בענין שהתעורר בבית-המשפט המחוזי בתפ"ח 4043/98 הנ"ל, ראה בית-המשפט המחוזי להתיר לבא-כוח הנאשם, בתנאים מגבילים, לקבל העתק מחוות דעת רפואית שהוגשה לגבי עד שהעיד במשפטו של הנאשם. בית-המשפט המחוזי הוסיף כי יהיה נכון ליתן משקל מוגבר לזכותו החוקית של העד לשמירה על פרטיותו המעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בשים לב כי לזכות האמורה אין ערך מוחלט ומשקלו של עקרון חברתי הוא "לעולם יחסי". על בסיס ההנחות של בית-המשפט העליון, לעולם יאזן בית-המשפט את ההגנה לפרטיות מול הפגיעה בזכויות מוגנות אחרות של נאשם במשפט פלילי, ואם יש בפגיעה מסוימת, יחסית, בפרטיותו של עד שדבריו בבית-המשפט עשויים להכריע במקרים מסוימים, ולהיות בעלות משקל רציני במקרים אחרים, לגבי הרשעתו של הנאשם - יטה בית-המשפט אוזן קשבת למשאלתו של הנאשם להתיר לו לעיין בחוות דעת רפואית לגבי אותו עד כדי "לתהות על קנקנו" ועל אופיו, וכדי לאפשר לו לתקוף את אמרותיו ואת סיבוך הנאשם על ידו, במסגרת החקירה הנגדית. שמירת זכותו של נאשם למשפט הוגן, מעוגנת בדין ובהלכות של בית-המשפט, לאמור: "מן הדין כי לנאשם תשמר בכל מקרה הזכות למשפט הוגן, שבגדרו תנתן לו האפשרות לפרוס את מלוא הגינותו ולברר כראוי את העובדות" (ע"פ 1682/95 משולם ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5), 529, 547). אין לחסום את דרכו של הנאשם להביא עדות העשויה להתברר כעדות חיונית להגנתו, ומקום שבו נמנע מן הנאשם על-ידי החסיון להביא ראיה העשויה לבסס ספק סביר בענינו, אף אין מקום להרשיעו (ע"פ 889/96 מאזריב מוחמד נ' מדינת-ישראל, דינים עליון נ"א, עמ' 402). וכך גם מצינו בדברי השופט חשין בבש"פ 6392/97 עבדול חלים בלביסי ואח' נ' מדינת ישראל ואח', דינים עליון, כרך נג, עמ' 0: "לאמיתם של דברים, תחנת המוצא ותחנת הסיום בנושא החיסיון הוא הצורך בעשיית צדק לנאשם, בקיומו של משפט הוגן. הגינות היא אמת-המידה וצדק הוא המיבחן. הם אשר יקבעו בשאלת החיסיון, ועל-פיהם יוכרע דין. עיקר היא עשיית משפט צדק לנאשם, שמירת זכותו למשפט הוגן, ופגיעה באלו תחייב מעצמה הסרת החיסיון". וכך אמרו חברי בת"פ 305/95 מדינת ישראל נ' אריה דרעי ואח', נקבע כדלהלן: "מקום שאי חשיפת החומר המוגן בהגנת הפרטיות עלולה להביא לסכנה של הרשעת החף מפשע, חייבת הגנת הפרטיות לסגת מפני החובה לעשות משפט צדק" (החלטה מיום 2/3/95). משפט פלילירפואהחוות דעתקבילות ראיותקבילות