הנתבע טוענת כי נאלצה לסיים את העסקת התובע לאלתר בשים לב לממצאי החקירה הפרטית. לנוכח ממצאי החקירה נטען כי מן הראוי להורות על שלילת מלוא פיצויי הפיטורים של התובע בגין גניבה ממעביד. כן נטען כי אף ייפסקו לתובע פיצויי פיטורים, הרי שכאשר עצם הפיצויים היו במחלוקת בגין גניבה ממעביד, אין מקום לחייב בהלנה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובד על סמך חקירה פרטית: 1. עניינה של התביעה שבפני בזכויות הנובעות מתקופת העבודה של התובע וסיומה ובכללן שכר עבודה בגין החודשים 8-9/2009, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, דמי חופשה שנתית וגמול עבודה בשעות נוספות. 2. כפי שיובהר, עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם זכאי התובע לפיצויי הפיטורים ולזכויות נוספות, בשים לב לטענת ההגנה של הנתבעת לפיה התובע מעל בכספי הנתבעת, על דרך של גזל סחורה. כמו כן, מעלה הנתבעת טענת קיזוז ביחס לאותו גזל. הרקע העובדתי 3. הנתבעת הינה חברה ליבוא ושיווק של מוצרים להולכת נוזלים ומוצרים נלווים. לטענתה, חלק עליה הסכם העבודה הקיבוצי הכללי לחברי לשכת המסחר ועובדיהם מיום 7/6/1999 (נספח ב' לכתב ההגנה). 4. התובע הועסק על ידי הנתבעת החל מיום 1/7/1999 ועד ליום 10/9/2009, בו פוטר. תחילה הועסק התובע כנהג ולאחר ארבע שנות עבודה, החל לעבוד כאיש מכירות. 5. באפריל 2007 החלה חברת ש.א.ל אינטרנשיונל בע"מ (להלן: "ש.א.ל"), המחזיקה בכ-10% ממניות הנתבעת, להפיק לרעיית התובע, הדר, (להלן: "הדר") תלוש שכר ע"ס 2000 ₪ נטו (נספחי ד' לכתב התביעה). לטענת התובע, הדר לא הועסקה אצל הנתבעת או אצל חברת ש.א.ל ומדובר בתלוש שכר פיקטיבי שהופק לצורך העלאה בשכר התובע, כאשר התובע קיבל את הסכום האמור באמצעות המחאה שהועברה לידיו מדי חודש. לטענת הנתבעת, התובע היה אחראי בתפקידו גם על טיפול בדיירי הבניין השוכרים משרדים בבניין בו יושבת הנתבעת. לטענת הנתבעת, לאחר זמן מה הלין התובע כי אינו עומד בלחץ העבודה הנוסף וביקש ממנהל הנתבעת שכר לאשתו, אשר סייעה לו בקבלת הודעות והפחתת העומס. בהתאם, הוחלט לשאת בשכרה של הדר, אך היות והתובע הוא שהפעיל אותה, לא היה להדר קשר יומיומי עם הנתבעת. כך או כך, במועד פיטורי התובע הופסק גם תשלום השכר על שמה של הדר. 6. ביום 10/9/2009 קיבל התובע הודעה טקסט לטלפון הנייד שלו ובה צויין כי הנתבעת סגרה את עסקיה וכי הוא מוזמן להגיע למפגש ברמת גן, ביעד שהתברר מאוחר יותר כמשרדם של באי כוחה של הנתבעת. במפגש האמור, אליו זומנו יתר עובדי הנתבעת, קיבלו העובדים מכתבי פיטורים וכן קיבלו חלקם כתב תביעה. אף התובע קיבל לידיו כתב תביעה על סך מיליוני שקלים בו טוענת הנתבעת כי גזל ממנה סחורות בשווי מיליוני שקלים. לטענת הנתבעת, ערכה חקירה פרטית מעמיקה וממושכת וממצאיה, אשר תועדו, מלמדים כי התובע גזל סחורה בשווי מילוני שקלים ומכר אותה תוך שהוא משלשל את התמורה לכיסו הפרטי. ביום הפיטורים נשאל התובע על החשדות שהועלו נגדו על ידי ב"כ הנתבעת ומנהלה, בהליך שכונה על ידי הנתבעת "שימוע". מבלי לחוות דעה בשאלה אם מדובר אמנם בשימוע כדין אם לאו, נציין כי התובע הודה במסגרת אותה שיחה עם ב"כ הנתבעת ועם מנהלה כי קיבל לידיו כספים "בשחור" אולם העבירם למנהל הנתבעת, מר דניאל אלשייך. ההליך 7. התביעה הוגשה ביום 27/10/2009. 8. בין הצדדים מתנהלת, כאמור, תביעה נוספת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שהוגשה ביום 8/9/2009 (קרי יומיים לפני פיטורי התובע). במסגרתה אותה תביעה נתבע התובע, יחד עם חמישה עובדים נוספים, להשיב לנתבעת סכומים בגין גזל סחורה ולפצותה בגין הנזק שנגרם לה לכאורה (א (ת"א) 1973/09 אלשייך הנדסה נ' אליעזר פדלד ואח') (להלן: "התביעה האזרחית"). 9. בתביעה שבפנינו העיד התובע וכן העידו מטעמו לקוחות החברה בעבר ובהווה מר גל גבאי ומר לירן גל; ועובדי החברה בעבר מר אלי אביעם ומר אורן אלי. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתה של גב' רחל קוממי ביחס לסחורה החסרה במלאי החברה; כן הוגשו תצהירי מנהל הנתבעת מר דניאל אלשייך; החוקר הפרטי מר ארז פינגר וכן לקוח הנתבעת מר טל אסא. 10. נעיר כי בישיבות מיום 2/2/2012 ומיום 9/2/20012 הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו יוותרו על חקירות נגדיות של ה"ה טל אסא, ארז פינגר ורחל קוממי וכי תחת זאת יוגש פרוטוקול עדותם מתיק התביעה האזרחית. כמו כן, הוסכם כי תוגש חקירתו הנגדית של מר דניאל אלשייך בתביעה האזרחית וחקירתו הנגדית בפנינו תצומצם רק לסוגיות שבדיני עבודה. 11. וזה יהיה הילוכנו בפסק הדין: תחילה נדון בשאלה האם גזל התובע סחורה מן הנתבעת אם לאו, היות שחלק ניכר מהמחלוקת בין הצדדים קשור בטבורו להכרעה בשאלה זו, והיא נוגעת בין היתר לטענות בדבר שלילת פיצויי פיטורים, שלילת זכאות להודעה מוקדמת וקיזוז. בהמשך, נדון בטענותיו של התובע בזו אחר זו ביחס לזכויות ולסעדים שלהם לטענתו הוא זכאי, בשים לב להכרעתנו ביחס לגזל הסחורה. שאלת הגזל ממשרדי החברה 12. נקדים ונאמר כי לטעמנו, לא הרימה הנתבעת את הנטל המוטל על כתפיה להוכיח כי בוצע על ידי התובע גזל סחורה. ובמה דברים אמורים? 13. הנתבעת הציגה ממצאים כדלקמן, המעידים לשיטתה על כך שהתובע היה אחראי לגזל סחורה שהתבצע במשרדיה: א. דו"ח משרד החקירות "סילבר חקירות", המציג תמצית סרטי וידיאו, בהם לכאורה תועד התובע נוטל ציוד ממחסני החברה (נספח ב' לתיק מוצגי הנתבעת). העיד על כך החוקר הפרטי עורך החקירה, מר ארז פנגר ממשרד. ב. חוו"ד חשבונאית של המומחית הגב' קוממי ביחס לשווי סחורה שנגזלה ממלאי החברה (שווי עלות בסך 2,473,047 ₪ ושווי מכירה בסך 3,305,155 ₪) (נספח ה' לתיק מוצגי החברה). ג. תמליל שיחה עם לקוח הנתבעת מר קובי אוחנה (נספח ג' לתיק מוצגי הנתבעת) בו מאשר מר אוחנה כי רכש מהתובע מוצרים ללא חשבונית. ד. הודאת התובע במועד פיטוריו ביום 10/9/2009 כי נהג למכור סחורה "בשחור", קרי בלא הנפקת חשבונית מס, לספק את הסחורה ללקוחות וליטול את תמורת הסחורה במזומן מבלי להעביר את הסכומים האמורים בספרי הנהלת החשבונות של הנתבעת. ה. עדות הלקוח מר אסא כי התובע הציע לו בעניין חשבוניות מס כי "נסתדר בינינו" וכמו כן, תיווך בינו לבין לקוח בעבודה אשר בגינה גבה התובע "עמלה". 14. לטעמנו, חרף הצטברויות הראיות הנ"ל, אין בהן כדי להעיד בהכרח כי התובע היה אחראי לגזל מטעמים אלו: א. התובע הודה כאמור כי גבה כספים ב"שחור". עם זאת, התובע ציין כי עשה זאת לבקשת מר אלשייך ואת הכספים העביר אליו. בשיחת ה"שימוע" שנערכה לתובע ביום 10/9/2009 הוקלט התובע בלא ידיעתו וחרף זאת, כבר בשלב הזה - ובלא הכנה מראש לטענות שהוטחו כלפיו - דבק התובע בגירסתו כי אמנם בוצעה מכירה בלא חשבונית, אך זו בוצעה בהנחייתו של מר אלשייך, אשר קיבל בסופו של יום את הכספים (פרוטוקול השימוע מיום 10/9/200, נספח ג' לתיק מוצגי הנתבעת). ב. אף שחלק מן הראיות עולות בקנה אחד עם מכירת סחורה בלא שהונפקה בעבורה חשבונית, הרי שמכולן יכולה לנבוע המסקנה כי הדבר נעשה בהנחיית מר אלשייך. כך ביחס להצעה למר אסא כי "נסתדר" בעניין החשבונית; כך גם ביחס לעדות מר אוחנה (אשר במאמר מוסגר, יש לציין כי הינה בבחינת עדות שמיעה שממילא אינה קבילה, שכן מר אוחנה לא הובא להעיד בפנינו). ג. הוא הדין גם ביחס לדו"ח של גב' קוממי. אף שמר אלשייך העיד כי למשל ביחס לשנת 2004, ייתכן שהמלאי החסר העולה מהדו"ח החשבונאי הינו בבחינת חוסר בהיקף חריג אך לא בלתי סביר לחלוטין, הרי שמעבר לכך, אין להתעלם מן העובדה שכל שמופיע בדו"ח הינו הצבעה על חוסר במלאי בשווי כזה או אחר. אין בדו"ח הפניית אצבע מאשימה למי מהעובדים, ודאי לא לתובע. לא זאת אף זאת, שמחסן הנתבעת היה פרוץ לכל, בלא שומר. העידו על כך לקוחות החברה וכן מר אלשייך עצמו, שציין כי לא הוצב שומר בכניסה (עמ' 432 לתיק האזרחי, ש' 23 - 24) וכי מפתחות המחסן ניתנו לשישה אנשים שונים (עמ' 436 לתיק האזרחי, ש' 3). כן העיד מר אלשייך כי היתה מונחת סחורה גם מחוץ למחסן, בחצר החברה. אשר לספירות המלאי שנערכו מדי שנה, הרי שגם על אלה העיד מר אלשייך כי נערכו על ידי כל העובדים יחד (עמ' 443 - 444 לפרו' התביעה האזרחית). יתרה מכך, מחקירת מר אלשייך בתיק האזרחי עלה כי עובדיו העידו שמר אלשייך נהג "להתאים" את כמויות המלאי (עמ' 218 לפרו' התביעה האזרחית) מדי שנה. מר אלשייך נשאל, איפוא, מדוע הוא מייחס את החסר במלאי רק לתובע, בפרט כאשר שהוכח בפנינו כי לאנשים נוספים היתה גישה למחסני הנתבעת: "ש. למה אתה מייחס את הנושא של המלאי רק לעזר אם לעוד אנשים היה גישה למחסן הזה? אני מדבר על 24 שעות ביממה נכון? ת. כי היחיד שראינו אותו. ש. מה ראיתם? ת. גוזל סחורה. ש. את הצינור. ת. את הסחורה, זה לא רק צינור, זה יחיד שקיבלנו עליו מידע בצורת שיחות שנעשו בהקלטה שלי, הוא היחיד" (עמ' 436 לתביעה האזרחית, ש' 5 - 13). ד. כאן המקום להידרש לאותו "צינור" שנזכר בעדות מר אלשייך: בדו"ח החקירה של החוקר מר פנגר תועד התובע בשני אירועים שונים: אחד מהם הינו אירוע בו נראה התובע מוציא משאבה וסחורה נוספת דוגמת צינור למכירה ללקוח גל לירן, אף שהחשבונית שהופקה באותו אירוע כללה איזכור של המשאבה בלבד, בלא יתר הסחורה. התובע הצהיר כי על פי הנוהג בנתבעת, שמקורו במר אלשייך, נהוג היה להציע לפרקים ללקוחות הטבה בדמות ציוד נלווה בעת רכישת משאבה. אף מר לירן העיד על כך. יש בהסבר זה על מנת להניח את הדעת. ה. במסגרת החקירה הפרטית תועד אירוע נוסף במסגרתו נוטל התובע כלי כתיבה וציוד משרדי ממשרדי הנתבעת ומכניסם לתוך שקית. התובע סיפק הסבר גם לאירוע זה, כשציין כי הוא זקוק לציוד המשרדי ברכבו, בעת שהוא בא במגע עם לקוחות. ספק אם אירוע זה כשלעצמו עולה כדי ראיה לגזל סחורה מהנתבעת בשווי מיליוני שקלים, כטענתה, מה גם שהציוד המשרדי כלל אינו מהווה חלק מן הסחורה המדוברת, אותה משווקת הנתבעת. ו. החוקר העיד כי לאורך החקירה כולה לא היה אירוע נוסף שבו התובע תועד גוזל לכאורה סחורה מהנתבעת. אף מר אלשייך העיד כי עד לחקירת החוקר לא היתה לו כל טענה כנגד התובע (עמ' 413 לפרוטוקול התביעה האזרחית, ש' 18 - 20). אפילו מר אסא, עד התובעת המרכזי, העיד כי התובע מעולם לא מכר לו סחורה ב"שחור" (עמ' 82 לפרו', ש' 17 - 21). ז. עסקת התיווך והעמלה אשר גבה לכאורה התובע ממר אסא אין לה דבר וחצי דבר עם גזל סחורה. ח. התובע סיפק הסברים אחרים מאלו שסיפקה הנתבעת לחסר במלאי ואף עדיו תמכו בהסברים אלו, שנגעו לשיטת "פריט תמורת פריט" שבה נקטה הנתבעת בהחלפת מוצרים שנפלו בהם תקלות במוצרים אחרים וכן לשיטה של מכירה בתמורה להצעות מחיר, בלא הפקת חשבונית או אף תעודת משלוח. די באלו בלבד כדי להעלות ספק בדבר גירסת הנתבעת, הטופלת על כתפי התובע חסר במלאי על סמך ראיות ספורות ושנויות במחלוקת, שעשויות באותה מידה להתפרש באופן אחר, כפי שפורט לעיל. וזאת, אף בטרם לקחנו בחשבון עדויות אחרות בדבר "התאמות" שביצעה הנתבעת במלאיה מדי שנה. 15. סוף דבר, התובעת שהעלתה טענת הגנה בדבר גזל וטענות קיזוז בעניין זה, עליה נטל הראיה להוכחת הגזל. לטעמנו, נטל זה לא הורם ואין באירועים שתועדו בחקירת החוקר הפרטי כדי להצביע על גזל שביצע התובע. מנקודת מוצא זו, תיגזר מסקנתנו ביחס ליתר רכיבי התביעה. פיצויי פיטורים 16. התובע טוען כי בשים לב לאופן בו פוטר, הינו זכאי לפיצויי פיטורים כמתחייב מחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. לטענת התובע, עבד 10.16 שנות עבודה ולפיכך זכאי לסך 138,908 ₪ פיצויי פיטורים על פי השכר הקובע בשך 13,672 ₪ (כולל רכיב הנסיעות ושכר הרעייה הדר). התובע אף תבע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 17. הנתבע טוענת כי נאלצה לסיים את העסקת התובע לאלתר בשים לב לממצאי החקירה הפרטית ובהתאם מסרה לו מכתב פיטורים ביום 10/9/2009. לנוכח ממצאי החקירה נטען כי מן הראוי להורות על שלילת מלוא פיצויי הפיטורים של התובע בגין גניבה ממעביד. כן נטען כי אף ייפסקו לתובע פיצויי פיטורים, הרי שכאשר עצם הפיצויים היו במחלוקת בגין גניבה ממעביד, אין מקום לחייב בהלנה. 18. משהגענו למסקנה לעיל, לפיה לא הוכח גזל על ידי התובע, מתבקשת המסקנה כי אין לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים. נידרש איפוא לתחשיב הפיצויים. השכר הקובע 19. לשם קביעת גובה פיצויי הפיטורים, יש לברר תחילה מהו השכר הקובע. כאמור, ישנם שני רכיבי שכר המצויים במחלוקת: שכרה של הדר, ודמי הנסיעה. 20. שכר הדר: התובע טוען, כאמור, כי מדובר בשכר פיקטיבי אשר שולם לו על ידי הנתבעת, דרך חברת ש. אל והדר, כחלק משכרו. הנתבעת טוענת כי הסכום האמור שולם להדר בגין עבודתה עם התובע בפיקוח על בנייני המגורים. 21. מר אלשייך הצהיר בעניין זה כדלקמן: "6. בנוסף לעבודה בחברה, קיבל עזר תפקיד נוסף וטיפל בבעיות דיירי הבניין השוכרים משרדים בבניין בו יושבת הנתבעת. לאחר זמן מה, החליט עזר כי הוא אינו עומד בלחץ העבודה הנוסף, פנה אלי וביקש שכר לאשתו (להלן: "הדר") אשר לטענתו עזרה לו בקבלת הודעות והורדת העומס. 7. היות ועזר הוא זה אשר היה אחראי על הדר, לא היה להדר קשר יומיומי עם החברה. 8. מאחר ועבודתה של הדר נעשתה מול דיירי הבניין, הוחלט, כי בעלת הנכס, ש.א.ל אינטרנשיונאל בע"מ תישא בשכרה של הדר". ובהמשך, העיד: "כשאני מופנה לסעיף 8 לתצהירי בו נאמר כי בעלת הנכס היא חברת ש.א.ל אני משיב שחברת ש.א.ל היא החברה שהתובע עבד עבורה בטיפולו ובהשכרת נכסים בבניין במסגרת עבודתו בנתבעת הוא עשה עבודות גם עבור ש.א.ל. הוא לא קיבל משכורת מחברת ש.א.ל. את כל משכורתו הוא קיבל מחברת אלשיך. התובע היה עובד חברת אלשיך הנדסה בע"מ, עם השנים הוא עזרה בהשכרת נכסים ששייכים לחברת ש.א.ל וזה העיק עליו בעבודה. הוא ביקש מאשתו שתעזור לו, והוא ביקש שאשתו תקבל מזה תמורה. אשתו עזרה לו בטלפונים. חברת ש.א.ל זו לא חברה שלי. כשהפריע לי אמרתי לתובע שזה מפריע לי לעבודה. אני לא פניתי לחברת ש.א.ל. כשהפריע לי אמרתי לתובע שזה מפריע ואני משלם לו עבור הזמן שלו ושיעשה את העבודה שלו" (עמ' 16 לפרו', ש' 32 - 33; עמ' 17 לפרו', ש' 1 - 8). 22. מן האמור עולות שתי מסקנות: ראשית, אף שלכאורה הטיפול בהשכרת הנכסים בוצע בעבור ש.א.ל, הרי שלפי עדות מר אלשייך הדבר נעשה במסגרת עבודתו של התובע בנתבעת. הדבר מחזק עדות התובע בדבר כך שאף אם שולם השכר להדר בעבור עבודתה שלה, ולא בעבור עבודת התובע, הרי שמדובר בשכר פיקטיבי שכן שולם על ידי ש.א.ל. שנית, מגרסאותיו של מר אלשייך בתצהירו ובעדותו עולות סתירות, שכן בתצהירו טען כי היוזמה לתשלום שכר להדר היתה של התובע, אשר לא עמד בלחץ העבודה וביקש להפחית את העומס, ואילו בעדותו טען מר אלשייך כי הוא היה זה שפנה לתובע וביקש ממנו לבצע את עבודתו עבור הנתבעת ולא עבור חברת ש.א.ל, היות שהדבר מפריע לתובע בעבודתו. קשה ליישב שתי גירסאות אלה. 23. נוסף על האמור, נעיר כי אלשייך בתצהירו ציין כי לאחר פנייה של התובע אליו, "הוחלט" לשלם להדר שכר, אולם בעדותו לא ידע כלל לציין מי החליט על תשלום שכר להדר וציין: "לא אני החלטתי... אני לא יודע מי החליט" (עמ' 17 לפרו', ש' 24). קשה לקבל את הגירסה לפיה התובע מבקש ממר אלשייך שכר עבור אשתו, ויד נעלמה היא שמחליטה על תשלום שכר להדר, בלא מעורבות מר אלשייך. 24. יצויין כי הדר לא פוטרה מעולם כדרך שפוטר התובע ופוטרו עובדים אחרים בנתבעת ביום 10/9/2009, אולם דווקא בעת שבו פוטר התובע, חדלה הנתבעת מלשלם את שכרה של הדר; חרף זאת, לא נערך לה כל שימוע (עדות מר אלשייך, עמ' 17 לפרו', ש' 14 - 16). 25. אף הנתבעת אף לא מכחישה כי התובע הוא שהפעיל את הדר וכי לא לא היה לה כל קשר עם הדר. מר אלשייך העיד כי לא ראיין את הדר לתפקיד (עמ' 17 לפרו', ש' 10) ולא סיכם איתה את תנאי העסקתה (עמ' 17 לפרו', ש' 19). 26. מכל האמור שוכנענו כי תלושי שכרה של הדר היו תלושי שכר פיקטיביים, ששולמו לתובע כתוספת לשכרו שלו, וטעמי הנתבעת שמורים עמה. אנו ערים לכך שלא צורפה להליך חברת ש.א.ל, אולם די לנו בראיות שבפנינו כדי לקבוע כי שכרה של הדר היה שכרו של התובע, בפרט לנוכח העובדה כי הופסק תשלום שכרה בו ביום שבו פוטר התובע מהנתבעת. כלומר, שהשכר היה בשליטת הנתבעת. 27. משהגענו למסקנה כי שכר הדר הינו שכר פיקטיבי, ממילא דמי הנסיעה של הדר הינם פיקטיביים ואלו ייחשבו כחלק אינטגרלי מהשכר. 28. דמי הנסיעות: עיון בתלושי השכר של התובע (הובאו בפנינו תלושים החל משנת 2006) מעלה כי עד לחודש אפריל 2008 גולם בשכרו של התובע שווי שימוש ברכב, והחל מאפריל 2008 החלה הנתבע לשלם לו דמי נסיעה בסך 280 ₪. לטענת התובע, הוא הוסיף להשתמש ברכב ולכן דמי הנסיעה צריכים להוות חלק משכרו הקובע לתשלום פיצויי הפיטורים. אלא שלא מצאנו אצל התובע כל טענה או הסבר לעניין זה ולטעמנו, לא הורם הנטל לסתור את החזקה לפיה הכותרת "נסיעות" שבתלוש השכר משקפת נכונה את מהות התשלום. 29. בסיס השכר לתחשיב פיצויי הפיטורים יהיה איפוא סך 13,392 ₪ (2,000 ₪ שכר הדר + 11,392 ₪ לפי שכר אחרון). התובע הועסק מיום 1/7/1999 ועד ליום 10/9/2009, קרי 10.11 שנים. 30. מכל האמור, יהיה התובע זכאי לסך 135,393 ₪ פיצויי פיטורים. בשים לב למחלוקת של ממש בין הצדדים בדבר זכאות לפיצויי הפיטורים, מצאנו להפחית את הפיצויים עד לגובה הפרשי ריבית והצמדה, מיום 1/10/2009 ועד לתשלום בפועל. דמי הודעה מוקדמת 31. התובע טוען כי הנתבעת לא נתנה לו הודעה מוקדמת כדין עובר לפיטוריו ולפיכך תבע סך משכורתו החודשית. 32. הנתבעת טענה כי עצם נוכחות של התובע במפעלה גרמה לה נזק ולפיכך היה מקום לפטרו בלא הודעה מוקדמת, בשים לב למעשה המעילה. 33. בשים לב למידע שהיה בידי הנתבעת, אנו סבורים כי רשאית היתה להורות על פיטורי התובע שייכנסו לתוקף באופן מיידי. יחד עם זאת, היה עליה לשלם לו חלף הודעה מוקדמת בגובה שכרו החודשי. לפיכך, התובע זכאי לסך 13,392 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת. הסכום האמור ישולם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/10/2009 ועד היום שכר אוגוסט 2009 34. לטענת התובע, בחודש אוגוסט 2009 אמנם קיבל את שכרה של הדר, אך לא קיבל מן הנתבעת שכר בסך 11,672 ₪, הוא השכר שהופק על שמו באמצעות תלוש, הכולל סך 280 ₪ בגין נסיעות שלטענתו היה רכיב פיקטיבי. 35. הנתבעת הכחישה טענה זו והעלתה טענת קיזוז ביחס למעילת התובע (שתידון בנפרד להלן). עם זאת, בעדותו הודה מר אלשייך כי שכר החודשים אוגוסט וספטמבר 2009 לא שולם לתובע (עמ' 16 לפרו', ש' 15 - 16). 36. משכך, זכאי התובע לשכר בגין חודש אוגוסט 2009 בסך 11,672 ₪ (סכום זה כולל סך 280 ₪ בגין דמי נסיעה, שכן התובע עבד בפועל בתקופה זו והוא זכאי לדמי הנסיעה). אף בהקשר זה ראינו להפחית את סכום ההלנה להפרשי ריבית והצמדה מיום 1/9/2009 ועד היום מאותם טעמים. שכר ספטמבר 2009 37. לטענת התובע, לא קיבל שכר בעבור עבודתו בחודש ספטמבר 2009, בה עבד במשך 10 ימים. התובע טוען כי בחודש זה לא שולם לו השכר שהופק בתלוש השכר על שמו (כולל החלק היחסי של רכיב הנסיעות הפיקטיבי). כמו כן, טען כי לא קיבל את החלק היחסי של סך 2,000 ₪ ששולם כשכר פיקטיבי לרעייתו, הדר, אך בפועל שימש כתמורה נוספת בעבור עבודתו שלו. בסך הכל תבע התובע ברכיב זה שליש משכר עבודתו בסך 4,557 ₪ בגין עשרה ימי עבודה (10 x 30 / 13,672). 38. בהתאם להודאתו של מר אלשייך, אף כאן זכאי התובע לשכרו היחסי בגין 9 ימי עבודה בפועל מתוך 26, כולל רכיב הנסיעות. סכום זה עומד על סך 4,648 ₪, אולם משהתובע העמיד תביעתו על סך 4,557 ₪ ברכיב זה - כך נפסוק לו. אף סכום זה פיצויי הלנה בגובה יישא פיצויי הלנה בגובה הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/10/2009 ועד היום. תלושי שכר לחודשים 8-9/2009 39. התובע טען כי ללא קיבל את תלושי השכר לחודשים 8-9/2009 וביקש כסעד נוסף מבית הדין כי הנתבעת תמציא לו אותם. הנתבעת תמציא איפוא העתק תלושים אלה לתובע. חופשה שנתית 40. לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה לו את שווי יתרת ימי החופשה שנצברו לזכותו. על פי הנטען, הצבירה הנקובה בתלוש השכר משקפת את הצבירה בפועל ובתלוש השכר של חודש 7/2009 נרשם כי נצברו לזכותו 98.56 ימי חופשה. עליהם יש להוסיף 2.08 ימים שנצברו ביולי 2009 ובסה"כ - 101 ימי חופשה שפדיונם שווה ערך ל- 53,126 ₪ (לפי עלות של 526 ₪ ליום עבודה [26 / 13,672]). 41. הנתבעת טענה כי לתובע לא מגיעים ימי חופשה נוספים וכי חופשות אליהן יצא התובע שולמו על ידי הנתבעת. נטען כי בהסתמך על דו"ח הנוכחות של התובע לשנת 2009 ניתן לראות כי התובע ניצל את מלוא ימי החופשה שלו - וכך נעשה גם בשנים שקדמו לכך. כמו כן נטען כי ממילא, התובע זכאי לתבוע ימי חופשה רק בגין 3 השנים האחרונות לעבודתו. 42. חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן - "חוק חופשה שנתית"), קובע את מכסות הזכאות לפי הותק. סעיף 7 לחוק חופשה שנתית קובע כי "אין החופשה ניתנת לצבירה; ואולם רשאי העובד בהסכמת המעביד, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות". סעיף 13 קובע את הזכות לפדיון חופשה בתום יחסי העבודה. עוד קובע חוק חופשה שנתית, בסעיף 31 בו, כי תקופת ההתיישנות לכל תביעה לפי חוק זה היא 3 שנים. 43. טענת ההתיישנות שנטענה על ידי הנתבעת אין בה ממש, שכן התביעה גובשה עם פיטורי התובע בחודש ספטמבר 2009. עם זאת, טענת ההתיישנות בשילוב של מגבלת הצבירה מגבילה את מספר השנים בעדן יכול התובע לתבוע פדיון חופשה במקרה זה. הנתבעים טענו כי זכות התובע להפרשי פדיון חופשה הינה בגין שלוש השנים האחרונות להעסקתו בלבד, ואכן בפרשת אצ'ילדייב (ע"ע (ארצי) 324/05 ריבה אצ'ילדייב - עמישב שרותים בע"מ, (2006)), נקבע כי הפדיון יהיה בגין שלוש שנות העבודה האחרונות. עם זאת, בית הדין הארצי שינה מהלכה זו וקבע כי הפדיון יהיה לכל היותר בגין שלוש השנים המלאות האחרונות להעסקת העובד בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת - ובסה"כ 4 שנים (ע"ע (ארצי) 547/06 משה כהן - ויליאם אנויה, (2007); ע"ע (ארצי) 145/07 גדיק אוגוסטין - אהרון המל, (2007)). משכך, זכאי התובע לפדיון חופשה בגין ארבע השנים האחרונות לעבודתו - שלוש שנות צבירה והשנה השוטפת. 44. בהתאם לסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התש"יא - 1951 חייב מעביד לנהל פנקס חופשה בו ירשמו בין היתר מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך תשלומם. כמו כן, הלכה היא כי נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה שנטל העובד מוטל על המעביד (דב"ע (ארצי) לא/22 - 3 ציק ליפוט - קסטנר, פד"ע ג 215 (1972). הרמת נטל ניצול ימי החופשה השנתית יכול ותעשה דרך הצגת 'פנקס החופשה' או על דרך הצגת ראיות אחרות. 45. במקרה שלפנינו, לכאורה נוהל רישום חופשה שכן בתלושי השכר מצויינת הצבירה. עם זאת, מר אלשייך העיד בעצמו כי הנתון שבתלושי השכר אינו נכון. לפיכך, יש קושי לדעת מהם ימי החופשה שנוצלו על ידי התובע. זאת, למעט בשנת 2009 שבה הוצג ניצול של 7 ימי חופשה בדו"חות הנוכחות (שהם 8 ימים קלנדריים). מובן הוא כי בשים לב לנטל המוטל על כתפי הנתבעת להראות את ניצול ימי החופשה, יהיה זכאי התובע לימי החופשה בגין מכלול 4 שנות זכאותו, למעט 7 הימים שהוכח כי נוצלו. 46. בגין 4 שנות הזכאות האחרונות זכאי התובע לסך 109.6 ימי חופשה, מהם יש לקזז 8 ימים - ובסך הכל זכאי התובע לפדיון 101.6 ימי חופשה. עם זאת, התובע תבע 101 ימי חופשה בלבד, וכך נפסוק לו. 47. שכרו של התובע עמד על סך 13,392 ₪ ומכאן שעלות שכרו היומי הינה 446.4 ₪. כלומר, שהתובע זכאי לסך 45,086 ₪. שכר עבודה וגמול שעות נוספות 48. לטענת התובע, הועסק במתכונת עבודה קבועה בימים א'-ה' במשך תשע שעות ובימי ו' במשך 5 שעות. כלומר, בסך הכל הועסק 220 שעות עבודה בחודש. עם זאת, שולם לו לטענתו שכר רק על פי 186 שעות עבודה שבועיות. לפיכך, הינו זכאי לשכר עבודה בשעות נוספות ולגמול בגין השעות נוספות העומדים כל סך 302,804 ₪. כן טען התובע כי הוא זכאי לפיצויי הלנה. 49. הנתבעת טענה כי סיכמה עם התובע על שכר גלובאלי, וכי לא היו שעות נוספות לתשלום. נטען כי התובע מעולם לא העלה טענה בדבר זכאות לשעות נוספות. מר אלשייך טען בתצהירו כי התובע לא נהג לעבוד בשעות נוספות ולא היתה לו מתכונת עבודה קבועה. כמו כן נטען כי הועסק במשרת אמון וכל השנים לא היה פיקוח על שעות עבודתו, עד לשנת 2009 שרק אז החל התובע להחתים כרטיס עובד. מדו"ח הנוכחות לשנת 2009 (מוצג י' בתיק המוצגים) נטען כי ניתן להתרשם ששעות עבודתו של התובע לא בוצעו במתכונת קבועה. 50. הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובעת כי אין לכלול בשכר תשלום בגין שעות נוספות או דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה. לפיכך, אף אין נפקות לטענה בדבר סיכום על שכרר הכולל גמול בגין שעות נוספות. 51. הוראת סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובעת כי החוק לא יחול על מי שעובד בתפקיד הנהלה או בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי (ס"ק 5) וכן מי שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם (ס"ק 6). בשים לבל לעובדה כי בשנת 2009 הושם פיקוח על שעות עבודתו של התובע והוגשו לעיוננו דו"חות הנוכחות, חריג הפיקוח איננו חל בענייננו. כמו כן, לא שוכנענו כי תפקידו של התובע הינו תפקיד המצריך מידה מיוחדת של אמון אישי כבלשון החוק והנתבעת אף לא השכילה להביא בדל ראיה לשכנענו כי לא כך הוא. מדובר בתפקיד שגרתי של מנהל מכירות. כך ותו לא. 52. התובע גמול שעות נוספות או גמול עבור עבודה במנוחה השבועית חייב להוכיח לא רק שעבד שעות נוספות או במנוחה השבועית, אלא גם את מספר השעות שעבד (דב"ע לב/32-3 מרלן פרוימוביץ - ישראל בר-אדון פד"ע ד' 39; דב"ע לז/2-1 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט - שותפות פד"ע ח' 343; עע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ לא פורסם, (2002)). 53. הפסיקה קבעה, עם זאת, חריג לכלל זה ולפיו די בהוכחת מתכונת קבועה של עבודה בשעות נוספות על מנת לפסוק גמול לעובד התובע גמול עבודה בשעות נוספות (דב"ע (ארצי) לז/1-2 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט שותפות, פד"ע ח' 343; עע 1351/04 (ארצי) מראט זרצקי - שירותי אבטחה ושמירה (תשמ"ו) בע"מ לא פורסם,(2006)). כמו כן, כללי הפסיקה בדבר נטל הראיה בהוכחת מספר השעות הנוספות שבהן עבד התובע הוגמשו בהיעדר רישום הן בפסיקה (ע"ע (ארצי) 212/06, 209/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים ואח', לא פורסם,(2008)) והן בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (ס"ח תשס"ח מיום 6.7.08). 54. מכל מקום, עיון בדיווחי הנוכחות של התובע לשנת 2009, שהצדדים אינם חלוקים על תוכנם, מעלה כי התובע עבד במתכונת עבודה קבועה יחסית של 9 שעות עבודה באמצע השבוע וחמש שעות עבודה בימי ו'. מר אלשייך אף אימת את מתכונת העבודה הנטענת של התובע בחקירתו הנגדית (עמ' 16 לפרו', ש' 13 - 14). כלומר, התובע זכאי לשבע שעות נוספות שבועיות, שהן 31 שעות נוספות מדי חודש. עם זאת, בגין ארבע שנות עבודתו הראשונות, בהן לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי התובע שימש כנהג וכי עבודתו נעשתה במתכונת אחרת, לא נוכל לפסוק לתובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות. 55. התועב עבד 121.34 חודשים, מתוכם 48 חודשים כנהג - והוא זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות בגין 73.34 חודשים. שכרו השעתי של התובע עומד על 55.8 ₪, לפיכך, התובע יהיה זכאי לגמול שעות נוספות בסך 158,579 ₪ (73.34 חודשים x 31 שעות x 55.8 ₪ x 125%). שוכנענו כי מדובר בטעות כנה ולפיכך, אף כאן מצאנו להסתפק בהפרשי ריבית והצמדה שישולמו מאמצע התקופה (1/10/2006). קיזוז 56. הנתבעת טענה כי ככל שתימצא חבה כלפי התובע בחוב כלשהו, יש לקזז חובה במלואו לנוכח מעשי הגזל שביצע התובע והנזק שנגרם לה בגינו. מעבר לכך שלא כומת הנזק הנטען, הרי שמשלא קיבלנו טענותיה בעניין הגזל, לא תישמע טענת הקיזוז והיא נדחית. סוף דבר 57. התובע יהיה זכאי לסכומים הבאים, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שלא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל: א. סך 135,393 ₪ בגין פיצויי פיטורים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/10/2009 ועד היום. ב. סך 13,392 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/10/2009 ועד היום ג. סך 11,672 ₪ בגין שכר חודש אוגוסט 2009 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/9/2009 ועד היום. ד. סך 4,557 ₪ בגין סכר חודש ספטמבר 2009 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/10/2009 ועד היום. ה. סך 45,086 ₪ בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/10/2009 ועד היום. ו. סך 158,579 ₪ בגין גמול שעות נוספות, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה שישולמו מיום 1/10/2006 ועד היום. 58. הנתבעת תמציא לתובע בתוך 30 ימים מהיום העתק תלושי שכר בגין החודשים 8-9/2009. 59. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום. לא ישולמו במועד - ישאו הפרשי ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. פיטורים