מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קצבת ניידות לילד נכה: זוהי תביעה לתשלום קצבת ניידות לתקופה רטרואקטיבית מיום 01.05.99 ועד ליום 01.09.06. להלן עובדות המקרה: 1. התובע הינו קטין, יליד 24.04.95. תביעתו הוגשה באמצעות אביו (להלן: "האב"). 2. ביום 03.03.99 הגיש התובע לנתבע תביעה לגמלת ילד נכה עבור בנו / התובע (ראה מסמך נ/1). התובע נבדק על ידי רופא מוסמך מטעם הנתבע ביום 15.04.99 ואושרה לו גמלת ילד נכה החל מיום 15.04.98. 3. בתאריך 02.05.99 הגיש האב בקשה לבדיקה רפואית של הבן לצורך קביעת מוגבלות בניידות. כעולה מן החותמת המתנוססת על הבקשה, היא הוגשה למשרד הבריאות / סניף נצרת. 4. במכתב מיום 02.06.99 (ראה מסמך נ/4) הודיע פקיד מחלקת נכות בסניף הנתבע בנצרת לאב, כי אושרה לתובע זכאות לגמלת ילד נכה בשיעור 100%. 5. במכתב מתאריך 13.06.99 (ראה מסמך נ/5), הוזמן התובע לבדיקה בפני ועדה רפואית לעניין מוגבלות בניידות, במשרד הבריאות/מחוז הצפון, ביום 24.06.99 (להלן: "בדיקת הניידות"). 6. בישיבתה מיום 24.06.99 קבעה הוועדה, כי לתובע 80% מוגבלות בניידות, עפ"י סעיף ליקוי א - 3 ברשימת הליקויים המוכרים עפ"י הסכם הניידות (ראה פרוטוקול הוועדה נ/6 ו-נ/5). 7. בתיקו של התובע בלשכת הבריאות נמצא מתויק עותק מכתב מיום 29.06.99, מאת משרד הבריאות/מחוז הצפון לתובע (ראה נספח א' לתעודת עובד הציבור נ/11). במכתב הודע לתובע דלקמן: "הנדון: בקשתך לקביעת מוגבלות בניידות בעקבות בדיקתך בוועדה הרפואית המחוזית בעניין הנ"ל מצורפים בזה: מסקנות הועדה. אישור למשרד הרישוי לפטור מאגרת רישוי לאחר שתרכוש רכב נכים. אישור למשרד הרישוי בדבר תו - נכה.". (להלן: "מכתב משרד הבריאות"). 8. אין מחלוקת, כי הכתובת הרשומה במכתב היא כתובת מגוריהם של התובע והוריו (במועדים הרלוונטיים). 9. בכל פרק הזמן מאז ועד שלהי שנת 2006, לא הוגשה, מטעם התובע, תביעה לנתבע, לתשלום קצבת ניידות. 10. בתאריך 26.9.06 הגיש האב בקשה למשרד הבריאות, לקביעת מוגבלות בניידות עבור התובע על פי הסכם הניידות, וזאת בנוסף לגמלת ילד נכה שהנ"ל מקבל (ראה מסמך נ/8). 11. הוועדה הרפואית אצלה נבדק התובע בעקבות בקשה זאת קבעה, כי "אין שינוי במצבו מאז הוועדה הקודמת" (ראה נ/8). עפ"י עדות האב, עת התייצב עם בנו בפני הוועדה , תמהו חבריה מדוע הוגשה מטעמו בקשתו הנוכחית לבדיקה, שהרי עוד בבדיקה מ 1999 נקבעו לתובע 80% מוגבלות בניידות. 12. בשלב זה, משקיבל את החלטת הוועדה לגמלת ניידות (ראה מסמך נ/8), הגיש האב לראשונה תביעה לנתבע, למתן הטבות עפ"י הסכם הניידות; התביעה הוגשה בתאריך 20.11.06 (ראה מסמך נ/9). 13. התביעה הוכרה על ידי הנתבע רטרואקטיבית לפרק זמן של חודשיים בלבד , קרי - החל מיום 01.09.06, בהסתמך על הוראות סעיף 16 להסכם הניידות. התביעה לתשלום קצבת ניידות רטרואקטיבית החל מתאריך 01.05.99 ואילך - נדחתה על ידי הנתבע. מכאן התביעה לבית הדין. 14. בתביעתו טוען התובע, באמצעות אביו, כי הוא זכאי לקצבת ניידות לתקופה רטרואקטיבית, החל מתאריך 01.05.99, כשהגיש עוד בתאריך 02.05.99 בקשה לבדיקה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות בלשכת הבריאות וועדה, אשר דנה בעניינו בתאריך 24.06.99, קבעה אף היא כי לתובע 80% מוגבלות בניידות. 15. אין מחלוקת, כי בכל פרק הזמן מאז החלטת הוועדה מתאריך 24.6.99 לא הוגשה תביעה מטעם התובע לתשלום הטבות מכוח הסכם הניידות. כאמור, התביעה הוגשה לראשונה לנתבע רק בתאריך 20.11.06. 16. השאלה העומדת אפוא להכרעה היא, האם זכאי התובע לקצבת ניידות לתקופה רטרואקטיבית מהחל מתאריך 01.05.99 ועד ליום 01.09.06 או לאו? 17. מטעם התובע העיד בפנינו אביו של התובע. מטעם המוסד לביטוח לאומי העידו הגב' דינה אזולאי, אשר שימשה בתקופה הרלוונטית כרזת בכירה של הוועדות הרפואיות בלשכת הבריאות מחוז צפון (להלן: "גב' אזולאי") ומר וליד שחאד, אשר שימש בתקופה הרלוונטית כאחראי מחלקת ניידות ילד נכה בסניף נצרת של הנתבע (להלן: "מר שחאדה"). העדויות בבית הדין 18. על פי עדות האב, הבקשה לנתבע הוגשה על ידו רק לאחר שנודע לו, בשיחה אקראית עם ידיד משפחה, לו סיפר כי הוא שוקל להחליף את רכבו, כי זכאי הוא כנראה להטבות מכח הסכם הניידות, עקב מוגבלות התובע. לטענת האב, מעולם לא הודעה לו החלטת הוועדה למוגבלות בניידות מ-1999, כי הבן זכאי לקצבת ניידות וכי עליו להגיש תביעה לנתבע, לצורך קבלת הגמלה מהנתבע. לדבריו המכתב ממשרד הבריאות לא התקבל אצלו בבית. 19. עפ"י עדות הגב' דינה אזולאי , אשר שימשה במועדים הרלבנטיים רכזת בכירה של הוועדות הרפואיות בלשכת הבריאות מחוז הצפון, ממכתב משרד הבריאות, המתוייק בתיק עולה, כי הוא נשלח לכתובת מגוריהם של התובע והאב, כרשום בטופס הבקשה לבדיקה. הגב' אזולאי הבהירה בחקירתה הנגדית כי עפ"י נוהלי המשרד , המכתב לא נשלח בדואר רשום, אלא בדואר רגיל. 20. פקיד הנתבע, מר וליד שחאדה העיד, כי הנתבע מקבל ממשרד הבריאות את פרוטוקול הוועדה הרפואית למוגבל בניידות. באשר לנעשה על ידי הנתבע, לאחר קבלת הפרוטוקול, הבהיר העד, כי הוא מתייק את הפרוטוקול בקלסר ומזרים את הנתונים במחשב. אין מחלוקת, כי מטעם הנתבע לא נשלחה הודעה כלשהי לתובע בעקבות קבלת ממצאי הוועדה הרפואית והחלטתה וכך גם נהג הנתבע בשנת 1999. העד הציג בבית הדין טופס דוגמא של "בקשה לבדיקה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות". מדובר בטופס אשר הונפק בנתבע בחודש 7/2004, אולם העד הבהיר בעדותו, כי הטופס זהה לזה שהיה בשימוש בשנת 1999 (למעט שני שינויים שאינם רלבנטיים לענייננו, האחד - טבלת גיל הפרישה (כמפורט בעמ' 2 לטופס) והשני - בהתייחס לסעיף ההפרעות במערכת כלי הלב (בסעיף 9 עמ' 4 לטופס). שניים אלה נכללים בטופס מאז חודש 7/2004 ולא קודם לכן (ראה עדותו בנדון בעמ' 9 לפרוטוקול). הסכם הניידות 21. הזכות לקצבת ניידות מעוגנת בהסכם הניידות. קבלת הקצבה מותנית בקביעה של וועדה רפואית לגבי אחוז נכותו של המבקש . קביעת הוועדה הרפואית אינה מזכה, לכשעצמה, בקצבת הניידות. יש להגיש לנתבע תביעה נפרדת לתשלום הקצבה, בהתבסס על החלטת הוועדה. כך נקבע לעניין זה בסעיף 23 הנ"ל: "התובע הטבה לפי הסכם זה יגיש בקשה לועדה הרפואית לשם קביעת אחוזי מוגבלותו בניידות. תביעה להטבה לפי הסכם זה תוגש למוסד לאחר שהועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים קבעה את אחוזי המוגבלות בניידות המזכים בהטבה על פי הסכם זה על גבי טופס שאפשר להשיגו בכל אחד מסניפי המוסד". (ההדגשות - אינן במקור, ע.ק). 22. בדברי ההסבר שמעמיד הנתבע לרשות מבוטחיו בטופס שכותרתו "בקשה לבדיקה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות", טופס מספר בל / 8220 , אשר הוגש לבית הדין במסגרת הליך זה (ראה מסמך נ/7). בסעיף 16 להסכם הניידות נקבע המועד לתחילת תשלום קצבת הניידות: "קצבת הניידות תשולם בעד התקופה המתחילה בראשון לחודש שבו הוגשה לוועדה הרפואית הבקשה, לפיה נקבעו אחוזי מוגבלות בניידות, ובלבד שהתביעה לקצבת ניידות הוגשה למוסד תוך חודשיים מהיום שבו נשלחה למוגבל בניידות הודעה על החלטת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים, לפי העניין. הגיש המוגבל בניידות למוסד את התביעה לקצבת ניידות לאחר תום חודשיים מהיום שבו נשלחה לו ההודעה כאמור, תשולם לו הקצבה למפרע בעד תקופה של חודשיים שקדמו לחודש שבו הגיש את התביעה לקצבת ניידות למוסד. לא תשולם קצבת ניידות אלא בעד תקופה שמתקיימים בה התנאים המזכים על פי הסכם זה בקצבת ניידות". (ההדגשות- אינן במקור- ע.ק). 23. אין מחלוקת, כי הנתבע פעל עפ"י הוראות סעיף 16 להסכם הניידות, משאישר תשלום הקצבה לתקופה רטרואקטיבית של חודשיים (החל מ 1.9.06) בשים לב למועד בו הוגשה לו לראשונה תביעת התובע, בחודש 11/2006. טענות התובע: 24. לא הודע לאב על החלטת הוועדה הרפואית לעניין ניידות מ-24.06.99, הוא לא הבין ולא יכול היה להבין את משמעותה, אף לו היה מודע לגביה במועד. באין הודעה - לא חל מרוץ הזמנים להגשת התביעה. 25. הוראות ההסכם, לרבות ההליך הכפול הנדרש לקבלת קצבת ניידות מכוחו, לא הובאו לידיעת התובע. הנתבע לא הוכיח כי על גבי הטפסים מוסבר הליך הפנייה הכפולה, שכן הטופס שהוצג (ראה מסמך נ/7) הונפק ב-7/2004 בעוד שהשתלשלות העניינים היא משנת 1999. 26. לא הוכח, כי מכתב משרד הבריאות נשלח לתובע ומכל מקום עיון בו מעלה, כי אין בו כל אזכור בדבר זכותו של התובע לקבלת גמלת ניידות אם יגיש תביעה. 27. לטענת התובע, בנסיבות אלו, אין להחיל על העניין את ההגבלה לתקופה הרטרואקטיבית מכח סעיף 16 להסכם הניידות, וזאת גם בשים לב לחובת תום הלב המוגברת בה חב הנתבע כלפי ציבור המבוטחים. טענות הנתבע: 28. ככלל, אין חובה על הנתבע ליידע את המבוטחים בדבר כל אפשרויות התביעה, אלא על המבוטח עצמו לברר זאת ולהגיש תביעה כנדרש בדין. 29. הסכם הניידות נערך מכוח הוראת חוק, הוא פורסם ברשומות והחזקה בדבר ידיעת החוק חלה גם עליו. סעיפים 16 ו-23 להסכם הניידות הם ברורים וחד משמעיים. 30. בטופס הבקשה לקביעת מוגבלות בניידות מצוין במפורש, כי אין די בבדיקה רפואית וכי חובה להגיש לנתבע תביעה לקצבת ניידות בטופס מיוחד. 31. מכתב משרד הבריאות (נספח א למסמך נ/11) נשלח אל התובע , בהתאם לסעיף 16 הניידות, לכתובת עליה הצהירו התובע ו/או אביו ככתובת מגוריהם ואליה נשלחו אליהם גם המכתבים האחרים (ראה מסמך נ/5 - הזמנה לבדיקה וראה מסמך נ/4 ההודעה בדבר הזכאות לגמלת ילד נכה) אשר התקבלו אצלם. משכך - חזקה כי גם מכתב זה התקבל אצלם. 32. העובדה, כי האב לא בירר במשך שנים רבות מה עלה בגורל הבדיקה של בנו מלמדת על התרשלות רבתי מצידו ואף על זניחת זכות התביעה שעמדה להם. במקרה שלפנינו ישנה חשיבות מכרעת למועד הגשת התביעה לקצבת הניידות, שכן לאחר תיקון 18 להסכם הניידות, אשר מועד תחולתו הוא 01.11.99, שונו ההטבות להן היה זכאי התובע. הכרעה: 33. באשר לטענת האב, בשם התובע ומטעמו, כי מכתב משרד הבריאות (נספח א' לנ/11) לא התקבל אצלו: עפ"י הוראת סעיף 16 להסכם הניידות, מניין המועדים להגשת התביעה לקצבת ניידות ראשיתו במועד בו "נשלחה ההודעה על החלטת הוועדה הרפואית", ודוק, נאמר מן המועד בו "נשלחה" ההודעה ולא מן המועד בו התקבלה אצל המבוטח. משכך, מקובלת עלינו לעניין זה טענת המל"ל, כי די בכך כי ההודעה נשלחה ואין מוטל עליו הנטל להוכיח, כי ההודעה התקבלה. 34. באשר למשלוח ההודעה - באין מחלוקת, כי על המכתב רשומה הכתובת עליה הצהיר האב, בכל פניותיו לנתבע, במועדים הרלוונטיים, ככתובת המגורים של בני המשפחה וכי מדובר באותה כתובת אליה נשלחו כל ההודעות מאת הנתבע ומשרד הבריאות לתובע ולאב וכולן התקבלו, לפיכך , מה גם נוכח הוראות סעיף 57ג לפקודת הראיות, קיימת חזקה כי משלוח מכתב זה בוצע אף הוא, מה גם בשים לב לעדות הגב' אזולאי לפיה המכתב והמעטפה לא חזרו למשרד הבריאות. 35. בשים לב לחלוף הזמן הרב מאז ועד להגשת התביעה אין לצפות מן העדה, גב' דינה אזולאי, כי תזכור פרטים מעבר לכך וסבורים אנו כי די בעדותה הנ"ל במצטבר לכל האמור לעיל על מנת לקבוע, כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח, כי המכתב לא נשלח ליעדו או כי לא התקבל אצלו. 36. הטענה, כי לא הובא לידיעת האב דבר זכאות הבן להיבדק לצורך קביעת מוגבלותו בניידות וכי לאחר קבלת החלטתה של הוועדה הרפואית עליו להגיש תביעה למימוש הזכות לקצבת ניידות - אף זו, דינה להידחות. אין מחלוקת, כי הנתבע הפנה את האב למשרד הבריאות להגשת הבקשה להיבדק לצורך קביעת המוגבלות בניידות וציידו בטופס הדרוש לכך. ראה לעניין זה דברי ב"כ התובע בדיון המוקדם: "אמרו להם בשנת 99 שצריך לפנות אל הנתבע כי הקטין זכאי לקצבת נכות. (כש)פנו ההורים אל הנתבע, הפנו אותם במסגרת ההליך גם מסתבר בדיעבד גם לוועדה של מוגבלות בניידות באופן אוטומאטי". כך עולה גם מתצהיר עדותו הראשית של האב משהעיד, "פנינו אל הנתבע ולמיטב זכרוני מילאנו טפסים שונים כפי שהורו לנו במקום, התייצבנו לבדיקות לפי הצורך ... אחת הבדיקות אשר נערכו לתובע היתה ע"י הועדה הרפואית לקביעת מוגבלות בניידות". טופס הבקשה אשר הוגש ע"י האב למשרד הבריאות בשנת 1999, לבדיקת הבן לעניין מוגבלותו בניידות, הוגש אם כן עפ"י תדרוך המל"ל וביוזמתו. 37. האב קיבל את טופס בל/8220 מאת הנתבע ופעל לפיו. עיון בטופס (נ/7) מראה, כי מצוין בו במפורש (בעמ' 1), כי אין די בבדיקה רפואית וכי חובה להגיש לנתבע, בנפרד ובנוסף, תביעה לקצבת ניידות. כך רשום בטופס: "לאחר קבלת תוצאות הבדיקה הרפואית יוכל הנבדק להגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לגמלת ניידות בטופס מיוחד". בהמשך, נרשם באותיות מודגשות: "הבקשה לבדיקה רפואית אינה משמשת תביעה לגמלת ניידות". ושוב, בתחתית העמוד הראשון לטופס נרשם: "לאחר שהנבדק קיבל מלשכת הבריאות הודעה על ממצאי הבדיקה הרפואית, ינהג בהתאם להנחיות המפורטות בהודעה זו (בעמוד 8)". ובעמ' 8 לטופס נרשם: "המעונין בגמלת ניידות יגיש תביעה לגמלת ניידות לסניף המוסד לביטוח לאומי שבאזור מגוריו ויצרף את המסמכים המפורטים בגוף התביעה". 38. במקומות אחדים בטופס הבקשה הביא הנתבע במפורש לידיעת האב את כל המידע הרלוונטי בדבר זכאותו להגיש תביעה לתשלום הקצבה, בתביעה נפרדת, אשר תוגש לנתבע (להבדיל ממשרד הבריאות) וזאת לאחר קבלת החלטתה של הוועדה הרפואית ממשרד הבריאות, תוך הדגשה מפורשת, כי הבקשה לבדיקה הרפואית, לכשעצמה, אינה מהווה תביעה לגמלת ניידות. 39. לא נעלמה מאיתנו טענת האב, כי טופס בל/8220 אשר הוצג על ידי הנתבע במסגרת ההליך דנן הונפק בשנת 2004 ואילו המועד הרלוונטי לעניינו של התובע הוא בשנת 1999, אולם עפ"י עדות מר שחאדה מטעם הנתבע, הטופס משנת 2004 זהה לזה בו השתמש הנתבע גם בשנת 1999, פרט לשינויים קלים שאינם רלוונטיים לעניינינו. עדותו זו לא נסתרה. 40. לאור האמור לעיל, לא ניתן לקבל את טענת האב, כי לא ידע ו/או לא הובא לידיעתו ו/או לא תודרך ע"י הנתבע ו/או כי הנתבע לא מילא את המוטל עליו בכל הנוגע לתדרוך האב בדבר עצם קיומה של קצבת ניידות, בדבר זכאותו לפנות בתביעה לעניין זה ובדבר ההליך הנדרש למימוש הזכאות , על שני שלביו הנפרדים, קרי - בדיקה בפני הוועדה במשרד הבריאות והגשת תביעה לנתבע לתשלום הקצבה לאחר הבדיקה ומשלוח החלטתה של הוועדה הרפואית. 41. האב טען בתצהירו לביה"ד, כי "אחת מהבדיקות שנערכו לתובע היתה ע"י הוועדה הרפואית לקביעת מוגבלות בניידות. בעת שהופנינו לוועדה הנ"ל ומילאנו את הטפסים לא היה ידוע לנו כי לבדיקה זו ישנן תוצאות החורגות מקביעת הנכות". אף טענה זאת - לא ניתן לקבל, בשים לב לכך כי מדובר בטופס בו הובהרו הדברים במפורש ובבירור, משהופנה התובע לבדיקות שונות - האחת בסניף המל"ל והאחרת במשרד הבריאות, משמילא האב טפסים שונים אשר נמסרו בכתובות שונות (טופס תביעה לגמלת ילד נכה - נמסר בסניף הנתבע בשפרעם בעוד שהבקשה לבדיקה לעניין הניידות הוגשה במשרד הבריאות מחוז הצפון). מדובר בבדיקות שנערכו במועדים שונים. ההזמנה לבדיקת המוגבלות בניידות נשלחה לתובע ב-13.06.99 והבדיקה לעניין זה נערכה ביום 24.06.99, לאחר שכבר בתאריך 02.06.99 נשלח אליו אישור הנתבע בדבר זכאות התובע לגמלת ילד נכה בשיעורה המקסימאלי ( 100%). לכן לא סביר, כי האב לא הבין שמדובר בוועדות שונות שמטרותיהן שונות וכי נועדו לצרכים שונים ולמימוש זכויות נפרדות, האחת לקביעת דרגת נכות והשנייה לקביעת רמת ניידות. 42. עפ"י ההלכה הפסוקה, "בהסכם הניידות יש צד המתקרב לדבר חקיקה, משהוא יוצא חלציו של חוק הביטוח הלאומי"..... " הנתבע חייב לפעול עפ"י החוק וההסכמים עליהם חתם ואין הוא מוסמך לחרוג מהם" (ראה פסק דינו של ביה"ד הארצי בתיק עב"ל 773/08, קלאודיו אלי נגד המל"ל, ניתן ביום 06.07.09). כמו-כן, על ציבור המבוטחים חלה החזקה בדבר ידיעת החוק, על מכלול זכויותיהם וחובותיהם, כך שאי ידיעת החוק (ובכללו גם הסכם הניידות) אינה יכולה להצדיק שינוי הוראותיו והרחבת תקופת תשלום גמלאות למפרע ואינה יכולה להוות טעם לפעולה באיחור (ראה בנדון דב"ע מד/0-128 המל"ל נ' חיה המר פד"ע ט"ז עמוד 278; עב"ל 1112/01 נוגידאת ראתב נ' המל"ל, ניתן ביום 18.05.03), וכן את ההלכה הפסוקה, לפיה "ככלל, אין חובה על המוסד ליידע את המבוטחים בדבר כל אפשרויות התביעה את המוסד העומדות בפניהם אלא על המבוטח עצמו לברר זאת ולהגיש תביעה כנדרש בדין" (עב"ל 313/03 בניאל ויקטור נ' המל"ל, ניתן ביום 11.05.04; עב"ל 677/08 מריאנה ברש נ' המל"ל, ניתן ביום 14.06.09). על כן, אי ידיעת החוק והחובה להגיש תביעה לנתבע לתשלום גמלת ניידות וכן תביעה להלוואה עומדת לצורך רכישת רכב למוגבל בניידות - הייתה מוטלת על אביו של התובע אשר לא בדק את זכויות בנו כנדרש ואין לו להלין בנדון אלא רק על עצמו. 43. נשאלת השאלה: האם די במכתבו הנ"ל של משרד הבריאות (נספח א' לנ/11, אשר ייקרא להלן: "המכתב") ובאמור בטופס הבקשה לבדיקה רפואית , אף אם נניח כי עמ' 1 לטופס משנת 1999 זהה בנוסחו לעמ' 1 לטופס אשר הוצג בפנינו משנת 2004 - לקביעה כי נמסר לתובע/לאב המידע המלא בדבר זכאות התובע להגיש תביעה לקצבת נכות ולגבי ההליכים בהם עליהם לנקוט למימושה? לעניין זה נקבע בעב"ל 1365/04 אסתר ארוש נגד המל"ל, מפי דעת הרוב כפי שהובעה ע"י כב' סגנית הנשיא (בדימוס) כב' השופטת ברק (אליה הצטרפו נציגי הציבור), דלקמן: "נכון הוא כי החלטת הועדה הרפואית אינה מעניקה גמלה. עם זאת אין די באזכור על גבי הטפסים כי על המבוטח להגיש תביעה לניידות. אין המוסד יוצא ידי חובתו באזכור הצורך להגיש תביעה בהערה כללית בטפסים בלבד , אלא עליו להביא לידיעת המבוטח את ההליכים הנדרשים בכדי למצות את זכויותיו ולוודא כי הוא אכן מבין מה עליו לעשות בכדי שלא יפסיד את זכויותיו. לא כל מבוטח מודע לזכויותיו ובר יכולת להבין מהטפסים מה עליו לעשות. אשר על כן , האפשרויות למיצוי זכויותיו של המבוטח צריכות להיות נהירות לו וברורות בכדי שיוכל לבדקם וככל שירצה בכך לעתור בתביעה בכדי לממש את זכויותיו. חובה זו חלה על המוסד לבטוח לאומי מכח חובות הגילוי ותום הלב המוגברות החלות ביחסים שבין המבוטחים למל"ל". ובהמשך: " על המוסד להסביר ולוודא כי המבוטח אכן מודע לכל אפשרויותיו באשר למיצוי זכויותיו... .... כאמור ההודעה בטופס או בחוברת הסברה לאו הודעה היא. העובדות היו בפני המל"ל.... משבעל הידע הוא המל"ל היה עליו לומר במפורש למערערת על חובתה להגיש תביעה ולא להסתפק בכך שהדבר רשום בטופס. אמנם סעיף 16 קובע תקופת שיהוי של 60 יום , ברם יש לפרשו באופן שמוטלת על המל"ל החובה להודיע במפורש למבוטח על הצורך להגיש תביעה ולא להסתפק בהחלטת הוועדה הרפואית. לא עשה זאת המל"ל, לא יחול סעיף שיהוי זה". 44. בפס"ד ארוש הנ"ל נדונה תביעתה של קטינה נכה לתשלום קצבת ניידות לתקופה רטרואקטיבית של שלוש שנים. הקטינה הוכרה כנכה ב-4/00 ותביעתה לקצבת ניידות הוגשה לראשונה ב-3/2003, לאחר שנדחה ערר אשר הוגש מטעמה על אחוזי הנכות אשר נקבעו לה ונדחה גם ערעורה לביה"ד לעניין זה. בפסק דינו של כב' השופט צור, אשר ביטא את דעת המיעוט בפסה"ד הנ"ל (אליו הצטרף כב' השופט פליטמן) עולה, כי בעניין ארוש הנ"ל, לאחר שנבדקה בפני ועדה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות ונקבעה לה הנכות, נשלחה לתובעת הודעה בכתב בה נמסרו לה ממצאי הבדיקה. "בהודעה זו פורט סוג הליקוי ואחוז הנכות. בהודעה צוינה זכותה של המערערת להגיש ערר על החלטת הוועדה ..עוד נכתב בהודעה תחת הכותרת "הנחיות המוסד לבטוח לאומי לנבדק" כי אם בדעת המבוטח לערור על קביעת הוועדה הרפואית עליו להגיש תביעתו לגמלה רק לאחר החלטת הוועדה הרפואית לעררים. כמו כן נכתב בהנחיות: "המעוניין בגמלת ניידות יגיש תביעה לגמלת ניידות * לסניף המל"ל שבאזור מגוריו...". ובתחתית הטופס, בזיקה לסימון הכוכבית שבהנחייה נאמר: "בתנאים מסוימים, הגשת תביעה תוך 60 ימים מיום קבלת תוצאות הבדיקה הרפואית עשויה לזכות בקצבת ניידות מיום הגשת הבקשה לבדיקה רפואית". הנה כי כן, ההודעה אשר נשלחה לתובעת בעניין ארוש, לאחר שהתקבלה החלטת הוועדה הרפואית, נוסחה בנוסח כמופיע בעמ' 8 ל-נ/7, שהוא אכן ברור ונהיר ומתווה למבוטח, באופן ברור, אילו הן זכויותיו בעקבות ההחלטה ומה עליו לעשות מכאן ואילך למימושן. לדעת המיעוט, הנתבע סיפק לתובעת שם "מידע שלם ומספק" וכי אין צורך ברף הגבוה אשר נקבע בדעת הרוב לצורך עמידה בחובת המל"ל כלפי המבוטח, ביססה אף היא קביעתה זאת על ההודעה אשר נשלחה לתובעת ארוש בנוסחה הנ"ל , כמופיע בעמ' 8 ל-נ/7 בקבעה: "מקובלת עלי הפסיקה העקרונית של ביה"ד הארצי כי על המוסד לבטוח לאומי חלה חובה מוגברת ביחסיו עם המבוטחים, לא רק להבהיר את הפרטים הנוגעים לזכויותיו, אלא גם להתוות בפניו את האפשרויות הנוגעות למיצוי זכויותיו. לדעתי, במקרה הנדון עמד המוסד במטלה זו בדרך של מסירת המידע הרלבנטי למערערת במסגרת מסמך ההודעה על ממצאי הבדיקה הרפואית שנשלח לה". דיון והכרעה: 45. בשל אילוצי תקציב אין אפשרות, מכוח הסכם הניידות, לרצות את כל המבוטחים במדינה (ראה בנדון בג"צ 630/84 יאיר הורן נ' שר האוצר, לא פורסם). תכליתו של הסכם הניידות, לסייע במימון תחליף לרגליים שאינן מתפקדות כראוי על מנת להקל על ניידות המוגבל (ר' דב"ע נה/76-0 המל"ל נ' עליזה טן-פי, פד"ע כט 3; בג"ץ 3457/95 זכריה רונס נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(5) 441). יחד עם זאת, בהסכם הניידות נקבעו כללים ברורים למתן זכויות לפי ההסכם, בין היתר בשל אילוצי תקציב, אין להעניק זכויות למוגבל בניידות, ככל שהדבר אינו תואם את ההסכם ואת הזכויות שהוקנו מכוחו (דב"ע נז/0-282 אלברט עטל נ' המל"ל, פד"ע ל' 501) ואין בית הדין מוסמך להעניק זכויות למוגבל בניידות מעבר להוראות ההסכם (דב"ע נא/0-9 שלום חדד נ' המל"ל, פדע כ"ג 212). כמו כן נפסק, כי בהסכם הניידות יש גם צד המתקרב לדבר חקיקה, משהוא "יוצא חלציו" של חוק הביטוח הלאומי וכי המוסד לביטוח לאומי חייב לפעול על פי החוק וההסכמים עליהם הוא חתם, ואין הוא מוסמך לחרוג מהם (עב"ל 1365/04, אסתר ארוש - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 18.10.06; עב"ל 773/08 קלאודיו אלי נ' המל"ל, ניתן ביום 06.07.09), וכי מקום שהאמור בהסכם ברור, אין מקום לעוות את הכתוב ולא לקיים את כוונת הצדדים להסכם (דב"ע מה/01-383 יהודה בהירי נ' המל"ל, פד"ע י"ז, עמ' 359). 46. מהוראות סעיפים 23 ו-16 להסכם הניידות עולה, כי קצבת ניידות תשולם למוגבל בניידות רק אם הגיש תביעה לנתבע לתשלום קצבת ניידות תוך חודשיים מהיום שבו נשלחה לו הודעה על החלטת הוועדה הרפואית בעניינו, ובאם הגיש את התביעה לאחר שחלפו חודשיים מיום ההודעה - תשולם לו הקצבה למפרע רק בעד תקופה של חודשיים שקדמו לחודש בו הגיש את התביעה. 47. משהגיש התובע את תביעתו לקצבת ניידות ביום 20.11.06, הכיר המל"ל בזכאותו לקצבה החל מיום 01.09.06 בלבד, וזאת בהתאם להוראתו הברורה של סעיף 16 להסכם הניידות. אין בית הדין יכול לפסוק בניגוד להסכם הניידות שהוראותיו סבירות וברורות. 48. כאמור, טענתו של התובע לפיה ההודעה על החלטת הוועדה הרפואית לעניין המוגבלות בניידות (ראה מכתב נ/11) כלל לא נשלחה אליו ו/או אל אביו, אינה מקובלת עלינו ודינה להידחות. על גבי מכתב נ/11 נרשם התובע כנמען וכן נרשמה הכתובת למשלוח המכתב כ- "ת"ד 317 כפר אעבלין 30012", אשר היא הכתובת אותה ציין אביו של התובע בכל המסמכים והטפסים בהם נדרש לציין את כתובת התובע למשלוח מכתבים (כך, בתביעה שהגיש לגמלת ילד נכה ביום 03.03.09 (נ/1), בבקשה לבדיקה רפואית (נ/3), וכך גם בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעניין המוגבלות בניידות מיום 24.06.99 - נ/6). עוד עולה, כי התובע התייצב לבדיקות הוועדות הרפואיות מיום 15.04.99 ו- 24.06.99, בעקבות זימונים שקיבל לכתובת הנ"ל שמסר אביו. במסגרת טופס הבקשה לבדיקה הרפואית (טופס בל/8220) הובא לידיעת אביו של התובע כי בכדי לקבל את קצבת הניידות עליו להגיש תביעה נפרדת בטופס מיוחד. יש לציין, כי מדובר בתובע קטין שאביו הינו רופא במקצועו, אשר בוודאי היה מסוגל להבין מטופס הבקשה מה עליו לעשות בכדי שלא יפסיד בנו את זכויותיו. 49. יתרה מכך. אף לו היינו מקבלים את גרסת התובע לפיה ההודעה על החלטת הוועדה הרפואית לעניין המוגבלות בניידות (נ/11) כלל לא נשלחה אליו, הרי שהתנהלותו של אביו של התובע, אשר במשך למעלה מ- 7 שנים (!!) קפא על שמריו ולא טרח לברר, לבדוק או לשאול מה עלה בגורל בדיקת בנו מיום 24.06.99 ומהם אחוזי הניידות שנקבעו באותה בדיקה ולא עשה מאומה כדי לבדוק את זכויותיו של בנו - מלמדת על רשלנות האב בטיפול בנושא, רשלנות שיש בה כדי להעיד על זניחת התביעה לקצבת ניידות שהתובע היה רשאי לתבוע מהנתבע. 50. נציין בנוסף ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי שהותם של בני המשפחה ושל התובע בגרמניה, במשך תקופה של כ-3 שנים לסירוגין, החל מחודש דצמבר 1999, כפי שצוין בתצהירו של אביו של התובע כמו גם בהתכתבות בא כוחו עם המל"ל, יכולה, לכל היותר, ללמד על זניחת עניינו של התובע מצידו ו/או מצד אביו, אולם בוודאי שאין בה כדי להצדיק הזנחה זו ואין היא מזכה את התובע לקבל מהנתבע את קצבת הניידות עבור תקופה רטרואקטיבית של כ-7 שנים. 51. לסיכום, אביו של התובע לא בדק בנתבע ולא ברר במשך למעלה מ- 7 שנים (!!) את זכויות בנו ביחס למוגבלות בניידות, ככל שנדרשה בדיקה בשים לב לקביעותינו דלעיל לפיהן הובא לידיעתו ההליך הנדרש למימוש הזכויות עפ"י הסכם הניידות, הוסבר לו והוא תודרך כנדרש ע"י המל"ל, עוד בראשית הדרך, עת פנה בתביעה לגמלת ילד נכה. על כן, אין לו להלין כאמור, אלא רק על עצמו. 52. בנסיבות אלה - התביעה לתשלום קצבת ניידות רטרואקטיבית מיום 01.05.99 ועד ליום 01.09.06 - נדחית בזאת. אין צו להוצאות.קטיניםניידות