שבר ביד בבית הספר

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שבר ביד בבית הספר: 1. התובעת ילידת 1981 הגישה תביעה זו לפיצויים כנגד הנתבעות עפ"י פקודת הנזיקין (נוסח חדש), בעקבות תאונה שארעה בבית הספר, "אלפרוק", בתאריך 11.1.93 בהיותה תלמידה בסביבות השעה 15:00, מועד בו התקיימו שיעורי עזר בביה"ס, כאשר התובעת עלתה במדרגות לקומה השנייה בבית הספר באחת המדרגות לפני סוף גרם המדרגות החליקה על שפת המדרגה נפלה ושברה את יד שמאל. (להלן: ''התאונה''). 2. הנתבעות כפרו באחריותן לארוע התאונה אם כי אין מחלוקת כי התובעת נפלה על גרם המדרגות ונגרמו לה נזקי גוף בעטיה של נפילה זו. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהתאונה. האחריות: 3. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה אם קיימת התרשלות מצד מי מהנתבעים לארוע התאונה כאשר נראה כי אין חולק שלנתבעים חובת זהירות על שני היבטיה (המושגית והקונקרטית) ביחס לתובעת. גירסת התובעת אשר היתה כבת 12 במועד התאונה, נמסרה בתצהירה וכן בעדותה בביהמ"ש. בזמן התאונה טרם נבנתה קומה שלישית במבנה ביה"ס. כי במועד ארוע התאונה השתתפה במסגרת שיעורי עזר לאחר שעות הלימודים הרגילות וכי השתתפו במסגרת זו 30 תלמידים. התאונה ארעה כאשר היא ביחד עם עוד בין 15 עד 20 ילדים עלו ביחד בכיוון הכתה בקומה השניה. באותו יום המורה ששהה בביה"ס בין היתר, לצורך השגחה על התלמידים, היה המורה העד מחמוד סולימאן (תצהיר נ4/). הנתבעת 1 מבקשת לשכנעני כי התובעת מסרה גירסאות נוספות ובהם הגירסה שמסרה לחוקר לפיה החליקה ע"ג המדרגות עקב מים שהיו עליהן. אולם התובעת הכחישה טענה זו וטענה כי אמרה לחוקר כי אינה זוכרת כיצד ארעה התאונה. התובעת זיהתה עפ"י התמונות שהוגשו לה את מקום הנפילה וסימנה אותו ב-X ע"ג התמונות הוגשו וסומנו נ1/ ונ1/א זהו המקום המשוער שזכרה בעת מתן עדותה. עפ"י גירסתה היא דרכה על המדרגה החליקה ונפלה כאשר ידיה על הרצפה בסיום מהלך המדרגות למעלה. עוד הוברר במהלך שמיעת העדויות כי ברגע של הנפילה המורה הנ"ל היה בחדר מחוץ לטווח הראיה של המדרגות. המורה הנ"ל לא הגיע מיד לאחר שנפלה אלא לאחר שהילדים קראו לו. התובעת אמרה "אני החלקתי על המדרגה עצמה ולא מהקצה שלה. הרגל החליקה קדימה עד הקצה של המדרגה". אולם, בתשובה לשאלת ביה"ש סייגה התובעת במעט את זכרונה בנוגע לפרטים מדוייקים של ארוע התאונה ואמרה כי למעשה אינה זוכרת הרבה ולא זוכרת בדיוק איך החליקה עם הרגל. כמו כן אמרה התובעת בעדותה כי לא אמרה לעו"ד כי מי מהילדים דחף אותה. ובתשובה לשאלה אם החזיקה במעקה הבטון, השיבה כי אינה זוכרת. בעניין זה אומר כי ספק בעיני אם ניתן לילד או ילדה בגיל 14 לאחוז במעקה שעוביו כ10- ס"מ אשר לא היתה עליו מאחז יד. 4. מטעם התובעת העיד אביה מחניה מוחמד מסר בתצהירו (ת2/). העיד כי למד בין כתלי ביה"ס נשוא הדיון אולם כי מאז שסיים לימודיו בשנת 56 לא היה בביה"ס. באשר לארוע התאונה מסר כי את הגירסה לארוע התאונה מסרה הבת וכי מסרה אותה בערבית מאחר היא מדברת בקושי עברית ובקושי סיימה כיתה ו'. האב צילם את המקום לאחר התאונה (תמונות נ1/ ונ1/ א'). העד תיאר את קיר הבטון הקיים, הקיר שנראה בתמונה הוא קיר בגובה של 80 ס"מ והולך באלכסון לאורך המדרגות. העד אישר כי הרוחב מלמעלה של קיר הבטון הוא 10 ס"מ. בתשובה לשאלה אם בתו מסרה לו כי התובעת מסרה לו כי משהו דחף אותה במדרגות השיב בשלילה. 5. הנתבעת הביאה עדיה ובהם העד סולימאן מחמוד שהיה המורה בביה"ס באותו היום מסר בתצהירו (נ4/) כי במועד התאונה היה מנהל של קבוצה שנזקקה לשיעורי העזר ומנתה 35-40 תלמידים כל קבוצה חילקתי ל7- תלמידים והיו עליהם ממונים שתי תלמידי תיכון. העד אישר כי לא נכח בעת התאונה וכי היה בחדר צילום שנמצא במרחק של 6 מ' מהמדרגות. וכי לא הייתה אפשרות לראות או לשמוע את התלמידים, מהחדר את חדר המדרגות וציין כי במקרה כאשר יצא מהחדר הביאו לו את התובעת לאחר שכבר נפלה ונפגעה. העד עובד בביה"ס מזה שנים רבות (מאז 77') וציין כי בנו בנין חדש וזה היה בשנת 82, הבנין הישן נבנה בשנת 53 ובו נמצא גרם המדרגות נשוא הדיון. העד אישר כי אינו יודע על ביצוע שיפוצים שהם בחדר המדרגות. כאשר נשאל אם זה נכון כי לאחר התאונה עשו שיפוצים במדרגות, השיב כי אינו יודע. ובכל זאת כאשר נשאל אם המדרגות כיום היו כמו שהיו כאשר התובעת נפלה ביום התאונה. אישר כי ההבדל הוא בכך שהיום יש פסים למניעת החלקה. ועשו גם שיפשוף למדרגות. היום המדרגות נראים יותר מחוספסים מבעבר. העד אישר כי עבודות שיפוץ שנעשו בקיץ לא היו בידיעתו אם כי ציין כי הפסים והשיוף נעשו בוודאות למיטב ידיעתו בשנת 98' לאחר התאונה. עד זה אישר את שנאמר ע"י האב לגבי קיר בטון שמסתיים בפס רחב. לדבריו לא היה מעורה בשיפוצים שנעשו וכי מדובר בעניין טכני ניהולי שלא שייך לו כמורה. העובדה כי יש צורך וחובה להזהיר את התלמידים קיבלה אישור מפי עד זה אשר אמר בעדותו כי התלמידים הוזהרו בעת שהם עולים ויורדים במדרגות, ע"י תורנים שעומדים על ידי המדרגות ומזהירים את התלמידים ומשגיחים. לדבריו התלמידים הוזהרו גם ע"י מגבר קול שכל פעם שנמצאים תלמידים בחצר ולפני שעולים הם מסבירים שיעלו לאט לאט שורות ולא בבת אחת. ולא זו בלבד אלא אמרו להם תיזהרו כאשר אתם עולים במדרגות כי המדרגות חלקות. 6. דא עקא כל זה איננו מופיע בגירסת הנתבעת או בתצהירו של התובע ולא שוכנעתי כי אומנם כך נעשה. העד דיבר באופן כללי מה צריך לעשות אולם במבחן הביצוע מתברר כי הוא כלל לא נכח במקום ולא יכול היה לומר אם התלמידים אמנם עלו במדרגות כפי שהנחו אותם לטענתו. עניין נוסף וחשוב העד נשאל אם מילא דוח לגבי התאונה. והשיב בלאו. "הנימוק היה כי ההורים לא באו ולא ידעתי מה קרה בתאונה. לא היה קשר ביננו. אני הייתי מנהל בית התלמיד וכשלא פנו אלי ההורים לא מילאתי את הדוח". בהמשך העד אישר כי מי שצריך למלא את הדו"ח הוא מנהל ביהס אם כי ציין כי ידע לו שאף אחד לא מילא דוח. לדבריו לא ידע כי יש צורך למלא דו"ח. העד אישר שהוא מורה המקבל את שכרו ממשרד החינוך ולא מהרשות המקומית. 7. עד נוסף מטעם הנתבעת הוא החוקר מר יוסי חורש אשר צירף תצהיר ותמליל (נ3/ התמליל נ3/ א'). העד אישר כי דיבר בשפה של "יומיום" בערבית עם האם וכי לא דיבר עם התובעת מכיוון שאינה דוברת עברית. לדבריו בחלק מהשאלות ביקש מהאם לתרגם לבת וזאת ככל שהדבר נוגע לשאלות בעניין הנסיבות של הנפילה בהן עמד על כך שהאמא תתרגם ממה שהבת אומרת וזאת גם מהסיבה כי חשש שברקע לא ישמעו את התובעת או ישמעו אותה חלש מאחר והיא דיברה חלש. (ראה הקלטת שממנה נערך התמליל נ3/ א'). כמו כן העיד מטעם הנתבעת העד יאסין אבו ערישה, (ראה תצהירו נ5/) שם תיאר את המדרגות מהקומה הראשונה לקומה השניה וממול המדרגות נמצא חדרו (נ6/). העד ציין כי המדרגות נבנו בשנת 1989 לעומת המבנה שהוא משנת 1959. העד אישר כי המורה האחראי באותו יום לא נכח בעת התאונה וכי חדרו נמצא במרחק של 5-6 מטר מהמדרגות. העד טען כי למרות שלא רואים מהחדר אולם שומעים רעש מהמדרגות עד לחדר זה ללא קושי. אולם, דבר זה סותר למעשה את דבריו של העד הקודם אשר ציין כי לא ראה ולא שמע דבר מהנפילה והתאונה וכי רק כאשר יצא במקרה מהחדר באו התלמידים והתובעת הפגועה אליו. העד ציין כי שמע שתי גרסאות, לגבי מיקום התאונה אולם לדבריו אם העד סולימאן העיד לגבי המיקום והוא היה בסמוך למקרה במקום, הרי שהוא סומך עליו. העד אישר את שנאמר כבר ע"י העדים הקודמים כי לפני כמה שנים בוצע שיפוץ כללי בביה"ס, זה כולל שירותים חדשים בסמוך למדרגות וגם את המדרגות שיפצו. במדרגות עשו שיוף ואת השיוף עשו כאמצעי בטיחות כדי למנוע מקרה של מישהו שיחליק על המדרגות. בנוסף לזה, התקינו והדביקו פסים נגד החלקה כאמצעי נוסף לבטיחות. הדבר נעשה גם בין הקומה הראשונה לשניה יש פסים נגד החלקה. עד זה אישר כי לא מילא דו"ח על התאונה וזאת מאחר ולטענתו, דו"ח תאונה ממלאים כאשר התאונה מתרחשת במהלך הלימודים והתאונה הזו התרחשה לאחר הלימודים. לטענתו לא ראה פגם במדרגות. לדבריו גרם המדרגות היה נורמלי ולא מחליק. לגבי המועד שבו נעשה השיפוץ בגרם המדרגות השיב העד כי אינו זוכר אם כי ציין בערך את ההתקופה כקיץ 96'- 95'. גם עד זה הוסיף כי חינכו את התלמידים לעלות במדרגות בשתי שורות (או טורים) ברוחב המדרגות, והוסיף ואמר כי כך נוהגים התלמידים וכי זה כמעט מצליח ויש אפס תאונות. כמו כן תאר את המעקה המופיע בנ1/ שעשוי מבטון וקצהו העליון רוחבו 10 ס"מ והילדים מחזיקים בו. העד מסר כי את הפסים למניעת ההחלקה ביצעה המועצה המקומית. 8. עד נוסף מטעם הנתבעת הוא תאופיק מוחסין, (תצהירו נ7/), אשר מסר כי אינו זוכר אם בוצעו שינויים בגרם המדרגות, וכי הם נבנו בשנת 89 יחד עם הקומה השלישית. עם זאת, השיב לביהמ"ש כי נבנו שירותים חדשים וכי בוצע ליטוש של המדרגות שהם נראו ישנות ולא יפות, וכי בוצעה הדבקה של פסים נגד החלקה. העד אישר כי מי שמבצע תיקונים ועבודות שיפוצים במבנה היא המועצה המקומית. העד מסר כי את עבודות התחזוקה והשיפוצים עושים בתקופת הקיץ בזמן החופש. לדבריו, בזמן שביצע סיורים בביה"ס אילו ראה שהמדרגות חלקות היה דואג לטפל בהם מיד. כמו כן, אישר כי שרת ביה"ס הוא עובד המועצה המקומית. העד אישר כי שרת ביה"ס כפוף למנהל ביה"ס ומקבל ממנו הוראות והנחיות לביצוע עבודתו. מתברר כי העד איננו מומחה לבטיחות אלא מורה למתמטיקה שקבל תפקיד של מבקר בטיחות בבתי הספר. לדבריו, עבודת הליטוש גרמה לשטח מחליק ומבריק ולכן היה צורך להדביק את הפסים נגד ההחלקה. 9. השאלה הניצבת בפני היא האם ניתן להסיק ע"ס העדויות שהובאו לעיל כי הנתבעים התרשלו כלפי התובעת. סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. אין מחלוקת כי קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית מצד הנתבעים השאלה היא האם הופרה חובה זו. באשר לנתבעת 1 נראה כי לנוכח עדותו של המורה האחראי, העד סולימאן, כי הילדים צריכים היו לעלות בטור במעלה המדרגות, לא היה במקרה המסויים פיקוח שכן המורה ישב בחדר שאין לו שדה ראיה לחלק העליון של המדרגות. זאת ועוד מבחינת נטל הבאת הראיות סבורני כי עצם העובדה כי לא נערך דו"ח ע"י הנהלת ביה"ס גרם לתובעת לנזק ראייתי, אשר הנפקות המשפטית הינה העברת הנטל אל הצד הנתבע להראות כי עשה את כל הדרוש על מנת למנוע את התאונה. אינני מקבל את טענות הנתבעים כי בדו"ח שלא נערך לא היה יותר ממה שאנו יודעים כיום. כך למשל אילו נרשם דו"ח ניתן היה לברר את הסיבה המדוייקת לנפילתה של התובעת ואם קיים קשר בין נפילה זו לבין מצב המדרגות, העדר אחיזה כראוי או ריצת התלמידים בעת ובעונה אחת. העובדה כי הנתבעים מצאו לנכון לבצע שיפוץ המדרגות והדבקת פסים מחוספסים למניעת החלקה מלמדת על כך כי היתה בעיה של החלקה אשר הנתבעים בקשו למנוע אלא שלגבי התובעת הדבר בא באיחור ולא מנע את התאונה. אינני מקבל את הטענות מצד הנתבעים כי הטענה לגבי מאחז היד היא טענה חדשה ובחינת הרחבת חזית. בכתב התביעה ציינה התובעת כי הנתבעים הפרו חובה חקוקה. הנתבעים היו רשאים לברר מה היא החובה שהופרה ומשלא עשו כן אין להם אלא להלין על עצמם. זאת ועוד, סבורני כי אין לצפות מתלמיד אשר לומד במסגרת ביה"ס שהוא זה אשר יתעד באופן מדוייק את נסיבות ארוע התאונה. על ביה"ס מוטלת החובה לתעד ארוע תאונה בין כתלי ביה"ס ומשלא עשתה כן קמה חזקת רשלנות כלפיה והנטל להראות כי לא היתה התשרלות במקרה זה נופל על ביה"ס. נטל זה לא הורם ועל כן יש לקבוע כי ביה"ס אחראי לארוע התאונה. 10. באשר לנתבעת 2 סבורני כי התובעת הצליחה להראות כי מדובר היה במדרגות ישנות ומחליקות והא ראיה כי בוצע שיפוץ המדרגות אשר בעקבותיו לוטשו המדרגות וכן הדביקו עליהם פסים נגד החלקה. בחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה" (ראה העדויות לעיל). אילו תוחזקו המדרגות כפי שצריך היה ואילו הודבקו פסי נגד החלקה לפני ארוע התאונה יש להניח כי התאונה לא היתה מתרחשת ומכל מקום לא היתה מתרחשת בשל מצב המדרגות להבדיל מהבסיס להטלת האחריות על הנתבעת 1 בגין העדר פיקוח ושליטה על התלמידים. לא התעלמתי מתצהיר החוקר ולקלטת אשר הוגשה מטעם נתבעת מס' 1, אלא שסבורני כי יש ממש בטענות התובעת כי החקירה של התובעת הקטינה, היתה לא ראויה, החוקר אשר ערך את השיחה אשר הוקלטה אישר כי אינו דובר ערבית. החוקר אישר כי התובעת אשר נכחה בחקירת אמה מסרה דברים באמצעות האם אולם הדבר לא נשמע בקלטת. סיכומו של דבר אני קובע כי האחריות לארוע התאונה היא על הנתבעים. כל אחד מהגורמים והנימוקים שצויינו לעיל, יכולים להוות בסיס לאחריותם של כל אחד מהנתבעים אולם בהעדר אפשרות לקבוע אחריות נפרדת לכל אחד מהנתבעים, הם יחובו כלפי התובעת ביחד ולחוד, ואילו ביניהם ישאו בנטל הפיצוי בשיעור של 50% לכל צד. משהגעתי לחלוקת האחריות בין הצדדים דין ההודעה לצד שלישי להדחות. מכאן להיקף הנזק. הנכות הרפואית והתפקודית. 11. בעקבות התאונה פונתה התובעת לבי"ח כרמל, שם נבדקה והוחלט על אישפזה. התובעת אושפזה במשך 4 ימים במחלקה האורטופדית. מומחה מטעם התובעת, ד"ר אנגל קבע נכות צמיתה בשיעור 10% ומומחה מטעם הנתבעות, פרופ' מלר, קבע כי הצלקות מהוות פגם אסתטי קל, שמקביל לנכות צמיתה בת 5%, וזאת ללא כל מרכיב פיסי או תפקודי. לתובעת נותרה צלקת באורך של כ10- ס"מ. באמת כף ידה עד לפרק כף היד וכן מן הצד השני בחלק העליון של האמה באיזור כף היד קיימת צלקת נוספת. תיאור הצלקות מובא בחוות דעתו של פרופ' מלר, ואין על כך מחלוקת. הצדדים בישיבה מיום 5.12.99 הסכימו כי נכותה הרפואית בתחום הפלסטי של התובע תעמוד על 7.5% לצמיתות. ב"כ התובעת ציינה בדיון שהתקיים כי מדובר בשברים שהיו לתובעת והיא עברה ניתוח, השברים התאחו וכי התובעת תטען לכאב וסבל ונכות זמנית. מכאן שמדובר בנכות רפואית ללא מגבלות תפקודיות. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל ) 12. התובעת טוענת לפיצוי עפ"י ראש נזק זה בסכום של 60,000 ש"ח וזאת בהסתמך על הנסיבות ונכותה. הנתבעות מציעות פיצוי שאינו עולה על 10,000 ש"ח. שקלתי את טענות הצדדים וובהתחב בסוג הפגיעה תקופת האיזפוז, ומשך ההחלמה והנכות הצמיתה בתחום הפלסטי אני פוסק לתובעת סך של 24,000 ש"ח בגין ראש נזק זה. הוצאות רפואיות בגין העבר 13. התובעת טוענת כי יש לפצותה בגין עזרה שניתנה לה בעת אישפוזה ובתקופה שלאחר הניתוחים. היא נזקקה לעזרה בבית לטענתה בתקופה זווכן יש לפצותה בגין הוצאות נסיעה. הנתבעים טוענים כי לא הוכחו הוצאות ועזרה אם ניתנה לא הוכחו (ההפניה היא לע.א 810/81 לוי נ' מזרחי פ"ד לט(1)447 ולע.א 327/81 כרמלי נ' חפוז פ"ד לה(3) 580). כמו כן לטענתה, הוצאות רפואיות באות בגדר סל הבריאות ואין מקום לפצות בגינן. שקלתי את טענות הצדדים ואומנם לעניין ההוצאות הרפואיות חל הכלל שנקבע בפסה"ד בעניין אלחדד [ע.א. 5557/95, סהר חב' לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח', פ"ד נא (2) 724], דהיינו, משלא הוכח כי טיפול רפואי לו נזקק או תיזקק התובעת אם בכלל, איננו נכלל בסל הבריאות אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה ועם זאת, יש לזכות את התובעת בהחזר הוצאות רפואיות וקבלת חוות הדעת הרפואית של ד"ר אנג'ל כנגד המצאת קבלה. עזרת צד ג' והוצאות נסיעה 14. התובעת טוענת לעזרת צד ג' בזמן אישפוזה ובתקופה שלאחריה, וכן להוצאות נסיעה לקבלת טיפולים רפואיים. הנתבעים מתנגדים לפסיקת כל סכום בראש נזק זה אשר לטענתם לא הוכח. אמנם נכון כי נזק בגין העבר יש להוכיח בעין אולם, עם זאת קיים כלל כי גם עזרה של הורה או קרוב משפחה ניתן להעריכו בכסף ובמקרה שבפני מדובר בתקופת אישפוז של 4 ימים כאשר התובעת היתה קטינה במועד הארוע וכן בתקופת החלמה ונסיעות לצרכי ביקורות וקבלת טיפולים רפואיים ועל כן יש לפסוק בגין ההוצאות לעבר בסכום באומדן גלובלי. הסכום שנראה לי הוא סך של 5,000 ש"ח. 15. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 29,000 ש"ח בצירוף הוצ' המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ. חלוקת נטל הפיצוי הוא מחצית על כל אחד מהנתבעים. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא ובפועל. במועד מתן פסה"ד התובעת היא בגירה ואין צורך בהוראות להשקעת כספי הפיצויים.דיני חינוךתאונות בבית ספרידייםבית ספרשבר