מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים לעובד שנפגע ממלגזה:  פתיח התובע, יליד 1955, נפגע בתאריך 19.7.93, כתוצאה מפגיעה מלגזה, שהיתה נהוגה בידי נהג, שהועסק על ידי נתבעת 1. הצדדים הגיעו להסכמה כי מדובר בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. התאונה הוכרה כתאונה עבודה ע"י המל"ל ונקבעו לתובע 20% נכות לצמיתות, על ידי ועדה רפואית של המל"ל. שמיעתו של תיק זה החלה בפני שופטים אחרים, שהורו על מינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדי והפסיכיאטרי, והציעו לצדדים הצעות פשרה, אשר לא התקבלו על ידם. התיק הועבר לדיון בפני בתאריך 11.7.01. בתאריך 17.5.01 נשמעה עדותו של התובע ושל עד ההגנה מטעם הנתבעת. ישיבה נוספת הוקדשה לשמיעת עדותו של ד"ר קורן, שמונה בתיק זה כמומחה בתחום האורתופדי מטעם ביהמ"ש. לאחר שהתקבלה תע"צ של המל"ל, בדבר התשלומים ששולמו לתובע, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, כי יוגשו על ידם סיכומים בהתייחס לשאלת הנזק בלבד.   הנכות הרפואית       לתובע נקבעה נכות רפואית בשעור של 9.75% על ידי ד"ר קורן בתחום האורתופדי, ונכות זמנית של 10%, למשך 10 שנים, על ידי פרופ' טיאנו בתחום הפסיכיאטרי. תקופת הנכות הזמנית חלפה, ופרופ' טיאנו לא התבקש לשוב ולחוות דעתו בנוגע לנכות צמיתה.       ב"כ הנתבעים טוען, כי משבחר התובע שלא לפנות לועדה רפואית של המל"ל תחילה, והעדיף כי ימונו מומחים לצורך בדיקתו על ידי בית המשפט, אין להתייחס לקביעותיה של הועדה הרפואית מטעם המל"ל, שנעשו בשלב מאוחר יותר.       טענתו של ב"כ הנתבעים מוצדקת, לאור ההלכה שנקבעה על ידי כב' השופט אור ברע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4) 89. בנסיבות אלה, הנכות הרפואית שיש לקחתה בחשבון היא בשיעור של 9.75%, כפי שנקבעה על ידי ד"ר קורן ולא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית.   הנכות התפקודית 4.      ב"כ התובע טוען בסיכומיו, כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע, אינה משקפת את נכותו התפקודית, לא כל שכן את נזקיו והפסדיו האמיתיים. לדבריו, התובע עבד באופן סדיר אצל הנתבעת משנת 1979, וקודם במהלך השנים לתפקיד מנהל משמרת. בשל מגבלותיו הגופניות, שנגרמו עקב התאונה, הוצע לתובע לשמש כמנהל חצר, אך התובע לא היה מסוגל לבצע תפקיד זה, בהיותו חסר הכשרה מקצועית מתאימה. התובע העיד כי: "זה היה תפקיד משרדי. לא יכולתי לפתור את הבעיות של הפועלים, הרגשתי בושה לידם... התפקיד החדש היה גדול עלי" (עמ' 4 ש' 15). 5.      בשנת 1995 פוטר התובע מעבודתו. לדבריו הפיטורין נבעו מאי-יכולתו לבצע את תפקיד מנהל החצר, שהוטל עליו. הנתבעת 1 טענה, כי התובע לא פוטר בשל תפקודו הלקוי, אלא בשל עבירת משמעת חמורה שבוצעה על ידו, כפי שהעיד ע/ה יצחק דויטש בתצהירו. מר דויטש ביקש לחוס על התובע, ולא פירט בתצהירו במדויק את מהותה של עבירת המשמעת, אך התובע עצמו ציין, כי נאמר לו שהוא מפוטר לאחר שהביא בחורה למשרדו (עמ' 3 ש' 23). 6.      כאשר התובע נשאל מדוע לא ציין עובדה זו בתצהירו השיב: "אם אתה אומר שמה שכתוב בתביעתי ומה שכתוב בתצהירי, שפיטרו אותי בגלל התאונה זה לא אמת, אני אומר שאני חולה" (עמ' 3 ש' 25). לבסוף טען התובע, כי פיטוריו נבעו "גם בגלל זה וגם בגלל התאונה" (עמ' 4 ש' 3). למרות האמור לעיל טוען ב"כ התובע בסיכומי תשובתו, כי לולא התאונה היה התובע נותר במשרתו הקודמת וממשיך לעבוד במשך 16 שנים נוספות. 7.      אינני מקבלת את גרסתו של התובע, כי פיטוריו היו על רקע הקשיים בביצוע תפקידו החדש. התובע עצמו אישר, כי הנתבעת 1 ביקשה לקדמו בתפקיד, וציין כי לאחר שעבד במשרה חלקית חזר למשרה מלאה ועבד במשך שנה וחצי לאחר התאונה (עמ' 4 ש' 6).לא הובא עד כלשהו מטעם התובע, שיעיד כי התובע לא ביצע את תפקידו לשביעות רצונם של הממונים עליו, וכי זו היתה הסיבה לפיטוריו. התובע עצמו העיד, כי לא ביקש לחזור לתפקידו הקודם, ולא ציין בפני הממונים עליו, כי הוא מתקשה בביצוע תפקידו החדש (עמ' 8). גם ע/ה יצחק דויטש העיד "לא שמעתי מפיו שהתפקיד גדול עליו" (עמ' 10 ש' 26). 8.      גרסתה של הנתבעת, כי הפיטורין נבעו מעבירת משמעת של התובע, אושרה למעשה במהלך חקירתו הנגדית של התובע, ואין היא מצביעה על תפקודו הלקוי בעקבות התאונה. התובע העיד, כי לאחר פיטוריו עבד כשכיר במסעדה של גיסו, לאחר מכן פתח מסעדה משלו, אותה כינה קיוסק ועבד שם יחד עם אשתו (עמ' 8 ש' 21 ואילך). במועד עדותו ציין התובע, כי הוא בעלים של חנות מכולת, בה הוא מעסיק עובד שכיר ונעזר אף בקרובי משפחתו (עמ' 9 ש' 3). לדבריו, המכולת פתוחה מהבוקר עד הלילה ברציפות (עמ' 9 ש' 9). 9.      מדבריו של התובע עצמו ניתן ללמוד, כי נכותו התפקודית מגיעה לכל היותר כדי שיעור נכותו הרפואית, ואינה עולה עליה. לפיכך אני קובעת, כי הנכות התפקודית תועמד על 9.75%.   הפסד השתכרות בעבר 10.  אין מחלוקת, כי בתקופה בה שהה התובע בחופשת מחלה, שולם לו שכר מלא על ידי המל"ל. אין גם מחלוקת, כי למרות נסיבות פיטוריו של התובע, על רקע בעית משמעת, שולמו לו מענק פרישה והשלמת חיסכון לקרן מקפת, בסכום כולל של 54,553 ₪. בנוסף, נצברו לזכותו פיצויי פיטורין בקרן מקפת בסך של 33,465 ₪ (סעיפים 6-7 לתצהירו של מר דויטש). 11.  ב"כ התובע טוען, כי לפני התאונה השתכר התובע כ- 5,000 ₪ לחודש. לאחר קרות התאונה בחודש יוני 1993, ועד למועד פיטוריו של התובע בחודש אוגוסט 1995, השתכר התובע כ- 4,000 ₪ לחודש, ולכן נגרם לו לדבריו הפסד משוערך של 51,448 ₪. 12.  ב"כ הנתבעים לא התייחס בסיכומיו לסכום הנדרש בגין הפסד שכר בעבר, מאז שהתובע שב לעבודתו ועד שפוטר. בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובע זכאי לסכום הנדרש על ידו בסך 51,448 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. 13.  ב"כ התובע טוען, כי לאחר פיטוריו היה התובע מובטל במשך 10 חודשים, ולכן הוא זכאי לתשלום בגין תקופה זו. לאחר מכן החל התובע לעבוד במקומות שונים, כפי שפירט בעדותו, ונגרמו לו לדבריו הפסדי שכר נוספים. סבורה אני, כי לאור העובדה שהתובע פוטר מעבודתו על רקע עבירת משמעת, ללא קשר לתאונה, אין לחייב את הנתבעים בתשלום הפסדיו בגין תקופה זו, מעבר להפסד הנובע מנכותו התפקודית. בנוסף, התובע צירף תלושי שכר רק לגבי התקופה בה עבד במסעדה של גיסו, ודוחו"ת רווח והפסד של הקיוסק (נספחים ח, ט), וקשה ללמוד ממסמכים אלה על הפסדיו בפועל. בהעדר נתונים אני קובעת, כי הפיצוי הגלובלי לו זכאי התובע בגין הפסד שכר בעבר, מיום פיטוריו ועד למועד מתן פסק הדין יועמד על סך של 50,000 ש"ח.   הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד 14.  ב"כ התובע טוען, כי לאחר התאונה ובעקבותיה, נאלץ התובע לנסוע לטיפולים שונים. סך הוצאותיו לעבר מסתכם ב- 173 ₪ (משוערך) ולעתיד ב- 30,000 ₪. ב"כ הנתבעים טוען, כי הנהלת הנתבעת 1 מימנה את כל נסיעותיו במוניות לטיפולים, כפי שאישר התובע במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 2 ש' 20). בנוסף, מדובר בתאונה עבודה שהוצאותיו משולמות על ידי המל"ל. מקובלת עלי טענתו של ב"כ הנתבעים ולכן אינני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בפרט זה.   הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד 15.  התובע טוען, כי שילם עד היום סכום משוערך של 1,593 ₪ עבור הוצאות רפואיות (נספח י' לתצהיר עדותו הראשית). לדבריו, יהא עליו לשלם בעתיד סך של 9,100 ₪ עבור טיפולים נפשיים, כפי שהמליץ פרופ' טיאנו בחוות דעתו. 16.  ב"כ הנתבעים טוען, כי חלק מהקבלות שהוצגו על ידי התובע על רכישת תרופות, אינן שיכות לו כלל, כפי שהעיד התובע עצמו (עמ' 2 ש' 26). זאת ועוד. מאז שניתנה חוות דעתו של פרופ' טיאנו, לא קיבל התובע טיפול נפשי כלשהו, ולכן מדובר בדרישה תיאורטית, שאין לה בסיס. לחילופין נטען, כי מדובר בהוצאה רפואית שיש להשיתה על המל"ל. 17.  אין ספק, כי רכישת תרופות הקשורות לתאונה צריכה להיות ממומנת על ידי המל"ל, מאחר שמדובר בתאונת עבודה. לגבי הדרישה לתשלום בעתיד עבור טיפול נפשי, התובע עצמו העיד, כי שוחרר בעבר מצה"ל עקב בעיות נפשיות ולא סיפר על כך לפרופ' טיאנו (עמ' 7 ש' 5). התובע אף אישר, כי לא קיבל טיפול נפשי לאחר התאונה. לדבריו, חזר בתשובה והוא מטופל נפשית על ידי הרב שלו (עמ' 8 ש' 6 ואילך). בנסיבות אלה, אני סבורה כי אין לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד.   עזרת צד ג' 18.  לדברי ב"כ התובע, עקב מצבו הנפשי והפיזי לאחר התאונה, אין הוא מסייע עוד כבעבר בביצוע עבודות הבית, והוא נאלך להעזר בעזרת צד ג', הנאמדת בסך של 43,000 ₪. ב"כ הנתבעים טוען, כי התובע אינו מוגבל בתפקודו ואינו נזקק לעזרת צד ג'. 19.  אכן, לא הוכח כי התובע נזקק בפועל לעזרת צד ג', אך יש להניח כי בתקופה בה היה נתון בגבס (במשך שישה שבועות), נזקק לעזרה מסוימת של בני משפחתו. לפיכך, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' בעבר בסכום משוערך של 1,500 ₪.   הפסד השתכרות לעתיד 20.  ב"כ התובע הפליג בחישוב הפיצוי הנדרש בראש נזק זה, והגיע בחישוביו לסך של 416,859 ₪, עד הגיע התובע לגיל 65. ב"כ הנתבעים טוען, כי אין לפסוק לתובע כל פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד, ולחילופין, יש לפסוק סכום גלובלי נמוך, שלא יעלה על 10,000 ₪. 21.  החישוב הגלובלי יאה למקרה זו, בו חסרים נתונים עובדתיים על השתכרותו של התובע בפועל, בשנים האחרונות בהן הוא עובד כעצמאי בעל קיוסק/מכולת. בהתחשב בנכותו התפקודית של התובע, שהועמדה על 9.75% ובגילו של התובע, אני קובעת כי ישולם לו פיצוי גלובלי בסך של 120,000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעתיד.   כאב וסבל 22.  התובע זכאי לפיצוי בגין 9.75% בצירוף ריבית מיום התאונה ובניכוי גיל.   ניכויים 23.  ב"כ התובע שכח להתייחס בסיכומיו ובסיכומי התשובה לשאלת הניכויים, וחבל שכך נהג. בהיות התאונה בה נפגע התובע תאונה עבודה, יש לנכות מכל סכום שנפסק לזכותו את תשלומי המל"ל, כמפורט בחוות דעתו האקטוארית של מר שי ספיר, שהוגשה בתאריך 12.1.03 בהסכמת ב"כ התובע. 24.  כזכור, לתובע נקבעה על ידי המל"ל נכות של 20%, ולכן מדובר בניכוי של גמלת נכות, שהתובע מקבל ויקבל בעתיד, וכן של דמי הפגיעה ששולמו לו ע"י המל"ל. לאור סכום הניכויים, אין ספק כי מדובר במקרה, שבו החלטתו של התובע להשהות את פנייתו למל"ל, עד לאחר קביעת נכותו על ידי מומחה מטעם ביהמ"ש - היתה בעוכריו. 25.  אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים, כי יש לנכות את דמי האבטלה שקיבל התובע, או את הסכום ששולם לו כפיצויי פיטורין, מאחר שאין קשר בין תשלומים אלה לבין התאונה. אינני מקבלת גם את הדרישה להחזר שכ"ט המומחה ד"ר קורן, ששולם על ידי הנתבעת, לאור העובדה שד"ר קורן מצא כי נגרמה לתובע נכות בעקבות התאונה.   סיכום מאחר שנראה, כי תביעתו של התובע "נבלעת" על ידי תגמולי המל"ל, ואין על הנתבעים ולשלם לו סכום נוסף, אני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו ובשכ"ט עורך-דינו.  פיצוייםציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מלגזה