחתונה מימין עם חסימה חלקית של נחיר ימין. נ פרופ' אלידן היפנה את התובעת לביצוע בדיקת CT של מערות האף אשר לא בוצעה לבסוף בגלל חרדתה של התובעת מביצוע הצילום. המומחה העריך את נכותה בהתאם לתוספת לתקנות הבטוח הלאומי(קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, כדלקמן: א. 10% נכות לפי סעיף 69 (2) ב' (מותאם) עקב שינוי קל בצורת האף החיצונית עם הפרעה ניכרת בנשימה . ב לדעת המומחה, נכות זו ניתנת לתיקון על ידי ניתוח SRP שעלותו במסגרת שר"פ 2,500 דולרים אמריקאים וסיכויי הצלחתו טובים. ב. 10% נכות לפי סעיף 75 (2) ב' עקב צלקת מכערת על מצח ימין עם צניחת עפעף . ו2. פרופ' מלמד, מומחה בתחום הנוירולוגי, כותב בחוות דעתו, כי בדיקתה הנוירולוגית על ידו היתה תקינה ולא נמצאה עדות לנזק אורגני שרירי במערכת העצבים, כולל המוח, המוחון, המערכת הוסטיבולרית, חוט השדרה הצווארי ושרשיו העצביים. בבדיקת עצבי הראש מצא המומחה הפרעה קלה בצורת ירידה בתחושת המגע בפיזור הענף האופטלמי של העצב החמישי (הטריגמינוס) מימין, ככל הנראה כתוצאה מחבלה התקפית ישירה במסגרת השברים בעצמות הפנים. כמו כן מעריך המומחה, כי התפתחה אצל התובעת תסמונת נוירוטית פוסט-טראומטית ועל רקע זה יש לראות את תלונותיה. לאור האמור, מעריך המומחה נכותה כדלהלן, וזאת לצמיתות: א. 10% לפי סעיף 34 א' (1) בשל תסמונת נוירוטית פוסט-טראומטית . נב. 2.5% לפי 25% מסעיף 29 (5) א' I בשל פגיעה קלה בענף האופטלמי של העצב החמישי מימין. 3. דר' רוזנמן, מומחה בתחום רפואת העיניים, כותב בחוות דעתו, כי לתובעת חדות ראייה עם תיקון + 6/9 בכל עין. בעין ימין PTOSIS קל (צניחת עפעף), הגבלה בתנועת העין הימנית במבט קיצוני לימין ולמעלה. בדיקת הסגמנטים הקדמיים והאחוריים של שתי העיניים הכוללת קרנית, קשתית, אישונים ותגובתם, עדשות, זגוגית, רשתית, ועצבי ראיה כולם תיקניים. לאור האמור, מעריך המומחה נכותה כדלהלן: א. 10% לפי תקנה 55.א עקב צניחת עפעף חלקית חד צדדית שאינה מפריעה לראיה ב. 10% לפי תקנה 57 (1) עקב פזילה הגורמת להפרעות קלות. ב7. הצדדים נחלקו ביניהם לענין אחוזי הנכות הרפואית של התובעת, אשר בגינם יש לפצותה. ב"כ התובעת מבקש, כי הפיצויים יקבעו לתובעת לפי נכות משולבת של 42.4%. ב"כ הנתבעת טוענת, כי הנכות בשיעור של 10% שנקבעה לתובעת על ידי פרופ' אלידן בגין שינוי קל בצורת האף והפרעה ניכרת בנשימה, ניתנים לתיקון על ידי ניתוח ועל התובעת לבצע זאת ובכך לא תיוותר לה נכות בגין כך, וכי 10% הנכות הנוספים, בגין צלקת מכערת וצניחת עפעף, חופפים לנכות שניתנה על ידי דר' רוזנמן בגין צניחת עפעף חלקית. לכן מבקשת ב"כ הנתבעת כי הפיצויים יקבעו לתובעת לפי נכות משוקללת של 29% בלבד. 8. שקלתי טענותיהם של באי כוח הצדדים, וסבור אני כי הנכות אשר ניתנה על ידי דר' רוזנמן בגין צניחת עפעף חלקית אכן חופפת את הנכות אשר ניתנה על ידי פרופ' אלידן לתובעת בגין צלקת מכערת וצניחת עפעף, אך לענין 10% הנכות אשר נתן פרופ' אלידן ואשר על פי קביעתו ניתנים לתיקון על ידי ניתוח, מוכן אני לקבל כנכות רפואית ולא לפקוד על התובעת עוון סירובה להינתח, ואנמק: אלו הדברים שמצינו בע"א 449/81, 492 בן לב בע"מ נ' מגד ואח', פ"ד לח (4) 70, 78 בדבריו של כב' השופט ד. לוין ז"ל - "כל ניתוח טומן בחובו סכנות, בין גדולות ובין קטנות. זכותו של אדם להחליט, אם הוא מוכן לקחת על עצמו את הסיכון הכרוך בניתוח אם לא, ואין ללחוץ עליו בקבלת החלטה זו, לא בדרך ישירה ולא בדרך עקיפה של הפחתת סכום הפיצויים המגיעים לו, בשל סירובו לעבור את הניתוח" (ההדגשה שלי - א.פ.)".   לדברים אלו נוספו דבריו של כבוד השופט צ. טל בע"א 4837/92 אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' ג'ורג' בורבה, פ"ד מ"ט (2), 257, 261ה: "זכות זו של האדם לגופו קיבלה משנה תוקף עם חקיקת חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר קובע בסעיף 2: "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם". גם ניתוח רפואי מהווה פגיעה בגופו של אדם, ויש להשאיר לאדם אוטונומיה על גופו ולהחליט אם הוא חפץ בפגיעה זו. וכל עוד החלטה זו היא כנה מבחינה סובייקטיבית ומבוססת גם אובייקטיבית, אין "להענישו" עליה בהפחתת הפיצוי המגיע לו במומו".   דברים אלו היו מוסכמים על דעת כב' השופט ת. אור בע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים כרמל, חיפה, תק-על 99 (3) 574 (סעיף 19 לפסק דינו). ובמקרה דנן עולה, כי התובעת עצמה אכן חוששת לעבור את הניתוח: היא סובלת מפחדים ומחרדות כתוצאה מהתאונה ואף כאשר נדרשה על ידי פרופ' אלידן לערוך בדיקת C.T נוספת, לא בוצעה הבדיקה בשל חרדה. פחדים וחששות אלו מתארים המומחים כולם ואף ניתנו לה 10% נכות על ידי פרופ' מלמד בגין תסמונת נוירוטית פוסט טראומטית. מתרשם אני, כי החלטתה של התובעת שלא לעבור ניתוח נוסף באפה, החלטה כנה היא, הנובעת מחרדות קשות אשר מגובות בחוות דעת של המומחים, פרופ' אלידן ופרופ' מלמד, אשר מתרשמים כי התובעת אכן סובלת מפחדים וחרדות מהתאונה ותוצאותיה. 9. לאור האמור לעיל, קובע אני נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת על 36% בלבד. משהגענו הלום, נעבור לבחון את נזקיה של התובעת על פי ראשי הנזק שפורטו על ידי בא כוחה המלומד.   הנזק נזק לא ממוני 10. בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976, הנני פוסק לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל לפי נכות של 36% ובעד 10 ימי אשפוז, בצירוף ריבית, נכון להיום בסך של 66,450 ₪ (במעוגל). נ  הפסדי שכר לעבר 11. התובעת בתצהירה מציינת, כי עובר לתאונה עמדה לפני בחינות קבלה למכללה לקראת לימודי חינוך לגיל הרך ובגין התאונה לא יכולה היתה לגשת לבחינות ולהתחיל ללמוד. מחד, אכן נדחה מועד תחילת לימודיה במכללה ובכך נדחה מועד תחילת השתכרותה כמורה, מאידך, אין כלל אישורים על אי כושר ובודאי לא של שנה וחצי כנדרש, אף כי במשך כחצי שנה היתה באפה צינורית עקב הפגיעה והניתוחים שבוצעו לה. כמו כן לא מובטח כי עם סיום לימודיה במכללה היתה מוצאת מיד עבודה במקצועה ומרוויחה שכר ממוצע במשק כמבוקש על ידי בא כוחה. לאור האמור לעיל, ובמכלול השיקולים הנדרשים של נכותה וההשפעה על כושר השתכרותה ודחיית תחילת הלימודים, ולאור העובדה שחלפו למעלה חמש שנים מיום התאונה, רואה אני מקום לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 30,000 ₪ בגין הפסדי שכר לעבר, נכון להיום. ב אשר לאפשרות לפסוק סכום גלובלי גם בגין הפסדים לעבר המוגדרים כ"נזק מיוחד", ראה ע"א 3793/90 זליג נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ, תק-על 94 (1) 819; ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף מהדורה רביעית, 1997, עמ' 293 והאסמכתאות שם.       אבדן כושר השתכרות 12. התובעת בעלת השכלה של 12 שנות לימוד והיתה בדרכה ללימודי הוראה במכללה. מעדותה בבית המשפט עולה, כי לפני כשנה החלה את לימודיה בסמינר להוראה (פר' עמ' 1 ש' 18 - 22). כמו גם לפני התאונה ולאחריה מצביעה עובדה זו כי התובעת בחרה את יעודה בתחום החינוך. לאור אופי הפגיעות והנכויות של התובעת, ולאחר שראיתי את מראה פניה של התובעת, ואני סבור כי במראה החיצוני יש משום השפעה מסוימת שלילית על אפשרויות קליטתה במקום עבודה שנועד לחינוך ילדים, מעריך אני כי קיימת השפעה של נכותה הרפואית על כושר השתכרותה של התובעת, אם כי לא בצורה מלאה. לאור סוגי הנכויות של התובעת הנני קובע את אבדן כושר השתכרותה לעתיד בשיעור של 20%, והינה זכאית לפיצוי לפי תחשיב זה, כאשר הבסיס לשכר הוא השכר הממוצע במשק בתחום החינוך. על פי פרסום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השכר הממוצע ברוטו לחודש בתחום החינוך הוא בסך של 5,732 ₪, ובעניינה של התובעת בניכוי מס הכנסה על פי הלוח המתאים, בסך של 5,058 ₪ נטו. אין בסיס לטענת ב"כ הנתבעת כי מורה אינה יכולה להשתכר שכר זה, וגם אם העלתה את הטענה, כי מורה משתכרת סך של 3,000 ₪ בלבד, לא הביאה כל ראיה לכך. התובעת כיום בת 27, ובהיוון מתאים עד לגיל 65 לפי מקדם היוון של 271.8903, הפסדי השכר לעתיד עומדים על סך של 275,044 ₪. ו עזרת הזולת לעבר ולעתיד 13. מציין ב"כ התובעת, כי במשך שבועות ארוכים היתה התובעת במצב סיעודי, נזקקה לעזרה רבה, וכי העזרה ניתנה בעיקר על ידי בני משפחה וחברים, ולכן מבקש הוא לפסוק לה סך של 30,000 ₪. ב"כ הנתבעת מציינת, כי התובעת לא העסיקה עזרה בשכר ובכל מקרה, אביה של התובעת קיבל באופן חופף גם פיצוי לתובעת. נ 14. הלכה פסוקה היא, כי יכול בית המשפט להיזקק לטענה בנושא עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך ואף יכול לערוך אומדנא ובלבד שישתכנע כי העזרה שהושטה ניתנה מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (ע"א 93/73 שושני נ. קראוז, פ"ד כח(1) 277 - 280; ע"א 370/99 פרפלוצ'יק נ. מוטס ואח', פ"ד לד (3) 551 - 553; ע"א 92/83 שמש נ' בר דוד ואח', פ"ד מ (1) ע' 225; ע"א 142/89 גמליאל ואח' נ. אושיות חברה לביטוח בע"מ, תק-על 90 (3) 683, 685). עם זאת היו מקרים בהם היה סבור בית המשפט כי אם העזרה ניתנה כ" עזרה מקובלת הניתנת במסגרת חיי משפחה תקינה" לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין כך (ע"א 327/81 ברמלי נ. חפוז, פ"ד לח (3) 580, 588; ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי ואח', פ"ד לט (1) 477, 493). ב15. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולמצבה הרפואי של התובעת, בסמוך לאחר התאונה, סבורני, כי אכן נזקקה לעזרה מרובה יחסית של בני המשפחה, אשר ניתנו מעבר לזו המושטת דרך כלל (התובעת לא שכרה עזרה בשכר). על דרך האומדן, הנני פוסק לה סכום גלובאלי של 8,000 ₪ לעבר. ו אשר לעתיד. ב"כ התובעת מבקש, כי החישוב יעשה לפי עזרה פעם בשבוע 4 שעות לפי 30 ₪ לשעה. ב"כ הנתבעת טוענת כי הנכויות של התובעת אינן מצדיקות עזרה בשכר. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ולאחר שהבאתי במכלול שיקוליי את גילה הצעיר, נכויותיה ומגבלותיה של התובעת, הנני פוסק לתובעת סכום גלובאלי של 20,000 ₪.   הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים 16. ב"כ התובעת מבקש סכום של 5,000 ₪ בגין ההוצאות. ב"כ הנתבעת מבקשת שלא לפסוק לתובעת פיצוי כלל, שכן התובעת לא הציגה כל קבלה וכל ראיה להוצאות עקב התאונה ואת כל הטיפולים קיבלה במסגרת קופת חולים. התובעת נזקקה לטיפולים ואלו ניתנו לה בבאר-שבע, ולכן נזקקה לנסיעות ממקום מגוריה בנתיבות לבית החולים הקרוב בבאר-שבע. אכן התובעת לא הציגה קבלות בגין הוצאות נסיעות, אך על דרך האומדן הנני פוסק לה סכום גלובאלי של 2,000 ₪.     סיכום 17. העולה מן האמור לעיל הוא, כי התובעת זכאית לפיצוי מאת הנתבעת בגין נזקיה עקב התאונה מיום 26.8.97 כדלקמן:     1. פיצוי בגין נזק לא ממוני (סעיף 10) בסך של - 66,450 ₪. 2. הפסדי שכר לעבר (סעיף 11) בסך של - 30,000 ₪. 3. אובדן כושר השתכרות (סעיף 12) בסך של - 275,044 ₪. 4. עזרת הזולת לעבר ולעתיד (סעיף 15) בסך של - 28,000 ₪. 5. הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים (סעיף 16) בסך של - 2,000 ₪. סה"כ 401,494 ₪. נ  לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת לאגרת בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל, ובנוסף בשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הפסוק בצירוף מע"מ כחוק.  שבר