מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פינוי הבן של שוכר מדירה בשכירות: רקע ותמצית המחלוקת 1. בפני תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מדירה שברח' העצמאות 28, בת ים (להלן: "הדירה"). התובעת השכירה את הדירה למנוח ז"ל (להלן: "הדייר החוזי" או "האב") בהתאם לחוזה שכירות מיום 18.11.1985 (להלן: "חוזה השכירות"). הדייר החוזי נפטר ביום 22.1.03. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הינו בנו של הדייר החוזי. במהלך ניהול התביעה היו הנתבע והנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") נשואים. הנתבע 3 הינו בנו של הנתבע (להלן: "אוראל"), והנתבעים 4-5 הינם ילדיהם המשותפים של הנתבע והנתבעת. ביום 3.1.13, לאחר הגשת סיכומי התביעה, הודיע ב"כ הנתבעים כי הנתבע והנתבעת התגרשו וכי הנתבעת עזבה את הדירה עם ילדיהם המשותפים, הנתבעים 4-5. הנתבע ובנו אוראל, מחזיקים כיום בדירה. הצדדים חלוקים באשר למעמדו של הנתבע בדירה. טענות התובעת 2. התובעת עוסקת בניהול נכסים עבור המדינה לצורך מתן פתרונות דיור לזכאים על פי קריטריונים אותם קובע משרד הבינוי והשיכון. התובעת השכירה את הדירה לאביו של הנתבע בהתאם לחוזה שכירות מיום 18.11.1985. לאחר פטירת האב פלש הנתבע אל הדירה, ובהמשך צירף אליו את יתר הנתבעים. טענת הנתבע כי הינו בגדר "דייר ממשיך" על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"), נדחתה על ידי הועדה להקניית זכויות אצל התובעת, וזאת לאחר שנקבע כי אינו עומד בקריטריונים הקבועים בחוק. התובעת טוענת כי הנתבע לא התגורר עם הדייר החוזי טרם פטירתו במשך 3 שנים רצופות. דו"ח מעגל שנערך על ידי התובעת מצביע על כך שבשנת 2001 הנתבע לא התגורר בדירה. בנוסף, טוענת התובעת כי בתקופה מסוימת התגורר הנתבע באילת ולא בדירה. אשר על כן, טוענת התובעת כי אין הנתבע זכאי להחזיק בדירה, וממילא גם יתר הנתבעים אינם זכאים להחזיק בה. טענות הנתבעים 3. כאמור, במהלך ניהול המשפט היו הנתבע והנתבעת נשואים וניהלו את הגנתם בצוותא. הנתבעים טענו כי הנתבע גדל בדירה מאז היה ילד, והוא מתגורר בה ברציפות משנת 1997. הנתבע סייע לאביו, שהיה נכה צה"ל וטיפל בכל ענייניו. בשנת 2002 התקבל הנתבע לעבודה בחברת אשד נכסים, במסגרתה נשלח לביצוע פרויקט באילת. הפרויקט נמשך 5 חודשים, מיוני 2002 ועד אוקטובר 2002. לאור עלויות הטיסה הגבוהות, הוצע לנתבע כי יוציא כרטיס תושב של העיר אילת וכך יחסוך בעלויות. אשר על כן, עדכן הנתבע את כתובתו לכתובתו של עמית לעבודה. לטענת הנתבע, על אף שינוי הכתובת, בפועל התגורר כל הזמן בדירה ויחד עימו התגורר בנו אוראל (הנתבע 3). הנתבעת הצטרפה אליו בשנת 2003, וילדיהם המשותפים (הנתבעים 4-5) נולדו בדירה. עוד טוען הנתבע כי במשך כל השנים היתה הדירה מרכז חייו, והדבר לא השתנה עת עבד באילת. חפציו נותרו בדירה, בנו אוראל המשיך להתגורר בה, והוא עצמו חזר לשם בתדירות גבוהה. בהמשך להודעת ב"כ הנתבעים כי הנתבע והנתבעת התגרשו, הוגשו שני כתבי סיכומים. בסיכומים מטעם הנתבעים 1 ו-3 חזר הנתבע על טענותיו, המקנות לו לשיטתו זכות של "דייר ממשיך" על פי החוק. בסיכומים מטעם הנתבעים 2, 4 ו-5 נטען כי הנ"ל עזבו את הדירה ולכן הסעד המבוקש נגדם התייתר ויש למחוק אותם מהתביעה ללא צו להוצאות. המסגרת הראייתית 4. מטעם התובעת העיד: עת/1 - מר אלי שחר מטעם הנתבעים העידו: ענ/1 - מר מומי אוסידון ענ/2 - מר בועז חסון ענ/3 - הגב' שרה ערוסי ענ/4 - הנתבע ענ/5 - הנתבעת ענ/6 - הגב' יפית ערוסי ענ/7 - הגב' מורן ערוסי יצוין כי שמיעת הראיות הסתיימה בישיבת יום 6.9.11, ואולם לאחר מכן נעתרה בקשת הנתבע להביא ראיות נוספות, והתקיימה ישיבת הוכחות משלימה. דיון ומסקנות המסגרת המשפטית 5. המסגרת המשפטית מעוגנת בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי התשנ"ח - 1998 (לעיל: "החוק"). "דייר ממשיך" על פי סעיף 1 לחוק הוא: "בן זוגו של זכאי שנפטר... לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו... ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי..." "זכאי" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ"מי שמתגורר בדירה ציבורית תקופה של חמש שנים לפחות, ואין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים". זכותו לשכירות של דייר ממשיך נקבעה בסעיף 3 לחוק. בנוסחו המקורי של החוק, שחוקק בשנת 1998, נקבע כדלקמן: "3. (א) נפטר זכאי ... יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו... ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין. (ב) הוראות סעיף זה יחולו על הדייר הממשיך, אם לא הייתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי... וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים". 6. בשנת 2009, במסגרתו של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט- 2009 (להלן: "חוק ההסדרים"), הוכנס תיקון עקיף לחוק זכויות הדייר (תיקון מס' 3). בסעיף 69(2) לחוק ההסדרים תוקן נוסחו של סעיף 3, ונוסחו כיום הינו: "3. (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים. (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי- יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים". הנה כי כן, סעיף 3 לחוק מנוסח כיום בצורה שונה וקובע תנאים מחמירים יותר מבעבר החלים על מי שהוכר כדייר ממשיך. בעוד שהנוסח הישן של סעיף 3 הקנה זכות אוטומטית לדייר הממשיך להמשיך ולהתגורר בדירה, הרי שנוסחו העדכני של סעיף 3 מחייב דייר ממשיך, שאינו זכאי באופן עצמאי לדיור ציבורי, לפנות את הדירה בתוך 9 חודשים מיום הודעת משרד הבינוי והשיכון בדבר אי זכאותו לדירה. 7. במקביל לתיקון החוק, קבע המחוקק גם הוראות מעבר בסעיף 70 לחוק ההסדרים: "70. (א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה, ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009), התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה. (ב) הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה, יחולו גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות". על פי הוראות המעבר, קיימת הבחנה בין מי שהתגורר עם הזכאי, ביום הקובע (1.8.09) לבין מי שלא התגורר עם הזכאי ביום זה. לגבי מי שהתגורר עם הזכאי במועד הקובע, נקבע בסעיף 70(א) כי אם הדייר הממשיך התגורר בדירה 4 שנים ברציפות, הרי שיחול עליו ההסדר הישן, כפי שהורה סעיף 3 לפני תיקונו. חלופה זו אינה רלבנטית בעניננו, שכן הדייר החוזי נפטר בשנת 2003, דהיינו לפני המועד הקובע. לגבי מי שלא התגורר עם הזכאי במועד הקובע, נקבע בסעיף 70(ב) כי יחול עליו ההסדר החדש, הדורש גם זכאות של הדייר הממשיך עצמו לדיור ציבורי, אלא אם כן התגורר הדייר הממשיך לפחות 4 שנים רצופות בדירה "עם הזכאי או כדייר ממשיך", בין אם לפני פטירת הזכאי ובין אם לאחר מכן. הווה אומר, בכדי להדוף את התביעה, על הנתבע לענות על הגדרת "דייר ממשיך", דהיינו להתגורר עם אביו שלוש שנים טרם פטירתו, ובסך הכל לגור בדירה ארבע שנים ברציפות. גדר המחלוקת 8. אין חולק כי אבי הנתבע הינו "זכאי" על פי הגדרת החוק. בדיון מיום 8.2.10 הודיעו באי כוח הצדדים לפרוטוקול כי: "מוסכם כי המחלוקת הינה בשאלה האם הנתבע התגורר עם אביו שלוש שנים קודם פטירתו". (עמ' 1 שורה 13 לפרוטוקול). נטל השכנוע מוטל על מי שדורש זכויות של דייר ממשיך, ואם לא עלה בידו לעשות כן- אין הוא זכאי להחזיק במושכר. (ע"א (מחוזי ת"א) 2054/01 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' ואחניש (12.2.05), וכן ד. בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר, מהדורה שנייה, עמ' 348(2)). אשר על כן, השאלה היחידה במחלוקת הינה האם הצליח הנתבע להוכיח כי התגורר עם אביו, הדייר החוזי, במשך שלוש שנים רצופות טרם פטירת האב, דהיינו לפחות מיום 22.1.2000. הכרעה 9. לאחר שבחנתי את כל הראיות בתיק, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח את הנדרש ועל כן דין התביעה להתקבל. ראיות התובעת 10. מטעם התובעת העיד מר אלי שחר (להלן: "מר שחר"). מר שחר ציין בתצהירו כי הדירה הושכרה לדייר החוזי בשנת 1985. לאחר פטירת הדייר החוזי, הגיע הנתבע ביום 5.2.03 למשרדי התובעת וביקש לבדוק את זכאותו למגורים בדירה. הנתבע החל בהליך של קבלת אישור למגורים באמצעות פניה לוועדה להקניית זכויות חוזיות וטען כי הינו "דייר ממשיך". מר שחר ציין כי, אומנם פתח הנתבע בהליך, אולם לא פעל בצורה סדירה ולא המציא מסמכים שהתבקש, ועל כן נסגר התיק ביום 5.2.04. לאחר פניה נוספת של הנתבע, ולאור התחשבות במצבו, ניתנה לו ארכה להשלמת הליך הלגליזציה. ביום 27.8.07 התקבלה החלטת הועדה העליונה במשרד הבינוי והשיכון הדוחה את בקשת הנתבע ללגליזציה, על בסיס הקביעה כי לא התגורר עם הדייר החוזי 3 שנים טרם פטירתו. החלטת הועדה העליונה נסמכה על דו"חות ביקורי מעגל, אשר צורפו לתצהירו של מר שחר (נספח ט'). בחקירתו הנגדית הסביר מר שחר, כי ביקורי המעגל נערכים פעם בשנה ע"י משרד חקירות (עמוד 19 שורות 27-31 לפרוטוקול). 11. בחינת דו"חות ביקורי המעגל מעלה את הנתונים הבאים: בדו"ח המעגל מיום 26.6.01, בסעיף א' שכותרתו "פרטי המתגוררים בדירה", מצוינים שני שמות: ערוסי דוד (הדייר החוזי, אבי הנתבע) וערוסי יפית (אחות הנתבע, להלן: "יפית"). הווה אומר, הנתבע לא מוזכר כמי שמתגורר בדירה. בדו"ח מעגל מיום 13.11.02. בסעיף א' נכתב כי בדירה מתגוררים: ערוסי דוד, ערוסי יהודה (הנתבע) וערוסי יפית. דו"ח נוסף נושא תאריך מודפס ביום 24.8.03, כאשר הביקורים המפורטים בו נערכו, על פי הרשום בו, במועדים אלה: 2.11.03; 16.11.03; 17.11.03. בדו"ח זה מציין הסוקר כי "תושאלו שכנים, שם המשפחה מופיע על ת.ד. מסרו כי בדירה גרה אשה בשם יפית. השארנו הודעה ולא יצרה קשר". 12. בנוסף, צורפה לתצהיר מר שחר תמצית רישום ממרשם האוכלוסין (נספח ט' להלן: "מרשם האוכלוסין"). על פי הרישומים במרשם האוכלוסין, החליף הנתבע מספר כתובות במהלך חייו. בזמנים הרלוונטיים אלו הן הכתובות שנרשמו במרשם האוכלוסין: ביום 18.5.99 מצוינת כתובת הדירה כמענו של הנתבע. ביום 17.7.02 מצוין רחוב קיסוס 3, אילת, כמענו של הנתבע. ביום 14.1.03 שוב מצוינת כתובת הדירה כמענו של הנתבע (ומאז לא שונתה כתובתו). התובעת מבקשת ללמוד מנתוני מרשם האוכלוסין כי במשך 6 חודשים, החל מחודש יולי 2002 ועד לחודש ינואר 2003, לא התגורר הנתבע בדירה אלא באילת. התובעת טוענת בסיכומיה כי "בנתוני המרשם יש משום ראיה מרכזית באשר למקום מגורי הנתבע" (סעיף 14 לסיכומי התביעה). 13. לאחר שבחנתי את הדברים, הריני קובעת כי במקרה דנן, אין ברישומי מרשם האוכלוסין כדי להכריע את הכף בשאלת מגורי הנתבע בדירה. לפי סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965, "הרישום במרשם, כל העתק או תמצית ממנו וכן כל תעודה שניתנה לפי חוק זה יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום..." דהיינו, כתובת הרשומה במרשם האוכלוסין אינה מהווה ראיה חלוטה בדבר הכתובת הנכונה אלא רק ראייה לכאורה, שהרי ניתן לשנותה על ידי הצהרה בלבד. יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כב' השופטת מיכל רובינשטיין בעת"מ (מחוזי ת"א) 1176/03: "כמובן, שאין לראות ברישום הכתובת במשרד הפנים חזות הכל. על פי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה - 1965, כתובת רשומה במרשם אוכלוסין הוא אומנם פריט מהפריטים הרשומים של תושב בישראל, אולם רישום זה הוא רק ראיה לכאורה לתוכנו של אותו פריט, וניתן לבצע כל שינוי בו על פי הצהרה בלבד". (עת"מ (מחוזי ת"א) 1176/03 ארביב נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (27.6.05)). כפי שרישום כתובת הדירה כמענו של הנתבע בתקופה שמיום 18.5.99 ועד 16.7.02 אינו מלמד כשלעצמו על מגוריו בדירה בתקופה זו, כך גם רישום הכתובת באילת בתקופה שמיום 17.7.02 ועד 13.1.03 אינו מלמד כשלעצמו על מגוריו באילת בתקופה זו. 14. באשר לדו"חות ביקורי מעגל- דו"חות ביקורי מעגל הינם בגדר "רשומה מוסדית" כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971, (להלן: "הפקודה"). דו"חות ביקורי המעגל עומדים בתנאים הבסיסיים הקבועים בסעיף 36 לפקודה: עמידר הינו "מוסד" כהגדרתו בסעיף 35 לפקודה, ביקורי המעגל נערכים, מידי שנה בשנה, במהלך הניהול הרגיל והשוטף של הדיור הציבורי וקיים נוהג אצל עמידר לערוך דו"חות כאמור. בשים לב לכך שדו"חות ביקורי המעגל של עמידר עונים על התנאים הנדרשים בסעיף 36 לפקודה, הרי הם בגדר "רשומה מוסדית", והינם קבילים להוכחת אמיתות תוכנם. (ת.א. (שלום ת"א) 28583/04 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' רוזה (27.11.11)). בתי המשפט שבו וקבעו כי הסתמכות על דו"חות הביקור הינה סבירה, שכן דו"חות אלה נערכים בזמן אמת ויכולים לשפוך אור על זהות המתגוררים בדירה (עת"מ (מחוזי ת"א) 1687/07 מזרחי נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (25.12.07)). 15. כאמור לעיל, בדו"ח ביקור מעגל מיום 26.6.01 לא רשום הנתבע כמי שמתגורר בדירה יחד עם אביו, הדייר החוזי, וזאת להבדיל מאחותו ששמה נרשם (להלן: "דו"ח 2001"). לעומת זאת, בדו"ח מיום 13.11.02 רשומים האב, הנתבע ואחותו כמתגוררים בדירה (להלן: "דו"ח 2002"). בניסיון להסביר את ההבדלים בין הדו"חות, טען הנתבע כי לאור מצבו הבריאותי של האב, ככל הנראה הוא לא ידע על מה הוא חותם: "אבא היה נכה צה"ל, הלום קרב... הוא נפל לסמים עם השנים. ... בשנת 2001 גרתי בדירה. מגיעים אנשים מסבב מעגל לאדם חולה בנפשו, מחתימים אותו, הוא לא יודע בכלל על מה הוא חותם. הוא היה מוצף בכדורים..." (עמ' 13 שורות 12-25 לפרוטוקול). כחיזוק לטענת הנתבע, העידה אחותו יפית, אשר על פי דו"חות ביקורי המעגל, התגוררה גם היא בדירה: "ש. בדו"ח משנת 2001 מצויין כי רק את גרה עם אביך ויהודה לא גר. איך את מסבירה את זה? ת. אני לא יכולה להיכנס לדעתו של אבא שלי. הוא לא היה בן אדם כל כך בריא ושקול וחושב מה לעשות... אני משערת שאני יודעת כשרושמים יותר ילדים היו לוקחים יותר כסף דרך חלמיש. אולי מזה הוא חשש." (עמ' 21 שורות 14-18 לפרוטוקול). גרסה זו אינה מתיישבת עם כלל הראיות בתיק. ראשית יצוין, כי לא הובאה כל ראיה באשר למצבו הבריאותי של האב. בנוסף, ההסבר שניתן על ידי יפית, כאילו האב חשש להעלאת דמי השכירות, אינה עולה בקנה אחד עם דו"ח 2002 שבו מוזכרים האב, הנתבע ויפית ועל כן אין בידי לקבלו. העובדה כי דו"ח 2001 מאזכר את יפית ושותק לגבי הנתבע, מלמדת כי הנתבע, להבדיל מיפית, לא התגורר בדירה בתקופה הרלבנטית. הדעת נותנת כי לו היה הנתבע מתגורר בדירה עם אביו ויפית, היה הדבר בא לידי ביטוי בדו"ח 2001, כפי שאכן בא לידי ביטוי בדו"ח 2002. הנה כי כן, דוחו"ות ביקורי המעגל מלמדים כי הנתבע לא התגורר בדירה עם אביו בשנת 2001, ומשמעות הדברים היא כי לא התגורר עם הדייר החוזי שלש שנים טרם פטירתו. 16. עוד טוענת התובעת כי בתקופה מסוימת בשנת 2002 התגורר הנתבע באילת, באופן שקטע את רצף מגוריו בדירה. הנתבע טוען כי המדובר בתקופה קצרה, בת מס' חודשים, במהלכה נאלץ ללון מידי פעם באילת לצרכי עבודה. לטענת הנתבע מרכז חייו לא השתנה ונותר הדירה, בה התגורר בנו אוראל, ועל כן לא ניתן לומר כי הזיקה הפיזית לדירה התנתקה. 17. הנתבע צירף לבקשת הרשות להגן מטעמו מכתב ממעסיקתו, חב' אשד ניהול נכסים (1993) בע"מ, אשר צוין בו כי הנתבע "עבד בחברתנו בפרוייקט באילת, מ-6/2002 ועד 10/2002" הנתבע העיד כי "כל הסיפור הזה עם אילת היה סיפור, שגם התפוצץ באמצע. שלחו אותי לפרויקט שהיה אמור להימשך חצי שנה, והתפוצץ אחרי שלושה חודשים ושלחו אותי הביתה. כל הסיפור היה מיולי עד אוקטובר." (עמ' 15, שורות 9-11 לפרוטוקול). כאשר נשאל הנתבע באיזו תדירות שב לדירה, השיב "לפחות פעם בשבוע וסופי שבוע." (עמ' 15, שורה 13 לפרוטוקול). גם יפית (אחותו של הנתבעת) סיפרה בחקירתה כי הנתבע התגורר באילת: "ש. כמה זמן גר יהודה באילת? ת. מספר חודשים. שלושה או ארבעה חודשים" (עמ' 20 שורות 16-17 לפרוטוקול). וכך גם אחותו השנייה, הגב' מורן ערוסי (להלן: "מורן"), שהעידה: "ש. כמה זמן יהודה היה באילת? ת. הוא עבד שם. בערך שלוש חודשים." (עמ' 22 שורות 12-13 לפרוטוקול). אשר על כן, בהתבסס על העדויות האמורות, הריני קובעת כי אכן הנתבע התגורר באילת במשך מספר חודשים במהלך שנת 2002 . יחד עם זאת, עולה השאלה, האם תקופת מגורים זו באילת מביאה לקטיעת רצף המגורים בדירה ובכך לפגיעה בזכויות הנתבע כדייר ממשיך? לא מצאתי הכרח להכריע בשאלה האם הנסיבות המתוארות מהוות נתק ברצף מגורי הנתבע בדירה (כטענת התובעת), שכן ממילא לא יהא בכך כדי לסייע לנתבע. גם אם אניח, לטובת הנתבע, כי אכן לא נותקה הזיקה בינו לבין הדירה בתקופת עבודתו באילת, הרי אין בכך לשנות את התוצאה וזאת בשים לב לדו"ח המעגל מיום 26.6.01. כאמור לעיל, מדו"ח ביקור המעגל מיום 26.6.01 , עולה כי במועד זה לא התגורר הנתבע בדירה, ודי בכך כדי להביא למסקנה כי הנתבע לא התגורר עם אביו במשך שלש שנים רצופות טרם פטירת האב. ראיות הנתבעים 18. מטעם הנתבעים העידו 7 עדים: הנתבע, הנתבעת, אחיות הנתבע, אימו של הנתבע ושני שכנים. כל העדים טענו בתצהירם ובחקירותיהם כי הנתבע התגורר בדירה בשלוש השנים שקדמו לפטירת אבי הנתבע. תצהירו של הנתבע היה קצר ביותר והתפרש על פני עמוד וחצי בלבד. הנתבע סיפר כי אביו היה נכה צה"ל וכי הנתבע הוא שעזר לו וטיפל בו כל השנים. הנתבע ציין כי הוא מתגורר בדירה מאז היותו ילד, למעט תקופה של שנתיים בה גר עם אימו לאחר גירושי הוריו. הנתבע הדגיש כי החל משנת 1997 הוא מתגורר בדירה באופן רצוף. בהמשך תצהירו סיפר הנתבע על עבודתו באילת שנמשכה מספר חודשים בשנת 2002 והסביר כי שינה את כתובתו לאילת על מנת לזכות בהטבות המוצעות לתושבי אילת בטיסות. הנתבע הזכיר כי הינו מגדל לבדו את בנו (הנתבע 3) שנולד לו מקשר קודם. בינואר 2003 נפטר אבי הנתבע בפתאומיות. באותה שנה עברה הנתבעת להתגורר עימו בדירה ובפברואר 2004 הם נישאו ובהמשך נולדו ילדיהם, הנתבעים 4-5. הנתבע לא צירף כל ראיה פוזיטיבית - אובייקטיבית למגוריו בדירה. כל שצורף לתצהירו אלה התכתבויות מול ב"כ התובעת, תמצית רישום ממרשם האוכלוסין, תעודת פטירה של האב ופסק דין משנת 2009 של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, לפיו הוענקה לנתבע משמורת קבועה על בנו אוראל. הנתבע לא צירף מכתב או חשבון כלשהו שנשלחו עבורו לכתובת הדירה במועדים הרלוונטיים. הדבר מעורר תמיהה בעיקר נוכח העובדה כי בשנים אלה התקיימו הליכים משפטיים בדבר המשמורת הזמנית על הנתבע 3, שהוענקה בסופו של דבר לנתבע. הנתבע 3, אוראל, נולד ביום 14.8.01 (פסק דין מיום 6.9.07, צורף לתצהיר הנתבע). בחקירתה הנגדית של יפית היא סיפרה כי "אוראל הגיע אלינו לקראת חודש מאי 2002" (עמ' 20 שורה 23 לפרוטוקול). הווה אומר, הנתבע קיבל משמורת זמנית על אוראל בשנת 2002, לצורך כך, ברי כי התנהלו דיונים בעניינו ואף נערכו "ביקורי בית" במקום מגוריו של הנתבע. על אף זאת, לא הוצגו מסמכים או הזמנות לדיונים בבית המשפט לענייני משפחה בהם מצוינת כתובת הנתבע. 19. משלא הוצגו ראיות חיצוניות כלשהן, אשר היה בהן כדי לבסס את גרסתו של הנתבע, הרי יש בכך משום הימנעות מהבאת ראיה באופן המטה את הכף לחובתו של הנתבע. מחדל הנתבע להביא ראיות חיצוניות לביסוס גרסתו מקבל משנה תוקף בשים לב לכך שניתנה לו, לבקשתו, הרשות להשלים את ראיותיו, אף שתמה שמיעת הראיות. הגם שהנתבע אכן הביא ראיות נוספות, הרי אין די בהן כדי להוכיח מגורים רצופים בדירה מיום 22.1.2000. 20. תצהיר הנתבעת היה קצר אף הוא, והתפרש על פני עמוד אחד. הנתבעת סיפרה בתצהירה כי בתחילת שנת 2003 עברה להתגורר עם הנתבע בדירה. עוד הוסיפה הנתבעת כי הנתבע מתגורר בדירה ברציפות משנת 1997. בחקירתו הנגדית של הנתבע, סיפר הנתבע כי הכיר את הנתבעת בשנת 2002, וכי "היא יודעת רק מאוקטובר 02" מה היה בדירה. (עמ' 14 שורות 19-24 לפרוטוקול). בחקירתה, חזרה הנתבעת על גרסה זו: "... הכרתי את יהודה באוקטובר 2002. לא היתה לנו הכרות לפני זה, וגם לא עם האב המנוח..." (עמ' 16 שורות 18-19 לפרוטוקול). לאור דברים אלה, הרי הצהרת הנתבעת בדבר מגורי הנתבע בדירה משנת 1997 הינה עדות שמועה אשר אין לקבלה, שכן, לנתבעת אין ידיעה אישית בדבר מגורי הנתבע קודם לחודש אוקטובר 2002, עת הכירה את הנתבע. 21. מטעם הנתבעים העידו גם אחיות הנתבע ואימו וכן שני שכנים בבניין בו מצויה הדירה. יצוין, כי תצהירי העדים הינם קצרים, לאקוניים, כוללים סעיפים בודדים וזהים בתוכנם. ענ/1, מר מומי אוסדון (להלן: "מר אוסדון"), שכן בבניין, הצהיר כי הוא גר בבניין מאז שנת 1996, וכי ממועד זה הוא מכיר את הדייר החוזי והנתבע אשר התגוררו ביחד. ענ/2, מר בועז חסון (להלן: "מר חסון"), שכן בבניין, הצהיר כי הוא מתגורר בשכנות למשפחת הנתבע מאז שנת 2000. וממועד זה הוא מכיר את הדייר החוזי ואת בנו הנתבע שהתגורר עמו בדירה. ענ/3, גב' שרה ערוסי (להלן: "גב' ערוסי"), אשתו לשעבר של הדייר החוזי ואימו של הנתבע, הצהירה כי משנת 1997 החליט הנתבע לעבור סופית לאביו ומאז הוא גר עמו, תמך ועזר לו בכל דבר שהזדקק לו. ענ/6, גב' יפית ערוסי (לעיל: "יפית"), אחות הנתבע, הצהירה כי התגוררה בדירה מאז ילדותה וארבעה חודשים לאחר פטירת האב עזבה אותה. יפית סיפרה כי כאשר קיבל הנתבע את הצעת העבודה באילת בשנת 2002 הוחלט כי בנו אוראל יישאר בדירה איתה ועם האב, כאשר כל סוף שבוע ומידי פעם גם באמצע השבוע הגיע הנתבע להיות עם בנו. ענ/7, גב' מורן ערוסי (לעיל: "מורן"), אחות הנתבע, הצהירה כי הנתבע ויפית התגוררו עם אביהם בדירה. היא עצמה נהגה לבקר את האב בדירה ולסייע בגידול אוראל. בזמן עבודתו של הנתבע באילת היו כל חפציו בדירה והוא היה מגיע לעיתים קרובות לדירה לעזור עם הילד. באוקטובר 2002 סיים הנתבע את עבודתו באילת וחזר לגור בדירה. סקרתי את עדויות ההגנה ואולם לא מצאתי כי יש בהן כדי לבסס את טענת הנתבע. 22. מר אוסדון סיפר בחקירתו כי היה רואה את הנתבע במשך השנים, אך לא זכר תאריכים. עם זאת הוא חזר והדגיש כי "אני יודע שמאז שהאבא נפטר הוא היה גר שם." (עמ' 8 שורות 6-7 לפרוטוקול). כאשר נשאל בחקירה החוזרת מי גר בדירה לפני פטירת האב, השיב מר אוסדון "גר שם האבא. לגבי הילדים, אני לא זוכר בדיוק. אני לא נכנסתי אליהם הביתה." (עמ' 8 שורה 11 לפרוטוקול). עדותו של מר חסון לא יכולה להועיל לנתבע שכן היא עומדת בסתירה לגרסת הנתבע עצמו ואחותו מורן. מר חסון העיד כי בדירה התגוררו באופן רצוף הנתבע, אביו, אחותו יפית ואחותו מורן (עמ' 8 שורה 30 לפרוטוקול), זאת כאשר מורן עצמה העידה כי תמיד גרה עם אימה ולא עם אביה (עמ' 21 שורות 30-31 לפרוטוקול). בנוסף העיד מר חסון כי הנתבע התגורר כל הזמן באופן רצוף בדירה: "ש. ואם אני אומרת לך שהיתה תקופה שיהודה לא היה גר בדירה? ת. אני לא זוכר כזה דבר. בכל הפעמים שבאתי תמיד ראיתי אותו בבית. ... ש. היה מצב שיהודה עזב את הדירה? ת. לא, אני לא זוכר מצב כזה. ש. ואם אני אומרת לך שהוא מודה שהוא עזב לתקופה מסוימת? ת. תמיד אני ראיתי אותו בבית" (עמ' 9 שורות 5-12 לפרוטוקול). גרסה זו לא עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע לפיה בשנת 2002 נעדר מן הדירה למשך תקופה מסוימת לצרכי עבודה באילת. נתתי דעתי לעדויותיהן של גב' ערוסי, יפית ומורן אשר העידו כי הנתבע התגורר בדירה משנת 1997 בדירה. מאחר שמדובר בקרובות משפחה של הנתבע, אשר יש להן אינטרס בתוצאות ההליך, ומאחר שהעדויות לא נתמכו בראיות אובייקטיביות חיצוניות, לא מצאתי כי יש בהן כדי להכריע את הכף לטובת הנתבע. 23. לאחר שבחנתי ביסודיות את ראיות ההגנה, לא שוכנעתי כי עלה בידי הנתבע לבסס את טענתו למגורים בדירה עם אביו המנוח שלוש שנים טרם פטירתו. התוצאה היא, כי הנתבע אינו זכאי למעמד של "דייר ממשיך" בדירה. מעמד הנתבעים 2, 4, 5 24. בהינתן הקביעה כי הנתבע אינו בגדר "דייר ממשיך" בדירה, אזי יש לקבל את התביעה כנגד הנתבע ובנו (הנתבע 3), וממילא גם כנגד הנתבעת וילדיה, הנתבעים 4-5, אשר התגוררו בדירה מכוחו של הנתבע. נוכח האמור, אין בידי להיעתר לבקשת ב"כ הנתבעת למחיקת התביעה נגדה. יחד עם זאת, נרשמה הצהרת ב"כ הנתבעת כי הנתבעת וכן נתבעים 4 ו-5 עזבו את הדירה, ובנסיבות אלה, לא יהא מקום לחייבם בהוצאות. סוף דבר 25. התביעה מתקבלת. על הנתבעים לפנות את הדירה ולהחזיר את החזקה בה לידי התובעת כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ. בכדי ליתן לנתבעים זמן התארגנות הריני מורה כי הפינוי יהיה בתוך 90 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאור נכונות הנתבע להגיע לפשרה (אשר סורבה ע"י התובעת), ובשל נסיבותיו האישיות של הנתבע, אינני רואה לנכון לחייבו בהוצאות. פינוי מושכרשכירותפינוי