פרשנות חוזה לרעת המנסח

הלכה פסוקה היא כי חוזה, הניתן לפירושים שונים, יש לפרשו לרעת המנסח (רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70, 76 ) ובדומה לכך בתיקון מאוחר ממועד ההסכם והגשת התביעה , תיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשע"א-2011 בסעיף 25(ב1) שקבע: "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו".לפיכך, יש לבכר את הפרשנות לפיה הוראות ההסכם לפיהם התמחור הוא לפי התקבולים מהמזמין ולא לפי כתב כמויות. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פרשנות חוזה לרעת המנסח: התביעה שבפני היא בגין כישלון תמורה חלקי והפרת שני הסכמים לביצוע עבודות פיתוח תשתיות ובניה שביצעה התובעת בהזמנת הנתבעת. התובעת טוענת שהנתבעת שילמה לה רק חלק מהתמורה המגיעה לה, עיכבה תשלומים וביצעה ניכוים שלא כדין . כך גם, נהגה הנתבעת כפיה בדרך של הסתרה והטעיה בנוגע להתחשבנות עם מזמין העבודה. כתוצאה מכך, הורע מצבה של התובעת באובדן ופגיעה במוניטין והגיעה עד לצורך בהסדר נושים. נזקיה, הועמדו משיקולי אגרה על סך של 1,000,000 ₪. הנתבעת , דוחה את טענותיה של התובעת וטוענת שלא נותר לה כל חוב כלפיה. יתירה מכך, התובעת ביצעה רק חלק מהעבודות גם זאת, באיחור משמעותי ופרויקט אחד, אף לא הושלם על ידה. בכך, הסבה לה התובעת נזקים גבוהים לאין שיעור מנזקיה הנטענים ומוכחשים, הואיל והיא עצמה נאלצה להשלים את העבודה באמצעות קבלני משנה . זאת ועוד, היא הגישה תביעה נגד התובעת בת.א. 1761/09 כבר בשנת 2009 בגין הפרת ההסכמים אך תביעתה נמחקה לאור הסדר נושיםשל התובעת. לפיכך, יש לראות בתביעתה בת.א. 1761/09 בסך של 641,288 ₪ משום טענת קיזוז לכל חיוב אם יפסק כנגדה. טענות הצדדים: אין חולק כי ביום 23.10.06 חתמו הצדדים על הסכם עבודה back to back עם הנתבעת (נספח א' לכתב התביעה, להלן-"הסכם משרד הביטחון") לפיו התובעת תבצע עבורהנתבעת עבודות פיתוח תשתיות ובניה בחלקת השוטרים בהר הרצל (מס' חוזה 052/2498/500). התובעת טוענת כי לפי ההסכם, עליה לקבל את מלוא תשלומי המזמין , אגף הבינוי במשרד הביטחון (להלן-"המזמין", "משרד הביטחון") בניכוי 17% רווח קבלן ראשי (הפרויקט ייקרא להלן - "פרויקט משרד הביטחון"). בסיום ביצוע העבודות קיבלה הנתבעת לפי ההסכם בינה ובין המזמין את מלוא התמורה. למרות זאת ובניגוד להסכם עיכבה הנתבעת העברת התמורה אליה ושילמה לה תשלומים חלקיים בלבד. לדידה , הנתבעת לא גילתה לה את החשבונות שאושרו לה ע"י משרד הביטחון, מהן נגזרת התמורה המגיעה לה והטעתה אותה בנוגע לסכום התמורה המדויק שהתקבל אצלה מהמזמין. לטענת התובעת, נכון למועד הגשת התביעה שלמה לה הנתבעת סך של 1,523,105 ₪ כולל מע"מ בעוד מלוא התמורה המגיעה לה מגיעה לכדי 2.3 מיליון ₪ בהתאם לתקבוליה מהמזמין שעמדו על סך של 2.7 מיליון ₪. לפיכך נותר חוב כלפיה בסך של כ- 750,000 ₪ לפרויקט משרד הביטחון. הסכם נוסף נחתם בין הצדדים ביום 24.10.06 (נספח ב' לכתב התביעה, להלן-"הסכם משרד החקלאות") לביצוע עבודות פיתוח והשקיה בסמוך לבניין הנהלת השירותים הווטרינרים מס' 70/06 (להלן-"פרויקט משרד החקלאות"). התובעת טוענת כי לפי הסכם משרד החקלאות היה על הנתבעת לשלם לה את תשלומי המזמין (להלן-"משרד החקלאות") בניכוי 15% בגין רווח קבלן ראשי . על אף שהנתבעת קיבלה ממשרד החקלאות את התמורה בסיום העבודה,לא העבירה לה הנתבעת את מלוא התשלומים המגיעים לה לפי ההסכם. ככל הידוע לה, הנתבעת קיבלה סך של כ- 1.8 מיליון ₪ מהמזמין אך שילמה לה סך של 1,067,114 ₪ בלבד. לפיכך, נותר חוב כלפיה בסך של כ- 450,000 ₪. עקב הפרת ההסכם בנוגע להעברת התשלומים ע"י הנתבעת , בעיכוב בהעברתם ואי תשלום מלוא הסכום המגיעה לה לרבות ניכויים בניגוד להסכם והתנהגות בחוסר תום לב של הנתבעת בגילוי החשבונות של המזמין, נגרם לתובעת לפי טענתה נזק כספי שתרם להסתבכותההכלכלית והיא נאלצה להגיע להסדר נושים, הפסידה קשרים עסקיים ואיבדה לקוחות. ראש נזק זה מוערך בכ- 200,000 ₪. הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט שכן היא הגישה תביעה כנגד התובעת בת.א. 1761/09 בשל הפרה של ההסכמים אך הודע לה כי הוקפאו ההליכים נגד התובעת וניתנה החלטה על הסדר נושים (החלטה שניתנה ע"י כב' השופט י' שפירא ביום 5.11.08 בפש"ר 5150/08). בהתאם לכך, נמחקה התביעה. הנתבעת מודה כי ההסכמים נחתמו עם התובעת . ההסכמים, כאמור בכתב ההגנה הם back to back לביצוע עבודות בקבלנות משנה ע"י התובעת בכפוף לחוזים עליהם חתמה הנתבעת עם המזמינים, משרדי הביטחון והחקלאות (סעיף 9 לכתב ההגנה). לטענתה, התובעת הפרה את ההסכמים בכך שפיגרה בביצוע פרויקט משרד החקלאות ב- 7.5 חודשים ולא השלימה את העבודות בפרויקט משרד הביטחון שכן, היא עזבה את הפרויקט לפני סיום. לפיכך, היא עצמה נאלצה להשלים את העבודות באמצעות קבלני משנה אחריםונשאה בהוצאות עקב כך. לטענתה , לא נותר חוב כלשהו שלה כלפי התובעת וחיובה בתשלום כלשהו לתובעת, שאין לו כל בסיס, יביא לחיוב בכפל לאור תשלומיה לקבלני משנה אחרים שהשלימו את העבודות בשל מחדליה של התובעת באי השלמתן או עקב ליקויים בעבודתה. נזקיה של הנתבעת, לפי טענתה, עקב הפרת ההסכם ע"י התובעת גדולים לעין ערוך מנזקי התובעת, המוכחשים.ההפרות של ההסכמים מצד התובעת מאיינות את זכותה, המוכחשת כשלעצמה, לסעד כספי ומבססות טענת קיזוז שלה כנגד התובעת. לעניין פרויקט משרד החקלאות טוענת הנתבעת, כי התובעת פעלה בניגוד לסעיף 10 להסכם משלא דאגה לערבות טיב (בדק) . לפיכך, היא נאלצה לדאוג לכך בעלות של 902 ₪ (נספח 1 לכתב ההגנה). התובעת,גם לא עמדה בלוח הזמנים לביצוע פרויקט משרד החקלאות שכן,צו התחלת עבודה ניתן ביום 1.11.06 למשך 120 יום ועד ליום 1.3.07 ואילו התובעת, סיימה את העבודה רק ביום 18.12.07, קרי: באיחור של 7.5 חודשים (נספחים 2-3 לכתב ההגנה). בהתאם להסכם עם משרד החקלאות (סעיף 10 בנספח 4 לכתב ההגנה) יש לשלם 700 ₪ עבור כל יום איחור ובנדון, עבור 90 יום. על מנת להקטין את נזקיה , נאלץ מנהל הפרויקטים שלה מר דוד רשף, להגיע לאתר של הפרויקט יום יום ולא אחת לשבוע כמתוכנן. בכך, נגרם לה נזק בהוצאותיה לשכרו החודשי של מר רשף בסך של 44,000 ₪ (נספח 5 לכתב ההגנה). בנוסף, היא נאלצה להגדיל את היקף העבודה במשרדיה על מנת לעמוד בלוח הזמנים של המזמין . תקורת משרדיה עמדה על סך של 45,000 ₪ . כמו כן, נדרשה הארכה של תוקף ערבות הביצוע והוצאותיה בנדון היו בסך של 3,278 ₪ (נספח 7 לכתב ההגנה). כך גם, נגרם לה נזק בגין איחור תשלומים מאת המזמין בסך 10,000 ₪ הואיל והיה עליה לפתור ליקוים שנמצאו על ידי המפקח מטעמה משלא בוצעה כנדרש העבודה ע"י התובעת (נספח 6 לכתב ההגנה). בהתייחס לפרויקט משרד הביטחון טענה הנתבעת , כי היא נאלצה לשאת בהוצאות לערבות טיב שהתובעת לא דאגה לה לפי חובתה בעלות של 1,638 ₪ (נספח 1 לכתב ההגנה). התובעת, איחרה בביצוע העבודה בפרויקט זה במשך 14 חודשים. צו התחלת עבודה ניתן ביום 15.10.06 ל- 9 חודשים , עד ליום 14.7.07 אך התובעת לא סיימה את העבודה במועד . לפיכך, היא נאלצה להתקשר עם קבלני משנה אחרים להשלמת העבודה בפרויקט זה בעלות של 283,956 ₪ (קבלות וחשבוניות צורפו כנספח 10). על מנת להקטין את נזקיה, נאלץ מנהל הפרויקטמטעמה מר רשף ז"ל, להגיע לאתר של הפרויקט מידי יום והוצאותיה לעלות שכרו, היו בסך של 88,000 ₪. נזקנוסף נגרם לה בגין תקורת משרדיה בשל מחדלי התובעת בסך של 55,000 ₪. כמו כן, היא נשאה בהוצאה להארכת תוקף ערבות ביצוע בסך 8,424 ₪ ולהארכת פוליסת הביטוח בסך 1,450 ₪ (נספח 11 לכתב התביעה). זאת ועוד, נפגע המוניטין שלה עקב מחדלי התובעת בביצוע העבודה שנזקה בנדון הוערך בסך של 50,000 ₪. סך כל נזקיה בגין מחדלי התובעת הוערכו ע"י הנתבעת בסך של 641,288 ₪. הסכם פרויקט משרד הביטחון: הנתבעת, העלתה בתצהיר מטעמה ובסיכומיה , מבלי שביקשה לתקן את כתב ההגנה, טענה בנוגע לדרך חישוב התמורה לפרויקט משרד הביטחון על פי ההסכם. לטענתה, התמורה המגיעה לתובעת לפי ההסכם אינה בהתאם להסכם בינה ובין המזמין כי אם לפי התמחור בכתב הכמויות שצורף להסכם ונחתם ע"י נציגי התובעת. לשיטתה, אין לקרוא את סעיף 1.א להסכם לפיו התמורה תשולם לתובעת בהתאם למחירי הנתבעת עם המזמיןכי אם לפי סעיף 11 בו הקובע מפורשות,שהמחירים יהיו לפי כתב הכמויות. עוד טענה הנתבעת כי סעיפים 2.ב ו- 3 להסכם קובע כי המחירים יתקבלו ויאושרו על ידי המפקח בגמר העבודה בפועל. המחירים בכתב הכמויות, נקבעו על ידי התובעת בידיעתה כי הם נמוכים ממחירי ההסכם בין הנתבעת למזמין. בהתאם לכך נהגו הצדדים בביצוע ההסכם , בתמחור התמורה לפי מחירי כתב הכמויות בהתאם לסעיף 11 להסכם ולא לפי מחירי ההסכם עם המזמין על פי סעיף 1.א. בו. התובעת,התנגדה בפתח הדיון לכל שינוי או הרחבת חזית וחזרה וטענה כן בסיכומיה. לטענתה, היא הופתעה משינוי והיפוך טענותיה של הנתבעת לפיהן חישוב התמורהצריך להיעשות לפי כתב הכמויות בעוד בכתב ההגנה עצמו נאמר כי התמורה תשולם לנתבעת לפי תשלומי המזמין. יתירה מכך , היא הוטעתה לחשוב כי המחירים בכתב הכמויות הם מחירי המזמין מהקבלן הראשי. כנגד אותה טענה השיבה הנתבעת באומרה כי התובעת עצמה שינתה חזית מכתב התביעה , בתצהירו של מר זלצברג מטעמה בהגדלת שיעורהניכוי מרווח קבלן ראשי (תוספת של 3% בגין מדידות) , בהוספת סייג בנוגע לעבודות חשמל שהתובעת הודתה בתצהירה כי לא בוצעו על ידה ובהפחתה מסכום התמורה שצוין בכתב התביעה והגדלת הסכום שטענה ששולם לנתבעת ע"י המזמין, בפרויקט משרד הביטחון. התובעת שינתה גם מהחוב של הנתבעת לגביו טענה בתביעתה בסך של 462,886 ₪ בפרויקט משרד החקלאות וטענה בתצהירו של מר זלצברג שהוא בסך של 249,340 ₪ . בנוסף טענה הנתבעת כי התובעתהודיעה בכתב התביעה שהיא שומרת על זכותה לתקן את כתב התביעה אך לא עשתה כן (סעיפים 21-22 לסיכומי הנתבעת). לגוף הטענה השיבה הנתבעת, כי היא אכן לא הכחישה בכתב ההגנה את הטענה בנוגע לחיוביה בהתאם לתשלומי המזמין ולא טענה כי כתב הכמויות הוא המחייב אותה ביחסיה עם התובעת. לדידה, היא סברה כי אין מחלוקת לגבי התמחור הואיל והתובעת טענה בצורה לאקונית וללא פירוט מספיק את טענותיה בכתב התביעה בשונה מהפירוט שהובא בתצהירו של מר זלצברג. כל שנאמר בכתב התביעה כי הנתבעת מעכבת תשלומים ושילמה רק תשלום חלקי ולפיכך היא לא סברה כי קיימת מחלוקת בשאלת התמחור ולא טענה לגביו כי אם בסוגיות אחרות כדוגמת הניכויים , היעדר מידע מספיק על הסכומים ששולמו לה ושאלת אי השלמת העבודה. בנוסף, אילו התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת היא היתה מבקשת לתקן את כתב ההגנה והבירור התנהל בפועל גם בשאלת דרך התמחור. לאור זאת טענה, כי לא עסקינן בשינוי חזית. עיון בכתבי הטענות מלמד כי התובעת, טענה בנוגע לתמחור התמורה המגיעה לה (סעיף 5 לכתב התביעה) בהבהירה כי היא בהתאם לסעיף 1(א)להסכםכדלהלן:"התובעת זכאית לקבל את מלוא התשלומים אשר נתיבי רם תקבל מהמזמין(משרד הביטחון אגף בינוי) ובניכוי 17%". בדומה לכך טענה התובעת כי נמנע ממנה לדעת מה היו תשלומי המזמין לנתבעת ולא הוצגו בפניה החשבונות (סעיף לכתב התביעה ). בכך, יש כדי ללמד כיגרסת התובעת היא כי התמחור צריך להיעשות לפי חשבונות משרד הביטחוןואם לא כן, מה הנפקא מינא אם הוצגו החשבונות אם לאו ומדוע תלין התובעת כנגד אי הצגתם ככל שדי בכתב הכמויות ובאישורי המפקח מטעם הנתבעת לביצוע העבודה. בנוסף, מעיון בכתב התביעה בנוגע לסעד הכספי בהתאם לתשלומי המזמין לתובעת, היה בידי הנתבעת ללמוד כי התובעת טוענת לחישוב שכרה לפי תשלומי המזמין לנתבעת ולא לפי כתב הכמויות (סעיפים 10-11 לכתב התביעה). עיון בכתב ההגנה גם הוא מלמד כי הנתבעת ראתה בהסכמים כהסכמי back to back (סעיפים 9 ו-13) ואף טענה כי היא עצמה טרם קיבלה את מלוא התמורה מהמזמין (סעיף 12). הנתבעת, לא טענה בכתב ההגנה כנגד התמחור לפי הסכמי המזמין ואף לא טענה כי התשלומים ששולמו לתובעת, נעשו בהתאם לכתב הכמויות ולא הכחישה את זכותה של התובעת לתמורה לפי תשלומי המזמין. התובעת מצידה, התנגדה לשינוי או להרחבת חזית (עמ' 9 שורה 10) והנתבעת,אישרה בדיון כי לא טענה בכתב ההגנה בנוגע לכתב הכמויות וכי הוא המחייב אותה . הנתבעת, נמנעה מלבקש להתיר לה לתקן את כתב ההגנהאף שהודיעה כי אם יש צורך היא תגיש בקשה לתיקון (עמ' 9 שורות 15 , 19 ו-25 ), אך לא עשתה כן. על הרחבת חזית אסורה מצינו בע"א 6799/02 משולם יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, סניף בורסת היהלומיםפ"ד נח (2) 145 : "האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שבא לידי ביטוי בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא " (ראו גם : ע"א 2874/08 עיריית הרצליה נ' אברהםיצחק , , ניתן ביום 15.5.08 , ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי ,מהדורה עשירית, עמ' 89-90). בנסיבות אלו, לא עסקינן כטענת הנתבעת בטענות או עובדות שבאו לאמת את הנטען במפורש בכתב ההגנה כי אם בשינוי חזית אסורה בהיעדר תיקון של כתב ההגנה. יוער, כי ככל שסברה הנתבעת כי כתב התביעה נוסח לאקונית היה בידה לבקש להורות על תיקון כתב התביעה על מנת שיהא בידה להתגונן כראוי מפניו(רע"א 282/06 לילי ניקוי יבש בע"מ נ' עילית חברה לביטוח בע"מ, ) מה גם, שכמבוא לעיל טענותיה של התובעת נטענו בנדון בבהירות. לפיכך, טענת הנתבעת לפיה תמחור התמורה צריך להיעשות לפי כתב הכמויות ולא בהתאם לתקבולים ממשרד הביטחון , מהווה הרחבת חזית ודינה להידחות. מבלי לגרוע מקביעתי על הרחבת חזית אסורה ולמעלה מהצורך בחנתי את הטענה לגופה בהתאם לעדויות ולהסכמים שהוצגו. סעיף 23 חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן- "חוק החוזים") קובע : "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסוימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים."הוראה זו משקפת את עיקרון "חופש הצורה" לפיו חוזה יכול שייעשה בכל צורה שהיא, אלא אם צורה מסוימת היא תנאי לתקפו( ג. שלו, דיני חוזים , התש"ן בעמ' 285-6). בהתאם לכך, בידי הצדדים לחוזה להתנות עליו ולשנות את הוראותיו מבלי להיות מוגבלים לפרוצדורה מסוימת ויכול שתשונה הוראה בחוזה בהתנהגות הצדדים בפועל ויוסקו התחייבויות חוזיות המתווספות להסדר החוזי אשר עלה על הכתב (ע"א 588/87 כהן נ. שמש, ). בנוסף, יש לבחון מהו אומד דעתם בנוגע למשמעותו של החוזה או של הוראה בו (בג"צ 567/87 גוניק נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ"ב (4) 703 ,693 ). סעיף 1.א להסכם פרויקט משרד הביטחון קובע :"החברה תמסור בזה לקבלן משנה, את ביצוע עבודות פיתוח תשתיות ובניה בחלקת השוטרים בהר הרצל מס' חוזה 052/2498/500 - כאמור לעיל, פחות 17% בלבד, ממחיר חוזה מקורי המגיעים לחברה כרווח קבלן ראשי, ועל פי חשבון מאושר, ואשר יקוזז מכל חשבון וחשבון שיאושר לתשלום קבלן המשנה וזאת עבור ולטובת חברת נתיבי רם בע"מ". בדומה לכך סעיף 2ב.קובע:"חב' נתיבי רם תשלם לקבלן את הסכומים המגיעים לובכל חשבון וחשבון עד 3 ימים מיום התשלום מהמזמין בפועל פחות רווח קבלן ראשי של 17%." הוראה נוספת בענין תמחור התמורה בהסכם, מצינו בסעיף 3 שקובע:" קבלן משנה רשאי להגיש תביעה למזמין העבודה על סעיפי עבודותיו.נתיבי רם לא תהיה חייבת לשלם לקבלן כל סכום שהוא עבור תביעות למעט הסכומיםשיאושרו וישולמו על ידי המזמין לחב' נתיבי רם, בהפחתה של 17% עבור רווח קבלןראשי ממחיר שיתקבל ויאושר ע"י המפקח בגמר העבודה ועם הגשת החשבון הסופיובתנאי לקבלת התמורה של החשבון הסופי יחתום קבלן המשנה שאין לו תביעותנוספות. בכלמקרה, אישור קבלת התשלום עבור החשבון הסופי יהווה הוכחה לכךשהקבלן קיבל אתהמגיע לו מאתחב' נתיבי רם". מנגד,סעיף 11 להסכם קובע:"המחירים יהיו לפי כתב הכמויות." 27. מהוראות סעיפים 1.א, 2.ב , 3 להסכם נימצא בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי התמורה המגיעה לתובעת תיקבע לפי התמורה שתושלם לנתבעת ע"י המזמין "ממחיר חוזה מקורי"(סעיף 1.א. להסכם). ההסכם הוא " Back to back" לביצוע העבודה ע"י התובעת על פי המכרז בו זכתההנתבעת. בכל אלו, יש כדי לתמוך בפרשנות ההסכם לפיה התמחור יעשה לפי תשלומי המזמין ובניכוי התקורות עליהן הוסכם בהסכם . 28. אין חולק כי בסעיף 11 להסכם נקבע כי המחירים יהיו בהתאם לכתב הכמויות והוכח כי כתב הכמויות נחתם ע"י נציגי התובעת. התובעת טוענת כי כוונת הצדדים היתה לכתב הכמויות בין הנתבעת למזמין בעוד הנתבעת טוענת שהכוונה לכתב הכמויות בינה ובין התובעת (סעיף 38 לסיכומיה) ומנגד טוענת הנתבעת כי התנהל מו"מ ונקבע כתב כמויות בהנחה ממחירי המזמין. 29. הנתבעת, היא שערכה את ההסכם בו קיימות הוראות סותרות בנוגע לתמחור. לא נאמר בסעיף 11 או באחד מסעיפי ההסכם האחרים, כי הוראת סעיף 11 גוברת על כל הוראה אחרת בהסכם לרבות ובפרט על סעיפי התמורה לפיהם היא תשולם לפי תשלומי המזמין. כמו כן, לא טרחה הנתבעת לציין בהסכם על גבי כתב הכמויות כי הוא בלבד המחייב. יתירה מכך, הנתבעת הודתה כי החוזה הוא 'גב אל גב' ולפי אפיוניו, כפי שהדבר קיבל ביטוי בסעיפי ההסכם כנ"ל למעט סעיף 11, התמורה היא בהתאם לתשלומי המזמין ל'טוב או לרע', בניכוי קבלן ראשי בשיעור שהוסכם לגביו. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה השוני בין הוראות ההסכם על התמחור הוא בשל טעות סופר שלה בהסכם בעשיית שימוש בחוזה סטנדרטי שנהג אצלה באותה תקופה (סעיף 14 לסיכומיה). עסקינן בריבוי הוראות בהסכם על תמחור לפי תשלומי המזמין וצפוי היה שהנתבעת, תעמוד על קיומם עובר לחתימתה על ההסכם בפרט כאשר היא המנסחת של ההסכם ולא תציג מצג בפני התובעת לפיו התמחור לפי תשלומי המזמין כאשר כוונתה כי כתב הכמויות הוא המחייב. 30. הלכה פסוקה היא כי חוזה, הניתן לפירושים שונים, יש לפרשו לרעת המנסח (רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70, 76 ) ובדומה לכך בתיקון מאוחר ממועד ההסכם והגשת התביעה , תיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשע"א-2011 בסעיף 25(ב1) שקבע: "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו".לפיכך, יש לבכר את הפרשנות לפיה הוראות ההסכם לפיהם התמחור הוא לפי התקבולים מהמזמין ולא לפי כתב כמויות. 31. התנהגות הצדדים אכן מלמדת כי תשלומי הנתבעת בתקופת ביצוע ההסכם נעשו לפי כתב הכמויות ללא טרוניה כנגד זאת מצד התובעת . יחד עם זאת, לא נסתרה טענת התובעת לפיה לא הוצגו בפניה החשבונות שאושרו לנתבעת ע"י משרד הביטחון (כאמור בסעיף 8 לתצהירו של זלצברג) ומשלא נחקר לגביו. התנהלותה של הנתבעת וההכבדה על התובעת בנוגע להצגת החשבונות , מאששת זאת. אכן, אושרו חשבונות מעת לעת ע"י התובעת אך הוכח כי הדבר נעשה בהסתמך על מצג שהוצג לה ע"י נציג הנתבעת מר רשף ז"ל,שערך את החשבונות בהיותו אחראי לניהול הפרויקט ולפי דרישת הנתבעת בנדון ( עדותו של זלצברג (עמ' 12 שורות 13-21 , 25-26). כך גם עולה מתצהירו של מר ארנון שלו מטעם הנתבעת כי הסכומים שקיבלה התובעת מידי חודש בחודשו , היו על בסיס החישובים של מר רשף ז"ל . אמנם לדברי מר שלו , הסכומים אושרו ע"י נציגי התובעת אגמון ו/או סלהב (סעיפים 4 ו-6 לתצהירו) אך מבלי שהיה בידי הנתבעת להוכיח כי החשבונות או תקבולים ממשרד הביטחון הוצגו לתובעת עובר לאישורם על מנת שיהיה בידה לעמוד על השוני והפער בין החשבונות של מר רשף ז"ל לתקבולים ממשרד הביטחון ( עדותו של זלצברג עמ' 10 שורות 21-23, עמ' 11 שורה 9 ). 32. לפיכך, אין בקבלת תשלומים מהתובעת לפי כתב הכמויות כדי ללמד על הסכמות חדשות שנקבעו בהתנהגות הצדדים ועל כך שהיא ויתרה על זכותה לפי ההסכם לתמחור לפי תשלומי המזמין . 33. ככל שמשתמע מטיעוני הנתבעת כי היתה הסכמה בעל פה בין הצדדים כי התשלומים ישולמו לפי כתב הכמויות למרות האמור בהסכם , כוחו של ההסכם הכתוב גובר על אותן הסכמות המכחישות את כתוב. לפיכך, אין ליתן משקל להסכמה בעל פה בנסבות אלו (ע"א 7825/01 דאטא סיסטמס אנד סופטוור אינק. נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פ"ד נח(5) 348, 361 ; ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר, פ"ד מט(1) 369, 389; י' קדמי , על הראיות, כרך ג, עמ' 1104). ההנחה היא כי מסמך בכתב נותן ביטוי נאמן למוסכם בין הצדדים ולא עסקינן במקרה חריג, בו יש לצמצם את תחולת אותו כלל שכן הוכח כי הנתבעת, אמונה על חתימה על הסכמים (ובהתאם לכך היה אצלה חוזה סטנדרטי לשימושה) . לאור זאת, היה עליה לפעול על פי ההסכם הכתוב וככל שביקשה לשנות ממנו היה עליה לעגן זאת בכתובים. 34. לאור האמור, התובעת זכאית לפי הסכם משרד הביטחון לתמורה בהתאם לתשלומי המזמין לנתבעת. לפיכך, נדרשתי לבחינת החשבון הסופי של משרד הביטחון לנתבעת (נספח י/2 לתצהירו של זלצברג). התמורה לפרויקט משרד הביטחון: 35. הנתבעת, קיבלה מהמזמין לפרויקט משרד הביטחון 2,695,012 ₪ ללא מע"מ (סעיף 38 לסיכומי הנתבעת , עמ' 29 לנספח י/2 לתצהיר זאב זלצברג). התובעת, הפחיתה בתצהירו של מר זלצברג את תשלומי המזמין לנתבעת לעבודות חשמל. בכך, זנחה את טענתה בנדון בכתב התביעה שנטענה ללא כל בסיס, משלא הוזמנו ממנה עבודות חשמל ולא בוצעו על ידה. בהתאם לכך, יש להפחית את עבודות החשמל בסך 297,627 ₪ (לא כולל מע"מ)(עדותו של מאיר דוגה עמ' 25 שורות 17-20 ) . 36. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה יש להפחית מהחשבון הסופי של משרד הביטחון סך של 453,414 ₪ לעבודות החשמל שכן, הוכח מתשלומי משרד הביטחון כי שולם לה סכום נמוך מזה לעבודות חשמל. אין גם להניח כי הנתבעת, היתה משלמת לחשמלאי מחירי הפסד בשיעור ניכר מתשלומי משרד הביטחון בגינן , בהסתמך על רווחיה מעבודות שבצעה התובעת בהזמנתה (עמ' 25 שורה 8 ושורות 23-27 בעדותו של מר דוגה). מר דוגה אישר בחקירתו, כי כלל סעיפי עבודות החשמל הם כאמור בפרק 8 בחשבון הסופי ועומדים ע"ס של 297,624 ₪ (שורה 18 בעמ' 25). כך גם, לא הוכיחה הנתבעת כי הוצאותיה ביתר לחשמלאי לפי קבלות אותן הציגה הנתבעת, הן אכן עבור פרויקט משרד הביטחון בשים לב למועד הוצאתן מס' שנים לאחר גמר הפרויקט ומבלי שהחשמלאי הוזמן להעיד מטעמה. 37. לא נסתרה טענת הנתבעת לפיה היא נאלצה לבצע תיקונים בפרויקט משרד הביטחון לאחר עזיבת התובעת את העבודה . התובעת , הסכימה כי יופחת על דרך האומדנא סך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ עקב עזיבתה את הפרויקט בתקופה שבין 1.8.07 ל- 22.8.07 (סעיפים 101-102 לסיכומי התובעת). הנתבעת טוענת מנגד, כי יש להפחית מחיוביה לתובעת את מלוא תשלומי משרד הביטחון לתקופה בה התובעת עזבה את הפרויקט, החל מ-1.8.07 ואילך קרי העומדים ע"ס של 146,000 ₪ (לא כולל מע"מ). על כך ניתן ללמוד לדבריה מההפרש בין חשבון מספר 8 לחשבון מספר 9 של משרד הביטחון . 38. חישוב ההפרשים בין חשבון 8 (נספח ט לתצהירו של זלצברג) ובין חשבון 9 , הוא החשבון הסופי (נספח י/2 לתצהירושל זלצברג) מלמד כי קיים פער של 146,293 ₪ לא כולל מע"מ (2,548,719 ₪ - 2,695,012 ₪ ) כטענת הנתבעת. אין בידי לקבל את טענתה של התובעת כי מדובר בעיכוב בהעברת תשלומים בגין עבודות קודמות שבוצעו עוד על ידה לפני עזיבתה את הפרויקט. לכך אין תימוכין בחשבונות משרד הביטחון לכל אורך התקופה לרבות בחשבונות 8-9 . אין חולק כי הנתבעת נאלצה לבצע עבודות אותן היה על התובעת לבצען אילו לא הפרה את ההסכם בעזיבת הפרויקט ועלותן, הוכחה בהפרש בין החשבונות כמובא לעיל ולא סביר או צפוי כי הנתבעת ביצעה אותן ללא כל תקבול ממשרד הביטחון בגינן. 39. בהתאם לאמור ובנסיבות בהן הנתבעת פעלה ב'חלל' שנוצר עם עזיבת התובעת את הפרויקט יש להפחית סך של 146,293 ₪ מהחשבון הסופי לחישוב התמורה המגיעה לתובעת. בהתאם לכך נותר סכום של 2,251,092 ₪ ( 146,293 ₪ - 297,627 ₪ - 2,695,012 ₪). 40. בנוסף, יש להפחית 6% הנחת הנתבעת למשרד הביטחון לפי ההסכם ביניהן מסך 2,251,092 ₪ . לפיכך, התמורה הסופית ממשרד הביטחון לנתבעת לאחר הניכויים הוא 2,116,026 ₪. מסכום זה יש להפחית 20% רווח קבלני הכולל : 17% רווח קבלני לפי סעיף 3 להסכם משרד הביטחון ו-3% למדידות וחישובי כמויות (ולא 4% כאמור בסעיף 14 להסכם) לפי עדותו של מר דוגה לפיו ויתרה הנתבעת על אחוז אחד בתקורה למדידות (עמ' 26 שורה 29). בתאם לכך, לאחר הפחתה של 20% נותר סך של 1,692,820 ₪. לסכום זה יש להוסיף מע"מ בסך 15.5% (262,387 ₪) ובסיכום כללי מגיעה לתובעת תמורה בגין פרויקט משרד הביטחון בסך של 1,955,207 ₪. הוכח, כי שולמה לתובעת כבר תמורה בסך של 1,412,281 ₪ . לפיכך, נותרה יתרה לתשלום לתובעת לפרויקט משרד הביטחון בסך של 542,926 ₪ כולל מע"מ. התובעת, לא הוכיחה כי התמוטטותה נגרמה עקב חוב בסכום לעיל בו חויבה הנתבעת. לא הוכח, מה היה החלק היחסי של החוב ביחס להכנסותיה של התובעת ואף לא הוצגו מסמכים בנוגע להסדר הנושים,שיעידו כי החוב האמור, גרם להתמוטטותה. לאור זאת, לא הוכיחה התובעת כי הפגיעה במוניטין שלה ואובדן לקוחות לגביו טענה ללא כל ראיה תומכת, נגרמו עקב החוב של הנתבעת כלפיה. נכונים הדברים בפרט כאשר אין חולק כי היו לתובעת נושים רבים, בין אם היו אלו ספקים ובין אם לקוחות, דבר המלמד כי הסתבכותה לא היתה דווקא בגין מחדלי הנתבעת. כך גם, לא הוכח המוניטין שלה ובהתנהלותה בביצוע ההסכמים, הוכח כי היא עצמה לא עמדה בלוח הזמנים. לאור זאת, נדחית התביעה בגין נזקיה העקיפים של התובעת. הסכם פרויקט משרד החקלאות: 41. התובעת טוענת כי הנתבעת נותר חוב לפרויקט משרד החקלאות הואיל והנתבעת שילמה רק חלק מחשבון 7 של משרד הביטחון ונוצרה יתרה בסך של 96,039 ₪. כמו כן, הנתבעת בצעה ניכוי שלא כדין בסך 6,015 ₪ . בדומה לכך לגבי חשבון 8 של משרד הביטחון. הנתבעת שילמה באופן חלקי ונותרה יתרת חוב בסך של 147,286 ₪. כמו כן, עוכב תשלום בסך של 33,000 ₪. סה"כ החוב של הנתבעת כולל מע"מ הוא 347,716 ₪. 42. הנתבעת , לא מכחישה שלא שילמה את התשלומים האמורים בסעיף 41 (סעיף 15 לתצהירו של מאיר דוגה) אך טענה לגביהם טענת קיזוז כאמור ברישא של פסק הדין בהצגת טיעוניה. 43. הנתבעת מעלה טענת קיזוז בהעדר יכולת להגיש תביעה כנגד התובעת משנמחקה תביעתה עקב הסדר נושים של התובעת. טענת קיזוז, היא טענה המוכרת בדין המהותי(ע"א 285/88 העמותה מוסדות קליוולנד נ' ש.י.ל.ן אחים נחום חברה לבנין, פ"ד מד(4) 413, 420 , אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה תשיעית, עמ' 398). סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) קובע הסדר כללי לעניין זכות הקיזוז כזכות מהותית בדיני חיובים, העומדת לחייב כדרך של קיום חיובו לנושה : "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים". בעניינינו, מדובר בחיובים מתוך "עסקה אחת"(ע"א 725/87 ביר-טל נ' אוליבקס, פ"ד מ"ד (1) 177, 180). כך גם, מדובר בחיוב קצוב. לפיכך ומשנמחקה תביעתה של התובעת עקב הסדר נושים של הנתבעת, עומדת לנתבעת הזכות לקיזוז והנטל,מוטל עליה להוכיח את חיובי התובעת כלפיה (ע"א 78/04המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4), 64). 44. בחנתי את שאלת האיחורים בביצוע העבודה ע"י התובעת והפגיעה במוניטין של הנתבעת עקב כך ועקב עזיבת התובעת את הפרויקט לפי תום ביצוע הפרויקט ואי סיום העבודה. הוכח, כי התובעת לא עמדה בלוח הזמנים לביצוע העבודה בתקופת ביצועה לפני עזיבת הפרויקט . בנוגע לפרויקט משרד החקלאות האיחור היה לתקופה של 7.5 חודשים שכן צו התחלת העבודה היה ביום 1.11.06 ומועד סיומו לפיו ביום 1.3.07 . בפועל, הסתיימה העבודה רק ביום 18.12.07 (נספחים 2 ו- 3 לכתב ההגנה ות/2 , ת/3). הנתבעת, שלחה לתובעת מכתבי התראה לזרז את ביצוע העבודות על מנת לעמוד בלוחות הזמנים (כדוגמת מכתביה מיום 17.12.06, 12.2.07, 6.8.07, 9.8.07, 22.8.07 , נספח 3 לכתב ההגנה). גם משרד החקלאות התריע על האיחור בביצוע העבודה במכתבו מיום 22.8.07 בו הוא מלין על אי עמידה בלוחות הזמנים ועל טיב העבודה (נספח 4 לכתב ההגנה). 45. בדומה לכך, בפרויקט משרד הביטחון לא עמדה התובעת בלוחות הזמנים. צו התחלת העבודה ניתן ביום 15.10.06 ועד ליום 14.7.07 העבודה הסתיימה בפועל , לא באמצעות התובעת מחמת עזיבתה את הפרויקט, רק כחודשיים לאחר עזיבתה . הנתבעת טענה כי האיחור היה עד ליום 11.9.08 ,למשך 14 חודשים. בה בשעה, הנתבעת השיבה בתשובות לשאלון כי העבודות בפרויקט משרד הביטחון הסתיימו כבר ביום 22.08.07 (תשובה 1א בת/3 , עמ' 23 שורות 15-22) . מעיון במכתב ממשרד הביטחון לנתבעת מיום 12.3.08 עולה כי במועד זה טרם הושלמה העבודה וכי חלק מהעבודה בוצעה ברמה נמוכה ונדרשים תיקונים (נספח 9 לתצהירו של מר דוגה) . יחד עם זאת, מעיון במכתביו של מר רשף ז"ל לתובעת (נספח 9 לתצהירו של דוגה) עולה כי עיקר הטענות הן בנוגע לטיב העבודה ועיכוב בתיקון ולא הוכח כאמור איחור של 14 חודשים . 46. בהתאם לאיחור בביצוע העבודה ואופן ביצועה ע"י התובעת השתכנעתי כי נפגע המוניטין של הנתבעת עקב כך. בכך התחשבתי באי עמידה בלוח זמנים לפרק זמן ארוך , תלונות המזמין עקב כך המשליכות מטבע הדברים ולאור חשיבות מועד סיום עבודה על המוניטין של הנתבעת ולו גם בפני המזמינים, משרדי הממשלה שהיא זכתה במכרזיהם. בנוסף, אמנם במשקל נמוך ממשקל האיחור בלוח הזמנים, נפגע המוניטין של התובעת עקב ליקויים בעבודה שבוצעה על ידה כפי שהוכחו בתלונות ודרישות של ממזמין כמובא לעיל. קביעת נזק בגין פגיעה במוניטין, אינה קלה לכימות ועל פי רוב נעשית בדרך האומדנא. לאחר שבחנתי את מכלול הדברים אני מעמידה את הפיצוי לנתבעת עקב פגיעה במוניטין ע"ס כולל של 50,000 ₪. 47. לעניין תשלומים לקבלנים אחרים בגין עזיבת הפרויקט של משרד הביטחון טוענת הנתבעת כי יש לה זכות קיזוז בסך 283,956 ₪ (סעיף 34 לכתב ההגנה סעיף 49 לסיכומיה). התובעת טוענת מנגד כי הסכום אינו מתיישב עם תשלומי משרד הביטחון לעבודה לאחר עזיבתה את הפרויקט, שעמד ע"ס של 146,293 ₪ (סעיף 157 לסיכומיהתובעת). יכול וצפוי שיהא שוני בין הסכום שעוכב ע"י המזמין ובין עלות העבודה והוצאות הנתבעת בפועל להשלמת העבודה , לאור עזיבת התובעת את הפרויקט בפרט, כאשר עליה להאיץ את העבודה להשלמתה. בנוסף, על הנתבעת לבצע תיקונים, אשר עלותם באחריותה ללא שיפוי מהמזמין, עקב מחדלי התובעת בביצוע העבודה ללא התרשלות בביצוע או בטיב. לפיכך, אין לתהות על היעדר חפיפה בין התשלום שעוכב ע"י משרד הביטחון ובין נזקי הנתבעת עקב הצורך בהשלמת העבודה וביצוע תיקונים. 48. לא הוכח כי החשבוניות שהוצגו הן כולן עבור עבודות שבוצעו לפרויקט ובפרט, עבודות חשמל שאינן באחריות התובעת ולא הוכח כי הוצאו לביצוע תיקונים שבאחריות התובעת מה גם, שחלק מהקבלות הוצגו למועדים מאוחרים שאינם מתיישבים עם גמר העבודה ולא הוכח כי נועדו לפרויקט. יחד עם זאת, לא נסתרה טענת הנתבעת לפיה היא בצעה תיקונים כדוגמת עבודות מסגרות ונדרשה לרכוש חומרים לביצועם(נספח 10 לתצהירו של מר דוגה, עמ' 24 שורות 15-16). כמו כן, הוכח ואך טבעי שיהיה צורך להוסיף על עבודת מנהל שני הפרויקטים מטעם הנתבעת מר רשף ז"ל לנוכח מחדליה של התובעת בביצוע העבודה. 49. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה יש להשית את מלוא שכרו של מר רשף ז"ל עליה שכן הוא מילא תפקידים אחרים באותה תקופה בה פיקח על הפרויקט. מנגד, לא נסתרה גרסת הנתבעת לפיה היא נאלצה לייעד חלק גדול יותר מהיקף עבודתו של מר רשף, לטובת הפרויקטים עקב איחור ניכר בביצועם (עמ' 27 שורות 23-31). כך גם הצהיר מר שלו (בסעיף 9 ) והעיד שכל פעם שהוא היה מגיע דוד רשף היה שם (עמ' 15 שורה 17). בדומה לכך העיד מאיר דוגה שלאור עזיבת הפרויקט על ידי התובעת, נדרש תגבור מטעמו (עמ' 21 שורות 9-17). 50. לאור האמור, הנתבעת אינה זכאית למלוא שכרו של מר רשף ז"ל כי אם לשיפוי בגין חלק משכרו משנאלצה הנתבעת לייעד שעות עבודה רבות יותר ממשרתו לטובת הפרויקטים. לאחר שקלול תקופת האיחור ותדירות הביקורים באתרים בשונה מהצפי של הנתבעת אילו לא היה מחדל בביצוע ועיון בתשלומי הנתבעת למר רשף ז"ל, אני מורה על קיזוז מחיובי הנתבעת לתובעת בגין רכיב השלמת העבודה והפיקוח המואץ עקב מחדלי התובעת, בסך של 70,000₪. 51. אני דוחה את דרישת הנתבעת לקיזוז בגין הוצאותיה לערבויות ופוליסת הביטוח בסך של 14,790 ₪ . בהתאם לסעיף 13 להסכמים, הערבויות ופוליסות "יסופקו ע"י החברה" ועל חשבונה .לפי הגדרת החברה בהסכם, הריהי הנתבעת ולא התובעת. אמנם, ערבות טיב(בדק) הוזכרה בסעיף 10 להסכמים אך מבלי שהיא חויבה לשאת בנטל ההוצאה בגינה וכאמור, בסעיף 13 נקבע כי הערבויות יהיו ע"ח הנתבעת. לפיכך, אין להורות על קיזוז בגין רכיבים אלו. 52. הנתבעת, זנחה בסיכומיה את הדרישה לפיצוי בגין תקורות משרד וכיוצ"ב בפרויקטים בסך 100,000 ₪ . לאור זאת ומשלא הוכחו ההוצאות בנדון, דין טענת קיזוז בנוגע לרכיב זה, להידחות. 53. לעניין נזקים בעיכוב בקבלת תשלומים מהמזמין ביקשה הנתבעת כי יקוזז סך 10,000 ₪. הנתבעת, לא הציגה מסמכים שיתמכו בטענתה על נזקיה אלו (בהתאם לסעיף 24 לכתב ההגנה). הפערים באיחור בתשלומים לפי נספח 6 לכתב התביעה הם בהתאם לחשבונות מספר 5 ו-6 ומכתבה הנתבעת לתובעת מיום 26.6.07. מנגד, מכתבה של הנתבעת למשרד החקלאות הוא מיום מחודש מרץ 2007 והנתבעת מלינה בו כנגד משרד החקלאות . אילו היתה לה תלונה בנדון כנגד התובעת, צפוי היה שהנתבעת תתריע על כך בפניה באותה תקופה (ראו מכתבה מיום 7.3.07). לאור זאת, ראש נזק זה לא הוכח. 54. לפיכך אני קובעת כדלהלן: על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 542,926 ₪ בעבור פרויקט משרד הביטחון וכן סך 347,716 ₪ בגין פרויקט משרד החקלאות ובסה"כ 890,642 ₪.הסכומים יישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד התשלום הסופי והאחרון של המזמין לנתבעת ביום 18.5.09 ועד יום התשלום בפועל. מחיובי הנתבעת יקוזז סך זה יש לקזז 120,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 16.4.09 (מועד הגשת התביעה) ועד יום התשלום בפועל. 55. הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 65,000 ₪ בלבד בהתחשב בתביעה שהוגשה ע"י הנתבעת ונמחקה מחמת הסדר נושים של התובעת. חוזהפרשנות חוזהפרשנות