מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי מאבטח אישי: בפנינו תביעתו של התובע כנגד מעסיקתו לשעבר חברת כנפי עטלף שרותי אבטחה בע"מ (להלן- הנתבעת) לתשלום שכר עבודה לחודשים יוני, יולי 2010 ו-10 ימים בחודש אוגוסט 2010, גמול עבודה בשעות נוספות לתקופת עבודתו בנתבעת, פדיון חופשה ודמי הודעה מוקדמת. העובדות ואלה העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו: 1. הנתבעת היא חברה שעיסוקה במתן שירותי שמירה ואבטחה. 2. התובע, תושב המועצה המקומית ג'סר אלזרקא, הועסק על ידי הנתבעת בשמירה אישית על ראש המועצה המקומית ג'סר אלזרקא בחודשים מרץ 2010 עד יולי 2010 כולל, כפוף למחלוקת בין הצדדים, האם כטענת התובע הוא הועסק התובע בפעל עד ליום 10/8/10 או שמא כטענת הנתבעת, עבודתו הסתיימה ב-31/7/10. 3. בעניין זה לא היה חולק בין הצדדים, כי הנתבעת התקשרה בחוזה עם המועצה המקומית ג'סר אלזרקא (להלן- המועצה) לאבטחת ראש המועצה, אשר כלל מתן שירותי שמירה על ביתו של ראש המועצה במשך 24 שעות ביממה וכן מתן שירותי שמירה אישית על ראש המועצה\ בשעה שהוא מחוץ לביתו, ואף לא היה חולק בין הצדדים, כי התובע הועסק בשמירה אישית על ראש המועצה שעה שהוא מחוץ לביתו, כפוף למחלוקת בין הצדדים בשאלה, באיזה היקף בדיוק בוצעה שמירה זו. 4. בין הצדדים הוסכם כי שכרו החודשי של התובע יעמוד על 5,000 ₪, ואין חולק כי בגין החודשים מרץ 2010, אפריל 2010 ו-מאי 2010 שולם שכרו של התובע בשיקים של הנתבעת. בגין החודשים יוני ויולי 2010 הוצאו לתובע תלושי שכר וגדר המחלוקת בין הצדדים נסוב על השאלה האם שכרו של התובע בגין חודשים אלו שולם לו בפועל כטענת הנתבעת, אם לאו, כטענת התובע. 5. לא היה חולק בין הצדדים כי התובע פוטר מעבודתו בנתבעת בהודעת מנהל התפעול והכספים של הנתבעת, עקב הפסקת הקשר של הנתבעת עם המועצה. גדר המחלוקת בין הצדדים נסוב על השאלה, האם כטענת הנתבעת פוטר התובע בהודעת הנתבעת מיום 29/7/10 לפיה עבודתו תסתיים ב-31/7/10 או שמא כטענת התובע הוא פוטר בהודעת מנהל התפעול והכספים של הנתבעת, לאלתר ביום 10/8/10 עת התקשר אליו בקשר לתשלום שכרו לחודשים יוני ויולי 2010. נציין, כי הנתבעת הודתה לעניין זה בחבותה לשלם לתובע יתרת דמי הודעה מוקדמת בשיעור של 3 ימים בעד התקופה שלאחר ה-31/7/10, בעוד שלטענת התובע הוא זכאי להודעה מוקדמת בשיעור של 5 ימים. 6. בשולי הדברים נציין, כי לא היה חולק בין הצדדים שהתובע לא ניצל חופשה בתקופת עבודתו ואף לא שולם לו פדיון חופשה בסיומה. ודוק, בהינתן הפערים המזעריים בין גובה פדיון החובה המגיע לשיטת התובע לבין גובה פדיון החופשה המגיע לשיטת הנתבעת, נאותו הצדדים, בהמלצת בית הדין, להעמיד את גובה פדיון החופשה על הסך של 1,050 ₪, מבלי שהדבר יהווה ויתור של צד על כל טענה מטענותיו או בבחינת הודאת צד בטענות משנהו. דיון והכרעה 7. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר עאדל פלאח - מנהל תפעול וכספים בנתבעת. התובע והמצהיר מטעם הנתבעת, נחקרו בחקירה נגדית בפנינו על תצהיריהם, ולאחר מכן סיכמו באי כח הצדדים את טענותיהם בעל פה בפנינו. נפנה אפוא לדון במחלוקות שבין הצדדים, ותחילה למחלוקת בשאלת תשלום שכרו של התובע לחודשים יוני ויולי 2010. התביעה לתשלום שכר עבודה לחודשים יוני ויולי 2010 8. נזכיר, כי לעניין זה לא היה חולק בין הצדדים, שהתובע הועסק בחודשים יוני ויולי 2010. הנתבעת אף הגישה לתיק בית הדין, את תלושי שכרו של התובע לחודשים אלו, מהם עולה כי שכרו ברוטו של התובע לכל אחד מאותם חודשים עמד על הסך של 5,075 ₪ ברוטו שהם 4,816 ₪ נטו לאחר ניכויי חובה. וכך, לטענת התובע בכתב תביעתו ותצהירו, בניגוד לשכר החודשים מרץ עד מאי 2010 ועד בכלל, אשר שולם לו בשיקים של הנתבעת, שכרו לחודשים יוני 2010 ואילך כלל לא שולם, למרות פניותיו אל הנתבעת לתשלום שכרו. מנגד, לטענת הנתבעת, שכרו של התובע לחודשים יוני ויולי 2010, שולם לתובע במזומן, לבקשתו, וזאת באמצעות העברת הסכום לראש המועצה (שהוא קרוב משפחתו של התובע), על מנת שיעבירו לתובע. 9. עד כאן גרסאותיהם הסותרות של הצדדים בכל הנוגע לתשלום שכרו של התובע לחודשים יוני ויולי 2010. ודוק, לעניין זה יש להבחין בין תביעתו של התובע לתשלום שכר ל-10 הימים בחודש אוגוסט 2010 לבין תביעתו לתשלום שכר לחודשים יוני ויולי 2010. כך, בכל הנוגע לתביעה לתשלום שכר לחודשים יוני ויולי 2010, המדובר בנסיבות בהן תביעתו של התובע לשכר מבוססת על הסכומים הנקובים בתלושי המשכורת שהפיקה הנתבעת, כך שאין חולק בין הצדדים לגבי היקף זכויותיו של התובע כנקוב בתלושים לחודשים אלו, והמחלוקת היחידה ביניהם היא בשאלה האם הסכומים בהם הודתה הנתבעת כי מגיעים לתובע בגין כל אחד מהחודשים הנ"ל, כעולה מתלושי השכר שהפיקה היא עצמה, אכן שולמו לתובע. במילים אחרות, בנסיבות בהן אין חולק לגבי גובה החוב אלא רק בשאלת פירעונו, המדובר ב"טענת פרעתי" מצד הנתבעת, ומכאן שהנטל להוכחת טענתה כי מלוא הסכומים הנקובים בתלושי שכרו של התובע, שולמו לידיו של התובע, מוטל על הנתבעת. לעומת זאת, בכל הנוגע לתביעה המתייחסת ל-10 הימים בחודש אוגוסט 2010 - לגביהם טוענת הנתבעת כי התובע כלל לא הועסק בחודש זה ואין חולק כי לא הופק לו תלוש שכר לחודש זה - הנטל הוא על התובע להראות תחילה כי עבד בחודש זה, ועל כך נדון להלן בהמשך. 10. משכך הם פני הדברים נפנה להלן לדון תחילה בתביעה לשכר עבודה בגין החודשים יוני ויולי 2010, ולשאלה - האם עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה להוכחת טענתה כי פרעה את מלוא הסכומים הנקובים בתלושי השכר של התובע לחודשים אלו. ודוק, בפתח הדברים מן הראוי להעמיד דברים על דיוקם בכל הנוגע להוראות הדין הרלוונטיות לתקופת העסקתו של התובע. וכך, סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר), שכותרתו "פנקס שכר ותלוש שכר" קובע: "(א) מעביד חייב לנהל פנקס שכר ולמסור לכל עובד, בכתב, תלוש שכר; בחוק זה - "פנקס שכר" - פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדים ופרטי השכר ששולם להם; "תלוש שכר" - רישום נתונים מתוך פנקס השכר, המפרט את פרטי השכר ששולם לעובד. (ב) פרטי השכר בפנקס השכר ובתלוש השכר יכללו את הפרטים המנויים בתוספת. . . ." (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). ביום 6/7/08 פורסם במסגרת חוק הגנת השכר (תיקון מס' 24), התשס"ח-2008, נוסח מעודכן של התוספת בדברים הפרטים שיכללו פנקס השכר ותלוש השכר, ובין היתר נקבע בסעיף 8 לתוספת שכותרתו "פרטי הפירעון", כדלקמן: "פרטי הפירעון - (1) הסכום הכולל (ברוטו) המגיע לעובד במועד התשלום; (2) הסכום בפועל (נטו) לתשלום; (3) דרך תשלום השכר; לעניין שכר המשולם שלא במישרין, בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק, יש לציין את הגורם שבאמצעותו משולם השכר, ואם התשלום נעשה באמצעות חשבון בנק, לרבות חברת הדואר - מספר החשבון ופרטי הבנק". ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). 11. בענייננו, עולה לכאורה כי הנתבעת עמדה בחובתה להפיק תלושי שכר לתובע, ואף צירפה דוח שמילאה עבור התובע לחודשים מרץ 2010 עד יולי 2010 למוסד לביטוח לאומי, אך בכל הנוגע לניהול פנקס שכר, לא הוכיחה כי ניהלה כזה, ובכל מקרה לא הציגה פנקס כאמור בפנינו. 12. הנה כי כן, הנתבעת שעליה הנטל להוכיח כי פרעה את סכומי השכר הנקובים בתלושי השכר שהיא עצמה הפיקה, לא הוכיחה כי ניהלה פנקס שכר בו רשמה את פרעון הסכומים לעובדים כמתחייב מן התוספת לחוק הגנת השכר. לא זו אף זו. המדובר בנתבעת שהיא חברה בערבון מוגבל, המצווה על פי הוראות החוק לנהל ספרים. אם אמנם כטענתה של הנתבעת, היא שילמה את שכרו של התובע במזומן לחודשים אלו, שומה היה עליה לציין נסיבה זו ברישומיה, אך כאמור הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא בפנינו ממנה עולה כי שילמה לתובע את שכרו במזומן לחודשים אלו. ואם בכל האמור לא סגי, נזכיר כי לשיטת הנתבעת היא מסרה את הסכומים במזומן לראש המועצה שאמור היה למוסרם לתובע. אם אמנם כך היו פני הדברים, שומה היה על הנתבעת לזמן לעדות מטעמה את ראש המועצה על מנת שיאשר את גרסתה זו. דא עקא, שאף זאת לא עשתה הנתבעת, ללא כל הסבר. כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו [ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651 , 658; ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה( 1) 736; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4)595, 603- 602 ]. והוא הדין בענייננו, הימנעותה של הנתבעת מלהזמין לעדות את ראש המועצה בנקודה מרכזית זו להגנתה, ללא כל הסבר סביר, או הסבר בכלל, היא הנותנת כי אילו הובא ראש המועצה לעדות, היתה עדותו פועלת לרעתה של הנתבעת. 13. סיכומם של דברים לעניין התביעה המתייחסת לשכר החודשים יוני ויולי 2010. כאמור, המדובר בענייננו ב"טענת פרעתי" מצד הנתבעת שעליה הנטל להוכחת טענתה כי מלוא הסכומים הנקובים בתלושי שכרו של התובע, שולמו לו. מלכתחילה, הפרה הנתבעת בענייננו את החובה המוטלת עליה כמעביד לנהל פנקס שכר ולרשום בו את אופן פירעון השכר, ולא הציגה כל ראיה או ראשית ראיה להראות כי בניגוד לחודשים שקדמו לחודשים החודשים יוני ויולי 2010, בהם שולם השכר בשיקים מסודרים של הנתבעת - שולם שכרו של התובע במזומן. לא זו אף זו, אלא שבנוסף למחדליה הנ"ל נמנעה הנתבעת מלהעיד את העד העיקרי שיכל לסתור את טענת התובע, ללא כל הסבר. בנסיבות אלו, אין בידינו לקבוע כי הנתבעת הרימה או אף החלה להרים את הנטל המוטל עליה להראות כי שילמה לתובע את מלוא השכר לו הוא זכאי לחודשים יוני ויולי 2010, לשיטתה היא עצמה. 14. אי לכך, ולאור כל המבואר לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את השכר הנקוב בתלושי השכר שהפיקה לחודשים יוני ויולי 2010. כעולה לכאורה מתלושי השכר, תשלומי החובה בגין חודשים אלו נוכו משכר התובע ועל כן החיוב יתייחס לסכומי הנטו המופיעים בתלושים אלו, לפי הפירוט שלהלן: א. סך של 4,816 ש"ח נטו לחודש יוני 2010. ב. סך של 4,816 ש"ח נטו לחודש יולי 2010. ובאשר לעתירת התובע לפיצויי הלנת שכר על שכר זה שלא שולם, הרי שלאחר שנתנו דעתנו למכלול נסיבות המקרה, לשיעורם של פיצויי ההלנה המלאים, ולאחר שאיזנו בין זכויות הצדדים שבפנינו, החלטנו להשית על הנתבעת פיצויי הלנה בשיעור שנתי כולל של 25%. המדובר בשיעור שנפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה בנסיבות שונות, מטעמים שונים ובעילות שונות מאלו שבפנינו [ראה: ע"ע 1242/04 עיריית לוד נ. אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי לוד, (פסה"ד מיום 9/9/04)], אך שוכנענו כי גובהו הולם גם את נסיבות המקרה שבפנינו, ועל כן אנו מאמצים אותו. אי לכך אנו קובעים כי הסך של 4,816 ש"ח נטו בגין שכר חודש יוני 2010, ישא פיצויי הלנה בשיעור שנתי כולל של 25% על הסך הנ"ל, החל מיום 1/7/10 ועד לתשלום המלא בפעל, ואילו הסך של 4,816 ש"ח נטו בגין שכר חודש יולי 2010, ישא פיצויי הלנה בשיעור שנתי כולל של 25% על הסך הנ"ל, החל מיום 1/8/10 ועד לתשלום המלא בפעל. משך תקופת העבודה, והתביעה לדמי הודעה מוקדמת ושכר חודש אוגוסט 2010. 15. עד כאן קביעותינו לגבי שכר החודשים יוני ויולי 2010, ומכאן נפנה לדון במחלוקת שנפלה בין הצדדים, באשר למשך תקופת עבודתו של התובע, היינו האם כטענת התובע הוא הועסק בפעול עד ליום 10/8/10 או שמא כטענת הנתבעת עד ליום 31/7/10, בלבד, מחלוקת בה כרוכות ושלובות גם התביעות לתשלום דמי הודעה מוקדמת ושכר עבור 10 ימים בחודש אוגוסט 2010. 16. וכך, כבר בכתב תביעתו (ראה: סעיף 7 לכתב התביעה) טען התובע כי עבד בנתבעת עד ליום 10/8/10 מועד בו פוטר לאלתר מעבודתו, עת התקשר לברר מה קורה עם תשלום שכרו לחודשים יולי ויוני. בכתב הגנתה, הסתפקה הנתבעת בטענה לקוניות לפיה התובע עבד "בחודשים 3-7/2010" וקיבל את מלוא שכרו (ראה: סעיף 9 לכתב ההגנה). בתצהירו עדותו הראשית, חזר התובע והעיד כי עבד בנתבעת עד ליום 10/8/10 מועד בו פוטר לאלתר מעבודתו, עת התקשר לברר מה קורה עם תשלום שכרו לחודשים יולי ויוני (ראה: סעיף 9 לתצהירו). כמו כן לתצהיר גילוי המסמכים מטעמו שהוגש לתיק בית הדין ולתיק המוצגים מטעמו, צירף התובע הן את העתק החוזה לאספקת שירותי אבטחה שבין הנתבעת למועצה, בו צוין כי ההתקשרות היא למשך שנה עם אפשרות של המזמין להפסיק את החוזה בהודעה מוקדמת של 5 ימים, והן את העתק מכתב המועצה אל הנתבעת מיום 29/7/10 בו מודיעה המועצה לנתבעת על הפסקת הקשר בין הצדדים, החל מיום 10/8/10. לציין, כי המצהיר פלאח מטעם הנתבעת אישר בחקירתו הנגדית בפנינו (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 20-21), כי קיבל את המכתב הנ"ל ביום 29/7/10. מכל מקום, לנוכח אסמכתאות אלו, טענה הנתבעת לראשונה בתצהירו של המצהיר מר פלאח, מטעמה, כי: "התובע התחיל את עבודתו אצל הנתבעת ביום 1.3.2010 ועד ליום 31.7.2010 ואילו החברה המשיכה בהתקשרותה עד 10.8.2010 כפי בהודעה בכתב מטעם המועצה המקומית מיום 29.7.2010" (ראה: סעיף 3 לתצהיר מר פלאח). לציין, כי על אף חקירה נגדית ממושכת, התובע כלל לא נחקר על גרסתו לפיה המשיך לעבוד עד ליום 10/8/10 או על טענת הנתבעת שנזכרה לראשונה בתצהירו של המצהיר פלאח מטעמה, לפיה הנתבעת המשיכה את הקשר עם המועצה עד ליום 10/8/10, אך עבודת התובע הופסקה עוד קודם לכן. לא זו אף זו. מעיון בתצהיר התשובה מטעם הנתבעת מתקבל הרושם, כי הנתבעת המשיכה את הקשר עם המועצה עד ליום 10/8/10, אך זאת בלעדי התובע שעבודתו הופסקה עוד קודם לכן, ועל כן קשה שלא לתהות מדוע המשיכה הנתבעת את החוזה עם המועצה, ללא שירותי התובע. ואמנם, במסגרת חקירתו הנגדית של המצהיר מר פלאח מטעם הנתבעת, התברר לראשונה, כי לטענתו, כבר ביום 29/7/10 הוא הודיע לתובע על הפסקת עבודתו, אשר לשיטתו תיכנס לתוקפה ביום 31/7/10 (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 23-24), ואף התברר לראשונה כי חרף האמור בתצהירו לפיו "החברה המשיכה בהתקשרותה עד 10.8.2010", גם הנתבעת הפסיקה את הקשר עם המועצה ביום 31/7/10, אלא שלטענתו, הואיל והמועצה הפרה את החוזה עם הנתבעת אשר אמור היה להמשך למשך שנה, הוא הודיע לראש המועצה שהוא מפסיק את החוזה לאלתר והתקופה עד 10/8/10 תהיה הפיצוי שלו מהמועצה בגין הפרת החוזה (ראה: בעמ' 14 לפרוטוקול ש': 3-6). לשיטתו של המצהיר, אין לו אסמכתא בכתב על אותה הבהרה, שכן היא נמסרה לראש המועצה בעל פה (ראה: בעמ' 14 לפרוטוקול ש': 7). 17. נקדים ונבהיר, כי לנוכח כבישת גרסתה זו של הנתבעת באשר לנסיבות סיום עבודתו של התובע והמועד בו לשיטתה ניתנה לו הודעה מוקדמת - מוצאים אנו קושי ליתן אמון בגרסת המצהיר מטעם הנתבעת, לפיה אספקת שירותי השמירה הופסקה כבר ביום 31/7/10, גירסה אשר עומדת בסתירה לנטען על ידו בתצהירו לפיו התקשרות הנתבעת עם המועצה נמשכה עד ליום 10/8/10. ודוק, לעניין זה יש לזכור כי עסקינן במתן שירותי אבטחה אישית, וקשה לנו להאמין כי חברה שאמונה על ביטחונו האישי של פלוני מכח חוזה, תזנח כך לאלתר את שירותי האבטחה שהעניקה לו, ותותירו חשוף לפגיעות מצד מבקשי רעתו, תוך נטילת סיכון כה משמעותי מצידה. זאת ועוד, לנוכח כבישת גרסתה של הנתבעת בכל הנוגע לעיתוי מסירת ההודעה המוקדמת לתובע, מוצאים אנו קושי ליתן אמון בגרסת המצהיר מטעמה, לפיה מסר את ההודעה לתובע כבר ביום 29/7/10. לעניין זה יש לזכור כי על פי סעיף 2(ג) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, הודעה מוקדמת תינתן בכתב ותציין את יום הוצאת ההודעה ואת יום הכניסה לתוקף של הפיטורים או ההתפטרות, לפי הענין, ואילו לפי סעיף 8(א) לחוק זה, מעביד ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עובד- מעביד. בענייננו, הנתבעת לא הציגה הודעת פיטורים בכתב ואף לא הודעה על משך תקופת קיומם של יחסי עובד ומעביד, כפי חובתה על פי דין, הודעה אשר אילו הוצגה יכלה אולי לתמוך בגרסתה באשר למועד מסירת ההודעה המוקדמת לתובע ובאשר למשך תקופת עבודתו של התובע בנתבעת, וכאמור אף לא הזמינה לעדות את ראש המועצה או כל גורם אחר מהמועצה, אשר יכלו לתמוך בגרסתה באשר לנסיבות ומועד סיום הקשר בין המועצה לנתבעת. 18. סיכומם של דברים. בשוותנו לנגד עינינו את גרסתו העקבית של התובע, שלא נסתרה בחקירתו הנגדית בפנינו, לפי עבד בפועל עד ליום 10/8/10 מועד בו פוטר לאלתר, אל מול הפרכות והסתירות בגרסת הנתבעת, כבישת גרסתה המלאה, חוסר האמון שעוררה בנו עדותו של העד מטעמה, הימנעותה מלהציג אסמכתאות בכתב, אשר לא רק שהן מחויבות על פי הוראות הדין אלא אף יכלו לתמוך בגרסתה באשר למשך תקופת עבודתו של התובע ומועד מתן ההודעה המוקדמת, כמו גם הימנעותה מלהזמין עד חיוני לגרסתה באשר למשך ההתקשרות בין הצדדים ונסיבות סיומה - עדיפה עלינו גרסת התובע לפיה עבד בפועל עד ליום 10/8/10 מועד בו פוטר לאלתר 19. משזו מסקנתנו התוצאה היא שהתובע עמד בנטל להראות כי עבד בנתבעת עד ליום 10/8/10, ועל כן הוא זכאי לשכר בגין חודש אוגוסט מיום 1/8/10 ועד ליום 8/10/10, וכן לחלף הודעה מוקדמת בהיקף של 5 ימים (ולא 3 ימים כסברת הנתבעת). הואיל ועל פי עדות המצהיר מטעם הנתבעת שכרו היומי של התובע עמד על סך של 200 ש"ח ברוטו ליום, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע חלף הודעה מוקדמת בסך של 1,000 ש"ח ברוטו. זאת ועוד משלא היה חולק בין הצדדים, כי שכרו ברוטו של התובע לחודש עמד על 5,000 ש"ח שהם 4,816 ₪ נטו, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע שכר עבור 10 ימים בחודש אוגוסט מיום 1/8/10 ועד ליום 8/10/10, בסך של 1,568 ש"ח נטו, על פי הפירוט שלהלן: 4,816 ש"ח נטו לחודש אוגוסט X 10 ימים קלנדאריים = 1,568 ₪ נטו. 31 ימים קלנדאריים בחודש אוגוסט באחריות הנתבעת לחשב ולגלם את שווי תשלומי החובה החלים על הסכום נטו כאמור לעיל, ולהעבירם לרשויות המתאימות. ובאשר לעתירת התובע לפיצויי הלנת שכר על שכר זה שלא שולם, הרי שמן הטעמים כמבואר לעיל, החלטנו להשית על הנתבעת פיצויי הלנת שכר בשיעור שנתי כולל של 25%, עבור שכר חודש אוגוסט הנ"ל שלא שולם לתובע. אי לכך אנו קובעים כי הסך של 1,568 ₪ נטו בגין השכר החלקי לחודש אוגוסט, ישא פיצויי הלנה בשיעור שנתי כולל של 25% על הסך הנ"ל, החל מיום 1/9/10 ועד לתשלום המלא בפעל. כמו כן אנו קובעים כי הסך של 1,000 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/9/10 ועד לתשלום המלא בפעל. התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות. 20. לטענת התובע ברכיב זה לכתב התביעה, הוא הועסק במשך 12 שעות ליום במשך 6 ימים בשבוע בשמירה אישית על ראש המועצה, ועל כן עתר לחיוב הנתבעת בתשלום שעות נוספות, כולל גמול עבודה בשעות נוספות, כשהם מחושבות לפי מספר ימי העבודה בכל חודש, תוך הפרדה למספר השעות בגמול של 125% ולמספר השעות בגמול של 150%. לביסוס גרסתו לפיה עבד בהיקף של 12 שעות ליום, הפנה התובע להסכם ההתקשרות שבין הנתבעת למועצה, שם נקבע בסעיף 2.1, תחת הכותרת "תיאור העבודה" כי: "הקבלן יספק למזמין שמירה אישית עבור ראש רשות מועצת ג'אסר אלזרקה על פי דרישות המכרז, שזה שמירת בית 24 שעות ושמירה אישית 12 שעות סה"כ 1020 שעות בחודש ליחיד באמצעות חמישה שומרים המועצה (כך במקור - א.ר.ק.)" 21. מנגד, לטענת הנתבעת בתצהיר העד מטעמה, התובע עבד על בסיס שכר חודשי של 5,000 ₪ שהם 25 ימי עבודה בממוצע בשכר של 200 ₪ ליום, וזהו עיקר ההסכם עם התובע והוא תואם את הסכם ההתקשרות עם המועצה, שם דובר על 1,020 שעות לחודש ל-5 שומרים, דהיינו 204 שעות לשומר בממוצע. לטענת המצהיר, היקף שעות עבודתו של התובע לא חרג בדרך כלל ממכסת ה-8 שעות ואם עבד מעבר לכך, קיבל גמול שעות נוספות, כפי שניתן לראות בתלושי השכר. 22. בפתח הדברים מן הראוי להעיר כי למרות שהתובע גילה את העתק חוזה ההתקשרות שבין המועצה לנתבעת כבר בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו, הנתבעת לא העלתה כל טענה בתצהיריה כנגד האותנטיות של ההסכם, הסתמכה על הוראותיו בתצהירה, לא הציגה בתצהיריה הסכם אחר ואף לא חקרה את התובע בחקירה נגדית על נסיבות קבלת המסמך לידיו. רק בסיכומיה, טענה לראשונה, ואף זאת בלשון רפה, כי אין ליתן אמון באותנטיות של המסמך. בנסיבות אלו, אין בידינו לשעות לטענה זו של הנתבעת, ואנו קובעים כי מקובל עלינו שהחוזה שהוצג בפנינו על ידי התובע, ואשר עליו אף הסתמכה הנתבעת, הוא חוזה ההתקשרות שבין הנתבעת לבין המועצה ואין בלתו. 23. מכל מקום, בסופו של יום, לא היה חולק בין הצדדים שהתובע אכן הועסק בהיקף של 6 ימים לשבוע, כאשר יום השישי הוא יום השבתון של ראש המועצה, בו לא עבד ועל כן לא נדרש לשמירה אישית מחוץ לביתו. זאת ועוד, מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי מדי חודש שולם שכרו על פי אותו תחשיב של 190 שעות לפי תעריף של 22 ₪ לשעה ועוד 15 שעות תחת הכותרת, שעות נוספות בתעריף של 150%. לטענת המצהיר פלאח מטעם הנתבעת (ראה: בעמ' 12 לפרוטוקול ש': 15-17) הגמול של 150% שולם לתובע בגין עבודתו בימי שבת, למרות שזה לא יום המנוחה שלו, כאשר לשיטתו, לראשונה בעדותו בפנינו, התובע לא עבד בכל שבת ואף לא עבד משמרת מלאה ביום שבת, ועל כן מדי חודש הופיע הציון של 15 שעות נוספות לחודש, אשר אמורות למצות את שעות עבודתו של התובע בימי שבת בכל חודש. 24. בחקירתו הנגדית בפנינו הודה התובע כי לא ניהל רישום של שעות עבודתו (ראה: בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 18) אם כי ובמענה לשאלות שנשאל בחקירתו הנגדית בפנינו, חזר והעיד כי מדי יום עבד לפחות 12 שעות במשך שישה ימים בשבוע (ראה עדותו: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 22-23; בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 28-29) כאשר לשיטתו הוא החל את יום העבודה עם התחלת יום העבודה של ראש המועצה בשעה שש, שבע או שמונה בבוקר ועד לשעה שמונה בערב, כאשר לשיטתו ראש המועצה נשאר כל יום לעבוד עד שמונה בערב (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 27-29). מנגד, גם הנתבעת לא הציגה כל יומן או רישום של שעות עבודתו של התובע, לביסוס גרסתה בדבר שעות עבודתו של התובע, הגם שלשיטת המצהיר מטעמה יש לו רישום של השעות שעבד התובע (ראה עדותו: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 6). 25. מעיון בחוזה ההתקשרות שבין הנתבעת למועצה, עולה כי השמירה חולקה לשניים, בין שמירה על ביתו של ראש המועצה במשך 24 שעות ביממה לבין שמירה אישית על ראש המועצה כשהוא מחוץ לביתו בהיקף של 12 שעות ביממה. ודוק, לעניין זה לא היה חולק בין הצדדים, אף לשיטת התובע כי מרגע שראש המועצה שב לביתו, לא היה עוד צורך בשמירה אישית על ידי התובע והוא סיים את תפקידו (ראה עדות התובע: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 24-25). ודוק, לטענת התובע הוא היה השומר היחיד ששמר על ראש המועצה, שמירה אישית (ראה עדותו: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 23). מנגד, לטענת המצהיר מטעם הנתבעת, רוב הזמן היה זה התובע שביצע את השמירה האישית על ראש המועצה, ובשאר הזמן היה לו מחליף (ראה עדותו: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 25-26). כאשר נשאל המצהיר מטעם הנתבעת, ממתי עד מתי התובע שמר התובע את השמירה האישית וממתי עד מתי החליף אותו המחליף, השיב ש"לפי הצורך" (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 27-28), וכאשר נשאל, איך ידע "לפי הצורך" מתי לשלוח את השומר המחליף, השיב כי ראש המועצה יצא בדרך כלל בשעה שמונה, ועד השעה ארבע הוא במועצה ואז הוא חוזר הביתה ולפעמים גם לפני זה הוא חוזר הביתה (ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 1-3). כאשר נשאל, איך ידע מתי לשלוח שומר מחליף אם ראש המועצה עבד משמונה עד ארבע, השיב כי ראש המועצה היה מעדכן אותו, ושכן הם היו בקשר הדוק, היו מדברים כל יום, ואם יש צורך הוא היה אומר לו שהיום הוא עובד עד שש, ואז הוא היה שולח מישהו מהשומרים של הבית שלא היו במשמרת באותו הזמן, לעבודה של עוד שעתיים (ראה: בעמ' 11 לפרוטוקול ש': 1-6). לשיטתו, אם אותו עובד שנשלח להחליף היה ביום החופש שלו, אז הוא שילם לאותו שומר לו עבור אותן שעתיים (ראה: בעמ' 11 לפרוטוקול ש': 8-9). כאשר נשאל המצהיר מטעם הנתבעת, האם בנסיבות כמתואר על ידו לא היה פשוט יותר להגיד לתובע להמשיך עוד שעתיים בעבודה, השיב כי לתובע היו עוד כמה דברים שהוא התעסק בהם, ובכלל זה צייד, ועל כן הוא לא היה מוכן להמשיך לעבוד שעות נוספות (ראה: בעמ' 11 לפרוטוקול ש': 10-13), כאשר לשיטתו לפעמים התובע גם לא השלים את שמונה השעות של המשמרת שלו (ראה: בעמ' 11 לפרוטוקול ש': 14). מכל מקום, כאשר נשאל האם לא היו ימים שראש המועצה שהה יותר מ-12 שעות מחוץ לבית, השיב כי ראש המועצה היה יוצא מחוץ לבית ולא מבקש שמירה, ואף היו כמה פעמים, שבהן הוא ישב עם ראש המועצה ולא היה לו שומר (ראה: בעמ' 11 לפרוטוקול ש': 20-21). 26. בהתחשב במהות השירות בו מדובר, היינו שמירה אישית על ראש המועצה, אנו מוצאים את גרסת המצהיר מטעם הנתבעת (שהיא חברת שמירה ואבטחה שנועדה להבטיח את שלומו של ראש המועצה), לפיהם לא תמיד הועמדה שמירה לראש המועצה שכאשר שהה מחוץ לביתו, תמוהים ביותר. תמיהה זו אף מתחזקת לאור העובדה שעל פי חוזה ההתקשרות עם הנתבעת, נקבעה מסגרת שמירה של 12 שעות. יותר מכך, לאור היקף מסגרת ההתקשרות לשירות השמירה האישית, אף אין בידינו ליתן כל אמון בגירסת המצהיר מטעם הנתבעת לפיה התובע עבד רק שמונה שעות ביום, או פחות מכך, ואם נדרשה שמירה מעבר לכך, נשלח שומר נוסף להשלים את מכסת השעות הנוספות. גירסה זו אינה סבירה על פניה, שכן היא מחייבת היערכות לוגיסטית מורכבת, לפיה נדרש מעקב צמוד אחר דרישות ראש המועצה לכל יום ויום בשבוע, איתור שומר פנוי שיחליף את התובע לאחר שמונה שעות עבודה של התובע, כאשר לעיתים ההחלפה נדרשה לשיטת העד לשעתיים או אף פחות מכך. יותר מכך, למרות שלטענת המצהיר יש לו רישום של השומרים שהחליפו את התובע בשמירה האישית (ראה: בעמ' 12 לפרוטוקול ש': 2-3), הרי שרישום זה לא הוצג בפנינו. 27. משכך הם פני הדברים, ומשלא הובאה בפנינו כל ראיה שיהיה בה כדי לתמוך בגרסתה זו של הנתבעת, למרות שלשיטת המצהיר יש לו רישומים על השומרים שעבדו ביחד עם התובע בשמירה האישית - עדיפה עלינו גרסת התובע לפיה הוא היה השומר היחיד ששמר על ראש המועצה. עם זאת בכך לא סגי כדי לבסס את תביעת התובע לפיה הוא עבד במשך 12 שעות לפחות בכל יום ויום. לעניין זה נכונים אנו להניח כי הואיל ומשרת ראש מועצה היא משרת אמון, יש להניח כי ראש המועצה לא עבד בשעות קבועות מדי יום וכי לעיתים השתרעה עבודתו במועצה או אף מחוץ לחצרי המועצה אל מעבר ל-8 שעות ליום, כך שגם התובע עבד מעבר ל-8 שעות ביום, אך בהעדר רישום מפורט, אין בידינו לקבוע כמה שעות בדיוק ומתי בדיוק, ביצע התובע כל שעה נוספת כאמור. 28. מנגד, יש לזכור כי במסגרת תיקון 24 לחוק הגנת השכר שנזכר לעיל, תוקן גם סעיף 26ב לחוק, ונקבע בו כדלקמן: "(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; ... (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעביד כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות" (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). תיקון זה נכנס לתוקף בחודש 2/09 ועל כן הוא חל גם על ענייננו. 29. משלא הציגה הנתבעת רישומים על שעות עבודתו של התובע, למרות שלטענתה יש לה כאלו, אנו קובעים על יסוד הכלל שבואר לעיל, כי הימנעותה של הנתבעת מלהציג את אותם רישומים, ללא כל הסבר, היא הנותנת כי רישומים כאמור אינם קיימים. בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות החוק, נטל ההוכחה בתביעת שעות נוספות עובר למעסיק, עד לתקרה הקבועה בסעיף 26ב(ב) לחוק. כאמור, דחינו את גרסת המצהיר מטעם הנתבעת באשר להיקף עבודתו של התובע לאור חוסר סבירותה, אך העדפנו את גרסת התובע לפיה הוא היה שומר יחיד על ראש המועצה במסגרת השמירה האישית, וכי שמירה זו השתרעה לעיתים על יותר מ-8 שעות ליום. 30. אי לכך, והגם שאין בידינו לפסוק לתובע את מלוא השעות שתבע, הרי שלמצער, בנסיבות המקרה כמבואר לעיל, משלא שוכנענו כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח את שעות העבודה של התובע ולאור העדפת גרסת התובע באשר להיקף השעות שעבד - אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע שעות נוספות עד לתקרה הקבועה בחוק, היינו 60 שעות לחודש. בהיקף עבודה של 25 ימים לחודש, משמעות הדבר הוא 50 שעות נוספות לחודש בשיעור של 125% ו-10 שעות נוספות לחודש בשיעור של 150%. משלא היה חולק כי התובע היה זכאי ל-200 ₪ ברוטו ליום עבודה, הרי ששווי שעת עבודה הוא 25 ₪, ועל כן התובע זכאי לגמול חודשי בגין שעות נוספות, בסך כולל של 1,938 ₪, על פי הפירוט שלהלן: 50 שעותX 25 ₪ לשעהX 125% = 1,563 ₪ + 10שעותX 25 ₪ לשעהX 150% = 375 ₪ 1,938 ₪. 31. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, תביעת התובע לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות מתקבלת בחלקה ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסך הכולל של 10,315 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות על פי החישוב שלהלן: 5 חודשים (מרץ עד יולי 2010) X 1,938 ₪ = 9,690 ₪ + 1,938 ₪ לחודש אוגוסט X 10 ימים קלנדאריים = 625 ₪ 31 ימים קלנדאריים בחודש אוגוסט 10,315 ₪. באשר לעתירת התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר, הרי שלאור חילוקי הדעות בין הצדדים בשאלת עצם הזכאות לסכום הנ"ל ברכיב זה לכתב התביעה, כפי שהתבהרו לעיל, אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה ומעמידים אותם על שווי של הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בלבד. כמו כן מטעמים של נוחות החישוב אנו מורים כי הסכום הנ"ל שפסקנו יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה נשוא המחלוקת, היינו מיום 1/6/10 ועד לתשלום המלא בפועל. התביעה לתשלום פדיון חופשה 32. כאמור, בעניין זה לא היה חולק בין הצדדים כי התובע זכאי לפדיון חופשה בסך של 1,050 ₪ ועל כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,050 ₪ ברוטו בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/9/10 ועד לתשלום המלא בפעל. 33. סוף דבר - אשר על כן, ולאור כל המבואר לעיל, התביעה מתקבלת ברובה, ואנו מחייבים את הנתבעת, לשלם לתובע את הסכומים, כדלקמן: א. שכר חודש 6/10 בסך של 4,816 ₪ נטו. ב. שכר חודש 7/10 בסך של 4,816 ₪ נטו. ג. שכר עבור חלק מחודש 8/10 בסך של 1,568 ₪ נטו. ד. הודעה מוקדמת בסך של 1,000 ₪ ברוטו. ה. גמול שעות נוספות בסך של 10,315 ₪ ברוטו. ו. פדיון חופשה בסך של 1,050 ₪ ברוטו. הסכום נטו כאמור בסעיף קטן א' לעיל, יישא פיצויי הלנה מופחתים בשיעור שנתי כולל של 25% וזאת החל מיום 1/7/10 ועד לתשלום המלא בפעל, הסכום נטו כאמור בסעיף קטן ב' לעיל, יישא פיצויי הלנה מופחתים בשיעור שנתי כולל של 25% וזאת החל מיום 1/8/10 ועד לתשלום המלא בפעל ואילו הסכום נטו כאמור בסעיף קטן ג' לעיל בסעיף קטן ג' לעיל, יישא פיצויי הלנה מופחתים בשיעור שנתי כולל של 25% וזאת החל מיום 1/9/10 ועד לתשלום המלא בפעל. ודוק, כמבואר לעיל, באחריות הנתבעת לחשב ולגלם את שווי תשלומי החובה החלים על הסכום נטו כאמור בסעיף קטן ג' לעיל, ולהעבירם לרשויות המתאימות. כמו כן אנו קובעים כי הסכומים ברוטו כאמור בסעיפים קטנים ד', ו' לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/10 ועד לתשלום המלא בפעל, ואילו הסכום ברוטו כאמור בסעיף קטן ה' לעיל, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/6/10 ועד לתשלום המלא בפעל. לאור התוצאה אליה הגענו, אנו מחייבים את הנתבעת לשאת בהוצאות התובע בגין תביעה זו, בסך כולל של 5,750 ₪ לתשלום בתוך 30 מקבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל.ענף השמירהפיטוריםעובד אבטחה (מאבטח)