כמה יקבל עורך דין שנפגע בתאונת דרכים ?

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים לעורך דין שנפגע בתאונת דרכים: 1. העובדות והמחלוקות בפני תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים בה היה מעורב התובע ביום 23/10/1996. התובע, יליד 1929 (בן 67 ביום התאונה וכיום בן 72), הנו עו"ד במקצועו. בתיק זה ניתנה חוו"ד רפואית ע"י פרופסור גנאל, שמונה כמומחה אורטופדי ע"י ביהמ"ש. בחוות דעתו מיום 13/09/1999 מציין פרופסור גנאל: "לעו"ד שהיה מעורב בת.ד ב- 23/10/96, נגרמה בתחום האורטופדי חבלה קהה בצוואר ובגב תחתון, במנגנון המוכר כ"צליפת שוט". כיום הוא מתלונן על כאבים בעורף ובשכמה מימין ועל הגבלה בתפקודו. בבדיקתי הגופנית בתחום האורטופדי נמצאה הגבלה קלה ביישור הראש לאחור והגבלה בינונית בסיבוב הראש לימין, לשאר הכיוונים הטווח תקין. הגבלה זו אני מגדיר כהגבלה קלה ביותר בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי. הגבלתו זו אינה מלווה בסימני קיפוח עצבי". לגבי הפגיעה בכתף, מציין פרופסור גנאל: "יש הגבלה בתנועות כתף ימין ובאופן אפקטיבי הוא מסוגל להרימה עד 60 מעלות מהגוף. התנגדותו לבדיקה פסיבית של טווח התנועה והתנהגותו באופן כללי מעלים ספק בעיניי האם מדובר בממצא אורטופדי קבוע או בהגבלה הנובעת מחשש מכאב וממצבו הנפשי. מעברו הרפואי בתחום האורטופדי יש רישומים על סבל קודם בשתי הכתפיים וכן על כאבים חוזרים בגב התחתון. אין רישום על סבל קודם מהצוואר". בעקבות מסקנות אלו העריך פרופסור גנאל את נכותו לצמיתות של התובע: הגבלה קלה ביותר בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי - 5%.נ מצבו בגלל הגבלה בתנועות כתף ימין מתאים לסעיף המקנה 20%.ב לאור התרשמותו הקלינית ולאור עברו הרפואי מייחס מחצית לתאונה ומחצית לגורמים שאינם קשורים בה. לסיכום - נכותו הצמיתה בגין התאונה הנדונה, לאחר עיגול אחוזי הנכות - 15% (למעשה 14.5% משוקללים). המחלוקת בין הצדדים הינה לגבי הפגיעה בתאונה, גובה הנכות הרפואית, הנכות התפקודית וגובה הפיצוי לו זכאי התובע. לטענת התובע הנכות הרפואית הצמיתה הינה 25%, כשהנכות התפקודית עולה בהרבה על נכותו הרפואית, כשהתובע, שהיה עו"ד עצמאי מצליח לפני התאונה, נפגע קשות בהכנסתו עד כדי סגירת המשרד ואיבוד לקוחות. סה"כ לפי חישוב התובע מגיעים לתובע 404,945.- ש"ח, כשמסכום זה יש לנכות את החישוב התיאורטי של תגמולי המל"ל בסך 52,414.- ש"ח (כשלפי חישובי הנתבעת מדובר ב- 57,890.- ש"ח נכון ליום 12/12/2000). לטענת הנתבעת הפגיעה בתאונה הייתה בצוואר ובגב תחתון בלבד, כשמדובר בפגיעה קלה ביותר ולתובע אין נכות כלל בעקבות הפגיעה בכתף, כעולה מתשובות פרופסור גנאל לשאלות ההבהרה וכן מהראיות והעדויות שנשמעו, כשמתברר גם שהתובע נפגע בתאונה מאוחרת שלא דיווח עליה וגם אם יש נכות בכתף היא איננה נובעת מהתאונה הנוכחית. לטענת הנתבעת הפגיעה בתאונה איננה תפקודית כלל, כשאם סגר התובע את משרדו ועבר לעבוד בביתו הדבר לא קשור כלל לתאונה, כשהתובע המשיך לעבוד כעו"ד, לרבות הופעות בבתי משפט ולא הוכחה פגיעה בהשתכרותו של התובע, כשקיימים גם נתונים נוספים כגון גיל התובע ומצב המשק. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות ובמסמכים שבתיק, אני קובע כדלקמן: א. הנכות הרפואית יש לציין שפרופסור גנאל לא הוזמן לחקירה ע"י מי מהצדדים ובנסיבות אלו עומדות חוות דעתו והתשובות לשאלות ההבהרה בעינן. אמנם מחקירת התובע ומהמסמכים עולים מספר תמיהות וסימני שאלה לגבי הפגיעה בכתף והאם פגיעה זו איננה נובעת מממצאים אורטופדיים, אך פרופסור גנאל היה מודע לספקותיו לגבי האם מדובר בממצאים קבועים אורטופדיים או ממצב נפשי ובגין ספק זה העניק לתובע 10% נכות בלבד. גם בתשובות לשאלות ההבהרה עמד פרופסור גנאל על חוות דעתו לגבי הנכות בגין הפגיעה בכתף [ראה תשובות לשאלות 6-4 וכן תשובה לשאלה ללא מספר בעמ' 3 לתשובות פרופסור גנאל לשאלת הבהרה מיום 24/10/1999). גם בתשובות הנוספות לשאלות ההבהרה של פרופסור גנאל מיום 07/11/1999 הוא עמד על מסקנות חוות דעתו. אמנם התובע לא סיפר לפרופסור גנאל על תאונה מאוחרת יותר שעבר ביום 02/12/1997, דבר חמור כשלעצמו לגבי התנהגות התובע שהוא עו"ד במקצועו, במיוחד כשהתברר שהוא לא עבד כ3- חודשים בגין התאונה המאוחרת ושהוגשה תביעה והתובע קיבל פיצוי בגינה בהסכם פשרה, אך פרופסור גנאל התייחס לתאונה זו בשאלות ההבהרה מיום 06/02/2000 וקבע, לאחר עיון במסמכים הקשורים לתאונה זו, שיש לשנות מחוות דעתו, שכן הם אינם מתייחסים לאזורי הגוף עליהם התלונן התובע ושאין בכך להשפיע או לשנות את נכותו בגין הצוואר והכתף. אמנם ביהמ"ש הוא הפוסק האחרון וחוו"ד מומחה ביהמ"ש הינה אחת מהראיות, אך במקרה זה, לאור העובדה שפרופסור גנאל לא נחקר בביהמ"ש ולאור חוות דעתו המפורטת ותשובותיו המפורטות לגבי שאלות ההבהרה, שלא עמדו למבחן בחקירה בביהמ"ש, אני מקבל את חוות דעתו ואת מסקנתו של פרופסור גנאל וקובע שהנכות הרפואית של התובע בגין התאונה נשוא התביעה הינה 14.5% נכות משוקללת. ב. הנכות התפקודית והקשר הסיבתי בין הפגיעה הרפואית לנזק אני סבור שבמקרה זה הנכות התפקודית לא עולה על הנכות הרפואית ולטעמי אף קטנה יותר מנכות זו, למרות שלטעמי יש במקרה זה לפסוק סכום גלובלי כפיצוי. לפי חוו"ד פרופסור גנאל עולה שמדובר בהגבלה קלה ביותר בטווח תנועות עמוד השדרה הצווארי, כשלגבי הכתף יש לו גם ספק לגבי האפשרות שמדובר בהגבלה עקב מצב נפשי וחשש מכאב. מהראויות והעדויות שנשמעו בפני, כולל עדויות החוקר הפרטי, ההקלטה והתמליל שערך וכן מעדות התובע עצמו, התרשמתי שהתובע מגזים באופן ניכר בתיאור הפגיעה בו, תוך דרמטיזציה מיותרת. לא ניתן להתעלם מכך שהתובע הוא עו"ד במקצועו ושהוא המשיך לעבוד כעו"ד (ואף המשיך לפגישה עסקית מיד לאחר התאונה) ורק בשנת 1998 סגר את משרדו ועבר לעבוד בביתו. לא מצאתי קשר בין המעבר המאוחר לעבודה בבית וסגירת המשרד לבין התאונה. מדובר בעו"ד מבוגר, יליד 1929, שבגיל 69 עובר לעבוד בביתו, כשהוא ממשיך להופיע בבתי משפט ואף לקבוע פגישות בשעות הערב, כעולה גם מדו"ח ועדות החוקר וכן מהתמליל של הקלטת לגבי עיסוקו כעו"ד, עיסוק הנמשך עד היום. גם לגבי הפסדי העבר ואי העבודה בסמוך לתאונה מעבר ל8- ימי מחלה, לא הביא התובע מסמכים המעידים על כך שלא הייתה לו הכנסה בתקופה הנ"ל (למרות שהעיד בביהמ"ש שמקווה למצוא את היומנים וכנ"ל לגבי דו"חות מע"מ ומ"ה) ואף העיד שייתכן והלך למשרד ושיכול להיות שבאו אליו אנשים (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 22/10/2000). גם אם צמצם התובע את עבודתו כעו"ד לפחות שעות לא הוכח שהדבר קשור לתאונה, שכן הוכח בפני שכאשר הייתה לתובע עבודה הוא עבד כעו"ד, כולל הופעות בבית המשפט ואף המשיך לעבוד במשרד כשנתיים לאחר התאונה, כשהירידה בעבודה יכולה להיות מוסברת במצב השוק, בגילו וברצונו של התובע לעבוד פחות (כשגם התובע מציין שמצבו הרפואי לא היה הסיבה היחידה לסגירת המשרד - ראה עמ' 14 לפרוטוקול). בהמשך החקירה מודה התובע בכך שסגירת המשרד נבעה למעשה מההוצאות של המשרד, שלא יכל לעמוד בהן עקב הקטנת הכנסותיו (בעמ' 16 לפרוטוקול), כשגם המעבר לבית לא צריך לגרוע מעבודתו כעו"ד, כשהתובע העיד שהוא רצה לדלל את התיקים ושהייתה לו עבודה. כל זאת כשהתובע עבר תאונה נוספת בחודש 12/97 שכתוצאה ממנה לא עבד 3 חודשים, שמעבר לכך שלא גילה אותה למומחה, גם אחריה הוא חזר לעבודה במשרד עד סגירתו בחודש 11/98. ניתן לראות גם שגם לפי דו"חות מ"ה בשנת מס 1996 ההכנסה מעסק הייתה 42,533.-, בשנת המס 1997 ההכנסה מעסק הייתה 36,238.- ש"ח ובשנת המס 1995 ההכנסה מעסק הייתה 65,421.- ש"ח. דהיינו, ראשית ניתן לראות שההכנסה בשנת 1996 קטנה בצורה יותר משמעותית מאשר השפעה של חודשיים (שכן התאונה הייתה בסוף חודש אוקטובר 1996). שנית, ההכנסה בשנת 1997 לא קטנה כמעט מזו של שנת 1996, למרות שלטענת התובע הוא לא עבד כלל עד יום 16/01/1997 ואח"כ עד חודש 04/97 עבד חלקית וגם אח"כ נפגע בעבודתו בצורה ניכרת. מדובר בעו"ד מבוגר שגם אם יש פגיעה מסוימת ביכולתו לעבוד או לשבת זמן ממושך אין הדבר פוגע בצורה משמעותית בעבודתו, בהתחשב גם בגילו, בעבודתו לפני התאונה, במעבר לעבודה בבית (שאינו קשור לתאונה) וכן בהתחשב בכך שלתובע יש גם כן עבר רפואי אפילו בכתף עצמה (20% נכות שמתוכם קיבל 10% נכות בגין התאונה) וכן עבר תאונה נוספת מאוחרת יותר (שבגינה פוצה בהסכם פשרה). בסופו של דבר, גם אם אלך לקראת התובע, שנכותו התפקודית זהה לנכות הרפואית בגובה 14.5%, אני סבור שבהתחשב בכל האמור לעיל, בגילו של התובע ובכך שמדובר בעו"ד שהמשיך בעבודתו, יש לפסוק לתובע סכום גלובלי. ג. פסיקת הפיצויים יש להבחין בין תקופת אי כושר, שלטענת התובע לא הלך 8 ימים לעבודה, לבין תקופה שעבד חלקית עד ליום 16/01/1997 ומיום 16/01/1997 ועד ליום 15/04/1997, כשאח"כ ממשיכה תקופת העבר עד הגיע התובע לגיל 70 ואף מעבר לכך (שכן כיום התובע כבר בן 72). בגין אי הכושר של התובע, מלא או חלקי עד חודש 04/97, אני פוסק לתובע סך גלובלי של 20,000.- ש"ח. בגין הפסד השתכרות מחודש 04/97 ואילך אני פוסק לתובע סך גלובלי של 40,000.- ש"ח. בנוסף יש לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 14,222.- ש"ח. לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי נוסף בגין הוצאות (שלא הוכחו כלל, כשלא הובאה כל קבלה למעט התשלום לפרופסור גנאל) וכן בגין עזרת צד ג', כשלא הובאו כל ראיות ועדויות לכך וכן אין כל הצדקה לכך לאור מצבו של התובע, מלבד תשלום ההוצאות בגין חוו"ד המומחה בסך של 3,888.- ש"ח, שאני פוסק לתובע. סה"כ אני פוסק לתובע סך של 78,110.- ש"ח. מסכום זה יש לנכות את הניכוי התיאורטי המשוערך של תגמולי המל"ל לפי חוו"ד שי ספיר בסך של 57,890.- ש"ח ליום 30/11/2000 ועל היתרה יש להוסיף שכ"ט עו"ד כדין. עורך דיןתאונת דרכיםשאלות משפטיות