מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קניית רשיון להפעלת מונית: 1. בפניי תביעה כספית שהחלה בסד"מ כשלנתבע ניתנה רשות להתגונן. אין מחלוקת שהתובע הנו סוחר במוניות וברשיונות להפעלת מוניות והנתבע נהג מונית. אין מחלוקת גם שבין התובע (המוגדר בזכ"ד כצד ב') לנתבע (המוגדר בזכ"ד כצד א') נחתם ביום 27/01/1996 זיכרון דברים (להלן:"זיכרון הדברים" - ת2/). להלן נוסח זיכרון הדברים: "הואיל: וצד א' רכש ממר X את זכויותיו העתידיות ברשיון להפעלת מונית שמר X עתיד לקבל מהמפקח על התעבורה בדרכים, והואיל וצד א' מעוניין למכור לצד ב' את זכויותיו עפ"י ההסכם עם מר X, לפיכך הוסכם והותנה בין הצדדים כדלקמן: צד א' מוכר לצד ב' את מלוא זכויותיו החוזיות ברשיון שעתיד לקבל מר X ממשרד התחבורה. במעמד חתימת זיכרון דברים זה ישלם צד ב' לצד א' את הסך של 40,000.- דולר של ארה"ב. יתרת התשלום בסך 40,000.- דולר ישלם עד ליום 03/01/1997 בכפוף לכך שעד למועד זה יעביר צד א' ע"ש צד ב' או על שם מי שיורה צד ב' לצד א' לרשום את הרשיון בשמו. במידה ומסיבה כלשהי לא יעביר צד א' לצד ב' את הרשיון, יחזיר צד א' לצד ב' את הסך של 40,000.- דולר ויפצה אותו בפיצוי מוסכם בנוסף לסך הנ"ל של 10,000.- דולר או שיעביר בשמו של צד ב' או בשם מי שצד ב' יורה לצד א' להעביר רשיון אחר. במידה וצד א' יאחר במסירת הרשיון לצד ב' בתקופה שלא תעלה על חודשיים ימים, הרי שצד ב' לא יוכל לדרוש את ביטול ההסכם אך יהיה זכאי לדמי שכירות לתקופת האיחור לפי ערך השוק באותה עת. למען הסר ספק מתחייב צד א' להעביר את הרשיון בשמו של צד ב' או בשמו של מי שיורה צד ב' לא יאוחר מיום 03/01/1997". לטענת התובע הוא שילם לנתבע את ה- 40,000 דולר והנתבע הפר את התחייבותו. עפ"י זיכרון הדברים לא העביר את הרשיון ע"ש התובע ולא החזיר לו את הכסף ששילם, ולכן הוא זכאי לפיצוי המוסכם שנקבע בזכרון הדברים. לטענת הנתבע בתצהירו בבר"ל, שהפך לכתב הגנה, הוא קיבל מהתובע 36,000.- דולר בלבד. לטענת הנתבע הוא הוחתם ע"י עו"ד הורנשטיין או מי מטעמו על זיכרון הדברים, כשהיה ידוע שמדובר בהתחייבות שהוא אינו יכול לקיים, שכן העסקה בינו לבין מר X שרביט בוטלה ע"י מר שרביט. לטענת הנתבע, כשראה שהעברת הרשיון הספציפי של מר X אינה יכולה לצאת אל הפועל הציע לתובע לפעול לפי זיכרון הדברים ולהעביר לתובע רשיון להפעלת מונית חלופית אך התובע סירב לקבל רשיון אחר על קבלת המספר הספציפי, בניגוד לזיכרון הדברים. לטענת הנתבע, בכך שדחה התובע את כל הצעות הנתבע להעביר לו רשיון אחר להפעלת המונית הפר התובע את זיכרון הדברים. הנתבע בסיכומיו מתמקד בטענות קשות כנגד באי כוח התובע (עוה"ד הורנשטיין וגלעד) כשהוא טוען לאי אמינותו של מר דנה ולחשיפת צד אפל של סחר ברשיונות להפעלת מונית ע"י משרד ב"כ התובע, טענות שמקומן לא בתביעה דנן, כשגם ב"כ הנתבע עצמו מודה בכך שמרגע שקיום החוזה הפך בלתי אפשרי (ואין זה משנה באשמת מי) עוברים לסעיף 4 לזכה"ד לגבי הצעת הרשיון החלופי, כשלטענת הנתבע מי שהפר את זכה"ד בכך שסירב לקבל רשיון זה התובע. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובראיות שבתיק, החלטתי לקבל את התביעה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. למעשה השאלה היחידה הינה שאלת קיומו של האמור בזיכרון הדברים בין הצדדים ובעיקר מי מהצדדים הפר את זיכרון הדברים והאם התובע זכאי להשבת הכסף ששילם וכן לפיצוי המוסכם. כל טענותיו של הנתבע כלפי עו"ד הורנשטיין ו/או עו"ד גלעד שמהוות הטחת האשמות חריפות והשערות של הנתבע על חשדות למעשים פליליים, מעבר לכך שאינן מבוססות כלל ועיקר הן גם לא רלוונטיות לשאלה הקודמת, שכן גם אם במעמד זיכרון הדברים המצב היה שהעסקה בין הנתבע למר X שרביט לא הושלמה עדיין יש לפעול לפי האמור בזיכרון הדברים שלקח בחשבון מצב שעסקה זו לא תצא לפועל מכל סיבה שהיא (סעיף 4 לזכה"ד). ב. דהיינו, השאלה האם הנתבע פעל להמצאת רשיון למונית אחר חלופי לתובע. אין מחלוקת שהמועד של 03/01/1997 חלף בלא שהתובע קיבל רשיון למונית, כשהנתבע בעצמו מודה בכך שזו הפרשנות הנכונה של המועדים (עמ' 19 לפרוטוקול). השאלה העומדת להכרעה הינה האם הנתבע הציע לתובע רשיון להפעלת מונית חלופית והתובע סירב לכך, כשבעניין זה הוא טוען שהציע את הרשיון של מר דנה (עמ' 19 לפרוטוקול). מעבר לכך שלמעשה די היה בכך שחלף המועד של 03/01/1997 (והחודשיים ארכה שניתנו בסעיף 5 לזכה"ד) והנתבע לא המציא לתובע לא את הרשיון של X ולא רשיון חלופי אני קובע שטענות הנתבע לגבי ההצעות שהציע לתובע לרשיון חלופי התבררו כלא נכונות ואף חשד לניסיון להשפיע על הליכי המשפט. הנתבע, שנשאל איזה רשיון חלופי הציע לתובענה, ענה בישיבת קדם המשפט מיום 29/08/1999 שהרשיון החלופי שהוצע לתובע היה של יעקב דנה מספר 2066, כשהכל נעשה בע"פ, כשמדובר בבן דודו של הנתבע (ראה גם עמ' 20 לפרוטוקול מיום 07/02/2000). הנתבע הוסיף וסיפר שהוא דיבר עם דנה שהוא רוצה למכור את המספר ואמר לו שאולי יקנה ממנו (עמ' 21 לפרוטוקול). יש לציין שהנתבע לא זימן מטעמו את מר דנה כעד ומי שעשה זאת זה התובע שזימן את מר דנה כעד הזמה. מעדות מר דנה בביהמ"ש ומההקלטה (נ3/) עולה שהוא פגש את הנתבע במקרה בקופ"ח, שהנתבע לא אמר לו שהוא רוצה לקנות או שהוא רוצה את המספר שלו ושהוא לא רצה למכור לנתבע את הרשיון לפי עדות מר דנה (בעמ' 29-28 לפרוטוקול מיום 05/04/2000). אחרי מספר חודשים התקשר הנתבע למר דנה וביקש ממנו ת.ז והנתבע אמר לו שקנה מספר ושהוא רוצה שמר דנה יגיד שהוא מוכר לנתבע את המספר, והוא אמר לו שהוא דיבר עם עו"ד שאמר לו לא לתת ת.ז (למרות שלא דיבר עם עו"ד). מתברר גם שהפגישה הייתה בחודש 02/98 לערך, הרבה מעבר למועד הרלוונטי בזכ"ד. אני נותן אמון מלא לעדותו של מר דנה ומעדיף אותה כמהימנה ואמינה עליי על פני עדותו של הנתבע שאינה אמינה עליי. דהיינו עולה מכך שהנתבע ביקש ממר דנה לשתף פעולה ולהגיד דברים לא נכונים לגבי מכירת המספר (כנראה לצורך התביעה הנוכחית), דבר לכאורה חמור ביותר היכול להגיע עד כדי חשד לעבירה פלילית. ג. למעשה הנתבע בעצמו מחזק את גרסת התביעה. מדברי הנתבע עצמו עולה כי הנתבע לא מחזיר את הכסף לתובע מהסיבה שלא היה לו מאיפה להחזיר, כפי שהנתבע עצמו השיב לשאלת ביהמ"ש בעמ' 21 לפרוטוקול: "ש. למה אתה לא מחזיר לו את הכסף? ת. לא היה לי מאיפה להחזיר לו. אני נתתי כסף לשרביט. אם הייתי מחזיק את הכסף ביד אתה צודק אך לא היה לי את הכסף ביד". הנתבע גם מודה בכך שהיה צריך להביא לתובע רשיון חלופי עד ליום 03/01/1997 ושהיו לו חודשיים ארכה ושהוא לא הביא את הזכות (עמ' 19 לפרוטוקול). הנתבע לא פנה לתובע במכתב מעו"ד ופעל במישור בינו לבין X לאכיפת ההסכם, דבר המצביע על כך שהוא גם ידע את מצבו. הנתבע מחזיק בכסף של התובע כבר שנים, ומשנשאל (בעמ' 19 לפרוטוקול) מדוע הוא מחזיק את הכסף 3 שנים למרות שההסכם בטל אחרי חודשיים מיום 03/01/1997 השיב: "גם לי מחזיקים כבר 3.5 שנים את הכסף". ברור שזו לא תשובה לגוף העניין ולא מהווה הצדקה להפרת זכה"ד ע"י הנתבע. ד. הנתבע לא הוכיח שקיבל 36,000.- דולר ולא 40,000.- דולר, כשטענתו מהווה טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב, שכן בזכה"ד נאמר מפורשות שבמעמד זכ"ד משלם התובע לנתבע 40,000.- דולר. בנוסף, במהלך הדיון העיד הנתבע בעצמו שהחצי השני היה 40,000.- דולר (ראה עמ' 22 לפרוטוקול), כשלמעשה טענה זו נזנחה גם ע"י הנתבע בסיכומיו. ה. טענתו של הנתבע לגבי ההסכם עם X, מעבר לכך שאינה פוטרת אותו מבחינת היחסים בינו לתובע עפ"י זכה"ד, נסתרת גם מהאמור בהסכמים ת3/ ות4/ וכן בפסק הבוררות ת9/ כשהנתבע היה שותף להסכמים שמהנוסח שלהם עולה שלא מדובר בהסכם סופי והייתה אפשרות שההסכם לא ייצא לפועל. ו. יוצא מכך שהנתבע הפר את ההסכם, לא הציע ולא סיפק רשיון חלופי, פעל בחוסר תום לב לגבי הניסיון להציג את מר דנה ברשיון החלופי שהוצע לתובע והפר את זכה"ד, ולפיכך התובע זכאי גם לפיצוי המוסכם הנקוב בסעיף 4 לזכה"ד. 3. מכל הטעמים הנ"ל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 177,500.- ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה 18/08/1997 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל ההוצאות שנפסקו בבר"ל בסך של 4,000.- ש"ח + מע"מ) בסך כולל של 15,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מוניתרישיון מוניתזכות ציבורית למונית