פיטורי עובד בעסק משפחתי

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובד בעסק משפחתי:

כללי

1. הנתבעת (להלן גם "חגית") הינה בעלת עסק משפחתי למכירת כיסאות (להלן "העסק") .
יחד עם חגית ניהלה את העסק אחותה, הגב' ענבל (להלן "ענבל").
בעלה של חגית, מר אורי, עבד אף הוא בעסק עד לחודש פברואר 2010, מועד בו לקה באירוע מוחי ואושפז בביה"ח.

2. התובעת החלה לעבוד בעסק כאשת מכירות החל מיום 14/8/07 ועד למועד פיטוריה ביום 23/2/10.

3. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בטונים צורמים כאשר אין חולק, כי התובעת הורחקה מהעסק על ידי ניידת משטרה אותה הזמינה הנתבעת.
באשר לאירועים שהובילו להזמנת הניידת ולפיטוריה של התובעת מהעסק חלוקים הצדדים.

4. בתאריך 01.06.10 שולם לתובעת סך של 15,038 ₪ בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת והפרשי שעות נוספות. כמו כן, שוחררו לזכות התובעת 1177 ₪ מביטוח המנהלים.

5. בתביעה שבפנינו עותרת התובעת לקבלת הפרשי שכר ושעות נוספות (6,124 ₪ קרן), הפרשי הבראה (1008 ₪), חגים (415 ₪), חופשה (360 ₪), הפרש פיצויי פיטורים (456 ₪) והודעה מוקדמת (62 ₪) וכן פיצויי הלנת שכר, הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה 12 משכורות (43,368 ₪) ופיצוי בגין עגמת נפש בסך 100,000 ₪.

6. בין הצדדים הוסכם, כי שכר הבסיס לחישוב פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת הוא 3,614 ש"ח.

7. הואיל ועיקר המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לנסיבות סיום יחסי העבודה ביניהן ולזכאות התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולפיצוי בגין עגמת נפש, נכריע בשאלה זו תחילה.

נסיבות סיום העבודה- שאלת הזכאות לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש

עיקר טענות התובעת
8. לטענת התובעת, בתאריך 21.2.10, שבה לעבודתה לאחר תקופת מחלה ממושכת.
לאחר שקיבלה את תלוש השכר עבור חודש ינואר 2010, ביקשה מענבל לעיין בדו"ח הנוכחות של חודש ינואר. לטענתה, ענבל אמרה לה כי הם בלחץ ודרשה ש"תעוף מהחדר".

9. לטענת התובעת, בשעות אחר הצהריים, לאחר שפחת הלחץ בעבודה, החליטה לנסות לאתר את הדו"חות בכוחות עצמה ונכנסה למשרדי ההנהלה באמצעות המפתח שברשותה.
לטענתה, יחד עימה הייתה קרובת משפחתה, הגב' אולסיה לבקוביץ, אשר הועסקה בעבר אצל הנתבעת ואשר עימה קבעה להיפגש בסיום העבודה, אולם גב' אוליסיה שהתה בחנות ולא נכנסה למשרד הנתבעת.

10. לטענת התובעת, כניסה למשרדי ההנהלה לצורך לקיחת מסמכים כגון דו"חות נוכחות הייתה דבר שבשגרה ונעשתה על ידה בעבר.
עוד טוענת התובעת, כי החיפוש במשרדה של הנתבעת בוצע באופן גלוי בנוכחותה של עובדת נוספת מלבדה.

11. למחרת, כאשר הגיעה התובעת לעבודה, הופתעה לשמוע מפי ענבל כי נפל דופי במעשיה האמורים ויש בהם משום עבירה של גניבה ו/או הסגת גבול ונאמר לה כי הוגשה כנגדה תלונה במשטרה.

12. לטענת התובעת, מיד לאחר מכן, ענבל החלה להשפיל אותה ואמרה לה שמעכשיו תשמש כשולחת הפקסים הראשית ושאסור לה לדבר עם לקוחות עסקיים.
לטענתה, ענבל אף צעקה עליה כי עליה לשוב מהפסקה אליה יצאה כדין ובסופו של דבר ענבל אמרה לה "לעוף ממקום העבודה".
לטענת התובעת, ביקשה לדעת האם היא מפוטרת אך לא נענתה. לטענתה, מאחר ולא רצתה שעזיבתה את החנות תחשב כהתפטרות התעקשה לקבל אישור בכתב על כך שהיא נדרשת לעזוב את מקום העבודה לפני תום יום העבודה. לטענתה, בניגוד לרצונה, ענבל העבירה את כרטיס הנוכחות שלה וסילקה אותה מהחנות.

13. טוענת התובעת, כי לאחר מכן הגיעה לחנות גם חגית וגם היא דרשה ממנה לעזוב את שטח החנות אך סירבה לתת לה אישור בכתב לגבי משמעות עזיבת החנות בטרם סיום יום העבודה.
לטענתה, חגית תקפה אותה באלימות קשה וניסתה לחטוף ממנה את מכשיר הטלפון הסלולארי.

14. לטענת התובעת, משהבינו חגית וענבל כי היא מסרבת לעזוב את שטח החנות מבלי לקבל אישור בכתב הן הזמינו משטרה ובעקבות כך הגיעה ניידת משטרה והיא נלקחה מהחנות לתחנת המשטרה בליווי צמוד של שוטר ולעיני הלקוחות בחנות.
לטענתה, הגישה כנגד חגית תלונה על תקיפה.

15. לטענת התובעת, בגין המעשים האמורים ובגין העובדה שלא נערך לה שימוע כדין בטרם פיטוריה היא זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה 12 משכורות ולפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 100,000 ₪.

עיקר טענות הנתבעת
16. לטענת חגית, התובעת פוטרה מעבודתה לאחר "שעשתה יד אחת" כנגד העסק עם בת דודתה אולסיה, אשר עבדה בעסק תקופה של פחות מ-6 חודשים ופוטרה ביום 21.1.10 (להלן "אולסיה").

17. לטענתה, התובעת ואולסיה נתפסו מספר פעמים כשהן מדפיסות כרטיס נוכחות אחת לשניה, בפרט בשעות הפתיחה או בשעות הסגירה של העסק כאשר לא נכחה בעסק.
לטענתה, התובעת אף נהגה לבקש מעובדות אחרות להדפיס עבורה את כרטיס הנוכחות שלה בעת שנעדרה מהעבודה ואף בעת ששהתה בחופשת מחלה.
לטענת חגית, התובעת ואולסיה אף נטלו מספר פעמים מפרעות מקופת המזומנים של העסק, על דעת עצמן וללא רשותה.

18. לטענת חגית, עקב אי שביעות רצון מתיפקודה פוטרה אולסיה והוחל בהליכים למציאת מחליפה עבורה.

19. לטענת חגית, התובעת פנתה אליה בניסיון לשנות את ההחלטה ובבקשה לתת הזדמנות נוספת לאולסיה ולאחר שסירבה, יצאה התובעת מחדרה וסיננה "אני אראה להם מאיפה משתין הדג, על זה שרוצים לפטר את אולסיה, ובגלל זה גם אותי לא יראו למשך הרבה זמן בעבודה".
לטענתה, התובעת "מימשה את איומיה" ובסמוך לאחר פיטוריה של אולסיה ביום 25.1.10 נעדרה התובעת מעבודתה ביום 26.1.10 ללא כל הצדקה.
בהמשך הודיעה התובעת כי תיעדר מהעבודה למשך כחודש ימים בגין חופשת מחלה.

20. לטענת חגית, התובעת שבה לעבודה ביום 21.2.10, וביום 22.2.10, ללא רשות, ועל אף שעובדת חדשה ששהתה במקום התנגדה לכך, נכנסה יחד עם אולסיה למשרדי ההנהלה, והן חיטטו בין היתר בקלסרי הנוכחות של העובדות ונטלו עימן גליונות נוכחות מקוריים ומתוקנים המאושרים בחתימת העובדים, אישורים על מפרעות שנטלו בחתימתן ועוד.

21. לטענתה, מעשה הקנוניה אשר בוצע על ידי התובעת ועל ידי אולסיה נעשה תוך ניצול מחפיר של מצבה המשפחתי שכן באותה עת סעדה את בעלה בבית החולים עקב אירוע מוחי חמור בו לקה.

22. טוענת חגית, כי ביום למחרת דיווחה לה העובדת החדשה על "מעלליהן" של התובעת ואולסיה ולפיכך, ערכה אחותה ענבל לתובעת שיחת בירור/שימוע במסגרתה עומתה התובעת עם ההאשמות כלפיה.
לטענתה, בסיום השיחה הובהר לתובעת כי עקב מחסור בכוח אדם ניתנת לה הזדמנות לשוב לעבודתה ולהמשיך לעבוד כרגיל עד להחלטה חדשה.

23. לטענת חגית, נאמר לה על ידי ענבל, כי התובעת נמנעה מלשוב לעבודתה על אף שהעסק היה עמוס בלקוחות שהיו זקוקים לשירות ואף ניתקה טלפונים נכנסים. התובעת העדיפה לצאת החוצה, לשוחח ממושכות בטלפון הסלולארי ולעשן סיגריה וכאשר נתבקשה על ידי ענבל לשוב לעבודה ביקשה כי יפטרו אותה.

24. לטענת חגית, ענבל עדכנה אותה על האמור לעיל בשיחה טלפונית ולאחר ששוחחה חגית עם התובעת בטלפון וביקשה ממנה לשוב לעבודתה התובעת הסכימה בחיוב.
על אף הסכמתה, התובעת לא שבה לעבודתה ואף סירבה להצעתה של ענבל ללכת הביתה להירגע.

25. לטענת חגית, לאחר ששבה לעסק, עוד באותו היום, צפתה בתיעוד מצלמות האבטחה המתעדות את התובעת ואולסיה נכנסות למשרדי ההנהלה באמצעות המפתח של אולסיה.
לטענתה, לאחר שצפתה בצילומים הזמינה את התובעת לשיחת שימוע במשרדה ובסופה התובעת התבקשה לעזוב את בית העסק.
משסירבה התובעת לעזוב ובלית ברירה, הזמינה חגית ניידת משטרה והגישה תלונה כנגד התובעת ואולסיה בגין הסגת גבול.

26. לטענת חגית, על אף האמור, ולפנים משורת הדין, הסכימה לשלם לתובעת סך של 15,038 ₪ בגין פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ויתרת שעות נוספות, ואף הסכימה לשחרר את כספי הפיצויים המצויים בקופה לזכותה של התובעת.

27. לטענת חגית, בנסיבות העניין ולאור התנהלות התובעת, אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולפיצוי בגין עוגמת נפש.

דיון והכרעה

28. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועיינו בחומר שבפנינו, שוכנענו כי בנסיבות העניין אין התובעת זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. להלן נבאר את החלטתנו.

29. התובעת לא הכחישה כי ביום 22.02.10 נכנסה למשרדי ההנהלה אלא, שלטענתה, נכנסה על מנת לחפש דו"ח נוכחות של חודש ינואר שטרם קיבלה ושאותו סירבה הנתבעת למסור לה לשם בדיקת שכר חודש 1/10 ששולם לה.
לטענתה, לא לקחה את הדו"ח אלא רק ביקשה לצלם העתק ממנו עבורה.
לטענת התובעת, אין במעשיה כל פסול, צילום הדו"ח נעשה בעבר על ידה ואין מדובר בהסגת גבול או בגניבה.

30. אין בידנו לקבל טענות התובעת לעניין זה.
התובעת העידה בפנינו כי המעסיק לא הסכים לתת לה את דוחות הנוכחות ולכן נכנסה וצילמה מהקלסר.
ענבל העידה כי אינה מוסרת דוחות נוכחות (עמ' 17) וכן העידה חגית כי לא נהגה למסור לעובדים דוחות נוכחות (עמ' 18 ו- 24 לפרוטוקול).

31. התובעת העידה כי הייתה אמורה לקבל את הדוחו"ת כל חודש עם תלוש השכר, ולא קיבלה. התובעת נשאלה: "דרשת אותם?"
והשיבה:
"ת. כן. מידי חודש דרשתי והוא אמר לי תעופי מהפרצוף...
ש. המעסיק אמר לך שהוא לא מוכן לתת לך את דוחו"ת הנוכחות ואת נכנסת וצילמת מהקלסר?
ת. נכון. לא כל חודש צילמתי רק מתי שראיתי שמשהו לא בסדר...
ש. אבל את מודעת לכך שהמעסיק לא הסכים לתת ואת בכל זאת צילמת?
ת. כן". (עמ' 10- 11 לפרוטוקול).

הנה כי כן, מתשובות התובעת עולה כי צילום הדוחו"ת לא נעשה ברשות המעביד או בהסכמתו.

32. התובעת, אשר ידעה כי אין לה רשות מטעם המעביד לקבל את דוחו"ת הנוכחות, ניצלה את היעדרות המעביד ואת הימצאות מפתח המשרד ברשותה, נכנסה וחיטטה בקלסרי המסמכים (בהם גם דוחו"ת ומסמכים של עובדים אחרים) ללא רשות המעביד.

זכאות התובעת לבקש ולעיין בדוחות הנוכחות שלה, אינה מקנה לה רשות להכנס למשרדי ההנהלה או למשרדו של מנהל החשבונות, לחטט במקום או לצלם מסמכים ללא הסכמת המעביד, תוך פגיעה בפרטיות המעסיק ובפרטיותם של עובדים אחרים שמסמכים בעניינם נחשפו בדרך זו לתובעת.

33. העובדה כי לתובעת התלוותה בת דודתה אוליסיה, שבאותה העת כבר פוטרה מעבודתה ומצויה הייתה בסכסוך משפטי עם הנתבעת, מחשידה כי התובעת חיפשה גם מסמכים הנוגעים לאוליסיה באותה ההזדמנות.

אוליסיה העידה בפנינו:

"אני הגעתי לשם כי התובעת התקשרה ואמרה שהתלוש שלי נמצא שם והגעתי לשם ואז קיבלנו את התלוש ללא דו"ח השעות.
התובעת התקשרה אלי.
לשאלתך מדוע התובעת לא נתנה לי את התלוש בבית אני משיבה שבאנו לשם ואח"כ הלכנו ביחד.
לשאלתך לא היתה לי בעיה שהתובעת תביא לי את התלוש הביתה אני משיבה שנכון." (עמ' 15 לפרוטוקול).

אוליסיה אישרה כי באותה התקופה גרה יחד עם התובעת.

34. איננו מקבלים את גרסת התובעת כי סיבת הגעתה של אוליסיה לעסק באותה העת היתה תמימה.

התובעת טענה בתצהירה כי אולסיה באה לעסק כדי להיפגש עימה ובשיחה עם ענבל טענה כי אולסיה באה לבקר אותה "על הדרך" (עמ' 3 ש' 24-28 לתמליל השיחה).
לעומתה, אולסיה בעדותה בפנינו טענה, כי הגיעה לעסק כי התובעת התקשרה אליה ואמרה לה שהתלוש שכר שלה נמצא (עמ' 15 לפרוטוקול).

35. עדותה של התובעת כי לא ידעה שאוליסיה הגישה עוד בחודש ינואר 2010 תלונה למפקח על העבודה בקשר לסיום העסקתה (עמ' 8 לפרוטוקול) אינה מהימנה כלל ועומדת בסתירה לגרסת אוליסיה (עמ' 14 לפרוטוקול).

משנשאלה התובעת האם ידוע לה שהיה סכסוך בין אוליסיה לנתבעת השיבה תשובה מתחמקת, כי אינה קוראת לזה סכסוך (עמ' 8), בעוד שאוליסיה אישרה כי התובעת ידעה על פניות אוליסיה לתמ"ת ולעו"ד, וכן ידעה כי אוליסיה נפגשת עם עו"ד ביום בו נכנסה לעסק:

"היא ידעה שאני הולכת לעו"ד, חזרתי מהעו"ד באותו היום שמאשימים אותי שפרצתי לנתבעת".

36. מהחומר שהוצג בפנינו עולה, כי ביום 22.2.10, היום בו נכנסה התובעת וחיפשה במשרדים, נשלח לנתבעת מכתב התראה מבא כוחה של אולסיה בדרישה להשיבה לעבודה, לפצותה בגין פיטוריה ולשלם לה שעות נוספות שלא שולמו לה.(נ/15).

אנו סבורים על כן כי התובעת נכנסה למשרד לחיפוש מסמכים הקשורים בעבודתה שלה ובעבודתה של אוליסיה שכבר פוטרה ומצויה הייתה באותה העת בסכסוך עם הנתבעת.

37. מהשיחה שהתקיימה בין התובעת ובין ענבל ביום שלמחרת, אותה הקליטה התובעת ללא ידיעת ענבל והגישה תמליל שלה, עולה, כי התובעת מודה כי נכנסה וחיטטה במשרד (אף שבעיניה אין מדובר בחיטוט) והיתממה באמרה כי אף פעם לא קיבלה הנחיה שלא לגעת בדברים שבמשרד.

ענבל, אשר לא ידעה כי היא מוקלטת, שאלה את התובעת מדוע לא פנתה למזכירה על מנת לקבל את דף השעות והייתה מופתעת כאשר התובעת אמרה לה כי היא פנתה אליה באותו היום לקבל דף שעות. (עמ' 3 ש' 20-24 לתמליל).

יצויין, כי התמלול, על פניו, נראה קטוע הן בתחילתו והן בסיומו.
אף התובעת טוענת בתצהירה כי נאמרו בשיחה דברים שאינם מופיעים בתמלול למשל, כי נאמר לה שהוגשה תלונה למשטרה על גניבה (סע' 26 לתצהיר).

38. בנסיבות אלה, בהן אולסיה מצויה בסכסוך משפטי עם חגית, ובאותו היום בו מוגש מכתב התראה לחגית על ידי בא כוחה של אוליסיה מגיעה אולסיה לעסק והתובעת נכנסת לחטט ולחפש מסמכים במשרדי ההנהלה כאשר חגית וענבל אינן במשרד, איננו מקבלים גרסתה של התובעת, כי חיפשה דו"ח נוכחות עבורה וכי אין במעשיה כל פגם.

40. לנוכח התנהלות התובעת, ומשנודע לענבל על כך שהתובעת חיטטה במשרדים וכי אולסיה נכחה בעסק, התנהלה למחרת היום שיחה בין ענבל לבין התובעת. מקבלים אנו את גרסת הנתבעת כי ענבל זימנה את התובעת לשיחת בירור בעניין ושיחה זו הוקלטה ותומללה לטעמנו, בחלקה בלבד, ע"י התובעת.

סיכום השיחה בעיניה של ענבל, הועלה על הכתב ונשלח לתובעת. במסמך שכותרתו "שימוע לעובדת ", נרשם כי ההנהלה צריכה לדון בנושא מכיוון שנוצרה בעיה של חוסר אמון וחדירה לפרט, וכרגע שתמשיך לעבוד כמצופה.

41. התובעת הודתה, כי ענבל אמרה לה להמשיך ולעבוד, לטענתה, בתפקיד שולחת פקסים (עמ' 12 לפרוטוקול).
בעדותה בפנינו חזרה התובעת על גרסתה לפיה בשיחה שנערכה בינה ובין ענבל ביום 23.2.10, לא פוטרה על ידי ענבל.

התובעת אישרה, כי בהמשך ביקשה ממנה ענבל ללכת הביתה עד שיוחלט מה לעשות איתה:

"לשאלתך נכון שענבל לא אמרה לי ללכת הביתה אני משיבה שאמרה לי "תעופי הביתה". אני לא הלכתי הביתה.
לשאלתך מדוע לא הלכתי אני משיבה שככה, כשאני מקבלת משפט תעופי הביתה ותרגעי כמה ימים עד שיחליט מה לעשות איתי זה לא תשובה מבחינתי.
לשאלתך החלטתי שלמרות שענבל לטענתי ביקשה ממני ללכת הביתה לנוח כמה ימים החלטתי שאני נשארת בכח אני משיבה שלא, שאלתי האם אני מפוטרת ואמרה לי לא ואז אמרתי למה צריכה ללכת הביתה אם אני לא מפוטרת, הרי הורידה אותי מתפקיד המכירות כי גנבתי אז היא הציבה אותי בתפקיד שולחת פקסים". (עמ' 12 לפרוטוקול).

התובעת הודתה עוד, כי קיבלה בהמשך שיחת טלפון מחגית, אשר אמרה לה שהיא לא במצב נפשי להתמודד עם העניין וביקשה ממנה לעבוד עד שהעניין יתברר (עמ' 12 לפרוט'). באותה העת היה בעלה של חגית מאושפז עקב אירוע מוחי.

42. מעדיפים אנו את גרסתן של חגית ושל ענבל, כי בהמשך לשיחה עם ענבל ולאחר שנאמר לתובעת כי ישקלו ויודיעו לה את ההחלטה לגביה, נמנעה התובעת מלשוב לעבודה חרף דרישתה של ענבל, ועל כן התקשרה ענבל לחגית, ששהתה עם בעלה בביה"ח, עדכנה אותה בנעשה ולפיכך התקשרה חגית לתובעת וביקשה כי תשוב לעבודתה.

לא בכדי לא הזכירה התובעת בתצהירה את שיחת הטלפון שקיבלה מחגית, בה הודתה בחקירתה בפנינו.

43. עוד מהימנה עלינו גרסתן של חגית וענבל, כי גם לאחר השיחה סרבה התובעת לעבוד עבודה סדירה ולפיכך התבקשה ללכת הביתה "עד שתרגע", וגם לכך סרבה.

בחקירתה בפנינו הודתה התובעת, כאמור, כי התבקשה ללכת הביתה למספר ימים להירגע ועד שיוחלט מה לעשות איתה. גם עובדה זו לא צויינה בתצהירה.

44. בהמשך היום, ולאחר שהגיעה חגית לעסק, הוחלט על פיטורי התובעת, אולם זו סירבה לעזוב את המקום ללא מכתב פיטורים, מה שאילץ את הנתבעת לזמן למקום משטרה. במכתב הפיטורים, שאינו נושא תאריך, נכתב כי המכתב הינו "בהמשך להודעה שקיבלת בע"פ בתאריך 23.2.10".

האם נערך לתובעת שימוע כדין

45. לטענת התובעת, לא נערך לה שימוע כדין בטרם פיטוריה.
לטענת ענבל, ערכה שיחת בירור/שימוע לתובעת ואף ערכה פרוטוקול של השיחה אשר העתק ממנו נשלח לדוא"ל של התובעת ו/או של אולסיה.

46. לטעמנו, השיחה שערכה ענבל לתובעת ובה ניתנה לה האפשרות להתייחס לעילת הפיטורין – אבדן האמון בה עקב כניסתה למשרדי ההנהלה וחיטוט במסמכים ללא רשות בנוכחות העובדת המפוטרת אוליסיה, מהווה שימוע כדין.

התובעת נשאלה למעשיה, נשאלה באשר להמצאות אוליסיה במקום ומתחילה הבינה כי התנהלותה אינה מקובלת על הנתבעת ולשיטתה, יש בה דופי.
גם העובדה שהתובעת בחרה להקליט בחשאי שיחה זו משמעה, כי הבינה חשיבותה.

לנוכח האמור, דין התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין עקב העדר שימוע להדחות.

47. משהודתה התובעת כי סירבה לעזוב את מקום העבודה חרף פיטוריה, לא נותרה ברירה לנתבעת אלא לזמן משטרה על מנת להרחיקה מהמקום. נסיבות העניין אינן מצדיקות פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש לתובעת, על אף שטענה כי סירבה לעזוב את המקום בשל העובדה שלא קיבלה את הודעת הפיטורים בכתב.
אשר על כן, התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש נדחית אף היא.

התביעה להפרש פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת

48. הצדדים הסכימו כי שכר התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הינו 3,614 ₪.

בהתחשב בתקופת העבודה, זכאית היתה התובעת לפיצויי פיטורים בסך 9,110 ₪ (3,614 X 2.52) ולהודעה מוקדמת בסך 3,614 ₪, סה"כ 12,724 ₪.

49. התובעת הודתה בקבלת 1,177 ₪ ששוחרר לזכותה מביטוח המנהלים בגין רכיב הפיצויים.

עוד אין חולק, כי לתובעת שולם סך של 15,938 ₪ במצורף למכתב בא כוחה ביום 1.6.10, מבלי שהוכח בפנינו מהו חלקו של רכיב הפיצויים בסך זה.
במכתב ב"כ הנתבעת לא נטען כי הסכום האמור מהווה תשלום פיצויי פיטורים או הודעה מוקדמת חלקיים ולפיכך, רואים אנו בסך ששולם כבא על חשבון פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, והיתרה (בסך 3,491 ₪) על חשבון השעות הנוספות, בהעדר כל פירוט לסך המשולם או תלוש שכר בגינו.

מששולמו מלוא הסכומים המגיעים לתובעת בגין פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, דין התביעה ברכיבים אלו - להידחות.

50. לנוכח המחלוקת באשר לעצם הזכאות לפיצויי פיטורים, וטענת הנתבעת כי אלו משולמים לפנים משורת הדין לנוכח התנהלות התובעת, איננו מוצאים בנסיבות העניין לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה.

התביעה לתשלום הפרשי שכר, תשלום בגין שעות נוספות ועבודה ביום המנוחה השבועי

51. מדוחות הנוכחות ומתלושי השכר שקיבלה התובעת עולה, כי יש והתובעת עבדה בשעות נוספות (למעלה מ- 186 שעות עבודה לחודש), ולעיתים בשבת (יתכן מוצאי שבת), אולם אלה שולמו לה בתעריף שעה רגילה.
התובעת תבעה הפרש שעות שלטענתה לא שולמו לה כלל (בהתבסס על רישומי יומנה) וכן הפרשי שעות נוספות ועבודה בשבת.

בסעיף 56 לסיכומיה, העלתה הנתבעת לראשונה את הטענה כי רכיב שעות נוספות/פרמיה בתלוש הוא תשלום בגין שעות נוספות.
טענה זו אינה יכולה להתקבל שכן לא מפורט ברכיב זה מספר השעות, ערך השעות והוא מופיע אף בחודשים בהם התובעת לא עבדה בשעות נוספות. על כן, לא הוכח כלל כי סכום זה שולם בגין שעות נוספות ולא בגין פרמיה.

הנתבעת שילמה לתובעת הפרשי שעות נוספות ביום 1.6.10 אולם לא הוצג בפנינו התחשיב בגינו שולם לתובעת הסך ששולם.
לפי קביעתנו לעיל, יש לייחס סך של 3,491 ₪ מהסך ששולם לתובעת במועד זה על חשבון השעות הנוספות.

52. התובעת צרפה לתצהירה טבלה ובה השעות בהן עבדה לטענתה מידי יום.
לטענת התובעת, הנתונים שבטבלה מתבססים על רישומים שערכה ביומנה במהלך תקופת עבודתה.
הטבלאות אינן מפרטות את מס' השעות הנוספות לכל יום והסך המגיע בגינן, ואלה נתבעו על בסיס חישוב כולל, שנתי.

53. התובעת לא ידעה להסביר בחקירתה את הסכומים הנתבעים על ידה ואת התחשיב העומד בבסיסם.
בעת הכנת פסק הדין הסתבר, כי התובעת לא הסבירה את דרך החישוב גם במסגרת הסיכומים.

54. הואיל ואין למעשה חולק כי התובעת עבדה בשעות נוספות ובשבתות, כמשתקף מתלושי השכר וגם מדוחות הנוכחות של הנתבעת, הנתבעת אכן שילמה לתובעת הפרש שעות נוספות אולם מבלי שהוצג בפנינו התחשיב לכך, ומאחר וכלל המסמכים הוגשו לתיק בית הדין ואין מדובר בראיות חדשות, אפשרנו לב"כ התובעת להגיש תחשיב מפורט לעניין השעות החסרות והשעות הנוספות הנתבעות, תוך מתן זכות תגובה/תחשיב נגדי לב"כ הנתבעת.

55. התובעת הגישה ביום 30/10/12 תחשיב מטעמה, והנתבעת הגישה התייחסותה לתחשיב זה.

56. לאחר שעיינו בתחשיב, לא מצאנו כי יש בו לענות ולהסביר באופן ממצה ומהימן את הסכומים הנתבעים בגין הפרשי שעות/שעות נוספות. להלן נימוקינו לכך.

57. באשר להפרשי השעות שנטען שלא שולמו:
התובעת טענה כי הטבלאות שצורפו לתצהירה נערכו על בסיס יומניה אותם רשמה בזמן עבודתה. על בסיס טבלאות אלה נערך החישוב.
בבדיקה מדגמית מצאנו כי בתחשיב נפלו טעויות.
לשם הדוגמא, יום 1/8/09 היה יום שבת בו כלל לא עבדה התובעת, ובכל זאת רשמה בטבלה הנספח לתצהירה כי עבדה ביום זה 8 שעות.

ביום 10/12/07 רשמה התובעת כי עבדה בין השעות 12 עד 6:30, דהיינו, 6.5 שעות בלבד, אולם תובעת היא תשלום שעות נוספות בגינו.

מעדיפים אנו את רישומי הנוכחות הממחושבים של הנתבעת מחודש 6/08 ואילך על פני רישומיה של התובעת באשר לשעות עבודתה בהם, מטבע הדברים, עוגלו שעות העבודה. הרישום הממוחשב על סמך כרטיס הנוכחות שהחתימה התובעת הינו מדוייק יותר, אולם התובעת לא ביססה את תחשיביה עליו.

58. באשר לשעות הנוספות:
נוסף על האמור לעיל, בדבר העדפת רישומי הנוכחות הממוחשבים, תחשיב התובעת אינו ברור ולא עולה ממנו, למשל, מדוע בגין ימי שישי בהם עבדה התובעת נדרשות שעות נוספות בשיעור 150% החל מהשעה הראשונה (למשל: 11/1/08, 18/1/08, 25/1/08 , 8/2/08 ועוד ועוד).

בתחשיב אין סיכום הסכומים הנתבעים אולם חישוב מעלה כי סך השעות הנוספות הנתבעות מסתכם ביותר מהסך שנתבע בתביעה, שיקול נוסף שיש בו לפגוע מהימנות ודיוק התחשיב.

59. לנוכח האמור, ומשאין בפנינו תחשיב מהימן לעניין שעות עבודתה של התובעת והשעות הנוספות שיתכן וטרם שולמו לה במלואן, התביעה ברכיב זה נדחית.


חגים

60. לטענת התובעת, בשנת 2008 לא קיבלה תשלום בגין יום העצמאות שחל ב-8.5.08 והנתבעת הורידה לה עבור יום זה יום חופש.
עוד טוענת התובעת, כי בשנת 2009, הורידה לה הנתבעת מימי החופש בגין אי עבודה בחג השבועות והיא קיבלה תשלום חלקי על חגי תשרי שחלו בחודש ספטמבר.
הנתבעת תובעת הפרשי 3 ימי חג בסך 415 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

61. לפי דו"ח התובעת, התובעת עבדה בפועל 163 שעות בחודש 5/08. שעות אלה שולמו לה בתלוש ובנוסף שולמו לה 6.75 שעות שכונו "שעות העדרות".
הנתבעת לא רשמה לתובעת ניצול יום חופש בחודש זה.
לתובעת מגיע הפרש 1.25 ש"ע בגין השעות החסרות בחודש זה (כולל יום העצמאות).

62. בחג השבועות שחל ב- 29/5/09 התובעת לא עבדה.
על פי דו"ח נוכחות הנתבעת, התובעת עבדה בפועל 195 שעות וכך שולם לה בתלוש.
על פי תלוש השכר לא נרשם בחודש זה ניצול ימי חופשה.
לתובעת מגיע על כן תשלום עבור יום החג.

63. בספטמבר 2009 עבדה התובעת ושולם לה עבור 171 שעות ובנוסף, 14 "שעות העדרות".
לא הופחתו ימי חופשה.
לתובעת הגיעו 2 ימי חג בחודש זה והיא קיבלה 14 שעות בתשלום. ההפרש הינו על כן 2 שעות בלבד.

64. התוצאה הינה, כי לתובעת מגיעים הפרשים עבור 11.25 שעות חג בסך של 233 ₪ בלבד.

התביעה להפרש הבראה

65. טוענת התובעת, כי בשנת 2009 שולם לה בחודש ספטמבר דמי הבראה עבור 3 ימים על אף שנרשם בתלוש השכר שנוצלו 7 ימים ועל כן תובעת היא הפרש בסך 1,008 ₪.

66. מתלושי השכר עולה, כי בתלוש השכר של חודש אוגוסט 2009 שולם לתובעת סך של 1,008 ₪ בגין 3 ימי הבראה, בתלוש השכר של חודש 09/09 שולם לתובעת בגין 4 ימי הבראה נוספים ובחודשים אוקטובר ונובמבר שולם לה בגין 2 ימי הבראה בכל חודש.
סך הכל שולם לתובעת עד 11/09 11 ימי הבראה - לפי זכאותה וותקה נכון לאותה העת.

עם זאת, ממועד זה ועד גמר עבודתה צברה התובעת זכאות ל-3 ימי הבראה נוספים שטרם שולמו. על הנתבעת לשלם לתובעת יתרת דמי הבראה המגיעים לה בסך 1,008 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה 23.2.10 ועד לתשלום בפועל.

פדיון חופשה

67. התובעת טוענת, כי בשנת 2008 נרשם לה יום חופש למרות שעבדה שעה אחת באותו היום, ובשנת 2009 נרשם לה יום חופש למרות שעבדה שעה וחצי, ועל כן זכאית היא לפדיון חופשה בסך של 306 ₪.

התובעת אינה מפרטת באיזה תאריך מדובר, מתצהיר התובעת עולה לכאורה כי ביחס לשנת 2008 מדובר בתביעת כפל לתביעת תשלום עבודה ביום העצמאות (ר' סע' 5 לתצהירה) וביחס לשנת 2009 מדובר בתביעת כפל בגין תביעתה לדמי חגים.

אשר על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

סיכום

68. מרביתן המכרעת של תביעות התובעת נדחות.

הנתבעת תשלם לתובעת הפרש 11.25 שעות חג בסך של 233 ₪ ודמי הבראה בסך 1,008 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה 23.2.10 ועד לתשלום בפועל.

לנוכח תוצאת הדברים, איננו מוצאים לעשות צו להוצאות.

69. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מקבלתו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פיטורי סמנכ''ל

  2. פיטורי מנהל סניף

  3. פיטורי אחות קבועה

  4. פיטורי עובדת צהרון

  5. פיטורי משגיח כשרות

  6. פיטורי צמצום בגיל 50

  7. פיטורי סייעת בגין מחלה

  8. פיטורי עובד בעסק משפחתי

  9. פיצוי פיטורין לבעל שליטה

  10. חובת הנימוק בפיטורי צמצום

  11. פיטורי עובד לאחר 5 חודשים

  12. מועד תשלומי פיצויי פיטורין

  13. פיטורי צמצום ללא קושי כלכלי

  14. פיטורי מטפלת בגלל גיל מתקדם

  15. פיטורי עובד שלא הגיע לעבודה

  16. פיטורי עובדים בדרך של הגרלה

  17. פיטורי עובד בכיר בחברה פרטית

  18. נוסח מכתב פיטורין עקב צמצומים

  19. מתי ניתן לשלול פיצויי פיטורין

  20. פיטורי עובד מכירות ללא פיצויים

  21. פיטורי עובד בניגוד לצווי הרחבה

  22. פיטורי מבקר פנים במפלגת העבודה

  23. פיטורי עובד מחמת הרשעה בפלילים

  24. פיטורי עובד נשא איידס עקב המחלה

  25. חזרה לעבודה לאחר פיטורי התייעלות

  26. חישוב פיצויי פיטורין לאיש מכירות

  27. איסור פיטורי עובד עד למתן פסק דין

  28. פיטורי עו''ד לאחר דיון בבית משפט

  29. פיטורי עובדים במסגרת תוכנית הבראה

  30. איסור פיטורי עובדת בטיפולי פוריות

  31. פיטורי עובד אחד בלבד בפיטורי צמצום

  32. פיטורי עובד בשל ביצוע עבירה פלילית

  33. פיטורי עובד לאחר 10 שנים בחברת החשמל

  34. היתר פיטורי עובדת שעברה טיפולי פוריות

  35. פיטורי עובד שהתחיל לעבוד בעבודה נוספת

  36. במסגרת פיטורי העובדים שולמו דמי הסתגלות

  37. תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורין שלא כדין

  38. פיטורי עובד כדי למנוע ממנו לקבל קביעות

  39. פיטורי עורך דין שכיר במשרד אחרי חודשיים

  40. פיטורי עובד בגלל התרעות על ניהול לא תקין

  41. תביעה בגין פיטורי מציל בבריכה עקב הפרות משמעת

  42. תביעה לתשלום פיצויי פיטורין - עבודה במכירות

  43. האם פיטורי התובע נבעו מחמת פנייתו בתביעה נגד בזק ?

  44. תביעה בבית משפט השלום לפיצוי כספי בשל פיטורין לא חוקיים

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון