מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פרישה מאולצת של מורה: בפני בית הדין בקשת התובעת, מורה במקצועה, מבית הדין כי יקבע שאולצה לפרוש מהנתבעת - משרד החינוך, ולא תודרכה כדין ולא הבינה את משמעות פרישתה, והסעדים הנובעים מכך. משרד החינוך טוען כי התובעת ביקשה לפרוש לגימלאות ותיכננה לעשות כן מבעוד מועד, ולכן יש לדחות את תביעתה. העובדות התובעת הועסקה בנתבעת - משרד החינוך (להלן: "הנתבעת") במשך 30 שנה. שנתיים במושב טל שחר, 9 שנים בבית הספר בית הכרם ועשרים שנה ברשת אורט. התובעת עבדה בבית הספר "אורט מינקוף" (להלן: "בית הספר") בירושלים החל משנת 1987 ועד לשנת 2006. התובעת הועסקה כמורה למדעים בבית הספר ובנוסף הועסקה כ"מורה מדריכה" במשך ארבע שנים ברציפות. במהלך מרבית שנות עבודתה, התובעת קיבלת חוות דעת חיוביות מהממונים עליה. התובעת יצאה לשבתון בשנת הלימודים תשס"ה. לקראת שנת הלימודים תשס"ו, הוצע לתובעת לרכז את תחום המדעים בבית הספר. ביום 11.5.06 שלחה התובעת מכתב בעניין פרישה לגמלאות בשנת הלימודים תשס"ז (נספח 4 לתצהיר הגב' אליהו). התובעת פנתה למפקחת, הגב' טילי אריאהן, בסוף שנת הלימודים תשס"ו בבקשה לשבצה כמורה בבית ספר אחר. לתובעת הוצעו מספר הצעות לשיבוץ בבתי ספר אחרים מחוץ לירושלים. המחלוקת מדוע לבסוף לא ריכזה התובעת את תחום המדעים בבית הספר בשנת הלימודים תשס"ו. האם התפקיד של מרכזת תחום המדעים בבית הספר נשלל מהתובעת שלא כדין או שמא התובעת היא זו שסירבה לקחת על עצמה תפקיד זה ובאילו נסיבות. האם התובעת פנתה למפקחת לפני שנת הלימודים תשס"ו בבקשה לשבצה כמורה בבית ספר אחר. מהן הנסיבות בגללן התובעת לא שובצה בבית ספר אחר מחוץ לירושלים בשנה"ל תשס"ז ומהן הנסיבות בגללן הפסיקה ללמד בבית הספר בשנה זו. האם התובעת קיבלה הצעה לשיבוץ בבית ספר אחר מחוץ לירושלים כדין וככל שכן, האם התובעת דחתה הצעות אלו ובאילו נסיבות. האם טרם שהגישה את בקשתה לפרישה, התובעת ביקשה לקבל את פרטי תנאי השירות שלה וככל שכן, האם נמסרו לתובעת תנאי העסקתה וכן יתרת ימי מחלתה. האם יש משמעות לכך שהתובעת ביקשה לקבל את תנאי העסקתה, לרבות יתרת ימי המחלה. האם יש משמעות לכך שהתובעת הגישה בקשה לגמלה לאחר שביררה את זכויותיה למול אגף כוח אדם בהוראה. מהן הנסיבות בעטיין סיימה התובעת את עבודתה בבית הספר בשנת 2006. האם מקומה של התובעת בבית הספר לקראת שנת הלימודים תשס"ז נשמר לה וזאת עד לאחר אישור בקשת הפרישה שהגישה. האם התובעת פרשה מרצונה או לנוכח לחץ שהופעל עליה והתעמרות שלא כדין. האם התובעת ניצלה את מרבית ימי מחלתה עובר להגשת בקשתה לפרישה ומה משמעות ניצול זה. האם לתובעת מגיעים כספים על פי דין בגין תקופת עבודתה ואופן סיום עבודתה. האם לתובעת מגיעים פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה ואופן סיום עבודתה. הכרעת הדין תפקיד מרכזת תחום מדעים התובעת טוענת כי בשנת הלימודים תשס"ה כאשר היתה בשבתון, מנהלת ביה"ס, הגב' חווה בר-טור, הציעה לה את התפקיד של ריכוז מקצוע המדעים. התובעת הגישה את המלצותיה והצעותיה לגב' בר טור, אך רוב הצעותיה נדחו ולטענת התובעת, היה זה בכוונה להכשילה במילוי תפקידה. מנגד טענה הנתבעת כי התובעת היא זו שרצתה לפרוש וסירבה לקבל את ריכוז המקצוע. כפי שנראה מטה מעדויות העדים , נתמכת גרסת התובעת בדבר ההכנות שעשתה כדי לקבל את הריכוז, והקשיים שהוערמו בדרכה עד שחזרה בה מרצון זה, נוכח קשיים אלו. התובעת התייחסה לעניין זה ואמרה: "ש. לקראת חזרתך לעבודה בתשס"ו הציע לך מנהלת בית הספר חווה, לרכז את תחום המדעים. ת. היא הציעה בתשס"ה. עוד קודם. באמצע שנת תשס"ה. זה התייחס לתשס"ו. ש. החלטה על מינוי רכז תחום המדעים נתונה לשיקול דעת מנהלת בית הספר. ת. לא מסכימה אתך. במשך שנים רבות החלטנו הצוות מי יהיה הרכז, זו היתה החלטה הנתונה לנו בצוות. לרב לא היה ויכוח. זו עבודת פרך. עם גמול קטן, זה לא רכיב פנסיוני. ש. הצוות במהלך השנים בחר את הרכזת. ת. אמרתי. כך זה היה. ש. בתחילה הסכמת לרכז את תחום המדעים בבית הספר. ת. בשנת תשס"ו, הסכמתי. ההסכמה היתה לרכז, זו לא היתה הסכמה לרכז, אלא להגיש תוכנית לריכוז. הצעה לרכוז. ש. בסופו של דבר, הגשת הצעה לריכוז. ת. תכנית עבודה. ת. לבסוף החלטת לא לרכז את התחום. ת. זה היה באמצע, עוד במהלך חופשת הקיץ. עוד לא התחילה שנת הלימודים. ש. לא לבסוף שנת הלימודים, הגשת הצעת תוכנית עבודה, למנהלת בית הספר. ת. כן. בעקר שוחחנו, בראשי תיבות. ש. לאחר פרק זמן כלשהו, החלטת שאת לא מרכזת את התפקיד. ת. לא נכון, פניתי למפקחת טילי ובהסכמה אתה אחרי שספרתי לה על קשיים המוערמים בדרכי לבצע תכנית הבראה וגם על הדרך בה התייחסו אלי בצורה מנוכרת ושללו את כל התכנית בלי הסברים, בלי דו שיח, שתפתי אותה, במה שקורה, והיא אמרה שזה לא חובה לקבל את הריכוז, שאני לא חייבת להסכים לדברים שאני לא שלמה אתם. אז הודעתי למנהלת שאין לי אפשרות לקחת על עצמי את האחריות לרכז, זה דבר אחראי מאד. " (עמ' 6 ש' 6-27, דגש שלי - ש.ש.).התהליך מפורט בדבריה. בתצהירה, ציינה גב' אריהן (טילי) שבמהלך השנים, הובאו לידיעתה טענות הנוגעות לקשיים בהשתלבותה של התובעת מול צוות מקצוע המדעים בבית הספר (סעיף 7 לתצהירה). בעדותה, אמרה דברים אחרים: "ש. לגבי ריכוז המקצוע. מי קובע. ת. בדרך כלל המנהל הוא צריך לקבל אישור של המשרד, מישהו מהפיקוח. ש. כלומר ההחלטות עוברות דרכך. ת. כן. ש. גם במקרה של רחל היית שותפה להחלטה לגבי קבלת ריכוז המקצוע. ת. כן. ש. מורה שמציעים לו את התפקיד הוא מורה שמקובל על צוות המורים. ת. מקווים שזה מה שיהיה. ש. יכול להיבחר לרכז מורה שלא מסתדר עם צוות המורים. ת. פה ושם עלול לקרות. ש. מסכימה שמורה שמוצע לו תפקיד כזה צריך לדעת להשתלב בעבודה. ת. אנו מקווים שזה מה שיהיה. ש. הוא צריך לדעת להשתלב בצוות המורים. ת. הוא במקביל למורים. יש חשיבות של יחד עם המורים ומצד שני צריך סמכות להעביר החלטות שהן לטובת בית הספר ומתואמות עם ההנהלה הדברים אינם חד משמעיים. ש. יש סתירות בין דבריך לבין תצהירך. בסעיף 7 לתצהירך. ת. כן. מצד שני יש אולי לכאורה סתירה אך במהלך השנים הדברים יש אנשים משתנים ולוקחים וצברו מהנסיון ועושים צעד חדש קדימה. יש הרבה מצבים כאלה. ש. את אומרת שבסעיף 7 שהיו קשיים בהשתלבות התובעת ומצד שני כל תצהיריך אמרו שהציעו לה להיות רכזת ורק היא לא רצתה. ת. יש מצב שמתוך הצוות הנמצא בבית הספר יש אחד שיש לו יותר נסיון. היו שנתיים שהכנסנו אותה להדרכה והיא צברה עוד היבטים של נסיון בדרך, גם היתה תקופה שהיו הרבה טענות כנגד מה שקורה בבית ספר וזו היתה הזדמנות לשנות דברים. ש. שום דבר לא נכתב בתיקה האישי. ת. הדברים לא היו מאד דרמטיים. בסה"כ היו לה כישורים, צריך לשקול עם מה בא האדם ומה הסיכוי שהוא יזיז את הדברים, גם אם לא היו מאה אחוז קבלות. היא צברה יותר נסיון בהדרכה, תפקידים עוזרים להרבה מורים לצמוח וזה היה עוד נסיון."(דגש שלי ש.ש.) (עמ' 14 ש' 10-ואילך). עדותה מצביעה על כך שריכוז יכול לקבל גם מי שאינו משתלב ושעניין זה כלל לא היה דרמטי אצל התובעת כך שטיעון זה שהודגש בתצהירה מתמזער, והיא מאשרת בעדותה שהדבר בסתירה לתצהירה. יש לדחות את טענת אי ההשתלבות התובעת. לטעמנו , רצונה של התובעת היה לרכז את מקצוע המדעים ולשם כך ביצעה עבודת הכנה מקיפה (נספח 37 לתצהיר התובעת וכן הנספח לו). הגב' אריהן בעדותה אמרה שהיא לא היתה מודעת להכנות אותן ביצעה התובעת. לאחר שאלה הוצגו במועד הדיון, שיבחה את התובעת על כך (עמ' 16 ש' 4-5). גם הגב' בר טור אמרה כי לא ידעה על עבודת ההכנה שביצעה התובעת בעניין (עמ' 19 ש' 21-22). עוד אמרה: "... היתה אי הסכמה, היו חילוקי דעות לא קטנים על אופן חלוקת הכיתות וגודל הקבוצות. לא על תכנית הלימודים. כמנהלת לא הגבלתי את רכזי המקצוע בתחום המקצועי שלהם. שם לא הגענו להסכמה על אופן חלוקת הכיתות ואופן הפעילות רחל הודיעה שהיא חוזרת בה מהחלטתה לקבל את התפקיד." (עמ' 19 ש' 22-27).(דגש שלי ש.ש.). ברי כי מקצועית לא היתה מחלוקת על יכולתה של התובעת ושבפן המקצועי התובעת היתה ראויה לריכוז. המחלוקת היתה טכנית על המסגרת הכיתתית. העדה תומכת בגרסת התובעת כי הוערמו קשיים טכניים בדרכה של התובעת הגם שהתוכנית היתה טובה. הוכח שהתובעת נערכה והכינה את התוכנית דבר המעיד על רצונה לקבל את התפקיד והפעולות שנקטה לשם כך. עם זאת, לאור חילוקי הדעות שנוצרו עם מנהלת בית הספר, הגב' בר טור, לא היתה לתובעת ברירה אלא לדחות את ההצעה לריכוז המקצוע והחלטתה התקבלה לאחר שהתייעצה עם טילי בעניין. לאור האמור, נדחית טענת הנתבעת כי התובעת סירבה לקבל את התפקיד של רכזת מקצוע המדעים לנוכח רצונה לפרוש לגמלאות. האם התובעת פנתה לשבצה בבית ספר אחר הנתבעת טוענת כי נעשו מאמצים לשבץ את התובעת בבית ספר אחר, אולם היא סירבה לקבל את ההצעות . התובעת טוענת כי לאחר פתיחת שנת הלימודים תשס"ה, פנתה לגב' אריהן וביקשה ממנה לשבצה בבית ספר אחר: "ש. במהלך אותה שנה תשס"ו פנית לטילי ובקשת ממנה למצוא מקום שיבוץ אחר. ת. לא נכון. לא פניתי לטילי, פניתי אליה בחופשת הקיץ ש. בשנה זו, פנית לטילי שתמצא לך שיבוץ. ת. לא. פניתי אליה בקיץ והיא אמרה לבוא לקראת יוני תשס"ו. זה היה בהמשך לעניין זה כשכבר פניתי אליה קודם, היא ידעה על מצוקתי לעזוב את בית הספר, היא בקשה ממני לסיים את השנה כדי להקל על המערכת והבטיחה באוירה ידידותית שתדאג וביוני הולכים לקראת שינוי ואעבוד בצורה אנושית." (עמ' 6 ש' 28 ואילך). למרות שגב' אריהן ידעה על רצונה של התובעת מבעוד מועד ועל אף שהתובעת הסכימה לבקשתה ונשארה שנה נוספת בבית הספר, גב' אריהן לא פעלה למציאת פתרון הולם לתובעת. לקראת שנת הלימודים תשס"ו, התובעת נפגשה בשנית עם גב' אריהן במטרה למצוא לה שיבוץ בבית ספר אחר. התובעת הודתה אכן הוצעו לה הצעות שיבוץ בבתי ספר אחרים, אולם אף הצעה לא היתה רלבנטית. מדובר בבתי ספר בעייתיים לתובעת מבחינת מרחקם וכן בהצעות אשר אינן מתאימות למצבה הרפואי. כן הוצע לתובעת להשתתף בבית ספר לחינוך מיוחד, אליו לא הוכשרה התובעת ולעבור להיות עובדת קבלן: "ש. סעיף 43 לתצהירך, את אומרת שטילי הציע לך מגוון הצעות. בית שמש, בית אריה. לא הסכמת. ת. לא נכון. לא הייתי מסוגלת ללכת למקומות אלה. זה לא היה רלבנטי. אני לא יכולתי ללכת למקומות אלה. בית אריאל אני לא יודעת איפה זה. אין לשם תחבורה ולא היה רלבנטי להסכים. ש. את פונה לרכזת שתמצא לך שיבוצים בבתי ספר שונים. ת. לא נכון. ש. היא הציעה לך כל מיני הצעות. חלקן התאימו חלק פחות. ת. זה לא נכון. אף אחד לא התאימה. ש. לך רחל אף הצעה לא התאימה. מכל מיני מניעים. חלק כי הבתי ספר היו רחוקים אולי לא היתה תחבורה צבורית. מכל מיני סיבות סרבת. ת. לא נכון. הלכתי להרבה הצעות אחרות. לאורט ספניין. אמרו יש לנו שעתיים, זה לא היה רלבנטי. אמרו אני לא יכול לתת לך יותר מזה. אולי נצליח עוד שעתיים מזה אפרנס משפחה. אשלם משכנתא של 3,000 ₪. הלכתי למשתלה, התקשרתי למשתלה אמרו לי נקבל אותך בשמחה אך אין לנו תקן בכלל. תגידי למפקחת שתסדר תקן. הפנתה אותי למכרז מנהלת מרכז פיס בבית שמש הזמינה אותי באותו יום לבוא למכרז אחרי הצהרים במשרד החינוך התכוונתי ללכת הייתי בדרך שאלתי איפה יושבים אמרה זה לא רלבנטי אל תבואי. שעה לפני אומרים לי לא לבוא. כל מה שהציעו לי עשיתי. מה שלא רלבנטי לא יכולתי לקבל. בית ספר לחינוך מיוחד אין לי הכשרה לזה, זה לא רלבנטי. כל הצעה שהעלתה התייחסתי ברצינות. הפנתה אותי לעבוד עם עמותה. זה הסדר קבלן, עובדי קבלן. למה שאעבוד בעמותה. אני ותיקה בכירה מצטיינת. מפרנסת יחידה. למה שאעבוד עם עמותה?" (עמ' 7 ש' 25 ואילך, דגש שלי - ש.ש.). התובעת עשתה כל מה שהתבקשה כדי להיות משובצת במקומות שהוצעו לה וזכתה אך למפח נפש בסוף כל בירור במקום אליו נשלחה. גב' אריהן בעדותה לא הכחישה כי התובעת פנתה אליה, ואף הודתה כי הצעותיה לתובעת לא היו ראויות: "ש. את זוכרת את הצעות לשבוץ שהצעת לרחל לשנות בית ספר. ת. מתי? ש. אחרי שסרבה לריכוז והיה חיכוך עם מנהלת בית הספר. ת. אני חושבת שהיה משהו בסלסברג, ובאורט ספניין, לא זוכרת. מה שהיה על הפרק העליתי זאת. לא כתבתי בשום מקום לאן שלחתי אותה ומה היה שם, מה שהיה רלבנטי לאותה תקופה. בקשר למכרז - אני לא שולחת למכרזים, במסגרת שהיו פתוחות באותה עת העליתי כנראה, לא רשמתי את הדברים, אני מכירה את סגנון עבודתי, אני יכולה להציע להביא לידיעתה שיש דבר כזה, ותבדקי את הדברים. ש. היא אמרה שהתקשרה לברר ואמרת שזה לא אקטואלי. ת. לא זכור לי דבר כזה. ש. האם את סבורה שהוצעה לרחל הצעות לשיבוץ שהיו הצעות ראויות ומתאימות. ת. בשורה התחתונה - לא." (עמ' 16 ש' 20-32, דגש שלי - ש.ש.). עדותה תומכת בגרסת התובעת לפיה נשלחה ע"י גב' אריהן לברר. לגב' אריהן אין רישום על כך. מדובר במנהל לא תקין. ראוי שמפקחת ששולחת תברר את אקטואליות המקום בטרם תשלח מורה. יתר על כן רישום במקרה כזה מתבקש. והעדה אכן מודה ששלחה למקומות לא ראויים. גם תצהיר גב' בר טור (סע' 16-18) אינו מפרט את המקומות ולא מצורף כל רישום או תיעוד להפניות.חובת התיעוד מוטלת על מעביד לצורך רישום ופיקוח שזכויות וחובות על פי חוק נשמרות ומקויימות. יש לדחות גם את טענת הנתבעת כי משרתה של התובעת נשמרה לה עד מועד פרישתה, זאת מאחר ולא הוגש כל מסמך או ראיה אחרת התומך בטענתה זו שנטענה בעלמא ועל כן, נדחית. מכל מקום, עדות עדת הנתבעת תיקפה את עדות התובעת לחלוטין ושמטה את בסיס טענת הנתבעת כי התובעת קיבל הצעות ראויות ודחתה אותן. פגמים שנפלו בהליך או התנהגות החורגת מה"דרך המקובלת" מצדיקים פיצוי .(תע"א 3042/07 יעקב צדקא נ. אגודה שיתופית חקלאית של משקי עובדים(נבו)). הוכח כי לתובעת לא הוצעו הצעות ראויות, אף לגירסת הנתבעת עצמה וכי התובעת עשתה כל שהתבקש ממנה בעניין. מחדלה של הנתבעת אינו נובע מהעובדה כי לא היו שיבוצים שהתאימו לתובעת, אלא שהיא הציעה ושלחה את התובעת לשיבוצים שאינם ראויים. לאור האמור, נדחית טענת הנתבעת בדבר "אשם תורם" של התובעת ובדבר חוסר תום ליבה. לא מצאנו כל פגם בהתנהלות התובעת, בעוד שהוכח לפנינו כי הנתבעת העלתה הצעות שאינן רלבנטיות כלל, בהליך מנהלי לקוי ללא רישום או מעקב. בקשת התובעת לפרוש לגימלאות והאם תודרכה על פי הנוהלים התובעת בתצהירה אמרה כי לא רצתה לפרוש, אך מאחר שבקשתה למצוא לה בית ספר חלופי לא נענתה, ומאחר והמשך עבודתה בבית הספר היה מוטל בספק, חששה לאבד מטה לחמה והחליטה להגיש בקשה לפרישה, על מנת לשמור על כל האופציות האפשריות מבחינתה, פתוחות. על כן פנתה לנתבעת בבקשה לדעת מה הם תנאי השירות שלה (נספח 1 לתצהיר הגב' אליהו). בנוסף, הגישה בקשה לפרישה לגימלאות (נספח 4 לתצהיר גב' אליהו). הנתבעת טוענת כי העובדה שהתובעת הגישה בקשה לפרישה כבר ב- 11/5/06 סותרת את טענתה כי הפרישה נכפתה עליה. בתצהירה התובע אומרת כי היתה לה אפשרות לצאת לפרישה עוד קודם, בשנת תשס"ה, אולם לא עשתה כן: "... יכולתי לצאת בתנאים מצויינים ולא יצאתי..." (עמ' 6 ש' 4-5). אמירה זו תומכת בגירסתה כי לא רצתה לפרוש, ולא עשתה כן, למרות התנאים הטובים שהוצעו. עוד אמרה כי במקביל להגשת בקשת הפרישה, המשיכה לקבל ולבדוק הצעות עבודה בבתי ספר אחרים (עמ' 8 ש' 30-31) ובכך יש להעיד על רצונה להמשיך וללמד. הבקשה הוגשה רק במאי בסמוך לתום שנת הלימודים עת יודעים את השיבוצים, ולה עד מועד זה לא מצאו שיבוץ לשנה הבאה. ידועה פסיקת בית הדין בהלכת פריד לפיה המידע צריך להגיע למורה לא יאוחר מ- 30/5 באותה שנת לימודים לגבי השנה הבאה והתובעת היתה מצויה בחוסר וודאות עד 11/5/06 בלא שהשנה הבאה מסוכמת. על כן תאריך זה של פנייתה מתקבל על הדעת. בפועל חתמה רק ב- 23/8/06 (נספח 5 לתצהיר נתבעת) כשכבר ידעה שלא מצאו לה משרה.כאמור הנתבעת לא הוכיחה שהמשרה נשמרה. בעדותה, עמדה התובעת על נסיבות חתימתה על הסכם הפרישה: "ש. את אומרת בתצהירך שטילי בקשה ממך לפרוש. סעיף 49 לתצהירך, מצטטת. ת. מהנהנת. ש. מה יש לך להגיד על כך שטילי אומרת שמעולם לא אמרה לך לפרוש. ת. זה לא נכון. ביום שלישי אמצע אוג' התקשרה אלי גב' אסתר שם טוב, בשעה שש בערב, בערך, והודיעה לי שלא נתנו שום תנאים מיוחדים לפרישה. זה בהמשך לבקשה שלי אם יש תנאים מיוחדים, והיא אמרה כן רוצים לעודד מורים לפרוש. ולתת תנאים מיוחדים במיוחד ארבע מאות אלף ₪. לפחות. סכומים תנאים מיוחדים. במהלך כל הקיץ התקשרתי אליה לעיתים קרובות פעם בשבוע לפחות והייתי במשרד ושאלתי אותה אם יודעים כבר מהם התנאים, כל הפעמים היא אמרה שעוד לא יודעים מהם התנאים. ביום שלישי בערב, קצרתי בסעיף 49 לתצהיר, היא אמרה השנה לא נתנו תנאים מיוחדים, שום דבר, אמרתי אני לא חותמת לא פורשת. אמרה לי אם לא תחתמי עד יום חמישי אני מעבירה את הזכות שלך למורה אחרת. לא תוכלי לפרוש יותר השנה. יום אחר כך ביום רביעי התקשרה אלי טילי בערב, אומרת לי נו, כבר חתמת, לא מה שלומך, לא מה קורה אתך הנה, היא יודעת שאני מחפשת עבודה, היא יודעת שהלכתי להצעות שהפנתה אותי מה שאמרה לי היא נו, חתמת. אני כבר הרגשתי לחוצה. זה לא התחיל אז, הלחץ ההתנכרות של המערכת, זה שאמרה לי ללכת לעמותה. היה לחץ עלי. מארגון המורים אמרו לי... ש. את אומרת שטילי מפקחת מנוסה לפי סעיף 49 התקשרה אליך ודרשה שתבצעי מהלך של פרישה. ת. נו, חתמת, זה מה שאמרה, אני הרגשתי עוינות במהלך כל הקיץ. כשאמרה לי שיש קצוצים. אין לי עבודה בשבילך. אני לא יכולה להעסיקך. ש. פנו אליך במהלך החופשה כדי שתבצעי את מהלך הפרישה. ב 23.8.06 חתמת על טפסי הפרישה. ת. חתמתי בחוסר ברירה מתוך לחץ שלא אוכל להתפרנס. כי אם לא נותנים לי עבודה לפחות המעט הזה שיהיה לי לשלם לדמי קיום מינימאליים. ש. למה לא כתבת מכתב לנסיה לחווה, אין בתיק האישי מכתבים, אין פניות. ת. נסיה היא לא גוף משפטי. מה יש לי לפנות אליה. כמה שנים לפני כן נסיה קיצצה את משרתי בצורה לא חוקית. פניתי לארגון מורים, יש לי כמה מכתבים שפוגעים בזכויותי. בניתי על כך שאקבל יעוץ משפטי. סדרו אותי." (עמ' 9 ש' 2-25, דגש שלי - ש.ש.). ברי מעדותה כי ברגע האחרון הוצב בפניה אולטימטום, חתימה ללא מענק או העברת הזכות לפרישה למורה אחר והותרתה ללא פנסיה וללא משרה. בבחינת אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. התובעת אם חד הורית ומפרנסת לארבעה ילדים. הנתבעת אישרה כי מדובר במכסות למורים פורשים וכי יש מורים אחרים שהיו אכן נוטלים זכות זו לו השתהתה בהחלטה. בהמשך אמרה: "להסכים לפרישה זה אחד הדברים המורכבים שיש לאדם, אני זקוקה ליעוץ משפטי, אי אפשר לפרוש לגמלאות ללא יעוץ משפטי. במהלך עבודה כעובד ובמיוחד... פניתי להסתדרות. עוד ביוני. כשטילי אמרה לי, דברתי עם מר משה אבן, במשך כל הקיץ, יש לי נתונים על זה בכתב. הוא היה הגב שלי, הנציג שלי מבחינה משפטית אליו פניתי. הוא ענה שהוא אמר שיבקש בשבילי יעוץ משפטי, והתשובה שלו הגיע אחרי חודש וחצי לערך. כשכבר לא היה מה לעשות. גם אתו אי אפשר היה לדבר כי הוא היה בחופש." (עמ' 10 ש' 6-10). מהמסמכים שהוצגו בפנינו עולה כי התובעת פנתה לקבל סיוע משפטי ממר משה אבן, נציג ארגון המורים בירושלים (נספח לתצהיר התובעת), אולם תשובתו התקבלה רק בסוף חודש ספטמבר, לאחר שהתובעת כבר חתמה על מסמכי הפרישה (נספח לתצהיר התובעת). כלומר, ההחלטה של התובעת התקבלה ללא שניתן לה יעוץ משפטי כלל, וזאת למרות פנייתה בנושא. הגב' אליהו, הסבירה בעדותה את הנוהל לגבי פורשים: "ש. מה הנוהג לגבי פורשים. מורה שפורש מדברים אתו פונים אליו. ת. מורה שפורש מוזמן לבקשתו קובע עם מי שאחראי לפרישה באותו מועד גב' שם טוב נפגשים תמיד עם המורים מסבירים להם מביאים לידיעתם החלטות או הסכמים שנקבעים עם משרד האוצר לאותה שנה כי זה משתנה בכל שנה, יש מורים שחותמים במקום על טפסי פרישה ויש מורים שלוקחים אתם מתייעצים ומחזירים אחר כך. ש. רחל לא הוזמנה. ת. לא ידוע לי שרחל לא הוזמנה. כמו שראיתי מהתיק יש בהחלט עדויות מתוך המסמכים שהיא כן ישבה עם גב' שם טוב המציאה לה מסמכים על פיהם התבקשה גב' שם טוב לתקן משהו בפרטי השרות שלה, ראיתי זאת, יש תרשומת שגב' שם טוב בעניין." (עמ' 22 ש' 23-31).(דגש שלי ש.ש.) על אף שהגב' אליהו אמרה בעדותה כי ראתה מסמכים שהתובעת הוזמנה לשיחה בה הוסברו לה תנאי הפרישה,ואף אם מאמינים לה, בפנינו לא הוצג כל מסמך או ראיה אחרת היכולה לתמוך בטענה זו וטענה זו לא הוכחה כלל וכלל. אף פגישה של התובעת עם הגב' אסתר שם טוב, מרכזת פרישה באגף כוח אדם בהוראה, לא תועדה ולא הוגש כל סיכום פגישה או מסמך אחר. מי שבידו ראיה ולא הציגה לבית הדין חזקה כי ראיה זו לא פעלה לטובתו. לא למותר לציין כי הנתבעת לא הוכיחה כי פעלה כאמור בתקשי"ר הקובע את נוהל הטיפול בעובד הפורש לגמלאות, לרבות קיום שיחה אישית עם התובעת והכנתה לפרישה. בסעיף 85.310 לתקשי"ר נקבע "האחראי או מי שהוסמך לכך על ידיו , חייב להודיע לעובד הפורש לגימלאות לפי פרק משנה זה במפורש את כל זכויותיו עם פרישתו"(ראה גם 85.412) ראוי איפא היה להביא לעדות את מי שערכה שיחה זו ככל שערכה ואת המועד שבו נעשה הדבר. אולם זאת לא הוכח. חובת תיעוד ורישום מוטלת על מעביד בכלל ועל המדינה כמעביד בפרט. יתר על כן, בירור שמבצע מורה בכל שלב בעבודתו, לרבות כשמוצעים לו תנאי פרישה טובים, לא מצביע על רצון ספציפי לפרישה לאותו המועד. זכותו של כל עובד בכלל ומורה בפרט, לברר בכל זמן נתון את זכויותיו מבלי שזה יזקף כנגדו. האמור מביאנו למסקנה כי התובעת בקשה לפרוש עת הועמדה בפני אילוץ וכי לתובעת לא נערכה הכנה לפרישה על פי הנוהלים. טענות הנתבעת נדחות. גם אם לא הגיע המצב לכדי פגם בפיטורים או בסיום העסקה , יש בנסיבות הצדקה למתן פיצוי שנתבע נוכח עוגמת הנפש.(ע"ע 554/09 צבר ברזל אספקה ושיווק מתכת בע"מ נ. משה שמיר.(נבו)) ניצול ימי המחלה על ידי התובעת במהלך שנות עבודתה של התובעת, צברה 571 ימי מחלה (נספח 2 לתצהיר הגב' אליהו). בארבע שנות עבודתה האחרונות, התובעת ניצלה ימי מחלה רבים. בשנת תשס"ג ניצלה התובעת כ-136 ימי מחלה ובשנת תשס"ד התובעת ניצלה את יתרת ימי המחלה שנותרו לה. הנתבעת טוענת כי ניצול מלוא ימי המחלה על ידי התובעת מעיד על כוונתה לפרוש לגימלאות. זאת מאחר ובנתבעת נוהג לפיו מורים המעוניינים לצאת לפרישה מוקדמת, ראשית מנצלים את מלוא ימי המחלה הצבורים שלהם באמצעות וועדות רפואיות או אישורי מחלה, כפי שעשתה התובעת. אין לקבל טענה זו של הנתבעת. התובעת הוכיחה כי ניצלה את ימי המחלה שלה על רקע מצבה הרפואי. בית דין זה קיבל את תביעת התובעת והכיר בפגימה ממנה היא סובלת כנובעת מתנאי עבודתה על פי תורת המיקרוטראומה (בל 11715/07, פסק הדין של כב' השופט א. אברהמי מיום 16.3.10). הוצגו בפנינו החלטות המחלקה הרפואית לעובדי מדינה אשר מסקנתן היתה כי לתובעת קיימת סיבה רפואית לעבודה במשרה חלקית בהיקף משתנה, החל משנת 2001 ולכן שבוע עבודתה קוצר (נספחים 12-18 לתצהיר הגב' אליהו). כמו כן, תקופה זו אושרה לשם רכישת זכות לגימלאות. כלומר, התובעת עוד בשנת 2001 הגישה בקשה להפחית את היקף משרה לנוכח מצבה הרפואי ולא הוכח בפנינו כלל כי הדבר נעשה מתוך כוונתה לפרוש לגימלאות. ההיפך חרף מצבה הרפואי המשיכה לעבוד ואף הגישה תוכנית ריכוז כאמור לעיל. עניין מצבה הרפואי נקבע בפסק דין חלוט על סמך חוו"ד מומחה רפואי שמונה ע"י בית הדין. זו אושרה גם ע"י המחלקה הרפואית לעובדי מדינה על פי מסמכי הנתבעת. על כן טענה זו מוטב לולא נטענה ע"י הנתבעת וטענה זו אינה ראויה. על כן אין להסיק מניצול ימי המחלה ע"י התובעת כל כוונה או הכנה לפרישה. זכאות התובעת לפיצויי פיטורין התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצויי פיטורין. כתמיכה לטענתה זו הציגה בפנינו את חוות הדעת של ש. בורוכוב - יועצים לניהול, ייעוץ כלכלי, חשבונאי וחשבות שכר, לפיה התובעת לא קיבלה פיצויי פיטורים כפי הנהוג לעובדי הוראה הפורשים לגמלאות (נספח לתצהיר התובעת). סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 קובע: "היה עובד או שאירו זכאי על פי חיקוק לגמלה מן המעביד עקב פרישת העובד מהעבודה או מסיבה אחרת, תבוא הגמלה במקום זכותו לפיצויי פיטורים לפי חוק זה." על פי הפסיקה, הוראותיו של הסעיף חלות רק מקום שבו הגמלה נובעת מחיקוק ואין ליישמו מקום בו הסכם קיבוצי או אישי מאמצים את החוק, כמו במקרה שלפנינו (ע"ע שולר נ' עיריית באר שבע פד"ע לו' 193, 207). עוד נקבע כי מטרת סעיף 15 הינה למנוע תשלומי כפל של גמלה ופיצויי פיטורים. עצם התשלום בפועל מקופת התגמולים של כספים שהצטברו בקופה למען העובד, פוטר את המעביד מתשלום פיצויי פיטורים דיון (ארצי) 3-133/מב מוסדות חינוך נ' ישראל פלדמן (1983) , יד (1) 321. מר בורוכוב שערך את חוות הדעת עליו התבססה התובעת, הודה בעדותו כי הגימלה אותה מקבלת התובעת נכנסת בגדר סעיף 15. בדקנו גם את חוק שירות המדינה (גמלאות) נוסח משולב, תש"ל -1970 ולא מצאנו כי לתובעת זכות לגימלה ולפיצויים לפי הוראותיו. התובעת בסיכומיה, זנחה רכיב זה וגם מטעם זה יש לדחות את תביעתה לתשלום פיצויי פיטורים. לאור האמור, תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים נדחית. הסעדים שנתבעו והזכאות בגינם התובעת הגישה תביעתה ללא ייצוג. בסעדים אותם תבעה סעד הצהרתי כי הסכם הפרישה אינו תקף וכי תושב לעבודה , לחילופין לאפשר פרישה בשיעור של 70% גמלה על בסיס "מורה מדריכה" ו/או מסיבות בריאות, שכספים שניתנו עקב פרישה כמו אבטלה ועידוד פרישה לא יקוזזו , פיצוי בגין התעללות והשפלות בשיעור 20,000 ₪ והוצאות משפט שעמדו אז (6/3/08) על 2400 ₪, וכן לשכ"ט עו"ד אם תסתייע בעו"ד,ולחייב את הנהלת בית הספר לענות על שאלות הרופא התעשייתי , ולטיפול בבריאות התובעת.את פיצויי הפיטורים שתבעה דחינו כאמור לעיל. התובעת שיבצה בסיכומיה סעדים נוספים שזכרם לא בא בכתב התביעה המקורי .מדובר איפא בשינוי והרחבת חזית אסורים, מה גם שרכיבים אלו לא נידונו ולא הוכחו ולא נעשו חקירות בגינם. מטעם זה דינם להידחות. לגבי תביעת התובעת לאובדן הכנסה, רכיב זה לא הוכח כלל. גם פיצויי בגין אובדן שנת השתכרות חסר בסיס מאחר והיא מקבלת גימלה. אובדן אחוזי פנסיה לא נתבע בכתב התביעה ולכן יש לדחותה. לא למותר לציין שהסיכומים הלקוניים שהוגשו על ידי ב"כ התובעת, לא ביססו את הרכיבים שהוספו ולא עיגנו אותם במקור משפטי או עובדתי.רכיבים אלו נדחים. נדון איפא בסעדים שנתבעו בכתב התביעה כסדרם. כבר בדיון בפני כב' הרשמת (כתוארה דאז) ד. פיינשטיין מיום 29/6/08 מציינת :"בית הדין מבהיר לתובעת כי היות והתביעה הוגשה למעלה משנה ממועד סיום העבודה הרי שהסעד של חזרה לעבודה אינו ריאלי."(דגש במקור). קל וחומר כיום בחלוף ארבע שנים מאז. בקשת האכיפה נדחית גם בשל חלוף הזמן וגם מאחר וסעד זה נשקל בזהירות, וזאת למרות הפגמים שנמצאו בהתנהלות הנתבעת. באשר לשיעור הגמלה. בית הדין אינו מתערב בשיקול דעת הממונה על הגמלאות הפועל על פי דין. ומכל מקום בעניין זה ניתנה החלטה בדבר פיצול סעדים ביום 26/4/2010 ולפיה התובעת הסכימה לעיון מחדש על ידי הממונה על הגמלאות. משכך אין זה בהליך שבפנינו. שאלת הקיזוז של אבטלה ועידוד פרישה לא הוכחה ולכן נדחית . בנוגע לפיצוי כספי בגין עגמת הנפש ,וההשפלה כלשונה, הגענו למסקנה כי אף שלא הוכחו שיקולים זרים, התנהלות הנתבעת לא היתה תקינה כאמור בנימוקים לעיל בסעיפים השונים ,ומצדיקה חיובה של הנתבעת בתשלום פיצוי לתובעת בשיעור 20,000 ₪. הנתבעת תשלם סכום זה תוך 30 יום כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. בעניין ההוצאות סבורים אנו, בנסיבות הליך זה כי על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 2,400 ₪ נושאי הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 6/3/2008 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. דיני חינוךפרישהמורים