פגיעת ראש קשה של תינוק בתאונה








פגיעת ראש קשה של תינוק בתאונה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פגיעת ראש קשה של תינוק בתאונה:

1. התובע מס' 1 (להלן: התובע) יליד 24.4.01. התובעים 2 ו-3 הם הורי התובע. ביום 17.9.01, בהיותו בן חמישה חודשים, נפצע התובע בתאונת דרכים. הנתבעים 2-5 חייבים בפיצוייו על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), ותקנותיו.

2. בתאונה נפצע התובע (פגיעת ראש) באורח קשה. צוות מד"א שהגיע לזירת האירוע החל להנשימו והוא הובהל באמצעות אמבולנס לבית החולים "שיבא", שם אושפז במחלקה לטיפול נמרץ משך כ-3 שבועות. אחר כך הוא הועבר למחלקת שיקום ילדים של בית החולים, שם אושפז משך כ-6 שבועות, עד ליום 15.11.01. בהמשך, מיום 29.1.02 ולמשך כמעט שלושה חודשים התובע טופל במסגרת אשפוז יום (3 פעמים בשבוע) בבית החולים אלי"ן.

מאז שחרורו מבית החולים התובע מתגורר בבית הוריו, יחד עם אחיו ואחיותיו. מן החומר המונח בפני וכך גם מן העדויות השונות התרשמתי כי הוא מקבל טיפול מסור, חם ואוהב.

החל משנת 2004, עת היה בן שנתיים וחצי לערך, ועד לחודש אוגוסט 2008, התובע שולב בגנים ובתי ספר של על"ה - עזר לילד המיוחד (אגודה לשיקום ילדים פגועי מח, נכים ומוגבלים), הכל במסגרת חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק חינוך מיוחד). במסגרות אלה הוא נכח בימים א' עד ה' משעות הבוקר ועד שעות אחר הצהריים, וביום ו' משעות הבוקר ועד שעות הצהריים. שם הוא קיבל, בין היתר, טיפולי פיזיוטרפיה, הידרוטרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאי תקשורת וטיפול במוזיקה.

החל מחודש ספטמבר 2009 ועד היום, התובע שולב בבית הספר לחינוך מיוחד "נאות - אילנה", שם הוא שוהה 6 ימים בשבוע, בדומה לשעות בהן שהה בעל"ה. גם שם מקבל התובע טיפולי פיזיוטרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאי תקשורת.

3. להערכת מצבו של התובע מונו שני מומחים רפואיים: פרופ' שטינברג בתחום הנוירולוגי וד"ר קרן - מומחה שיקומי.

4. פרופ' שטינברג בדק את התובע לראשונה ביום 3.6.07. בחוות דעתו מיום 7.6.07 מפרט המומחה את חבלת הראש החמורה שנגרמה לתובע - "דימום נרחב במוח, שבר בגולגולת, בצקת מוחית קשה, לחץ תוך גולגולתי מורחב, ואפילפסיה קשה".

בבדיקה מצא המומחה כי מבחינה התפתחותית התובע אינו מדבר ומבין רק פקודות בסיסיות ביותר; ישוב בכסא גלגלים, אינו הולך, אך מסוגל להתקדם על ברכיו; שותה מבקבוק ואוכל בכפית; לא שולט על הסוגרים ובעל קשיי ראייה. מן הפן הנוירולוגי התובע מגיב לקולות, אך לא מגיב לראייה ואינו משמיע קולות; "היפוטוניה כללית, המיפרזיס שמאלי היפוטוני, החזרי גידים תקינים, בבינסקי חיובי משמאל".

המומחה מציין כי התובע נותר עם נכות נוירולוגית קשה מאוד בשיעור של 100%, המורכבת מהנכויות הבאות: 100% בגין קוודרופלגיה היפוטונית קשה לפי סעיף 29(3)ג שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: המבחנים), 100% בגין אפילפסיה בלתי נשלטת לפי סעיף 30(4) למבחנים, וכן 100% בגין פיגור שכלי חמור לפי סעיף 91(5) למבחנים. בנוסף, כותב פרופ' שטינברג כי את נכותו של התובע בגין הפגיעה בראייה צריך להעריך מומחה בתחום, אם כי להערכתו אין בכך כדי לתרום לתמונתו הכוללת של התובע.

בא כוח התובעים הפנה אל פרופ' שטינברג שאלות הבהרה בנוגע לסוגית קיצור תוחלת חייו של התובע, ובתשובותיו מיום 31.10.07 כותב המומחה כי לאור שילוב נכויותיו של התובע הקיצור הצפוי בתוחלת חייו הינו בשיעור של 50%.

לאור שיפור מה בתפקודו של התובע, וכפי שיפורט בהמשך, נעתרתי לבקשת בא כוח התובעים כי פרופ' שטינברג יבדוק את התובע בשנית. הבדיקה נערכה ביום 6.12.09, עת היה התובע בן שמונה שנים וחצי לערך. בחוות דעתו השנייה מציין הרופא כי התובע ערני יותר ושמח; הוא מכיר את הסובבים אותו; בכסא גלגלים, אך מסוגל ללכת מרחקים קצרים בעזרת סדים לרגלים, ללא עזרה. התובע עדיין אינו שולט על הסוגרים. מחלת האפילפסיה נשלטת ושמונה חודשים עובר לבדיקה לא אירעו פרכוסים. בהשוואת ממצאי הבדיקה מבחינה נוירולוגית בשתי חוות הדעת עולה כי חל שיפור הבא לידי ביטוי בכך שהתובע משמיע קולות ומבצע הרבה תנועות בעיקר ביד ימין, הליכה המיפרטית.

חרף השיפור במצבו של התובע הרי שנכותו הצמיתה, כך מעריך המומחה, נותרה בשיעור של 100%. עם זאת, לאור השיפור הניכר ביכולת התנועה ובאיזון מחלת האפילפסיה סבור המומחה כי הקיצור הצפוי בתוחלת חייו של התובע, בהשוואה לממוצע תוחלת חיים של גברים בישראל, הינו בשיעור של 30%. "הערכת תוחלת חיים היא משימה קשה", כך כותב פרופ' שטינברג, תוך שהוא מפרט מרכיבים שונים המהווים בהתאם לספרות המקצועית גורמי סיכון לקיצור תוחלת חיים. להערכה דלעיל בדבר שיעור הקיצור מגיע המומחה לאחר שקלול הנתונים הרלוונטיים המאפיינים את מצבו של התובע - פיגור שכלי קשה, אך לא עמוק; הגבלה תנועתית, אך לא היעדר תנועות; יכולת לאכול דרך הפה; חוסר שליטה על הסוגרים; מחלת אפילפסיה מאוזנת ונשלטת; גילו של התובע בהתייחס לכך שעל פי נתונים סטטיסטיים גורמי הסיכון משמעותיים יותר לקיצור תוחלת חיים מתחת לגיל 7, וכן שהייתו בבית והטיפול המסור והאוהב לו זוכה התובע.

פרופ' שטינברג לא נחקר על חוות דעת אלו.

5. ד"ר קרן, מומחה שיקומי, בדק את התובע ביום 16.11.07 ובחוות דעתו מיום 20.11.07 הוא העריך את מצבו של התובע ואת צרכיו. גם ד"ר קרן מעריך כי הנכות הצמיתה שנותרה בתובע הינה בשיעור של 100%. המומחה מוסיף על האמור בחוות דעתו של פרופ' שטינברג, בין היתר, כי יכולתו של התובע לתקשר עם הסביבה מוגבלת ביותר ומועצמת בשל ליקוי הראייה המשמעותי וההפרעה ביכולת השמיעה. ד"ר קרן בדעה כי התובע לא יוכל להתפרנס ואף לא להקים משפחה בעתיד וכי הוא תלוי בעזרת הזולת בצורה מלאה כיום, וכך יהא גם בעתיד.

ד"ר קרן לא התייחס בחוות דעתו לסוגיית קיצור תוחלת חיי התובע. בתשובותיו מיום 23.2.08 לשאלות ההבהרה ציין את הקושי הטמון בהערכת תוחלת חיים במקרה פרטני על בסיס נתונים סטטיסטיים כלליים. המומחה אומנם העריך כי קיים קיצור "מסוים" בתוחלת חיי התובע המושפע ממצבו של התובע, מידת תפקודו ואופן הטיפול בו, אך התקשה לנקוב בשיעור הקיצור. בעדותו בבית המשפט חזר ד"ר קרן על עמדתו זו.

6. שני הצדדים ביקשו כי אפסוק את הפיצויים בדרך של תשלום חד פעמי - התובעים ביקשו כי אעשה כן בהתחשב בקיצור תוחלת חיים בשיעור של 20%, והנתבעים בהתחשב בקיצור תוחלת חיים בשיעור של 50%. לחילופין, עתר כל אחד מן הצדדים מנימוקיו שלו, לפסיקת פיצויים בדרך של תשלומים עיתיים.

7. בית המשפט, בין אם מכוח הלכה פסוקה ובין אם מכוח סעיף 6 של חוק הפיצויים ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עיתיים), התשל"ח-1978, מוסמך לפסוק פיצוי לנפגע תאונת דרכים בדרך של תשלומים עיתיים. אולם, דרך המלך היא בקביעת פיצוי חד פעמי. בכך מוגשם עיקרון סופיות הדיון וכך גם נחסכות התדיינויות רבות בשלב מאוחר יותר, הצורכות מזמנם ומשאביהם של הצדדים להליך ושל בית המשפט כאחד.

הלכה למעשה, בפרקטיקה הנוהגת השימוש בפיצוי על דרך של תשלומים עיתיים שמור למקרים חריגים. כך לדוגמא מקום בו השופט היושב בדין מתקשה לקבוע, על סמך חוות דעת רפואית וראיות מתחום זה, את שיעור קיצור תוחלת חייו של הניזוק.

הכרעה בתובענה נזיקית מטבעה צופה פני עתיד לשנים הרבות לבוא. פסיקת הפיצויים בראשי נזק שונים עד תוחלת חייו של ניזוק, גם מקום בו לא קוצרה תוחלת חייו של זה, נגזרת מהערכות סטטיסטיות בדבר תוחלת חיים צפויה של אדם בגילו של הניזוק. על כן, גם במצב הדברים הרגיל יכול ניזוק למצוא עצמו במצב של פיצוי חסר, ובאותו האופן יכול מזיק למצוא עצמו במצב של פיצוי יתר.

הנבואה לא ניתנה לשופט היושב בדין או למומחה בתחום הרפואה. אף לא אחד מהם יכול לחזות את היום המדויק בו ימצא ניזוק את מותו. הם גם לא מתיימרים לעשות כן. די בהערכה סבירה, המבוססת על נתונים סטטיסטיים מעולם הרפואה, על מנת לקבוע את שיעור קיצור תוחלת החיים של הניזוק.

8. בענייננו, הערכתו העדכנית של פרופ' שטינברג בדבר קיצור בשיעור של 30% בתוחלת חיי התובע נראית סבירה בעיני ומבוססת דיה כך שאין מקום במקרה דנן לפסוק הפיצוי בדרך של תשלומים עיתיים. פרופ' שטינברג מסביר בחוות דעתו את המרכיבים הנשענים על הספרות המקצועית בתחום שהביאוהו להערכה זו - הוא מפרט את מצבו הרפואי של התובע במועד הבדיקה; את יכולותיו התפקודיות; את גילו במועד הבדיקה (כבן 8.5 שנים) שהינו כאמור קריטריון בעל משקל, וכן את הטיפול הטוב לו זוכה התובע. עוד ראוי להזכיר כי פרופ' שטינברג לא נחקר על חוות דעתו.

9. בהתחשב בתוחלת החיים שצפויה הייתה להיות לתובע אלמלא התאונה, בגילו כיום (ר' ע"א 1617/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אור ציון סעדה, מיום 28.5.08), ובשיעור קיצור של כ- 30% בתוחלת חיים זו - תועמד תוחלת חייו עד הגיעו לגיל 60, היינו עד ליום 24.4.2061.

10. אין חולק כי התובע איבד כליל את כושרו להשתכר. את הפיצוי בגין הפסדי כושר השתכרותו יש לבסס על השכר הממוצע במשק - 8,774 ₪ ברוטו, ולאחר ניכוי מס - 8,237 ₪.

כיום התובע כבן 11 שנים.

מהגיעו לגיל 18 ועד הגיעו לגיל 21, כעמדת בא כוח התובעים, יפוצה התובע בשיעור של 70% מהשכר הממוצע במשק בגין הפסד הוצאות המחייה שהיו מסופקות לו על ידי הצבא. בהתחשב בהיוונים הנדרשים עולה הפיצוי בתקופה זו כדי סך מעוגל של 161,000 ₪.

מיום הגיע התובע לגיל 21 ועד הגיעו לגיל 60, בהתאם להיוונים הנדרשים מגיע הפיצוי לסך של 1,700,000 ₪ (במעוגל).

ב"שנים האבודות" - החל מתום תוחלת חייו הצפויה של התובע, שקוצרה כאמור בעקבות התאונה - גיל 60, ועד תוחלת חיי העבודה של שכיר - גיל 67, יש לפסוק לתובעים פיצוי בשיעור של 30% מהשכר הממוצע במשק (ר' ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח, פ"ד סא(1) 325 (2006)). פיצוי זה, בהתחשב בהיוונים הנדרשים, מגיע כדי 44,000 ₪ (במעוגל).

מתקבלת, אפוא, הערכת פיצויים כוללת בראש נזק זה בסך של 1,905,000 ₪.

בהיעדר עתירה לפסיקת פיצוי בגין "השנים האבודות" בתקופת הפנסיה; בהתחשב בשיעור ההפסד (בהתאם לע"א 10990/05 הנ"ל); השנים הרבות עד לתחילת ההפסד וההיוון הכפול הנגזר מכך; ובשים לב לכך שהפרשתו של התובע לפנסיה לא נוכתה מבסיס שכרו - לא ייפסק פיצוי ביחס לתקופה זו שממילא יהיה זניח, אם בכלל.

11.        התובע אינו מסוגל לדאוג לצרכיו ונזקק לעזרת הזולת באופן מלא. ד"ר קרן מעריך בחוות דעתו כי על מנת לספק את צרכיו של התובע לא די במטפל אחד. זאת משום שהוא זקוק להשגחה וטיפול בכל שעות הערנות ואף למעקב בשעות השינה, כך שיקשה על מטפל אחד לספק לתובע את כל הסיוע הדרוש לו. כמו כן, בעתיד, עם התבגרותו של התובע והשינויים שיחולו במשקל גופו, יכול ומטפל אחד יתקשה לסייע לו בחלק מפעולות היום יום, כגון רחצה. בעדותו הסביר הרופא כי אפשר וניתן יהיה להשלים את אותן המשימות שלביצוען יידרשו שני מטפלים בו זמנית, על ידי מטפל אחד במידה ויועמדו לרשותו אמצעי עזר מתאימים. עוד צוין בחוות דעתו של ד"ר קרן כי במועד הבדיקה אומנם דווח על שיפור ביציבה של התובע כך שהוא יכול להלך באופן מוגבל מאוד עם סדים, אך מידת שיפור יכולת זו מוגבלת ואפשר ובגיל ההתבגרות אף תהיה נסיגה.

התובע מתגורר בבית הוריו והם אלו המטפלים בו. עד היום לא הועסקה כל עזרה בשכר. האב, יליד 1975, מעביר שיעורי תורה למבוגרים ביישוב בו מתגוררת המשפחה - אלעד. בנוסף, הוא לומד בכולל ועובר בחינות מטעם הרבנות הראשית לישראל במטרה להפוך לרב שכונה. האם, ילידת 1976, מורה. כאמור לעיל, התרשמתי כי הוריו עושים כל שביכולתם, ועל הצד הטוב ביותר, על מנת לספק לתובע את צרכיו. לתובע שישה אחים ואחיות, חמישה מהם צעירים ממנו.

            אביו של התובע מתאר בתצהיר עדותו הראשית את העזרה השוטפת לה נזקק התובע: האכלה על ידי אחר; משך זמן האכלתו ארוך; מסוגל לשתות באופן עצמאי, בעזרת ידו הימנית בלבד, מבקבוק תינוקות שניתן לו; הלבשה והפשטה; רחצה; החלפת טיטולים בשל אי השליטה על הסוגרים, וכדומה. בתצהירו זה מסביר אבי התובע כי מאחר והתובע יכול להניע את ידו הימנית ולבצע בעזרתה פעולות שונות, הוא נוהג לאחוז חפצים ולהכניסם אל פיו. בשל הפגיעה הקוגניטיבית התובע אינו מודע לסכנות הגלומות בחפצים אותם הוא מסוגל להכניס לפיו, ועל כן נדרשת השגחה מתמדת. לאותה השגחה הוא נזקק גם משום יכולתו לעבור מעמידה לישיבה ללא עזרה ולהלך פרק זמן קצר כשהסדים לרגליו, בשל החשש שיתעייף וייפול. עוד מתאר אבי התובע כי עם גדילתו של התובע הטיפול בו הולך ונעשה קשה יותר ויותר, באופן שכיום אימו מתקשה להרימו ומרבית הטיפול מוענק על ידי האב.

אכן, הליקויים מהם סובל התובע כתוצאה מהתאונה חמורים מאוד. נכויותיו הקשות ושילוב הפגיעה המוטורית והקוגניטיבית מצריכים עזרה מוגברת הבאה לידי ביטוי בסיוע בכל פעולות היום יום וכן השגחה מתמדת, גם בשעות הלילה. ברגיל, מקום בו ניזוק בעל אופי פגיעות דומה שוהה בביתו משך 24 שעות ביממה, מסופקני אם די במטפל אחד כדי לענות על כל צרכיו.

כאמור, מאז שהיה כבן שנתיים וחצי התובע נמצא בימים א' עד ה' החל מהשעה 07:30 ועד לשעה 17:00 ובימי ו' עד השעה 12:00, במסגרות שונות לפי חוק חינוך מיוחד, שם מסופקים לו צרכיו. במסגרות אלו יוכל לשהות עד הגיעו לגיל 21 שנים.

            בא כוח הנתבעים טוען כי התובע יוכל להשתלב במסגרות דומות גם אחרי הגיעו לגיל 21 ובמשך כל תוחלת חייו, מכוח חוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הסעד). חוק הסעד מסדיר, בין היתר, "'סידור יומי' – שהותו של מפגר במרכז יום טיפולי, במסגרת תעסוקה מוגנת או במסגרת יומית-טיפולית אחרת..." (סעיף 1 של חוק הסעד). על אף טענתו זו, מציע בא כוח הנתבעים להעמיד הפיצוי בראש הנזק של עזרת הזולת בעתיד, החל מהגיע התובע לגיל 21, לפי עלות של מטפל זר (לרבות החלפתו) - 7,496 ₪, לשיטתו.

            נדמה ובא כוח התובעים אינו חולק באשר לתחולתו של חוק הסעד במקרה דנן. התובע עבר ביום 16.1.05 אבחון על ידי וועדת אבחון, שהוקמה מכוח חוק זה, שקבעה כי התובע מתפקד ברמת פיגור שכלי קשה. עם זאת, לשיטת התובעים קיים הבדל מהותי בין שהייה וטיפול במוסדות החינוכיים בהם טופל ויטופל התובע עד הגיעו לגיל 21, לפי חוק חינוך מיוחד, ובין שהייה במרכז יום טיפולי לפי חוק הסעד, לאחר הגיעו לגיל 21. לעמדתם, מסגרות הפועלות מכוח חוק חינוך מיוחד שמות דגש על צרכיו של הילד ופועלות לקידומו במישור השיקומי, באופן אישי. זאת בעוד שהמוסדות לנכים מעל גיל 21 מיועדים בעיקר להעניק מסגרת לשהייה יומית, ובהתאם לכך נקבעת תקינת המטפלים - מטפל אחד לכל 5 מטופלים סיעודיים. טיפול במסגרות אלה, כך טוענים התובעים, אינו תואם את ההשגחה הצמודה לה נזקק התובע בשל מצבו.

הורי התובע ציינו בתצהיר עדותם הראשית כי עם הגיע התובע לגיל 21 ברצונם ובכוונתם להמשיך ולטפל בתובע (בעזרת מטפלים בשכר) בביתם וכי אין בכוונתם לשולחו למוסד כלשהו - לא למוסד הכולל סידורי לינה ואף לא למוסד בו יוכל לשהות התובע במשך שעות היום. זאת מכיוון שאת הטיפול, תשומת הלב, וההשגחה הטובים ביותר הוא מקבל ויקבל בביתו.

התרשמתי כי רצון ההורים להמשיך ולטפל בתובע אחרי הגיעו לגיל 21 במסגרת ביתית ובסיוע מטפלים הינו כן ואמיתי. עם זאת, מאווייהם, יהיו אמיתיים ככל שיהיו, אינם מהווים שיקול יחיד בפסיקת הפיצויים. אמת המידה של הטיפול הדרוש לתובע, שיש בה כדי להשליך על גובה פסיקת הפיצויים, היא טיפול "הוגן"/"הולם" הבא להשיב את המצב לקדמותו, ככל האפשר. (ר' פסק דינו של מ"מ הנשיא (כתוארו אז), כב' השופט שמגר בע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762 (1982)).    

בענייננו, לא ניתן להתעלם מתחולת חוק הסעד והשפעתה על הפיצוי הכספי. אף אם ניתן לזהות בחוק החינוך המיוחד דגש מוגבר על צרכיו השיקומיים של הילד לעומת חוק הסעד, עדיין אין בכך כדי להוות תשתית מתאימה לאבחנה אותה מבקשים התובעים לערוך. לפיכך, אתקשה לקבוע שהמסגרות המוענקות מכוח חוק חינוך המיוחד מתאימות לתובע, ואילו מגיל 21, המסגרות הפועלות מכוח חוק הסעד לא יוכלו עוד לספק את צרכיו. גם במוסדות הפועלים מכוח חוק הסעד, מקבלים השוהים טיפולים פרא-רפואים, גם אם בהיקף מצומצם והדברים יבואו לידי ביטוי בכימותם הכספי בראש הנזק המתאים.

            בנוגע למוסדות הפועלים מכוחו של חוק הסעד הוגש מכתבה של הגב' אסתי ברבש-ברחד, עובדת סוציאלית, מפקחת במחוז תל-אביב של השירות לטיפול באדם המפגר ומשפחתו בקהילה. במכתבה מציינת הגב' ברבש כי כיום קיימות 11 מסגרות טיפוליות במחוזות תל אביב והמרכז. למסגרות אלה מופנים בגירים המתגוררים בבית הוריהם/בהוסטל לאחר הגיעם לגיל 21, אשר הוכרו על ידי וועדת האבחון כמתפקדים ברמת פיגור שכלי ואשר מתפקדים ברמה טיפולית וסיעודית. השהייה במוסדות אלו היא למשך 8.5 שעות ביממה, 5 ימים בשבוע. עוד מציינת הגב' ברבש כי לא קיימת מגבלת זמן בכל הקשור לשילוב במוסדות אלה, אך הכל כפוף להחלטת וועדת האבחון ולמצבו הבריאותי של האדם. בעדותה הסבירה הגב' ברבש כי אדם השוהה במסגרת טיפולית שכזו צריך להפריש 10% מקצבת הנכות הכללית, וכן אם הוא זכאי לגמלת ניידות עליו להשתתף בעלות ההסעה בסכום שלא יעלה על 1,000 ₪ לחודש.

            בשים לב לכל השיקולים לעיל ולהלן: נכויותיו הקשות של התובע ומצבו; הערכתו של המומחה השיקומי לפיה התובע זקוק לעזרה בכל שעות היממה, לרבות מעקב בשעות השינה ולאפשרות בצורך ביותר ממטפל אחד, במיוחד עם גדילתו של התובע והשינויים הנלווים לכך; תחולתו של חוק הסעד; עלויות התשלום למוסדות המופרשות מתגמולי המוסד לביטוח לאומי; האפשרות כי בתקופות מסוימות בעתיד, בשל מצבו הבריאותי של התובע, לא תימצא עבורו מסגרת מתאימה; פרקי היממה בהם ישהה התובע בביתו, לרבות שהות מלאה בסופי שבוע ובחגים; עלויות העסקת מטפלים, העסקה כולל לינה לעומת העסקה למספר שעות ביממה, כפי שאלו משתקפות מחוות דעתם ועדותם של הגב' שיפמן מטעם התובעים ומר האס מטעם הנתבעים - יוערך הפיצוי החודשי בראש הנזק של עזרת הזולת החל מהגיע התובע לגיל 21 ועד תוחלת חייו, גיל 60, בסכום של 12,000 ₪. מהיום ועד הגיע התובע לגיל 21 יוערך הפיצוי החודשי בסכום של 9,000 ₪.

            בהתחשב בהערכת הפיצוי החודשי עד גיל 21, ולאחריה, עד גיל 60 ובהתחשב בהיוונים המתאימים מתקבל פיצוי בראש הנזק של עזרת הזולת בעתיד בסכום כולל של 3,390,000 ₪, במעוגל.

            אשר לתקופת העבר, מאז התאונה ועד היום חלפו 10 שנים + 9 חודשים. את העזרה שניתנה לתובע בכל התקופה הנ"ל על ידי הוריו, בהתחשב בפרק הזמן בו היה התובע מאושפז; בהתחשב בכך שהחל מגיל 2.5 שנים לערך הוא שוהה במסגרות יום של החינוך המיוחד, ואף בהתחשב בעזרה, בהשקעה ובזמן שהיו מעניקים ההורים לתובע גם אלמלא התאונה, בשים לב לגילו - אעריך בסכום גלובאלי בסך של 850,000 ₪.

12. התובע מוגבל בניידותו וזקוק להסעות באופן קבוע. ד"ר קרן המליץ כי הרכב בו הוא יוסע יותאם לכסא גלגלים וכן כי התובע יישב בו בכסא עם "אינסרט" מותאם.

וועדה רפואית של משרד הבריאות, היחידה לגמלת ניידות, קבעה ביום 26.1.10 כי התובע מוגבל בניידות בשיעור של 100% לצמיתות. וועדה לגודל רכב של משרד הבריאות המליצה ביום 19.1.10 על רכב מסוג סיטרואן ג'מפי, 1,600 סמ"ק ואף אישרה רשימת אביזרים שיותקנו ברכב.

אבי התובע טוען בתצהיר עדותו המשלים כי על אף שהרכב שהומלץ על ידי הוועדה לגודל רכב תואם יותר את גודל משפחתו, שכן ברכב 9 מקומות ישיבה, בפועל הוא רכש רכב אחר מסוג פולקסווגן קאדי מאקסי, 1,600 סמ"ק, בו רק 7 מקומות ישיבה. זאת לטענתו משום שהרכב שהומלץ על ידי הוועדה לגודל רכב הינו בעל תיבת הילוכים ידנית וכי הוא מתקשה לנהוג ברכב שכזה. לתצהיר זה צורף אישור הזמנת הרכב הכולל את עלותו (כ- 185,000 ₪). קודם לרכישת רכב זה הורי התובע לא החזיקו רכב בבעלותם.

להערכת עלויות הרכישה הראשונית ואחזקתו של רכב מותאם לתובע הגיש בא כוח התובעים את חוות דעתו של מר קצין, ובא כוח הנתבעים את חוות דעתו של מר מוגילבקין.

בשתי חוות הדעת שנערכו קודם להחלטת הוועדה לגודל רכב נערך החישוב על בסיס רכישת רכב שונה מזה שהומלץ על ידי הוועדה ואף מזה שנקנה בפועל. מחירו של הרכב שנרכש בפועל, חרף העובדה שאינו הרכב עליו המליצה הוועדה, נראה סביר בעיני ותואם את מצבו של התובע. המדובר ברכב בעל נפח מנוע זהה לזה שהומלץ על ידי הוועדה ומחירו הינו בגבולות המחירים שהוצגו בשתי חוות הדעת.

בהתחשב במחיר הרכב; בגובה ההלוואה העומדת (פטור ממיסים) לה יהיה זכאי התובע - 75% מסך המס; בהפחתה בשיעור של כ- 30% משום שבבגרותו סביר והיה רוכש רכב לצרכיו גם אלמלא התאונה; בעלות האביזרים לרכב להם זקוק התובע, וכן בהלוואה בשיעור 95% שיקבל התובע לרכישת האביזרים עליהם המליץ המכון הרפואי לבטיחות בדרכים - אעריך הפיצוי בגין רכישת הרכב ואבזורו בסך של 90,000 ₪.

את הוצאות הנסיעה הראויות לעתיד, לרבות אחזקת הרכב, לאור מצבו של התובע וצרכיו, בהתחשב בהפחתה מתאימה המביאה בחשבון את העלויות שהיו מוציאים ההורים בתחום זה עבור התובע ואף בהוצאות הניידות שהיה מוציא התובע בבגרותו אלמלא התאונה, וכן בהתחשב בעלויות בהן ישא עבור אחזקת האביזרים, אעריך בסכום חודשי של 2,750 ₪. מתקבל פיצוי בסך של 850,000 ₪, במעוגל.

סך הפיצוי עבור רכישת הרכב והוצאות הניידות בעתיד עולה כדי 940,000 ₪.

13. בית המגורים של התובע צריך להיות מותאם לצרכיו. גם אם כיום ביכולתו להלך לפרקי זמן קצרים בעזרת סדים, הליכתו לא פונקציונאלית. על בית המגורים, הגישה אליו, הפתחים שבו ועל חדר הרחצה והשירותים להיות מותאמים לכסא גלגלים ולאביזרי עזר מתאימים. כן, נדרש חדר נוסף למטפל.

עובר לתאונה התגוררה המשפחה בדירה בת שלושה חדרים בקומה השנייה בבית משותף ללא מעלית בבית שמש. עם הגיע התובע לגיל שנתיים וחצי לערך הוא החל להשתלב במוסד על"ה שבבני ברק. ההורים רכשו דירת קרקע בת חמישה חדרים ביישוב אלעד, המרוחק כ- 20 דקות נסיעה מבני ברק. ביישוב זה מתגוררים הורי אבי התובע, כך שהמעבר לשם לטענת התובעים נעשה גם כדי להסתייע בהם בטיפול בתובע.

אין חולק כי אין מקום לפסוק פיצוי מלא המשקף את הפרש עלויות שתי הדירות. הדירה שנרכשה באלעד גדולה יותר ובעלת שני חדרים נוספים. מאז המעבר ליישוב אלעד נולדו להורי התובע 4 ילדים נוספים. כיום הדירה משמשת את 9 הנפשות שבמשפחה. כן, עד היום לא הועסקה כל עזרה בשכר, כך שלא עלה הצורך בחדר נוסף למטפל. בהתאם, על הפיצוי לעבר בראש נזק זה לשקף את הפרש העלויות בין דירה בקומה השנייה ללא מעלית לבין דירה באותו סדרי גודל בקומת קרקע.

הדירה בה מתגוררים התובעים כיום אינה תואמת את מצבו של התובע, כמפורט לעיל. באי כוח הצדדים מבקשים להסתמך על חוות הדעת שהוגשו מטעמם - מר פלדמן, מהנדס בניין, מטעם התובעים ומר בן ארי, אדריכל ושמאי מקרקעין, מטעם הנתבעים. השניים נחקרו על חוות דעתם. תוספת של כ- 40 מ"ר נראית בעיני כמתאימה לצרכיו של התובע שהינם תולדת התאונה. אין להעריך תוספת זו כב"חלל ריק", היינו יש להביא בחשבון כי הורי התובע יצטרכו למצוא דירת מגורים שתכלול את התוספת וההתאמות הנדרשות ותספק מקום מגורים הולם לתא המשפחתי כולו. כשנשאל מר בן ארי האם קיימת בנייה של דירות בנות 7 חדרים ביישוב אלעד השיב כי ככלל מצאי הדירות בגודל חריג הוא מצומצם (ר' עמ' 67 לפרוטוקול).

בשים לב לתוספת השטח הנדרשת; לעלויות שבחוות הדעת באשר לתוספת זו ולהתאמות הנדרשות; למצאי הדירות המתאימות המוגבל ביישוב בו מתגוררת המשפחה; להפרשי העלויות בין ביצוע התאמות בעת רכישת דירה קיימת לבין ההתאמות בדירה חדשה מקבלן, וכן בהתחשב בצורך דלעיל בהתאמת הדיור בעבר, אעריך הפיצוי בראש נזק זה בסכום גלובאלי של 375,000 ₪.

14. התובע יזקק לטיפולים פרא-רפואיים כל תוחלת חייו. ד"ר קרן ציין כי קיים צורך בטיפולים קבועים של פיזיותרפיה/הידרותרפיה (בתדירות של שלוש פעמים בשבוע), קלינאי תקשורת וריפוי בעיסוק. כן ציין כי אפשר וטיפולים נוספים כגון רכיבה טיפולית וטיפול במוזיקה ישפרו את איכות חייו בעתיד והכל בכפוף למצבו של התובע מעת לעת ובהתאם להשגת מטרות טיפוליות, כפי שייקבעו על ידי הרופאים המטפלים.

מן המסמכים המונחים בפני עולה כי בעת שהותו של התובע בגני הילדים ובבתי הספר של על"ה הוא קיבל טיפול פרא-רפואי מקיף, שיש בו כדי לספק את צרכיו, במלואם. הטיפולים הפרא-רפואיים, אותם מקבל התובע כיום, וימשיך לקבל עד הגיעו לגיל 21 ב"נאות אילנה", נראים בעיני גם הם כמספקים את צרכיו, אף שהיקפם קטן מזה שניתן לו בעבר, עת שהה במוסדות על"ה. עם זאת, אני מוכן להכיר בצורך בפיצוי מסוים בגין טיפולי הידרותרפיה להם הוא נזקק בשל פריקת הירך, ואותם אינו מקבל כיום במסגרת "נאות אילנה".

בעת הערכת הפיצויים בראש נזק זה עם הגיע התובע לגיל 21, יש להביא בחשבון לא רק את היקף הטיפולים הדרוש לתובע, אלא גם את הטיפולים אותם זכאי הוא לקבל מאת קופת החולים והמוסדות בהם ישהה לאחר גיל 21.

בכל הנוגע למוסדות הפועלים מכוח חוק הסעד, על פי התקינה שהגיש בא כוח התובעים, זכאי השוהה במרכז יום לקבל בשבוע 3/4 שעה של טיפול פיזיותרפי, וכן 3/4 שעה של טיפול אצל קלינאי תקשורת.

אינני מקבל את טענת הנתבעים לפיה מיום כניסתו לתוקף של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2010-2009), התשס"ט-2009 (להלן: חוק ההתייעלות הכלכלית), זכאי התובע לקבל מאת קופת החולים את כל הטיפולים הפרא-רפואיים המופיעים בתוספת השנייה של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות ממלכתי) "ללא כל מגבלה".

חוק ההתייעלות הכלכלית אמנם העביר את נטל מימון התרופות והטיפולים הכלולים בסל הבריאות לפתחה של קופת החולים, אולם זאת בהתאם למכסות הטיפולים שהיו מקובלות ערב כניסת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, כפי שאומצו לתוך סל הבריאות.

בעניין זה העידה הגב' יעל נטר, ממונה על סל השירותים במחוז דן - פתח תקווה, שירותי בריאות כללית. מעדותה עולה שטיפולי הפיזיותרפיה שמעניקה הקופה מוגבלים ברגיל ל-12 טיפולים. במקרים חריגים מאושר היקף טיפולים גדול יותר, בהתאם להמלצה של הפיזיותרפיסט המחוזי ובאישור המנהל הרפואי של המחוז. עוד העידה כי טיפולי ההידרותרפיה/רכיבה טיפולית הינם חילופיים לטיפולי הפיזיותרפיה וטיפולי ריפוי בעיסוק ניתנים בדרך כלל פעמיים בשבוע במשך חודשיים בשנה. לטיפולים אצל קלינאי תקשורת התובע לא זכאי. טיפול במוזיקה אינו ניתן במסגרת קופת החולים.

לאור האמור לעיל אעריך את הטיפולים הדרושים לתובע על פי הערכות המומחה השיקומי, על בסיס עלויות סבירות ובשים לב לחובת התובע למצות את מלוא הזכויות המוקנות לו מכוח סל הבריאות וחוק הסעד, ובהתחשב בהיוונים המתאימים עד תוחלת חייו, בסכום כולל של 500,000 ₪, על פי הפירוט הבא: פיזיותרפיה/הידרותרפיה - 280,000 ₪; ריפוי בעיסוק - 100,000 ₪; טיפול שבועי אצל קלינאי תקשורת כהשלמה לטיפול שיקבל במוסדות בהם ישהה ולחילופין טיפול שבועי שנועד לגרייה חושית - 120,000 ₪.

מעבר לטיפולים אלו, ככלל הוצאותיו של התובע עבור טיפולים/תרופות להם יזקק כתוצאה מתאונת הדרכים שעבר ימומנו על ידי קופת החולים. עם זאת, ההחלטה בדבר הטיפולים והתרופות הנדרשים נתונה לשיקול דעתם של רופאי הקופה. אני מוכן להכיר בפיצוי, אם כי בהיקף קטן, עבור טיפולים/תרופות שלא יאושרו על ידי רופאי קופת החולים. בנוסף, התובע זקוק למעקב במרפאות שיניים מותאמות וחלק מהטיפולים הוא יצטרך לעבור, בשל מצבו, תחת הרדמה כללית. עלויות אלו אעריך בסכום גלובאלי של 40,000 ₪.

15. התובע נזקק ויזקק כל תוחלת חייו לטיטולים, שכן הוא אינו שולט על סוגריו. מגיל שנתיים ועד היום אעריך הוצאה זו בסך של 60,000 ₪. מהיום ועד תוחלת חייו תוערך הוצאה זו בסך של 200,000 ₪.

את יתר הציוד המתכלה הנועד לטיפול בתובע אעריך בסכום של 70,000 ₪.

התובע זקוק להוצאות מוגברות של כביסה וייבוש. צפוי גם בלאי מוגבר של הביגוד. כמו כן, ד"ר קרן ציין כי בשל מצבו של התובע עדיף שיתגורר בסביבה ממוזגת. את בלאי הביגוד והוצאות החשמל, מעבר לשימוש הרגיל אלמלא התאונה, אעריך בסכום גלובאלי של 120,000 ₪.

16. את עלות האביזרים לעתיד להם זקוק התובע, המפורטים בחוות דעתו ובעדותו של ד"ר קרן, ובשים לב לעלויות שהוצגו על ידי הגב' שיפמן ומר האס, אעריך בסכום כולל של 260,000 ₪, על פי החלוקה הבאה: עגלת נכים שתוחלף עם גדילתו של התובע בכסא גלגלים, לרבות החלפה כל שנתיים-שלוש בזמן הגדילה ואחר כך כל חמש שנים - 100,000 ₪; אינסרט שיוחלף כל שנה-שנתיים בתקופת הגדילה ואחר כך כל חמש שנים - 30,000 ₪; מיטה המאפשרת שינוי תנוחות וגבהים, כולל החלפות - 30,000 ₪; כסא רחצה אותו יש להחליף כל 3 שנים - 15,000 ₪; מנוף לסיוע בהעברות וברחצה שיסופק לתובע בגיל מאוחר יותר, בהתאם למצבו ומשקלו - 20,000 ₪; סדים והחלפתם - 50,000 ₪; עלויות מוגברות בגין מחשב מותאם לצרכיו של התובע - 15,000 ₪.

17. מצבו של התובע אינו מאפשר לו לדאוג לענייניו. עם הגיעו לגיל 18 שנים יהיה צורך במינוי אפוטרופוס עליו. תחילה יהיו אלו הוריו וסביר להניח כי כך יהיה לאורך מרבית חייו. אין זה אומר שבני המשפחה המשמשים כאפוטרופסים אינם זכאים לשכר ראוי בגין כל הפעולות הכרוכות והנלוות לתפקיד זה. את שכר האפוטרופסות, עם הגיע התובע לגיל 18, אעריך בסכום גלובאלי של 120,000 ₪.

18. מעבר להוצאות שהוציאו הורי התובע על הטיפול בו בעבר, בגינן כבר נפסק פיצוי, אבי התובע פרט בתצהיר עדותו הראשית הוצאות שונות, ועיקרן: הוצאות נסיעה, אביזרים, תרופות, תשלומים לעל"ה, וכו'. עבור ההוצאות עד לשנת 2010 צורפו קבלות. יש להכיר ברובן המכריע של הוצאות אלו. בהתאם ייפסק עבור הוצאות העבר פיצוי בסך של 150,000 ₪.

19. בראש הנזק הבלתי ממוני זכאי התובע לפיצוי בגובה הסכום המקסימאלי הקבוע בחוק הפיצויים ובתקנותיו, בתוספת ריבית מיום התאונה - 244,800 ₪.

20. מתקבלת, אפוא, הערכת הנזקים הבאה:

א. הפסדי השתכרות,
לרבות הפסד הוצאות המחייה בתקופת הצבא, סך של 1,905,000 ₪
ב. עזרת הזולת בעבר, סך של 850,000 ₪
ג. עזרת הזולת לעתיד, סך של 3,390,000 ₪
ד. ניידות לעתיד, סך של 940,000 ₪
ה. התאמת דיור, סך של 375,000 ₪
ו. טיפולים פרא-רפואיים, סך של 500,000 ₪
ז. הוצאות רפואיות וטיפולי שיניים, סך של 40,000 ₪
ח. טיטולים וציוד מתכלה, סך של 330,000 ₪
ט. הוצאות חשמל ובלאי של ביגוד, סך של 120,000 ₪
י. אביזרים, סך של 260,000 ₪
יא. שכר אפוטרופסות, סך של 120,000 ₪
יב. הוצאות שונות בעבר, סך של 150,000 ₪
יג. נזק בלתי ממוני, סך של 244,800 ₪

מתקבלת הערכת נזקים בסכום כולל של 9,224,800 ₪.

21. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבל ויקבל התובע.

כיום התובע מקבל קצבת ילד נכה וקצבת ניידות. בהתאם לחוות הדעת האקטוארית של האקטואר שי ספיר מיום 19.1.12, מועד ההיוון 31.1.12, סך תגמולי ילד נכה בעבר ולעתיד עולים כדי 503,652 ₪. בהתאם לחוות דעתו של מר ספיר מיום 23.4.12, מועד ההיוון 30.4.12, סך קצבאות הניידות בעבר ולעתיד (עד הגיע התובע לגיל 18 + 3 חודשים) עולים כדי 482,666 ₪.

עם הגיע התובע לגיל 18 ו-3 חודשים הוא יהיה זכאי לקבל את הקצבאות הבאות: נכות כללית, שירותים מיוחדים וניידות. מוסכם על הצדדים כי בשל מצבו התובע יהיה זכאי לקצבה החודשית בשיעור המקסימאלי שמעניק המוסד לביטוח לאומי בענף שירותים מיוחדים. בהתאם לחוות הדעת של האקטואר שי ספיר מיום 19.1.12, מועד ההיוון 31.1.12, מסתכמים תגמולים אלה בסכום של 886,753 ₪. עוד מוסכם כי בענף הניידות יהיה זכאי התובע לקצבה אותה מקבל בעל רכב ואן שאינו נוהג ואינו משתכר. סכומן המהוון של קצבאות אלה על פי חוות הדעת האקטוארית הנ"ל מגיע כדי 639,561 ₪. אשר לענף הנכות הכללית, בא כוח התובעים עותר לניכוי קצבה חודשית בשיעור של 100% מקצבת נכות מלאה. בא כוח הנתבעים עותר לניכוי גבוה יותר בגין תגמולי הנכות הכללית, ואכן בהתאם לחוות הדעת האקטוארית הנ"ל (סעיף 13), אם תיקבע לתובע, וכך אני סבור שיהיה לאור מצבו הרפואי, נכות רפואית של 80% לפחות ודרגת אי כושר בשיעור 75% לפחות, יש להוסיף לקצבת הנכות הכללית תוספת בשיעור של 15.88%. אשר על כן, כעמדת בא כוח הנתבעים, בגין קצבאות הנכות הכללית יש לנכות סך של 498,078 ₪.

סכומם הכולל של תגמולי המל"ל הינו 3,010,710 ₪. סכום זה, כאמור, צריך בניכוי מהסכום הכולל של הערכת הנזקים.

22. הנתבעים מחויבים לשלם לתובעים סך של 6,214,090 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסכום כולל של 930,000 ₪.

מן התוצאה שתתקבל, 7,144,090 ₪, יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לתובע, בצירוף שכר טרחת עורך דין ומע"מ, ככל ששולמו, תוך שערוך מתאים להיום.

הסך המתקבל ישולם לידי בא כוח התובעים, עורך הדין קליין, אשר ינכה את שכרו והוצאותיו, יעביר לידי התובעים 2 ו-3 סך של 600,000 ₪ וידאג להשקעת יתרת הכספים, כנדרש, על פי תוכנית שתוגש לאישור בית המשפט.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונות שרשרת

  2. תאונה בלי טסט

  3. דריכה על גחלים

  4. תאונה באור ירוק

  5. תאונה עם עגלת סופר

  6. דריכה על מסמר חלוד

  7. תאונה ברוורס ביציאה

  8. קושי לבשל לאחר תאונה

  9. הכחשת מעורבות בתאונה

  10. קניית רכב שעבר תאונה

  11. תאונה ביציאה ממקום חניה

  12. עורך דין תאונה של ילד

  13. תאונה במתקן בלונה פארק

  14. כסא נשבר תוך כדי ישיבה

  15. תביעת רכוש תאונת שרשרת

  16. תאונה עקב הרמת משקל יתר

  17. גרימת תאונה בה נהרג אדם

  18. תאונת פגע וברח ללא ידיעה

  19. תאונה בכביש היציאה מכפר קרע

  20. תאונת שרשרת בכניסה לאשדוד

  21. סטיית רכב מהמסלול בעת התאונה

  22. תאונה בין רכב פרטי לרכב מסחרי

  23. תאונה בגלל חציית קו הפרדה רציף

  24. פגיעת ראש קשה של תינוק בתאונה

  25. מדיניות ענישה בתאונות קטלניות

  26. תאונה עקב סטיה בכדי לא להתנגש

  27. תאונה לאחר סיום פריקת סחורה מרכב

  28. רכיבה טיפולית על סוסים - תאונה

  29. סטיה לנתיב הנגדי - תאונה קטלנית

  30. הוכחת תאונת פגע וברח בהליך אזרחי

  31. תאונה במהלך השתלבות בנתיב השמאלי

  32. האם זכאית התובעת לתשלום דמי תאונה ?

  33. תקלה במערכת הבלמים - תאונה קטלנית

  34. אדם שאיבד הכרה ולא זוכר את התאונה

  35. תאונה בביצוע מעבר לא זהיר מנתיב לנתיב

  36. בדיקת רכב על תאונות קודמות לפני קניה

  37. תביעה לתשלום נזקים בגין תאונה בין רכבים

  38. פגיעה באותו איבר בגוף בשתי תאונות שונות

  39. תאונת "פגע וברח" באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב

  40. תאונה בפארק מים - החליקה על רצפת ה"דק" ( עץ) הרטובה

  41. גרסה לאופן שבו התרחשה התאונה אינה מתיישבת עם מיקום הנזק

  42. הדגימו בבית המשפט באמצעות רכבי הדגמה את אופן התרחשות התאונה

  43. נטען כי בעת עמידה בפקק תנועה, נסע לאחור וכתוצאה מכך נגרמה התאונה

  44. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון