בית הדין הארצי דן בשאלה זו של הוצאות הכלכלה בעניין כהן - קבררה, וקבע: "...משלא ידוע שוויו הכספי של מרכיב האש"ל בשכר המינימום המגיע למשיבה ועל-כל-פנים שוויו גם "על פי המקובל בשוק" וגם על-פי שוויו בפועל, כפי שהיה על המעביד שעליו חובת ההוכחה להוכיח, אינו יכול להפחית חלקו של שכר העבודה שאין לשלמו בשווה כסף - אזי יש מקום לקביעה הנורמטיבית על-פי אומדן הדיין בנסיבות המקרה שלפנינו כי לפחות 90% משכר המינימום המגיע למשיבה היו צריכים להשתלם לה במזומן, ורק היתרה בשיעור של 10% אפשר היה שתשלם לה בשווה כסף על ידי מתן האש"ל. קביעתנו זו נסמכת, בין השאר, על תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), תש"ס - 2000 בנוגע לסכום המרבי בגין מגורים הולמים שרשאי המעביד לנכות משכרו החודשי של עובד המתגורר אצלו, היחס בין סכום זה לשכר הממוצע במשק והגבלת רכיב הכלכלה ושכר העבודה לשיעור דומה." (ע"ע 300333/97 עליזה כהן - רמונה קבררה, פד"ע ל"ז, 755). דמי כלכלהקיזוזעובדים זרים