מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפקעת קרקעות במושב - זכויות חברי מושב לפיצויים: פתח דבר עניינו של פסק דין זה הוא תביעת התובעים, חברי הנתבע, לקבל מהנתבע חלקם בפיצוי ששולם לנתבע בגין הפקעת אדמות. טענות התובעים מע"צ הפקיעה בשנת 1995 מקרקעין בשטח כולל של 72,640 מ"ר (להלן - ההפקעה). התובעים הינם מחזיקים וברי רשות במגרש, ש-1,300 מ"ר ממנו נכללים בהפקעה (להלן -המגרש) . ביום 11.2.02 הגיש הנתבע לבית המחוזי בתל-אביב-יפו במסגרת ה"פ 265/02 תובענה למתן פסק דין הצהרתי, ולפיו הוא זכאי לפיצוי כולל בגין ההפקעה בסך14,988,297₪ (להלן - התובענה). התובענה הוגשה במסגרת היותו של הנתבע, אגודה שיתופית חקלאית שהתובעים נמנים על חבריה, מוסמך על ידי בעלי המקרקעין לנהל אות המקרקעין ולחתום על הסכמים עם מינהל מקרקעי ישראל בקשר לאותם מקרקעין. ביום 7.12.04 ניתן פסק דין בתובענה, אשר אישר הסכם פשרה, שהושג בין הצדדים לתובענה (להלן - הסכם הפשרה). בהסכם הפשרה נאמר, בין השאר: "1. מוסכם, כי לענין שווי הקרקע המופקעת והנזק ליתרת הקרקע הבלתי מופקעת (בגוש 6289, חלקות 1-17) יאמץ כב' בית המשפט את קביעת חוו"ד השמאי המוסכם, מר אריה קמיל, מיום 28.4.04. קרי, שווי 1 מ"ר מופקע יעמוד על 17$ ושווי הנזק ל-1 מ"ר מיתרת הקרקע הלא מופקעת יעמוד על - 2.5$. 2. הסכומים הנ"ל צמודים לשער הדולר ליום 26.10.95 (להלן - "היום הקובע") על פי שער יציג של היום הקובע שהיה 3.03 ₪ לדולר, ויתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית על פי דין (1.5% לשנה) מהיום הקובע ועד ליום מתן תוקף של פס"ד להסדר זה". נוסח הסדר הפשרה ופסק הדין, שנכתב על גביו, צורפו כנספח ב לכתב התביעה המתוקן. בהתאם להסדר הפשרה היה הנתבע זכאית לקבל ממע"צ פיצוי בסך כולל של 4,778,780 ₪. מאחר ששטח מגרשם המקורי של התובעים עמד על 9,070 מ"ר, והשטח המופקע מתוך שטח זה עמד על 1,300 מ"ר, חלקם של התובעים בסכום הפיצוי שקיבל הנתבע היה בסך כולל של 179,662 ₪, לפי הפירוט הבא: א. בגין השטח המופקע (1,300 מ"ר X17$ X 3.03 ₪) - 66,963 ₪; ב. בגין יתרת השטח (7,770 מ"ר X 2.5$ X 3.03 ₪) - 58,857 ₪; ג. הפרשי הצמדה וריבית מיום מהיום הקובע ועד למועד מתן פסק הדין - 18,578 ₪; ד. הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד הגשת התביעה, 18.8.08 - 35,264 ₪; סך הכל - 179,662 ₪. התובעים זכאים לקבל את הסכום הנ"ל מהנתבע, מאחר שהנתבע פעל כשלוח של חבריו בענין זה, כשעל חברי הנתבע נמנים גם התובעים. הנתבע נהג באפליה משעה שחילק חלק מכספי הפיצויים לחלק מחברי האגודה ולא עשה כן לגבי התובעים. טענות הנתבע הנתבע טוען, כי בגין השטח שהופקע מהתובעים - 1,300 מ"ר - לא קיבל הנתבע פיצוי כלשהו. הנתבע והתובעים כאחד אינם זכאים לפיצוי בגין שטח מופקע זה, היות ששיעור השטח המופקע מכלל שטחם של התובעים קטן מ-25%. לענין זה מפנה הנתבע להוראת סעיף 7 סיפא לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן- פקודת הדרכים). התובעים גם אינם זכאים לפיצוי בגין הנזק לשטחים שלא הופקעו. המדובר בחלקות ב', שנמסרו לחברי הנתבע לעיבוד. פיצויים אלו לא חולקו בין חברי הנתבע. עוד טוען הנתבע, כספי הפיצויים שקיבל הנתבע חולקו בין חברי הנתבע על פי החלטת האסיפה הכללית של הנתבע, הגוף שהיה מוסמך בלעדית לקבל החלטות בנוגע לאופן חלוקת הפיצויים. מוסיף הנתבע וטוען, כי לא פעל כשלוחם של התובעים אלא כבעל הזכויות הקנייניות הזכאי לפיצויים. ממילא לא קיימים כל יחסי שליחות או נאמנות בין הנתבע ובין התובעים. הנתבע, בהיותו אגודה חקלאית שיתופית, אינו שלוח של חבריו. רכוש האגודה אינו רכושם של החברים, כפי שחובות האגודה אינן חובות של החברים. טענה חלופית אותה מעלה הנתבע היא, כי גם אם תוכר זכותם של התובעים לקבלת כספי פיצויים מהנתבע, יש לנכות מסכום הפיצויים את הוצאות ניהול התובענה. דיון והכרעה מטענות הצדדים כפי שנפרשו בפני עולה, כי שתי שאלות טעונות הכרעה בתיק זה. האחת, האם הנתבע קיבל פיצויים עבור הפקעת חלק ממגרשם של התובעים וכן עבור ה"נזק הנותר" באותו שטח שלא הופקע. ברי כי במידה והתשובה על כך שלילית, דין התביעה להידחות. ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, יש לבדוק האם הנתבע חייב בהעברת כספי הפיצויים שנתקבלו על ידו לתובעים. במסגרת שאלה זו יש לבחון גם את השאלה, האם הנתבע פעל כשלוחם של התובעים ולמענם, אם לאו. האם התקבלו פיצויי הפקעה בגין מגרש התובעים? בסעיף 11 לכתב התביעה המתוקן, טוענים התובעים: "התובעים יטענו, כי הם זכאים לקבל מהאגודה את חלקם האמור בפיצויי ההפקעה שהיא קיבלה ממע"צ שכן האגודה פעלה כשלוחה ו/או כנאמנה של חבריה בענין זה, ביניהם התובעים". עילת התביעה מתמצה בטענה ולפיה הנתבע קיבל עבור התובעים פיצויי הפקעה, ולכן עליו להעביר לתובעים את סכום הפיצוי שהתקבל עבור המגרש. לכן שומה עלינו לבדוק בשלב הראשון, האם אכן קיבל הנתבע כספי פיצוי בגין ההפקעה במגרש. אין מחלוקת בין הצדדים, כי המגרש נשוא התביעה, ממנו הופקעו 1,300 מ"ר על ידי מע"צ, ידוע כמגרש מספר 78/2, המצוי בגוש 6289, חלקה 12. ראה בענין זה סעיף 2 לתצהיר עדותו של התובע וכןסעיף 8 לתצהיר עדותו של מר יורם סבוראי, יו"ר ועד הנתבע (להלן - מר סבוראי) . נשוב ונצטט את האמור בסעיף 1 להסכם הפשרה, שם נאמר, בין השאר: "מוסכם, כי לענין שווי הקרקע המופקעת והנזק ליתרת הקרקע הבלתי מופקעת (בגוש 6289, חלקות 1-17) יאמץ כב' בית המשפט, את קביעות חוו"ד השמאי המוסכם, מר אריה קמיל, מיום 28.4.04". התובעים טוענים, כי זכותם לקבלת סכום הפיצוי נעוצה בלשונו זו של ההסכם. לטענתם, ההסכם התייחס לחלקות 1-17 בגוש 6289, כאשר המגרש, הנמצא בחלקה 12, נכלל באותן חלקות. המסקנה המתבקשת הינה, כי גם בגין המגרש שולמו פיצויים, והתובעים זכאים לקבלם. כך טען בעניין זה התובע בבית המשפט (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 5-6): "ש. איפה כתוב בפסה"ד או בהסכם הפשרה או במקום אחר מגרש 78/2? ת. אני לא מכיר. בפסה"ד כתוב שהכסף מיועד לחלקות 1-17 ואני בתוכן" (ההדגשה איננה במקור - נ"ש). מנגד, הנתבע טוען, כי הגם שהסכם הפשרה התייחס לחלקות 1-17, בפועל לא שולמו על ידי מע"צ פיצויים בגין ההפקעה שנעשתה במגרש. כך טען בעניין זה מר סבוראי בעדותו בבית המשפט (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 9-10): "ש. אני מראה לך את פסק הדין שאתה מדבר עליו ושכתוב שם 1-17. ת. בסדר. הפסק דין מתייחס ל 1-17 אבל הם נתנו לנו כסף לחלקות מ 1-10" (ההדגשה איננה במקור - נ"ש). תימוכין לדבריו של מר סבוראי, ניתן למצוא בעדותה של עו"ד הילה ליבנה, מי שהיתה מעורבת מטעם הפרקליטות בניהולה של התובענה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן- עו"ד ליבנה). עו"ד ליבנה העידה (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 12-17) כדלקמן: "הפיצוי ניתן בגין חלקות 1-10 שמופיעות בסעיף 2 לחוו"ד קמיל ששם מפורטות כלל החלקות. הלכנו לפי הטבלה הזו והוסכם על פיצוי רק בגין חלקות 1-10. ש. למה רק חלקות 1-10? למה לא פיצו חלקות 1-17? ת. באופן כללי הנחת העבודה היתה שבחלקות בעלי הנתח המשמעותי עליהן הסכמנו להתפשר. זה היה בהתאם לפסיקה הרלוונטית שהיתה נהוגה באותם זמנים". ובהמשך דבריה (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 31-32): "ש. לסיכום הנקודה של 17 דולר הפקעה למטר. לחלקות 11-17 לא שילמתם כלל? ת. לא שילמנו". עו”ד ליבנה נשאלה כיצד מתיישבים, איפוא, הדברים עם לשונו של הסכם הפשרה, שם ההתייחסות היא לכלל החלקות מ- 1 ועד 17. עו”ד ליבנה השיבה לדברים באומרה (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 4-10): "ת. נכון. פסה"ד אומר מה שאומר. אני לא חושבת שאת הסכם הפשרה היינו חייבים לפרוס בפני ביהמ"ש כדי שלא יבוא מישהו מאגודה אחרת ויראה לנו שהסכמנו כך וכך.... ש. אם הסכם הפשרה עובר לשופט או לצד השלישי, ממה שכתוב בו ורק בו ניתן להניח שהפיצוי , הסכום פיקס שנקבע, מתייחס לכל החלקות המופקעות 1-17. זה נכון? ת. לא. כתוב לעניין שווי הקרקע יאמץ ביהמ"ש את קביעות השמאי. זה לא אומר מה אני הסכמתי לשלם." ובהמשך (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 3-5): "ש. תאשרי שבסעיף 1 להסדר הפשרה כתוב שהסדר הפשרה מתייחס לכל החלקות בהן בוצעה ההפקעה 1-17. ת. ההסדר כן אבל הפיצוי לא". עו”ד ליבנה נשאלה עוד, מדוע בהסכם הפשרה נכתבו חלקות 1-17. לכך השיבה עו”ד ליבנה (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 11-13) כדלקמן: "ת. כדי שלא יחזור המבקש שם-אגודה שיתופית מעש ויתבעו שוב פיצויים בגין חלקות 1-17. זה היה ברור שזה לכיסוי הכל ולכן ביקשתי שזה יירשם על כל החלקות". העולה מן הדברים, כי חרף לשונו של הסכם הפשרה, שם נזכרות חלקות 1-17, הוכח, כי מע"צ שילמה לנתבע פיצויים רק עבור חלקות 1-10. יוצא, איפוא, שבגין המגרש, המצוי בחלקה 12, הנתבע כלל לא קיבל פיצוי כלשהו ממע"צ. לפיכך, התובעים אינם יכולים לבוא לנתבע בדרישה לקבלת חלקם בפיצויים בגין שטח המגרש שהופקע, משהנתבע כלל לא קיבל פיצויים עבור שטח זה. הנתבע טוען, כי הסיבה בעטיה לא שולמו לו פיצויים בגין שטח המגרש שהופקע נעוצה בעובדה ששיעור השטח שהופקע קטן מ- 25% מכלל שטח המגרש. אכן, הוראת סעיף 7 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 קובעת: "לא יהא בעל הקרקע זכאי לקבל פיצויים אלא אם כן היה שטח הקרקע שנלקח גדול מרבע השטח הכולל של החלקה שממנה נלקח: בתנאי שאם הוכח כי אם לא ישולמו לו פיצויים יהא נגרם לו סבל, רשאי שר העבודה או שר התחבורה, לפי שיקול דעתו, ליתן אותו סכום הפיצויים שימצא לנכון מתוך התחשבות בכל מסיבות הענין" התובעים מאשרים, כי השטח שהופקע הינו בשיעור של 14.3% בלבד מתוך שטח כלל המגרש (סעיף 15 לסיכומי ב"כ התובעים). לכאורה אין התובעים זכאים, איפוא, לפיצוי בגין ההפקעה. עו"ד ליבנה הזכירה זאת בעדותה (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 18-19): "ש. תאשרי שמכיוון שלחלקות 11-17 ההפקעה היתה קטנה מ- 25 אחוז, לא שילמתם פיצויים. ת. נכון". אכן ער אני להלכה שנפסקה בעת האחרונה בע"א 8622/07, רוטמן נ' מע"צ, טרם פורסם. בית המשפט העליון סוקר בפסק דין זה בהרחבה, את התפתחות דיני ההפקעה ועומד בפירוט רב על זכויות יסוד, אינטרסים ושיקולים העומדים בבסיס ההפקעה והפיצויים בגינה. בסעיף 109 לפסק הדין נאמר: "החלופה שבחרנו משמיעה שכדי שבעל הקרקע יהיה זכאי לפיצוי מלא בגין עד 25% מהקרקע שניטלה ממנו, מוטל עליו להראות שנגרם לו Hardship כתוצאה מכך שלא שולם לו פיצוי מלא ... להשקפתי פרשנותו הראויה של המושג Hardship הוא 'עוול' במובן של פגיעה בלתי מידתית בזכות הקניין. במילים אחרות: כל אימת שהרשות המפקיעה פוגעת בקניינו של הפרט באופן שאינו מידתי, נגרם לו 'סבל' כמשמעותו בסעיף 7 סיפה לפקודת הדרכים; ומקום שנגרם 'סבל' קיימת רק אפשרות סבירה אחת להפעלת שיקול דעתו של השר: עליו לשלם פיצוי בגין ההפקעה. במובן זה סמכותו של השר מתפרשת כסמכות חובה". בסעיף 110 לפסק הדין נאמר: "לטעמי, בהעדר השבחה של הנותר, הפקעת חלק מחלקה לשימוש שאינו קהילתי (וכאלה הן הפקעות מכח פקודת הדרכים), בלא לשלם פיצוי מלא בגינה, פוגעת באופן בלתי מידתי בזכות הקניין של הפרט, וכן פוגעת בעקרון השוויון. היא לא מידתית ולא שוויונית משום שניתן להשיג את תכליתה - פיתוח תשתית תחבורה לשימושים שאינם מקומיים - באמצעי שפגיעתו פחותה: תשלום פיצוי מלא המטיל את נטל המימון באופן שוויוני על הכלל". בסעיף 114 לפסק הדין נאמר עוד : "סעיפים 7 רישה ו - 8 (1) לפקודת הדרכים מורים לרשות המפקיעה שלא לשלם פיצוי בגין רבע (או פחות) מחלקת מקרקעין המופקעת לצורכי ציבור. סעיף 7 סיפה לפקודה מסמיך את שר התחבורה לשלם לבעל הקרקע פיצוי מקום שנגרם לו 'סבל'. המונח 'סבל' משמעו בהקשר זה כל פגיעה שאינה מידתית בזכות הקניין של הפרט. נטילת חלקת מקרקעין או חלק ממנה ללא פיצוי מלא, מקום שהחלק שנותר בידיו של בעל המקרקעין לא הושבח, גורמת 'סבל' לבעל המקרקעין. 'סבל' זה מחייב את השר להפעיל את סמכותו ולשלם לבעל הקרקע פיצוי מלא בגין ההפקעה". הנה כי כן, בנסיבות בהן הופקעו אף פחות מ- 25% משטח כלל חלקה, אך בעל הזכויות באותה חלקה הוכיח פגיעה בלתי מידתית בזכות קניינו, כך שנגרם לו "עוול" דוגמת העדר השבחה של החלק הנותר, יש לשלם לו פיצויים בגין ההפקעה. יחד עם זאת, אין באמור בהלכה זו כדי לשנות דבר במקרה דנן. אין מדובר כאן בתביעה נגד גורם מפקיע לתשלום פיצויים בגין הפקעת מקרקעין. אם כך היו פני הדברים, היה מקום לדון בתחולתה של הילכת רוטמן על המקרה הנדון כאן. מסופקני אם בתביעה מסוג זה היה הנתבע הכתובת הראויה לדרישת התובעים. אלא שכאן התובעים אינם תובעים פיצוי מכח ההפקעה עצמה אלא מכח הסכם הפשרה. הם מבססים את תביעתם על הטענה, ולפיה הנתבע קיבל פיצויים מכח הסכם הפשרה גם בגין השטח שהופקע במגרש, אך נמנע מלהעביר פיצויים אלו לתובעים. משהוכח, כי הפיצויים ששולמו לנתבע בגין השטחים המופקעים לא כללו בתוכם פיצוי עבור שטח המגרש שהופקע - כמפורט לעיל - דין התביעה לעניין זה להידחות. אמנם לראשונה בכתב סיכום טענותיהם מעלים התובעים את הטענה, כי הנתבע, במתן הסכמתו לתנאי הסכם הפשרה, הפר את חובת השליחות והנאמנות שלו והתרשל כלפי התובעים (סעיף 64 לכתב סיכום טענות התובעים). ראשית, פטור אני מלדון בטענה מחמת העלאתה לראשונה בכתב סיכום הטענות. מעבר לכך, הטענה אינה עולה בקנה אחד עם הסעד הנתבע, כאשר גובה הפיצוי הנתבע נגזר מהסכומים הנקובים בהסכם הפשרה, ולא נדרש פיצוי גבוה יותר. זאת ועוד, בכתב התביעה (סעיף 11) מנוסחת בדווקנות עילת התביעה, וכך נאמר שם, כפי שכבר צוטט לעיל: "התובעים יטענו, כי הם זכאים לקבל מהאגודה את חלקם האמור בפיצויי ההפקעה שהיא קיבלה ממע"צ ..." (ההדגשה איננה במקור - נ"ש). ממילא, אין הנתבע נדרש בכתב התביעה להעביר כספים שכלל לא קיבל ממע"צ. האם התקבלו פיצויים עבור שטח המקרקעין הנותר שונים הם פני הדברים ביחס לפיצויים בגין שטח המקרקעין הנותר לאחר ההפקעה. מר סבוראי העיד (עמ' 26, שורות 28-31): "ש. אחד המגרשים בהם בוצעה הפקעה, בוצעה הפקעה של 1,300 מטר. מתוך דונם נשאר 8.7 דונם. ת. דברי עם דברים נכונים, מתוך 9 דונם נשאר 7.5. ש. האם קיבלתם 2.5 דולר עבור אותם 7 דונם שנשארו? ת. אנחנו קיבלנו פיצוי על הנותר והוחלט להשאיר את זה באגודה כי האדמה שייכת לאגודה" (ההדגשה אינה במקור - נ"ש). מר סבוראי מאשר בפה מלא, כי הנתבע קיבל כספי פיצויים עבור מגרש התובעים וזאת בגין החלק שנותר לאחר ההפקעה. עם זאת, לשיטת הנתבע, הנתבע רשאי היה להשאיר הפיצוי שהתקבל בגין יתרת השטח שלא הופקע בידיו, הואיל והאדמות הינן אדמות של הנתבע. אינני מקבל טענה זו של הנתבע. משהתקבלו כספים לטובת התובעים, עבורם ובשמם, התובעים זכאים לקבלם. במה דברים אמורים? אכן, נקודת המוצא, הינה, כי אגודה שיתופית הינה אישיות משפטית עצמאית. האגודה יכולה להיות בעלת זכויות ונכסים, להתקשר בחוזים ולקבל על עצמה התחייבויות (פרופ' אוטולונגי, אגודות שיתופיות דין ונוהל, כרך א, תשנ"ה 1995, 48-49). יחד עם זאת, מקום שהאגודה פועלת באופן מפורש כשלוח של חבריה, על פי בקשתם המפורשת, פעולת האגודה יוצרת קשר ישיר בין החבר לבין הצד השלישי והאגודה "יוצאת מן התמונה" (ספרה של פרופ' אוטולנגי הנ"ל. עמ' 51-52). בבג"צ 333/85, אביאל ו -23 אח' נ' שר העבודה והרווחה, פד"י מה (4) 581, 589, נאמר: "האגודה השיתופית בתור שכזו אינה שלוחה של חבריה. לשם יצירת יחסי שליחות נדרשת התנהגות של החברים (כלפי האגודה השיתופית או כלפי צד שלישי) המעניקה לאגודה השיתופית הרשאה לפעול בשמם כלפי צד שלישי (סעיף 3 לחוק השליחות). בהעדר התנהגות כזו, אין לראות באגודה שלוחה של החברים. עצם קיומה של אגודה שיתופית אינו עושה אותה לשלוחה של חבריה. עמדתי על כך בע"א 524/88 בצייני בעמ' 539-540: '...המבקשת לבסס את מעמדה של אגודה שיתופית כשלוחה של חבריה חייב להרים את הנטל ולהראות כי בנסיבותיו של מקרה מיוחד העניק חבר האגודה הרשאה לאגודה לפעול בשמו, או שקיימת הוראת דין מיוחדת, ההופכת את האגודה השיתופית לשלוח של חבריה לענין מסוים'" במקרה שבפני, התובעים עמדו בנטל להוכיח כי העניקו לנתבע הרשאה מפורשת לפעול בשמם ולטובתם למען קבלת הפיצויים. ממילא פעל הנתבע בהגשת התובענה ובקבלת הפיצויים בהתאם להסכם הפשרה כשלוח של התובעים ושאר החברים. הוכחת הדברים מתבססת על כמה ראיות, כמפורט להלן: במכתב שכתב התובע לועד הנתבע, נספח ח לתצהיר עדותו, נאמר: " לפי בדיקה שבידי הופקעו לי בשטח הכרם כמפורט להלן ... מע"צ הסכים להכיר עד כה ב- 3 דונם בלבד כולל דרך נישה. אני שמח להעביר את הטיפול לידי האגודה החקלאית בתקווה שישכילו להוציא את המקסימום לתועלת הכפר המופקעים" (ההדגשה אינה במקור - נ"ש). התובע מסמיך במפורש את הנתבע לפעול בשמו ובשליחותו לשם קבלת הפיצויים. במכתב הנתבע לתובע מיום 20.6.99 - מוצג ת/2 - נאמר: "מאחר ועד היום לא חתמת לעו"ד של האגודה על ההרשאה לטיפול בהפקעת האדמות במחלף מכבית, לא נוכל לטפל בכם יחד עם כל האחרים שהופקעה אדמתם. אתם תשאו באחריות הטיפול ובפיצוי המגיע לכם". ענינו הרואות, כי לצורך הגשת התובענה על ידי הנתבע נדרשו חברי הנתבע לחתום על כתב הרשאה לנתבע לתבוע הפיצויים בשמם. מי שהשתהה בחתימה על כתב ההרשאה קיבל התראה מהנתבע, ובה נאמר, כי בהעדר חתימה יאלץ אותו חבר לטפל בעצמו בקבלת הפיצויים. מה לנו הוכחה גדולה יותר לכך, שאף הנתבע ראה את עצמו כשלוח של חבריו. זאת ועוד. מר סבוראי אישר בעדותו, כי החברים מהם הופקעו שטחי אדמה חתמו על ייפוי כח אצל עורך הדין שייצג את הנתבע בתביעה נגד מע"צ (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 19-21). משום מה, מר סבוראי אינו זוכר מה היה תוכנו של אותו ייפוי כח (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 31-32). יחד עם זאת, על רקע האמור במכתב הנתבע האמור לעיל, יש להניח כי המדובר בייפוי כח בו הוסמך עורך הדין של הנתבע לתבוע עבור החברים ובשמם את הפיצויים. על כך שהנתבע פעל למען חבריו ובשמם, לרבות התובעים, ניתן ללמוד גם ממסמך סיכום פגישה שנערכה ביום 12.1.04, בין נציגי ועד הנתבע לבין החברים מהם הופקעו שטחים, נספח ט לתצהיר עדותו של התובע, שם נאמר, בין השאר: "להלן דיווח חברי ועד האגודה לכלל הנוכחים: ... 2. האגודה קיבלה פיצוי כספי ממע"צ לטובת המופקעים (סכום חלקי ומוסכם שעליו אין מחלוקת) עבור השטח שהופקע וזאת עפ"י החלטת בית משפט. ... 6. הועד השתמש בכספים מהקרן לצורך מימון התביעה לטובת המופקעים. ... 9. אין כל קושי לגייס את מלוא הסכום לצורך החזר למופקעים". (ההדגשה אינה במקור - נ"ש). הנה כי כן, התובעים מצדם הסמיכו את הנתבע לפעול בשמם למען קבלת פיצויים בגין ההפקעה ותוצאותיה.הנתבע - מצדו - נטל על עצמו התחייבות לפעול לטובת התובעים ובשליחותם. בנסיבות אלה, ברי כי אין לקבל את טענתו של הנתבע, ולפיה כספי הפיצויים שהתקבלו בידי הנתבע עבור השטח הנותר לאחר ההפקעה צריכים להישאר בכיסו של הנתבע. לפיכך, משקיבל הנתבע פיצוי עבור השטח שלא הופקע, לרבות חלק המגרש שלא הופקע, ומשפעל הנתבע בעניין זה כשלוח של התובעים, עליו להעביר לתובעים את סכום הפיצוי שהתקבל עבור יתרת המגרש שלא הופקעה. יש לחשב את סכום הפיצוי בהתאם לאמור בהסכם הפשרה. כפי שנאמר לעיל, שיעור הפיצוי בגין כל מ"ר, שלא הופקע, עמד על סך של 2.5$, וזאת בהתאם לשער היציג, שהיה ידוע ביום 26.10.95, 1$ = 3.03 ₪, דהיינו 7.575 ₪ למ"ר. הואיל וברשות התובעים נותרו 7,770 מ"ר, לאחר הפקעת 1,300 מ"ר מהמגרש, הפיצוי המגיע לתובעים הינו בסך של 58,857.75 ₪. בהתאם להוראות סעיף 4.ו. להסכם הפשרה יש לצרף לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד בו ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, 7.12.04, ועד למועד התשלום המלא בפועל. סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי. הנתבע ישלם לתובעים סך כולל של 58,858 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.12.04 ועד התשלום המלא בפועל. משהתקבלה התביעה בחלקה בלבד, כאשר חלקה האחר נדחה, אינני מטיל חיוב בהוצאות. מושבים נחלות ומשקיםקרקעותפיצוייםמקרקעין