מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא צלצולים באוזניים אצל עובדי נמל: השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 2056/09; סגנית הנשיאה יהודית הופמן), אשר קיבל את תביעת המערער להכיר בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה, אך דחה את תביעתו להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה. הערעור סב על דחיית התביעה בעניין הטנטון בלבד. בהתאם למוסכם על הצדדים, פסק הדין ניתן על יסוד סיכומי הצדדים בכתב וכלל החומר שבתיק. הרקע לערעור: המערער הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה בירידה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה ביום 3.9.2007. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת המערער ביום 13.6.2008 בטענה כי הליקוי בשמיעת המערער אינו תוצאה של חשיפה לרעש. בהמשך לכך, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי. הצדדים הסכימו למינוי מומחה על יסוד תשתית עובדתית מוסכמת. התשתית העובדתית המוסכמת, כפי שנוסחה על ידי ב"כ הצדדים, היא כמפורט להלן: התובע [=המערער בהליך זה] יליד שנת 1973. התובע עובד במשרה מלאה בנמל אשדוד החל משנת 2000 ועד היום. בין השנים 2000 - 2003 עבד התובע כסוואר והחל משנת 2003 כמפעיל ציוד מכני. במהלך שנות עבודתו חשוף התובע לרעש מזיק. לטענת התובע הוא השתמש באטמי אוזניים בחלק מהזמן בלבד. מצבו של התובע כעולה מהחומר הרפואי. בית הדין מינה את ד"ר אליעזר ברקו כמומחה יועץ רפואי לצורך מתן חוות דעת רפואית. חוות הדעת הראשונה: בחוות דעתו מיום 22.8.10 סיכם תחילה ד"ר ברקו את תיקו של המערער כמפורט להלן: בן 37, עובד במשרה מלאה בנמל אשדוד משנת 2000 ועד היום. בין השנים 2000-3 כסוואר והחל משנת 2003 כמפעיל ציוד מכני. במהלך שנות עבודתו חשוף לרעש מזיק. לטענתו השתמש באטמי אוזניים חלק מהזמן בלבד. עיינתי בתיקו הרפואי של התובע והרי הממצאים: תיק רפואי א.א.ג. (ד"ר קרמל אליזבט) 18.7.06: נרשם שהגיע עם בדיקת שמיעה ובה ליקוי שמיעה עיצבי דו-צדדי בתדירויות הגבוהות. ידוע (ליקוי השמיעה) מזה מספר שנים, משירות בצבא. תלונה של טינטון. נמצאו אוזניים תקינות ונשלח לבדיקת BERA. בתאריך 19.9.06 חזר מבדיקת BERA שנמצאה לא תקינה ונשלח ל-CT אוזניים לשלילת גידול אוזן פנימית. 12.12.07: נרשם - "ידוע על ירידה בשמיעה, סובל מטינטון ב-2 האוזניים. נשלח שוב לבדיקת שמיעה וטימפנומטריה". תיק רפואי - רפואה תעסוקתית 2.7.00: נרשם - "במכון השמיעה שמר התגלתה ירידה בשמיעה אופיינית לחשיפה לרעש סביבתי. אין ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור. נחשף לרעש בשירות צבאי לפני כניסתו לעבודה הנמל. לדבריו עד לבדיקת השמיעה בשמר לא עבר בנמל בדיקת שמיעה". 8.11.00: נרשם שהאוזניים תקינות וכי שמיעתו תקינה (?). 25.5.06: הופנה למרפאת א.א.ג. כיון שבמסגרת בדיקות מעקב שמיעתי נמצאה עדות לליקוי שמיעה. תיק רפואי - ד"ר איזיקוביץ פסקואל (א.א.ג.?) 16.3.06: מתלונן על ירידה בשמיעה. נשלח לבדיקת שמיעה. 29.3.06: שוב מתלונן על ירידה בשמיעה. 30.3.06: אותה תלונה: הומלץ מכשיר שמיעה. 12.7.06: אותה תלונה: שוב הומלץ מכשיר שמיעה ומניעת חשיפה לרעש. בגיוסו לצה"ל דיווח על שמיעה תקינה. בדיקות שמיעה בדיקות שמיעה מתאריכים 24.3.06 (ש.ב. כללית) ו-11.4.07 (מ.ר. שמר) מראות שסובל מליקוי שמיעה עיצבי דומה ב-2 האוזניים עם ירידה בשמיעה גם בתדירויות הדיבור אך בולטת בעיקר בתדירויות הגבוהות ומגיעה בתדירויות KHZ2-6 עד כ-80 דציבל!! סיכום ומסקנות עיון בתיקו הרפואי של הנ"ל מעלה את הממצאים הבאים: התחיל לעבוד בחשיפה לרעש בשנת 2000. כבר בתאריך 2.7.00 נרשם, שבמכון השמיעה שמר התגלתה ירידה בשמיעה אופיינית לחשיפה לרעש, ללא ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור. דיווח שנחשף לרעש בצבא ולד"ר קרמל דיווח שידוע על ליקוי שמיעה משירותו הצבאי. מצד שני, בתיק רפואה תעסוקתי נרשם ב-8.11.00 ששמיעתו תקינה (?). משנת 2006 נמצא במעקב מקביל אצל 2 רופאים: ד"ר קרמל וד"ר איזיקוביץ. לראשונה מדווח על ליקוי שמיעה וטינטון ואילו לרופא השני רק על ליקוי שמיעה. בדיקות השמיעה מראות ליקוי שמיעה עיצבי קשה ב-2 האוזניים, הכולל גם את תדירויות הדיבור ועם ליקוי קשה ביותר בתדירות KHZ2: לא סביר שליקוי שמיעה כה קשה יתפתח במספר שנות חשיפה כה קטן. לדעתי, נתונים שמיעתיים אלה לא מספקים אינפורמציה ממתי ליקוי השמיעה קיים ואיך התפתח. אין ספק שקיימות בדיקות שמיעה קודמות, יתכן עוד משירותו הצבאי וודאי משנת 2000, ממכון שמר, עליו יש דיווח רשום. לכן: יש לחפש בדיקות שמיעה נוספות וחומר רפואי נוסף, אליו התייחסתי. יש להפנות את התובע לביצוע. בדיקת שמיעה עדכנית. בדיקת OAE. עניינו יסוכם לאחר השלמת התיק הרפואי. חוות הדעת המשלימה: לאחר שהומצא לד"ר ברקו החומר הרפואי הנוסף, קבע בחוות דעתו מיום 23.11.2010: עיינתי בחומר הרפואי הנוסף שנשלח אלי והרי הממצאים: המסמכים הרפואיים שנוספו לתיק אינם מוסיפים אינפורמציה חדשה הנוגעת למצבו השמיעתי בשנים קודמות. בירור שמיעתי, בי"ח סוראסקי (4.10.10.): בדיקת שמיעה: ליקוי שמיעה עיצבי דומה ב-2 האוזניים, SRT של 25-30 דציבל מימין ו-25 דציבל משמאל, ירידה חדה בשמיעה בתדירויות הגבוהות הבולטת בעיקר בתדירויות KHZ2-6 עד כ-80 דציבל. הירידה בשמיעה דומה לזו שהתקבלה בבדיקות שמיעה קודמות. טימפנומטריה A ב-2 האוזניים. OAE: קיימת לרוב התאמה לבדיקת השמיעה ההתנהגותית. לסיכום: התמונה השמיעתית שהתקבלה דומה בכל בדיקות השמיעה החל משנת 2006 ואילך. בדיקות השמיעה מראות ליקוי שמיעה עיצבי משמעותי ב-2 האוזניים, בולט בתדירויות הגבוהות אך כולל ליקוי משמעותי גם בתדירות KHZ2. לא עומדות לרשותי בדיקות שמיעה לפני שנת 2000 להשוואה, אך הדיווח מתאריך 2.7.00, שהתגלה ליקוי שמיעה אופייני לפגיעת רעש, ללא ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור עם אנמנזה של חשיפה לרעש בשירותו הצבאי מדברים בעד אפשרות סבירה שסבל מפגיעת רעש כלשהי שהחמירה בחשיפתו לרעש במקום עבודתו הנוכחי. יתר על כן, לא סביר שליקוי שמיעה כה משמעותי יתפתח רק מחשיפתו הנוכחית לרעש במספר שנות חשיפה כה קטן. בתשובה לשאלות בית הדין שהופנו אליו השיב ד"ר ברקו כמפורט להלן: האם ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע הינו עקב חשיפה לרעש? ליקוי השמיעה, ממנו סובל התובע, הינו עקב חשיפתו לרעש. אם לא, האם יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל? לא מדובר בליקוי שמיעה שמתחלואה. האם כושר השמיעה של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, ובאילו תדירויות? כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור פחת בממוצע בשיעור של יותר מ-20 דציבל בכל אחת מהאוזניים. בתדירויות הגבוהות הפגיעה עוד יותר משמעותית. עיקר הפגיעה היא בתדירויות KHZ2-6. מתי תועד לראשונה בחומר הרפואי ליקוי שמיעה של התובע, המצביע על ירידה בשיעור של 20 דציבל ויותר בכל אחת מהאוזניים? בתאריך 24.3.06. במידה וכושר השמיעה בתדירויות הגבוהות (3000-4000) פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות, בכל אחת מהאוזניים, האם הטנטון ממנו סובל התובע הינו בעקבות חשיפתו לרעש מזיק בעבודתו? כושר שמיעתו בתדירויות KHZ3 ו-KHZ4 פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים. הטינטון, ממנו סובל, נובע מחשיפתו לרעש מזיק. מתי תועד לראשונה הטנטון ברשומה הרפואית? בתאריך 18.7.06. האם היו פניות חוזרות ונשנות של התובע לטיפול רפואי בשל פגיעה בתפקוד בעקבות הטנטון? תלונות על טינטון תועדו בתאריכים 18.7.06 ו-12.12.07 בביקורים אצל ד"ר קרמל, רופאת א.א.ג. בביקוריו אצל ד"ר איזיקוביץ (ראה תאריכים), אף הוא רופא א.א.ג. דווח רק על בעיות שמיעה. לא נרשמו פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי (של התובע) בשל פגיעה בתפקוד עקב הטינטון, רוב פניותיו היו בנושא השמיעה. תשובת המומחה לשאלת ההבהרה: לבקשת המוסד לביטוח לאומי הופנתה למומחה הרפואי שאלת הבהרה כמפורט להלן. השאלה: בחוות דעתך מיום 22.8.10 קבעת כי "בדיקות השמיעה מראות ליקוי שמיעה עיצבי קשה ב-2 האוזניים, הכולל גם את תדירויות הדיבור ועם ליקוי קשה ביותר בתדירות KHZ2: לא סביר שליקוי שמיעה כה קשה יתפתח במספר שנות חשיפה כה קטן..." כמו כן, בחוות דעתך מיום 23.11.10 קבעת כי "לא סביר שליקוי שמיעה כה משמעותי יתפתח רק מחשיפתו הנוכחית לרעש במספר שנות חשיפה כה קטן". על רקע קביעותיך דלעיל התוכל להסביר את תשובתך לשאלת ביה"ד ולפיה "ליקוי השמיעה, ממנו סובל התובע, הינו עקב חשיפתו לרעש?" התשובה: אכן, ציינתי שליקוי שמיעה כה קשה, לא סביר שיתפתח במספר שנות חשיפה (לרעש) כה קטן. לאור הנתונים והדיווח מתאריך 2.7.00 שהתגלה ליקוי שמיעה אופייני לפגיעת רעש, עוד בתחילת עבודתו ועם אנמנזה של חשיפה לרעש בשירותו הצבאי, נתונים אלה מדברים בעד אפשרות סבירה שסבל מפגיעת רעש לשמיעה, ברמה זו או אחרת, עוד לפני תחילת עבודתו הנוכחית. כך, למשל, דווח בתאריך 2.7.00 שנמצאה פגיעה בשמיעה אופיינית לפגיעת רעש, אך ללא פגיעה בשמיעה בתדירויות הדיבור. המסקנה המתבקשת מנתונים אלה ומנתוני בדיקות השמיעה האחרונות היא, שסבל מליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש עוד מזמן שירותו הצבאי, זה התגלה בתחילת עבודתו הנוכחית בשנת 2000, ובהמשך, בחשיפתו הנוכחית לרעש ליקוי שמיעה זה החמיר. לכן, כל ליקוי השמיעה של התובע הוא מחשיפה לרעש, חלקו מזמן שירותו הצבאי וחלקו מחשיפתו הנוכחית לרעש. נ.ב. עובדות אלה מסוכמות ומוסברות בפרק הסיכום לחוות דעתי הרפואית מתאריך 23.11.10. לכן, בסעיף א' לתשובותיי צויין: "ליקוי השמיעה, ממנו סובל התובע, הינו עקב חשיפתו לרעש". ולזה יש להוסיף - חלקו מזמן שירותו הצבאי וחלקו מחשיפתו הנוכחית לרעש. בהחלטה מיום 15.2.11 קבע בית הדין האזורי כי הצדדים יסכמו בכתב, כך שהמערער יגיש את סיכומיו עד יום 15.3.11, והמוסד יגיש סיכומיו תוך 30 יום מקבלת סיכומי המערער. ביום 6.3.11 הודיע המוסד כי לאחר שקילה נוספת של עמדתו בתיק, ולאחר קבלת תשובת המומחה לשאלת ההבהרה, המוסד חוזר בו מעמדתו, ומקבל את התביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה בהתאם לחוות דעת המומחה לפיה ליקוי השמיעה של המערער הוא מחשיפה לרעש, חלק מזמן שירותו הצבאי (וללא קשר לעבודה) וחלקו מחשיפתו הנוכחית לרעש. המוסד הוסיף, כי התביעה בגין טנטון נדחית היות והמערער לא מקיים את תנאי 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי וזאת גם בהתאם לחוות דעת המומחה. בפסק דין מיום 7.3.11 קבע בית הדין כי הוא נותן תוקף של פסק דין להודעת המוסד. לפיכך, התביעה התקבלה, למעט התביעה בעניין הטנטון, והמוסד חויב בתשלום הוצאות בסך 3,000 ₪. פסק דין זה הוא מושא הערעור שלפנינו. הערעור סב על ההחלטה לדחות את התביעה בעניין הטנטון. טענות הצדדים: המערער טען כי שגה בית הדין האזורי בכך שלא נתן למערער הזדמנות להגיב להודעת המוסד ולא הפנה את ההודעה לתגובת המערער טרם מתן פסק הדין שניתן על בסיס הודעת המוסד בלבד. נוסף על כך, פסק הדין ניתן בטרם קיבל המערער את הודעת המוסד, ובטרם חלף המועד להגשת סיכומי המערער. מדובר בפגם מהותי ובפגיעה בזכות הטיעון. מאחר שלמערער לא ניתן יומו בבית הדין יש להחזיר את עניינו לבית הדין האזורי על מנת שתינתן לו הזדמנות להגיב להודעת המערער ולהוכיח כי התקיימו בעניינו "פניות חוזרות ונשנות", וכן כדי שלא "יפסיד ערכאה"; השאלה אם מדובר בפניות חוזרות ונשנות היא שאלה עובדתית או משפטית ולא שאלה רפואית; לגופו של עניין, המערער עומד בדרישות סעיף 84א(ב) לחוק. מאחר שהתביעה לעניין ליקוי השמיעה הוכרה על ידי המשיב, ולאור חוות דעת המומחה אין מחלוקת כי התנאים הקבועים בסעיפים 84א(ב)(1) ו-84א(ב)(2) התקיימו במערער, והמחלוקת נוגעת לתנאי שבסעיף 84א(ב)(3) - "פניות חוזרות ונשנות"; המערער עומד גם בתנאי זה, כמפורט להלן: התביעה למוסד לביטוח לאומי הוגשה ביום 3.9.07, ושגה המומחה הרפואי כשקבע כי לא התקיימו בענייננו פניות חוזרות ונשנות, שכן די בפניות המערער מיום 18.7.06 ומיום 17.9.06, תלונה ממנה התעלם המומחה הרפואי, כדי לענות על תנאי זה; טעות המומחה הרפואי בהתעלמו מהפנייה הנוספת לעניין טנטון הובילה אותו למסקנה השגויה שלא התקיימו פניות חוזרות ונשנות; על פי ההלכה די בשתי פניות כדי לעמוד בדרישות הסף; לאור הפסיקה בעניין איזיקאל (עב"ל 494/08 איזיקאל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25.6.2009) עצם קיום התלונות עונה על הדרישה לעניין הפגיעה בתפקוד, ולכן תלונות המערער כאמור עונות על דרישת הפגיעה בתפקוד; על פי הפסיקה יש לבחון את עיתוי הפניות, ובמקרה הנדון פניות המערער נעשו למעלה משנה לפני הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, דבר המעיד על היותן אותנטיות ואמינות. כמו כן, המומחה קבע כי המערער סובל מטנטון, אשר מקורו בחשיפה לרעש. בהודעה מאוחרת יותר הפנה המערער לפסק דין בעניין גנאים [עב"ל 31583-06-10 המוסד לביטוח לאומי - גנאים פהד, מיום 27.6.2012], וטען כי בהתאם לפסיקה בעניין גנאים דין הערעור להתקבל. המוסד התנגד להחזרת עניינו של המערער לבית הדין האזורי וטען כי יש לדחות את הערעור על יסוד המסמכים הרפואיים וחוות דעתו של המומחה הרפואי. אמנם, פסק הדין ניתן בטרם ניתנה עמדת המערער. אולם, מהשתלשלות והתנהלות ההליך בבית הדין כך שהמוסד ממילא החליט להכיר בתביעה ביחס לשמיעה, המערער לא הפנה שאלות הבהרה בנוגע לטנטון ולא טען כל טענה הנוגעת לעניין זה, וכן נפסקו לטובת המערער הוצאות בהליך, עולה שכלל לא נגרם למערער עוול; לגופו של עניין, נכונה חוות דעת המומחה ביחס לעניין הפניות החוזרות ונשנות. בהתאם לפסיקה, על מנת שהפניות ייחשבו ל"פניות חוזרות ונשנות" דרוש תיעוד ברשומה הרפואית של יותר משתי פניות אקראיות, ופניות שתועדו לאחר הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי לא יובאו במניין הפניות לצורך הכרה בטנטון. תחילה טען המוסד כי על פי התיעוד הרפואי המערער פנה שלוש פעמים בלבד לגורם רפואי בעניין טנטון, מתוכן רק פעם אחת טרם הגשת התביעה למשיב, וזאת ביום 16.7.06, שכן התביעה למוסד לביטוח לאומי הוגשה ביום 3.9.06, ושתי פניות נוספות של המערער היו ביום 17.9.06 וביום 12.12.07; בפסק הדין בעניין שאולי (עב"ל 469/09 אריה שאולי - המוסד לביטוח לאומי) קבע בית הדין הארצי כי על מנת שפניות בעניין טנטון ייחשבו לתלונות שאינן אקראיות, עליהן להיות פניות איכותיות המלוות בבדיקות ובטיפול רפואי, ובמקרה הנדון על אף שהתלונה מיום 16.7.06 תועדה ברשומות הרפואיות היא לא לוותה בהפניות לבדיקות או בירורים כלשהם ולכן לא ניתן לראות בה פנייה איכותית. בהמשך, לאור תגובת המערער לפיה התביעה למוסד הוגשה ביום 3.9.07, כך שטרם הגשת התביעה היו שתי פניות, טען המוסד כי אכן נפלה טעות קולמוס בסיכומיו. אולם, גם אם יש להתייחס לפנייה מיום 17.9.06 כפנייה ראשונה בעניין טנטון אשר היא פנייה איכותית שלוותה בהפניה לבדיקה או טיפול רפואי, הרי שלא די בפנייה זו כדי לבסס טענת טנטון; בחוות הדעת שניתנה ביום 23.11.10 קבע המומחה בנוגע לטנטון כי תועדו רק שתי פניות, ולא נרשמה תלונה על הפרעה בתפקוד, או טיפול כלשהו בקשר לכך; בתגובה להודעת המערער בה הסתמך על פסיקת בית דין זה בעניין גנאים, טען המוסד אין לראות בו כהלכה המחייבת, שכן פרק זמן קצר קודם לכך ניתן פסק דין בעניין עודד הראל (עב"ל 7706-12-10 עודד הראל - המוסד לביטוח לאומי, מיום 20.6.2012), בו נפסק כי צריך להוכיח קיומן של יותר משתי פניות אקראיות בענין הטנטון, כי על הפניות להימשך על פני פרק זמן משמעותי וכן לקיים תנאים נוספים לעניין איכות הפניות הללו. דיון והכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי דין הערעור להתקבל. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. נקדים ונאמר כי צודק המערער בטענתו כי טרם מתן פסק הדין על יסוד הודעת המוסד, היה על בית הדין האזורי לאפשר למערער להגיב להודעה ולהעלות את טענותיו בעניין הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. כמו כן, כפי שנפסק בעניין גנאים, ככל שנדחית תביעתו של המבוטח בעניין הטנטון עקב אי עמידה בתנאי של "פניות חוזרות ונשנות", על בית הדין לשקול אם לקיים דיון הוכחות בעניין זה או למנות מומחה יועץ רפואי לבירור דעתו המקצועית לגבי הטנטון. בנסיבות המקרה הנדון, הגענו למסקנה כי די בחומר שבתיק על מנת שבית דין זה יוכל להכריע בתביעה בעניין הטנטון, ולכן לא מוחזר עניינו של המערער להמשך בירור בבית הדין האזורי. בפסק הדין בעניין גנאים עמד בית דין זה בהרחבה על הדרך בה יש לבחון אם התקיים התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3), דהיינו "שהפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית". פסק דין זה משקף את ההלכה המחייבת, ונביא את עיקרי הדברים: יש לקבוע ככלל כי עצם התלונה על טנטון מעיד על פגיעה בתפקוד, ואין צורך שברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי ומפורש להפרעה בתפקוד. תכלית התנאי "פניות חוזרות ונשנות" היא לוודא אותנטיות תלונת הטנטון, וזאת לאחר שנקבע שליקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה, לאחר שכושר השמיעה פחת בשיעור של 25 דציבל בתדירויות הגבוהות, ולאחר שהטנטון תועד לראשונה לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק. לאור תכלית התנאי והעובדה שהתנאי נבדק לאחר שהמבוטח עמד בתנאים האחרים הקבועים בחוק, יש לקבוע מבחן גמיש ולא מבחן קשיח, מונחה על פי אמות המידה הבאות: פניות חוזרות ונשנות לרופא בתלונת טנטון, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה - מעלה חשש לגבי אותנטיות הפניות, שמא התביעה למוסד היא הורתן. מאותו טעם, ככלל, אין להתחשב בפניות לרופא בקשר לטנטון לאחר הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. ככלל, פניית מבוטח לרופא בתלונת הטנטון, ביצוע בדיקה במכון שמיעה עקב כך וחזרה עם תוצאות הבדיקה לרופא ראויה להיחשב כפנייה אחת לטיפול בטינטון ולא "לפניות החוזרות ונשנות". עם זאת, די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו עקב תלונת הטינטון כדי שמבוטח ייחשב כמי שעמד בדרישות הסעיף. אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי הזמן שהחל מהם יעמוד או לא יעמוד המבוטח בתנאי הפניות החוזרות ונשנות הן ביחס למועד הגשת התביעה למוסד והן ביחס לפרק הזמן בין פנייה אחת לשנייה. מרחק הזמן בין פניית טנטון אחת לשנייה ובין שניהם למועד הגשת התביעה אינו בהכרח מעיד על אותנטיות התלונה ואינו מאבחן בהכרח בין תלונת אמת להתחזות. ראוי שהמוסד יברר עם מגיש התביעה את הסיבה להגשתה במועדה ונסיבות הפניות הקודמות למומחים בעטיה, ולא ידחה תביעה שכזו על הסף ללא בירורה. ככל שנדחתה התביעה על ידי המוסד, על בית הדין לשקול לקיים דיון הוכחות לעניין עמידה בתנאי של פניות חוזרות ונשנות, וככל שהוא מתקשה להשיב לשאלת אותנטיות הפניות עליו לשקול מינוי מומחה יועץ רפואי לבירור דעתו המקצועית בעניין הקשר הסיבתי בין הטנטון לבין החשיפה לרעש מזיק. לא מן הנמנע, שבתשובת המומחה יהיה כדי להשליך על בחינת מילוי התנאי בדבר אותנטיות הפניות. יובהר, כי גם כאשר בית הדין מחליט למנות מומחה יועץ רפואי, מינוי המומחה הוא לשם קבלת חוות דעת בעניינים הרפואיים - אותנטיות התלונות מבחינה רפואית והקשר הסיבתי בין הטנטון לבין החשיפה לרעש מזיק - ואין להפנות אליו שאלה אם התובע עמד בתנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3). השאלה אם התובע עמד בתנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3), דהיינו "שהפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית" היא שאלה משפטית, ועל בית הדין להכריע בשאלה זו על יסוד מכלול הראיות שבפניו - עדויות, מסמכים רפואיים וחוות דעתו של המומחה הרפואי (ככל שמונה מומחה רפואי) - ועל יסוד הכללים שנקבעו בפסיקה. יישום הכללים שנקבעו בעניין גנאים מביא למסקנה לפיה יש לקבל את הערעור, ולהכיר בטנטון ממנו סובל המערער כפגיעה בעבודה. מהחומר הרפואי עולה כי קודם להגשת התביעה למוסד ביום 3.9.2007 תועדו שתי פניות בעניין הטנטון- פניה מיום 18.7.2006 ופנייה מיום 17.9.2006. לטענת המוסד, פניית המערער ביום 18.7.2006 לא לוותה בהפניה לבדיקות או לטיפול רפואי, ולכן "לא ניתן לראות בה פנייה איכותית אשר יש בה כדי לבסס טענה של טנטון". כפועל יוצא מכך, המערער הוכיח פנייה אחת בלבד לפני הגשת התביעה למוסד, הפנייה ביום 17.9.2006. אין בידינו לקבל טענה זו. כפי העולה מסיכום הביקור ביום 18.7.2006 ניתנה בו המלצה למנוע חשיפה לרעש גם במסגרת העבודה וגם במסגרת הצבא וכן הופנה המערער לבדיקת BERA. כאמור, בהתאם לפסיקה בעניין גנאים עצם הפנייה מעידה על פגיעה בתפקוד, ולא נדרש תיעוד מילולי של הפגיעה בתפקוד, ובניגוד לטענת המוסד ניתנו המלצות והמערער הופנה לבדיקות. לפיכך, יש להביא בחשבון את הפנייה מיום 18.7.2006. המערער פנה פעם נוספת בעניין הטנטון ביום 17.9.2006, ובביקור זה הופנה לבדיקת CT הן בשל הטנטון הקבוע והן בשל תוצאות בדיקת ה- BERA. כאמור, גם המוסד מסכים בהודעתו מיום 31.1.2012 כי יש לראות בפנייה זו "פנייה איכותית". העולה מן האמור הוא כי במקרה הנדון הוכחו שתי פניות של המערער לטיפול רפואי, וכפי שנקבע בעניין גנאים די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו עקב תלונת הטינטון כדי שהמבוטח ייחשב כמי שעמד בתנאי של "פניות חוזרות ונשנות". נדגיש, כי לא נטען על ידי המוסד כי מדובר בהליך בירור של פנייה אחת, וטענתו של המוסד הייתה כי אין לראות בפנייה מיום 18.7.2006 פנייה איכותית. לאמור נוסיף כי המומחה הרפואי ד"ר ברקו קבע בחוות דעתו חד משמעית כי הטנטון ממנו סובל המערער נובע מחשיפתו לרעש מזיק. עוד יש לציין כי התובע פנה לטיפול רפואי בעניין הטנטון ביום 18.7.2006 וביום 17.9.2006, למעלה משנה לפני הגשת תביעתו למוסד לביטוח לאומי - 3.9.2007. כפי שנקבע בעניין גנאים, תכלית התנאי של "פניות חוזרות ונשנות" הוא לוודא אותנטיות תלונת הטנטון, ולאור זאת אין להחיל מבחן פורמליסטי קשיח אלא מבחין גמיש, כאשר יש לבחון בכל מקרה את מכלול הנסיבות של הפניות לטיפול רפואי. במקרה הנדון, הן קביעתו של המומחה הרפואי והן פער הזמנים בין הפנייה לטיפול רפואי לבין הגשת התביעה למוסד מעידים על אותנטיות תלונת הטנטון, ומחזקים את המסקנה כי פניות המערער לטיפול רפואי היו פניות אותנטיות, וגם מטעם זה יש לקבוע כי המערער עמד בתנאי של "פניות חוזרות ונשנות". נסיבות המקרה הנדון שונות מהנסיבות שנדונו בעניין הראל, שם נקבע כי אין להביא בחשבון את מרבית הפניות לטיפול הרפואי לנוכח היותן סמוכות להגשת התביעה למוסד, ונותרה פניה רפואית אחת בלבד. כמו כן, בעניין הראל מחוות דעתו של המומחה הרפואי עלה ספק רב לגבי האותנטיות של תלונת הטנטון והפניות לטיפול רפואי. סוף דבר: הערעור מתקבל, ואנו קובעים כי יש להכיר בטנטון ממנו סובל המערער כפגיעה בעבודה. המוסד ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם למערער בתוך 30 יום ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל. אוזנייםטינטוןשמיעה