מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עמוד חשמל מתח גבוה בקרקע פרטית: התובע מחזיק במקרקעין שלטענתו, הוא בעליהם. בעת הגשת התביעה, היה מוצב על המקרקעין עמוד חשמל של קו מתח גבוה לאספקת חשמל. בכתב התביעה המקורי עתר התובע לפינוי עמוד החשמל ולקבלת דמי שימוש ראויים בגין הצבתו במקרקעין. במהלך בירור התביעה הועתק קו החשמל לרשת תת קרקעית ולפיכך נותרה רק התביעה הכספית, שאף היא צומצמה. א. הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין 2. תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין. תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)). ב. עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים 3. בתביעה המקורית שהגיש התובע ביום 6.4.2006, עתר הוא לסילוקו של עמוד חשמל שבו עובר קו מתח גבוה לאספקת חשמל, אשר היה מוצב על מקרקעין, אשר התובע טוען כי הם בבעלותו מאז שנת 1992. כן תבע דמי שימוש ראויים בגין הצבת עמוד החשמל במקרקעין. אין מחלוקת על כך שבשנת 2009 הועתק קו החשמל לרשת תת-קרקעית ועמוד החשמל הוצא מן המקרקעין. לפיכך עניינה של התביעה עתה הוא רק בתביעה לדמי שימוש ראויים. 4. עמוד החשמל נושא התביעה הוא עמוד 94/H (להלן - עמוד החשמל או העמוד) במקרקעין בגוש 34419 חלקה 63 באזור אלארמה פזון בנפת חברון (להלן - החלקה או המקרקעין). מאז שנת 1997 ובהתאם להסכמי הביניים עם הרשות הפלסטינית, מצויים המקרקעין בשטחי הרשות הפלסטינית. 5. על-פי ראיותיה של הנתבעת 1 (להלן גם - חברת החשמל) אשר לא נסתרו, רשת החשמל הנדונה הוקמה בשנות השבעים של המאה הקודמת, בהתאם לכל האישורים שנדרשו להקמתה. הרשת הוקמה בהתאם לתכנית י-ם 1541 קו אווירי מתח גבוה ות"ט בין גוש עציון והרי חברון (נספח א' של תצהיר חברת החשמל), שהייתה תיקון לתכנית קודמת לאותו קו, תכנית י-ם 1513. אספקת החשמל בשטחי יהודה ושומרון הוסדרה בצו בדבר עיסוק בחשמל (הסדרה והפעלה) (יהודה ושומרון) (מס' 427), תשל"א-1971 (להלן - הצו בדבר עיסוק בחשמל. שם, נספח ב'). ביום 16.9.1975 ובהתאם להוראות הצו בדבר עיסוק בחשמל, נתן הממונה מכוח צו זה אישור לחברת החשמל לבצע את תכנית 1541 (שם, נספח ג'). באותו מועד, היה בעל החלקה נפקד ולכן נתן הממונה על נכסי הנפקדים את הסכמתו לביצוע העבודות בחלקה ולכך שיוצב בה עמוד החשמל. 6. על-פי טענת התובע, בשנת 1992 רכש הוא את הזכויות בחלקה מיורשי בעליה. אין מחלוקת על כך כי בעת הרכישה היה התובע מודע להימצאות עמוד החשמל בחלקה (עדות התובע, עמ' 18 שורות 19-16). בשנת 1993 פנה התובע אל המינהל האזרחי באזור יהודה והשומרון (הנתבע 2, להלן גם - המינהל האזרחי) בבקשה להעתקת מיקום עמוד החשמל, כך שיוצא מן החלקה. בעקבות פניית התובע הודיע קמ"ט חשמל במינהל האזרחי לחברת החשמל, כי אינו מתנגד להעתקת עמוד החשמל על חשבון התובע ונתן את אישורו לכך (שם, נספח ד'). בחודש יוני 1993 פנה התובע אל חברת החשמל בעניין ואף שילם מקדמה על סך של 15,255 ₪ עבור העתקת עמוד החשמל (שם, נספח ה'). חברת החשמל החלה לטפל בעניין העתקת העמוד ואז התברר לה כי העתקת העמוד כרוכה בהעתקת חמישה עמודים נוספים. לפיכך, ביום 28.7.1993 נשלח אל התובע מכתב שבו התבקש להודיע אם הוא מעוניין בהמשך הטיפול בבקשתו (שם, נספח ו'). רק ביום 17.5.1995 השיב התובע כי הוא מבקש לבטל את ההזמנה להעתקת העמוד כך שיוצא מהחלקה. במכתבו הלין על כך שחלף זמן ניכר מאז פנה לראשונה, אך הוסיף כי "הזזת העמוד אינה רלוונטית כבר" (שם, נספח ז'). תלונתו הבאה של התובע בעניין הימצאות העמוד בחלקה, דרישתו לסילוקו ודרישתו לקבלת תשלום דמי שימוש ראויים בשל הימצאות עמוד החשמל בחלקה, הייתה כעבור כעשר שנים במכתב של באת-כוחו מיום 26.12.2005. כשלושה חודשים וחצי לאחר משלוח פנייתו, ביום 6.4.2006, כבר הוגשה התביעה הנדונה. 7. כפי שכבר נאמר, בשנת 2009 הועתקה רשת החשמל הנדונה מרשת עילית לרשת תת קרקעית. העבודות להעתקת הרשת הושלמו, ככל הנראה, בחודש יולי 2009. יוער כבר עתה כי בעקבות העתקת רשת החשמל לרשת תת קרקעית, הגיש התובע תצהיר משלים בעניין, שבו טען בין השאר, כי היה זה בעקבות תביעתו. חשוב להבהיר כבר עתה, כי מעבר לדברים בעלמא שאמר התובע בעניין זה, הוא לא המציא כל ראייה לקשר בין העתקת קו החשמל לבין התביעה שהגיש. מנגד טענו הנתבעות, כי בשנת 2008 פנתה עיריית חברון אל חברת החשמל בבקשה להמיר קטע מרשת החשמל העילית הכוללת את עמוד החשמל הנדון, לרשת תת קרקעית במימונה של עיריית חברון. בעקבות פניה זו, הסכימה חברת החשמל לכך ובמהלך שנת 2009 ביצעה עיריית חברון את העבודות להנחת הכבל התת-קרקעי שכללו גם את פירוק הרשת העילית לרבות פירוק עמוד החשמל הנדון. יוער, כי גם בעניין זה לא הוגשו ראיות או מסמכים, אך בכל מקרה כאמור, לא נמצא קשר כלשהו בין טענות התובע לבין העתקת רשת החשמל בשנת 2009 לרשת תת-קרקעית. מכל מקום וכאמור, לאור הוצאת עמוד החשמל מן החלקה, הסעד הנתבע לסילוק עמוד החשמל מהחלקה, אינו רלוונטי עוד. הסעד היחיד הנתבע עתה, הוא פיצוי כספי, אשר בכתב התביעה המקורי עמד על סך של 1,200,000 ₪ ועומד עתה על סך של 660,000 ₪. 8. מאז הוגש כתב התביעה ומאז הוגשו כתבי ההגנה, תוקן כתב התביעה, הוגשו כתבי הגנה מתוקנים בהתאם ואף תוקן כתב ההגנה של חברת החשמל. כתב ההגנה המתוקן האחרון הכולל תיקון פרטים הוגש ביום 20.4.2009, לאחר שהוגשו רוב תצהירי העדות הראשית. מטעם התובע הוגש רק תצהיר עדות ראשית של התובע וכן הוגשה חוות-דעה של שמאי מקרקעין סלאח אבו ריא. מטעם הנתבעת 1 (חברת החשמל) הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יהודה גוטויליג, מנהל מחלקת התכנון במחוז ירושלים של חברת החשמל. מטעם הנתבע 2 (המינהל האזרחי) הוגש תצהיר עדות ראשית של מר משה מאירי, נציג הממונה על הרכוש הנטוש באיו"ש ותצהיר של מר יורם טל, קמ"ט חשמל במינהל האזרחי. כן הוגשה תעודת עובד ציבור של מר יצחק אהרוני, ראש ענף רישוי במינהל האזרחי, בעניין המצב התכנוני של המקרקעין וחוות-דעת שמאי מקרקעין של מר רפאל מרסיאנו, קמ"ט שמאות במינהל האזרחי. ישיבות ההוכחות שבהן נחקרו המצהירים והמומחים על תצהיריהם התקיימו ביום 17.2.2010, ביום 3.3.2010 וביום 9.6.2010. לבקשת הצדדים סיכומי טענותיהם הוגשו בכתב מטעם התובע הוגש ביום 29.11.2010, מטעם הנתבעת 1 (חברת החשמל) הוגש ביום 17.4.2011 ומטעם הנתבע 2 (המינהל האזרחי) הוגש ביום 11.8.2011. תשובת התובע לסיכומי הנתבעים הוגשה ביום 3.11.2011. ג. הפלוגתות שנקבעו ועיקרי טענות הצדדים הפלוגתות שנקבעו להכרעה 9. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 13.12.2007 ניתנה החלטת בית המשפט שבה נקבעו הפלוגתות הטעונות הכרעה, אשר רק לגביהן הורשו הצדדים להגיש את ראיותיהם ולטעון את טענותיהם כלהלן: א. האם לתובע זכויות במקרקעין נושא התביעה, אלו זכויות ומתי רכש אותן. ב. האם עמוד החשמל הוקם על מקרקעין שלתובע יש זכויות בהם. ג. האם הנתבעים, או מי מהם, הקים את עמוד החשמל כדין; מכוח מה הוקם והאם ניתן לבטל זאת; אם ניתן לבטל, אזי באלו נסיבות או באלו תנאים. ד. מהו הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתקנת עמוד החשמל במקרקעין. ה. האם התביעה התיישנה או שחל שיהוי בהגשתה, ואיזו השלכה יש לכך. ו. האם ישנה יריבות בין התובע לבין המינהל האזרחי (הנתבע 2). ז. את מי יש לחייב בתשלום הוצאות המשפט ושכר-טרחת עורכי הדין ובכמה. עיקרי טענות הצדדים 10. בפתח טענותיו טען התובע כי הנושא העומד להכרעה הוא, שאלת זכותו של בעל מקרקעין ליהנות מקניינו ולנצל את מלוא הפוטנציאל הגלום בו, מבלי שזו תופרע על-ידי גורמים שלטוניים או מעין שלטוניים, ללא רשות ושלא כדין. כפי שעוד יובהר להלן, התובע התעלם לחלוטין מהוראות הדין הרלוונטיות לעניין הצבת עמוד חשמל במקרקעין ואף לא נדרש לפסיקה העוסקת בכך. בהציבו את השאלה האמורה ככזו אשר לכאורה, טעונה הכרעה ובהתייחסו רק לשאלה זו, בהתעלם מכך שמדובר בעמוד חשמל שלגבי הצבתו ישנה הסדרה חקיקתית, התעלם התובע, הלכה למעשה, מהשאלות הטעונות הכרעה, אשר רלוונטיות לנסיבות הנדונות. מכל מקום, לפי טענת התובע, לאור האמור בתצהירו ובנספחיו (שאת תוכנם או אף את עיקריהם לא טרח לפרט), הוכח כי הוא בעל המקרקעין ומי שמחזיק בהם כדין. כך גם טען כי הוכח שהנתבעים פלשו אל המקרקעין ולפיכך יש בכך משום הסגת גבול שלא כדין. עוד טען, כי משביקש מהנתבעים לסלק את עמוד החשמל, חלה עליהם חובה לסלקו, אך לא טען מה הבסיס לחובה נטענת זו. לבסוף טען, כי הוכיח באמצעות חוות-דעתו של השמאי מטעמו את הנזק שנגרם לו בשל כך שעמוד החשמל היה במקרקעין ומנע ממנו מימוש של מלוא הפוטנציאל שיש בהם. לפיכך כך לטענת התובע, הוכיח את זכאותו לסעד הנתבע ולמלוא הפיצוי הנתבע בגין נזקו הנטען. 11. למעט עניין היריבות שבין הנתבע 2 (המינהל האזרחי) לבין התובע, טענו שני הנתבעים טענות כמעט זהות. עיקרי טענותיהם הן כי הוכח שהמקרקעין היו בבעלות נפקד וכי התובע רכש את המקרקעין מבני משפחתו של הנפקד מבלי שעניין זה הוסדר ומבלי שהמקרקעין נרשמו על שמו. באשר לטענות התובע בסיכומי טענותיו כי בעל המקרקעין לא היה נפקד, טענו הנתבעים, כי יש בכך משום הרחבת חזית אסורה, מאחר שטענה זו לא נטענה קודם לכן. בתשובת התובע לסיכומי הנתבעים, חלק התובע על כך שהיה בטענתו זו משום הרחבת חזית אסורה, אך הוא לא טרח להפנות למקום כלשהו שבו העלה טענה זו קודם לכן. כך בעוד שחזקה עליו, כי אילו טען זאת קודם לכן, היה מפנה אל המקום שבו כך טען. עוד טענו הנתבעים, כי מאחר שבעליו של המקרקעין היה נפקד, נמסרו המקרקעין לניהולו של הממונה מכוח הצו בדבר נכסים נטושים (רכוש הפרט) (יהודה ושומרון) (מס' 58), תשכ"ז-1967 (להלן - הצו בדבר נכסים נטושים. נספח א' של תצהירו של מאירי). מאחר שהממונה מכוח צו זה לא אישר את מכירת המקרקעין מיורשי בעליהם לתובע, ממילא שהתובע לא רכש בשעת 1992 זכויות במקרקעין, כפי שטען. באשר לשאלה אם הקמת עמוד החשמל הייתה כדין ואם ניתן לבטל את הקמתו טענו הנתבעים, כי רשת החשמל תוכננה כדין וכי עמוד החשמל הוצב במקרקעין בהתאם להוראות הצו בדבר עיסוק בחשמל. לפיכך, ומשהוצב עמוד החשמל כדין, הרי שלא ניתן עוד לבטל זאת. בעניין זה הפנתה חברת החשמל אל פסק-דינו של כבוד הנשיא מ' שמגר בע"א 373/82 חולות רבד חברה לפתוח ולבניין בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (1986) (להלן - עניין חולות רבד) ולפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בעניין זה (ע"א (מחוזי תל-אביב) 800/80 משנת 1981). בנסיבות אלו נטען, כי לא ניתן לחייב את חברת החשמל להעתיק את עמוד החשמל וכי ככל שהתובע ביקש לעשות כן, היה עליו לשאת בתשלום עבור העתקתו. באשר לנזק הנתבע נטען, כי זה לא הוכח וכי בכל מקרה, יכול היה התובע להקטין את נזקו, אילו היה נושא בעלות העתקת עמוד החשמל, ככל שאמנם הסב לו נזק. מכל מקום וכאמור לעיל, התובע עצמו הודיע עוד בשנת 1993, כי הזזת עמוד החשמל אינה רלוונטית עוד מבחינתו ולכן הדבר עומד בסתירה לטענתו, כי העובדה שהיה מוצב במקרקעין, הסבה לו נזק. עוד טענו הנתבעים, כי התביעה התיישנה ולחלופין כי חל שיהוי בהגשתה באופן שאף הסב להן נזק ראייתי, אשר נובע מחלוף הזמן הרב מאז הוצב עמוד החשמל במקרקעין. כן נובע השיהוי גם מכך שמאז שנת 1997, עת הועברו המקרקעין אל שטחי הרשות הפלסטינית, אין עוד בידי המנהל האזרחי את המסמכים הרלוונטיים למקרקעין הנדונים. לבסוף כאמור, הנתבעים חלקו ביניהם בשאלה אם ישנה יריבות בין התובע לבין המינהל האזרחי. חברת החשמל טענה כי בהיות המינהל האזרחי הריבון באזור בעת הצבת עמוד החשמל, ובהיותו הגורם שאישר את הצבתו, ישנה יריבות בינו לבין התובע. מנגד טען המינהל האזרחי, כי אין כל יריבות בינו לבין התובע, מאחר שבעת הצבת העמוד עדיין לא היה התובע בעל זכויות במקרקעין. ד. דיון והכרעה חוקיות הצבת עמוד החשמל - רקע נורמטיבי 12. השאלה אם עמוד החשמל הוצב כדין היא השאלה המרכזית הטעונה הכרעה. אם יימצא כי הוצב כדין, כי אז יש לבחון אם ניתן לבטל את הצבתו ואם אמנם כן, אזי באלו נסיבות ועל מי היה לשאת בהוצאות העתקת העמוד אל מחוץ לחלקה. בעניין חולות רבד נדון מקרה שנסיבותיו דומות לענייננו, בעוד ששם נבחנו הדברים לאור הוראות פקודת זכיונות החשמל. עמודי החשמל שבעניינן הוגשה התביעה הוצבו במהלך התקופה שבין שנת 1960 לשנת 1962 בשטח החולות של ראשון לציון, בהתאם לרשות שנתנה הממשלה ביום 1.2.1960, שבאותה עת הייתה בעלת המקרקעין. ביום 26.2.1961 עברה הבעלות במקרקעין לידי המערערת שם ולטענתה, רק בשנת 1974 נודע לה על המצאות העמודים בשטחה. היה זה לאחר שהופסקה החכרת המקרקעין לשתי חברות (הכשרת הישוב ואפריקה ישראל), שחכרו אותם במשך שנים רבות, מאז שנת 1942 משלטון המנדט הבריטי שהמדינה באה בנעליו (הבעלות במקרקעין עברה משלטון המנדט הבריטי לידי המדינה עם קום המדינה ובהתאם לחוק נכסי המדינה, תשי"א-1951). פסק הדין של בית המשפט העליון היה גלגולו השלישי של העניין והוא נדון בפני הרכב של שלושה שופטים לאחר שניתנה רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ובפסק-דינו אושרו פסקי הדין של בית משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי. בפסק הדין קבע כבוד הנשיא מ' שמגר כי המדינה שהייתה בעלת המקרקעין, הייתה רשאית להתיר את ביצוע העבודות לתועלת הציבור שכללו את הצבת עמודי החשמל, על אף שבאותם שנים היו המקרקעין מוחכרים לגורם אחר. לפיכך ומאחר שההסכם שהעביר את הבעלות במקרקעין מהמדינה אל המערערת נחתם רק לאחר מועד מתן הסכמת המדינה להקמת העמודים, הרי שההסכמה תקפה. לעניין זה הוסיף בית המשפט כי "אך מובן הוא כי השינוי בבעלות לא היה בו כדי לבטל כשלעצמו את תוקפה של הסכמה שניתנה כדין כשנה ומעלה לפני כן; מן הבחינה המשפטית, העברת הבעלות לא יכולה הייתה לפגוע בנסיבות העניין בזכויות של צד שלישי, קרי המשיבה", היא חברת החשמל (שם, פסקה 5). לעניין ביטול רשות השימוש במקרקעין והסרת עמוד החשמל מהמקרקעין, הוסיף כבוד הנשיא מ' שמגר את הדברים הבאים (שם, פסקה 6): "לעניין ביטול רשות שימוש במקרקעין ... אין לי אלא להפנות לדברי בית משפט זה בע"א 496/82 רוזן נ' סלונים, פד"י לט(2) 337, אשר לפיהם אמנם רשאי בעל המקרקעין בנסיבות מסוימות, כמפורט שם, לסיים תוקפה של ההרשאה, אך באותם מקרים בהם מתיר בית המשפט את ביטול ההרשאה גם נבחן אם הצדק דורש תשלום פיצויים לבעל ההרשאה שזכותו סוימה. הוא שנטען גם כאן על ידי המשיבים: אם המערערת מבקשת להעביר את העמודים עליה לשאת בהוצאה הכרוכה בכך. אין לשלול הגיונה של טענה זו בנסיבות הקיימות, כאשר המדובר בהשקעה להצבת העמודים שבוצעה על יסוד הסכמת הבעלים דאז לפני למעלה מעשרים וחמש שנים". 13. מאז ניתן פסק הדין בעניין חולות רבד, נראה כי לא נדונו מקרים רבים שבהם הוגשו תביעות מן הסוג הנדון, אך באותם מקרים שבהם נדונו מקרים כגון אלו, הלכו בתי המשפט בדרכו של פסק-דין זה והסתמכו על קביעותיו. כך למשל נפסק לאחרונה יחסית גם בע"א (מחוזי תל-אביב) 3734/07 שיכון עובדים בע"מ נ' חברת החשמל לישראל (2011) (כבוד השופטות א' קובו, מ' רובינשטיין וע' צ'רניאק), שבו נדונו נסיבות דומות לאלו שנדונו בעניין חולות רבד. אף בעניין זה נפסק כי מאחר שעמוד החשמל הוצב כדין, יש להשית את עלויות העתקתו על המערערת באותו עניין, שנמצא כי עמוד החשמל הוצב במקרקעין שהועברו מהמדינה לבעלותה. כן ראו פסקי-דין נוספים, שכך נפסק בהם: ת"א (שלום קריות) 4040/02 ירון ישעיהו בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (2004) (כבוד השופטת י' קראי-גירון) ות"א (שלום הרצליה) 479/06 רון דורון נ' מחברת החשמל לישראל (2008) (כבוד השופטת א' מני-גור). יוער כי הנסיבות בעניין דורון היו שונות ושם נקבע כי אמנם יש להזיז את עמוד החשמל אך עם זאת נקבע, כי על התובע, בעל המקרקעין, לשאת בעלות העתקת מיקומו. 14. נמצא אפוא, כי השאלה העיקרית הטעונה הכרעה היא, אם עמוד החשמל אמנם הוצב כדין. על שאלה זו להיבחן לאור החקיקה הרלוונטית בעניין הצבת עמודי חשמל במקרקעין פרטיים, בשונה ממצב רגיל שבו נבחן מעמדו של מסיג גבול במקרקעין, הטוען כי הוא בר רשות בהם. כפי שכבר הערנו, התובע התעלם לחלוטין מכך שאפילו היה בהצבת עמוד החשמל בחלקה משום הסגת גבול במקרקעין, להבדיל מרשות לשימוש במקרקעין, הרי שהדבר מוסדר בחקיקה, ולכן יש לבחון זאת בהתאם להוראותיה. עוד נעיר כי לאור החקיקה המסדירה עניין זה, אף ספק אם הצבה כדין של עמוד חשמל במקרקעין פרטיים היא בגדר שימוש במקרקעין ברשות, המקנה לחברת החשמל מעמד של בר רשות בהם. כפי שאף העיר בהערת אגב בית המשפט המחוזי בעניין שיכון עובדים הנזכר, "הצבת עמודי חשמל הינה הסדר ייחודי הנשען על ההסדר הסטטוטורי שבפקודת הזיכיונות, ולא בהכרח על מוסד ה'רישיון במקרקעין' המוכר במשפטנו" (שם, פסקה 11). 15. לאור המצאות המקרקעין באזור יהודה והשומרון, החקיקה הרלוונטית לענייננו היא הצו בדבר עיסוק בחשמל, אשר כך נקבע בסעיף 3 שבו: "היתר לביצוע פעולות (א) פעולה המהווה עיסוק בחשמל שיש לבצעה במקרקעין שאינה ברשות הרבים, טעונה הסכמה בכתב של המחזיק במקרקעין. (ב) מפקד האזור רשאי ליתן היתר מיוחד לביצוע הפעולה באחת מאלה: (1) סירב המחזיק במקרקעין ליתן הסכמתו; (2) הוכח להנחת דעתו של מפקד האזור כי אין ידוע מי הוא המחזיק במקרקעין; (3) הוכח להנחת דעתו של מפקד האזור כי לא ניתן, בשקידה ראויה וסבירה, לקבל את הסכמתו של המחזיק במקרקעין בשל המצאו מחוץ לגבולות האזור וכי הפעולה אינה סובלת דיחוי עד שובו של המחזיק לאזור; (ג) ניתנו הסכמה או היתר מיוחד לפי סעיף זה זכאי הממונה או מי שפועל באישורו לבצע באותם מקרקעין כל פעולה המהווה עיסוק בחשמל, אשר לשם ביצועה ניתנו ההסכמה או ההיתר". על-פי סעיף 1 בצו, שהוא סעיף ההגדרות, "עיסוק בחשמל" כולל פעולות רבות, לרבות הקמת קווי חשמל ועמודי חשמל והנחתם. הוראה זו קובעת אפוא, כי דרושה הסכמת בעל המקרקעין לשם הקמת עמוד חשמל במקרקעין שבבעלותו. אולם גם בלא הסכמת בעל המקרקעין, רשאי מפקד האזור ליתן היתר מיוחד להקמת עמוד חשמל במקרקעין פרטיים באחת הנסיבות המנויות בסעיף 3(ב) בצו, שהן, סירוב מצד בעל המקרקעין, חוסר אפשרות לאתרו או בשל הימצאותו מחוץ לגבולות המדינה. חוקיות הצבת עמוד החשמל - בחינת המקרה הנדון 16. במקרה הנדון, דובר בקו חשמל אשר עבר בחלקות רבות שבהן הוצבו עמודי חשמל. ביחס לחלקות רבות שבהן היה צורך להציב עמודי חשמל לא התקבלה הסכמת בעלי המקרקעין. זאת בין בשל סירובם לאפשר הצבת עמוד חשמל במקרקעין שבבעלותם ובין בשל חוסר אפשרות לאתרם. מטעם זה ביחס לכל אותם מקרים שבהם לא התקבלה הסכמת בעל המקרקעין, ניתנו היתרים מיוחדים להצבת עמודי החשמל בהתאם להוראת סעיף 3(ב) בצו בדבר עיסוק בחשמל (פסקאות 15-10 בתצהירו של משה מאירי; ההיתרים שניתנו בעניין - נספח ב' של תצהירו; תיאור ההליכים להצבת עמודי החשמל - מכתבו של קמ"ט אזרחי בנפת חברון מיום 7.9.1979 - שם, נספח ג'). כפי שעולה מהאמור ומן המסמכים שבהם תוארו הדברים, במינהל האזרחי נעשתה עבודה מסודרת שהסדירה כדין את הצבת כל ארבעים עמודי החשמל בכל החלקות הרלוונטיות. 17. בטרם נפנה אל נסיבות החלקה הנדונה, ראוי להדגיש כי בענייננו כאמור, עלה בידי הנתבעים להראות כי נערכה תכנית להצבת עמודי החשמל אשר אושרה כדין, כי המינהל האזרחי פעל לקבלת הסכמת כל בעלי החלקות וכי אמנם התקבלו הסכמות מעין אלו. במקרים שבהם לא התקבלו הסכמות, ניתנו היתרים מיוחדים בהתאם לצו בדבר עיסוק בחשמל. בנסיבות אלו, לאור הכלל בדבר חזקת התקינות המינהלית, חזקה היא שעמוד החשמל הוצב כדין גם בחלקה הנדונה ובכל מקרה, הנטל לסתור זאת מוטל על התובע. "חזקת התקינות המינהלית קובעת שברגיל ניתן להניח לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. חזקה זו היא חזקה פרגמטית. רשויות המינהל אינן יכולות ואינן צריכות, כעניין שבשגרה, להתמודד עם טענות שיחייבו אותן להוכיח כל פעם, ומהתחלה, כי החלטות שהתקבלו בהן ומשמשות בסיס לפעולותיהן אכן התקבלו כדין" (עע"מ 4072/11 עיריית בת-ים נ' ירדנה לוי (2012), כבוד השופטת ד' ברק-ארז, פסקה 30 וראו גם את פסקי הדין הנזכרים שם). עם זאת וכאמור שם, "זוהי חזקה הניתנת לסתירה, על מנת שלא להעמיד את האזרח בפני חומה ביורוקרטית בצורה ולא ניתנת להבקעה. על האזרח המבקש לסתור את החזקה 'לסדוק' בהנחת התקינות, על ידי כך שיצביע על בעייתיות לכאורה בפעולתה של הרשות (ראו באופן כללי: יצחק זמיר "ראיות בבית-המשפט הגבוה לצדק" משפט וממשל א 295 (1993))". עוד מוסיף שם בית המשפט, כי אמות המידה להפעלת החזקה ולסתירתה, גובשו בפסיקה במהלך השנים. אחת מאותן אמות מידה (שם, פסקה 31), "נסבה על התחזקותה היחסית של החזקה, ובהתאמה על העוצמה הנדרשת של הראיות המשמשות לסתירתה, עם חלוף הזמן. כפי שהסביר השופט י' זמיר בבג"ץ 4146/95 עיזבון המנוחה לילי דנקנר ז"ל נ' מנהל רשות העתיקות, פ"ד נב(4) 774, 793 (1998): 'חזקת החוקיות עשויה להוסיף משקל עם הזמן. לאחר שנים רבות יהיה לה משקל רב'. ראו גם: עניין אבן אור, בעמ' 756" (ע"א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פ"ד נד(3) 749 (2000)). בענייננו, כפי שעוד יובהר, לא נסתרה חזקת תקינות המעשה המינהלי ולא הובאו ראיות לסתירתה. 18. על-פי הראיות שהונחו לפני בית המשפט, אישור מכוח הצו בדבר עיסוק בחשמל להתקנת קו החשמל הנדון ניתן ביום 16.9.1975 בידי קמ"ט חשמל (נספח ג' של תצהיר חברת החשמל). בשנים שלאחר מכן, סוף שנות השבעים של המאה הקודמת, בוצעה התכנית המאושרת, אשר כללה את הצבת עמודי החשמל ובהם גם את הצבת העמוד הנדון בחלקה הנדונה. אין מחלוקת על כך שגם לטענת התובע, רק בשנת 1992 הוא רכש את הזכויות במקרקעין ממי שהיה בעליו הרשום, מר יוסף נוח אלזרו (להלן - אלזרו). עובדה זו אישר התובע עצמו (פסקה 5 בתצהירו). עסקה זו בוצעה במצרים ונערכה בין אחיו של התובע שנסע למצרים ובתור מיופה כוחו של התובע רכש את המקרקעין מיורשיו של אלזרו (עדות התובע - עמ' 19; ייפוי הכוח שמכוחו בוצעה העסקה - נספח ב' של תצהיר התובע). מהמסכמים שצירף התובע, ובהם ייפוי-כוח כללי שמכוחו פעלו בני משפחתו של אלזרו, עולה כי כבר ביום 14.8.1965 היה אלזרו תושב מצרים (שם, נספח ה', בפסקה 4 ברשימת הנוכחים המתייחסת לאלזרו). בהתאם לצו בדבר נכסים נטושים, המועד הקובע לעניין רכוש נטוש של הפרט הוא יום 7.6.1967 (סעיף 1(ג) בצו זה). מאחר שכאמור, אלזרו, בעל המקרקעין, ויורשיו היו אזרחי מצרים ותושביה לפני יום 7.6.1967, הרי שהם היו נפקדים במועד הקובע לעניין נכס נטוש ולפיכך הממונה על נכסים נטושים שהתמנה על-פי הצו האמור, היה אחראי על המקרקעין וסמכויות ניהולם הועברו אליו. סמכויות אלו בעניין המקרקעין הנדונים היו בידי הממונה על נכסים נטושים, עד העברת המקרקעין לרשות הרשות הפלסטינית. רק אז, בשנת 1997, הסדיר התובע את בעלותו במקרקעין. אך אין מחלוקת ואף לא הוכח אחרת, כי קודם לכן ולאחר שהתובע רכש כטענתו, את המקרקעין בשנת 1992, לא היו המקרקעין רשומים על שמו. בעניין הסדרת המקרקעין על שם התובע, הגיש הוא מסמך רשמי מיום 13.3.1997 של "רשות הנכסים הממשלתיים והנפקדים / חברון" במשרד השיכון ברשות הפלסטינית (נספח י' של תצהיר התובע), שכותרתו "שחרור ומסירת נכסים". על-פי האמור במסמך זה, במועד האמור קיבל התובע את המקרקעין אשר היו בבעלותו של אלזרו מידי "לשכת נכסי נפקדים" ובהתאם להסכמים שעליהם חתם עם יורשיו של אלזרו. כך שגם במסמך זה ובאמור בו יש כדי לתמוך בטענת הנתבעים, כי עד המועד האמור בשנת 1997, הוחזקו המקרקעין הנדונים, שהיו בבעלותו של אלזרו, בידי הממונה על נכסי נפקדים וכי בהיות המקרקעין במעמד זה הועברו אל הרשות הפלסטינית. מכיוון שכך, הרי שבין שנת 1972 לבין שנת 1975, שזו התקופה שבה התקבלו הסכמות בעלי מקרקעין להצבת עמודי חשמל בשטחיהם ולחלופין ניתנו היתרים מיוחדים להצבת עמודי חשמל, היו המקרקעין הנדונים מוחזקים ומנוהלים בידי הממונה על נכסים נטושים. בעניין העמוד הנדון (עמוד 94/H), שנרשם בגוש 20 חלקה 192 בבעלות אלזרו, נרשם כי התקבלה חתימה ולכן לא נדרש היתר מיוחד (נספח ג' של תצהירו של מאירי). על-פי טענת הנתבעים, חתימה זו וההסכמה להצבת עמוד החשמל בחלקה הייתה חתימתו של הממונה על הנכסים הנטושים. טענה זו לא נסתרה ובכל מקרה, יש גם לשקול את העובדה כי הסיבה לכך שלא עלה בידי הנתבעים להמציא מסמכים טובים יותר להוכחת הדברים נעוצה גם בחלוף הזמן ובעיקר בכך שכל המסמכים הקשורים במקרקעין הנדונים הועברו אל הרשות הפלסטינית לאחר שהועברו אליה כל הסמכויות בעניינם. 19. מכל האמור עולה אפוא, כי מאז יום 7.6.1967, שהוא המועד הקובע לעניין רכוש נטוש של הפרט ועד שנת 1997, היו המקרקעין מוחזקים בידי הממונה על נכסים נטושים, שאף ניהל אותם. רק לאחר העברתם לידי הרשות הפלסטינית ולאחר שביום 13.3.1997 העביר הממונה על נכסים נטושים את המקרקעין הנדונים אל התובע, הוסדרה בעלותו במקרקעין. עד אז וכאמור, הבעלים הרשומים היה אלזרו והמקרקעין מעולם קודם לכן לא נרשמו על שמו של התובע. לאחר שאושרה התכנית להצבת קו החשמל התקבלו הסכמות בעלי המקרקעין שעל-פי התכנית נקבע כי רשת החשמל והעמודים יוצבו בשטחם. באותם מקרים שבהם לא התקבלה הסכמת בעלי המקרקעין, ניתנו היתרים מיוחדים בהתאם לצו בדבר עיסוק בחשמל. בעניין המקרקעין הנדונים, ניתנה ההסכמה בידי הממונה על הנכסים הנטושים. מכל המסמכים עולה, כי המינהל האזרחי שאישר את התוכנית ופעל לקבלת הסכמת בעלי המקרקעין ולמתן היתרים וכך גם חברת החשמל שפעלה על-פיהם, פעלו כדין ובהתאם להוראות הצווים הרלוונטיים וכי עמוד החשמל הוצב בחלקה כדין. גם אם ישנן עובדות שלא הוכחו במסמכים כלשהם, הרי שעומדת למינהל חזקת תקינות המעשה המינהלי, הן באשר להכרזת החלקה הנדונה רכוש נטוש הן באשר למתן ההסכמה להצבת עמוד החשמל בחלקה. התובע לא סתר חזקה זו, אשר כאמור לעיל, לנוכח חלוף הזמן הרב, גם התחזקה חזקת התקינות וגם נטל ההוכחה שהוטל על התובע לסתירתה, היה בעל עוצמה גבוהה. מכאן אפוא, שהמסקנה היא, כי עמוד החשמל הוצב במקרקעין הנדונים כדין. אפשרות הוצאת עמוד החשמל מהחלקה והנסיבות המצדיקות זאת 20. משהוצב עמוד החשמל כדין, עולה השאלה אם חלה חובה על חברת החשמל להוציא את עמוד החשמל מהחלקה לפי בקשת התובע. אם אמנם כך, כי אז שאלה נוספת היא, על מי היה לשאת בהוצאות הזזת עמוד החשמל. 21. כפי שכבר נאמר, בכל אותם מקרים שהוזכרו לעיל שבהם נדונה השאלה אם חלה על חברת החשמל חובה להוציא עמוד חשמל ממקרקעין ובכלל זה השאלה על מי לשאת בעלות זו, נקבע כי במקום שבו עמוד החשמל הוצב כדין, עלות הזזתו תחול על בעל המקרקעין. בעניין חולות רבד, קבע בית המשפט העליון כאמור לעיל, כי אפילו דובר בביטול רשות במקרקעין שניתנה לחברת החשמל האפשרית בהתקיים נסיבות מסוימות, הרי שעדיין, גם באותם מקרים "בהם מתיר בית המשפט את ביטול ההרשאה, גם נבחן אם הצדק דורש תשלום פיצויים לבעל ההרשאה שזכותו סוימה". לפיכך, אם בעלת המקרקעין מבקשת להעביר את העמודים, הרי שעליה לשאת בהוצאות הכרוכות בכך (שם, פסקה 6). בעניין זה הסתמך בית המשפט על פסק הדין בע"א 496/82 רוזן נ' סלונים, פ"ד לט(2) 337 (1985), אף הוא של כבוד הנשיא מ' שמגר, אשר קבע כי יש מקרים שבהם ניתן יהיה להורות על ביטול רישיון תוך פסיקת פיצויים וכי יש מקרים שאף ניתן יהיה להורות על ביטול הרישיון גם ללא פסיקת פיצויים (רוזן, בפסקה 5). כך גם נקבע שם, כי ישנם מקרים חריגים, שבהם לא יורה בית המשפט על ביטול הרישיון (שם, פסקה 8). בעניין שיכון עובדים קבע בית המשפט המחוזי (בפסקה 11), כי אפילו נניח כי הרשות שניתנה היא רשות הדירה, אין רישיון הדיר מקנה לבעליו זכות לפיצוי, אלא אם כן הזכות לפיצוי נקבעה בהסכם מפורש או משתמע בין בעל המקרקעין לבין בעל הרישיון. בכך הסתמך בית המשפט על ע"א 618/05 דיאמנשטיין נ' מחלקת עבודות ציבוריות - מדינת ישראל (2006) (כבוד השופט ס' ג'ובראן, פסקה 14). בנסיבות שנדונו בעניין שיכון עובדים, קבע בית המשפט, כי בכל מקרה, זכאית חברת החשמל לפיצוי בגין המחוברים שהקימה במקרקעין, ולפיכך על בעלת המקרקעין לממן את עלות העתקת עמוד החשמל. 22. הצבת עמודי חשמל ומתקני חשמל במקרקעין פרטיים הוסדרה באופן ייחודי בחקיקה מיוחדת. בתוך שטחי מדינת ישראל הוסדר העניין בסעיף 15 בפקודת זכיונות החשמל ועתה מוסדר העניין בחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996, אשר עם חקיקתו בוטלה פקודת זכיונות החשמל (סעיף 59 בחוק משק החשמל). סעיפים 46 ו-47 בחוק משק החשמל מסדירים את האפשרות להציב מתקני חשמל ובהם עמודי חשמל במקרקעין פרטיים, תוך קביעת הסדר דומה לזה שנקבע בצו בדבר עיסוק בחשמל. הוראות אלו קובעות כי תנאי להצבת מתקן חשמל בקרקע פרטית הוא קבלת הסכמת בעל המקרקעין. עם זאת נקבע, כי בהיעדר הסכמתו לכך, מוסמך המנהל מכוח החוק ליתן הרשאה מיוחדת בתנאים הקבועים בחוק. באזור יהודה ושומרון קיים הסדר מקביל וזאת כאמור, כפי שנקבע בצו בדבר עיסוק בחשמל. בנסיבות אלו שבהן ישנו הסדר ייחודי בחקיקה להצבת עמודי חשמל במקרקעין פרטיים, נראה כי כפי שהוזכר לעיל וכפי שהעיר בית המשפט המחוזי בעניין שיכון עובדים (שם), כי אין רלוונטיות למוסד ה"רישיון במקרקעין". בנוסף לכך, הצבת עמוד חשמל במקרקעין פרטיים גם לא בהכרח מהווה פגיעה בקניין במשמעות שנקבעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בהקשר אחר שבו נבחנה שאלה הקשורה בהצבת עמוד חשמל במקרקעין פרטיים קבע כבוד הנשיא א' ברק כי "אמת הדבר, הדין בישראל מכיר בקניינו של הפרט, אך באותה מידה הוא מכיר גם בצורך של הפרט לשתף עצמו בצרכי הכלל. לקניין יש לא רק ערך פרטי, אלא גם ערך ציבורי" (בג"ץ 2113/95 ג'באלי נ' שר האנרגיה והתשתית (1995). 23. נמצא אפוא, כי מאחר שעמוד החשמל הוצב כדין, בכל מקרה לא הייתה לתובע הייתה זכות מוקנית לכך שעמוד החשמל יועתק מן החלקה הנדונה. כך אפילו היה הוא בעליה. בדומה, לא עלה בידי התובע להראות כי ישנה הצדקה בדין לזכות אותו בפיצוי בשל כך שעמוד החשמל היה מוצב בחלקה, אפילו היה מוכיח כי היה בעליה במועד הרלוונטי. בנסיבות אלו, שבהן עמוד החשמל הוצב כדין מכוח הסדר חקיקתי, ממילא שלא הייתה לתובע זכות מוקנית להעתקת העמוד משטחו או לכך שיפוצה בשל הצבתו שם. כך במיוחד משלא הוכיח התובע כי היה בעל החלקה בעת שעמוד החשמל הוצב בה. עוד יש להוסיף, כי אין מחלוקת על כך שבשנת 1993, לאחר שלטענת התובע המקרקעין עברו לחזקתו, פנה הוא אל חברת החשמל בבקשה להעתיק את מיקומו אל מחוץ לחלקה. חברת החשמל הסכימה לכך לאחר שהתקבלה הסכמת קמ"ט חשמל במינהל האזרחי, בכפוף לכך שהתובע יישא בהוצאות הזזת עמוד החשמל. התובע כאמור לעיל, הסכים לכך ואף שילם מקדמה לשם כך. עוד באותה שנה נעשתה פנייה אל התובע מצד חברת החשמל, שבה הודיעה לו כי הזזת העמוד כרוכה בהזזת חמישה עמודים והוא נשאל אם הוא עדיין עומד על בקשתו, לאור העלות הכרוכה בכך. התובע השיב לכך רק בשנת 1995 בעת שהודיע, כי הזזת עמוד החשמל איננה רלוונטית עוד. מכאן אפוא, שהתובע עצמו הכיר בכך שעליו לשאת בהוצאות הזזת עמוד החשמל ואף הסכים לכך ושילם מקדמה, בטרם הפכה הזזתו ללא רלוונטית עוד מבחינתו. בכל אותן פניות, לא העלה התובע כל טענה בדבר אי חוקיות לכאורה, של הצבת עמוד החשמל במקרקעין. בנסיבות אלו, ספק אם בחלוף שנים כה רבות היה מקום לטענת התובע, כי עמוד החשמל הוצב שלא כדין באופן המזכה אותו בפיצוי ואף ספק אם אינו מושתק מלהעלות טענה זו. 24. מכל האמור עולה אפוא, כי עמוד החשמל הוצב כדין, כי לתובע לא הייתה זכות מוקנית להוצאתו מהחלקה הנדונה וכי מטעם זה אף אינו זכאי לפיצוי כלשהו בשל כך שהעמוד הוצב בחלקה. התיישנות התביעה או שיהוי בהגשתה 25. לאור התוצאה שאליה הגענו, איננו נדרשים עוד להכריע בכל השאלות שנקבעו ככאלה הטעונות הכרעה. למעלה מן הצורך נעיר מספר הערות קצרות בעניין טענת ההתיישנות ובעניין הטענה כי חל שיהוי בהגשת התביעה. כפי שכבר נאמר, על-פי טענת התובע הוא רכש את הזכויות במקרקעין בשנת 1992 ובשנת 1993 הוא פנה לראשונה אל חברת החשמל בעניין בקשתו להוציא את העמוד מהחלקה. כעבור כשנתיים, בשנת 1995, הוא הודיע לחברת החשמל כי הזזת עמוד החשמל אינה רלוונטית עוד מבחינתו. רק שנתיים מאוחר יותר, בחודש מארס 1997 הסדיר התובע לראשונה, את זכויותיו במקרקעין עם הרשות הפלסטינית. כעבור כמעט תשע שנים, ביום 26.12.2005, פנה לראשונה אל חברת החשמל בדרישה לסלק את עמוד החשמל, תוך דרישה לקבלת פיצוי. את התביעה הנדונה הגיש כעבור כשלושה חודשים, ביום 6.4.2006. בנסיבות אלו, נראה כי אפילו היה נקבע כי התביעה לא התיישנה ואפילו היה נקבע כטענתו, כי עילת התביעה לכאורה מתחדשת מידי יום - ואיננו נדרשים לכך או קובעים דבר בעניין טענה זו - לא מן הנמנע כי היה מקום לדחיית התביעה מחמת השיהוי בהגשתה. זאת לנוכח הזמן הרב שחלף מאז לטענת התובע, רכש זכויות במקרקעין, מבלי לטעון דבר בעניין חוקיות הצבת עמוד החשמל חרף מודעותו לקיומו. שתיקה ממושכת זו, על פני למעלה משתיים-עשרה שנים (משנת 1993 עד שנת 2005), מהווה הסכמה במשתמע להמצאות עמוד החשמל במקרקעין ולחוקיות הצבתו. ההצדקה לדחיית התביעה מחמת שיהוי, אף גוברת לנוכח הנזק הראייתי שנגרם לנתבעים בשל חלוף הזמן מאז הוצבו העמודים (כשלושים שנה מאז הוצבו ועד הגשת התביעה). כך גם לאור העדר מסמכים הקשורים בניהול המקרקעין, בשל העברתם לרשות הפלסטינית לפני שנת 1997 ובעוד התביעה הוגשה רק כתשע שנים לאחר מכן. ה. סיכום ותוצאה 26. מכל הטעמים שעליהם עמדנו, דין התביעה להידחות. 27. התובע יישא בשכר-טרחת באי-כוח הנתבעים ובהוצאות המשפט שהוציאו בסך של 25,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים (ובסך הכול 50,000 ₪), אשר ישולמו תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין. בקביעת סכום ההוצאות שקלתי גם את העובדה שהתובע הגיש את תביעתו וטען את טענותיו בהתעלם מכך שמדובר בעמוד חשמל שהוצב במקרקעין, שלגביו כאמור לעיל, ישנו הסדר חקיקתי מיוחד. לא ניתן להגיש תביעה ולטעון להסגת גבול בשל הצבת עמוד חשמל, בהתעלם מההסדר החקיקתי המיוחד ביחס לעניין זה וממילא שלא ניתן לטעון טענות כאילו דובר בהסגת גבול שרירותית. התחום הנפשיעמוד חשמל במקרקעיןמתח חשמללחץ נפשי / מתח נפשיחשמל