מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ריבית יתר על צריכת מים - תביעה ייצוגית: א. התובע - המבקש, תושב פקיעין, הינו לקוח של המשיבה, שהיא תאגיד האחראי על ניהול משק המים והביוב ב-13 ישובים ובהם גם פקיעין. תביעתו של התובע והבקשה לאישורה כייצוגית, הוגשה בגין ריבית יתר שנגבתה מן התובע משהגיע למשרדיה של המשיבה ושילם את חובו בגין צריכת המים בהסדר של ארבעה תשלומים. בגין הסדר תשלומים זה שילם התובע, לטענתו, ריבית יתר בסכום של 52.38 ₪. ב. לטענת התובע התחוור לו כי הריבית אותה שילם (וכך גם שאר לקוחותיה של המשיבה) גבוהה בהרבה מן הריבית שקבעה מועצת הרשות הממשלתית למים וביוב. התובע מצרף לתביעתו את חוות דעתו של רואה החשבון שלמה רייטר מיום 25.7.12, שלפיה חיובי הריבית שגובה המשיבה אינם תואמים את כללי תאגיד מים וביוב (אמות מידה והוראות בענין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011 (להלן: "כללי אמות המידה"), כשהתובע מתבסס על סעיף 32 של כללי אמות המידה (שכותרתו "הסדר תשלומים"), ואשר נכנס לתוקפו ביום 1.4.12. ג. לפי חוות דעתו של מר רייטר מבחינים הכללים בין שתי תקופות הרלוונטיות לאלה המאחרים בתשלום חובם לתאגידי המים, דהיינו: 1. חיוב בריבית פיגורים של החשב הכללי, לתקופה שבין מועד החיוב המקורי למועד ביצוע הסדר התשלומים. 2. חיוב בריבית החשב הכללי לתקופת הסדר התשלומים. מסקנת מר רייטר מבדיקתו וממצאיה היא כי המשיבה לא קיימה את הוראות כללי אמות המידה בנוגע לגובה חיוב הריבית בתקופת ההסדר וחייבה את המשלם בריבית הגבוהה פי 3.5 (בקירוב) מזו המתחייבת על פי הכללים. ד. בשים לב לחוות הדעת של רואה החשבון רייטר נטען בתביעה, כי המשיבה גבתה מן התובע ריבית אפקטיבית שנתית בשיעור של 14.789% בגין הסדר התשלומים מיום 21.6.12, משמע, פי 3.63 מעל ריבית החשב הכללי שהמשיבה רשאית היתה לגבותה באותו מועד (4% נכון לאותו תאריך), ובכך נגרם לתובע חסרון כיס של 52.38 ₪. ה. עוד נטען בתביעה, שלפני שנכנסה לתוקפה הוראת סעיף 32 של כללי אמות המידה, הסדיר סעיף 2 (א) של כללי ספקים מקומיים (שבנוסחו הנוכחי נכנס לתוקפו בתאריך 1.7.2010) את הריבית על חוב בפיגור למשיבה ולשאר ספקי המים. לפי סעיף 2 (א) של כללי ספקים מקומיים, התקרה המקסימלית בגין חוב המגיע לספק מקומי עמדה על ריבית הפיגורים של החשב הכללי (ללא אבחנה בין חוב שנעשה לגביו הסדר תשלומים לבין חוב שטרם נעשה לגביו הסדר), ואולם, כך נטען בתביעה, בהתאם לחוות הדעת של רואה החשבון מר רייטר בהסדר התשלומים של התובע מיום 21.6.12, גבתה המשיבה מן התובע ריבית בשיעור של 14.789% העולה בשיעור של כ-4% על ריבית הפיגורים של החשב הכללי, כפי שזו היתה בתוקף באותו מועד. מכאן, כך נטען בתביעה, שגם לפני שנכנסה לתוקף הוראת סעיף 32 של כללי אמות המידה, גבתה המשיבה מלקוחותיה ריבית על הסדר תשלומים בשיעור העולה על התקרה שקבע הרגולטור (מועצת רשות המים) ולכן גבייה זו של הריבית נעשתה, לטענת התובע, שלא כדין. ו. הסעדים שהתובע עותר להם הינם: להחזיר ללקוחותיה של המשיבה את הסכומים העודפים שנגבו מהם שלא כדין, בתוספת ריבית והצמדה, וכן ליתן צו המורה למשיבה לתקן את החיובים של לקוחותיה שטרם שילמו, ולחדול מן הגבייה הלא חוקית. הואיל ולענין פסיקת פיצוי אישי לכל תובע החבר בקבוצת התובעים, המדובר בסכום פיצוי קטן, מציע התובע פסיקת פיצוי לטובת הציבור שיועבר לאחת או יותר ממחלקות הילדים בבתי החולים הממשלתיים בפריפריה. כמו כן מבקש התובע פסיקת גמול שלא יפחת מ-5% משווי הפיצוי לקבוצה, וכן פסיקת שכר טרחת עו"ד. ז. בתגובתה מציינת המשיבה שטרם כניסתם לתוקף של כללי אמות המידה (1.4.12) פעלה היא לפי סעיף 33 לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכות מים וביוב), התש"ע-2009 (להלן: "כללי תאגידי מים וביוב - חישוב עלות"). כמו כן פעלה המשיבה לפי חוזר מנהל הרשות לספקים מקומיים ולתאגידי מים וביוב מס' 2/2011 (להלן: "החוזר"), בנושא ריבית פיגורים. מדובר בחוזר מיום 6.2.2011 ששיגר מנהל רשות המים לחברות ו/או לספקים השונים. החוזר מצורף לתגובת המשיבה. ח. מוסיפה המשיבה, כי סעיף 33 לכללי תאגידי מים וביוב בוטל עקב כניסתם לתוקף של כללי אמות המידה ביום 1.4.2012. לאחר כניסתם לתוקף של כללי אמות המידה (1.4.12) ביצעה המשיבה, כך נטען בתגובה, את כל הפעולות הנדרשות ליישום והטמעה של שיטת החישוב החדשה במערכותיה המיחשוביות. העיכוב בזיכוי הלקוחות, שנעשה על ידי המשיבה כעבור כמעט שלושה חודשים לאחר שהועבר הנוהל בנוגע לעריכת הסדרים בגין חובות במחלקות הגבייה (נוהל שהועבר ביום 9.5.12) נבע עקב עדכון שנעשה למערכות המשיבה והטמעת החישובים החדשים במערכות אלה. כמו כן נטען, שכאשר גילתה המשיבה שעקב העיכוב נגבו על ידה ריביות גבוהות מן האמור בכללי אמות המידה ביצעה המשיבה החזר כספים וביום 13.8.12, היא זיכתה 943 לקוחות בסכום של 41,965 ₪ בגין הסדרים עקב חובות במחלקות הגביה, החל מיום 1.4.12. ט. בהתייחס לנטען בתביעה טוענת המשיבה כי הבקשה, וחוות הדעת שעליה התביעה מסתמכת - שגויות הואיל ועל פי דין חייבת המשיבה לצרף מע"מ בתוספת לחיובי ריבית הנעשים על ידה, וזאת לפי הוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ונוכח היותה "עוסק" כהגדרת המונח בחוק מס ערך מוסף. חיוב ריבית הפיגורים אצל המשיבה מתבסס על חישוב ריבית לפי לוח שפיצר, משמע, 12% ריבית נומינלית שנתית, וריבית אפקטיבית שנתית בסך 12.68% בתוספת מע"מ, וביחד: 14.7%. טוענת המשיבה שגובה הריבית הנומינלית של החשב הכללי בזמן גביית הריבית על ידי המשיבה, היה כמעט באותה רמה של הריבית האפקטיבית שנגבתה על ידי המשיבה. ככל שהיו הפרשים הרי מדובר בהפרשים זעומים שאינם תמיד לטובת המשיבה. י'. באשר לטענת המבקש כי בטרם נכנסה לתוקף הוראת סעיף 32 של כללי אמות המידה, חל על המשיבה סעיף 2 (א) של כללי המים, שנכנס לתוקף בנוסחו הנוכחי בתאריך 1.7.2010, מציינת המשיבה, שהגדרת "ספק מקומי" בכללי המים, איננה מתייחסת לסטטוס המשפטי של המשיבה שהיא חברה בע"מ. י"א. סיכום תגובת המשיבה הוא שהיא עשתה כל שביכולתה כדי להטמיע את כללי אמות המידה במערכותיה וכאשר גילתה שעקב זמן ההטמעה הממושך של הכללים נפגעו אזרחים שנשאו בתשלום יתר עבור ריביות - היא בחרה לזכותם, ולכן עותרת המשיבה לדחיית הבקשה. י"ב. בתשובתו לתגובה ציין המבקש, כי המשיבה מודה בתגובתה שבעת הגשת בקשת האישור היא גבתה ריבית על הסדר תשלומים, בניגוד לסעיף 32 (ב) של כללי אמות המידה שנכנס לתוקפו ביום 1.4.12, ולטענתה, היא זיכתה ביום 13.8.12 , 943 לקוחות ששילמו ריבית ביתר, וזאת בסכום כולל של 41,965 ₪. טוען המבקש, שהמשיבה היתה מודעת למצב הנורמטיבי החדש, שהרי ראש ענף גבייה וראש חטיבת כספים במשיבה חתמו ביום 9.5.12, משמע, 43 יום לפני שבוצע הסדר התשלומים של המבקש, ובערך 80 יום לפני שהוגשה בקשת האישור, על נוהל "עריכת הסדרים בגין חובות במחלקות הגבייה". לפי נוהל זה התבקשו מחלקות הגבייה של המשיבה ליישם את הוראות הדין /הנוהל, ואולם, כך מציין המבקש, העברת הנוהל למחלקות הגבייה אינה פוטרת את ראש הענף וראש חטיבת הכספים מלעקוב אחר ביצוע הוראות הנוהל ולוודא שהנוהל מיושם במלואו. י"ג. מוסיף המבקש, שהמשיבה מודה בתגובתה שהיא גבתה ריבית בשיעור של 14.7%, משמע, שיעור הזהה לשיעור שציין המומחה רואה החשבון רייטר מטעם המבקש בחוות דעתו. עוד טוען המבקש, שלמעשה אין מחלוקת בין הצדדים שלפני שנכנס לתוקף סעיף 32 (ב) של כללי אמות המידה, שלט בכיפה סעיף 33 של כללי תאגיד מים וביוב - חישוב עלות, וזאת בנוסף ובמקביל לסעיף 2 (א) בכללי ספקים מקומיים, ולמעשה הסעיפים הינם זהים. אין לקבל, כך טוען המבקש, את טענת המשיבה שהגדרת "ספק מקומי" אינה חלה לגביה, הואיל והמשיבה היא תאגיד כפי שמופיע בהגדרת "ספק מקומי" בכללי ספקים מקומיים. עוד מדגיש המבקש, כי המשיבה מודה בתגובתה שהיא גבתה לפני תאריך 1.4.12 ריבית בשיעור העולה על זה הקבוע בסעיף 33 לכללי העלות. עד כאן מדובר, לטענת המבקש בתשובתו, בנושאים שאינם במחלוקת. י"ד. באשר לנושאים שבמחלוקת מוסיף המבקש, כי לטענת המשיבה היא פעלה בכל הנוגע לגביית ריבית בהתאם לחוזר רשות המים מס' 2/2011, ואולם, כך טוען המבקש, אילו פעלה המשיבה לפי אותו חוזר, כי אז לא היה פסול במעשיה והיא לא היתה גובה ריבית יתר, אך המשיבה כותבת בהמשך תגובתה כי חיובי ריבית הפיגורים אצלה התבססו על חישוב ריבית לפי לוח שפיצר, משמע, ריבית נומינלית שנתית, וריבית אפקטיבית שנתית, של 12.68% + מע"מ וביחד: 14.7%. ואולם, מציין המבקש, במשך תקופה של כארבע שנים לפני הגשת בקשת האישור שיעור ריבית הפיגורים הנומינלית של החשב הכללי לא הגיע ל-12%. הפעם האחרונה שבה ריבית הפיגורים הגיעה ל-12% היתה באוגוסט 2008. לענין זה מצרף המבקש את נספח א' לתשובתו (טבלת ריביות). ט"ו. מוסיף המבקש שגם אילו ריבית הפיגורים הנומינלית של החשב הכללי היתה 12%, הרי מכיוון שריבית החשב הכללי מצטרפת כל רבעון קלנדרי (ולא כל חודש) הרי ריבית הפיגורים האפקטיבית של החשב הכללי אמורה להיות 12.55%, ולא 12.68% כנטען על ידי המשיבה, ולכן, כך המבקש, אפילו לשיטת המשיבה עצמה היא גבתה ריבית יתר לפני 1.4.12 ועליה להחזיר ללקוחותיה ריבית זו. ט"ז. המבקש מציין שהמשיבה לא צירפה חוות דעת של מומחה לתגובתה ולכן חוות הדעת שמטעם המבקש לא נסתרה. עוד מוסיף המבקש, שהמשיבה גם לא ניצלה את הפריבילגיה שמעניק לה חוק תובענות ייצוגיות להגשת הודעת חדילה, והמועד להגשת הודעה כזו חלף. י"ז. מציין המבקש, שלשיטת המשיבה עצמה סכום גביית היתר מיום 1.4.12 (המועד בו נכנס לתוקף סעיף 32 לכללי אמות המידה), עד 13.8.12 (המועד בו ביצעה המשיבה את זיכוי לקוחותיה), עמד על כ-42,000 ₪, משמע, כ-10,000 ₪ לחודש. מכיוון שחובת ההשבה של המשיבה מוגבלת ל-24 חודשים, הרי עליה להחזיר ללקוחותיה גביית יתר לגבי 20 חודשים נוספים, וביחד כ- 200,000 ₪. י"ח. בקדם המשפט שהתקיים בפניי ביום 20.1.13 נקבע, שעל המשיבה לערוך בדיקה לגבי שיעור הזיכויים המגיע לכל אחד מלקוחותיה, לגבי התקופה שמיום 29.7.10 עד 31.3.12, ובתוספת מע"מ כחוק כפי שהיה שיעורו בכל אחד מן התאריכים הרלוונטיים. עוד נקבע, שעם המצאת הדו"ח תצרף המשיבה גם את עמדתה ביחס לשאלה האם תוצאות סכומי הזיכוי יש בהם כדי להצדיק זיכוי חשבונו הספציפי של כל אחד מן הלקוחות ששילמו ביתר, או שמא הסכום הוא כה נמוך, לגבי כל אחד מן הלקוחות, עד כי עדיף במקום זאת שהכספים יוקצו למטרה ציבורית שאותה תציע המשיבה. בהמשך נקבע שלאחר המצאת דו"ח הזיכויים, יגישו הצדדים את טיעוניהם לגבי גמול ושכר טרחת עו"ד. י"ט. בנוסף צויין בהחלטה שניתנה באותו תאריך, שלמרות ששאלת ריבית פיגורים ביחס להסדר תשלומים לענין היטלי פיתוח לא עלתה במסגרת הבקשה, אלא לראשונה בישיבת 20.1.13, תיתן המשיבה את דעתה גם ביחס לסוגיה זו, ותתייחס לכך במסגרת הדיווח שהיא תגיש לבית המשפט. כ'. אחר הדברים האלה, הגישה המשיבה את הודעתה מיום 19.2.13 בה מסרה כי סכום ההשבה המגיע ללקוחותיה בגין התקופה החל מיום 1.4.2010 עד 31.3.2012, מסתכם ב-31,513 ₪ (נספח א' להודעתה של המשיבה). הואיל ולגבי כל אחד מן הלקוחות הסכום הספציפי המגיע הוא זעום, הציעה המשיבה לתרום את הסכום לבית החולים זיו בצפת. כ"א. למרות שהריבית לגבי הסדרים שנעשו ביחס להיטלי פיתוח אינה נכללת בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, החליטה המשיבה להחזיר גם הפרשי ריבית בגין הסדרים אלה. סכום ההשבה הכולל (לגבי הסדרים ביחס להיטלי פיתוח) לתקופה 1.4.10 עד 31.3.12, הינו : 24,789 ₪ לפי נספח ב' של ההודעה. כ"ב. בהמשך לכך הוגשו טיעוניו של ב"כ המבקש לענין גמול ושכר טרחת עו"ד. טוען ב"כ המבקש שכתוצאה בלעדית מהגשת בקשת האישור, זיכתה המשיבה ביום 13.8.12 את לקוחותיה בסכום של 42,000 ₪, כעולה מסעיף 7 בתגובת המשיבה מיום 11.11.12. בנוסף, בהסכמת המבקש, ובאישור בית המשפט, תעביר המשיבה לבית החולים זיו בצפת סכום כולל נוסף של 56,300 ₪ (הכוונה להפרשי ריבית היתר בגין הסדרי תשלומים של אגרות מים וביוב (31,513 ₪) בתוספת הפרשי ריבית היתר בגין הסדרי תשלומים של היטלי פיתוח - 24,789 ש"ח) נספחים א'+ב' של הודעת המשיבה מיום 19.2.13. לפי חישובו של ב"כ המבקש הוא מעריך את "פירות" הגשת בקשת האישור ב-100,000 ₪ לתקופת העבר, כשגם אין להתעלם מהשלכות הגשת הבקשה לעתיד. עוד מפנה ב"כ המבקש להוצאה שנגרמה למבקש בגין חוות דעתו של רואה החשבון בסך 4,640 ₪ (ליום 31.7.12). כ"ג. ב"כ המבקש מפנה לפסק דינו של בית משפט זה מיום 16.1.13 ב-ת"מ 54057-07-12 חמאדה נגד תאגיד סובב שפרעם בע"מ, שבו נפסק גמול למבקש בסך של 8,000 ₪, החזר הוצאות מומחה, ושכר טרחת עו"ד בסך של 40,000 ₪. לטעמו של ב"כ המבקש זהו רף מינימלי. כן מפנה ב"כ המבקש להחלטה של כב' השופט א. קיסרי מיום 19.2.13, ת"מ 54114-07-12, שם נתקבלה הודעת החדילה ונפסק גמול למבקש בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 80,000 ₪. לדעת ב"כ המבקש זהו הסכום שראוי לפסוק במקרה זה. כ"ד. המשיבה טוענת שלא היה באפשרותה להגיש הודעת חדילה, כל עוד לא התבררו המחלוקת שבין הצדדים במסגרת קדם המשפט. מציינת המשיבה שביום 13.8.12, כשבועיים לאחר הגשת בקשת האישור היא עידכנה במערכותיה המיחשוביות את שיעור ריבית החשב הכללי (להבדיל מריבית פיגורים) בביצוע הסדרים, והחזירה הפרשי כספים שנגבו בגין ריבית יתר לאותם לקוחות שעימם נעשו הסדרי חובות. לטענת המשיבה, נוכח העובדה שביחס לתקופה אשר קודמת למועד תיקון כללי אמות המידה (1.4.12), הבקשה היתה בלתי מבוססת, וחוות הדעת שצורפה לבקשה הסתמכה על טעות שבדין, לא יכולה היתה המשיבה לעשות שימוש בזכותה להגיש הודעת חדילה, למרות שאילו היתה מגישה הודעה כזו היתה היא פטורה מחובת ההשבה. כ"ה. מוסיפה המשיבה, שהבקשה לאישור התובענה כייצוגית היתה מחולקת לשני חלקים. החלק האחד בו הודתה המשיבה התייחס להשבה מתאריך 1.4.12 (לאחר שנכנס לתוקפו הפרק השלישי לכללי אמות המידה), ואילו החלק השני של בקשת האישור התייחס לתקופה 29.7.10 עד 31.3.12, בטרם נכנסו לתוקפם כללי אמות המידה. לגבי תקופה זו טענות המבקש היו שגויות, ולכן כך לטעמה של המשיבה, היא חייבת היתה להכחישן. כ"ו. מציינת המשיבה, כי ההפרשים בגבייה של הריבית לתקופה 29.7.10 עד 31.3.12 אינם מהותיים, דהיינו, סכום של 31,513 ₪. סכום זה מתפרס על פני 20 חודשים ונגבה מלקוחות רבים, כך שהחלק היחסי של כל לקוח מסתכם בשקלים בודדים. סכום זה הוקצה למטרה ציבורית (בית החולים זיו). במובחן מכך, ההפרשים בגבייה שנעשו בין 1.4.12 עד מועד הגשת התביעה, הסתכמו ב-41,965 ₪, וזאת נוכח ההבדל בין ריבית החשב הכללי לבין ריבית פיגורים של החשב הכללי (וכאמור בסעיף 7 של תגובת המשיבה, היא זיכתה 943 לקוחות בגביית יתר זו). המשיבה מוסיפה, שהיא בחרה שלא ליהנות מן הפריבילגיה של הגשת הודעת חדילה, לפי סעיף 9 (ב) של חוק תובענות ייצוגיות, ובכך לקבל פטור מהשבת סכומים שנגבו שלא כדין, אלא בחרה להשיב ללקוחותיה את הפרשי הגבייה בגין ריביות, בדרך של זיכוי, ובדרך של תרומה למטרה ציבורית. פעולותיה אלה של המשיבה אמורות, כך נטען, להיזקף לזכותה של המשיבה ולהוות שיקול עיקרי לבית המשפט בקובעו את גמול המבקש ושכר טרחת בא כוחו. עוד נטען שעל בית המשפט לנהוג בזהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה, וכן על בית המשפט להביא בחשבון שעשוי לחול בעתיד שינוי במצב המשפטי לאחר הכרעתו בגמול ובשכר הטרחה. כ"ז. באשר לתועלת לחברי הקבוצה צויין בטיעוני המשיבה, שהיא זיכתה את לקוחותיה ביום 13.8.12 בסכום של 41,965 ₪ בגין גביית ריבית יתר שהלקוחות חוייבו בה לתקופה 1.4.12 עד 13.8.12. בנוסף תרמה המשיבה סך של 31,513 ₪ בגין גביית ריבית יתר לתקופה 29.7.10 עד 31.3.12. כמו כן, והגם שאין לכך איזכור בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, תרמה המשיבה סכום נוסף של 24,789 ₪ בגין החזר ריבית עבור הסדרי תשלומים בגין היטלים. לכן, "פירות" התביעה אינן כ-100,000 ₪ כטענת המבקש, אלא 73,478 ₪ לתקופת העבר, וזאת כאמור בחלוקה של שקלים בודדים לכל לקוח. כ"ח. באשר לטענת המבקש לפיה אין להתעלם מפירות/השלכות הגשת הבקשה בהסתכלות לעתיד, והסתמכותו של המבקש על פסק הדין שב-ת"מ 54114-07-12 נסאר נגד מי גליל (מיום 19.2.13), טוענת המשיבה שאין להקיש מפסק הדין הנ"ל לנסיבותיה של בקשה זו, ומכל מקום, החסכון העתידי במקרה שבפנינו נמוך משמעותית מזה שבענין נסאר נגד מי גליל. כ"ט. עוד מציינת המשיבה, שאין לקבל את טענת המבקש לפיה דרך החישוב שלה לא היתה מתוקנת אלמלא הגשת הבקשה. המשיבה מדגישה, שעוד ביום 9.5.12 (זמן רב טעם הגשת הבקשה שהוגשה ביום 29.7.12), העבירו נציגי המשיבה נוהל באשר לשינויים שיהא על המשיבה לבצע במערכותיה המיחשוביות עקב כללי אמות המידה, ולכן, לטעמה, גם אלמלא הגשת בקשת האישור היו מערכותיה המיחשוביות של המשיבה מתעדכנות בסמוך למועד הגשת התביעה. ל'. לטענת המשיבה, חישוב שכ"ט עו"ד ל פי חוק הפלת"ד בשיעור 8% מן הסכום הנחסך (240,000 ₪, לפי טענת המשיבה בסעיף 11 של טיעוניה) יביא לתוצאה כספית מירבית של 20,143 ₪, כולל גמול לתובע. ל"א. באשר לחוות הדעת שצורפה לתביעה, טוענת המשיבה כי זו היתה שגויה ולא הועילה לבירור הבקשה. ל"ב. מוסיפה המשיבה, כי לא התעקשותו של ב"כ המבקש היא שהביאה בסופו של יום להעברת סכום נוסף כתרומה לבית החולים זיו. ממילא ריבית היתר בגין הסדרי חוב לגבי היטלי פיתוח אינה כלולה בתביעה נשוא הדיון. התרומה, כך טוענת המשיבה, היא בסכום שאינו עולה על 15% מן הסכום שנטען על ידי המבקש בכתב התשובה שהוגש על ידו. מוסיפה המשיבה, כי ההחזר בגין תקופת העבר בוצע רק לאחר ישיבת בית המשפט (מיום 20.1.13) נוכח טענת המבקש כי סכום ההחזר עולה כדי 200,000 ₪. רק לאחר הדיון (מיום 20.1.13) שבו הובהר למבקש שטענתו זו אינה מבוססת, הסכים המבקש לקבל את טענת המשיבה שהיא היתה זכאית לגבות ריבית פיגורים, ולכן מדובר בגביית חיובי ריבית ביתר בסכומים זעומים לכל לקוח, שבסה"כ אינם אלא בשיעור של 15% מן הנטען על ידי המבקש בכתב התביעה. ל"ג. מוסיפה המשיבה, שהמבקש לא פנה פנייה מוקדמת למשיבה לתיקון הליקוי. אילו היה המבקש פונה, היה מובא לידיעתו שכבר נעשה נוהל שהועבר על ידי נציגי המשיבה ביום 9.5.12, וכי המשיבה, ללא קשר לבקשה, עוסקת בהתאמת מערכותיה לדרישות הכללים. לטענת המשיבה יש להביא בחשבון את העדר הפנייה המוקדמת במסגרת כלל השיקולים הרלוונטיים לענין גמול ושכר טרחה. ל"ד. מסיימת המשיבה וטוענת, שאלמלא הטענות בדבר סכומים מופרזים בנוגע לגביית ריבית היתר (לתקופה 29.7.10 - 31.3.12), ואלמלא הדרישות המוגזמות לשכר טרחה במו"מ שבין הצדדים, היה ההליך מסתיים אף ללא הדיון המקדמי, ולכן לטעמה, אין מקום לפסיקת גמול ושכר טרחת עו"ד, ולחלופין, יש לפסוק סכום מינימלי ומידתי. ל"ה. בתשובתו של ב"כ המבקש נטען, כי המשיבה לא צירפה להודעתה לבית המשפט (מיום 19.2.13) לגבי חישוב ריבית היתר וסכום ההשבה, תצהיר של רואה חשבון ו/או של כל בעל תפקיד מוסמך אחר, וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 20.1.13. למרות זאת מוכן היה ב"כ המבקש לקבל את הנתונים שמסרה המשיבה ללא תצהיר, וכך גם את הצעתה לתרום את הכספים לבית החולים זיו בצפת. ל"ו. לעיצומו של ענין טוען המבקש, כי טענותיה של המשיבה אינן מבוססות. באשר לטענה כאילו חוות הדעת שגויה טוען ב"כ המבקש שרק בגלל אותה חוות דעת נאלצה המשיבה, בסופו של יום, להחזיר ללקוחותיה עשרות אלפי ₪. ל"ז. עוד מציין ב"כ המבקש, כי הוא טען בבקשת האישור (וכך גם צויין בחוות הדעת שצורפה) שהמשיבה לא היתה זכאית לגבות ריבית פיגורים של החשב הכללי (להבדיל מריבית חשכ"ל) בתקופה שלפני 1.4.12, ובסופו של יום הסתברה הטענה כנכונה, דהיינו, שהמשיבה גבתה ריבית העולה על ריבית הפיגורים. ל"ח. ב"כ המבקש מפנה לפסק הדין שב-ת"מ 54057-07-12 חמאדה נגד סובב שפרעם (מיום 16.1.13) שם נפסק גמול בסך 8,000 ₪, החזר הוצאות חוות דעת המומחה, ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪, ומדובר - לטענת ב"כ המבקש - בתשומות, סיכון, וטרחה, הזהים לחלוטין לתיק זה, ולכן מבוקש לפסוק סכומים דומים. עד כאן תמצית טענות ב"כ הצדדים. ל"ט. אתייחס תחילה לטענת המשיבה אותה כבר הזכרתי, לפיה לא היתה פניה מוקדמת מצד המבקש לתיקון הליקוי, וכי אילו היה המבקש פונה היה מובא לידיעתו שכבר נעשה נוהל שהועבר על ידי נציגי המשיבה ביום 9.5.12, וכי המשיבה עוסקת בהתאמת מערכותיה המיחשוביות לכלל אמות המידה. כפי שנפסק ב-ע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נגד בנק הפועלים (מיום 11.12.08): "אשר לתום הלב, לא מצאנו כי העובדה שהמערערים לא הקדימו פנייה רצינית לבנק עובר להגשת בקשתם מצדיקה את הקביעה שלא נהגו בתום לב. לנוכח תכליותיה של התובענה הייצוגית קשה גם לקבל כי פנייה של התובע הייצוגי להשבת כספו שלו, תהווה תנאי בלעדיו אין לאישור התובענה" . (ההדגשה שלי - י.ג.). מ'. יש לזכור, כי התיקון נשוא סניף 32 (ב) של כללי אמות המידה הוא מיום 1.2.12 (קובץ תקנות 7085), התשע"ב, עמ' 710), ונכנס לתוקפו ביום 1.4.12. מכאן, שהיתה למשיבה שהות להיערך ליישום הוראותיו של סעיף זה. בקשת האישור הוגשה ביום 29.7.12, דהיינו, כמחצית השנה לערך אחרי התיקון, וכארבעה חודשים לאחר כניסתו לתוקף. אכן, המשיבה מציינת שלאחר שכללי אמות המידה נכנסו לתוקף (1.4.12) היא ביצעה את הדרוש ליישום שיטת החישוב החדשה במערכותיה, וביום 9.5.12 העבירו ראש ענף הגביה וראש חטיבת הכספים שלה נוהל באשר לשינויים שהמשיבה תצטרך לבצע במערכותיה לרבות תדריך בנוגע לעריכת הסדרים בגין חובות במחלקות הגבייה, אך בסופו של דבר זיכוי הלקוחות בסכום של 41,965 ₪ בוצע רק ביום 13.8.12 (לתקופה שמאז 1.4.12), משמע, לאחר שהוגשה התביעה (29.7.12). הזיכוי בפועל בוצע איפוא כארבעה חודשים ומחצה לאחר שתיקון הכללים כבר נכנס לתוקף 1.4.12), וכשלושה חודשים לאחר שנציגי המשיבה העבירו את הנוהל בענין השינויים. עמד איפוא לרשות המשיבה פרק זמן ארוך דיו להיערך לשינויים המתחייבים מתיקון הכללים (שנעשה עוד ביום 1.2.12, ונכנס לתוקפו ביום 1.4.12), כך שהמשקל שיש ליתן לטענה בדבר העדר פנייה מוקדמת איננו גבוה. מ"א. מכאן אעבור לבחון את הנתונים הרלוונטיים ואת טיעוניהם של הצדדים בשים לב לשיקולים המופיעים בסעיף 22 של חוק תובענות ייצוגיות (בנוגע לגמול לתובע המייצג), ובסעיף 23 של החוק (בנוגע לשכר טרחת עורך דין לבא הכח המייצג). מ"ב. באשר להשקעה שנעשתה על ידי המבקש ובא כוחו סבורני - הגם שההליך המשפטי היה קצר - כי הגשת בקשת האישור חייבה השקעת זמן ועבודה, ובכלל זה גם בדיקת הכמות הרבה של דו"חות הזיכוי שהמציאה המשיבה בעקבות ישיבת קדם המשפט לב"כ המבקש. יחד עם זאת, הסיכון שנטל על עצמו המבקש בנקיטת ההליך לא היה גבוה. מ"ג. שיקול נוסף שיש לבחון אותו הוא התועלת שצמחה לחברי הקבוצה כתוצאה מהגשת התביעה והבקשה לאישורה כייצוגית. ככלל, יש לעודד הגשת תביעות ייצוגיות, ככל שיש בהן כדי למקד את תשומת לבה של הרשות לתקלות ולזרז את הטיפול בהן. ואולם, יחד עם זאת, וכפי שנקבע ב-עע"מ 2395/07 אכדיה סופטור סיסטמס בע"מ נגד מדינת ישראל (מיום 27.12.10), סעיף 32: "יש לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה על ידי הרשות הציבורית, ולאזן את עניינו הלגיטימי של התובע המייצג אל מול האינטרס הציבורי המצדיק זהירות והקפדה בקביעת הזכות לתשלומי הגמול ושכר הטרחה ובהערכת שיעורם הסביר של תשלומים אלה". מ"ד. באשר לתועלת שצמחה לחברי הקבוצה כתוצאה מבקשת האישור אני מפנה לאמור ב-עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נגד ז'וז'ו אבוטבול, (מיום 25.12.12), סעיף 33: "לטעמי, בחינת סבירותם של הגמול לתובע המייצג ושכר טרחתם של באי-כוחו, תיעשה על סמך סך התועלת אשר צמחו לקבוצה עקב הגשת התובענה והבקשה לאשרה כייצוגית.....". מ"ה. בענייננו, זיכתה המשיבה ביום 13.8.12 (כשבועיים לאחר הגשת הבקשה) 943 מלקוחותיה בסכום כולל של 41,965 ₪ בגין ריבית יתר על הסדרים עקב חובות במחלקות הגביה מיום 1.4.12. בהמשך, ובהתאם לטבלה (נספח א') שצירפה המשיבה להודעתה מיום 19.2.13 (לאחר ישיבת קדם המשפט) הפרשי הריבית שיש לזכות בהם את הלקוחות בגין התקופה החל מיום 1.4.10 עד 31.3.12 מסתכמים ב-31,513 ₪, כך שסה"כ פירות התביעה לתקופת העבר מסתכם ב-73,478 ₪. אוסיף, כי לא נעלם מעיניי שלפי סעיף 21 של חוק תובענות ייצוגיות אין לחייב את הרשות בהשבה לגבי תקופה העולה על 24 החודשים שקדמו למועד בו הוגשה הבקשה לאישור. הבקשה בענייננו הוגשה ביום 29.7.12 כך שניתן לחייב את המשיבה להשיב את ריבית היתר לתקופה החל מ-29.7.10. מעיון בטבלת החזרי הריבית על הסדרי התשלומים של אגרות מים וביוב (נספח א' להודעה מיום 19.2.13) עולה כי זו מתייחסת למעשה גם לתקופה שמ-1.4.10 עד 29.7.10 (דהיינו, 4 חודשים מעבר לתקופה של 24 החודשים). מ"ו. המשיבה גם קיבלה על עצמה להחזיר הפרשי ריבית בגין הסדר תשלומים שנעשו על היטלי פיתוח החל מיום הסדרי תשלומים שנעשו על היטלי פיתוח (החל מיום 1.4.10 - 31.3.12), עיינו: נספח ב' להודעה מיום 19.2.13, וזאת בסכום של 24,789 ₪. הסוגיה של ריבית יתר על הסדרי תשלומים של היטלי פיתוח לא עלתה בבקשת האישור, אלא לראשונה בקדם המשפט מיום 20.1.13 (כפי שציינתי בהחלטה מאותו יום - פיסקה 4), ומכאן שאין לייחס החזר זה להגשת בקשת האישור. מ"ז. שיקול נוסף שראוי להביאו בחשבון, במסגרת כלל השיקולים, הינו שגביית הריבית לפי הוראות סעיף 32 (ב) בכללי אמות המידה, בנוגע להסדרי תשלומים בגין חובות של אגרות מים וביוב, תשא את פירותיה גם מכאן ולהבא, דהיינו, יש להתחשב גם בהשלכה העתידית של תוצאות ההליך, ולכך יש חשיבות ציבורית ותועלת לחברי הקבוצה (עיינו: ת"מ (מחוזי חיפה) 13159-11-11 רוזנברג נגד עיריית נשר (מיום 12.11.12), וכן ת"מ (מחוזי חיפה) 54057-07-12 חמאדה נגד תאגיד מים וביוב סובב שפרעם (מיום 16.1.13). מ"ח. נוכח השיקולים עליהם עמדתי נראה לי כי נכון יהיה לחייב את המשיבה לשלם למבקש גמול בסכום של 4,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד לב"כ המבקש בסכום כולל של 32,000 ₪. כמו כן יש לחייב את המשיבה לשאת בהוצאות חוות דעתו של רואה החשבון מר שלמה רייטר, בהיותה הוצאה שהיתה סבירה ונחוצה לצורך נקיטת ההליך המשפט. מ"ט. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: 1. לא יאוחר מתאריך 22.4.2013 תמציא המשיבה לבית המשפט (עם העתק לב"כ המבקש) אסמכתא בדבר העברת כספי התרומות על ידי המשיבה לבית החולים זיו בצפת בגין גביית ריבית היתר, הכל כמצויין בסעיף 8 לטיעונים שהגישה המשיבה בענין גמול ושכר טרחה. 2. המשיבה תשלם למבקש גמול בסכום של 4,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד בסכום של 32,000 ₪ (כולל מע"מ) לב"כ המבקש (כנגד המצאת חשבונית כדין למשיבה). 3. כמו כן תשלם המשיבה למבקש את החזר הוצאות חוות דעתו של רואה החשבון מר שלמה רייטר בסכום של 4,640 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך החשבונית (31.7.12) עד היום. 4. התשלום יבוצע במשרד ב"כ המבקש לא יאוחר מתאריך 22.4.2013, שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ריביתחוק המים / רשות המיםמים