עיכוב בקבלת רכב חדש במכס

התובע טוען כי הגעתו של הטרקטורון החדש התעכבה זמן רב, מעבר למתחייב על פי החוזה, ומשהגיע, עוכב הטרקטורון במכס, בשל החשד בדבר כשרות הייבוא של הנתבע. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עיכוב בקבלת רכב חדש במכס: לפניי תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לתובע עקב התקשרות עם הנתבעים בעסקת "טרייד אין" במסגרתה רכש טרקטורון חדש. התובע טוען בכתב התביעה כי ביקש לרכוש טרקטורון חדש, ועל כן התקשר בחוזה עם הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), שהינו יבואן של כלי רכב, אשר משתמש בשמו המסחרי של בית העסק השייך לאביו - הוא הנתבע 2 לביצוע עסקאותיו. התובע טוען כי הגיע ביום 13.11.10 לביתו של הנתבע לשם ביצוע העסקה, במסגרתה רכש טרקטורון "ימאהה" מדגם YFZR 450, בצבע אדום לבן, משנת 2011 במחיר 45,869 ₪. התובע טוען, כי במסגרת העסקה זוכה בסך 36,500 ₪, עליו הוסיף 3,000 ₪ במזומן, ונותר חייב סך 6,369 ₪. לטענת התובע, בחוזה נכתב שמו של הנתבע 2 כמוכר, ועל אף בקשות התובע, לא נמסרו לו קבלות בגין הרכישה. ה תובע טוען כי הגעתו של הטרקטורון החדש התעכבה זמן רב, מעבר למתחייב על פי החוזה, ומשהגיע, עוכב הטרקטורון במכס, בשל החשד בדבר כשרות הייבוא של הנתבע. בשלב זה, כך על פי טענת התובע, לחץ הנתבע על התובע לחתום על מסמך ייבוא אישי באמצעות עורך דין ששכר הנתבע- עו"ד אלטיט. התובע טוען כי הוא - יחד עם אביו, והנתבע הגיעו לנמל אשדוד על מנת לשחרר את הטרקטורון, ואז דרש הנתבע תוספת תשלום בגין שינוי הצבע בסך 2,631 ₪. לטענת התובע, נחתם הסכם חדש על פי המחיר החדש, כאשר הפעם הנתבע היה המוכר, ובא כוחו חתם אף הוא על ההסכם ואישר את החתימות. 3. מוסיף התובע וטוען, כי בכך לא תמה מערכת היחסים בין הצדדים, שכן רשויות המכס התנו את מסירת הטרקטורון בהפקדת ערבות בסך 8,159 ₪ - אותה המציאה אימו של התובע, כאשר הנתבע ערב לפקיעת הערבות באמצעות שיק משוך על שם אשת הנתבע. בנוסף, במעמד חתימת ההסכם להסדרת הערבות, התובע טוען כי הנתבע דרש סכום נוסף בגין העסקה בסך 1,550 ₪ בתואנה כי טעה בעת חישוב עסקת הטרייד אין, תוך איומים שהתובע לא יקבל את הטרקטורון, והתובע הסכים, בלית ברירה, לשלם אף תוספת זו. 4. התובע טוען כי כאשר שוחרר הטרקטורון לבסוף, הגיע התובע לקבל את הטרקטורון מביתו של הנתבע, כאשר הטרקטורון ארוז, אולם צורפה לו אריזה קרועה נוספת- כאשר את הקרע תירץ הנתבע בכך שנערכה "בדיקת סמים" ע"י המכס. באותו מעמד, הנתבע החתים את התובע על מסמך לפיו התובע מרוצה ואין לו כל טענות כלפי הנתבע. בהמשך, לאחר שהזמין התובע אדם שירכיב את הטרקטורון - בשם הראל אחרק, הסתבר, כי האריזה הקרועה הינה אריזת הבולמים (קפיצים) הקדמיים, שהיו חסרים. התובע טוען, כי התקשר לנתבע לשאול לפשר החסר, אולם הנתבע טען כי מסר לו את האריזה, ויחד עם זאת הציע לתובע לרכוש ממנו את הבלמים תמורת 800 $ (בעוד מחירם של בולמים אלו הינו 10,450 ₪ - כך לטענת התובע). התובע טען כי סירב לניסיון הסחיטה הנוסף, אך הנתבע לא השיב לו את הבולמים. התובע הוסיף כי מבירור שערך לא ניתן להשיג בולמים אלו בארץ, ועובדה זו מעלה את החשד לפיו ידו של הנתבע במעל. לבסוף, נאלץ התובע להזמין את הבולמים מחו"ל בגינם שילם סך בש"ח השווה ל- 1,200 $ וכן מע"מ ומכס בסך 2,018 ₪. בהמשך, התברר לתובע כי לטרקטורון חסרה קשת, הוא "ללא תקינה", וכי ישנה בעייה בביצוע רישוי לטרקטורון, שכן הוא יובא מארה"ב ולא מאירופה. 5. התובע העריך את נזקיו בסך 42,457 ₪, כאשר הסכום מורכב מן הנזקים שלהלן (אלו הסכומים המצויינים בכתב התביעה, על אף שסכימת כל הסכומים הנ"ל עולה על הסכום הכולל שנתבע): - 4,168 ₪ - עבור הבולמים ש"נגנבו" - 2,018 ₪ - מע"מ ומכס בגין הבולמים החלופיים שהזמין התובע - 4,181 ₪ - סכומים ש"נסחטו" מן התובע מעבר למחיר המוסכם - 760 ₪ - עמלה עבור הוצאת הערבות הבנקאית - 400 ₪ - הוצאות עו"ד - 3,500 ₪ - הוצאות להכשרת הטרקטורון לרישוי והכנתו לטסט - 1,000 ₪ - הוצאות על טלפונים ואבדן ימי עבודה - 1,500 ₪ - נסיעות - 5,310 ₪ - אבדן ימי עבודה של התובע והוריו - 20,000 ₪ - עגמת נפש 6. הנתבעים טענו בכתב הגנתם, כי יש לדחות את התביעה על הסף מאחר והגשת התביעה לאחר שנחתם ההסכם האחרון (זה שנחתם במעמד קבלת הטרקטרון) ובו הצהיר התובע כי אין לו כל טענות כלפי הנתבעים, מהווה חוסר תום לב, והתביעה הינה קנטרנית. 7. באשר לטענות התובע - טענו הנתבעים מנגד כדלהלן: - באשר ל"שדרוג" עליו הוסיף התובע תוספת תשלום: הנתבעים טוענים כי אין מדובר רק בשינוי צבע, אלא גם בדגם חדיש יותר, שכן בהסכם המקורי הוסכם על רכישת טרקטורון שעלה על הכביש בשנת 2011, ולא בכזה שיוצר בשנת 2011. - באשר להגעת התובע והוריו לנמל אשדוד: הנתבעים טוענים כי על כך הוסכם בהסכם המקורי. - באשר לערבות למכס: הנתבעים טוענים כי בכל מקרה הערבות אמורה להינתן על ידי התובע, שכן הוא רשום כבעל הטרקטורון. - באשר לתוספת התשלום במעמד חתימה על הסכם בגין מתן הערבות: הנתבעים טוענים כי התבקשה תוספת תשלום לאור חוב שנבע ממצג שקרי שהציג התובע בקשר לטרקטורון הישן שנמסר לנתבע במסגרת עסקת ה"טרייד-אין". - באשר לחוסרים שהתגלו בטרקטורון: הנתבעים טוענים, כי לא התחייבו לספק את הטרקטורון עם קשת התהפכות. - באשר לטענות אודות הכפיה והעושק: הנתבעים מכחישים כי ההסכמים נחתמו תוך הפעלת לחץ, ולטענתם כל הסכמים נחתמו מרצון חופשי. הראיות: 8. מטעם התובע הוגשו התצהירים הבאים: תצהיר התובע; תצהיר אימו ותצהיריהם של מר טל זמיר ואידן מדר - לקוחות נוספים של הנתבע, אשר העידו על מעשים דומים לאלו המובאים בכתב התביעה שביצע הנתבע כלפיהם. מטעם הנתבעים הוגשו התצהירים הבאים: תצהיר הנתבע 1 ותצהיר מר שחר ריכטר - עמיל המכס. בהמשך הוגש תצהירו של מר אילן יפרח - חברו ושכנו של הנתבע, שהעיד אודות נסיבות מסירת הטרקטורון לעד מטעם התביעה - מר מדר; וכן תצהירה של הגב' ניצן סבח - אשת הנתבע, אשר העידה אודות נסיבות מסירת הטרקטורון לתובע ולמר מדר. העדים נחקרו על תצהיריהם. כן הוגשו המוצגים הבאים: נ/1 - מסמך מאת מר גרינברג; נ/2 - מסמך מחברת ימאהה לגבי הטרקטורונים שהזמין התובע; נ/3 תמונת הטרקטורון עם קבלת כשהוא ארוז. 9. לשם ההכרעה בסכסוך, עלינו לבחון ביחס לכל אחד מראשי הנזק הנטענים בכתב התביעה, האם התובע זכאי לו ולצורך כך עלינו לבחון טענת התובע, לפיה הפרו הנתבעים את ההסכמות בין הצדדים. מכאן, כדי לענות על שאלה זו עלינו לבחון תחילה, מהן אותן הסכמות בין הצדדים, נוכח העובדה כי בין הצדדים נחתמו לא פחות מארבעה הסכמים ונוכח טענת הנתבע, כי בידיו הסכם לפיו הצהיר התובע, כי אין לו טענות כלשהן כלפיו (ההסכם הרביעי עליו נעמוד להלן) ומאידך, טוען התובע כי ההסכמים המאוחרים להסכם הראשון נחתמו תוך כפייה ועושק - ודינם בטלות בהתאם להוראות הדין. 10. נפרט להלן כל ארבעת ההסכמים עליהם חתמו הצדדים, מועדיהם ותוכנם: - ההסכם המקורי (נספח א לכתב התביעה) (להלן : "ההסכם הראשון") נחתם ביום 13.11.10 בביתו של הנתבע, וכותרתו "חוזה מכר לייבוא אישי". במסגרת ההסכם כונה התובע הקונה והנתבע 2 המוכר. תוכנו עסקת "טרייד אין" במסגרתה נרכש הטרקטורון, "תאריך עלייה לכביש 2011" במחיר של 45,869 ₪. במעמד ההסכם מסר התובע את הטרקטורון הישן שבבעלותו עליו קיבל התובע זיכוי בסך 36,500 ₪, ושילם עוד מקדמה בסך 3,000 ₪, כך שהתובע נותר חייב 6,369 ₪. עוד ראיתי לציין מספר הסכמות בין הצדדים: הוסכם כי המוכר "ישלים על חשבונו את מלוא ההליכים לשחרור הטרקטורון ורישויו על שם הקונה כבעלים ראשונים" (סעיף 3); הוצהר כי במועד חתימת החוזה, הטרקטורון מצוי בנמל הייבוא שבארה"ב במכולה סגורה (ה"הואיל" השלישי); הוסכם כי כלל ההוצאות, התשלומים והאגרות למיניהם החלים על הכלי מן הסוג נשוא הסכם זה, יחולו על המוכר בלבד, וזאת עד למועד מסירת החזקה והבעלות בטרקטורון לידי הקונה (סעיף 4 להסכם). - ההסכם השני (נספח ד לכתב התביעה), מיום 31.03.11 נחתם בנמל אשדוד לאחר שהתגלתה בעיה בשחרור הטובין המיובאים; ההסכם נחתם יחד יחד עם החתימה על מסמכי הייבוא, ובמסגרתו הוסיף התובע למחיר המוסכם סך 2,631 ₪, כך שיתרת חובו של התובע תעמוד על 9,000 ₪. בהסכם הוסף בכתב יד הסך 9,000 ₪ כאשר נכתב כי סכום זה ישולם לשם "סגירת החשבון" ו"לצורך גמר העסקה והחשבון באופן מלא כולל ומוחלט". ההסכם נחתם בין התובע לבין הנתבע (מבלי להזכיר את הנתבע מס' 2) במעמד ב"כ הנתבע - עו"ד אלטיט, אשר צירף חתימתו למסמך. התובע התחייב עפ"י הסכם זה "לשלם את כל ההוצאות הכורכות בשחרור הטרקטורון ממכס כולל הובלה לביתו של ליאור סבח" (סעיף 2 להסכם). בהסכם הנ"ל הופיעה שורה שנמחקה, ולפיה "הטרקטורון .. לקונה לאחר ביצוע תקינה וטסט" (סעיף 7 שנמחק). - ההסכם השלישי (נספח ח לכתב התביעה) נחתם ביום 02.05.11 כחודש ימים לאחר ההסכם השני הנ"ל, כאשר הצדדים לו היו הורי התובע והנתבע. הסכם זה עסק בערבות הבנקאית שנדרשה ע"י רשויות המכס כתנאי לשחרר הטרקטורון, ואשר הוסכם כי התובע הוא שיישא בה "מאחר ואין באפשרותו של ליאור להמציא ערבות בנקאית" (סעיף 2 להסכם). כאמור, הוסכם כי הורי התובע ימציאו ערבות בנקאית, וכנגדה ימסור הנתבע שיק לביטחון, אשר יופקד אם תחולט הערבות. כן הוסכם כיצד יתנהלו הצדדים במידה ותחולט הערבות מבחינת ההליכים המשפטיים שיינקטו. ההסכם נכתב כולו בכתב יד, ובמסגרתו נכתב כי במעמד מסירת הטרקטורון ישולם סך 11,000 ₪ (כאשר סך 9,000 ₪ שהיה כתוב במקור - נמחק באמצעות סימון X). עוד נכתב (בין השורות) כי סכום זה נקבע "בהתאם למחירון של לוי יצחק לאחר בדיקת המחירון". - ההסכם הרביעי - שכותרתו "הסכם סופי" (נספח ט לכתב התביעה) נחתם ביום 05.05.11 מספר ימים לאחר חתימת ההסכם השלישי, במעמד מסירת הטרקטורון - גם הוא בכתב יד. להלן נביא את נוסחו: "הצדדים הגיעו לסיום העסקה. הצדדים מרוצים ואין להם תביעות או תלונות. הצדדים בדקו את הטרקטורון שהוא בתוך ארגז וחדש לחלוטין". ובהמשך: "אני.. אורי יעקב לוקח מביתו של יעקב סבח את הטרקטורון כאשר הטרקטורון נמצא בתוך ארגז סגור. העסקה נסגרת לאחר מחלוקות. אין לי תביעות או תלונות או בקשות לגבי העסקה. אני משלם 10,550 וזהו המחיר הסופי לסיום העסקה". ובסוף: "אני מאשר קבלת 10,550 ₪ במזומן". 11. התובע טוען בתצהירו כי "נאלץ לחתום מחוסר ברירה" על ההסכם השני; כי הוסיף את הסכום בהסכם השלישי "בלית ברירה", ולאחר שהנתבע 1 איים כי אם לא תשולם התוספת, לא יקבל התובע את הטרקטורון ובכך יפסיד את כספו (כ- 40,000 ₪), וכי הנתבע אילץ את התובע לחתום על ההסכם הרביעי לאחר שהודיע לו כי בהעדר חתימה הוא לא יקבל את הטרקטורון שהובא לביתו של הנתבע. ביחס להסכם השלישי השתמש התובע גם במונח "סחיטה" (ראו עמוד 10 שורה 3 לפרוטוקול). 12. בטרם ניגש להכרעה בטענות הצדדים אבהיר, ועל כן אין מחלוקת בין הצדדים, כי ההסכם נקשר בין התובע לבין הנתבעים (שניהם). הנתבעים לא עשו הבחנה בין הנתבע לבין הנתבע מס' 2; כך לדוגמא, ההסכם הראשון נחתם בין התובע לבין הנתבע מס' 2 אולם לאחר מכן נחתמו ההסכמים בין התובע לבין הנתבע. משכך, והצדדים אינם חלוקים לגבי כך, התובע התקשר בהסכם עם הנתבעים. 13. בהקשר לחתימת שרשרת חוזים, כאשר תוכנם אינו מתיישב זה עם זה נאמר: "הכלל המקובל הינו כי הנורמה המאוחרת גוברת על הנורמה המוקדמת: lex posterior derogat priori. חוק מאוחר גובר על חוק מוקדם; חוזה מאוחר גובר על חוזה מוקדם; צוואה מאוחרת גוברת על צוואה מוקדמת. מסקנה זו מתבקשת מ"עצמאותו" של יוצר הנורמה. כשם שהוא מוסמך ליצור נורמה, כן מוסמך הוא ליצור נורמה סותרת, המבטלת (במפורש או במשתמע) את הנורמה הראשונה שיצר" (ראו: אהרן ברק "פרשנות במשפט" (חלק חמישי) פרק ב', סעיף 3). 14. על מנת לסתור כלל זה, יהא על התובע להוכיח, כי חתם על החוזים המאוחרים מתוך עושק או כפייה וכי דינם להיבטל. באשר לכפייה - המדובר בהפעלת אלימות פיזית או מילולית (ראו: ג. שלו "דיני חוזים - החלק הכללי" (תשס"ה) בעמ' 327 - להלן: שלו), ועל כן אין רלוונטיות לענייננו, ולגבי העושק - סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 קובע לאמור: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". 15. הפסיקה קבעה כי בית המשפט יבטל הסכם שנחתם ע"י בעל דין בשל עושק, רק כאשר מתקיימים היסודות הבאים במצטבר: קיום חוזה; קשר סיבתי בין העושק לכריתה; התנהגות העושק - היינו: ידיעה וניצול מצוקתו, חולשתו או חוסר נסיונו של העשוק- אשר אכן נתון במצב זה; והיותם של תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל (ראו: שלו עמ' 344 ואילך). 16. אולם על אלה הוסיפה הפסיקה את עילת הכפיה הכלכלית. על הנסיבות המצדיקות הכרה בכפיה כלכלית ככזו המצדיקה ביטול חוזה נאמר בפסק הדין בע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ פ"ד מג (4), 95 כי: "כאשר צד פועל כפי שפעל מנהל המערערת, אשר השתמש באיום מפתיע שהנזק הצפון במימושו הינו חמור ביותר ובלתי הפיך, וכאשר עיתוי האיום הוא דווקא זה בו יהיה הצד השני חשוף ופגיע ביותר עד כי ייאלץ להכנע לו, אין בכך משום לחץ לגיטימי. המערערת יכולה היתה להשתמש ביתרונות השוק שלה במהלך המשא ומתן להסכם המקורי (שבעל פה), וחזקה עליה שעשתה כן. אולם משנכרת ההסכם, נסיונותיה שבאו אחר כך להשיג שיפור בתנאיו לרגל שינוי הנסיבות העובדתיות בשטח, וזאת בשיטות שגובלות בסחיטה ובהתנהגות בלתי אחראית, אינם נסיונות לגיטימיים". אולם לא כל לחץ כלכלי ייחשב כעושק או כפיה. המבחן הוא כפי שנקבע בע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ ו- 5 אח' פ"ד מח(5), 705, 724: "לחץ כלכלי "בלתי ראוי" הינו תנאי הכרחי לקיומה של כפיה - מקנה זכות - אך אין די בו. אותו לחץ חייב אף שיהיה בעל עוצמה המקדיחה תבשיל. מבחן עוצמתי של הלחץ הכלכלי מצטרף אל מבחן איכותו של הלחץ, ורק בנסיבות בהן מתקיימים שני המבחנים כאחד נכיר בכפיה ככפיה בת פועל משפטי על פי סעיף 17 לחוק החוזים. ומה תהא עוצמתה של כפיה כדי שנכיר בה כבת פועל משפטי? המבחן המקובל לקביעת עוצמתו של הלחץ ימצא בתשובה לשאלה אם היתה לצד התם חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו לחץ". 17. בענייננו, הגעתי למסקנה כי ההסכמים המאוחרים להסכם הראשון הם הסכמים שנכפו על התובע ועושקים אותו, וכי דינם להתבטל. לטעמי, במקרה דנן מתקיימים התנאים להחלת "כפייה כלכלית" על התובע, לאחר שהוכח כי הנתבע התנהל למן חתימת ההסכם הראשון ועד למסירת הטרקטורון בחוסר תום לב קיצוני ובאופן העושק את התובע, אגב השמעת איומים שאם לא יסכים התובע לתנאיו הוא יבטל את ההסכם "ולא יראה שקל". 18. למסקנה הנ"ל הגעתי מן הנימוקים אותם אמנה להלן: 19. ראשית: בין הצדדים נחתם ההסכם הראשון, שהיה הסכם ממצה ולקראת החתימה על הסכם זה רשאי היה הנתבע לנצל את כל יתרונותיו המסחריים ו-"לכפות" תנאים מסחריים טובים- מבחנתו, על הצד שכנגד (התובע) ובמקרה זה רשאי היה התובע להסכים לתנאים אלה ורשאי היה לדחותם; אולם משנתחם ההסכם הראשון, והתובע מסר טרקטורון שהיה בבעלותו לידי הנתבע ששוויו הוערך ע"י הצדדים בסך 36,500 ₪ ושילם סכום נוסף של 3,000 ₪, הופך כושר המיקוח של התובע למוגבל, ועל כן יש לבחון בזהירות הראויה אם השינויים "שהוכנסו" לאחר מכן בהסכמים השני, השלישי והרביעי היו שינויים שהתובע הסכים להם, או שמא מדובר בשינויים שנכפו על התובע מחוסר ברירה אגב התנהלות בחוסר תום לב מצד הנתבע ואגב ניצול מצוקתו של התובע כאשר הנתבע שב ומבהיר לתובע כי הלה לא יראה את כספו אם לא ייעתר לבקשותיו של הנתבע. 20. שנית, מחומר הראיות עולה כי התובע נהג עם התובע וחלק מלקוחותיו בדפוס התנהגות דומה אשר מגיע כדי חוסר תום לב מובהק (לעניין ראיות לגבי מעשים דומים ושיטת ביצוע בהליך האזרחי ראו : ע"א 104/64 מורגנווסר נ' ליטווינסקי פד"י י"ח (3 447; י' קדמי "על הראיות" חלק שני 720-723),; הנתבע חותם על הסכם למכירת טרקטורון, ולאחר מכן מתחיל הוא לשנות מתנאיו, וגם כאשר לא עומד הנתבע בתנאי ההסכם, הוא כופה שינוי שיתאים להסכם לאחר הפרתו, ובכל פעם שמבקש הנתבע לשנות את ההסכם או לקבל מסמך כתוב בדבר ויתור על טענות שיש לצד שכנגד, משמיע הנתבע משפטים כגון "תתבעו אותי", "אתם לא תראו שקל". לעניין זה העיד בפניי התובע ושני עדים אשר סיפרו על דפוס התנהגות פסול ודומה; העד טל זמיר אשר העיד בפניי, ועדותו עשתה עליי רושם מהימן, העיד כי חתם על הסכם עם הנתבע לרכישת טרקטורון ואף על פי כן קיבל הוא טרקטורון עם חלקים חסרים (ראו סעיפים 6-8 לתצהירו של העד) ואף שם, יום לפני קבלת הטרקטורון הגיע אליו התובע "והוא ניסה להחתים אותי (בכפייה ובאיום שאם לא אחתום לו- יגרום שלא יחזיר לי את הערבות הבנקאית בסך של 6,500 ₪ שנתתי לתמ"מ בתחילת ההליך..". גם העד אידן מדר, שבחנתי את עדותו בזהירות נוכח מערכת היחסים בינו לבין התובע ונוכח הצהרתו כי ייתכן ויתבע את הנתבע, העיד בפניי על דפוס פעולה דומה. העד העיד כי הנתבע התקשר אליו והודיע לו כי הטרקטורון שלו "שודרג", כאשר לטענתו השינוי היחיד בין מה שהזמין לבין מה שאמור היה לקבל הוא בצבע של הטרקטורון ואף על פי כן הנתבע ביקש להוסיף על הסכום המוסכם סך2,631 ₪ ולאחר מכן, בטרם ימסור את הטרקטורון לידי הנתבע, ביקש הנתבע מאידן מדר לשלם סך 18,000 ₪ במקום 8,000 ₪ שהוסכם כי מדר יוסיף לנתבע (ראו סעיפים 7-9 לתצהיר מר אידן מדר). מדר העיד בעמוד 21 שורות 5-8 לפרוטוקול את השתלשלות העניינים בינו לבין הנתבע, שדומה מאד למה שטען התובע בתצהירו: "עוה"ד שלי פנה אליי לאחר שליאור דיבר איתו וליאור אמר שהוא רוצה 18,000 ₪. לאחר כמה חודשים שראיתי שהעניין לא מתקדם ויש לי סכום של 37,000 ₪ שוכבים אצל ליאור ולאחר שדיברתי עם ליאור והוא אמר שאני לא אראה לא את הכסף ולא את הטרקטורון הבנתי שעדיף לי לשלם את ה- 18,000 ₪ ואח"כ להתחיל בהליכים נגדו. עוד לא התחלתי בהליכים נגדו." 21. שלישית, התובע חתם על הסכם ממצה (ההסכם הראשון) ולא מצאתי כל סיבה מדוע היה עליו להעמיד ערבות בנקאית ולהסכים להרעה בתנאי ההסכם הראשון, אם לא היה מופעל עליו לחץ בלתי הוגן ואילולא סבר התובע, כי סירובו לבקשות הנתבע עלול להוריד את השקעתו (הטרקטורון והכסף ששילם לנתבע) לטמיון. כך למשל, הסכים התובע לחתום על מסמכים לפיהם הוא אשר ייבא את הטובין (הטרקטורון) על מנת לשחרר את הטובין מהמכס (ראו נספח ג1 לתצהיר התובע- מכתב שכתב עו"ד אלעד אלטיט). ועוד, למרות שעפ"י ההסכם אמור הנתבע לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בשחרור הטובין מהמכס וחובה זו מעולם לא הוטלה על התובע בהסכם הראשון, בא ההסכם השני והטיל על התובע את ההוצאות הכרוכות בשחרור הטובין (ראו סעיף 2 להסכם) והסכם זה (השני) קבע כי על התובע לשלם סכום נוסף של 2,631 ש"ח בטענה כי הטרקטורון שיסופק לתובע הוא טרקטורון משודרג; הרעה נוספת אני מוצא בהסכם השלישי כאשר הסכום שעל התובע לשלם לנתבע עלה מ 9,000 ₪ ל- 11,000 ₪ עובדה שאף היא תומכת במסקנה כי הנתבע לא יודע שובע ובכל הזדמנות הוא שינה את הוראות ההסכם לטובתו. התוצאה הסופית, של הרעה כה מרחיקת לכת ביחס להסכם הראשון, מוליכה למסקנה כי נכפה על התובע להסכים לבקשותיו וגחמותיו של הנתבע, שהזכיר לתובע כל פעם מחדש, כי אם לא יסכים הוא- התובע, לא יראה את כספו. 22. רביעית, אף "ההסכמה" מושא ההסכם הרביעי, המהווה הסכם לסילוק מלוא טענות התובע כנגד הנתבע לאו הסכמה היא. אין חולקין כי התובע קיבל את הטרקטורון לידיו בשעות הלילה, כאשר הטרקטורון "נמצא בתוך ארגז סגור" כפי שקבע ההסכם הרביעי. נשגב מבינתי כיצד מי שמקבל טרקטורון לפי מצבו בתמונה נ/3 חותם על הסכם מרצון חופשי שאין לו כל טענה בנוגע לטרקטורון. ניכר, כי מי שחותם על הסכם כזה, מבלי שבדק בפועל את המוצר שקיבל, חותם מאחר ואין בידיו ברירות אחרות, וכאשר ברור לו- כטענת התובע והעדים מטעמו, כי אם לא יחתום לא יוכל ליטול לידיו את הטרקטורון. 23. חמישית, אני מקבל טענת התובע, לפיה התשלום ע"ס 2,631 ₪ הוא תשלום שנדרש התובע לשלם למרות שהנתבע לא שידרג את הטרקטורון כטענתו ולמרות שהשוני היחיד בין מה שהוזמן לבין מה שסופק היה בצבע. כזכור טען הנתבע, כי הוא שידרג את הטרקטורון, כאשר עפ"י ההזמנה הזמין התובע טרקטורון שיוצר בשנת 2009 שעלה לכביש בשנת 2011 ואילו הטרקטורון שקביל התובע הוא שנת ייצור 2011. התובע כפר בטענה זו וטען כי ההבדל בין "הדגם" שהזמין לבין הדגם שסופק היה אך ורק בצבע. בטענה כגון זו, כל המידע מצוי בידיעת הנתבע, שכן הוא אשר הזמין את המוצר, הוא אשר יכול להוכיח כי המוצר שהזמין התובע היה שנת 2009 והוא אשר יוכל להוכיח כי אכן מה שסופק שונה ממה שהוזמן. מלבד טענה כללית בעלמא שלא נתמכה במסמך כלשהו, לא הביא הנתבע ולו ראיה אחת שתוכיח את גרסתו, ועל כן אני מבכר את גרסתו של התובע. זהו טעם נוסף המוכיח כי התובע נאלץ לחתום על "הסכמות" שלא מרצון חופשי, וכאשר הנתבע מתנהג בחוסר תום לב קיצוני כלפי התובע, משנה פעם אחר פעם את ההסכמות המקוריות בין הצדדים וכאשר הוא ומודיע לתובע כי סירובו לשנות את תנאי ההסכם, לפי רצון הנתבע, יביא לכך שהתובע יאלץ להגיש תביעות בבית המשפט וכי הוא לא יראה את כספו ששילם לידי הנתבע. 24. ששית: ניכר כי החלץ שהופעל על התובע, היה כזה השקול לכפיה כלכלית, והמצדיק בטול החוזים המאוחרים בדיעבד. התובע העביר לנתבע במעמד החתימה על החוזה את הטרקטורון הישן שלו והוסיף עוד מקדמה בסך 3,000 ₪, כך שלמעשה משלב זה, נתון היה הוא לחסדיו של הנתבע. בנסיבות העניין נראה כי אף החלופה של פנייה לערכאות לא הייתה חלופה ממשית (על נסיבות בהן אפשרות הפניה לערכאות הוכרה ככזו שאינה מעשית ראו: רע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל פ"ד נג (1), 721) שכן הסתבר לתובע כי הנתבע אינו יכול להעמיד ערבות בנקאית, ואף השיק שקיבלו הוריו כערובה למקרה שתחולט הערבות הבנקאית שהועמדה לרשויות המכס הייתה באמצעות שיק שנמשך ע"י אשת הנתבע בשם נעוריה. חששות אלו הסתברו כנכונים, שכן לאחר הגשת התביעה - חולטה הערבות, והשיק שמסר הנתבע להורי התובע לא כובד על ידי הבנק הנמשך. 25. המסקנה מכל האמור לעיל היא, שההסכם היחיד שנחתם מרצון חופשי בין הצדדים הוא ההסכם הראשון. מכאן ואילך התנהג הנתבע בחוסר תום לב קיצוני, ניצל את מצוקתו של התובע, שינה מהוראות ההסכם, שיפר את תנאי ההסכם והרע את תנאיו מבחינת התובע, כאשר בפני התובע לא היתה ברירה אלא להגיש תביעה לערכאות מקום שהנתבע חוזר ומדגיש כי הגשת תביעה תגרום לכך שהתובע "לא יראה את הכסף או הטרקטורון". במקרה דנן, רשאי היה התובע להאמין כי הגשת תביעה עלולה להביא לאיבוד כספו, מאחר והנתבע לא יכל להמציא ערבות בנקאית על סך כ- 8,000 ₪ והוא הבטיח את סכום הערבות הבנקאית בשיק משוך מחשבון אשתו. במקרה דנן, כל ההסכמים שבאו לאחר ההסכם הראשון, ככל שהם נוגעים לסכומים מושא המחלוקת או ככל שהם נוגעים להרעת תנאים מסחריים, בטלים ומבוטלים. מודע אני לעובדה, כי עפ"י ההסכם השני שוחרר הטרקטורון מהמכס, אולם, אין בכך כדי להכשיר יתר התנאים שהרעו את מצבו של התובע ואין בכך כדי למנוע מן התובע לדרוש כספים שלא היה אמור לשלם אילו לא היה חותם על ההסכמים המאוחרים. הסכומים הנתבעים: 26. לאחר שקבענו את שקבענו, נכריע בסכומים הנתבעים בכתב התביעה. 27. הלכה פסיקה שעל הטוען כי נגרם לו נזק כתוצאה מהפרת הסכם, להוכיח את עצם קרות הנזק ואת גובהו (ראו: ע"א 355/80 אנסינוב נ' מלון טירת בת שבע פד"י ל"ה(2) 800). נדון בראשי הנזק הנטענים בכתב התביעה. 28. סך 4,168 ₪ בגין החלק הגנוב וסך 2,018 ₪ בגין יבואו: א. התובע טוען כי למחרת היום שבו קיבל את הטרקטורון הזמין הוא איש מקצוע להתקנתו, או אז גילה הוא כי מעלליו של הנתבע לא תמו, כאשר התגלה כי הבולמים הקדמיים לא קיימים. התובע יצר קשר עם הנתבע והודיע לו על כך ובתגובה, הציע הנתבע למכור לתובע את החלק החסר בתמורה לתשלום סך בש"ח השווה ל-800 $. לטענת התובע נאלץ הוא לייבא מחו"ל את החלק החסר, לשלם סך בש"ח השווה ל 1,200$ וכן הוצאות בגין מע"מ ומכס ע"ס 2,018 ₪ (ראו סעיפים 37 ו- 44(א) לכתב התביעה). להוכחת טענתו זו, צירף התובע את הנספחים י"ב 1 ו- י"ב2 לתצהירו. ב. אני מקבל תביעתו של התובע בגין טענה זו. עדות התובע, לפיה הוא העביר את הטרקטורון לבית חברתו ושם שהה הטרקטורון במקום סגור עד למחרת היתה אמינה עליי (ראו עדות התובע בעמוד 13 שורות 28 ו- 29) הנתבע מודה כי התובע טען למחרת היום שבו קיבל את הטרקטרון כי חסרים בו הבולמים הקדמיים והתובע מודה כי הוא הציע למכור לו את החלק החסר בתמורה לתשלום ב- 800$. על כן המחיר שבו רכש התובע את החלק החסר הינו סביר. בנוסף, הנתבע שהוא יבואן של טרקטורונים, לא טען כי נספח יא1 שהינו, עפ"י הנטען, קבלה לתשלום אינה בגין בולמים קדמיים ואין הוא טוען כי הקבלה נספח יב"2 לגבי סך 2,018 ₪ אינה מעידה על יבוא החלק הנ"ל. מכאן- הוכח בפניי, כי הסכומים הנ"ל להם טען התובע שולמו ע"י התובע לאחר שחסרו בטרקטורון בולמים קדמיים, ועל הנתבע לשלם לתובע סך 6,186 ₪. . 29. סך 4,181 ₪ המורכב מסך 2,631 ₪ וסך 1,550 ₪ שעפ"י הנטען "נסחטו" מן התובע: אף כאן מצאתי לקבל את טענת התובע. כבר קבעתי כי לא היה כל שדרוג בטרקטורון ועל כן יש לחזור לסכום המוסכם בין הצדדים בהסכם המקורי. סך 2,631 ₪ הוא בגין שדרוג שלא היה, מה גם שלא מצאתי כי התובע הסכים לשדרוג זה; כך גם לגבי סך 1,550 ₪ שרדש הנתבע לקראת מסירת הטרקטורון לידי התובע משום שלטענתו טעה בקריאת מחירון לוי יצחק כאשר חתם על ההסכם המקורי (!). יצויין כי הכללת הסך 1,550 ₪ רק משום שהנתבע "טעה" בקריאת המחירון מלמדת על העדר כושר המיקוח בידי התובע ועל העדר ברירה לסרב לבקשות הנתבע לשנות מתנאי ההסכם המקורי בין הצדדים. 30. סך 760 ₪ בגין עמלה שנגבתה לצורך הוצאת ערבות בנקאית: סכומים אלה לא הוכחו, אף שניתן היה להוכיחם על נקלה. על כן אני דוחה את תביעת התובע בגין סכומים אלה. 31. הוצאות עו"ד בסך 400 ₪: מצאתי לקבל טענתו של התובע לתשלום סך 150 ₪ בגין מכתב ששלח ב"כ התובע לנתבעים, ואולם לא מצאתי לפסוק לתובע סכום בגין מכתב ערר למשטרה (בסך 250 ₪) . הערר שהגיש עו"ד ג'בארין בשם התובע לא התקבל ולא מצאתי נימוק להשבת סך 250 ₪ . 32. סך 3,500 ₪ הוצאות הכשרת הטרקטורון לרישוי: אף הוצאה זו לא הוכחה במסמך כלשהו ועל כן אני דוחה את התביעה בגינה. 33. נסיעות (1,500 ₪ ), הוצאות בגין שיחות טלפון ואובדן ימי עבודה של התובע והוריו: באשר לנסיעות, הגם שלא הוכחו הוצאות הנסיעה, הרי אין חולקין כי עסקה פשוטה שלא היתה אמורה לגרום לתובע ולהוריו לנסוע יותר מנסיעה אחת לנמל אשדוד לצורך קבלת הטרקטורון- הסתבכה וגרמה לתובע לנסוע מספר פעמים. למצער, נגרמו לתובע שלוש נסיעות מיותרות (הנסיעות שבמהלכן נחתמו שלושה הסכמים מאוחרים). מצאתי, בנסיבות המקרה שלפניי, ובהעדר פירוט מספיק בדבר מועדי הנסיעות ולגבי מטרתן לפסוק על דרך האומדנא הוצאות נסיעה והוצאות טלפון בסך 500 ₪. באשר לאובדן ימי עבודה, לא הוכח בפניי כי נגרם הפסד כלכלי בגין אובדן ימי העבודה, שכן לא הוצגו בפניי תלושי השכר של התובע או של הוריו ולא הוכח בפניי כי נגרם למי מהם נזק כלכלי. 34. עוגמת נפש: הגם שפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש בשל הפרת תנאים חוזיים שמורה למקרים מיוחדים (ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר פד"י נ"ז (1) 817) נתונה לבית המשפט הסמכות לראות במקרה זה כמצדיק פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני. בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א- 1970 . הלכה זו סוכמה בע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (11.11.2010): "נזק לא ממוני עשוי להתלוות להפסד כלכלי שנגרם עקב הפרת חוזה. אולם פיצוי לא ממוני בדיני חוזים אינו ניתן דרך שגרה. הוא מצטמצם למצבים שבהם לנזק הכלכלי נתלוותה הפרה בוטה של יחסי אמון, או של יחסי תלות ששררו בין הנפגע לבין המפר, או במצבים של זדון, התנהגות מעליבה או פוגענית במיוחד (שלו ואדר, בעמ' 302). הפיצוי הלא-ממוני כפוף לשיקול דעת שיפוטי, ואין צורך בהבאת ראיות לגביו. הגישה השיפוטית להענקת פיצויים על נזק לא ממוני ננקטת על דרך הצמצום וההגבלה" 35. לטעמי, מקרה זה מצדיק פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני. נסיבות המקרה דנן מצדיקות פיצוי התובע בגין "דרך היסורים" שעבר. התובע, חייל צעיר, ביקש לרכוש טרקטורון, חתם על הסכם, מסר לידי הנתבע טרקטורון שהיה ברשותו שמחירו הוערך ע"י הצדדים בסך 36,500 ₪, שילם סך 3,000 ₪ במזומן והוא המתין לטרקטורון המיוחל. מאז, חולפים חודשים ובשלב מסויים מודיע הנתבע כי אינו יכול לשחרר את הטרקטורון וכי על התובע לעשות זאת בעצמו והוא- התובע, נאלץ לחתום על בקשה לשחרר את הטרקטורון מהמכס, אלא שהמכס מתנה זאת בהמצאת ערבות בנקאית וגם כאן, מתוך חשש לכספו המוחזק בידי הנתבע, נאלץ התובע, באמצעות הוריו, להמציא ערבות בנקאית. אלא שבכך לא תמו מעלליו של הנתבע, שהחל מתנהג בחוסר תום לב מובהק. הנתבע, שינה כל פעם את תנאי ההסכם כאשר הוא מודיע כי אי הסכמת התובע משמעותה שלא יקבל את כספו, כך לדוגמא, הוא ביקש סכום בגין שידרוג (שקבעתי שלא היה), הוא שינה את תנאי ההסכם "והעמיס" על התובע הוצאות שעל הנתבע היה לשאת בהן, הוא התנה מסירת הטרקטורון בחתימה על הסכם המסלק טענות התובע כלפיו ואף הוסיף על התמורה המוסכמת סכום נוסף של 1,500 ש"ח, כל זאת כאשר לא ניתן היה לבדוק את הטרקטורון. אם לא די בכך, מסר הנתבע לתובע טרקטורון עם חלקים חסרים והוא אף הציע למכור לו חלקים אלה תמורת סך בש"ח השווה ל- 800$. 36. הפרת הנתבעים את ההסכם אינה הפרה רגילה אלא הפרה שנעשתה אגב ניצול המצב אליו נקלע התובע, בחוסר תום לב מובהק. נראה כי מקרה זה מצדיק פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני, ולפיכך, לאחר ששקלתי את נסיבות העניין, אני פוסק לטובת התובע פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 3,000 ₪. 37. המסקנה: אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים שלהלן (יצויין- כי בכתב התביעה טען התובע לסכומים שלהלן מבלי שעתר להוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה): -בגין החלק שלא סופק והוצאות יבואו סך 6,186 ₪. -בגין סכומים ששולמו ביתר בניגוד לאמור בהסכם הראשון סך 4,181 ₪. -בגין הוצאות משפטיות ששולמו לעו"ד ג'בארין סך 150 ₪. -בגין הוצאות נסיעה סך 500 ₪. -בגין עוגמת נפש סך 3,000 ₪. בהס"כ 14,017 ₪. 38. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך 14,017 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום מתן פסק דיני זה . בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (שניהם ביחד) סך 4,000 ₪ (כולל מע"מ). הסכומים ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רכברכב חדשמכס