מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא צו מבית המשפט לבטל תכנית מתאר מקומית: 1. זוהי עתירה שהגישו הועד המקומי צור הדסה, ד"ר זילברמן, אביב לוי והחברה להגנת הטבע, סניף ירושלים (להלן - העותרים) נגד הועדה המחוזית לבנייה, למגורים ולתעשיה מחוז ירושלים (להלן - המל"ל), הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז ירושלים, הועדה המקומית לתכנון ולבנייה מטה יהודה, המועצה האזורית מטה יהודה ומשרדי הממשלה הנוגעים לעניין (להלן - מדינת ישראל). העותרים מבקשים צו המצהיר כי תוכנית מתאר מקומית מי/במ520/ ו' - צור הדסה - (להלן - התוכנית) בטלה או ניתנת לביטול וכן כי בטלים או ניתנים לביטול כל היתרי הבנייה שניתנו על-פי אותה תוכנית. 2. התוכנית היא תוכנית מתאר להקמת 650 יחידות דיור בשלוחת הר סנסן במסגרת הרחבת הישוב צור הדסה. עד לאישור התוכנית כלל הישוב 210 יחידות דיור מאוכלסות וכן 374 יחידות, שאושרו בתוכנית מתאר קודמת, הנמצאות בהליכי בנייה. התוכנית אושרה סופית ופורסמה ברשומות בספטמבר 96 וביום 10.10.96 החליטה משיבה 3 על מתן היתרי הבנייה הראשונים על-פי התוכנית. העותרים הגישו את העתירה ביום 23.10.96 וטענו כי התוכנית אושרה בניגוד להוראות תוכנית המתאר הארצית ת/מ/א31/ ובניגוד להוראות חוק הליכי התכנון והבנייה (הוראות שעה) התש"ן1990- וכי המשיבה 3 נתנה היתרי בנייה בניגוד להוראות התוכנית ולהוראות חוק התכנון והבנייה התשכ"ה1965-. בנוסף, טענו העותרים כי ההחלטה לאשר את התוכנית ולתת היתרי בנייה לקתה בחוסר סבירות. בעתירה התייחסו העותרים לארבעה נושאים עיקריים: א. העדר תשתיות מים מספיקות. ב. העדר תשתית כבישים מספקת. ג. העדר תכנון וביצוע לתשתית ביוב ראויה. ד. העדר תכנון וביצוע של מבני ציבור וחינוך. בישיבה מיום 6.3.97 הודיע ב"כ העותרים כי יגיש לבית המשפט את פירוט "השאלות שבאמת נותרו שנויות במחלוקת ואני עומד עליהן ומבקש רק ביחס אליהן שינתנו תצהירים". בהתאם לכך, ביום 10.3.97 הודיע ב"כ העותרים כי השאלות היחידות שנותרו במחלוקת בין הצדדים נוגעות לתכנון וביצוע הביוב ומבני הציבור והחינוך (בקשה מיום 22.5.97 והנספחים שצורפו לה). בהחלטה מיום 5.6.97 הוריתי על הגשת תצהירי עדויות מטעם הצדדים. בתצהירים התייחסו העותרים לנושאים הקשורים לביוב ולמבני הציבור והחינוך בלבד וכך גם תצהירי המשיבים. הצדדים ויתרו על חקירות המצהירים וביום 10.5.98 הוריתי, כמוסכם, על הגשת סיכומים בכתב. השאלות הדרושות הכרעה בפני מתייחסות איפוא לנושא הקשור לתוכניות הביוב ולמבני החינוך והציבור. 3. טיעוני העותרים א. לעניין תשתיות הביוב, טוענים העותרים כי התוכנית אינה כוללת התייחסות מהותית לתוכנית ביוב ואין היא כוללת שלבי ביצוע, זאת בניגוד להוראות תוכנית מתאר ארצית ת/מ/א 31 (להלן - התמ"א). כן טוענים העותרים כי משיבה 3 נתנה היתרי בנייה ביום 9.10.96 למרות שתוכנית הביוב המפורטת לא הושלמה עד ליוני 97 וטרם הסתיימו הליכי האישור עד למועד זה. לטענתם, התוצאה היא כי טרם יצא המכרז לביצוע כל חלקי קו הביוב, טרם ניתנו היתרי בנייה לביצוע, כמעט ולא הוחל בביצוע בפועל, ולכן ספק אם ביצוע התוכנית יסתיים במהלך שנת 1998. לטענת העותרים, גם אם יסתיים במלואו ביצוע הקו הרי שהפעלת מכון טיהור השפכים עצמו תהיה לכל המוקדם במחצית שנת 1999. לטענת העותרים, הפתרונות המוצעים על-ידי המשיבים לתקופת הביניים, אינם מספקים. ב. לעניין מבני החינוך והציבור, טוענים העותרים כי בהוראות התוכנית אמנם יועדו שטחים למבני ציבור, אך, מעבר לכך, אין בהוראות התוכנית כל התייחסות למטרות ובעיקר לשלבי הביצוע של מבני הציבור והחינוך. העותרים טוענים כי בידי המשיבים אין פתרון עתידי לתשתית החינוך וטרם אושרו תקציבים לתכנון של קריית החינוך או לכל פתרון אחר. העותרים טוענים כי ההחלטות לאשר את התוכנית ולתת היתרי בנייה, בלא לנקוט בשום אמצעי אפקטיבי להבטחת קיומה של תשתית ציבורית מינימלית בשנתיים הראשונות לאיכלוס הפרוייקט, להבטחת נוחותם ואיכות חייהם של המתיישבים הותיקים והחדשים ולהבטחת קיום מוסדות חינוך לילדיהם, לוקות בחוסר סבירות קיצוני ואינן מהוות איזון ראוי בין אינטרסים אלה לבין האינטרס של קידום הליכי התכנון והביצוע. לפיכך, כך טוענים העותרים, יש להורות על ביטול התוכנית וההיתרים שניתנו על-פיה. ג. לעניין נטל הראיה, טוענים העותרים כי כל העובדות הנוגעות להליכי התכנון ולשלבי הביצוע הקשורים לעתירה מצויות בתחום ידיעתם המיוחדת של המשיבים, וכן טענות העותרים, בעיקרן, הן בעלות אופי שלילי ולכן יש, לטענתם, חוסר איזון בינם לבין המשיבים, שכן יכולתם להביא ראיות מותנית בנכונותם של המוסדות הנוגעים בדבר לספק להם את המידע הנדרש. 4. טיעוני המשיבות 3 ו4- א. לעניין תשתיות הביוב, המשיבות טוענות כי לעתירה קדמו הליכים מוקדמים בועדות התכנון והעותר 1, שהגיש התנגדות, כלל לא העלה את הטענות שהוא מעלה עתה בקשר לתוכנית הביוב. כן טוענות המשיבות כי בנושא הביוב, מכילה התמ"א נורמות תכנוניות מנחות בלבד ולכן אי יישומן בתוכנית אינו מביא לבטלותה של התוכנית. עוד טוענות המשיבות כי בפועל קיים פתרון תכנוני מספק וראוי לתשתית הביוב ופתרון זה גם מבוצע בפועל. עוד טוענות המשיבות כי התמ"א אינה מתנה את אישור התוכנית ומתן היתרי הבנייה בביצוע בפועל של תוכנית הביוב. ב. לעניין מבני הציבור, טוענות המשיבות כי קיימים פתרונות ביניים לגני ילדים ובתי ספר וכן יש תכנון לפתרונות קבע. עד לביצוע הפתרונות עליהם הוחלט יוכלו תושבי צור הדסה החדשים והקיימים להשתמש בפתרונות שהציעה המועצה האזורית, הן בתחומי המועצה האזורית והן מחוץ לתחומי המועצה האזורית. לטענת המשיבות, פתרונות זמניים אלה הובאו בחשבון בשעת אישור התוכנית ובעת מתן היתרי הבנייה על-פיה. 5. טיעוני משיבים 1, 2 ו5- (להלן - המדינה) א. המדינה טוענת כי מתן הסעדים המבוקשים יפגע קשות בצדדים אחרים שאינם צד לעתירה זו. לטענתה, העותרים החליטו שלא לעמוד על בקשתם לצו זמני שכן מתן הצו היה מחייבם בהפקדת ערבות כספית מתאימה. במהלך הדיון בהליך הזמני "פטרו" העותרים את הקבלנים שצורפו לעתירה, למרות שברור כי אין כל הבדל ענייני בין הקבלנים השונים הבונים דירות במקום, בוודאי לא לרעת אלה שקיבלו היתר בנייה מאוחר מאלה שצורפו לעתירה. ב. לעניין נטל הראיה, טוענת המדינה כי אין לקבל את טענת העותרים לפיה על המדינה להוכיח כי פעלה כשורה. אדרבא, עומדת לרשות חזקת התקינות כי פעלה כדין ועל הטוען אחרת, להוכיח טענותיו. לטענת המדינה, הליכי התכנון הם הליכים פתוחים, התוכניות גלויות לכל ומי שיש לו עניין יכול להביע עמדתו והתנגדותו באמצעות הליכי התכנון. ג. לעניין תוכניות הביוב, טוענת המדינה כי העותרים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי הרשויות פעלו שלא כדין. לטענת המדינה, לא רק שקיימת תוכנית ביוב מאושרת כדין אלא שתוכנית זו כבר מבוצעת בפועל ומרבית קו הביוב כבר הונח. לטענת המדינה, החיבור למכון הטיהור צפוי בעוד מספר חודשים ולתקופת הביניים קיים פתרון שאושר על-ידי מהנדס משיבה 3 והמשרד לאיכות הסביבה. ד. לעניין מבני החינוך, טוענת המדינה כי בתוכנית הוקצו שטחים למבני חינוך וציבור, וכפי שנהוג, משרד החינוך מתקצב הקמת בתי ספר על-פי התקדמות השיווק והאיכלוס במקום. לטענת המדינה, קיים תקציב לתכנון, והמועצה המקומית יכולה לתכנן ולבצע לפחות חטיבת ביניים ובית ספר. לטענת המדינה, לתקופת הביניים הפתרון הוא, כפי שנהוג כיום בצור הדסה, הסעות לבתי ספר בסביבה או בירושלים. להלן אבחן את השאלות הדרושות הכרעה על בסיס החומר שהוגש בפני, טיעוני הצדדים והמצב המשפטי. 6. אי צירוף צדדים לעתירה אין ספק כי יש בסעד אותו מבקשים העותרים משום פגיעה בעלת השלכות חמורות ביותר על צדדים שלישיים, קבלנים וקוני הדירות שאינם צד להליך זה. עם הגשת העתירה ביקשו העותרים צו זמני נגד מספר קבלנים אלא שב"כ העותרים חזר בו מבקשה זו ואף הודיע כי הוא מסיר את התנגדותו להוצאת היתרי בנייה לאותם קבלנים ואף הסכים למחוק אותם כמשיבים בעתירה. למרות זאת, הסעדים אותם מבקשים העותרים מכוונים גם נגד אותם קבלנים שנמחקו מהעתירה ובמיוחד יש בהם כדי לפגוע קשות בקבלנים אחרים ובקוני הדירות שכלל לא היו צד לעתירה. בהעדרו של צו מניעה זמני ההליכים במקום הלכו והושלמו, הבנייה נמשכה וחלקה הושלם, קונים רבים רכשו דירות במקום, חלקם כבר אוכלסו וחלקם עומדים בפני איכלוס. אם סברו העותרים כי יש בידם טענות מבוססות המחייבות את ביטול התוכנית והיתרי הבנייה, היה עליהם להעמיד את טענותיהם במבחן מיד עם תחילת ההליך ולשכנע את בית המשפט כי קיים צידוק והכרח להקפיא את המצב בשטח. במקרה זה, נמנעו העותרים, משיקולים שלהם, לבקש צו זמני שימנע את המשך התקדמותו של הפרוייקט. אין ספק שהזמן שחלף הביא לשינוי משמעותי - עובדתי ומשפטי - שעה שהדירות במקום הלכו וניבנו, נמכרו לקונים תמי לב באופן שלמעשה היום קיימות בשטח עובדות שהפכו מוגמרות. העותרים היו מודעים היטב לעובדה כי הפעולות במקום נמשכות ואלה כרוכות ביצירות עובדות חדשות בשטח, כולל התקשרויות נוספות עם צדדים שלישיים תמי לב. לא למותר לציין כי מתן צו זמני המקפיא את המצב בשטח אינו עניין של מה בכך ועל המבקש לשכנע את בית המשפט בקיומם של מספר תנאים וביניהם סיכויי התביעה, מאזן הנוחות, שיקולי יושר ומתן ערבות כספית לפיצוי הנתבעים על נזק שעלול להיגרם להם אם תידחה התביעה או יפקע הצו מסיבה אחרת. העותרים ראו עצמם פטורים מכל אלה, ולמרות שהסעדים שהם מבקשים פוגעים קשות בקבלנים ובקונים תמי לב, הם בחרו שלא לצרפם ופגעו בעיקרון יסוד חשוב בכך שמנעו מצד העשוי להיפגע קשות, לממש את זכותו האלמנטרית להגיב ולהתגונן. 7. נטל הראיה בחינת ההחלטות שקיבלו הרשויות בענייננו צריכה להעשות לפי העקרונות הכלליים של המשפט המינהלי המניחים חזקה שכל פעולה מינהלית של הרשות נעשתה כדין. הנחה זו ניתנת כמובן לסתירה, אך, על מי שמבקש לסתור אותה, מוטל להוכיח כי הרשות פעלה שלא כדין. בקשר לכך, טוענים העותרים כי במקרה זה מוטל על הרשות להראות כי פעלה כדין מאחר וכל העובדות הנוגעות להליכי התכנון והביצוע מצויות בתחום ידיעת הרשויות הנוגעות לעניין, טענה זו יש לדחות. עניין לנו בהליכי תכנון פתוחים וגלויים, בוודאי לגבי מי שיש לו עניין בהם, כפי שהיה לעותרים שעקבו אחר הליכי התכנון מתחילתם ואף הגישו התנגדות במהלכם. העותרים טוענים כי יכולתם להביא ראיות לגבי הליכי התכנון מותנית בנכונותם של המוסדות הנוגעים בדבר לתת להם את המידע ולכן הנטל על המשיבים לתמוך בראיות, טענתם כי פעלו כדין. טענה זו דינה להידחות. העובדה כי המסמכים מצויים בידי הרשויות נכונה לגבי כל הליך או פעולה מינהלית של הרשויות. בעובדה זו, כשלעצמה, אין די כדי להעביר את נטל ההוכחה. על העותרים להראות כי פנו אל הרשות וכי זו לא נענתה לפנייתם להציג בפניהם מסמך זה או אחר. גם בכך אין די ובפני העותרים היתה פתוחה כמובן הדרך לפנות לבית המשפט ולבקש להורות לרשות למסור לעיונם מסמכים מסויימים, אם אכן פנייתם אל הרשות היתה נענית בשלילה. העותרים בחרו שלא לעשות כן ובנסיבות אלה טיעון סתמי בדבר היות המסמכים בחזקת ובידיעת הרשויות אין בו די, ולא מצאתי טעם שיצדיק במקרה זה חריגה מהכלל הקובע כי על העותר להוכיח טענותיו ולשכנע כי החזקה בדבר תקינות פעולות הרשות נסתרה. כבר בשלב זה ראוי לציין כי העותרים לקו בהבאת הראיות מטעמם. התצהיר שהגיש מר אברהם שקד הינו העתק של האמור בתצהיר שהגיש ד"ר זילברמן ושני התצהירים ממעיטים בעובדות ומרבים במסקנות ובחיווי דעה משפטית. העותרים צרפו גם את חוות דעתו של ישראל קמחי כמומחה מטעמם. חוות דעת זו לקויה וחסרה. חוות הדעת מנוסחת כחוות דעת משפטית ולמעשה רובה ככולה מנוסחת כסיכומים ומסקנות משפטיות במסווה של חוות דעת מקצועית. אין לקבל דרך זו. חוות דעת מקצועית אינה אמורה לבוא במקום "פסק דין" ועל המומחה להגביל עצמו בעניינים המקצועיים שבתחום מומחיותו בלבד ולא לעסוק במסקנות משפטיות שהם מתפקידו של בית המשפט. 8. תוכניות הביוב א. יוסי כהן, מהנדס בניין שהגיש תצהיר מטעם המדינה הצהיר בעניין זה כדלקמן: בתאריך 11.12.91 אושרה בוועדה המחוזית לביוב, בה חברים, בין השאר, נציגי משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה, תוכנית האב לביוב לאזור הנדון (נספח א' לעיקרי הטעון). פתרון הביוב שאושר הינו חיבור שפכי צור הדסה וביתר למכון טיהור השפכים של מערב ירושלים. ביום 30.8.94, החליטה הוועדה המחוזית להפקיד את תוכנית מי/במ520/ ו' וכן נקבע כי תאושר תוכנית ביוב כוללת לישוב בתאום עם המשרד לאיכות הסביבה, על-פי תוכנית האב (נספח א' לתצהיר). ביום 25.12.96 אושר תוואי קו הביוב ע"י הגופים השונים לאיכות הסביבה (נספח ג' לעיקרי הטעון) בהמשך אושרה התוכנית ע"י מר גיל יניב מהמשרד לאיכות הסביבה (נספח ד' לעיקרי הטעון). במהלך שנת 1997 אישר המשרד לאיכות הסביבה תוכנית לביצוע הקו והתוכנית היתה מפורטת דיה לאפשר הנחת הקו בשטח (נספח ב' לתצהיר). מערכת סילוק השפכים בתוך האתר המתוכנן, כולל קו ההולכה מתחנת השאיבה עד לכביש 375 - כבר קיימת. השפכים אמורים להאסף בתחנת שאיבה וממנה להיסנק למכון טיהור השפכים בקו הולכה. פרוייקט תחנת השאיבה הוצא למכרז כאשר סיומו עפ"י לוח הזמנים המתוכנן הינו אמצע 1998. קטע קו ההולכה מכביש 375 ועד לקו הקיים (שאוסף את שפכי ביתר לנחל רפאים) וקטע קו ההולכה מקצה הקו הקיים בנחל רפאים ועד מכון לטיהור ירושלים ייצא בזמן הקרוב למכרז, כאשר על-פי לוח הזמנים המתוכנן ניתן יהיה לסיימו במהלך 1998. על-פי הערכה, מכון הטיהור יהיה מוכן במהלך שנת 1999 (סעיפים 16-6 לתצהיר). ב. אבי בן-גור מהנדס משיבה 3 הצהיר בעניין זה לאמור: קיימת תוכנית לביצוע פתרון הביוב ותוכנית ביצוע היא מטבע הדברים ברמת פירוט גבוהה יותר מכל "תוכנית מפורטת" שכן היא כוללת הנחיות מדוקדקות לביצוע פתרון הביוב עד לרמת מיקום כל צינור בשטח. תוכנית הביצוע אושרה על ידי המשרד לאיכות הסביבה. תוכנית ביצוע פתרון הביוב מבוצעת כיום הלכה למעשה במקביל לבנית יחידות הדיור. פתרון זה מבוסס על הולכת הביוב מתחנת שאיבה מקומית אל מכון טיהור השפכים של מערב ירושלים בדרך הבאה:ב מתחנת השאיבה המקומית יולך הביוב בקו סניקה עד לקו הביוב הקיים כיום, היורד אל נחל רפאים, המשרת כיום את תושבי הישוב מבוא בית"ר; מנחל רפאים עד למכון הטיהור של מערב ירושלים יגיע הביוב בקו הולכה. 3. כיום, מתקיים הליך של מכרז לבניית תחנת השאיבה לביוב; הצפי לסיום בניית תחנת השאיבה הינו במחצית שנת 1998 (עם תחילת האיכלוס בפרוייקט). קו הסניקה אשר יוליך את הביוב מתחנת השאיבה אל קצה כביש 375 מוכן כמעט לגמרי ונותר לבצע רק את חלק הקו שמקצה כביש 375 עד לקו הקיים המשמש את תושבי מבוא בית"ר (נחל רפאים). תוואי הקו אושר על ידי המשרד לאיכות הסביבה והוא צפוי להיות מוכן כבר בשנה הבאה. קו ההולכה שיגיע מנחל רפאים עד לתחנת הטיהור עתיד להיות מוכן בין החודשים אוגוסט-נובמבר 1998. 4. עד למימוש פתרון הביוב במלואו יוכלו תושבי היישוב שיתווספו להשתמש במתקן הביוב הקיים כיום בצור הדסה; מתקן זה הינו מתן מודולארי אשר ניתן להוסיף אליו הרחבה שתשרת כ300- יחידות דיור נוספות (סעיפים 11-6 לתצהיר). ג. ד"ר יפרח זילברמן מטעם העותרים הצהיר כי למיטב ידיעתו תוכנית האב שאושרה אינה מתייחסת כלל לתוכנית נשוא העתירה וכי התוכנית המפורטת אינה קיימת כלל. לטענתו, לאחר הגשת העתירה החלו הגורמים המעורבים בהכנת התכנית (בעיקר משרד השיכון) לטפל בנושא הביוב וצרפו לעיקרי הטיעון שלהם בעתירה פרוטוקול סיור שטח של המשרד לאיכות הסביבה מיום 25/12/96 (נספח כ"א לחוות דעתו של מר ישראל קמחי). ד"ר זילברמן טוען כי מדובר בסיור שנקבע לקביעת קו הביוב וממנו ניתן להסיק כי עדיין לא היתה תוכנית מפורטת ולא היו היתרי בניה לביצוע תוכנית הביוב. עוד טוען ד"ר זילברמן כי לא מדובר בתוכנית מפורטת והוא מבקש להסתמך בעניין זה על מכתב שכתבה חברת גיחון לעו"ד דובר מיום 20.11.96 (נספח יא' לחוות הדעת). לטענת ד"ר זילברמן מה שצפוי לקרות הוא שהביוב הגולמי יזרום חופשי בואדיות הסמוכים והנזקים שייגרמו הן לאוכלוסיה והן לטבע יהיו חמורים. לטענתו, מדובר ב"פשע" אשר ראוי והכרחי לעצור אותו בזמן. כמו כן, מדובר בפגיעה צפויה במי התהום של מדינת ישראל. ד"ר זילברמן טוען כי גם ממכתב נוסף שנשלח על-ידי חברת גיחון מיום 8.12.96 עולה כי לא מדובר בתוכנית מפורטת אלא בהסכמה עקרונית של חיבור למכון הטיהור, לאחר שתאושר תוכנית ביוב כנדרש בחוק. בנוסף, מפנה ד"ר זילברמן למכתב נוסף של חב' גיחון (מיום 2.4.97) ולטענתו, גם ממנו עולה כי באפריל 97 עדיין לא היו שום תוכניות מאושרות (סעיפים 5-3 לתצהיר). ד. מהנתונים בפני עולה כי קיימת כיום תוכנית לביצוע מערך של ביוב, תוכנית מפורטת, המבוצעת הלכה למעשה. מדובר בתוכנית שעיקרה הולכת הביוב מתחנת שאיבה מקומית אל מכון טיהור השפכים של מערב ירושלים. על-פי התוכנית מערכת סילוק השפכים בתוך האתר, כולל קו ההולכה מתחנת השאיבה עד לכביש 375, כבר קיימת והשפכים אמורים להאסף בתחנת שאיבה וממנה להיסנק למכון טיהור השפכים בקו הולכה. לפי תצהיר שהגישה המדינה בחודש נובמבר 1997, קטע קו ההולכה מכביש 375 ועד לקו הקיים ומקצה הקו הקיים עד למכון הטיהור בירושלים אמור היה לצאת למכרז והעבודה אמורה להסתיים עד סוף שנת 1998. עד לסיום כל העבודות יוכלו התושבים החדשים להשתמש במתקן הקיים בצור הדסה שהינו מודולארי ועל-פי הצהרת מהנדס משיבה 3 (שלא נסתר), "ניתן להוסיף אליו הרחבה שתשרת כ300- יח"ד נוספים" (סעיף 10 לתצהיר אבי בן-גור מטעם משיבה 3). טענת העותרים כי תוכנית האב שאושרה אינה זו המבוצעת כיום לא הוכחה ויש לדחותה. טענות העותרים בעניין זה היו סתמיות ולא נתמכו בראיות ויש לקבל בעניין זה את הצהרתם של המשיבים כי תוכנית האב שאושרה היא זו המבוצעת כיום, היינו - חיבור שפכי צור הדסה למכון טיהור השפכים של מערב ירושלים. העותרים מייחסים את עיקר טיעוניהם לכך שלא היתה קיימת תוכנית מפורטת מאושרת לפני שניתנו היתרי הבנייה למגורים כנדרש על-פי התמ"א. לטענתם, היתרי הבנייה ניתנו עוד ביום 9.10.96 למרות שתוכנית הביוב המפורטת לא הושלמה אלא ביוני 97. אין לי צורך להכריע בשאלה אם היתה תוכנית מפורטת שקיבלה את מלוא האישורים לפני שניתנו היתרי הבנייה למגורים שכן גם אם אצא מהנחה כי נפל פגם במעשי הרשות הרי הפגם תוקן, התוכנית אושרה והיא מבוצעת ומהווה פתרון סביר והולם לנושא הביוב וגם לעותרים אין כל טענה ביחס לפתרון זה. אין כל צידוק ליתן, במצב הקיים היום, את הסעדים הקיצוניים שמבקשים העותרים ולהורות על ביטול התוכנית וביטול היתרי הבנייה שהוצאו מכוחה או ליתן צו קבוע האוסר על הוצאתם של היתרי בנייה בפרוייקט עד אשר יושלם החיבור למכון טיהור השפכים במערב ירושלים והמכון יהיה כשיר לפעולה. כפי שהצהירו המצהירים מטעם המשיבים, חלק מעבודות הנחת קו הביוב כבר בוצעו, חלקן מבוצעות כעת, באופן שהיום המצב בפועל הוא שהפתרון השלם והסופי לביוב בצור הדסה נמצא בשלבי סיום והחיבור למכון הטיהור צפוי בעוד מספר חודשים. זאת ועוד, כפתרון ביניים, עד אשר יבוצע החיבור למכון הטיהור, תחובר השכונה למתקן הביוב הקיים, אשר על-פי תצהירו של מהנדס משיבה 3 "ניתן להוסיף אליו הרחבה שתשרת כ300- יח"ד נוספים" (סעיפים 10-6 לתצהיר). זאת ועוד, בפועל ניתנים היתרי האיכלוס ו"טופס 4" בצורה מבוקרת ורק לאחר שמובטח כי קיים פתרון ביוב הולם בהתאם למספר הדיירים שאיכלוסם מבוקש. העותרים צרפו לסיכומים מכתב של גיל יניב מהמשרד לאיכות הסביבה מיום 16.8.98 בו הוא דורש ממשיבה 3 להימנע מלהוציא טופס 4 בשל בעיית הביוב. המדינה צרפה לסיכומיה מכתבים של משיבה 3 מיום 28.9.98 ומיום 1.10.98 מהם עולה כי בהתאם לסיכום עם המשרד לאיכות הסביבה ניתן לאשר הוצאת טופס 4 ל40- יחידות מגורים. הנה, בפועל מתקיים פיקוח צמוד של הרשות המוסמכת וההיתר לאיכלוס ניתן בצורה הדרגתית, בהתחשב בקיומו של פתרון הולם לביוב ובהתחשב במספר הדיירים המיועדים לאיכלוס. הפסיקה מבחינה בין הכלל המחייב רשות מינהלית לנהוג בדרך מסויימת לבין התוצאה הנובעת מהפרת כלל זה. תורת ה"בטלות היחסית" מחייבת לשקלל את מכלול הגורמים הנוגעים לעניין ולאזן נכונה בין גורמים אלה. התוצאה היא שגם אם נפל פגם משפטי במעשי הרשות, לא נובע מכך - בהכרח - כי בית המשפט יפסול את ההליך כולו ובמקרה זה - התוכנית והיתרי הבנייה שניתנו מכוחה. בענייננו, פתרון הקבע לעניין תוכנית הביוב נמצא כיום בשלבי ביצוע וסיום מתקדמים. עד לסיומו של פתרון הקבע קיים פתרון ביניים סביר ואישורי האיכלוס ניתנים במשורה, תוך הפעלת פיקוח צמוד המבטיח כי פתרון הביניים הקיים תואם את מספר היתרי האיכלוס הניתנים. טענות העותרים כי העבודות במקום בוצעו ומבוצעות בעקבות העתירה שהגישו לא הוכחו וגם אם אצא מההנחה כי נפל בעבר פגם בכך שהוצאו היתרי בנייה מסויימים לפני שתוכנית הביוב עברה את מלוא האישורים, הרי שלאור העובדה שכיום התוכנית אושרה ומבוצעת בשלבים מתקדמים ומהווה תוכנית מספקת וראויה לעניין הביוב בצור הדסה, וגם העותרים לא תוקפים את התאמתה, אין כל צידוק להורות על ביטול התוכנית או על ביטולם של היתרי הבנייה שהוצאו מכוחה אשר מכוחם מתבצעות כבר עבודות בינוי בשלבי התקדמות כאלה ואחרים. אין כל ספק כי מתן הסעדים המבוקשים יפגע קשות בקבלנים ובקוני דירות תמי לב שכלל לא צורפו כצד להליכים שהתנהלו בתיק זה ובנסיבות אלה אין כל צידוק לפגוע בהם. מן הראוי לציין כי עם תחילת ההליכים בתיק זה הצהירו העותרים כי אין הם תוקפים את חוקיותם של היתרי הבנייה שניתנו לאותם קבלנים אשר צורפו לעתירה ואף ביקשו למחוק אותם מהעתירה. כיצד יכולים העותרים היום להמשיך ולעמוד על טענתם בדבר בטלות התוכנית בטענה שאין בה התייחסות מהותית לפתרון בעיית הביוב, כאשר הם עצמם הסכימו כי היתרי הבנייה שניתנו על-פיה לקבלנים הם תקפים. לא מתקבל על הדעת שאותה תוכנית תהיה תקפה כלפי האחד ובטלה כלפי השני במיוחד כאשר אין כל צידוק וטעם ענייני לעשות אבחנה בין הקבלנים שצורפו לעתירה ובין אלה שלא צורפו וקיבלו היתרי בנייה מאז הגשת העתירה ועד היום. מעבר לכל זאת, מדובר בעשרות רבות של קונים אשר רכשו דירות מן הקבלנים בתום לב ובהם בודאי שאין כל צידוק לפגוע, על לא עוול בכפם. לאור כל האמור, דין העתירה בעניין זה להידחות. 9. מבני ציבור וחינוך א. לעניין מבני ציבור וחינוך קובע סעיף 7 לתמ"א 31: "יעוד שטחים לשימוש הציבור לפני אישור תכנית מקומית למרכז עירוני/כפרי, לרבות הרחבת ישוב קיים, יובטח להנחת דעתו של מוסד התכנון כי יועדו בתוכנית שטחים לצורך שטחי הציבור הנדרשים ונקבעו מקומם, מטרתם ושלבים לביצועם". ב. ד"ר זילברמן המצהיר מטעם העותרים הצהיר בעניין זה: "למיטב ידיעתי ועפ"י המידע שנמסר לי, עד היום לא הוצגה תכנית ובוודאי שאין שלבי ביצוע. לאור דברים אלה, אישור תכנית 520 / ו' ומתן היתרי בניה עפ"י התכנית הנ"ל ללא הצבת פתרונות משולבים, כולל לו"ז לנושא מבני הציבור והחינוך, יש לדעתי לעצור את כל הבניה באופן מיידי, לקבוע כי תכנית 520 / ו' לוקה בחוסר סבירות קיצונית, להחזירה ליזמים לצורך מתן הפתרונות למבני ציבור כאשר הם חופפים את בנית ואיכלוס הדירות ורק אז להתיר את המשך ביצוע התכנית. אחרת המצב בקיץ 98 ובקיץ 99 יהיה בלתי נסבל וחסר כל הגיון. בפגישה שקיימתי עם אדירכל מנדי רוזנפלד שאמור לתכנן את קרית החינוך הוא מסר לי כי התכנון ייקח לפחות כשנה מרגע אישורו ע"י משרד החינוך (אין עדיין אישור תקציבי לתכנון, (ראה נספח ד' לאישור הוועדות ולקבלת אישור תקציבי לביצוע. בהנחה שיהיה בשנת 1999 אישור תקציבי לביצוע כי אז בניית קרית החינוך תסתיים לא לפני שנת 2000 או 2001. שוב הנני חוזר לנושא מעונות היום וגני הילדים לגביהם בכלל טרם החלו בתכנון כלשהו!!! אינני יכול להבין את כוונת הרשויות המעורבות בתכנית הנ"ל. מדובר בלמעלה מ600- משפחות אשר רובן הגדול בגיל הפריון (רובם בגילאי מעונות, גנים ובתי ספר יסודיים) אשר הרשויות אינן מוצאות לנכון לדאוג לתשתיות חינוך כלשהן" (סעיפים 10 ה', ו' ו-ז' לתצהיר). ג. אין חולק כי התוכנית בה מדובר מקצה שטחים מתאימים להקמת מוסדות חינוך וציבור בצור הדסה. טוענים העותרים כי באישור התוכנית ובמתן היתרי הבנייה פעלו המשיבים בחוסר סבירות קיצוני, בכך שמעבר ליעוד השטחים למטרה של מבני ציבור לא התייחסו למטרות ובעיקר לשלבי הביצוע. מתצהיר מיום 9.11.97 שהגיש אבי בן-גור, מהנדס משיבה 3, בעניין מוסדות החינוך, עולה כי ביום 15.7.97 ביצעה המועצה האזורית מטה יהודה הזמנת עבודה ממשרד אדריכלים רוזנפלד-ארנס לתכנון קריית חינוך העתידה להיבנות במסגרת התוכנית. לפי התצהיר, בעניין זה התקיימו מספר ישיבות תיאום בין המתכננים לבין הועד המקומי צור הדסה, העותר 1, ואמורה היתה להתקיים פגישה בעניין עם האחראית על נושא זה במשרד החינוך. המהנדס הצהיר כי הפרוגרמה מבוססת על תכנון רב-שלבי כאשר הנחת העבודה של משיבה 4 היא כי לאחר כל שלב בתכנון יוקצה תקציב מתאים על ידי משרד החינוך. לפי התצהיר, בתחום מבני החינוך מבוצעת כבר עבודת תכנון מוסדות החינוך ולאחריה יבוא שלב הביצוע במימון משרד החינוך (סעיף 16 לתצהיר). בקשר למוסדות הציבור הצהיר מהנדס משיבה 3 לאמור: "גם בנושא זה כמו בנושא מוסדות החינוך, הקצתה התוכנית שטחים מתאימים לבניית מוסדות ציבור. כאן המקום לציין כי לאחר שהוגשה העתירה בה"פ 567/96 התעורר חשש שמא מוצדקת טרונייתם של העותרים בנוגע למוסדות הציבור. בעקבות זאת שיגר ב"כ המשיבות 3 ו4- עו"ד יורם ברסלע מכתב לגב' רינה זמיר, הממונה על מחוז ירושלים במשרד השיכון; בתגובה השיבה גב' זמיר, כי משרד הבינוי והשיכון מקצה תקציבים לתכנון מוסדות ציבור עפ"י קצב שיווק יחידות הדיור בתוכנית ואילו תקציב הפיתוח מועבר כפונקציה של קצב איכלוס יחידות הדיור הנבנות במסגרת התוכנית. לאור עמדה זאת, ברור כי גישתם של העותרים לפיה יש "להפסיק את הבניה עד שתובטח בפועל הקמתם של מוסדות הציבור הדרושים" איננה יכולה להתקבל; גישה כזו תגרום מעשה לתוצאה ההפוכה ממה שמבקשים התובעים, דהיינו הפסקת או האטת העברת תקציבים מתאימים לתכנון ופיתוח מבני הציבור ועיכוב בניית מבני הציבור לעוד זמן רב מאוד" (סעיף 18 לתצהיר). כשלב ביניים, עד לביצוע מוסדות החינוך, הצהיר מהנדס משיבה 3 כי ניתן לנצל את התשתית הקיימת: "17.1 בית הספר בעין הרים (עין-כרם) אשר מסוגל לקלוט כ1000- תלמידים נוספים. 17.2 המועצה האזורית מטה יהודה שואפת כיום לפתוח את אזורי הרישום של תלמידים למוסדות חינוך; הפועל היוצא ממדיניותה של המועצה האזורית בשילוב העובדה כי זמן הנסיעה מהישוב צור הדסה לירושלים עומד על כ15- דקות נסיעה עקב סלילתו של "כביש המנהרות" הוא כי ילדי התושבים שיגורו במסגרת התוכנית יוכלו ללמוד במוסדות חינוך בירושלים. לעניין זה חשוב להדגיש כי גם כיום, לפני ביצוע האיכלוס, נוהגים ילדי צור הדסה לנסוע מחוץ לישוב על מנת ללמוד ולכן פתרון הביניים המוצע לעיל אין בו כדי לשנות מצבם לרעה ביחס הנוכחי" (סעיפים 17.1 ו17.2- לתצהיר). בקשר למבני הציבור הצהיר מהנדס משיבה 3: "ההתפתחויות בתכנון ובביצוע מבני הציבור הן פונקציה של קצב השיווק והאיכלוס במסגרת התוכנית; ועל כן לצורך קידום תכנון וביצוע יש לבצע בדיוק את אשר מבצעת הועדה המקומית, דהיינו מתן היתרי בנייה לשם שיווק הפרוייקט ובהמשך גם איכלוסו" (סעיף 19 לתצהיר). ד. בחינת סבירותן של החלטות המינהל תעשה על-פי מכלול הגורמים הרלוואנטים והמשקל הראוי שיש ליתן למגוון השיקולים הראויים והאיזון הנדרש ביניהם. לעיתים, ניתן להגיע לתוצאות על-פי מספר דרכי פעולה שכל אחת מהן סבירה ונמצאת "במתחם הסבירות". בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור ואינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הרשות. על בית המשפט לבדוק אם הרשות שקלה שיקולים זרים או מופרכים ואם לא הביאה בחשבון שיקולים הרלבנטיים לעניין. התערבותו של בית המשפט תהיה רק מקום בו החלטת הרשות היא בלתי סבירה באופן קיצוני. בענייננו, אין חולק כי תוכנית המיתאר הארצית חייבה לכלול בתוכנית מפורטת הקצאת שטחים מתאימים להקמת מוסדות חינוך בצור הדסה והתוכנית בה מדובר עונה על דרישה זו. אין גם חולק כי המשיבים מכינים כיום תכנון של קריית חינוך שתבנה בתקציב משרד החינוך. בתקופת הביניים ישוכנו גני הילדים וכיתות יום לגילאים 6-0 במבנים יבילים שיוקמו בישוב ומשיבה 4 פתחה את הרישום של תלמידים למוסדות חינוך, כך שהתלמידים החדשים יוכלו לעשות שימוש בתשתית הקיימת או ללמוד בירושלים, שהנסיעה אליה התקצרה עקב סלילת "כביש המנהרות". יש לציין כי התקציב למוסדות ציבור ולפיתוח הינו פונקציה של היקף שיווק הדירות וקצב האיכלוס במקום (מכתב מנהלת מחוז ירושלים במשרד הבינוי והשיכון מיום 16.1.97). לסיכום, בענייננו מדובר באזור מתפתח ובפתרונות ביניים, הגם שאינם אידיאליים, הם מספקים ונראה כי ישנה התקדמות משביעת רצון לעבר הפתרונות המלאים, שיהיה בהם תשובה הולמת לצרכי האוכלוסיה שתגדל במקום לאחר שהפרוייקט יושלם ויאוכלס במלואו. באיזון הנדרש כיום בין ביטול התוכנית הנמצאת בשלבי ביצוע על-פי היתרים שניתנו מכוחה והקפאת המצב בצו מניעה קבוע, לבין התקדמות הבנייה ומתן פתרונות ביניים סבירים עד להקמת מוסדות חינוך על-פי התוכנית, נראה כי הנזק שייגרם בשלב זה לציבור הרוכשים מביטול התוכנית והקפאת המצב, גדול לאין שיעור. מדובר בהליכי בנייה מתקדמים שיצרו עובדות גמורות בשטח ובעשרות רבות של קונים תמי לב ובקבלנים שלא היו צד להליכים בעתירה ולא מצאתי כי קיים צידוק לפגיעה כה קשה בהם. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי צידוק ליתן את הסעדים המבוקשים בעתירה והחלטתי לדחותה. העותרים ישאו בהוצאות ובשכ"ט כל אחד מהמשיבים בסכום של 20,000 ש"ח. לעניין זה, יש לראות את משיבים 1, 2 ו5- כמשיב אחד ואת משיבים 3 ו4- כמשיב נוסף.תוכנית בניהבניהתכנית מתארצווים