מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פגיעה בפרטיות - פרטים אישיים של בעלי חובות ארנונה: האם יש להורות למשיבים להעביר לעיון העותרת את רשימת הנישומים המחויבים בארנונה תחת סיווג "מלאכה" ו"תעשייה" (להלן - "רשימת המידע"), מכוח הוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן - "חוק חופש המידע") - זו השאלה העומדת במרכזה של העתירה שלפנינו. העובדות 1. העותרת הנה ארגון מעבידים יציג של בעלי מלאכה ותעשייה קטנים ובינוניים. המשיבה 1, גב' רותי זוסמן, (להלן - "המשיבה") משמשת כממונה על חופש המידע בעיריית חיפה - מינוי שנעשה בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק חופש המידע. המשיבה 2, עיריית חיפה, (להלן - "העירייה") המהווה רשות מקומית, הנה רשות ציבורית, בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק חופש המידע, וככזו היא חבה בחובות רשויות ציבוריות מכח הוראות חוק זה. 2. ביום 22 בדצמבר 2009, התקבלה אצל המשיבות בקשת העותרת להעמיד לעיונה את רשימת המחזיקים המחויבים בארנונה בשטח שיפוטה של העירייה ואשר מסווגים בסיווג "מלאכה" או "תעשיה", על סיווגי המשנה שלהם, כמו גם את שמו של כל מחזיק וכתובת העסק, כפי שהם רשומים בפנקסי הארנונה. 3. ביום 29 בדצמבר 2009, השיבה המשיבה לעותרת, כי המידע המבוקש מצוי במאגר מידע, המוגן על ידי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן - "חוק הגנת הפרטיות"), ועל כן לא ניתן להעביר המידע לעיונה. מכאן העתירה שלפנינו במסגרתה מבקשת העותרת להורות למשיבים להעביר לעיונה את רשימת המידע. רקע 4. בעתירתה, מבססת העותרת את טענותיה, בין היתר, על פסק הדין שניתן בעת"מ (חי') 1293/05 שנרום בע"מ נ' עיריית חדרה (7.1.2007) (להלן - "פ"ד שנרום"). בין לבין, ביום 16 ביולי 2013, ניתן פסק דין, בערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פ"ד שנרום המשליך על ענייננו (עע"מ 1386/07 עיריית חדרה נ' שנרום בע"מ (להלן - "עניין שנרום"). לפיכך, אתייחס מכאן והלאה לטענות הצדדים ככל שהן נותרו רלוונטיות בשים לב להלכה שנקבעה בעניין שנרום. טרם שאפרט את טענות הצדדים, ועל מנת להבהיר את הסוגיה הנדונה בפנינו, אקדים ואסקור את ההלכה שנקבעה בעניין שנרום. על הלכת שנרום 5. בפסק הדין, נשוא עניין שנרום, נדון עניינה של חברה העוסקת במתן שירותי ייעוץ בנושאי ארנונה, אשר פנתה לעיריית חדרה בבקשה להעביר לעיונה את רשימת כל הנכסים בעיר, שבה יפורטו גודל הנכס, סיווגו לצרכי ארנונה, ההנחות שניתנו לו ופרטי המחזיק בו (שם וכתובת). העירייה הסכימה להעביר את שמות וכתובות מחזיקי הנכסים בלבד. החברה עתרה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. בית המשפט, מפי כב' השופט ג. גינת, קיבל את העתירה וקבע כי על העירייה לפעול בהתאם לסעיף 13(א) ו-13(ב) לחוק חופש המידע, הקובעים, בין היתר, כי היה ונתבקש מידע הכולל פרטים אודות צד שלישי מרשות ציבורית אשר מסירתם עלולה לפגוע באותו הצד, והרשות הציבורית שוקלת לאפשר למבקש המידע לקבל את המידע, תודיע הרשות לצד השלישי בכתב, על דבר הגשת הבקשה ועל זכותו להתנגד למסירת המידע. העירייה עירערה על פסק הדין. 6. בית המשפט העליון קיבל את עמדתה העקרונית של העירייה כי במקרה הנדון שם, גילוי המידע עלול לפגוע בזכות לפרטיות של הנישומים, וקבע על כן מנגנון שמשקף איזון ראוי בין האינטרסים השונים, לפיו יועבר לחברה המידע הנוגע לעסקים פרטיים באופן הבא: "לשיטתי, [...] ניתן להביא כאן לאיזון, אשר יכבד את הצורך בשקיפות שלטונית ואת הזכות לחופש המידע, מחד גיסא, אך מאידך גיסא הוא גם יביא לפגיעה המינימלית האפשרית בזכות לפרטיות, וכן לא תהיה בו הכבדה יתרה על פעילות המערערת.[...]: (א) המערערת תעביר למשיבה דיסק, או פלט מחשב ובו טבלה המרכזת את כל הנכסים שבתחומה, וכוללת בנוסף לכך פרטים בדבר גודל הנכס, סיווגו, התעריף שחל עליו, והנחות ופטורים שניתנו לו - ופרטים אלה בלבד (קרי: ללא שם המחזיק, או כתובת מדויקת של הנכס, ובציון האזור / שכונה בלבד). המערערת הסכימה בעבר להעביר מידע מוגבל זה למשיבה, והמשיבה כבר העבירה התחייבות לשלם את האגרה בגינו, ועל כן דומני שענין זה לא מעורר בעיה כלל (ראו: עמוד 1 לפסק הדין, מושא הערעור). (ב) בנוסף לכך, המערערת תצרף למכתבי חיוב הארנונה שלה במועד הרלבנטי הבא - מכתב למחזיקים בנכסים, ובו יצוינו הפרטים הבאים: (1) כי המשיבה (או אחרים) מבקשים לקבל מידע בדבר שמם וכתובת הנכס שבו הם מחזיקים - למטרות העסקיות שצוינו בפיסקה 2 לעיל; (2) כי לעת הזו נמסר למבקשת רק מידע כללי, בלא שמות מחזיקים או כתובות; (3) כי הם רשאים להתנגד להעברת מידע זה; (4) כי אם ברצונם להתנגד להעברת מידע נוסף על זה שהועבר כבר, אין הם צריכים לעשות דבר, ושתיקתם תתפרש כהתנגדות להעברת המידע מן הטעם של פגיעה בפרטיות; (5) כי מחזיק שיביע "התנגדות" להעברת המידע - כאמור גם בשתיקתו - "התנגדותו" זו תתקבל אוטומטית על ידי המערערת, והיא לא תעביר את המידע למשיבה (בהמשך הדברים ארחיב עוד בנוגע למשמעות האמור בס"ק (3)-(5) שלעיל); (6) כי אם המחזיק חפץ בהעברת המידע, עליו להעביר למערערת טופס הסכמה בחתימתו, שנוסח סטנדרטי ממנו יצורף אף הוא להודעה. כמו כן, המערערת תאפשר למחזיקים להודיע על הסכמתם להעברת המידע גם באמצעות אתר האינטרנט שלה, ואף נתון זה יפורסם במכתב. (ג) בהיאסף החומר הרלבנטי, המערערת תעביר למשיבה טבלה נוספת, שכוללת את גודל וסיווג הנכסים של המחזיקים שהסכימו לגילוי, בצירוף שמותיהם וכתובותיהם המדויקות של המחזיקים האמורים. 15. תנאי מקדים לכל האמור לעיל הוא כי המערערת תפעל בהתאם לתקנה 4(ב) לתקנות חופש המידע (אגרות), התשנ"ט-1999 (להלן: התקנות), קרי: תשלח למשיבה הודעה ובה פירוט הסכומים המשוערים של אגרת איתור המידע ואגרת הפקת המידע, והמשיבה מצידה תתחייב לשלם את הסכומים האמורים. לצורך הבהר ספק, יודגש כי: (א) המשיבה תשלם "אגרת טיפול" בעבור כל שעת עבודה של עובדי המערערת שתהיה קשורה לטיפול בבקשה (החל מהשעה השלישית). ראו: תקנה 2 לתקנות. (ב) בנוסף המשיבה תשלם "אגרת הפקה" בעבור כל דף מידע שיישלח למחזיקים, ביחס לכל דף, וזאת בנוסף לאגרה שתשולם בעבור פלטי המחשב או הדיסקים שיישלחו אליה. ראו: תקנה 3 לתקנות. בעניין זה אזכיר כי לכל מחזיק יישלחו שני דפים, לכל הפחות (דף הסבר אחד למצער, ודף נוסף המצהיר על הסכמה למסירת המידע, שאותו המחזיק יוכל להחזיר למערערת, אם הוא יחפוץ בכך). (ג) סירובה של המשיבה לשלם את הסכומים הנ"ל יאיין את חובותיה של המערערת כלפיה, כפי שהם הוגדרו בפיסקאות 14(ב)-14(ג) לעיל (כנגד זאת - החובה למסור למשיבה את פרטי כל הנכסים, ללא שמות או כתובות מדויקות של המחזיקים, כפי שזו הוגדרה בפיסקה 14(א) שלעיל, תמשיך לעמוד, שכן המשיבה כבר מסרה התחייבות לשלם את האגרה בגין מידע זה). 16. לאחר שהמשיבה תמסור למערערת הסכמה לשלם את הסכומים הנ"ל, וכן תפקיד אותו או את חלקו, או תמסור ערובות להבטחתו - הכל בהתאם לתקנה 4(ב) ותקנה 4(ג) לתקנות - תמשיך המערערת בביצוע האמור בפיסקה 14 שלעיל". (שם, פס' 14-16) 7. אשר לחשיפת מידע לגבי תאגידים: בית המשפט העליון נמנע מלקבוע מסמרות באשר לשאלת הפגיעה בפרטיות על תאגידים, מאחר והדבר לא נדרש לצורך הדיון שם. עם זאת, בית המשפט העיר כי הוא נוטה שלא לראות במסירת החומר המבוקש פגיעה בזכות תאגידים לפרטיות: "אשר על כן, גם אם ביחס לשאלה החוקתית הנ"ל - הדעות עדיין חלוקות, נראה כי בהקשר שלנו אין מניעה לקבוע כי מחזיקי נכסים שהם תאגידים אינם עלולים להיפגע ממסירת המידע, שכן לא עומדת להם הזכות לפרטיות, בהתאם לסעיפים 2 ו-23ב לחוק הגנת הפרטיות (והרי חוק חופש המידע מפנה לחוק הגנת הפרטיות בסעיף 9(א)(3) שבו). על כן אציע שבמנותק ובנוסף להסדר שאותו קבעתי בפסקאות 16-14 שלעיל, המערערת תמסור למשיבה את כל המידע המבוקש בנוגע לנכסים שבתחומיה, הנוגעים למחזיקים שהינם תאגידים. למען הסר ספק יודגש כי אם קיים קושי טכני להפריד ברשימותיה של המערערת בין המחזיקים שהינם תאגידים לבין אלה שאינם תאגידים, שעות העבודה שיושקעו ביצירת ההפרדה הנ"ל יכללו בתוך השעות שעליהן תידרש המשיבה לשלם, כאמור בפיסקה 15(א) שלעיל." (שם, פס' 23; ההדגשות שלי - י.ו.) עד כאן הלכת שנרום. עתה ניישם הלכה זו על ענייננו. טענות העותרת 8. העותרת טוענת כי רשימת המידע אינה מהווה "מידע", כהגדרתו בסעיף 7 של חוק הגנת הפרטיות. לטענתה, המידע המבוקש אינו מהווה מידע מוגן, הוא מותר בגילוי, ואינו כולל פרטיים אישיים העלולים לפגוע בפרטיות המחזיקים. העותרת מוסיפה וטוענת כי המידע כולל רק את פרטי הנכס וסיווגו לצרכי ארנונה, כ"תעשייה" או "מלאכה" וכי המדובר במידע המצוי בנחלת הכלל, בין היתר בשים לב לפרסום בעלי הנכסים את עסקיהם. לחילופין, היה ויקבע כי גילוי המידע עלול לפגוע בפרטיותם של בעלי העסקים, טוענת העותרת, כי יש להחיל על עניינה עת המנגנון שנקבע בעניין שנרום. באשר למחזיקים מאוגדים - טוענת העותרת כי חוק הגנת הפרטיות אינו חל על תאגידים ועל כן סירוב המשיבות להעביר לעיונה את המידע המתייחס לתאגידים חסר בסיס. טענות המשיבות 9. המשיבות מסכימות להחיל בענייננו את הלכת שנרום, ואולם לטענתן, הלכה זו מתייחסת למחזיקים פרטיים בלבד במאובחן מתאגידים; באשר למחזיקים הפרטיים - המשיבות טוענות כי מסירת מידע בנוגע לגודל וסיווג נכסים בצירוף מידע על שמות וכתובות האנשים מהווה פגיעה בפרטיות, ועל כן, בשים לב להלכה שנקבעה בעניין שנרום, ניתן למסור את המידע רק לאחר אישור פוזיטיבי מכל מחזיק ומחזיק כי אין לו התנגדות להעברת החומר לעיון העותרת. באשר למחזיקים המואגדים - המשיבות טוענות כי בעניין שנרום הוסר החיסיון על התאגידים בלא שנערך דיון מהותי בסוגיה מאחר והתנגדות העירייה שם לגילוי המידע התבססה אך ורק על סעיפים 2 ו-23 לחוק הגנת הפרטיות. לטענתן, בהתבסס על סעיפים 8(ב), 16, 17 ו-17א לחוק - הנוגעים לשימוש במאגר מידע על פי מטרותיו ואיסור העברת מידע המצוי במאגר מידע - אין להעביר את המידע הנוגע לתאגידים לעותרת. המשיבות מוסיפות כי העברת רשימת המידע תהווה הפרה של חוק הגנת הפרטיות ואף פגיעה חוקתית בזכות לפרטיות של התאגידים. עמדת היועץ המשפטי לממשלה 10. המשיבות ביקשו שאורה על קבלת עמדת היועץ המשפטי לממשלה (דיון מיום 7 באוקטובר 2010). בהתאם לכך, התקבלה ביום 12 ביוני 2012, עמדתו. אציין כי העמדה ניתנה עובר לקבלת הלכת שנרום. בעמדתו, מביע היועמ"ש את דעתו כי העתירה אינה מעוררת שאלות הנוגעות לתחום הפיקוח והסדרה של מאגרי מידע. לטעמו, מדובר בעתירה שהוגשה בהתאם לחוק חופש המידע, ובמסגרתו היא צריכה להתברר. אמנם, היועמ"ש הכיר בכך, כי חוק חופש המידע מפנה לחוק הגנת הפרטיות לצורך בירור משמעות המושג "פגיעה בפרטיות", אך לדבריו, רק לגבולות אלו תחום הדיון בחוק חופש המידע, ואין "להעתיק" את זירת המחלוקת לגדר חוק הגנת הפרטיות על הוראותיו השונות. עמדת היועמ"ש היא כי המידע המבוקש בענייננו חושף את היות אדם מחזיק בנכס המסווג כ"תעשייה" או "מלאכה" לצורך גביית ארנונה; אי לכך החלופה הרלוונטית אותה יש לבחון לצורך החלטה האם מדובר בפגיעה בפרטיות, היא זו המנויה בסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות (לפיה פגיעה בפרטיות יכולה להיגרם עקב "שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר שלא למטרה שלשמה נמסרה"). היועמ"ש מדגיש כי עצם היות המידע במאגר מידע אינה מורידה או מעלה לעניין בחינת הפגיעה בפרטיות על פי סעיף 2(9) לחוק וכי קבלת הפרשנות בה נוקטת העיריה, לפיה כל מסירת אינפורמציה מתוך מאגר מידע רשום, תהווה כעניין שבחזקה "פגיעה בפרטיות", ותשכלל בהכרח את איסור המסירה הקבוע ברישא סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, עלולה להביא לידי הטלת הגבלת-יתר על מסירת מידע מאת רשות ציבורית, ולחרוג מנקודת האיזון הקבועה בחוק חופש המידע. דיון 11. כאמור, מוסכם על שני הצדדים כי אם יקבע שרשימת המידע מהווה מידע אשר בגילויו יש משום פגיעה בפרטיות המחזיקים, יש להחיל על ענייננו את המנגנון שנקבע בעניין שנרום. משכך, נותרו לדיון השאלות הבאות ובהן יתמקד הדיון: א. האם רשימת המידע המבוקשת על ידי העותרת, כוללת מידע אשר עלול לפגוע בפרטיות המחזיקים? תשובה שלילית תוביל לקבלת העתירה במלואה. תשובה חיובית תוביל לדחיית בקשת העותרת והחלת המנגנון שנקבע בעניין שנרום בהתאמה על ענייננו. ב. מהי תחולת הלכת שנרום על ישויות מאוגדות? האם רשימת המידע מהווה פגיעה בפרטיות המסגרת הנורמטיבית 12. כאמור, הדיון בנוגע להעברת המידע נשלט על ידי הוראות חוק חופש המידע. המשיבות התנגדו לגילוי המידע לעותרת בהתבסס על הוראת סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע לפיו: "(א) רשות ציבורית לא תמסור מידע שהוא אחד מאלה: [...] (3) מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות), אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין" (הדגשה שלי י.ו) כלומר, הרשות לא תגלה מידע המהווה פגיעה בפרטיות. המונח "פגיעה בפרטיות" הוגדר בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות: "... (6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח; (7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם; [...] (9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה; ..." 13. כאמור, בענייננו, מבקשת העותרת להעמיד לעיונה את רשימת המחזיקים המחויבים בארנונה בשטח שיפוטה של העירייה ואשר מסווגים בסיווג "מלאכה" או "תעשיה" על סיווגי המשנה שלהם, כמו גם את שמו של כל מחזיק וכתובת העסק. האם מידע זה מהווה מידע שגילויו מהווה "פגיעה בפרטיות" כהגדרתה בסעיף 2 לחוק? כאמור, תשובה חיובית לשאלה זו, תוביל להחלת המנגנון שנקבע בעניין שנרום על ענייננו. 14. בעניין שנרום נקבע כי גילוי מידע הנוגע לגודל הנכס, סיווגו לצרכי ארנונה (כולל ההנחות שניתנו לו) ופרטי המחזיק בו (שם וכתובת) מהווים "מידע" שגילויו מהווה "פגיעה בפרטיות" בהתאם להוראות סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות, אליו מפנה סעיף 3(א)(9) לחוק חופש המידע; ראו: "כזכור, חוק חופש המידע מפנה לעניין סעיף 9(א)(3) שבו - לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות). עיון בחוק הנ"ל, בהקשר הרלבנטי לענייננו, מעלה כי שימוש בשמו של אדם לשם רווח, כמו גם שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם, או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה היא נמסרה - מהווים הפרה מפורשת של הזכות לפרטיות (ראו, בהתאמה: סעיפים 2(6) ו-2(9) לחוק הגנת הפרטיות). בעבר פירש בית משפט זה את המונח "ענייניו הפרטיים של אדם" שבסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות בצורה מרחיבה [...] בהתאם לכך עלינו לראות גם במידע המבוקש כאן, לכל הפחות, משום ידיעה בנוגע ל"ענייניו הפרטיים של אדם"... ...הנה כי כן, מצירוף הוראות חוק אלו עולה תובנה נוספת המשתלבת עם זו שצוינה כבר לעיל, והיא כי חלה על המערערת חובה שלא למסור את המידע המבוקש, שכן הוא יכול להביא לחשיפת פרטים והיסקים בנוגע למצבם הכלכלי של המחזיקים (ואולי אף על נתונים אחרים, כגון מעמדם האישי והכשרתם המקצועית)." (שם, פס' 10; ההדגשות שלי - י.ו.). 15. אומנם בעניין שנרום נתבקש גילוי מידע שכלל, כאמור, את גודל הנכס, סיווגו, ההנחות שניתנו לו ופרטי המחזיק, ואילו בענייננו, המידע המבוקש מתייחס רק לפרטי המחזיקים (שם וכתובת) של נכסים המסווגים "מלאכה" או "תעשייה", אולם איני רואה מקום לאבחן בין המקרים. 16. המונח "פרטיות" הנו מונח מופשט ולא מוגדר. נקבע כי "ענייניו הפרטיים של האדם", אשר חשיפתם מהווה "פגיעה בפרטיות", כלשון סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות, הנו ביטוי עמום שיקבע בהתאם לנסיבות העניין. ראו: "המונח "פרטיות" והיקפו לא הוגדרו הגדרה מדויקת. זהו מונח מופשט שאת גבולותיו המופשטים קשה לקבוע. [...] הביטוי "ענייניו הפרטיים של אדם" הוא ביטוי עמום הבא להגדיר פגיעה בזכות שאף לה לא ניתנה הגדרה פוזיטיבית וברורה. על תוכנו של מונח זה ניתן ללמוד במידת-מה מההגדרה שניתנה בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות למונחים "מידע" ו"מידע רגיש". כך, המונח "מידע", המוגדר בין היתר ביחס לנתונים אודות אדם המצויים בידיו של "גוף ציבורי" מוגדר כ"נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו", ואילו הביטוי "מידע רגיש" מוגדר, בין היתר, כ"נתונים על אישיותו של אדם, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, דעותיו ואמונתו". ניתן להסיק ולומר כי העניינים המנויים בהגדרות אלה הינם ללא ספק עניינים מובהקים שתחת הזכות לפרטיות. לכך יש להוסיף כי במהלך חייו פועל אדם במישורים שונים ומגוונים (במישור הזוגי, המשפחתי, החברתי, המקצועי ועוד). ריבוי המישורים מבהיר את הקושי בהגדרה ברורה של המונח "ענייניו הפרטיים של אדם": אם תינתן לו הגדרה ברורה ומצומצמת, למשל על דרך של קביעת רשימת עניינים שהם "מענייניו הפרטים של אדם", רב הסיכוי כי יהיו עניינים נוספים שראוי להם לחסות תחת הזכות לפרטיות בהקשר זה, אך יישמטו מפאת הקושי לצפות את המצבים השונים בחיי היומיום של האדם. הגדרה מצומצמת לא תעלה גם בהכרח עם מעמדה החוקתי של הזכות לפרטיות. מנגד, אם תינתן הגדרה מרחיבה לביטוי זה הרי שההגנה על אינטרסים אחרים הראויים להגנה (דוגמת זכות הציבור לדעת) עלולה להיפגע. נכון יהיה אפוא לראות בביטוי "ענייניו הפרטיים של אדם" כביטוי מסגרת שאת תוכנו הקונקרטי בכל עניין ועניין יש לצקת בהתאם לנסיבות הדברים ולהקשרם. במסגרת זו ייכללו ככלל אותם עניינים שהם עניינים פרטיים במובהק, דוגמת העניינים המנויים בהגדרת "מידע" ומידע רגיש" בחוק הגנת הפרטיות. יחד עם זאת, תוכנו המדויק של הביטוי ייקבע בכל מקרה ומקרה לנסיבותיו. [...] סיכומה של נקודה זו הוא כי אני סבורה שאת תוכנו של הביטוי "ענייניו הפרטיים של אדם" יש לצקת בכל מקרה בהתאם למכלול הנתונים הרלוונטיים, ותוך מחויבות להגנה על יכולתו של האדם לקיים את האוטונומיה שלו ואת המרחב הפרטי הנתון לו." (עע"ם 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות הממשלתיות (19 מאי 2009), פס' 20 ופס' 23). 17. בענייננו - כאמור, העותרת מבקשת, נוסף על קבלת המידע בנוגע לשם המחזיק וכתובתו גם את סיווג העסק. אני סבורה כי גילוי שם וכתובת בצירוף סיווג העסק, מהווה בנסיבות הקונקרטיות שלפנינו "מידע" שגילויו עלול להביא ל"פגיעה בפרטיות" של המחזיקים השונים. ראו דבריו המפורשים של כב' השופט ח. מלצר בעניין שנרום בנוגע לפגיעה בפרטיות המחזיקים עקב הצלבת נתונים: "הנה כי כן, הדין עם המערערת בטענתה כי מסירת המידע למבקשת עלול לפגוע בפרטיות המחזיקים בנכסים. אותו המידע ה"תמים" לכאורה בדבר גודל וסיווג הנכסים, כשמצטרפים אליו נתונים בדבר שמותיהם וכתובתם של האנשים המחזיקים בו - מאפשר גם הסקת מסקנות בנוגע לטבע השימוש בנכס וקבלת מידע על המשתמש בו, כגון: יכולתו הכלכלית של המחזיק, עיסוקו וכיוצא בזאת. האפשרות להסקת נתונים אלה חודרת שלא כדין את מעטה הפרטיות של המחזיק, ויש למנוע אותה." (שם, פס' 11; ההדגשות שלי - י.ו.). ויפים לעניין זה גם דבריה של כב' השופטת מ. אגמון-גונן בעניין עת"מ (ת"א) 24867-02-11 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' רשם מאגרי המידע (5.8.2012), בפס' 6: "בעידן הדיגיטלי, ובריבוי מאגרי מידע, אין הפרדה בין פרטי המידע, קל להצליב בין נתונים, כך שלעיתים פרט מסוים שלא נראה בו כמידע פרטי, יהפוך לכזה אם יוצלב עם מידע אחר." כך בענייננו - מסירת מידע בנוגע לשמותיהם של המחזיקים וכתובתם בצירוף סיווג העסק מאפשר לכאורה הסקת מסקנות בנוגע לשימוש שנעשה בעסק, גודל העסק ועוד, פרטים שגילויים מהווה "ענייניו הפרטיים של אדם", כאמור בהוראת סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות. זאת ועוד, הוראה זו קובעת כי שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה מהווה פגיעה בפרטיות - ברי, כי מסירת מידע בנוגע לסיווג הארנונה של נכס של הפרט המצוי בידי העירייה לצרכי מס - אינו נעשה למטרה שלשמה נאסף המידע. 18. לאור האמור, מסקנתי היא כי העברת רשימת המידע מהווה פגיעה בפרטיות כאמור בסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות. משאלה פני הדברים, יש להחיל על ענייננו את המנגנון שנקבע בעניין שנרום בדבר אופן גילוי המידע לעותרת, כפי שיפורט בסיכום הדברים. פגיעה בפרטיות תאגידים 19. כאמור, המשיבות טוענות כי אין להורות על גילוי המידע בכל הנוגע לתאגידים. לטענתן, אין להחיל על ענייננו את האמור בעניין שנרום, שכן סוגיית גילוי מידע לגבי תאגידים לא זכתה לליבון מקיף בהלכת שנרום (שם נדונה הסוגיה רק בהקשר של יישום סעיפים 2 ו-23 לחוק הגנת הפרטיות). המשיבות טוענות, כי, בהתבסס על סעיפים 8, 16, 17 ו-17א לחוק, הדנים בשימוש במאגר מידע ואיסור העברת מידע המצוי במאגר מידע, אין עליהן לגלות את המידע, וכי גילויו לעותרת יהווה גם פגיעה חוקתית בזכות לפרטיות של התאגידים. 20. אין בידי לקבל את עמדת המשיבות. נושא הפגיעה בזכות לפרטיות של תאגידים נדון בעניין שנרום. שם כתב כב' השופט ח. מלצר: " נראה כי בהקשר שלנו אין מניעה לקבוע כי מחזיקי נכסים שהם תאגידים אינם עלולים להיפגע ממסירת המידע, שכן לא עומדת להם הזכות לפרטיות, בהתאם לסעיפים 2 ו-23ב לחוק הגנת הפרטיות (והרי חוק חופש המידע מפנה לחוק הגנת הפרטיות בסעיף 9(א)(3) שבו). על כן אציע שבמנותק ובנוסף להסדר שאותו קבעתי בפסקאות 16-14 שלעיל, המערערת תמסור למשיבה את כל המידע המבוקש בנוגע לנכסים שבתחומיה, הנוגעים למחזיקים שהינם תאגידים.." (הלכת שנרום, פס' 23; ההדגשות שלי - י.ו.) אני סבורה כי ראוי ליישם דברים אלה על המקרה שלפנינו ואיני רואה מקום לאבחן בין המקרים. הסתמכות המשיבות על הוראות סעיפים 8(ב), 16, 17 ו-17א לחוק, הדנים בשימוש במאגר מידע ואיסור העברת מידע המצוי במאגר מידע, אינה מועילה להן, שכן ה"מידע" המוגן בסעיפים אלו, מתייחס למידע הנוגע לאדם בלבד, ולא מידע הנוגע לתאגיד, ואבהיר; סעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות קובע: בפרק זה [פרק ב' - י.ו.] ובפרק ד' - "מאגר מידע" - אוסף נתוני מידע, המוחזק באמצעי מגנטי או אופטי והמיועד לעיבוד ממוחשב, למעט - (1) ... (2) אוסף הכולל רק שם, מען ודרכי התקשרות, שכשלעצמו אינו יוצר איפיון שיש בו פגיעה בפרטיות לגבי בני האדם ששמותיהם כלולים בו, ובלבד שלבעל האוסף או לתאגיד בשליטתו אין אוסף נוסף; "מידע" - נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו" (הדגשה שלי י.ו). סעיפים 8(ב), 16, 17 ו-17א לחוק הגנת הפרטיות עליהם נסמכות המשיבות, כלולים כולם בפרק ב' לחוק; משמע, הגדרות "מאגר מידע" ו"מידע", בסעיף 7 לחוק חלים על סעיפים אלו. אם כן, על פי הוראת סעיף 7 החלה על ענייננו, "מידע" מתייחס לאדם ולא לתאגיד. 21. יתירה מכך, על הגדרת "מידע" בסעיף 7 לחוק אשר כאמור חל על ענייננו, חל גם סעיף 3 לחוק, הקובע כדלקמן: "לענין חוק זה - "אדם", לענין סעיפים 2, 7, 13, 14, 17ב, 17ג, 17ו, 17ז, 23א, 23ב ו-25 - למעט תאגיד;" (הדגשה שלי י.ו) מכאן, שהגדרת "אדם" אינה כוללת "תאגיד", ומשמעות הדברים היא כי תאגיד אינו מוגן על ידי הוראות סעיפים 8(ב), 16, 17 ו-17א לחוק הגנת הפרטיות. 22. תימוכין לדבר נמצא בדברי ההסבר של תיקון סעיף 3 בחוק הגנת הפרטיות, לפיהם: "חוק הגנת הפרטיות נועד, ככלל, להגן על הזכות לפרטיות של בני אדם ולא של תאגידים. הדבר בא לידי ביטוי בהגדרה "אדם" שבסעיף 3 לחוק האמור , וכן בפסיקת בתי המשפט"" דברי הסבר להצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 9), התשס"ו-2005, 230, עמ' 231. 23. לסיכום - חוק הגנת הפרטיות, ככלל, והסעיפים הנוגעים למאגרי מידע אליהם מפנות המשיבות, בפרט, מגנים על פרטיות האדם ולא על פרטיות התאגיד, כפי שעולה מסעיף 3 לחוק ודברי ההסבר שלו, ומסעיף 7 לחוק. במצב דברים זה, הרי שיש להחיל על ענייננו את שנקבע בעניין שנרום, כי "...בהקשר שלנו אין מניעה לקבוע כי מחזיקי נכסים שהם תאגידים אינם עלולים להיפגע ממסירת המידע, שכן לא עומדת להם הזכות לפרטיות..." (עניין שנרום, פס' 23). סוף דבר 24. משנמצא כי מסירת המידע עלולה להוביל לפגיעה בפרטיות, יש להחיל על ענייננו את המנגנון שנקבע בעניין שנרום, בשינויים המחוייבים. לגבי מחזיקים פרטיים 25. המשיבה 2 תצרף למכתבי חיוב הארנונה שלה במועד הרלבנטי הבא, מכתב למחזיקים בנכסים, ובו יצוינו הפרטים הבאים: כי העותרת מבקשת לקבל מידע בדבר שמם וכתובת הנכס שבו הם מחזיקים למטרות אותן ציינה העותרת בסעיף 5 בעתירתה (קרי, איתור כלל הציבור אותו היא מייצגת, על מנת שתוכל לפנות אליו, לעדכן וליידע אותו בדבר זכויותיו, וכן לפנות לציבור בהצעות לקידום האינטרסים המשותפים של כלל ציבור זה); וכי מידע זה מתבקש רק בקשר עם מחזיקי נכסים המסווגים בסיווג הארנונה "תעשייה" ו"מלאכה" (על סיווגי המשנה שלה); כי הם רשאים להתנגד להעברת מידע זה; כי אם ברצונם להתנגד אין הם צריכים לעשות דבר, ושתיקתם תתפרש כהתנגדות להעברת המידע מן הטעם של פגיעה בפרטיות; כי מחזיק שיביע "התנגדות" להעברת המידע - כאמור גם בשתיקתו - "התנגדותו" זו תתקבל אוטומטית על ידי העירייה, והיא לא תעביר את המידע לעותרת; כי אם המחזיק חפץ בהעברת המידע, עליו להעביר לעירייה טופס הסכמה בחתימתו, שנוסח סטנדרטי ממנו יצורף אף הוא להודעה. כמו כן, העירייה תאפשר למחזיקים להודיע על הסכמתם להעברת המידע גם באמצעות אתר האינטרנט שלה, ואף נתון זה יפורסם במכתב. בהיאסף החומר הרלבנטי, העירייה תעביר לעותרת את רשימת המידע באשר למחזיקים פרטיים שהסכימו להעברת המידע. 26. גם בענייננו, כמו בעניין שנרום (בפס' 15-16 לפסק דינו של כב' השופט מלצר), האמור לעיל מותנה בתנאים המוקדמים הבאים: העירייה תפעל בהתאם לתקנה 4(ב) לתקנות חופש המידע (אגרות), התשנ"ט-1999 (להלן - "התקנות"), קרי: תשלח לעותרת הודעה ובה פירוט הסכומים המשוערים של אגרת איתור המידע ואגרת הפקת המידע, והעותרת מצידה תתחייב לשלם את הסכומים האמורים. למען הסר ספק, יודגש כי: (א) העותרת תשלם "אגרת טיפול" בעבור כל שעת עבודה של עובדי העירייה שתהיה קשורה לטיפול בבקשה (החל מהשעה השלישית). (ב) בנוסף, העותרת תשלם "אגרת הפקה" בעבור כל דף מידע שיישלח למחזיקים, ביחס לכל דף, וזאת בנוסף לאגרה שתשולם בעבור פלטי המחשב או הדיסקים שיישלחו אליה. (ג) סירובה של העותרת לשלם את הסכומים הנ"ל יאיין את חובותיה של העירייה להעביר את רשימת המידע לעותרת. לאחר שהעותרת תמסור לעירייה הסכמה לשלם את הסכומים הנ"ל, וכן תפקיד אותו או את חלקו, או תמסור ערובות להבטחתו - הכל בהתאם לתקנה 4(ב) ותקנה 4(ג) לתקנות - תמשיך העירייה בביצוע האמור בפסקה 25 לעיל. באשר למחזיקים מאוגדים 27. העירייה תעביר לידי העותרת את רשימת המידע הנוגע לתאגידים. כאמור בעניין שנרום, אם קיים קושי להפריד ברשימותיה של העירייה בין המחזיקים שהינם תאגידים לבין אלה שאינם תאגידים, שעות העבודה שיושקעו ביצירת ההפרדה הנ"ל יכללו בשעות שעליהן תידרש העותרת לשלם. 28. נוכח התוצאה אליה הגעתי, כל צד ישא בהוצאותיו. ארנונה (חובות)חובארנונההגנת הפרטיות / פגיעה בפרטיות