התובעת טענה כי לשם חישוב זכאותה לפיצויי פיטורים יש לקחת בחשבון את כל תקופות העסקתה, שכן בכולן עבדה במקום עבודה אחד, מפעל מעוף. לאור זאת, הנתבעת חייבת לשלם לה גם עבור התקופות שמעבר לתקופה החמישית. הנתבעת לא חלקה על כך שהתובעת זכאית לקבל תשלום בגין פיצויי פיטורים. עם זאת, לעמדתה, התובעת זכאית לתשלום רק בגין התקופה בה הועסקה על ידה ברצף מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עבודה לא רציפה - פיצויי פיטורים: 1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים, דמי חגים, דמי הבראה ופיצוי בגין אובדן זכויות פנסיוניות. התשתית העובדתית 2. התובעת ילידת 25.8.1946, עלתה לישראל בשנת 1992. החל מחודש אוגוסט 1994 החלה התובעת לעבוד בתפקיד של אורזת במשחטה. התובעת עסקה בתפקיד זה עד לפרישתה, ביום 31.12.2007. 3. הנתבעת, אשר קיימת משנת 1981, היא חברה לתפעול משחטות, המתמחה בתפעול והפעלת קווי ייצור של משחטות הודים ועופות. הנתבעת מפעילה 4 משחטות, אחת מהן היא במפעל "מעוף" באזור התעשייה באר טוביה (להלן: "מעוף"). בשנות ה-90 הפעילה הנתבעת גם את משחטת "עוף ירושלים" בבית שמש, אשר נסגרה בסביבות שנת 1996. 4. משך רוב תקופת העסקתה עבדה התובעת אצל הנתבעת במפעל מעוף, המשמש כאמור כמשחטה. במהלך עבודתה במעוף הועסקה התובעת לסירוגין על ידי הנתבעת ועל ידי חברת "אורטל בע"מ" (להלן: "אורטל"). משך מספר חודשים הועסקה על ידי הנתבעת במשחטת "עוף ירושלים" בבית שמש. 5. תקופות העסקתה של התובעת הינן כדלקמן: א. 1.8.1994 עד 12.6.1995 ("התקופה הראשונה"): העסקה על ידי הנתבעת (10.5 חודשים). על תלושי השכר שקיבלה התובעת מן הנתבעת בתקופה זו כתוב תחת שם המפעל: "ירושלים" (ראו ת/1). ב. 12.6.1995 עד 12.5.1996 ("התקופה השניה"): העסקה באמצעות אורטל (11 חודשים). בתקופה זו עבדה התובעת במפעל מעוף (ת/3). ג. 1.5.1996 עד 30.8.1996 ("התקופה השלישית"): העסקה על ידי הנתבעת (4 חודשים). על תלושי השכר שקיבלה הנתבעת מן הנתבעת בתקופה זו כתוב תחת שם המפעל: "מעוף" (ת/4). ד. 1.9.1996 עד 30.6.1997 ("התקופה הרביעית"): העסקה באמצעות אורטל (10 חודשים). בתקופה זו עבדה התובעת במפעל מעוף (ת/6). ה. 1.7.1997 עד 31.12.2007 ("התקופה החמישית"): העסקה על ידי הנתבעת (126 חודשים). על תלושי השכר שקיבלה הנתבעת מן הנתבעת בתקופה זו כתוב תחת שם המפעל: "מעוף" (ת/7). טענות הצדדים 6. התובעת טענה כי על הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים בגין כל תקופות העסקתה, לרבות התקופות בהן הועסקה על ידי אורטל, זאת מאחר שעבדה באותו מקום עבודה ברציפות משך כל תקופת עבודתה. התובעת טענה עוד כי יש לחייב את הנתבעת לפצותה בגין אובדן זכויותיה פנסיוניות. לטענתה, היה על הנתבעת לצרפה לביטוח פנסיוני מכוח צו ההרחבה בדבר הנהגת פנסיה זיקנה משלימה (יסוד) (להלן: "צו ההרחבה"), אשר החיל את הוראות ההסכם הקיבוצי מיום 22.6.1964 בדבר פנסיית יסוד משלימה על כל העובדים והמעבידים בתעשייה, במלאכה ובתחנות הדלק, מיום 1.8.66 (להלן: "ההסכם הקיבוצי"). משלא עשתה כן, עליה לפצות את התובעת בגין הנזק שנגרם לה כאמור. התובעת טענה עוד כי היא זכאית לתשלום דמי חגים ולתשלום דמי הבראה. 7. הנתבעת טענה כי התביעה כולה התיישנה. לגופו של עניין טענה, כי התובעת לא הוכיחה שעבדה ברצף, למעט התקופה החמישית בה הועסקה על ידה משך עשר שנים. לפיכך, היא זכאית לפיצויי פיטורים רק בגין תקופה זו. הנתבעת טענה כי צו ההרחבה אינו חל עליה ולכן בתקופה הרלבנטית לא היה עליה להפריש הפרשות לפנסיה בגין התובעת. ביחס לתביעה לדמי חגים הנתבעת טענה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, להוכיח באופן מפורט מהם ימי החג שלא שולמו לה. לעניין התביעה לדמי הבראה טענה כי התובעת תבעה 16 ימי הבראה בגין השנים 2006 ו-2007. בפועל, שולמו לה 19 ימי הבראה בשנים אלה. לפיכך, לא רק שהתובעת לא זכאית לתשלום נוסף בגין רכיב זה, אלא שהיא קיבלה תשלום עודף. הכרעה פיצויי פיטורים 8. התובעת טענה כי לשם חישוב זכאותה לפיצויי פיטורים יש לקחת בחשבון את כל תקופות העסקתה, שכן בכולן עבדה במקום עבודה אחד, מפעל מעוף. לאור זאת, הנתבעת חייבת לשלם לה גם עבור התקופות שמעבר לתקופה החמישית. הנתבעת לא חלקה על כך שהתובעת זכאית לקבל תשלום בגין פיצויי פיטורים. עם זאת, לעמדתה, התובעת זכאית לתשלום רק בגין התקופה בה הועסקה על ידה ברצף, שהיא התקופה החמישית בלבד. לא היתה גם מחלוקת, כי התובעת קיבלה מן הנתבעת תשלום בסך 32,000 ש"ח בגין פיצויי פיטורים. הנתבעת טענה כי סכום זה הוא הסכום לו זכאית התובעת ולפיכך לא נותר חוב כלשהו בגין פיצויי פיטורים. 9. סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") קובע כי "מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים.". על מנת שהתובעת תהא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים מן הנתבעת בגין כל תקופות עבודתה, עליה להוכיח כי עבדה אצל מעסיק אחד או באותו מקום עבודה אחד ברצף, כך שהעובדה שבמהלך תקופה זו הועסקה על ידי מעסיק אחר מן הנתבעת, אינה קוטעת את הרצף לעניין הזכות לקבלת פיצויי פיטורים. נבחן לכן את מקומות העבודה בהם עבדה התובעת לאורך כל תקופות העבודה. 10. התובעת טענה בכתב התביעה כי היא הועסקה במפעל מעוף מתחילת עבודתה, כלומר מיום 1.8.94. עם זאת, בעדותה בבית המשפט העידה התובעת כי בתקופת העסקתה הראשונה היא עבדה במשחטה בבית שמש (עוף ירושלים), לפני שעברה לעבוד במפעל מעוף בבאר טוביה. התובעת לא זכרה כמה זמן בדיוק עבדה בבית שמש. בעדותה ציינה התובעת כי מדובר בשלושה חודשים, אך הוסיפה כי התקופה המדויקת עולה מתלושי השכר (פרוטוקול מיום 13.12.12, עמ' 13 ש' 22-28; עמ' 14, ש' 1-13). מתלושי השכר שהגישה התובעת בגין התקופה הראשונה (ת/1) עלה כי עבדה בבית שמש כל אותה תקופה (ראו ת/1, תלושי השכר בגין התקופה הראשונה, בהם מופיע תחת שם המפעל "ירושלים"; להשוואה - בתלושים מטעם הנתבעת מתקופות מאוחרות יותר מצוין תחת שם המפעל "מעוף"). לפיכך, לא ניתן לקבל את טענת התובעת לפיה עבדה במפעל מעוף ברציפות, שכן הוכח כי במהלך התקופה הראשונה עבדה גם בבית שמש. לאור האמור, אנו קובעים כי התובעת הועסקה בתקופה הראשונה על ידי הנתבעת, במשחטה בבית שמש. אף התובעת למעשה לא חלקה על כך, ובהתאם לא כללה תקופה זו בחישוב התקופות בגינן היא תובעת פיצויי פיטורים. 11. התובעת טענה, כי בשאר תקופות העסקתה (השניה עד החמישית) היא עבדה ברצף במפעל מעוף בבאר טוביה, ולפיכך היא זכאית לקבל פיצויי פיטורים מן הנתבעת בגין אותן תקופות. נבחן כעת היכן התובעת עבדה בתקופות אלו. ביחס לתקופה השניה והרביעית - מדובר בתקופות בהן הועסקה התובעת על ידי אורטל. התובעת הגישה מכתבים מאורטל, בהם מצוין במפורש כי היא הועסקה בתקופות אלה במפעל מעוף (ראו ת/3 ו-ת/6). הנתבעת לא חלקה על טענות אלה, וממילא לא הביאה כל ראיה כדי לסתור את עדותה של התובעת או את המסמכים מטעמה. לאור האמור, אנו קובעים כי התובעת הוכיחה כי בתקופה השניה והרביעית היא הועסקה על ידי אורטל, במפעל מעוף בבאר טוביה. 12. ביחס לתקופה השלישית והחמישית - התובעת הגישה תלושי שכר של הנתבעת לשתי התקופות (ת/4 ו-ת/7). הנתבעת לא חלקה על כך שבתקופה החמישית התובעת הועסקה על ידה במעוף. מתלושי השכר של הנתבעת ביחס לתקופה השלישית (ת/4) עולה כי התובעת הועסקה במעוף (ראו ת/4, תלושי שכר לתקופה השלישית, בהם מצוין תחת שם המפעל "מעוף", ממש כפי שמופיע בתלושים מן התקופה החמישית (ת/7), בהם לא היתה מחלוקת כאמור כי התובעת עבדה במפעל מעוף). נוכח כל האמור, אנו קובעים כי התובעת הועסקה על ידי הנתבעת בתקופה השלישית והחמישית, ומקום עבודתה היה במפעל מעוף בבאר טוביה. 13. משקבענו כי התובעת עבדה ברציפות באותו מקום עבודה - מפעל מעוף - החל מהתקופה השניה ועד לסיום התקופה החמישית, הרי שהיא זכאית לפיצוי פיטורים עבור תקופות אלה. נציין עוד, כי הנתבעת לא טענה לפנינו, וממילא לא הביאה כל ראיה, כי התובעת קיבלה פיצויי פיטורים מאורטל בגין התקופה השניה או הרביעית, או כי הנתבעת שילמה לתובעת פיצויי פיטורים בגין התקופה השלישית. לפיכך, התובעת זכאית לקבל פיצויי פיטורים מן הנתבעת בגין התקופה שמיום 12.6.1995 ועד ליום 31.7.2007. 14. עתה יש לקבוע מהו השכר הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. אין מחלוקת כי התובעת קיבלה שכר על בסיס שעתי. לפיכך, שכרה לצורך חישוב פיצויי פיטורים ייקבע לפי שכרה הממוצע ב-12 החודשים שקדמו לסיום עבודתה (ראו למשל ע"ע (ארצי) 459/07 דוד יפה - ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ, 8.12.09). התובעת טענה כי יש לראותה כמי שעבדה משרה מלאה, ללא קשר למספר השעות בהן הועסקה בפועל. לטענתה, מטופס שהוגש על ידי הנתבעת לביטוח הלאומי (ת/9) עולה כי הנתבעת עצמה ראתה אותה כמועסקת במשרה מלאה. לטענתה, בהתאם לפסיקה הקובעת כי הגדרת משרה מלאה נעשית בהתאם לנוהג במקום העבודה או בנסיבות העניין, יש לקבוע כי הועסקה במשרה מלאה. עוד טענה, כי הנתבעת העבירה חלק מן השעות הרגילות שלה להגדרת שעות נוספות ובכך הקטינה את היקף משרתה של התובעת. לתמיכה בטענותיה הפנתה הנתבעת לכרטיס עובד לשנת 2007 שצורף על ידי הנתבעת לכתב ההגנה שלה. הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת לא עבדה משרה מלאה, כפי שמשתקף אף מתלושי השכר שלה. לטענתה, ממוצע שעות עבודת התובעת בשנת 2007 עמד על 155 שעות. 15. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, כמו גם את המסמכים שהוגשו על ידן, לא מצאנו מקום לקבל את טענת התובעת לפיה עבדה במשרה מלאה. כאמור, אין מחלוקת שהתובעת קיבלה שכר שעתי. בתלושי השכר שצירפה התובעת מפורטות השעות הרגילות אותן עבדה מידי חודש בחודשו. שעות אלה לא היו אחידות, והשתנו מידי חודש. כך גם ביחס לרכיב השעות הנוספות. התובעת לא הוכיחה הטענה כי הנתבעת הקטינה היקף משרתה על ידי העברת שעות רגילות לשעות נוספות. נוכח כל האמור, אנו קובעים כי יש לחשב את שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים כממוצע השעות החודשיות אותן עבדה ב-12 החודשים האחרונים לעבודתה. 16. התובעת טענה עוד, כי בחישוב השכר הקובע יש לקחת בחשבון ימי חופשה בשכר וכן ימי חג שלא נפלו בשבת. הנתבעת טענה כי יש לקחת בחשבון רק את ממוצע השעות הרגילות של התובעת. בעניין זה נפסק כבר כי "בעת חישוב שכרם הקובע, דהיינו השכר הממוצע ב - 12 החודשים האחרונים לעבודתם, יש להביא בחשבון גם תשלומים ששולמו להם בעד חופשה, מילואים וחגים, שהם תשלומים המהווים תחליף לשכר עבודה" (ע"ע (ארצי) 212/06 ימית - א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים, 12.11.08). לאור זאת, אכן יש, כטענת התובעת, לקחת בחשבון לצורך חישוב השכר הקובע שלה לפיצויי פיטורים גם את ימי החופשה בשכר וימי חג שלא חלו בשבת, אשר לא שולמו לה ונתבעים בתביעה זו. עם זאת, התוספת בגין ימי חג תחושב בהתאם להיקף המשרה של התובעת, אשר כאמור לא עבדה במשרה מלאה. 17. מתלושי השכר של התובעת לשנת 2007 עולה כי התובעת עבדה סך הכל 1,868.67 שעות רגילות. בתלושי השכר של התובעת לשנת 2007 צוין כי התובעת ניצלה בסך הכל 14 ימי חופשה במהלך שנת 2007. בגין כל יום חופשה יש להוסיף לפיכך 8 שעות ובסך הכל יש להוסיף לסה"כ השעות השנתיות של התובעת 112 שעות. 1981 = 1869+112 165 = 12 / 1981 לאור האמור, היקף המשרה של התובעת הוא: 0.88 = 186 / 165 התובעת הגישה רשימה של ימי חג לשנת 2007, אשר לא חלו בשבת. מן הרשימה עולה כי יש להוסיף 8 ימים בגין ימי חג ובסך הכל 64 שעות. עם זאת, מאחר שהתובעת לא עבדה במשרה מלאה, יש להוסיף רק את החלק היחסי: 56.32 = 0.88 × 64. 2,037 = 1981+56 170 = 12 / 2037 סה"כ ממוצע השעות השנתי של התובעת כולל חופשה וחגים הוא: 170. בשים לב לכך שערך שעת עבודה של התובעת היה 19.95 ש"ח, הרי שהשכר הקובע של התובעת הוא 3,391.5 ש"ח. 3,391.5 = 170 × 19.95 התובעת עבדה במפעל מעוף משך 150.5 חודשים. לפיכך היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך 42,535 ש"ח. 42,535 = 12 / (150.5 × 3,391.5) אין מחלוקת כי התובעת קיבלה מן הנתבעת סך של 32,000 ש"ח בגין פיצויי פיטורים. לפיכך, הסכום שנותר לתשלום הוא 10,535 ש"ח. לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,535 ש"ח בגין פיצויי פיטורים. נזק עקב אובדן זכויות פנסיה 18. התובעת טענה כי צו ההרחבה בדבר הנהגת פנסיה זיקנה משלימה (יסוד) חל על הנתבעת מיום תחילת עבודתה ומכוחו קמה לה זכאות לכך שהנתבעת תפריש בגינה לפנסיה. צו ההרחבה הוחל, בין היתר, על כל העובדים והמעבידים בתעשייה, החל משנת 1966. לטענת התובעת, הנתבעת, כמי שמתפעלת משחטות, שייכת ל"תעשייה". זאת לאור הפסיקה בעניין עוף טנא (דב"ע (ארצי) נו/3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ - מואסי מוחמד עבד אלעזיז, 4.12.96, להלן: "עניין עוף טנא"); נוכח האמור בסיווג האחיד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המסווג משחטות ובתי מטבחיים ועיבוד ראשוני של בשר ל"תעשיות מוצרי מזון"; והעובדה כי גם הביטוח הלאומי בתקנותיו מסווג משחטת עופות תחת חרושת, תעשיה ומלאכה. הנתבעת טענה כי צו ההרחבה אינו חל עליה, שכן היא מפעילה משחטות שאינן מייצרות מוצר כלשהו, אלא כלשונה "מטפלות, מורטות מנקות ואורזות את העוף". בנוסף, היא רק מתפעלת את המשחטות, בעוד שהבעלות במשחטה, בקרקע או בציוד אינה שלה. הנתבעת הוסיפה כי החל משנת 2008 היא מפרישה פנסיה לכל עובדיה כחוק, אך בשנה זו התובעת כבר לא היתה עובדת שלה. 19. על מנת לבחון האם צו ההרחבה בענף התעשייה חל על הנתבעת, נפנה לעדותו של מר חנני. מר חנני בעדותו לפנינו הסביר במה בדיוק עוסקת הנתבעת: "אנו חברה שקיימת מ- 1981. ותק של 35 שנה. אנו לא חברת כח אדם. אנו חברת תפעול משחטות. היחידה בארץ שמוכרת עבודה ולא עובדים. מקבלת את שכרה לפי תפוקות, לפי קילוגרמים ולא לפי מס' העובדים. ההתמחות שלנו תפעול והפעלת קווי ייצור של משחטות הודים ועופות ועכשיו יש לנו רישיון ממשרד העבודה שאנו לא חברת כוח אדם... העובדים שלנו עובדים בשחיטה, עיבוד, פירוק ואריזה של כל המגשיות."(פרוטוקול מיום 13.12.12, עמ' 15 ש' 22-26; עמ' 18 ש' 5-6). מן העדות עולה בבירור כי הנתבעת עוסקת בתפעול המשחטה. במילים אחרות, עובדי הנתבעת מבצעים את כל העבודות המהותיות המבוצעות במשחטה: שחיטה, עיבוד, פירוק ואריזה. מהות העבודה במשחטה היא זו אשר עמדה בבסיס פסיקתו של בית הדין הארצי בעניין עוף טנא, אשר קבע כי אין כל הכרח ב"פעילות יצורית" כדי להיכלל בגדר מפעל תעשייתי, ופעולת עיבוד העופות מספיקה בהחלט. אין גם כל צורך שהנתבעת תהיה בעלים של המשחטה, של הציוד או של הקרקע. העבודה אותה מבצעים עובדיה של הנתבעת היא הקובעת לצורך העניין. מעמדה של הנתבעת הוא כשל חברה המספקת שירותים. כשם שעל חברה המספקת שירותי ניקיון חל צו ההרחבה בענף הניקיון ועל חברה המספקת שירותי שמירה חל צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה, כך יש לגזור את עיסוקה של הנתבעת על פי מהות השירות אותו היא מספקת. לאור כל האמור, דעתנו היא כי צו ההרחבה בענף התעשייה חל על הנתבעת. לפיכך, היה עליה להפריש לטובת התובעת הפרשות לפנסיה כבר בתחילת עבודתה בתקופה הראשונה, היינו החל מיום 1.12.1995. 20. בעניין זה יש להוסיף, כי אכן יש צדק בטענת התובעת, כי לו היתה הנתבעת מפרישה בגינה הפרשות בתחילת עבודתה, היה הדבר נעשה במסגרת קרן הפנסיה הוותיקה של מבטחים. זאת, כיוון שבמועד תחילת עבודתה, 1.8.94, ניתן היה עדין לצרף את התובעת לקרן פנסיה ותיקה. לאור הרפורמה שעשתה הממשלה בקרנות הפנסיה, מ-29.3.95 לא ניתן היה עוד לקבל עמיתים חדשים לקרנות הוותיקות. עוד יאמר, כי העובדה שהתובעת הועסקה על ידי אורטל בתקופה השניה והרביעית לא היתה פוגעת בזכויותיה הפנסיוניות, שכן בשתי התקופות אין מדובר על פרק זמן העולה על 24 חודשים. סעיף 2 לתקנון האחיד של מבטחים (נספח ד' לכתב התביעה) קובע: "חידוש ביטוח או המשכתו א. מבוטח יהא רשאי לעבור ממעמד של מבוטח לא פעיל למעמד של מבוטח פעיל או להמשיך במעמד ל מבוטח פעיל, בהתאם לנסיבות העניין (להלן: חידוש הביטוח), לאחר המועד הקובע, ובלבד שהתקיימו לגביו כל התנאים האלה: (1) התקופה שחלפה בין חודש הביטוח האחרון בקרן או בקרן ותיקה אחרת שבהסדר לבין החודש בו ביקש המבוטח לחדש את הביטוח בקרן אינה עולה על 24 חודשים; (2) חידוש הביטוח נעשה מכוח הסכם או הסדר בדבר צירוף עובדי המעביד לקרן שנעשה לפני המועד הקובע." לפיכך, אם הנתבעת היתה מפרישה עבורה כבר בתקופה הראשונה, ניתן היה להמשיך את ההפרשות לקרן הפנסיה הוותיקה, כאשר התובעת שבה להיות עובדת של הנתבעת בתקופה השלישית ולאחר מכן בתקופה החמישית. 21. יובהר כי הנתבעת חייבת בפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה עבור כל התקופות בהן התובעת הועסקה ובכלל זה גם על ידי אורטל. סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 קובע: "עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם, אלא שהמעביד החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה - מיום הפרסום. המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חדשים כאמור." יישום סעיף זה על המקרה שלפנינו מביא למסקנה כי ניתן לראות בנתבעת מפעל לכל דבר ועניין, אשר מספק עובדים למשחטות. מסקנה זו מתחזקת אם שמים לב לכך שהעובדת-התובעת הועברה מיד ליד בין הנתבעת לאורטל שוב ושוב. מבחינה זו אנו מוצאים כי הרציונל העומד מאחורי סעיף 30 נכון גם למקרה שלפנינו. על הנתבעת היה לבדוק בכל פעם שקיבלה מחדש את התובעת כעובדת, האם זכויותיה שולמו על ידי אורטל. משלא עשתה כן, מוצדק לחייב את הנתבעת בתשלום זכויות הפנסיה גם ביחס לתקופות בהן אורטל העסיקה את התובעת. 22. אשר לאופן הפיצוי, הלכה פסוקה היא כי מעביד המפר את חוזה העבודה שבו נכללת התנייה מכח צו ההרחבה בדבר הפרשה לקרן פנסיה, ובפועל לא מעביר את הניכויים לקרן הפנסיה, מעמיד בפני העובד שלוש אפשרויות פעולה: א. הגשת תביעה לביצוע בעין על ידי העברת התשלומים לקרן הפנסיה. על המעביד לבדוק האם ניתן ללכת בדרך המלך ולשלם את החוב לקרן ובכך להעמיד את העובד באותו מצב שבו היה אם הופרשו הניכויים לקרן. (דב"ע תש"ן / 3-66 נאצר - רחמים פד"ע כ"ב 13) אם מתברר כי דרך זו אינה ישימה, יוכל העובד לפעול באחת משתי הדרכים הבאות, שמהוות פיצוי על הנזק שנגרם לעובד. ב. תביעת הסכומים שהיה על המעביד להפריש בעד חלקו לקרן הפנסיה, בהתייחס לכל חודש וחודש ובכפוף לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ביחס לכך. (דב"ע ל"ט / 3-46 דוד פלדון - אריכי דן בע"מ פד"ע י"א 107 ; דב"ע ל"ז 3-109/0 שבתאי פינר - דפוס אורטנר פד"ע ט 160). ג. פיצוי בדרך של תשלום עיתי או מהוון של הגמלאות שיכול היה לקבל העובד. (דיון נ"ג 8-6 אהוד טלמור - מדינת ישראל - משרד הביטחון פד"ע כ"ו 535). מדובר בפיצוי אשר דורש הוכחה שתובא בדרך כלל באמצעות חוות דעת אקטואר או יועץ פנסיוני. אין חובה לקבוע כי מדובר יהיה בתשלום חודשי אלא ניתן לשלם את הגמלה או חלקה כשהיא מהוונת בהתאם לגיל הזכאי ותוחלת החיים שלו. (ע"ע (ארצי) 701016/98 יהושע פאול - תנובה ואח' מיום 15.10.01). (ראו ע"ע (ארצי) 11910-05-11 אהרון בניאס - עיזבון המנוח אלכסנדר זובאטוב ז"ל, 25.6.12). 23. נוכח העובדה שלא ניתן להצטרף לקרן פנסיה וותיקה, ובשים לב לכך שהתובעת הגיעה כבר לגיל פרישה, ברור כי ביצוע בעין אינו אפשרי במקרה תביעה שלפנינו. האפשרות שנותרה היא אפוא לתבוע את הפיצוי בגין הנזק שבהפסד הפנסיה, כפי שעשתה התובעת. 24. הנתבעת טענה כי תביעתה של התובעת ברכיב זה התיישנה. אין בידינו לקבל טענה זו. תביעה לתשלום הפרשי פנסיה קמה ביום בו נוצרו התנאים המזכים לפנסיה. דהינו ביום בו התובעת סיימה לעבוד והגיעה לגיל 61. התובעת הגישה תביעתה ב-2012. מאחר וסיימה לעבוד ב-31.7.2007, זכאית היא לתבוע בגין השנים שמ-2008 ועד מועד הגשת התביעה את הפיצוי בגין גמלת הפנסיה שיכלה לקבל, כמו גם את הפיצוי העתידי. התובעת חישבה את המגיע לה, והנתבעת לא סתרה זאת (נספח ה-1 לכתב התביעה). 25. בנסיבות אלה חישובי התובעת (נספח ה-1 לכתב התביעה) מתקבלים, וזאת מאחר ולא נסתרו על ידי הנתבעת. למען הסר ספק, נחזור על החישובים. שיעור קצבת זקנה לפי 163 חודשי וותק: פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים