פטור מבחינות סוכן מכס

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פטור מבחינות סוכן מכס: מבוא העותרת, ילידת 1965, עבדה באגף המכס בתחנת יפו החל משנת 1987 ועד לפרישתה המוקדמת מטעמי בריאות בחודש פברואר 2008. עובר לעזיבת השירות היא ביקשה להירשם כסוכנת מכס מבלי לעבור את בחינות ההסמכה וזאת בהתאם לאפשרות הנתונה לעובדי המכס בהתאם לחוק סוכני מכס, תשכ"ה - 1964 (להלן: "החוק"). בקשתה של העותרת נשענה על כך שיצאה במסגרת עבודתה לקורס מעריכים שהחל בחודש מאי 1998 ושלאחר סיומו עסקה בסיווג והערכה במסגרת התמחותה בהישבון. פנייתה של העותרת נענתה בשלילה על ידי סגן ראש מנהל המכס בנימוק שהיא אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 4(ג)(1) לחוק, מן הטעמים שלא עבדה באגף המכס משך 10 שנים מתום הקורס וכן כי לא עבדה באותה תקופה, שקצרה מ- 10 שנים, כמעריכה. פניות נוספות של העותרת לא הועילו ובסופו של דבר במכתב מיום 19.12.2012 הודיע לה מר א' אברמוביץ, מנהל תחום בכיר תש"ר והערכת סיכונים, כי מנהל רשות המסים (להלן: "מנהל הרשות"), הוא המשיב 1 לעתירה, החליט לדחות את בקשתה לפטור מבחינות התמחות לצורך רישום כסוכנת מכס, תוך שהוא מפנה למכתבים הקודמים שנשלחו לה בעניין זה. עוד נכתב כי הנושא הובא בפני הוועדה המייעצת לעניין חוק סוכני מכס (המשיבה מס' 3) (להלן: "הוועדה המייעצת"), ועמדתה הייתה שאין לאשר פטור מבחינות והתמחות במקרה דנן. אף בקשתה החלופית של העותרת לאפשר לה ייצוג מוגבל בתחומי ההישבון נדחתה. לפנים משורת הדין הותר לעותרת להמשיך ולייצג בענייני הישבון בתנאים שנקבעו עד ליום 27.2.2013. מכאן העתירה והבקשה שהוגשה במסגרתה להוצאת צו ביניים. ביום 6.3.2013 התקיים דיון מוקדם בעתירה ודיון בבקשה לצו ביניים. בעקבות טענות שהועלו באשר למידע חדש שנלמד מהתגובה המקדמית ניתנה שהות למתן פרטים נוספים והגשת תגובה משלימה של המשיבים חלף הגשת כתב תשובה. לאחר שהוגשה התגובה המשלימה שכוללת את הפרטים הנוספים, התקיים דיון בעתירה ביום 23.5.2013 והצדדים טענו את טענותיהם. במהלך הדיון הועלו רעיונות שונים לפתרון אפשרי של המחלוקת אך משאלה לא הסתייעו אין מנוס מהכרעה בעתירה. העובדות הנלמדות מהעתירה ומהמסמכים כעולה מתוך העתירה החלה העותרת לעבוד במכס כפקידה בשנת 1987. בשנת 1989 היא הועברה למחלקת הישבון ועבדה שם. העותרת מתארת כי החל משנת 1990 ועד לפרישתה העבירה כעניין שבשגרה הרצאות בנושא הישבון, יבוא זמני, יצוא מוחזר וכן בתחום הסיווג המכסי ליצואנים. בנוסף העבירה הרצאות גם בקורסים פנימיים ובהם קורס מעריכים. עוד נכתב כי העותרת השתתפה בחודש ספטמבר 1997 בוועדה לפרטי מכס, נשלחה לקורסים שונים וזכתה להערכה רבה. העותרת כותבת כי הומלצה לצאת לקורס מעריכים אשר אמור היה להתקיים בחודש פברואר 1998 אך לאור אילוצי המערכת והצורך שלה להשתתף בפרויקט ובוועדה במסגרת עבודתה, נדחתה יציאתה לקורס מעריכים בשלושה חודשים והיא יצאה לקורס שהחל בחודש מאי 1998. לאחר סיום הקורס בהצלחה עסקה המערערת, כנטען בעתירה, בתכנון עבודת הביקורת; בביצוע ביקורות בנושאי מכס המשלבות ידע חשבונאי וידע בתחום ההערכה והסיווג ובתחום ההישבון. אף שהעותרת ביקשה עם סיום קורס המעריכים לקבל תקן של מעריכה, מנהלה מר עוזי גלברד, שייעד אותה לעבודה בתחומי ההערכה והביקורת, החליט משיקולי המערכת להשאירה בתקן של מבקרת חשבונות לאחר שווידא כי מסלולי הקידום זהים בשני התחומים. בחודש פברואר 2008 הוצאה העותרת משירות המדינה, לטענתה עקב פגיעה בעבודה כתוצאה מלחץ עבודה והעדפת עובד אחר על פניה מנימוקים בלתי מקצועיים על ידי אחד ממנהליה. עוד טרם פרישתה, ביום 29.5.2007 פנתה העותרת למשיב מס' 2, ראש מנהל המכס (להלן: "מנהל המכס") בבקשה לפטור אותה מהבחינה הנדרשת לצורך רישום כסוכנת מכס (נספח ד' לעתירה). לצד פנייה זו הגישה העותרת בקשה לקיצור תקופת הצינון לוועדה למתן היתרים לפי חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) התשכ"ט-1969 (נספח מש/1). במסגרת פנייתה ביקשה העותרת לאפשר לה לתת שירותי יעוץ בטיפול בהחזרי מס, תוך שהיא הבהירה כי "עיקר תפקידי הסתכם בביקורת ספרים קרי עבודה חשבונאית...". פנייתה של העותרת לרישום כסוכנת מכס לא נענתה עד ליום 5.2.2009 ואז הושבה בשלילה. בתשובה שקיבלה (נספח ה' לעתירה) נומק הסירוב בכך שלא התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 4(ג)(1) לחוק, דהיינו: לא חלפו 10 שנים ממועד סיום קורס המעריכים ועד פרישת העותרת מהעבודה במכס, וכן כי לא עבדה כמעריכה באגף כלל ובוודאי לא לתקופה של 10 שנים. בחלוף מספר חודשים, ביום 19.8.2009, פנתה העותרת באמצעות עורך דין תוך שהיא מצרפת לפנייתה מכתב הסבר שניתן על ידי מר עוזי גלברד, מי שהיה הממונה עליה, באשר לסיבות הארגוניות שהביאו לכך שלא ניתן לה תקן של מעריכה כמו מסיימי קורס אחרים (נספח ו' לעתירה). התשובה לפנייה זו ניתנה ביום 8.3.2010 (נספח ז' לעתירה) וגם בה לא התקבלה בקשתה של העותרת. הנימוקים שניתנו היו אותם נימוקים. בחלוף מספר חודשים, ביום 17.10.10, שבה העותרת ופנתה בבקשה לפטור אותה מעריכת הבחינות ובחלוף שנתיים ניתנה תשובתו של מר אברמוביץ' בשם מנהל הרשות מושא העתירה. לפנים משורת הדין הותר לעותרת להמשיך ולייצג בענייני הישבון בתנאים שנקבעו עד ליום 27.2.2013. מתגובת המשיבים נלמד כי בין הפניה לתשובה התקיימה ביום 5.12.2011 ישיבה בהשתתפות העותרת בה נכח גם מר גלברד והוצע לעותרת כי עניינה יובא בפני הוועדה המייעצת על כלל היבטיו וכי אם לאחר דיון בוועדה יחליט המנהל לדחות שוב את עמדתה הרי שהיא תקבל ארכה אחרונה לייצג עד למועד הבחינות. ההחלטה מושא העתירה בהחלטה מושא העתירה, שניתנה ביום 19.12.2012 כותב מר א' אברמוביץ, מנהל תחום בכיר תש"ר והערכת סיכונים בשם מנהל הרשות כי לאחר דיון שנערך בוועדה המייעצת כי הוחלט שלא לקבל את בקשת העותרת וזאת ממכלול הנימוקים שניתנו במכתביו של מר ראובן מלצר מיום 5.2.2009 ומיום 8.3.2010. בנוסף נכתב כי הנושא הובא בפני הוועדה המייעצת לעניין חוק סוכני מכס אשר עמדתה הייתה כי אין לאשר פטור מבחינות התמחות במקרה דנן ואין לתן אפשרות לייצוג חלקי בנושא הישבון אף לא באופן זמני. עמדת רשות המסים, כפי שזו עולה מתוך המכתב, היא כי אין לאשר לעותרת פטור מבחינות והתמחות מאחר ואינה עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 4(ג)(1) לחוק וכן נדחתה הבקשה לקבלת רישיון לתחום הישבון לפי סעיף 7 לחוק. ההנמקה לכך היא כי הטיפול בנושא זה כרוך לעתים רבות בסוגיות מכסיות אחרות כגון סיווג וההערכה ואין להפריד תחום פעילות זה ממכלול פעילותו של סוכן מכס. הובהר בנוסף כי הרשות רואה את פעולת ההישבון מול המכס כפעולת מכס כהגדרת בחוק סוכני מכס ובצו סוכני המכס (קביעת פעולות מכס). לתגובה לעתירה צורף גם פרוטוקול הוועדה המייעצת, שאליה פנה ראש הרשות. מתוך הפרוטוקול עולה כי המידע שהוצג לוועדה היה כי חלפה תקופה של 9 שנים ו- 7 חודשים בין מועד סיום הקורס לפרישת העותרת. בנוסף נרשם כי עבדה כמבקרת חשבונות ולא בתקן של מעריכה ביחידת ההישבון. באשר לעיסוק העותרת בתחומי הערכה וסיווג נרשמו הדברים הבאים: "למרות טענתה כי עבדה בנושאי הערכה, לאחר בדיקה שנערכה מול הגורמים הרלבנטיים, הגענו למסקנה, כי לא עסקה במישרין בנושאי הערכה וסיווג וודאי לא קיבלה החלטות בתחומים אלו, אלא עסקה בעיקר בתחום ההישבון. בפועל עובדת באופן עצמאי בייצוג בתחום ההישבון." בהמשך לכך חיוותה הוועדה המייעצת את דעתה לפיה לא ניתן לתת רישיון מוגבל לתחום מסוים שכן הדבר עלול להוות תקדים וכן כי נושא ההישבון מצריך הכרת סוגיות מכסיות אחרות כגון סיווג. ההישבון אף הוא מוגדר כפעולת מכס ולכן רק סוכן מכס רשאי לעסוק בו. הטענות לטענת העותרת היא עומדת בקריטריונים שנקבעו בסעיף 4(ג)(1) לחוק וזאת בהתחשב בניסיונה הרב בתחום ההישבון מאז שנת 1990; ניהול פרויקטים ארציים מובילים בתחום ההישבון וההערכה; סיום קורס מעריכים במסגרת אגף המכס שתוכנית הלימודים בו אושרה, והעובדה שעמדה בהצלחה בכל הבחינות הנדרשות במסגרתו וקיבלה תעודת מעריך. העותרת מוסיפה כי פרישתה מעבודתה בטרם עת נכפתה עליה בשל בעיות רפואיות, וכי "התעקשות משיבים 1, 2 להקפיד ולדקדק בקוצו של יוד בעניינה של העותרת על חוסר של חודשים ספורים בלבד למלא פרק הזמן של עשר שנים הקבוע בחוק, מבלי להתייחס למחדל של המערכת במתן התשובה לעותרת לבקשה שהוגשה על ידה טרם פרישתה, יש בו כדי לקפח באופן קשה את העותרת תוך פגיעה ממשית בחופש העיסוק שלה וביכולתה להמשיך לעבוד לפרנסתה במקצוע בו היא מיומנת ובו צברה ניסיון רב". העותרת מזכירה גם את פנייתה המאוחרת יותר לכך שהמשיבים יפעילו את סמכותם לפי סעיף 7 לחוק ויאפשרו לה לפעול כסוכן מכס לענייני תביעות הישבון בלבד, אשר לא נענתה אלא כשנתיים לאחר מכן. לשיטתה ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות שכן מנהל הרשות, אינו מוסמך להכריע בכך, משהחוק קובע כי הסמכות נתונה למנהל המכס. עוד היא טוענת גם לגוף ההחלטה, כי זו פוגעת באופן בלתי מידתי בחופש העיסוק שלה, איננה נותנת כל טעם לדחייה ואינה מבטאת את המשקל שניתן לכך שחסרים היו לה מספר חודשים להשלמת פרק הזמן של עשר שנים. עוד מלינה העותרת על כך שלא נרשמה כסוכנת מכס מוגבלת לעסקאות הישבון וגם זאת ללא הנמקה. לצד הטענות המתייחסות לתוכן ההחלטה מצביעה העותרת גם על פגמים בדרך קבלתה. לטענתה ניתנה החלטת מנהל רשות המסים בחוסר סמכות שכן החוק לא הסמיך אותו ולא העניק לו את שיקול הדעת לתן או לסרב לרשום סוכני מכס וכך גם לא להתייעץ בוועדה המייעצת אלא סמכויות אלה שמורות למנהל המכס. בנוסף מלינה העותרת כי בשל האיחור במועד שבו נמסרה לה תשובה על פנייתה הראשונה מיום 29.5.2007 נמנעה ממנה האפשרות לעכב את פרישתה עד לחלוף התקופה הנדרשת בחוק לעבודה כמעריכה (עשר שנים). בדיון שהתקיים העלתה העותרת טענה נוספת ולפיה את תקופת העבודה כמעריכה, עשר שנים, אין למנות ממועד סיום הקורס אלא יש לראות אם במכלול שנות עבודתה צברה תקופת ניסיון של עשר שנים ללא קשר לשאלה מתי הייתה תקופה זו. המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים, שיהוי רב בהגשת העתירה ואף לגופו של עניין. הם מפנים להוראות החוק לפיהן אין מי מהמשיבים מוסמך לפטור את העותרת מבחינות הסמכה, אלא בתנאים שנקבעו בחוק. מאחר והעותרת איננה עומדת בתנאים אלו, אין מי מהמשיבים מוסמך לחרוג מסמכותו ולהעניק לה פטור שאינו מוסמך לתתו. באשר לאפשרות האחרת למתן רישיון מוגבל לתחום ההישבון במסגרת הסמכות לפי סעיף 7 לחוק, טוענים המשיבים כי קיים קושי לנתק תחום זה מהתחומים האחרים ולתן רישיון פרטני לעניין תחום ההישבון בלבד. החוק אינו מאפשר רישום חלקי של סוכן מכס או מתן רישיון חלקי ומטעם זה דין העתירה להידחות על הסף. באת כוח המשיבים ציינה בתשובה לשאלת בית המשפט כי לא ידוע על שימוש שנעשה בסמכות לפי סעיף 7 לחוק, אך היא העלתה את האפשרות כי שימוש כזה אפשרי מקום בו רוצים להגביל את סוכן המכס בפעילות הנובעת מניגוד עניינים (למשל מעיסוק בלקוחות מסוימים, באזורים מסוימים ובתחומים מוגדרים). באשר למתן הפטור מבחינות מפנים המשיבים לדרישה שבחוק לפיה על המבקש למלא תפקיד של מעריך בפועל למשך עשר שנים. לשיטתם העותרת איננה ממלאה אחר התנאי האמור הן מאחר ולא עבדה באותה תקופה כמעריכה או כממונה על מעריכים אלא כמבקרת חשבונות, וכן מאחר וממילא מדובר בתקופה הקצרה מ- 10 שנים שחלפה בין מועד סיום הקורס לבין מועד הפרישה. המשיבים מציינים במסגרת התגובה כי נקבעו על ידם קריטריונים ליישום הוראות החוק ובהם לא נדרש כי המבקש יישא בתקן רשמי של מעריך אלא די בכך שמילא תפקיד של מעריך בפועל או יעבוד בחלק מהתקופה כמעריך ובחלק אחר כממונה יחידות מכס בבית מכס באופן שבו יהיה ממונה על מעריכים. עוד התאפשר בקריטריונים להכיר בתקופה שבה לא עבד המבקש בתקן רשמי של מעריך אך עיקר עבודתו והתפקידים שמילא בפועל או הגדרות התפקיד בתקן בו עבד עסקו בנושאי הערכה וסיווג. מתוך הקריטריונים, כך עמדת המשיבים, עולה כי הוראות החוק פורשו באופן מהותי אך תוך הקפדה על תקופה של עשר שנים לפחות כדרישת המחוקק וכן תוך הקפדה על ביצוע תפקיד מהותי של מעריך ללא קשר לתקן הפורמאלי. באשר להבחנה המבוקשת בין עבודה כסוכן מכס לבין עבודה כסוכן מכס בתחום ההישבון סבורים המשיבים, בהינתן החלטות שהתקבלו, כי הדבר אינו ניתן וזאת כפי שאף החליטה הוועדה המייעצת בעניינה של העותרת. המשיבים מפנים להבהרה שהוצאה בנוגע לייצוג בענייני הישבון ולפיה מדובר בפעולת מכס (נספח מש/3 לתגובה). בהמשך לדיון שהתנהל ולפרטים הנוספים שנתבקשו הוגשה על ידי המשיבים תגובה משלימה ממנה עולה כי הקריטריונים שנקבעו ליישום סעיף 4(ג)(1) אינם משנים מדרישות הסף שנקבעו - כי העובד יעבור קורס מעריכים ויעבוד ברשות המסים משך עשר שנים לאחריו, אלא רק באים לפרש את המונח "עבד כמעריך באגף במשך עשר שנים לפחות" בהתאם ללשונו ותכליתו. המשיבים מפנים לכך כי העותרת לא עבדה כמעריכה וכך גם ראתה את עצמה בעת שהגישה בקשה לקיצור תקופת הצינון וציינה כי עיקר תפקידה הסתכם בביקורת ספרים (נספח מש/1 לתגובה המשלימה). דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בדיון ואת כתבי הטענות על צרופותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. טענות הסף: שיהוי וחוסר ניקיון כפיים העותרת קיבלה תשובה שלילית לבקשתה כבר בשנת 2009, כאשר מאז בחרה היא לחזור ולפנות שוב ושוב בבקשות לעיון מחדש בהחלטת המשיבים, ומבלי לפנות לבית המשפט גם לאחר מיצוי ההליכים וקבלת החלטות סופיות בעניינה. גם לגבי ההחלטה האחרונה מיום 19.12.12 (אשר הוכח שנשלחה לעותרת באותו יום), לא עמדה היא בסד הזמנים הנקוב בתקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: "התקנות"), הקובע פרק זמן של 45 ימים מיום ההחלטה המנהלית לשם הגשת עתירה, ובחרה להגיש את העתירה יום אחד בלבד לפני המועד הקבוע לבחינת ההסמכה הראשונה אותה הייתה אמורה לעבור לשם קבלת הרישיון, ביום 26.2.13. תקנה 4 לתקנות מאפשרת לדחות את העתירה מטעם זה בלבד. התכלית העומדת ביסוד הוראות אלו היא זירוז ההליכים בעתירות מנהליות, כדי להגיע להכרעה מהירה במחלוקת בין הפרט והרשות, תוך עיגון עקרונות השיהוי השאובים מהלכותיו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. זהו אחד מהנושאים המרכזיים במשפט המנהלי (ראו אורי גורן, בתי משפט מנהליים, 277-278 והאסמכתאות שם (2008)). העיקרון המנחה בכל הנוגע לשיהוי, הן בעתירות המוגשות לבית המשפט הגבוה לצדק והן בעתירות מנהליות, הוא כי יש לאזן בין מידת הפגיעה באינטרסים של בעלי הדין השונים בעקבות קבלת העתירה או דחייתה בנקודת הזמן הנבחנת. בהתאם לרציונל זה, עשויה עתירה להיות מוגשת באיחור ניכר ולא להיחשב לכזו שהוגשה תוך שיהוי, בעוד אחרת שהוגשה תוך פרק זמן קצר יותר מגמר הפעולה המנהלית, תידחה על הסף בעילה זו. מדובר בשאלה נסיבתית שתוכרע לפי עובדותיו המשתנות של כל מקרה וכנגזרת של האינטרסים העומדים על הפרק. במסגרת איזון זה ישקלו מחד גיסא האינטרס של העותר בבירור הסכסוך שעמד ביסוד הגשת העתירה, ומאידך גיסא האינטרסים של הרשות המנהלית או של צדדים שלישיים, שחלוף הזמן והמצג האובייקטיבי שנוצר הביאו גם אותם לבצע פעולות שונות על יסוד ההנחה שההחלטה הנתקפת תוסיף לעמוד. אינטרס נוסף שיש לשקול בעת בחינת טענה לשיהוי הוא האינטרס הציבורי הרחב. היבט אחד של אינטרס זה עניינו בשלטון החוק ובשאלה עד כמה עלול זה להיפגע אם תתקבל טענת השיהוי והעתירה תידחה. היבט אחר של אינטרס הציבור מתמקד בתכלית בדבר זירוז ההליכים שבבסיסה הרצון להגיע להכרעה מהירה במחלוקת שבין האזרח לבין הרשות המנהלית, לפזר את הערפל המשפטי ולהשיג ודאות (בג"ץ 281/11 ראש מועצת בית איכסא נ' שר הביטחון, פסקאות 12-13 וההפניות שם (6.9.11) (להלן: "בית איכסא")). במסגרת זו נהוג לבחון שלושה יסודות: "היסוד הראשון הינו 'השיהוי הסובייקטיבי', קרי, האם יש בהתנהגות העותרים כדי לרמז על כך שוויתרו על זכויותיהם. היסוד השני הינו 'השיהוי האובייקטיבי', במסגרתו נבדקת הפגיעה באינטרסים ראויים של הרשות הציבורית או של צדדים שלישיים. היסוד השלישי עניינו במידת הפגיעה בשלטון החוק שיש במעשי הרשות, נשוא העתירה" (עע"ם 3874/02 עיריית חדרה נ' חברת שיקרצ'י תעשיות (1995) בע"מ, פ"ד נח (5) 877, 884 (2004), בר"ם 5793/06 ד"ר ח'אלד דיאב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת, פסקה 12 (20.9.06) (להלן: "ד'יאב"), בג"ץ 6422/10 יחיא אשתר נ' משרד החקלאות, פסקה 6 (21.11.10) (להלן: "אשתר")). באשר לשיהוי הסובייקטיבי, השאלה הנשאלת היא אם יש באיחור הניכר בהגשת העתירה כדי ליצור חזקה ראייתית לוויתור מצד העותר על זכותו לפנות לערכאות. אפילו נוצרה חזקה ראייתית כאמור - אין מדובר בחזקה חלוטה, ובידי העותר לסתור את המצג האובייקטיבי בדבר ויתור שנוצר בעקבות השיהוי בהגשת העתירה אם יביא ראיות שיספקו הסבר או הצדקה לשיהוי. לעומת השיהוי הסובייקטיבי, מתמקדת בחינתו של השיהוי האובייקטיבי באפשרות הפגיעה באינטרסים של הרשות המנהלית ושל צדדים שלישיים הנוגעים בדבר כתוצאה מהתערבות שיפוטית, שעה שחלף פרק זמן ניכר ממועד קבלת ההחלטה המנהלית, וכן בשינוי שחל במצב בשטח. אם שני יסודותיו של הראשוניים של השיהוי התקיימו, יש להעמיד כנגדם את מידת הפגיעה הנטענת בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי בשל דחיית העתירה בגין שיהוי. יסוד זה נותן ביטוי, בין היתר לעיקרון שלפיו בית המשפט לא ייתן ידו לפגיעה קשה בשלטון החוק, אפילו הוגשה העתירה בשיהוי שפגע באינטרסים מוגנים (בית איכסא, פסקה 14 וההפניות שם). בענייננו, בחירתה של העותרת להמשיך ולתקוף את ההחלטה הסופית שהתקבלה בעניינה בדרך של בקשות לעיון מחדש תחת פנייה בעתירה, אין בה כדי לעצור את מרוץ השיהוי. אמנם, בכל הנוגע לשיהוי הסובייקטיבי, הוא היסוד החלש יותר בדוקטרינת השיהוי, יש בבקשות אלו כדי ללמד כי העותרת לא ויתרה על זכותה והמשיכה לבקש דרכים בכדי לשנות את רוע הגזירה (השוו ד'יאב, פסקה 12). יחד עם זאת, אין התנהלות זו יכולה להספיק על מנת לעצור את מרוץ השיהוי על כלל היבטיו האחרים. עותר אינו יכול להתגבר על טענת שיהוי בעצם כך שהוא מתעקש, אינו מוכן לראות בסירוב שהוא מקבל סוף פסוק, וממשיך להתכתב עם הרשויות (בג"ץ 410/78 מילס ישראל נ' שר האוצר, פ"ד לג(1), 271, 272 (1979), אשתר, פסקה 7). האמור לעיל נכון לגבי ההחלטה המנהלית האחרונה הנטענת מיום 19.12.12, ומקל וחומר על ההחלטות הקודמות בעניינה של העותרת, וכשלעצמו מהווה נימוק מספק לדחיית העתירה. מקובלות עלי גם טענות המשיבה לעניין חוסר ניקיון הכפיים בהגשת העתירה, בכל הנוגע לעובדה שהעותרת צירפה מכתב תומך מאת גורם אובייקטיבי כביכול, אשר למעשה הינו השותף של העותרת ובעל עניין בעתירה, מבלי לציין זאת בפני בית המשפט, וכן לעניין טענתה לחוסר הסמכות של הוועדה המייעצת - טענה אשר לא העלתה העותרת מעולם ואף הסכימה בפועל כי זו תבחן ותמליץ לעניינה. על צד הפונה לבית משפט מוטלת חובה של תום לב. אי הצגת תמונה שלמה בפני בית-המשפט ואי חשיפת מלוא היריעה, מלמדים על התנהגות בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים. הלכה היא, כי אי ניקיון כפיים מהווה עילה לדחיית העתירה (עע"ם 7403/10 מריה בלינט נ' משרד הפנים, פסקאות 9-10 (3.12.12), בג"ץ 3917/03 ג'האד צבחי מחמד אטאאללה נ' מדינת ישראל משרד הפנים, עמ' 3 (29.3.07), בג"ץ 4409/98 ד.ש שמנים וכימיקלים בע"מ ואח' נ' מנהל מחוז חיפה, פסקה 5 (28.10.98)). התנאים לרישום עובד מכס שפורש כסוכן מכס דין העתירה להידחות אף לגופה. על פי החוק מתן רישיון של סוכן מכס לאדם מחייב עמידתו במספר תנאים ובהם היותו תושב ישראל, בגיר ובעל השכלה תיכונית (סעיפים 4(א)(1) - (3). פרט לשלושת אלה נדרשים שני תנאים נוספים: "(4) הוא עבר תקופת התמחות של שנתיים לפחות, כפי שנקבע בתקנות אצל סוכן מכס בעל ותק של חמש שנים לפחות, שנתקיימו בו התנאים שנקבעו בתקנות; (5) הוא עמד בבחינות שקבע המנהל, בנושאים שקבע בהתייעצות עם הועדה ואשר פורסמו ברשומות." סעיף 4(ב) לחוק מסמיך את המנהל לקבוע תקופת התמחות קצרה או לפטור מתקופת התמחות אם מצא כי לפונה "נסיון מספיק בפעולות מכס". לצד הוראות אלה נקבעו הוראות מיוחדות שעוסקות בעובדי אגף המכס ואלה קבועות בסעיף 4(ג) לחוק: "אלה ייראו כמי שנתקיימו לגביהם הוראות סעיף קטן (א)(4) ו- (5): מי שסיים קורס מעריכים באגף המכס ומע"מ (להלן- האגף), שהמנהל ונציב שירות המדינה אישרו את תכנית הלימודים בו, קיבל תעודת מעריך, ועבד כמעריך באגף במשך עשר שנים לפחות. מי שכיהן במשרת גובה מכס באגף במשך 5 שנים לפחות; ובלבד שהגישו בקשה להירשם כסוכני מכס, לא לפני תום שנה ולא לאחר שנתיים, מיום שחדלו לעבוד באגף." החלטת המשיבים נתקבלה בשל העובדה שהעותרת לא עבדה את התקופה הנדרשת לאחר סיום הקורס - עשר שנים לפחות - ומכאן שלא התקיים אחד מתנאי הסף לראות אותה כמי שעמדה בבחינות, וזאת אף מבלי להידרש לשאלה האם התפקיד שמילאה עולה באופן מהותי לכדי תפקיד של "מעריך", כהגדרתו בחוק, אם לאו. איני סבור כטענת העותרת כי ניתן לפרש את הוראות סעיף 4(ג)(1) לחוק כקובעות כי תקופת הניסיון של עשר שנים תימנה אף לפני המועד שבו השלים העובד את קורס המעריכים ועמד בו בהצלחה והדעת נותנת, בהינתן המתווה שנקבע בסעיפים 4(א)(4) ו- 4(א)(5), כי תקופת הניסיון המקבילה לתקופת ההתמחות נמדדת החל ממועד סיום קורס המעריכים ולא לפניו. זאת ועוד, המחוקק לא אפשר למנהל שיקול דעת לקיצור התקופה הנדרשת ככל שהמדובר בעובדי המכס או לביטולה. בעוד שכאשר מדובר בפונה רגיל ניתנה למנהל הסמכות לקצר את התקופה או אף לפטור את העובד ממנה, בכל הנוגע לעובד המכס שנדרש לעבוד כמעריך משך עשר שנים לא נקבע כל הסדר המאפשר חריגה מהתקופה שנקבעה בחוק. דווקא קיומה של הסמכות המוקנית לפי סעיף 4(ב) באשר להתמחות פונים "רגילים", מלמדת על הסדר שלילי באשר לעובדי המכס וכוונת המחוקק לכך שלגביהם לא תינתן למנהל הסמכות לקצר את התקופה. כאן המקום להזכיר כי הוראות סעיף 4(ג) לחוק הוכללו בחוק בתיקון שהוכנס לו בשנת 1995 (חוק סוכני המכס (תיקון) התשנ"ה - 1995, ס"ח 1533). הנוסח המקורי של החוק כפי שנחקק בשנת 1964 (ס"ח 440, תשכ"ה) לא כלל אפשרות לרישום עובדי מכס שעוברים קורס מעריכים ועובדים פרק זמן מסוים כסוכני מכס, אלא התייחס אך ורק לעמידת המבקשים בבחינות ובתקופת התמחות (שם נקבעה תקופה של שלוש שנים). בדברי ההסבר להצעת חוק סוכני המכס (תיקון מס' 2), התשנ"ה - 1995 (ה"ח 2400) (24.5.1995) 463, צוין במפורש כי מטרת סעיף 4(ג)(1) היא: "להקל על העובדים שצברו ניסיון באגף המכס ומע"מ, כמעריכים או גובי מכס, ועם זאת, לבטל את האפשרות למתן הקלות בידי המנהל, לפי שיקול דעתו". לעניין מעמדם של דברי הסבר להצעת החוק וההיסטוריה החקיקתית כאינדיקציה פרשנית אפשרית לחקיקה ולתכליתה, ראו א' ברק, פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה (תשנ"ג), 386-387, בג"ץ 547/84 עוף העמק, אגודה חקלאית שיתופית רשומה נ' המועצה המקומית רמת-ישי, פ"ד מ(1) 113, 140-144 (1986), ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תאגיד בנקאי נ' אברהם פישמן, פ"ד מא(1) 369, 375-377 (1987), ע"א 8622/07 אהוד רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקאות 34, 30, 53 (14.5.12)). איני סבור כי ניתן לגזור גזרה שווה מאופן שבו מפרש המשיב את סמכותו בכל הנוגע לשאלה האם אדם 'עבד כמעריך'. בעניין זה עלה כי המשיבים קבעו קריטריונים מתי יראה אדם כמי שעבד כמעריך, וקבעו כי לא נדרש שיעבוד בתקן של מעריך אלא די בכך שימלא את התפקיד בפועל, יעבוד כממונה יחידות מכס בבית מכס, ויהיה ממונה על מעריכים או שעיקר עבודתו והתפקידים שמילא בפועל יהיו בנושאי הערכה וסיווג. אותם קווים מנחים לפרשנות אינם מאפשרים להרחיב את התקופה שהוגדרה בחוק באופן מדויק. העותרת טענה לחלופין כי ניתן ללמוד על סמכות לקצר את התקופה מהסמכות הכללית של המנהל לרשום אדם בפנקס כסוכן מכס, כפי שזו נתונה בסעיף 7 לחוק, שקובע כי: "המנהל רשאי, לאחר התייעצות עם הועדה, לרשום בפנקס אדם כסוכן מכס כללי, או כסוכן מכס מוגבל לסוגי עסקאות פלונים ולמקומות פלונים." נוכח האמור לעיל איני סבור כי ניתן לראות באותה סמכות מוגבלת לרישום סוכן מכס לסוגי עסקאות או למקומות פלונים, כמאפשרת להתגבר על ההוראה המיוחדת הקבועה בסעיף 4 לחוק. דבר זה עומד, כאמור, בניגוד מוחלט לכוונת המחוקק שבאה לצמצם את שיקול דעת המנהל בכל הנוגע לרישום עובדי מכס פורשים כסוכני מכס. אף ההבנה למצבה של העותרת והקושי המתעורר מכך שהעותרת פרשה פרישה מוקדמת מספר חודשים לפני חלוף הזמן ויתכן כי אם הייתה ערה למגבלה שקובע החוק הייתה מעכבת את פרישתה, כמו גם הקושי הנובע מכך שהתשובה לפנייתה ניתנה בחלוף שנתיים - אינם מביאים למסקנה שונה במישור המנהלי. יובהר כי נוכח מסקנתי כי העותרת אינה ממלאת את תנאי הסף שעניינו עבודה משך עשר שנים לאחר הקורס לא נדרשתי לשאלה אם ניתן לראות את העותרת כמי שעבדה כמעריכה. אכן, לעותרת ניסיון בתחום ההישבון והיא נתנה הרצאות; השתתפה בוועדות וצברה ידע משך עשרות שנות עבודתה בתחום זה. עוד עולה גם מתוך עמדת המשיבים כי העיסוק בהישבון כולל גם מרכיבים של סיווג וההערכה. מנגד, מתוך עמדת המשיבים נלמד כי העותרת עסקה בביקורת חשבונות ולא בהכרח בעבודות הסיווג וההערכה עצמן ועניין זה אף נלמד לכאורה מפנייתה לקיצור תקופת הצינון. עם זאת, שאלה זו אינה נצרכת להכרעה. מתן רישיון מוגבל לעיסוק בתחום ההישבון אין לקבל גם את טענתה החלופית של העותרת לפיה היה ניתן מכוחו של סעיף 7 לתת לה רישיון מוגבל לתביעות הישבון. סעיף 7 מאפשר, כאמור, מתן רישיון מוגבל לסוגי עסקאות ולמקומות. אף שלכאורה קיימת סמכות לרישום סוכן מכס לעיסוק מוגבל - זו אינה אוטומטית ולמנהל מסור, לאחר שיתייעץ עם הוועדה, שיקול הדעת אם לעשות כן. במקרה זה התקבלה החלטה כי תחום ההישבון, שכולל פעולות סיווג והערכה, אינו אחד מתחומי הפעילות שניתן לרשום בעניינם סוכן מכס "מוגבל לסוגי עסקאות פלונים". קביעה זו מצויה בתוך מתחם שיקול הדעת של הרשות המנהלית והיא נובעת ממהות הפעולות הכרוכות בטיפול בתביעות הישבון והזיקה שלהן לסוגיות מכסיות אחרות כגון סיווג והערכה. לא מצאתי עילה להתערב בשיקול דעתו של המנהל כפי שקבע. סמכות מנהל רשות המיסים לפי חוק סוכני המכס באשר לטענת העותרת בדבר חוסר הסמכות של מנהל רשות המסים לקבלת ההחלטות, הרי שבהודעת פקידי הממשלה (שינוי תארים), התשס"ה-2004 (פורסם בק"ת מיום 19.9.04) לעניין פקודת פקידי הממשלה (שינוי תארים), אשר ניתנה בעת איחוד אגפי רשות המסים, נקבע במפורש כי במקום "מנהל המכס ומס ערך מוסף" יבוא "מנהל רשות המסים בישראל". מכאן שכל סמכויותיו של מנהל המכס ומע"מ נמצאות בידי מנהל רשות המסים, והוא היה הגורם המוסמך למתן ההחלטה. כמו כן לא מצאתי כל פגם בהתייעצותו עם הוועדה המייעצת גם לעניין מתן רישיונות והתנאים הנקובים בסעיף 4(ג)(1) לחוק - וועדה זו, כשמה כן היא - נועדה לייעץ למנהל לשם קבלת החלטות מושכלות בענייני החוק, לרבות בעניין דנן. כל עוד הגורם המחליט והמכריע הוא הגורם המוסמך בחוק, אין כל פגם בכך שיתייעץ עם הוועדה. סיכום מכל הטעמים האמורים לעיל, העתירה נדחית. בנסיבות העניין ונוכח קושי הכלכלי והאישי - לא מצאתי לעשות צו להוצאות. סוכני מכסמכס