מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פציעה באצבעות כף הרגל מפגיעת טרקטור: בפתח הדברים יש לומר כי החלטתי לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו3. להלן הנימוקים: רקע: התובע, יליד 1987 (להלן: "התובע") נפגע בתאונה ביום 3.9.03 עת היה בן 16 שנים בלבד. על פי כתב התביעה, נטען כי התובע נפגע בתאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים. אצבעות-רגלו הימנית נפגעו מטרקטור הגורר מכונה להוצאת גרעיני אבטיחים, במהלך קטיף אבטיחים. גרסה זו לא השתנתה גם בכתב התביעה המתוקן. הקטיף היה בחלקה השייכת לנתבע 2 אשר העסיק את הנתבע 1. הנתבע 1, שהוא קבלן כוח אדם, (להלן: "הנתבע 1"), היה אחראי על הטרקטור ועל העובדים, והתובע היה למעשה אחד מעובדיו. התביעה הוגשה תחילה כנגד "קרנית" והנתבע 1, היות והתובע לא ידע מי נהג בטרקטור. מאוחר יותר, כאשר "קרנית" מסרה פרטים אודות מעורבות הנתבע 2, תוקן כתב התביעה על ידי צירופו כנתבע נוסף. "קרנית" שלחה הודעת צד ג' כנגד שני הנתבעים 1 ו-2. הנתבע 1 הגיש כתב הגנה אך לא התייצב לדיונים. החלטת בית המשפט מיום 18.9.08 בדבר חובתם להתייצב וחובתם למסור פרטי הטרקטור ונהגוֹ, נותרה ללא ביצוע. הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון, וניתן כנגדו פסק דין בהיעדר ביום 22.4.09, לאחר התראות מספר. יש לציין שמאוחר יותר "התעורר" הנתבע 2 וביקש לזמנוֹ למשפט. בקשתו נדחתה. הגנת הנתבע 1 מאופיינת בכך, שהוא מודה כי התובע נפגע מן הטרקטור במהלך עבודתו בקטיף/קציר אבטיחים, אך הטרקטור שייך לנתבע 2, והנהג היה עובד הנתבע 2. יחד עם הודאתו, כי התובע נפגע במהלך עבודתו עבורו, הכחיש הנתבע 1כל קשר סיבתי בין התאונה לנזקיו של התובע. הנתבעת 3 טענה כי הפגיעה בתובע הייתה במסגרת תאונת עבודה ולא תאונת דרכים, שכן התובע נפגע מברזל או מזלג של מכונה ולא מגלגל. הפגיעה מגלגל היא "המצאה" מאוחרת על מנת להפוך את תאונת העבודה לתאונת דרכים. בנוסף טענה הנתבעת כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, ארבע שנים לאחר מועד התאונה , וכי התובע יודע וידע או יכול היה לדעת מי נהג הטרקטור, אך מסיבותיו הוא, אינו מגלה מי הוא. המל"ל קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%. חוסר התייצבותם של הנתבעים 1 ו-2, כל אחד על פי מידתו, והתנהלות התובע גרמו קשיים בניהול המשפט, והוא נמשך תקופה ארוכה. גרסת התובע וטענותיו: התובע העיד וכן מר ראיד זידאן - בנו של נתבע 1 אשר היה בשטח העבודה ואף לקח את התובע לביתו לאחר התאונה ומר עאלם עוביידה חברו של התובע. נסיבות התאונה לעניין זה העידו התובע , חברו עאלם עוביידה ,ובנו של הנתבע 1 ריאד זידאן. התובע הצהיר (ת/1)כי ביום התאונה תוך כדי עבודתו " נפגעתי בכף רגל ימין מגלגל של מכונה להוצאת גרעינים מאבטיחים שנגררה על ידי טרקטור וכן גלגל הטרקטור שעלו על רגלי. .." ס' 3ב לתצהיר. גירסה זו נמסרה גם בתשובה לשאלה מס 45 בשאלון שנשלח לתובע ( נ/6). התובע העיד בעזרת מתורגמן. בחקירה הנגדית השיב התובע לעניין זה ,כי רק גלגל המכונה עלה עליו ,ולא גלגל הטרקטור ולתמיהה לאור האמור לעיל השיב כי כנראה לא שמע שעו"ד טנוס קרא שגם הגלגל של הטרקטור עלה עליו כי אחרת היה מתקן זאת.( ישיבה מיום 28.6.2010 עמ' 17 שוררת 11-27). התובע הכחיש כי אמר למאן דהוא ובכל זה רופאו דר ג'רוס כי נפגע "מברזל עבה". בכל מקום אמר שהגלגל של המכונה עלה עליו. ושהמכונה הייתה מחוברת לטרקטור. ואם נכתב משהו אחר אולי הבינו משהו אחר. התובע אישר כי היו במקום עובדים מסוימים אותם הוא מכיר אותם ונקב בשמותיהם. אילו לא הוזמנו להעיד. לתובע לא היה הסבר מדוע דווקא שמו של הנתבע 1 היה רשום כעד לתאונה ,שעה שהעיד כי הוא לא היה במקום התאונה ,בטופס הההודעה למל"ל(אשר צורף לכתב התביעה ולתצהיר) והשיב כי אולי אביו כתב את הטופס. התובע עמד על כך כי נפגע מגלגל המכונה ולא מכל חלק אחר של המכונה וכי המכונה הייתה קשורה עם כבלים לטרקטור. לגבי הנהג העיד התובע בתצהירו כי איננו יודע מיהו וגם לא את פרטי הטרקטור. עאלם הוא חברו של התובע והגיע עמו לישיבה ביום 28.10.2013 וגויס למתן עדות. לדברי התובע עורך הדין אמר לו תביא עד או שניים וכך הוזמן. עאלם, אשר העיד בעזרת מתורגמן, אמר כי עמד לצד ימין המכונה שנגררה באיטיות על ידי הטרקטור . כאשר שמע צעקות אמר לנהג הטרקטור לעצור ,ופנה אל התובע שהיה בצד שמאל של המכונה. התובע שישב על הרצפה סיפר לו שגלגל המכונה עלה על רגלו. בזמן התאונה אף הוא היה נער. הנקודה אותה יש לציין מחקירתו היא כי הוא העיד שפועלים אחרים קראו לנהג לעצור ולא הוא. וכי ראיד היה מאחורי המכונה ולא לצדה. ריאד צורף כעד במקום אביו שלא התייצב לדיון. ראיד הצהיר כי עמד מאחורי המכונה (בניגוד לעדותו כי הלך לידה) כאשר שמע צעקות וכשפנה ראה את התובע "יושב על הרצפה ונראה סובל" והבנתי כי הגלגל השמאלי של המכונה עלה עליו מר ריאד השב בחקירה הנגדית כי הלך להביא מים לעובדים. לפתע שמה צעקות וראה את התובע על הרצפה וכי העד עאלם בקש ממנו לקחת אותו הביתה. שניהם לא ראו את התאונה. שניה שהצהירו כי הלכו מצד ימין של המכונה ואילו הו התובע היה מצד שמאל. סיכומי טענות מטעם התובע: התובע טוען כי חובת הפיצוי היא על "קרנית", הנתבעת 3, משום שאין הוא יודע ואין ברשותו לא פרטי הטרקטור וגם לא פרטי הנהג. לעניין המחלוקת ממה נפגע התובע - האם מגלגל הטרקטור או גלגל המכונה או מברזל, כפי שנטען ע"י "קרנית" ולכן אין מדובר בתאונת דרכים, משיב התובע, כי המילים "ברזל עבה" אשר הופיעו בתיעוד הרפואי של ד"ר ג'רוס, נובעות מחוסר-הבנה של המילה הערבית "בזארה" שהיא מילה לא פשוטה לשמיעה והבנה, ומשמעותהּ ככל הנראה המכונה הקשורה לקטיף אבטיחים, או מכונה נגררת, כפי שגם העיד החוקר מטעם הנתבעת. מילה זו אינה מילה נפוצה, והרופא אשר בדק את התובע לא הכיר אותה, ולכן כתב במקום מילה זו, את המילים "ברזל עבה". יש לציין, כותב ב"כ התובע, כי הרופא כתב שהפגיעה הייתה תוך כדי עבודה בחקלאות, ויש בכך כמובן לחזק את גרסתו של התובע. אין מדובר בסתירה, אלא בתיאור לא מדויק או לא שלם. כך גם יש להסיק לגבי טופס ההודעה על פגיעה בעבודה, אשר לא מולא על ידי התובע, שהיה בסה"כ בן 16 כאשר המסמך הוגש למל"ל. היות והתובע נפגע מחלק של מכונה שנגררה על ידי טרקטור, הרי התאונה שאינה שנויה במחלוקת מהווה תאונת דרכים. התובע טוען, כי הוא הצליח להרים את נטל הראיה המוטל עליו, הן משום שעדותו של התובע עצמו, אשר יש להביא בחשבון כי הוא צעיר, ושליטתו בשפה העברית אינה טובה, מסר עדות עקבית ומהימנה לעניין נסיבות התאונה, והן משום שעדותו מתחזקת דווקא על ידי העדים הקשורים לנתבע 1, שהם בנו ריאד ועד ראיה נוסף בשם עוביידה עאלם שהיה עד לתאונה. שניהם העידו, כי ראו את התובע מיד לאחר שנפגע מן הגלגל יושב על הקרקע. התובע סיפר להם מיד, כי הוא נפגע מגלגל טרקטור אשר עלה על רגלו. עאלם עוביידה: העד עוביידה הוא עד ניטרלי, חסר פניות ואינטרסים, ועדותו הייתה עקבית ומהימנה ותמכה בעדות התובע ואף השלימה אותה. עוביידה העיד כי הוא, התובע, וצעירים נוספים, ביחד עם ריאד, בנו של הנתבע 1, עבדו תקופה מסוימת בקטיף האבטיחים. גם עוביידה לא ידע מי נהג בטרקטור, אך העבודה היא, שהולכים ליד המכונה, זורקים אליה את האבטיחים לאחר הקטיף, והמכונה דואגת להפריד את האבטיחים מהגרעינים. עוביידה העיד, כי לקראת סוף העבודה הוא עמד לצדה הימני של המכונה, כאשר שמע צעקות מהצד השמאלי, מקום בו עמד התובע, הוא זה אשר צעק לנהג לעצור, ופנה אל התובע וראה אותו יושב וסובל. התובע אמר לו שגלגל המכונה עלה על רגלו. עוביידה הוא זה אשר עזר לתובע להגיע לרכב של ריאד, ולאחר מכן כל העובדים חזרו הביתה. יש להסיק, כי עוביידה העיד אמת, שהרי אילו רצה לשקר, היה אומר, כי ראה את הגלגל עולה על רגלו של התובע. העובדה, שהוא העיד עדות כביכול לא מלאה (כדברי ב"כ התובע) מחזקת את מהימנותו, תומכת בעדות התובע, ולמרות שהיא עדות שמיעה, הרי היא ראיה כשירה וקבילה, וזאת על פי סעיפים 9 ו-10 לפקודת הראיות (נוסח חדש - תשל"א, 1971). עוביידה תמך בגרסתו של התובע לגבי כל הפרטים הנובעים מאופי העבודה, זמן העבודה וביצוע העבודה עם טרקטור, שכן רק עם טרקטור ניתן לבצע עבודה זו. ב"כ התובע נדרש לסתירה שבין דברי התובע לדברי עוביידה בעניין התנהלותו של נהג הטרקטור. התובע העיד, שנהג הטרקטור ירד מיד והלך, ואילו עוביידה אמר שנהג הטרקטור נשאר על הטרקטור, אך הוא אינו מכיר אותו. לדעתו של ב"כ התובע, אין בכך סתירה, כי ייתכן והתובע לא הבחין בנהג, בשים לב להמולה שנוצרה עקב הפציעה, והכאבים שהוא סבל. העד ריאד זידאן: ראיד זידאן הוא בנו של הנתבע מס' 1 ואף הוא עבד בקטיף אבטיחים, ותפקידו היה לעמוד אחרי העובדים ולהשגיח על עבודתם. גם ריאד העיד, כי לא ראה את הגלגל עולה על רגלו של התובע, אך שמע היטב את הצעקות, ראה שהתובע יושב, והוא הבין, כי הגלגל השמאלי של המכונה עלה על רגלו של התובע. העבודה הייתה לקראת סיומהּ, ולכן הוא לקח את התובע הביתה, ביחד עם שאר העובדים. לאחר מכן, כאשר התובע הגיע אל ביתו וסיפר לו שרגלו התנפחה מאד, הוא לקח אותו גם לביה"ח. גם עדותו של ריאד תואמת את עדותם של התובע ושל עוביידה. אף הוא תיאר את הטרקטור באותה צורה, העיד כי הטרקטור שייך לנתבע 2, יחיאל קדוש, ואף העיד, כי נהג הטרקטור היה פועל של הנתבע 2. יש לציין, כי ראיד ידע לזהות את נהג הטרקטור של פועל של הנתבע 2, בניגוד לתובע ולעוביידה, שלא ידעו לזהות את נהג הטרקטור, כלל ועיקר. ריאד העיד, כי פנה אל הנתבע 2 לקבל את הרישיונות ו/או הפרטים של הנהג, אך הלה סירב לתת אותם בכל תוקף. מה עוד, שכשאביו בא לצלם את המכונה, הטרקטור כבר לא היה שם. כך אמר גם בתצהיר. ב"כ התובע ער לכך, כי בניגוד לאמור בתצהיר לעניין מקומו של ראיד בזמן התאונה, העיד בחקירה, בבית המשפט, כי הוא הלך בעצם להביא מים לפועלים, וכאשר חזר, ראה את התובע יושב על הרצפה. ב"כ התובע סבור שאין לכך חשיבות, מכיוון שבסופו של דבר תיאר נכון את מקומו של התובע, כפי שהעיד התובע וכן עוביידה בעצמו. התובע סיפר גם לו, שקיבל מכה מגלגל המכונה ולא מגלגל הטרקטור. ב"כ התובע מנסה לתרץ את הסתירות שבין עדותו של מר ריאד בבית המשפט לבין תמליל השיחה שנערכה בינו לבין החוקר מר דראושה וטוען, כי אין חשיבות לסתירות אלו. מה עוד, שההקלטה הייתה מאד קשה להבנה, עד כי אי אפשר לשמוע שני משפטים רצופים ברורים, ולכן אי אפשר לדלות גרסה מחצאי המשפטים המופיעים בתמליל, שהם מהווים כביכול את הסתירות בין עדותו של ראיד בבית המשפט בעניין מקומו בזמן התאונה, האם חזר בנסיעה וראה את התובע פצוע, כפי שנשמע כביכול בשיחה עם החוקר, או כפי שהעיד בבית המשפט, שהיה במקום בזמן התאונה. חשוב הוא, שהוא זכר את הסיטואציה בה ראה את התובע פצוע וסובל. ככלל, טוען ב"כ התובע אין לייחס כל חשיבות לתמליל שאינו מדויק. שיחה שהוקלטה ברעש בחתונה. המילים אינן מובנות, ושוב יש את השיבוש של "מזלג" של הטרקטור. אי אפשר להבין למה הכוונה. יש קטע משובש, והמילים "הוא הרים אותה ואז היא מחצה לו את הרגל" גם הן חסרות משמעות, כאשר אי אפשר לדעת מה נאמר קודם ומה נאמר אחר כך. אין חשיבות לכך, שריאד לא ראה את התרחשות התאונה. גם ריאד לא ידע מי הוא הנהג. יש לקבל את עדותו כי ניסה לקבל מידע, אך לא הצליח. ב"כ התובע מציין, כי יש לקבל את גרסתו של התובע, כי רק גלגל המכונה עלה על רגלו, ואם כתוב במקום כלשהו כי גם גלגל הטרקטור עלה על רגלו של התובע, מדובר בטעות ו/או בחוסר הבנה בין התובע לבין בא כוחו. כאמור, הטרקטור היה בשימוש הנתבעים 1 ו-2, דהיינו הנתבע 1 דאג להפעלת הטרקטור עבור הנתבע 2. יצוין, כי הנתבע 1 חתם על טופס 250 וכן גם על טופס ההודעה על התאונה שהוגש להלן. הנתבע 1 גם צילם את המכונה המדוברת, וברור לכן, שהוא תומך לחלוטין בטענת התובע. לעומת זאת, טוען ב"כ התובע, כי הנתבעת 3 "קרנית" לא הציגה כל גרסה נגדית אלא ניסתה לקעקע את טענות התובע והעדים מטעמו. העד היחיד מטעם הנתבעת 3 היה החוקר, אשר ערך חקירה מקיפה והקליט מס' אנשים. משום מה, הנתבעת 3 בחרה להציג באופן סלקטיבי חלק מההקלטות שערך, וזאת עם הנתבעים 1 ו-2 וראיד בלבד. ב"כ התובע מציין, כי "קרנית" הגישה הודעת צד ג כנגד הנתבע 1, ובכך למעשה היא מודה בהתרחשות אירוע התאונה בנסיבות המקימות את תחולת החוק, ומחייבות אותה בפיצוי התובע. לדעתו של ב"כ התובע, העדויות שהוצגו מטעם "קרנית" הן ראשית עדויות שמיעה, ושנית - הן תומכות למעשה בטענות התובע. אין לנתבעת 3 אף ראיה פוזיטיבית הסותרת את גרסתו של התובע. לא חקירתו של החוקר דראושה, לא הקלטת ולא התמליל שצורף לתצהירו. חשיבות מיוחדת יש ליתן לכך, כי הנתבעת 3 לא הזמינה להעיד עד ששמו "בחאש", אשר נחקר על ידי החוקר והיה עד לתאונה. היו עוד עובדים שהיו עדים לתאונה, והחוקר חקר אותם ואף הקליט אותם. משום מה, הנתבעת לא מצאה לנכון אף לא לגלות את שמותיהם של העובדים האחרים אותם חקר, והנתבעת הסתירה, כי ברשותה שמות של אנשים אחרים, אשר היו נוכחים בזמן התאונה. משמעות הדברים הללו, כי היה כנראה בידי אותם אנשים ועדים לחזק את גרסת התובע, והנתבעת בכוונה תחילה לא הביאה אותם והסתירה זאת מבית המשפט. המסקנה היא, לדעת ב"כ התובע, כי יש לקבוע שהתאונה נגרמה עקב שימוש בטרקטור, שאין ספק שהוא רכב מנועי, שזהות הנהג אינה ידועה. ככל הנראה היה נעדר ביטוח, ועל כן לפי סעיף 12(א) (1) מוטלת החובה על "קרנית" לפצות את התובע. לא ניתן לצפות מילד בן 16 שנפגע לדאוג לכך לקבל את פרטי הנהג והביטוח. הנתבע 1 פנה אל הנתבע 2 לקבל את המידע הדרוש ולא הצליח בכך. גם שאר העובדים לא הצליחו לגלות מי הוא הנהג, ועל כן יש לקבוע כי התובע עמד במבחני הפסיקה בכל הנוגע לשקידה סבירה הנדרשת לנפגע לאיתור הנהג הפוגע. המבחנים אינם מכבידים ואינם מחמירים, כפי שנקבע ברע"א 3909/08. לעניין הנזק - טוען ב"כ התובע כי יש לקבוע, כפי שקבע המל"ל, שהנכות היא בשיעור 10% מיום 1.12.03. מכיוון שמדובר בנכות שנקבעה ע"י המל"ל, הרי היא נכות על פי דין (על פי סעיף 6 (ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים). ב"כ התובע סבור, כי יש להעמיד את הפסד כושר ההשתכרות על 15%, שכן התובע הוא אדם חסר-השכלה, וכל עבודתו היא עבודה פיזית, והפגיעה שנפגע ברגלו הפריעה לו ותפריע לו גם בעתיד. ב"כ התובע סבור, כי יש להעמיד את שכרו של התובע, לצורך חישוב הפסד השתכרותו, על השכר הממוצע במשק, וזאת על פי הלכת ע.א 11064/02 מגדל נ' רים אבו-חנא (פד"י ס' (3) (13). יש לזכור כי התובע היה צעיר בן 16, שכל עתידו לפניו. לגבי העבר - יש להעמיד את ההפסד על סך של 4,000 ₪ לחודש, שמשוערך ליום הגשת הסיכומים, לסך של 4,940 ₪. סה"כ סבור התובע, שהפיצוי המגיע לו הוא בשיעור 545,730 ₪. ב"כ התובע סבור שיש לחייב את "קרנית" גם בשכ"ט עו"ד נפרד בגלל הצורך לנהל את התיק בעניין החבות, מעבר לפיצוי עצמו, הגוזר את שכר טרחת עורך הדין, על פי החוק. מהסכום שייפסק יש להפחית את תקבולי המל"ל בסך 8,456 ₪ נכון ליום 4.3.05 במענק הנכות בסך 26,822 ₪ שהתובע קיבל ביום 7.2.07. הנתבע מס' 1: כאמור לעיל הנתבע 1 לא התייצב לדיון, וממילא גם לא הגיש סיכומים, אם כי כאמור לעיל, הגיש כתב הגנה, ודאג לשלוח "במקומו" את בנו ריאד, אשר לאחר מכן הפך להיות עד מטעם התובע. סיכומים מטעם הנתבעת 3: הנתבעת 3 חולקת על עצם התרחשות התאונה, לפי גרסתו של התובע, ובוודאי שאין מדובר בתאונת דרכים. לפי דעתהּ, הוכח, כי התובע נחבל מברזל או מזלג של מכונה, אך לא מגלגל כלשהו. ב"כ "קרנית" טוען, כי אי אפשר לקבל את גרסת התובע ואין לתת בה אמון. נטל הראיה מוטל על התובע והוא לא הרימו. הגרסה הראשונה המתועדת לעניין נסיבות הפגיעה הייתה פגיעה מ"ברזל עבה", ואין כל אזכור במסמכים הרפואיים הראשוניים לפגיעת רכב או גלגל. דבר זה מתיישב עם הגרסה הראשונה של העד ריאד לחוקר מטעם "קרנית", לפיה נמחצה רגלו של התובע ע"י מזלג. העד בבית המשפט מסר עדות סותרת, ויש להעדיף את הגרסה הראשונה אותה מסר. התובע עצמו לא התלונן עד היום במשטרה על תאונת הדרכים. יתירה מכך, בטופס התביעה במל"ל ציין שמו של נתבע 1 כעד. התברר במהלך שמיעת הראיות, כי כלל לא היה במקום במועד התאונה. לעומת זאת, התובע נמנע באופן מגמתי להביא עדים אשר נכחו במקום האירוע. העדים שהעידו לא היו עדי ראיה ישירים, והתברר כי יש סתירות בין עדותם לבין התובע, ובינם לבין עצמם - תצהיר לעומת חקירה נגדית ולגבי ריאד - בין תצהירו - עדותו - שיחה עם החוקר. התובע אמנם ער לסתירות האלו, ולכן רוב רובם של הסיכומים מוקדש למציאת הסברים ותירוצים לסתירות אלו. ההסבר הפשוט לסתירות אלו הוא, שגרסת התובע אינה נכונה. גם אם תתקבל גרסת התובע, הרי יש לדחות את התביעה כנגד "קרנית", שכן התובע יודע את זהותו של נהג הטרקטור ומסתיר אותה, או לחילופין לא עשה די באופן סביר לברר את זהותו. תמיכה לכך, שגרסת התובע אינה נכונה היא בכך, שבמסמכים הרפואיים, הן דו"ח הקבלה למיון נ/2 והן הדו"ח (הקבלה) במחלקה האורתופדית - נ/3, והן סיכום המחלה (נספח ג' ל-ת/1), אין אזכור לתאונה כפי שנטענה, ולא כתוב רכב או גלגל. התובע העיד, כי סיפר שעלה עליו גלגל. לו היה זה נכון, זה היה כתוב, שכן לבית החולים יש אינטרס לדעת מי הוא הגורם המממן, וכאשר מדובר בתאונת דרכים בוודאי. מה עוד, היה על התובע, על מנת שלא הוא יישא בהוצאות בית החולים, לפנות לקבל אישור משטרה. תמוה שלא עשה כן, אין לקבל את הטענה כי היה בן 16 בלבד. התובע הופנה ע"י קרנית עוד בשנת 2004 למשטרה, אך מטעמיו, הוא לא עשה כן, מה שמחזק את הטענה כי התובע יודע מי נהג בטרקטור. בתעודה רפואית ראשונה לנפגע כתוב: "תיאור התאונה - ברזל עבה פגע ברגלי". רישום זה ע"י ד"ר ג'רוס לא עולה בקנה אחד עם הסבר התובע, כי לא סיפר לרופא המשפחה שלו ממה נפגע, אלא רק שנפגע בעבודה. חזקה על ד"ר ג'רוס שלא ימציא דברים. יתר על כן, מדובר ברשומה מוסדית, שיש לקבל האמור בה כראיה לאמיתות תוכנהּ. אין לחשוד בד"ר ג'רוס, שאינו מכיר את השפה הערבית, וחזקה עליו, שאם התובע היה אומר בערבית את המילה "בזארה", זה מה שהיה כותב. ככל שסבר ב"כ התובע, כי נפלה טעות ברישום של ד"ר ג'רוס, היה עליו להזמינו להעיד. ב"כ הנתבעים מפנה לספרו של קדמי, "על הראיות" - הדין בראי הפסיקה (מהדורת תש"ע - 2004, ע"ע 989-990). התובע ידע, כי זו טענת ההגנה, ועל כן לו הדברים היו נכונים, דהיינו הוא לא אמר לרופא שנפגע מברזל עבה, היה עליו לזמן את הרופא להעיד. לא למרבית הפלא, גרסה ראשונה זו משתלבת עם הגרסה הראשונה שמסר העד ראיד לחוקר, כאשר אמר, שהתובע נפצע, כאשר מזלג מחץ את כף רגלו, ידית המרימה את מיכל הזרעים והיא זו שמחצה את הרגל - כך אמר לו התובע. אי הדיווח למשטרה, למרות שהתובע הופנה לעשות כן על ידי "קרנית" כבר ב2004 , אף הוא גורם שיש לייחס בגינו אי-אמינות לתובע. עוד סתירה שאין לקבלה היא לעניין הכתוב בתצהירו, כי התובע נפגע מגלגל המכונה ומגלגל הטרקטור, והחזרה מכך בזמן בעדות. אין מדובר באי הבנה בין התובע לבא כוחו, שכן אותה תשובה מופיעה גם בתצהיר התשובות של התובע (תשובה 45, ב-נ/6). גורם נוסף לקביעת אי אמון הוא העובדה כי עוד 7-8 עובדים מכפרו של התובע היו במקום, ואיש מהם לא הוזמן למרות שהתובע מכיר שמותיהם, פרט לעוביידה, שהוא חברו של התובע. על פי ההלכה, אי הבאת עדים רלוונטיים יוצרת חזקה, שהבאתם - היה בה כדי לפגוע בגרסת בעל הדין, אשר נמנע מהבאתם בפועל. קיימות סתירות היורדות לשורשו של עניין לגבי מקומו של ראיד בזמן התאונה, בין עדותו שלו ודבריו לחוקר, לבין עדות התובע, עדות עוביידה. עוד גורמים המעוררים ספקות בגרסת התובע הם סתירות בנוגע למיקום נהג הטרקטור וכן התכחשות ראיד לקולו בקלטת. נושא אחר בו דן ב"כ הנתבע ת/3 הוא עניין חובתהּ של "קרנית", היות ועילת התביעה כנגדהּ מבוססת על סעיף 12 (א) (1) לחוק הפלת"ד, כאשר התובע טען כי אינו יודע מי הוא נהג הטרקטור. כל מה שידע אמר, כי הטרקטור היה בבעלותו של הנתבע 2, כך נאמר בתצהירו. תצהיר זה סותר את מה שנאמר על ידי הנתבע 1 לחוקר דראושה כי "הטרקטור היה שייך למישהו משיבלי", והוא עובד כבר שנים אצל הבעלים של הטרקטור, דהיינו הנתבע 2. אין לקבל את עדויותיהם של התובע, ראיד ועוביידה, אשר היתממו והסתירו, למעשה, כי הם יודעים ו/או יכולים היו לדעת מי הוא הנהג. על התובע היה להוכיח כחלק מהתביעה, כי לא זו בלבד שאין הוא יודע מי התובע, אלא שלא יכול היה לגלות את זהותו גם בשקידה סבירה. ב"כ הנתבעת מפנה לפסיקה בעניין זה, בין השאר לע"א 3909/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' שרה קורן, שם מנה השופט ריבלין את הפרמטרים בהם יש לבדוק האם נקט התובע אמצעים המהווים שקידה סבירה. כב' השופט ריבלין קבע, כי אותם מקרים שבהם הנתבע ייחשב כמי שלא פעל בשקידה סבירה, הם מקרים כגון נפגעים שבחרו באופן מודע לא לבקש פרטים, נפגעים שהתנהגותם מעידה על חוסר אכפתיות, אזלת יד, או יותר מכך, על קנוניה ו/או ניסיון להסתרה, ואין מדובר ברשימה סגורה. לדעת ב"כ הנתבעת 3, מחומר הראיות עולה תמונה של ניסיון להסתרת פרטי הנהג, או לכל הפחות יחס של זלזול וחוסר אכפתיות לגבי איתור הפרטים. העובדה שהתובע לא פנה למשטרה, לא מיוזמתו וגם לא לאחר שהנתבעת הציעה לו זאת עוד בשנת 2004 (ר' ת/8), מעידה על יחס של זלזול ואי אכפתיות לפחות, אם לא על ניסיון הסתרה של ממש. לחילופין בלבד, מבקש ב"כ הנתבעת 3 לקבל את ההודעה לצד ג' 2, היה וביהמ"ש ימצא כי "קרנית" חבה בנזקיו של התובע בגין התאונה נשוא התביעה. בקשה נוספת בפי ב"כ התובע היא שלא לחייב בהוצאות את "קרנית", היה ותידחה ההודעה לצד ג' 1 שהוא גם הנתבע 1, מכיוון שלא התייצב לישיבות ביהמ"ש, ומכיוון שגילה זלזול וחוסר אכפתיות בהליכים, וצירופו היה מחויב המציאות לנוכח טענות התובע, שטען בכתב תביעתו המקורי, כי הטרקטור היה בבעלות ו/או בחזקת ו/או מושכר לצד ג' 1. בנוסף, מבקש ב"כ הנתבעת 3, לחייב את הצדדים השלישיים או מי מהם בשיפויהּ המלא של "קרנית" בכל סכום שתחויב בו. ב"כ הנתבעת 3 מתייחס לנושא הנזק אשר נגרם לתובע וטוען, כי נכותו הרפואית נקבעה ל-10% בלבד, ונראה כי השפעתהּ התפקודית קלושה, כפי שאף התרשמה הוועדה הרפואית לעררים, בהחלטתהּ שלא להפעיל את תקנה 15. יש להטיל ספק בנכונות של התלושים אשר הציג התובע, לפיהם משתכר כ-4,000 ₪ לחודש בממוצע, היות ולדברי ראיד "לא הנפיקו תלושים לעובדים קטנים מפאת גילם". התובע עובד מזה שלוש שנים בעבודות חשמל באופן קבוע. לא נראה כי יש לו קושי כלשהו מבחינה תפקודית בגלל התאונה, ולכן אין מקום לעשות חישוב אקטוארי, מה עוד שהתובע לא הציג ולא תלוש אחד על השתכרותו היום. אי לכך, הפיצוי המגיע לתובע הוא בגין כאב וסבל בסך 28,600 ₪ והפסד השתכרות לעבר בסך 14,400 ש"ח בגין 3 חודשי אי כושר, הפסדי השתכרות לעתיד באופן גלובאלי בסך של 90,000 ₪ ועוד הוצאות בעזרת הזולת 2,000 ₪ ובסה"כ 132,000 ₪. מסכום זה יש לנכות 43,800 ₪ בגין תגמולי המל"ל. בסיכומו של דבר מבקש ב"כ הנתבעים לדחות את התביעה, או לחילופין לפסוק את הסכום של 88,200 ₪ בלבד, וככל שתחויב הנתבעת 3 לקבל את ההודעה לצדדים השלישיים ולחייבם בשיפוי הנתבעת 3. דיון והכרעה: כיצד התרחשה התאונה והאם היא תאונת דרכים? התובע נפגע ברגלו הימנית, ונגרמו לו שברים באצבעותיו במהלך עבודתו. הפגיעה הייתה ביום 6.9.2003, והעובדה כי הייתה זו תאונת עבודה, נקבעה ע"י המל"ל. לתובע נקבעה נכות של 10%. היות והתובע השתית תביעתו על חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1965, הרי זו קביעה על פי דין לפי סעיף 6 (ב) לחוק, ועל עניין זה לא הייתה מחלוקת. הבסיס לקביעת המל"ל כי מדובר בתאונת עבודה היה טופס הפגיעה בעבודה (טופס 250) אותו מילא מעבידו של התובע, הנתבע 1, מר זידאן. כאמור בתחילת הדברים, הנתבע 1 והנתבע 2 לא נטלו חלק פעיל בהליכי המשפט, כמצופה מנתבעים בכלל, ובמיוחד כאשר אחד מהם היה מעבידו של התובע - הנתבע 1. הנתבע 1 אכן הגיש כתב הגנה ולדיון שהתקיים ביום 28.10.09 הוא שלח את בנו, מר ריאד זידאן. באותה ישיבה אשר הייתה קבועה למעשה לישיבת הוכחות, ביקש ב"כ התובע לשמוע את מר ראיד זידאן ועד נוסף שהוא מר עוביידה, הנזכר לעיל. הפרוטוקול והחלטתי מאותו יום מדברים בעד עצמם. כפי שכתוב בהחלטה, התרתי להגיש במאוחר תצהירים. כמובן מאליו, נסיבות אלו, גם התצהירים וגם העדויות בבית המשפט, נבחנות בזהירות מוגברת, והמשקל אשר יש לתת להן הוא משקל פחות מאשר לו היו העדים מגישים תצהירים מלכתחילה. במיוחד לאור דברי התובע כי עוביידה אשר הגיע איתו לבית המשפט הוא חברו, ומכיוון שעו"ד אמר לו שיביא עד אחד או שניים. לא היה כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוזמנו עובדים אחרים שהיו במקום והתובע הכיר אותם, אלא בחר להיעזר בעד בבעל עניין-בנו של הנתבע 1 ,ועד שהוא חבר והגיע מלכתחילה כחבר ורק אחר כך גויס להיות עד. חשוב לציין כי על פי תצהיריהם ועדותם איש מהם לא ראה את התאונה, אלא רק כי מצאו את התובע פצוע וסובל ושמעו ממנו מה קרה. מר דראושה החוקר מטעם הנתבעת ערך שיחות עם ריאד , ממנה השתמע כי נאמר שהתובע נפגע ממזלג . היו לב"כ הנתבעת הסתייגויות מהתמליל. ב"כ הנתבעת 3 סקר ביסודיות את כל הסתירות בעדויות התובע והעדים מטעמו, בינם לבין עצמם ובין העדויות בבית המשפט והתצהירים ובין הדברים שאמרו לחוקר מטעם הנתבעת 3. אין צורך לסקור שנית את כל אשר נסקר למעלה בפרק "סיכומי הנתבע". הדברים נכונים ומדויקים. גם אם אני לוקחת בחשבון כי התמליל אינו שלם, וגם אם אני לוקחת בחשבון שהשיחות נערכו עם רעשי רקע, הרי מכיוון, שפרט לכך, היו סתירות רבות בין העדויות בפניי והתצהירים והעדים בינם לבין עצמם, והשלב שבו התייצבו להעיד לטובת התובע, הרי בשקלול כל הנתונים הללו יש לתת משקל נמוך לעדויותיהם של העדים מטעם התובע. בפני בית המשפט יש חומר ראיות המורכב ממסמכים ומעדויות. המסמכים הוגשו הן על ידי התובע והן על ידי הנתבעת 3, ובעיקרים מסמכים רפואיים, מסמכים שהוגשו למל"ל, תמונות של המכונה הנטענת ללא הטרקטור, כך שאין לראות באיזה מקום העגלה מחוברת אל הטרקטור, ותלושי שכר של התובע. מן הראוי אכן לסקור את המסמכים הראשוניים לעניין התאונה. מסמכים אלה הם המסמכים הרפואיים: 1. טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה (ב.ל. 250) מיום 6.9.03. בטופס כתוב כי התובע נפגע כאשר עבד בעבודה חקלאית. מעבר לכך, אין פירוט של נסיבות התאונה. על טופס זה חתם הנתבע מס' 1. 2. על פי גיליון חדר מיון אליו הגיע התובע בשעה 13:17, לתובע נגרמה CRASH INJURY. הגיליון כתוב בכתב יד: "היום בזמן העבודה נחבל בכף רגל ימין". התובע התקבל לביה"ח נצרת - אי.מ.מ.ס ביום התאונה. על פי סיכום המחלה, התובע התלונן על כאבים בכף רגלו, וכן כתוב כי לדבריו נחבל בכף רגל ימין בזמן עבודתו. מעבר לכך, אין בסיכום המחלה כל פרט על נסיבות התאונה. התובע אכן נבדק וצולם, והתברר, כי יש לו שברים באצבעותיו ואף נזקק לניתוח, אותו עבר באותו יום תחת הרדמה כללית. התובע שהה בביה"ח. הרופא אשר חתם על סיכום האשפוז הוא ד"ר סכראן ויליאם, הרופא אשר אף כתב את גיליון חדר המיון. אני מקבלת את הטענה כי לו היה התובע אומר בבית החולים כי נפגע מגלגל של מכונה או טרקטור, הדבר היה נרשם בטופס חדר המיון והתובע אף היה נשלח למשטרה להביא אישור לכך. 3. תעודה מאוחרת יותר היא טופס המכונה "תעודה ראשונית לנפגע בעבודה" של קופת חולים מאוחדת, אשר ניתן לתובע ביום 24.11.03 שם כתוב כי התובע נפגע בעבודות חקלאות כאשר "ברזל עבה פגע ברגל". 4. על מסמך זה חתום ד"ר טייסיר ג'רוס שהוא רופא המשפחה של התובע. תעודה זו הייתה תעודה שמיועדת גם למל"ל וגם אישור של אי כושר מיום 6.9.03 עד 2.10.03. כאמור, מדובר למעשה בתעודה שניתנה בדיעבד. גם התעודה הרפואית הנוספת, לפיה התובע היה באי-כושר מיום 6.10.03 עד 2.11.03 ותעודה נוספת עד ליום 30.11.03 ניתנו בתאריך 24.11.03. 5. טופס ההודעה על פגיעה בעבודה, עליו חתום התובע בעצמו וכן הנתבע 1 כמעבידוֹ, המציין את נסיבות התאונה כדלקמן: "תוך כדי עבודה בקציר אבטיחים במושב "אדירים" עלה הטרקטור שגרר אחריו מכונה להוצאת גרעינים מהאבטיחים (מילה בלתי מובנת בערבית) על כף רגל ימין וגרם לשברים בכף הרגל ובאצבעות.... (מילה לא מובנת)". אני מקבלת את הטענה כי לד"ר ג'רוס נאמר שמדובר ב"פגיעה מברזל עבה". הטענה היתה ידועה ולו רצה התובע לסתרה היה עליו להזמינו לבית המשפט. ההסבר כי התובע אמר "בזארה" והרופא רשם ברזל עבה הוא קלוש ואינו משכנע. התמליל אכן אינו שלם, ולא הוצג בפני בית המשפט כל חומר החקירה ולכן גם למה שנאמר לחוקר יש משקל לא רב בהערכה הכללית. העדים אשר הובאו על ידי התובע יותר הזיקו לו ממה שסייעו לו במיוחד כשהתגלו סתירות מהותיות בינם לבין עצמם, ובינם לבין התובע. במיוחד ריאד אשר בניגוד לתצהירו התברר כי הלך להביא מים לעובדים ולא היה ליד המכונה בזמן התאונה. נ/10 מלמד כי בזמן ששמע צעקות היה מעבר לכביש. ברי כי אין לסמוך על עדותו. אכן יש הסברים לרוב אך כולם נראים כתירוצים. התובע בחר להשתית תביעתו על כך, כי מדובר בתאונת עבודה שהיא תאונת דרכים. לו היה התובע מרים את הנטל ומוכיח כי אכן גלגל המכונה המחוברת לטרקטור עלה על רגלו בעו הטרקטור גורר את העגלה, היה מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק. התובע הוא כמעט עד יחיד ובעל דין . אני מאמינה כי התובע נפגע בתאונת עבודה בחלקת האבטיחים בזמן עבודתו . אין באפשרותי לקבל את הגרסה כי נפצע מגלגל המכונה שהייתה מחוברת לטרקטור בזמן שהטרקטור גרר את העגלה וזאת לאור סממני אי האמינות בגרסאות , ולאור העובדה כי לא הוכח שנעשה ולו מאמץ קל לאתר את הנהג. התובע היה מיוצג זמן קצר לאחר התאונה. הוצע לו באמצעות ב"כ לפנות למשטרה לאיתור הנהג. הדבר לא נעשה ועובדה זו מעוררת חשד ומוסיפה למארג המביא לכך שהתובע לא הרים את הנטל. ייתכן ולו הייתה התביעה מוגשת כנגד נתבע 1 בעילה של רשלנות כלפי התובע כעובדו, היה לה לכאורה סיכוי להתקבל. לא שמעתי כי הנתבע 1 אשר גם התחמק מהדיון, נקט באמצעי זהירות או פיקוח או הדרכה כלשהם לגבי התובע שהיה נער לגבי העבודה במכונה עבודה שלדברי התובע עבד בה לראשונה ימים ספורים.. דא עקא שכלפי הנתבע 1 אין כל ייחוס עוולה כלשהיא בכתב התביעה כלפי הנתבעים 1 ו - 2. התוצאה היא שהתביעה נדחית. מכיוון שכך אין צורך להידרש לשאר הטענות לעניין חובת קרנית וגובה הנזק. נכון בעיני בנסיבות העניין לקבוע כי הנתבע 1 יישא בהוצאות משפט של התובע ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 6,000 ₪. הנני פוסקת הוצאות לטובת נתבעת 3. בשיעור מופחת בסך 2500 ₪ בלבד. אני ערה לכך שמדובר בקופה הציבורית ולכך שהנתבעת 3 נדרשה להוצאות חקירה ושירותי עו"ד אך יש לזכור כי התובע שהיה קטין, הובל שלא בטובתו לתביעה זו והתנהלותה כפי שנוהלה, יצטרך לשאת בתשלום האגרות ואף זו הקופה הציבורית. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)טרקטוראצבעותרגליים