מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובד פלסטיני עקב אי הגעה לעבודה:1. לפנינו תביעתו של התובע תושב ברג' שבשטחים המצויים בשליטת הרשות הפלסטינית לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת , הפרשי שכר עבודה וזכויות סוציאליות שונות בסך 45,955 ₪. 2. הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בביצוע עבודות בניין. על הצדדים חלים הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה ועבודות ציבוריות.3. התובע עבד אצל הנתבעת כעובד כללי החל מחודש 7/09 ועד לחודש 11/10. 4. בתביעתו, טען התובע כי פוטר מעבודתו בנתבעת ללא הודעה מוקדמת ולפיכך תובע פיצויי פיטורים בסך 5,822 ₪ (בניכוי הסכומים ששולמו לו על ידי שירות התעסוקה) ותמורת הודעה מוקדמת בסך 6,000 ₪.5. עוד טען בתביעתו כי התשלום המופיע בתלושי שכרו אינו משקף את המציאות שכן שכרו היומי עמד על סך של 300 ₪ לכל יום עבודה המורכב מ-8 שעות עבודה. לחילופין טען כי במידה ולא תתקבל טענתו בדבר גובה שכרו, הרי שהוא זכאי לתשלום הפרשי שכר מינימום תעריפי לפי הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה ובסך 6,600 ₪ (סעיף 12 לכתב התביעה). 6. נטען כי במהלך כל תקופת עבודתו של התובע לא יצא לחופשה שנתית ולא שולם לו פדיון חופשה שנתית עם סיום יחסי העבודה ולפיכך זכאי לתשלום פדיון חופשה שנתית בסך 5,950 ₪. 7. עוד נטען כי כתוצאה מהדיווח החלקי והחסר גם ההפרשות שהפרישה הנתבעת לפנסיה עבור התובע במסגרת שירות התעסוקה, היו חסרות ולפיכך תובע פיצוי בגין הפרשים לקרן פנסיה בסך 3,442 ₪. 8. לגרסת התובע, במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת, לא שילמה לו הנתבעת דמי חגים, דמי כלכלה, דמי הבראה והחזר בגין נסיעות. כן נטען כי הנתבעת לא סיפקה לו מערכות ביגוד כמתחייב מהוראות צו ההרחבה בענף הבנייה.9. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובע עבד אצלה החל מחודש 7/09 ועד לחודש 11/10, וכי שכרו עמד על סך 154 ₪ ובחודשים האחרונים עמד על 174 ₪ ,עבור כל יום עבודה שכלל 8 שעות עבודה, כמפורט בתלושי השכר שהונפקו על ידי שירות התעסוקה. נטען כי ימי עבודתו של התובע וגובה שכרו הם כפי שמופיעים ברישומי שירות התעסוקה וכי אלה משקפים את ימי עבודתו בפועל וגובה שכרו.10. הנתבעת מכחישה הטענה כי התובע פוטר מעבודתו ולגרסתה התובע היה זה שהתפטר מעבודתו לאחר שזנח את עבודתו אצלה והפסיק להתייצב לעבודה למרות שהנתבעת היתה זקוקה לעבודתו. נטען כי התובע נהג לבצע עבודות פרטיות במקביל לעבודתו אצל הנתבעת. בתחילת חודש נובמבר 2010, התובע לא התייצב לעבודה והודיע לנתבעת כי ביתו חולה, אך נודע לנתבעת כי באותה העת ביצע עבודות אצל אדם פרטי. מנהל הנתבעת התקשר לתובע ודרש ממנו לחזור לעבודה , אך התובע סרב לכך ולא שב לעבודה והנתבעת בלית ברירה ביטלה את רשיון העבודה שלו.11. הנתבעת הכחישה זכאות התובע לתשלום דמי הבראה, דמי חגים, הפרשי שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית, החזר בגין נסיעות ופיצוי בגין הפרשות חלקיים לפנסיה. כן נטען כי התובע קיבל כלכלה בעין ולפיכך אינו זכאי לתשלום כלשהו בגין רכיב זה.עוד נטען כי התובע קיבל ביגוד בפועל וכי יש לדחות תביעתו אף בגין רכיב זה. השאלות שבמחלוקת12. ימי העבודה של התובע, שכרו וזכאותו להפרשי שכר עבודה.13. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים והאם התובע פוטר מעבודתו או שמא זנח אותה כטענת הנתבעת ?14. האם התובע זכאי לזכויות הסוציאליות הנוספות שתבע?הראיות15. מטעם התובע העיד התובע עצמנו. מטעם הנתבעת העיד מר דרויש טביבזה, מנהל הנתבעת ומר רפאל בן אבו, שעבד עם התובע באחת מעבודותיו הפרטיות. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. דיון והכרעה16. לאור טענות הצדדים שפורטו לעיל, כל עילות התביעה שנויות במחלוקת בין הצדדים. להלן נדון בהן אחת לאחת תוך ציון טענות הצדדים הרלוונטיות בגין כל רכיב ורכיב. ימי העבודה ושכרו של התובע 17. התובע טען כי הדיווח שהנתבע העביר לשירות התעסוקה על הימים בהם עבד התובע מידי חודש היה דיווח חלקי וחסר שכן התובע עבד לפחות 20 ימים בחודש. עוד נטען כי גובה השכר שצוין בתלושי השכר של התובע שהונפקו על ידי שירות התעסוקה אינם משקפים את המציאות שכן שכרו היומי של התובע עמד על סך של 300 ₪ לכל יום עבודה. 18. הנתבע מנגד טען כי תלושי השכר של התובע ורישומי שירות התעסוקה שיקפו את תנאי העסקתו של התובע לרבות ימי עבודתו בפועל וגובה שכרו. 19. אין לקבל טענת התובע כי דו"חות שירות התעסוקה אינם משקפים את מציאות העסקתו על ידי הנתבע,זאת בהתחשב במשמעות שיש לדיווח לשירות התעסוקה על מערך הזכויות והחובות של העובד והמעביד כאחד.20. נקודת המוצא במערכת היחסים בין תושב שטחים לבין המעסיק, אשר מוסדרת בחוק שירות התעסוקה, הינה כי הרישומים הנעשים על ידי שירות התעסוקה משקפים מהימנה את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים ועל הטוען לסתור נתונים אלה- מוטל נטל כבד (ע"ע(ארצי) 660/05 חברת אביסרור משה ובניו- אסמאעיל קיסיה, ניתן ביום 19/3/07)21. בענייננו, התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי הדיווח בגין מספר ימי עבודתו בחודש אצל הנתבעת, כפי שבאו לידי ביטוי בריכוז הנתונים החודשיים של שירות התעסוקה הינו דיווח חלקי וכי עבד מספר ימים גדול יותר כפי שטען. התובע לא הציג בפנינו כרטיסי נוכחות אישיים או כל מסמך אחר התומך בגרסתו ומלבד העלאת טענתו כי עבד לפחות 20 ימים בחודש לא השכיל להוכיחה. התובע אף לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח גובה שכרו ומלבד העלאת הטענה לא הביא כל ראיה להוכחתה. משכך היקף משרתו, גובה שכרו ויתר זכויותיו יחושבו על בסיס הנתונים המופעים ברישומי דו"ח שירות התעסוקה שצורף לתביעתו של התובע.הפרשי שכר 22. התובע טען באופן חילופי כי אם טענתו בדבר גובה שכרו לא תתקבל, יש לחשב את שכרו היומי לפי השכר הקבוע בצו ההרחבה בענף הבנייה ובסך 168 ₪ ליום מחודש 8/04 ועד לחודש 7/10 וכן לפי סך של 191 ₪ החל מחודש 8/10 ולא כפי שנקבע בתלושי שכרו, בהם מופיע שכר יומי של 154 ₪ ליום עד לחודש 7/10 וסך של 174 ₪ החל מחודש 10/10.23. מעיון בחומר הראיות שהונח בפנינו וכן מעדויות הצדדים אין חולק כי צו ההרחבה בענף הבנייה חל על יחסי העבודה בין הצדדים. משכך ומאחר והשכר היומי המפורט בתלושי השכר עומד על תעריף נמוך יותר מזה הנקוב בצו ההרחבה, הרי שהתובע זכאי להפרשי שכר בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע, על פי הפירוט הבא: א. בגין החודשים 7/09- 7/10 - ההפרש 14 ₪ = 154 ₪ -168 ₪ 14 x 212 ( מספר הימים שעבד בתקופה זו)= 2,968 ₪ ב. בגין החודשים 8/10, 9/10 - ההפרש 38 ₪ = 154 ₪- 192 ₪ 38 x28 = 1,064 ₪ ג. בגין החודשים 10/10, 11/10- ההפרש 17 ₪ = 174 ₪ -191 ₪ 17 x 29= 493 ₪ סה"כ זכאי התובע להפרשי שכר בסך 4,525 ₪ נסיבות סיום יחסי העבודה24. התובע טען כי פוטר מעבודתו בנתבעת ללא כל הודעה מוקדמת. לגרסתו, נעדר מעבודתו בנתבעת כשבוע ימים ובהסכמתה, בשל חתונת ביתו שנערכה ביום 12/11/10. התובע טען כי כשביקש לשוב לעבודה לאחר החופשה, זו לא הסכימה ומר דרויש מנהל הנתבעת, הודיע לו שהוא מפוטר. 25. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע התפטר מעבודתו לאחר שזנח עבודתו וסרב לשוב לעבודה בנתבעת חרף בקשותיה החוזרות והנשנות. הנתבעת טענה כי התובע עבד במקביל לעבודתו אצלה בעבודות פרטיות כחשמלאי. נטען כי התובע הפסיק להתייצב לעבודה עוד בסוף חודש 10/11 בטענה כי ביתו חולה, הנתבעת המתינה לחזרתו אולם נודע לה במקרה כי בזמן זה התובע ביצע עבודתו פרטיות אצל אדם אחר. הנתבעת ביקשה ממנו לשוב לעבודה אך הוא סרב. לבסוף נאלצה הנתבעת לדווח על ביטול רישיונו ועל הפסקת העסקתו אצלה, באמצע חודש 11/10.26. בתביעה ל"פיצויי פיטורים" נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את פיטוריו, וכי הוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים מכוח החוק. 27. הלכה היא כי היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב' עמ' 271). הדיבור (או ההתנהגות - י.ה.), המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי.מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר. כיצד "יראהו" הצד השני, או כיצד "יחשב" בעיני הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות (דב"ע נז/39-3 אליק בביוב - נפתלי גפן, לא פורסם)."הנה כי כן התשובה לשאלה אם בפיטורים מדובר או בהתפטרות, נקבעת בהתאם לזהות הגורם שפעל לניתוק היחסים. לעניין זה, הפיטורים או ההתפטרות יכול שיבואו לידי ביטוי בכתב, בעל פה או בהתנהגות"(ע"ע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא ו-16 אח' נ' יוסי שוורץ, ניתן ביום 13/2/11; סק"כ (ארצי) 722-09-11 מדינת ישראל ואח' נ' הר"י ואח', מיום 4/9/01)בית הדין חייב להכריע מי הביא את היחסים שבין הצדדים לידי סיים, דהיינו אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות, גם שעה שלדעתו אין נפקות לשאלה בקשר לחבות בפיצויי פיטורים. כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נוח בנצילוביץ - אתא בע"מ, פד"ע ב', 41).בעת ההכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים - או ההיפך.28. ובענייננו, נקדים ונציין כי לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו למסקנה כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי פוטר מעבודתו ומשכך דין תביעותיו לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת - להידחות, ונפרט.29. התובע טען בתביעתו באופן כללי כי פוטר מעבודתו בנתבעת ללא כל פירוט הסיבות שהביאו לגרסתו לסיום יחסי העבודה. רק בתצהיר עדות ראשית שהוגש לאחר הישיבה המקדמית שנערכה בתיק ובה מסרה הנתבעת גרסתה בעניין זה, טען התובע כי נעדר מעבודתו בנתבעת לרגל חתונת ביתו. התובע בעדותו בפנינו, כלל לא השכיל להוכיח כי חתונת ביתו אכן התקיימה בתאריך הנטען. התובע העיד בעניין זה כי אין לו כל תיעוד בדבר חתונת ביתו למעט תמונות שאינן נושאות תאריך כלשהו (עמ' 6,7 לפרוטוקול). התובע לא תמך טענתו בדבר עצם קרות האירוע בעדות כלשהי ועניין זה פועל לרעתו, שכן גרסתו זו הועלתה רק בשלב מאוחר.30. התובע אף לא הוכיח גרסתו כי הנתבעת אישרה את היעדרותו לרגל החתונה ואח"כ חזרה בה והודיעה לו על פיטוריו. רק בחקירתו הנגדית העיד התובע כי אחיו של מנהל הנתבעת, מר דרויש אישר לו לצאת לחופשה וכי מר דרויש לא ידע על כך. וכך העיד: "ש. אתה אומר שאתה קבלת אישור להיות בחופש לכבוד החתונה ואני שואלת ממי קיבלת אישור? ת. מאח של דרויש , היה מנהל אצלנו.ש. דיברת איתו ונתן לך אישור?ת. כן.ש. אם אני אומרת לך שמרן- האח- אומר שהוא בכלל לא ידע על החתונה של הבת שלך ובטח לא אישר לך חופש?ת. כולם יודעים. " (עמ' 7 לפרוטוקול).ואילו בהמשך עדותו כשנשאל כיצד מר דרויש פיטר אותו מעבודתו אם היעדרותו מהעבודה אושרה, השיב כך:"ש. אתה אומר שהוא אישר לך את זהת. כן, אבל אלה שלושה מנהלים ואף אחד לא יודע מה הם עושיםש. אז זה שהתקשר אליך ואמר שיבטל את הרישיון שלך היה דרויש?ת. כן " (עמ' 8 לפרוטוקול)31. מנהל הנתבעת, מר דרויש העיד בעניין זה כי לא היה ידוע לו דבר על חתונת ביתו של התובע וכי היעדרות התובע מעבודתו לא נעשתה בהסכמת הנתבעת ובאישורה. עדותו זו לא נסתרה על ידי התובע , אשר לא תמך גרסתו בעדות כלשהי או בראיה אחרת. 32. מנהל הנתבעת העיד כי במקביל לעבודתו אצל הנתבעת, התובע עבד גם ב"עבודות פרטיות" והנתבעת הסכימה לכך ובתנאי שהיה עליו להתייצב לעבודה אצל הנתבעת כאשר זו היתה זקוקה לו. מר דרויש העיד כי בסוף חודש 10/10 התובע הפסיק להתייצב לעבודה בטענה כי ביתו חולה. כשבוע לאחר מכן נודע לו כי התובע עובד במקום אחר והוא כעס כשגילה שהתובע שיקר לו. מר דרויש העיד כי ביקש מהתובע לחזור לעבודה וכלשונו :"שבועיים שלוש, התחננו שהוא יחזור לעבודה", אך התובע סרב ולכן ביקש ממנו שיחזיר את הרישיון בכדי שהנתבעת תוכל לקבל עובד אחר במקומו.מר דרויש חזר באופן עקבי על גרסתו, לפיה הנתבעת לא התכוונה לפטר את התובע ואף לא הודיעה לו על פיטוריו אלא ביקשה ממנו להחזיר את רישיון העבודה לאחר שסרב לשוב לעבודה.כך העיד בעניין זה:"לא התכוונו לפטר אותו רק אמרנו שאם הוא לא רוצה לעבוד , שיחזיר את הרשיון".ובהמשך:"קודם כל אני מסרתי לתובע דרך אחיו חאלד שעבד אצלי באותו זמן, כל המשפחה שלו עובדים אצלי שנים. הם יכולים להעיד שנתתי מכתב לאחיו וגם אחיו יכול להעיד. זה היה באמצע אוקטובר.ש. אני מפנה אותך לסעיף 10 אתה הודעת לו טלפונית שאתה הולך לפטר אותות. לא בדיוק לפטר אותו. אני רציתי את הרישיון בחזרה כדי שאוכל להעסיק מישהו אחר. כל העובדים התחננו אליו שיחזור לעבודהש. בתצהיר שלך לא כתוב שפנית אליו באמצעות עובדים אחריםת. קודם פניתי אליו אישית ואחר כך דרך אחיו ועובדים שיבקשו ממנו לחזור לעבודה. ביקשנו שיחזור לעבודה אנו בבעיה של עובדים. התחננו אליו שיחזור לעבודה. הוא אמר שהבת שלו חולה, הנה אני בא ועברו שבועיים ושלושה והוא לא הגיע". (עמ' 14 לפרוטוקול). 33. עדות זו נתמכה גם בתצהירו ובעדותו של מר רפאל בן אבו שעבד עם התובע באותה התקופה אצל אדם פרטי. 34. לסיכום נציין כי הוצגו בפנינו שתי גרסאות בדבר הסיבה להעדרות התובע מעבודתו, שהובילה לניתוק יחסי עובד מעביד. גרסת הנתבעת בעניין נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים לא נסתרה. מדובר בגרסה שהעדויות בגינה הותירו רושם מהימן על בית הדין ואנו מעדיפים אותה על פני גרסת התובע. 35. בנסיבות אלה ומשהתובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי אכן פוטר מעבודתו אצל הנתבעת בנסיבות שטען, דין תביעותיו לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת- להידחות. פדיון חופשה שנתית 36. התובע טען כי במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבע, לא יצא לחופשה ובסיום העבודה אף לא שולם לו פדיון חופשה שנתית. לפיכך תובע פדיון חופשה שנתית בגין 14 ימים ובסך 5,950 ₪.37. הנתבעת טענה כי הפרישה עבור התובע מידי חודש בחודשו מלוא הכספים בגין חופשה שנתית לשירות התעסוקה וכי התובע קיבל מלוא הכספים בגין רכיב זה.38. משהופרשו הכספים בגין חופשה על ידי הנתבעת, כעולה מתלושי השכר, זכאי התובע רק לימי חופשה באופן יחסי מהפרשי השכר שפסקנו ובסך 181 ₪ (4525 x 4%). אין לקבל טענות התובע כפי שהועלו בסיכום טענותיו בדבר אופן חישוב פדיון החופשה שכן טענותיו בדבר היקף משרתו ( 20 ימים בחודש) נדחו בפסק דין זה. דמי הבראה39. התובע תבע בגין כל תקופת עבודתו דמי הבראה בסך 3,255 ₪. 40. הנתבעת טענה כי שילמה לתובע מלוא דמי ההבראה באמצעות העברת תשלומים לשירות התעסוקה בגין "תנאים סוציאליים" וכי דמי ההבראה נכללים בסכומים אלה. 41. אין בידינו לקבל פרשנות הנתבעת לפיה התשלומים שהעבירה לשירות התעסוקה בגין "תנאים סוציאליים" כולל בתוכו גם תשלום בגין דמי הבראה. 42. על פי הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה, התובע היה זכאי ל-6 ימי הבראה בשנה, על חלק העבודה היחסי. התובע עבד בממוצע 15.8 ימים בחודש, היינו בהיקף משרה של 64%.43. לפיכך זכאי התובע לפדיון דמי הבראה כדלקמן: 7.5 ימים x 351 ₪ x 64% = 1,685 ₪ דמי כלכלה44. התובע תבע בתביעתו דמי כלכלה בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע בסך 2,363 ₪ (139 ₪ x17). הנתבע טען כי התובע קיבל כלכלה בעין. 45. עיון בצו ההרחבה בענף הבנייה במועד הרלוונטי לתביעה מלמד כי הזכות לתשלום אש"ל קמה במקום בו עובד נדרש ללון מחוץ למקום הלינה הרגיל, עקב דרישת המעביד. עובד כזה, יהיה זכאי לארוחת בוקר, צהריים, ערב, לילה או תמורתם. התובע לא הביא כל ראיות לעניין זה ולא הוכח כי נדרש ללון במקום העבודה. כמו כן, גרסת הנתבעת כי סיפקה לתובע כלכלה בעין לא נסתרה והנתבעת הוכיחה בעדות מנהלה (סעיף 11 לתצהירו) ובראיות שצורפו (קבלות בגין רכישת מזון - נספח 4 ) כי סופקה לתובע כלכלה בעין. התובע עצמו הודה בעדותו כי בגין חלק מתקופת העסקתו (משך 6-7 חודשים) כשעבד במפעל בירוחם אכל בקפיטריה שם על חשבון הנתבעת. עוד העיד כי לגבי שאר תקופת העסקתו הנתבעת אכן סיפקה לעובדים כלכלה בעין אך לא באופן קבוע. התובע לא ידע לומר או להצביע בעדותו על מספר הפעמים בהם הנתבעת לא סיפקה לו כלכלה בעין ומשכך לא עמד בנטל המוטל עליו לסתור טענת הנתבעת שנתמכה בראיות, דין תביעתו בגין רכיב זה - להידחות. דמי חגים46. התובע טען בתביעתו כי לא שולם לו כל תשלום בגין חגים,לפיכך תובע סך של 4,250 ₪ בגין כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת. 47. על התובע מוטל הנטל להוכיח זכאותו לתשלום עבור ימי חג ולהראות כי עבד בסמוך לפני ואחרי החג ביחס אליו נתבע התשלום. 48. אין בתצהיר ובעדות התובע, כל התייחסות למועדי החג אליהם מתייחסת התביעה לתשלום ימי חג, ולעבודתו של התובע בסמוך לפני ואחרי החג אשר בגינו נתבע התשלום. התובע לא פרט כמה ימי חג מוסלמיים חלו בתקופה הנתבעת באילו תאריכים חלו והאם עבד בימים אלו אם לאו. 49. לפיכך ומשלא עמד התובע בנטל להוכיח תביעתו- דינה להידחות. החזר נסיעות 50. התובע תבע תשלום בגין הוצאות נסיעה בסך 7,140 ₪. לטענתו שילם מידי יום מכיסו בגין נסיעות 10 ₪ מברג' עד המחסום ומהמחסום עד ב"ש עוד 10 ₪ או מהמחסום עד נחל עשן 15 ₪ לכל כיוון.51. הנתבעת מנגד טענה כי הסיעה את עובדיה ובכללם התובע בכל יום מנקודת איסוף בבאר שבע לאתר העבודה ומאתר העבודה עד למחסום. 52. כידוע, עובד זכאי לתבוע ולקבל החזר של הוצאות הנסיעה אותן הוציא בפועל (דב"ע נא/3-134 סולוצקי נ' י' מ' טוקטלי ובניו בע"מ, פד"ע כג, 293).53. על התובע מוטל הנטל להוכיח שיעור הוצאות הנסיעות. בענייננו, התובע לא עמד בנטל זה. התובע לא הוכיח כי עלות נסיעה מברג למחסום (או בחזרה) הנה 10 ₪ ואף לא הוכיח עלות הנסיעה מהמחסום לבאר שבע או לנחל עשן כפי שטען. התובע גם לא הצביע על המועדים שבהם הוא הוציא את ההוצאות בפועל ותבע באופן גורף לכל תקופת עבודתו הסכום הנ"ל. בעדותו של התובע בפנינו הודה כי הנתבעת כן הסיעה את עובדיה לאתר העבודה. כן העיד כי לעיתים הנתבעת אף החזירה את העובדים למחסום (לטענתו כשעבדו עד שעה מאוחרת) (עמ' 11, 12 לפרוטוקול). 54. לפיכך ומשלא עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו- דינה להידחות.הפרשות לפנסיה55. התובע טען כי הסכומים שהופרשו לשירות התעסוקה בגין פנסיה לא שיקפו את שכרו הנתון בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע. נטען כי יש לחשב ההפרשות לפנסיה בהתאם לשכר יומי בסך 300 ₪ ולפי 20 ימי עבודה בחודש. 56. הנתבע טען כי רכיב הפנסיה שולם לתובע במלואו באמצעות ההפרשות משכרו כמפורט בתלושי שכרו. 57. אמנם גרסת התובע בדבר היקף משרתו וגובה שכרו נדחתה אולם משקבענו כי התובע זכאי להפרשי שכר כמפורט לעיל ובהתאם לתעריף הנקוב בצו ההרחבה, הרי שהתובע זכאי אף לפיצוי בגין הפרשות לפנסיה גם בגינם ובסך של 271.5 ₪ (4525x6%)דמי ביגוד 58. התובע טען בתביעתו כי הוא זכאי לביגוד בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת ובסך1,133 ₪ . במועד הדיון מיום 12/3/12 הודיע ב"כ התובע כי התובע מוותר על עילת תביעתו בגין רכיב זה. לפיכך דינה להידחות. מעבר לדרוש ייאמר, כי גם אם התובע לא היה מוותר על תביעתו בגין רכיב זה, הרי שדינה היה אף להידחות מהטעם כי תשלום דמי ביגוד הינו זכות נלווית ולא ניתנת לפדיון עם סיום יחסי העבודה . סוף דבר59. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר עבודה בסך 4,525 ₪ ב. פדיון חופשה שנתית בסך 181 ₪ ג. פדיון דמי הבראה בסך 1,685 ₪ ד. פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 271.5 ₪ הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/11/10 ועד לפרעון המלא בפועל. 60. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ 61. לכל צד זכות ערעור תוך 30 ימים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. עובדי שטחים / פלסטיניםפיטוריםפלסטינים