מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא רישום כיהודי במשרד הפנים: רקע עובדתי 1. המבקשים, תושבי ואזרחי מדינת ישראל, הרשומים במרשם התושבים כלא יהודים על פי לאומם ודתם, נתגיירו על-פי הנהוג בבתי הדין לגיור של כנסת רבנים של התנועה המסורתית (הקונסרבטיבית) בארץ ובעולם. נוכח סירובם של המשיבים לשנות את רישום המבקשים כיהודים, במרשם האוכלוסין, עותרים המבקשים לסעד הצהרתי, לפיו הם יהודים לצורך הרישום לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה1965- (להלן - חוק המרשם). 2. תחילתו של הליך זה בעתירת המבקשים 7-1 (ה"פ 173/99) לקבלת סעד הצהרתי כאמור, שהובאה בפני, ובעתירה נוספת של המבקשות 10-8 (ה"פ 192/99), שהובאה בפני חברי, כבוד השופט מ' רביד. בהחלטה מיום 12/4/99, בהסכמתו של כבוד השופט מ' רביד, ובהסכמת בעלי הדין, הוריתי על איחוד הדיון בשתי העתירות האמורות, ועל שמיעת הבקשות בפני. טענות בעלי הדין 3. לטענת המשיבים יש מקום להתלייתו של הדיון עד למתן הכרעה של בית המשפט העליון בבג"צ 5070/95, שעניינו הליכי גיור שנערכו על ידי גופים שאינם מוכרים על ידי הרבנות הראשית בישראל. 4. לטענת המבקשים אין הוראת דין המאפשרת התלייתו של דיון בבית המשפט, שלא בהסכמתו של בעל דין, שפנה לבית המשפט לצורך הכרעה שיפוטית בעניינו. יתרה מזאת, לטענת המבקשים, אף אם היתה הוראת דין כאמור, הרי שבנסיבות המקרה אין מקום להיעתר לבקשה, מן הטעם שההכרעה בבג"צ 5070/95, עליו משליכים המשיבים את יהבם, מתעכבת זה מספר שנים, בשל הימנעותם של המשיבים להגיש תצהיר תשובה ולהציג עמדה לגוף העניין, ובשל כך שעלו ובאו נסיונות להסדיר את עניינם של העותרים שם שלא בדרך של הכרעה משפטית. הסוגיה שבמחלוקת 5. עיקרה של המחלוקת שבין בעלי הדין, נעוץ בהשפעות וההשלכות של הליכי גיור שנערכו על ידי גופים שאינם אורתודוכסים, וכאלה המוכרים על-ידי הרבנות הראשית בישראל. סוגיה נכבדה זו מעידה על היעדר מכנה משותף בין הפלגים והזרמים השונים ביהדות, היא בעלת השפעה נרחבת וניכרת, מעבר לשאלת רישום העותרים במרשם האוכלוסין. לכל החלטה בעניין זה תהא השפעה רבה על מערכת היחסים בין יהודים בתוך גבולות המדינה ומחוצה לה, ותשפיע על המרקם העדין שבין הפלגים השונים. בפשטות הדיבור - יש בכך עניין "טעון" העשוי להביא להפרת איזון, שעד כה נשמר, הגם שלא נפתר. בניסיון להביא לפתרון הבעיה הוקמה ועדה הידועה כ"ועדת נאמן", שנועדה להביא לפישור בין הגישות והזרמים השונים ביהדות, בנושא הגיור, ולהגיע לפתרון מוסכם, ככל האפשר, וגם כדי ליתן פתרונות "נקודתיים" למקרים קונקרטיים. לפי הידוע, בשלב זה, עוד לא באה גאולה ופתרון לכל המקרים, ולא נאמרה המילה הגואלת לגבי הסוגיה שבמחלוקת, ואין צריך לאמר כי עד כה לא בא הסדר חוקי למקרים אלה. התלייתו של הדיון בבית המשפט 6. המשיבים, בבקשתם להתלות את הדיון, מסתמכים על הוראת סעיף 38(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, הקובעת כדלהלן: "המועד אשר בו יתחיל בית המשפט המחוזי לדון בעניין פלוני יקבע בידי השופט או השופטים אשר ידונו בו, בהתאם לכללים שקבע נשיא בית המשפט...". אולם, הסעיף האמור אינו נוגע לענייננו. אין הוראות דין לפיה יעוכב דיון בהליך שבית המשפט החל את הדיון בו והחל לשמוע את טענות בעלי הדין, מחמת שעניינים דומים אחרים תלויים ועומדים בפני ערכאת הערעור. בענייננו גם אין מדובר בעניין אחר תלוי ועומד בין אותם צדדים (Lis alibi pendis). אמת נכון הדבר, שתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), מסמיכה את בית המשפט להורות על הארכת מועדים לפי שיקול דעתו, אולם, בנסיבות המקרה, אין לראות בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי הסמכה לבית המשפט לעכב את הדיון. 7. המשיבים מבקשים לסמוך את בקשתם על דבריו של כבוד השופט ג' בך בע"א 615/84 אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם, פ"ד מב(1) 541, כדלקמן: "נראה לי שצדק השופט בהחליטו כי אין מקום לדון בתביעתה השניה של המערערת...כל עוד לא ניתנה החלטה סופית ומחייבת בעניין תביעתה לסעד של אכיפת החוזה. מטרתן של תקנות הדיון היא להבטיח ניהול משפט בצורה יעילה ולמנוע סחבת ובזבוז זמן שיפוטי מיותרים, אולם כל זאת תוך שמירה על זכותם של כל הצדדים למשפט להביא את ראיותיהם ואת טיעוניהם לפני בית המשפט בצורה מלאה ונאותה. במתן החלטותיו הדיוניות רשאי ואף חייב בית המשפט לנקוט אמצעים, כדי למנוע התדיינות שהינה אקדמית וחסרת תועלת מעשית. לעתים קרובות מתברר, שתביעה מסוימת הינה מיותרת וחסרת משמעות רק עם סיומו של הליך אחר, אשר היה עדיין תלוי ועומד לפני ערכאה של בתי המשפט כאשר הוגשה התביעה נושא הדיון. כאשר התפתחות כזאת צפויה מראש, יצדק בית המשפט, בדרך כלל, אם יסרב לדון בתביעה השנייה בטרם ניתן פסק דין סופי בהליך האחר" (עמוד 545). בנוסף על כך, מבקשים המשיבים להסתמך על דבריו של כבוד השופט מ' חשין (בדעת מיעוט) בע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) (פ"ד מח(1) 397), בלשון זו: "הרצון למנוע כפל דיון שיביא להכבדה על בעלי הדין ועל המערכת, הצורך המובנה במערכת המשפט להביא להכרעה בסכסוך באחת ובהליך אחד; הרצון והצורך למנוע אפשרות של הכרעות סותרות; ועוד כיוצא באלה שיקולים הסבים את נושא יעילות הדיון ונוחותו, ובמובן מסוים אף הצורך והרצון למנוע אי כובד, שלא יאונה רע ומערכת המשפט תשיר בשני קולות ובדיסהרמוניה" (עמוד 405). 8. מפסקי הדין האמורים ניתן ללמוד כי מדובר בתובענה שנייה של אותו בעל דין, בין אם מדובר בערכאה שיפוטית ובין אם מדובר בהליכי בוררות, ולהכרעה בתובענה אחת השפעה על התובענה השניה. דא עקא, בענייננו, אין לראות כפל דיון ובזבוז זמן שיפוטי, שכן, המבקשים אינם צד להליכים הנדונים בערכאת הערעור, ואין ידוע מה תהא השפעתו של פסק הדין בבית המשפט העליון, לכשיינתן, על בעלי הדין בהליך שבפני. ועוד זאת, בנסיבות העניין אין לראות את העתירה למתן סעד הצהרתי כדיון אקדמי גרידא, אלא יש ליתן את הדעת על כך, כי מלבד העובדה שמדובר בסוגיה בעלת היבטים ציבוריים נרחבים, הרי שישנו הפן האישי של כל אחד מן המבקשים, שכל מבוקשו הוא להסדיר את רישומו כיהודי במרשם האוכלוסין, ויתכן כי להחלטתו של בית המשפט העליון בבג"צ 5070/95 לא תהא כל השפעה עליו. 9. בסוגיה דומה בפרטיה לעתירה זו (ה"פ 621/96) קבע נשיאו של בית משפט זה, כבוד השופט ו' זיילר, דברים המתאימים אף לענייננו, כדלהלן: "התורה כולה כפי שהיא נחזית בשניית זמן זו היא שהעותרים עומדים בשערי בית המשפט זמן רב, חלקם קרוב לשלוש שנים מאז הגשת העתירות, והם עומדים עתה על זכותם להישמע. אינני סבור שביכולתי להתעלם מזכותם הלגיטימית לקיים דיון משפטי ולזכות בהכרעה משפטית בנימוק שהוא אומנם שובה לב, ואולם עדיין הוא נימוק בלתי משפטי בעליל. המדובר הוא בנימוק שהועלה על ידי ד"ר בן שחר, המדגישה את האירוע ההיסטורי המיוחד במינו של סיכוי להסדר הסכמי של בעיית הגיור... אינני מתעלם מהעובדה שהליכים דומים מתנהלים בפני הבג"צ, גם לא מהעובדה שנמסרה לי אודות ישיבה שנקבעה בנושאים אלו בפני הבג"צ, ואולם אינני סבור שיש השלכה לאותם הליכים על עניינו פה, ומשום כך אינני רואה סיבה לדחייה נוספת גם בשל סיבה זו" (עמודים 8-7 להחלטה מיום 24/2/98). עם זאת, אציין, כי על פסק הדין שניתן על ידי הנשיא ו' זיילר הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ועניין זה תלוי ועומד בבית-המשפט העליון. 10. נוכח האמור ובשל העובדה כי איני מוצא כל הסמכה בחוק להתליית הדיון בעתירת המבקשים, בלא הסכמת הצדדים - עד לסיומו של הדיון בבית המשפט העליון, כשאין ידוע מה יהיו השלכות ההכרעה בו על המבקשים, נראה לי כי אין להיעתר, בנסיבות הענין, לבקשת המשיבים להתליית הדיון עד להחלטה בבית-המשפט העליון בעניינים האחרים. עם זאת, אם בעלי הדין יגיעו להסכמה לעניין השפעותיו של פסק הדין שייתן בית המשפט העליון, לכשיינתן, על המבקשים בהליך זה, הרי שיהיה מקום לשקול מחדש בקשה כאמור, אם תוגש, הכל בהתאם לנסיבות. אוסיף, כי לאור האמור אין להיענות לבקשתם החלופית של המשיבים לעכב את הדיון בשמונה חודשים נוספים ולקבוע אותו לתזכורת, כדי שבמועד זה יוכלו הצדדים לשוב ולטעון את טענותיהם בעניין, שכן היענות לבקשה חלופית זו משמעותה, הלכה למעשה, התלייתו של הדיון. סיכום 11. בקשת המשיבים להתליית הדיון עד להכרעה בהליכים דומים בבית המשפט העליון ובקשתם החלופית לעכב את הדיון בשמונה חודשים נוספים - נדחית. לפיכך, אני קובע לדיון ליום 2.11.99 שעה 09: 00 לקדם משפט שבו אקבע את הדרך להמשך ההליך. משרד הפניםיהדות