בית המשפט פסק כי הוברר שכל 18 השיקים ובהם השיקים שהם נשוא פסק הדין, ניתנו למטרה אחת בלבד והיא בתמורה לתנור הצביעה. משבוטלה עסקת רכישת התנור, גם אם זו הופרה הרי שבהתאם להוראת סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות) תשל"א - 1970 [(להלן: "חוק החוזים (תרופות)], חלה על הצדדים חובת השבה: "9(א) משבוטל חוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על-פי החוזה או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך". מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סעיף 9 לחוק החוזים תרופות: 1. התובעת, אוטודוקס בע"מ (להלן: "התובעת") אוחזת ב7- שיקים משוכים לפקודתה על ידי הנתבעלפי הפירוט דלקמן: א. שיק על סך 3,510 ש"ח לפרעון ביום 10/3/95 (ת1/). ב. שיק על סך 4,575 ש"ח לפרעון ביום 10/4/95 (ת3/). ג. שיק על סך 3,500 ש"ח לפרעון ביום 10/9/95 (ת2/). ד. שיק על סך 3,545 ש"ח לפרעון ביום 10/5/95 (ת4/). ה. שיק על סך 3,500 ש"ח לפרעון ביום 10/6/95 (ת5/). ו. שיק על סך 3,500 ש"ח לפרעון ביום 10/7/95 (ת7/). ז. שיק על סך 3,500 ש"ח לפרעון ביום 10/8/95 (ת6/). השיקים נמשכו מחשבון "סמוכיאן יעקב - מוסך נחמיאס", בהיות העסק של המוסך רשום על שמו של יעקב סמוכיאן ולכן גם השיקים חתומים על ידו, אף שמי שמנהל את המוסך בפועל הינו אביו, בני סמוכיאן (להלן: "בני"), אשר אין מחלוקת שהוא בלבד היה בקשר עסקי עם התובעת וכי השיקים ניתנו במסגרת היחסים שבינו לבין התובעת. אשר על כן, מתמקד הדיון בתובעת מצד אחד, ובבני מצד שני, ועדותו של הנתבע, שלא היתה אלא עדות מפי השמועה, נמצאה מיותרת. 2. לטענת בני, מדובר ב7- שיקים מתוך סדרה של 18 שיקים שניתנו במסגרת עסקה עימה התקשר עם התובעת לרכישת תנור צביעה ממנה. העסקה באה לידי ביטוי בהזמנה, נ1/ (להלן: "ההזמנה"), בה נקבע כי התמורה בגין התנור תהא 20,000 דולר. עסקה זו נקשרה ביום 29/9/94, שאז 20,000 דולר לפי שער של 3.03 ש"ח לדולר היו שווי ערך ל - 60,600 ש"ח. לכך נתווסף מע"מ בסך 10,302 ש"ח ובסה"כ עמדה התמורה, כולל מע"מ, על סך 70,902 ש"ח, כמפורט בהזמנה. עוד צויין בהזמנה, כי שולמו דמי קדימה בסך 2,000 דולר שהיו אז 6,060 ש"ח - שהם 10% מהתמורה ללא מע"מ - ואילו יתרת התמורה בסך 64,842 ש"ח (הכוללת בחובה מע"מ בגין העסקה כולה, לרבות בגין המקדמה) תשולם ב18- תשלומים חודשיים, שהיו אז בשיעור של 3,602 ש"ח כל אחד כולל מע"מ. לטענת בני, אף שהדבר לא בא לידי ביטוי בהזמנה, הוסכם למעשה שכל אחד מ18- התשלומים יהיה שווה ערך לסכום של 1,000 דולר + מע"מ על פי שער הדולר במועד כל תשלום וכנגד חשבונית. 3. עוד הוסכם, לבקשת בני, כטענתו, כי אף שהתקשר עם התובעת בעסקה לרכישת תנור צבע, ייערך הסכם כאילו מדובר בעסקת שכירות וכך גם יירשם בחשבוניות ובספחי השיקים, כאשר רק בחשבונית האחרונה יהיה כתוב "רכישת תנור משומש", וכל זאת מטעמי מיסוי. לדבריו, הסכם כזה אמנם נערך ונחתם על ידו, אלא שאין לו עותק ממנו, באשר סוכן התובעת הבטיח להמציא לו עותק מההסכם אך לא עשה כן. בין כך ובין כך, אין זה משנה, באשר העסקה כולה באה לידי ביטוי ב"הזמנה" וההסכם, כאמור, לא נועד אלא לצרכיו של בני. 4. בהמשך ומשהתברר כי התובעת טרם הזמינה את תנור הצבע, הגיעו התובעת ובני לידי הסכמה, לפיה בני ימסור בידי התובעת 18 שיקים מראש לפרעון במועדים נדחים בגין יתרת התמורה וכך אמנם עשה ב15/2/95-, שאז ניתנו 7 השיקים נשוא הדיון וכן 11 שיקים נוספים (ראו: ספחי השיקים נ-5/נ22/). השיק הראשון, ליום 10/03/95, ניתן על סך 3,510 ש"ח, מאחר שבני, לטענתו, עשה חישוב של 1,000 דולר + 170 דולר מע"מ, על פי שער "עגול" של הדולר, 3 ש"ח לדולר, ובסה"כ 3,510 ש"ח (ראו: ת1/ ו - נ5/). משהעירה המזכירה שנטלה את השיקים כי יש לעשות חישוב לפי שער של 3.03 ש"ח לדולר, כפי שצויין בהזמנה, ניתן השיק השני, לפרעון ביום 10/4/95, לפי שער זה, שאז החישוב הוא 3,545 ש"ח (1170 X 3.03), בצירוף המע"מ שטרם שולם בגין המקדמה בסך 1,030 ש"ח, כעולה מהחשבונית שהוצאה לבני באותו מעמד (בגין המקדמה + מע"מ), נ3/. לפיכך השיק השני ניתן על סך 4,575 ש"ח (ראו: ת2/ ו - נ6/). השיק הבא, השלישי במספר, ניתן ליום 10/5/95, גם הוא לפי 1,000 דולר + מע"מ על פי שער של 3.03 ש"ח לדולר ובסה"כ 3,545 ש"ח (ראו: ת4/ ו - נ7/). השיקים הבאים, 15 שיקים במספר, ניתנו ליום ה10- לכל חודש עוקב החל מ10/6/95- ועד 10/8/96, בסכום של 3,500 ש"ח כל אחד - סכום עגול שהיה שווה ערך באותה עת ל1,000- דולר + מע"מ בקירוב, כאשר, לטענת בני, הוא היה אמור להשלים לתובעת הפרשי שער כנגד חשבונית מס (ראו: ת5/ - ת7/ ו - ת3/ וכן נ8/ - נ22/). 5. לגרסת בני, משהתברר לו שהתובעת לא הזמינה את התנור גם הפעם, לא דאג להפקיד בחשבונו את הכספים הדרושים לצורך פרעון השיקים שמסר במסגרת עסקת רכישת התנור, וביניהם השיקים נשוא הדיון, ואלה חזרו תוך ציון "אין כיסוי מספיק", ובהמשך תוך ציון שהחשבון מוגבל. משלא סופק התנור והתובעת אף ביטלה את העסקה - עובדות שעליהן אין מחלוקת - נכשלה התמורה, לטענת בני, והיה על התובעת להשיב לו את השיקים, משנפגמה זכות הקנין שלה בהם. 6. התובעת מצידה טוענת, כי בני לא מילא אחר תנאי ההתקשרות לרכישת התנור, ומשכך ביטלה התובעת את ההתקשרות נשוא ההזמנה. בנוגע לשיקים נשוא הדיון, טוענת התובעת, כי רק מקצתם ניתנו במסגרת העסקה לרכישת התנור ואילו חלקם האחר ניתן בקשר עם חובות שוטפים של בני בגין צבעים שסיפקה לו ונותר חייב כספים עבורם. בתצהירו טוען מנהל התובעת, אשר נתנאל, כי השיקים שהוגשו לביצוע בתיק הוצל"פ 01-37218-97-8 (להלן: "התיק השני") קרי: שיקים ת4/ - ת7/, ניתנו בקשר עם חובות שוטפים (סעיף 9 לתצהיר) ואילו השיקים שהוגשו בתיק הוצל"פ 01-14777-96-0 (להלן: "התיק הראשון") קרי: שיקים ת1/ - ת3/, אמנם ניתנו במסגרת עסקת רכישת התנור, אלא שמשבוטלה העסקה הסכים בני כי גם שיקים אלה ישמשו לתשלום חובותיו השוטפים (סעיף 10 לתצהיר). במהלך חקירתו שינה מנהל התובעת מגרסתו שבתצהיר וטען, כי משבוטלה עסקת רכישת התנור, הוסכם בעל פה שהשיקים נשוא התיק הראשון, שניתנו במסגרת העסקה, ישמשו כפיצוי עבור הביטול וההוצאות הכרוכות בכך (עמ' 23 שורות 14-11). בעניין זה טוען מנהל התובעת בתצהיר וללא קשר עם סיכום כלשהו בין הצדדים, כי התובעת זכאית לפרעונם של השיקים נשוא התיק הראשון, בגין פיצוי של 4,000 דולר המגיע לה עקב ביטול עסקת רכישת התנור וכן בשל דמי הובלה, התקנה ופירוק של מכונת צבע (להבדיל מתנור צבע) בשווי 1,500 דולר + מע"מ שהושאלה ופורקה על ידי התובעת משחוללו השיקים באי פרעון. ויוער: במהלך עדותו שינה העד מגרסתו שבתצהיר גם בכך שטען שהשיקים נשוא התיק הראשון ניתנו בגין חובות שוטפים ואילו השיקים נשוא התיק השני ניתנו במסגרת עסקת רכישת התנור (עמ' 19 שורות 12-6 וכן עמ' 21, שורות 20-19). ואולם, כפי שיובהר בהמשך, אין נפקא מיניה, באשר גרסתה של התובעת קרסה מיניה וביה. 7. גרסתו של בני היתה אמינה עלי, ואני מאמינה לו כי השיקים כולם נשוא הדיון וכך גם 11 שיקים נוספים בסכום של 3,500 ש"ח כל אחד (ראו: נ12/ - נ22/), ניתנו בקשר עם רכישת התנור. אני גם מאמינה לו כי מלכתחילה ניתנה על ידו מקדמה בסך של 6,060 ש"ח על חשבון רכישת התנור, ולא עבור שכירת תנור לתקופת ביניים, עד שיסופק התנור נשוא ההזמנה, כטענת התובעת. העובדה שבחשבונית נ3/ יש התייחסות לשכירות תנור, כבר הסביר בני בטעמי מיסוי, והסברו היה אמין עלי. גרסתו של בני גם נתמכת בהזמנה, נ1/, עסקת רכישת התנור, ובה פירוט המקדמה בסך 6,060 ש"ח ו18- שיקים נוספים בגין יתרת התמורה. הסברו לשוני שבין הסכומים הנקובים בשיקים ת-1/ת7/, לבין הסכום של 3,060 ש"ח הנקוב בהזמנה כסכום כל אחד מ18- התשלומים העתידיים, התרשמתי שמשקף את שאירע, כפי שגם אמינה עלי גרסתו, מדוע זה נרשם בספחי השיקים נ-5/נ21/ "ע"ח שכירות תנור צבע" ובספח השיק האחרון, נ22/, נרשם "ע"ח קנית תנור צבע משומש", אף שמדובר היה בעסקת רכישה של תנור חדש. 8. ככל שמדובר בשיקים ת-1/ת3/ (שהינם השיקים נשוא התיק הראשון), על פי האמור בסעיף 10 לתצהיר של מר אשל נתנאל, מנהל התובעת, מודה התובעת כי ניתנו בקשר עם עסקת רכישת התנור. הטענה שהעלה בתצהירו (סעיף 10) לפיה משבוטלה העסקה על ידי התובעת, הסכים בני כי ייעשה בשיקים אלה שימוש לתשלום עבור חובות שוטפים של עסקו לתובעת, התרשמתי שאינה אמינה, ומכל מקום לא הוכחה. בחקירתו אף שינה מנהל התובעת מגרסתו שבתצהיר, כפי שכבר צויין, כאשר טען כי משבוטלה עסקת רכישת התנור, הוסכם בעל פה כי שיקים אלה ישמשו כפיצוי בגין ביטול העסקה והנזק שנגרם כתוצאה מכך (עמ' 23, שורות 14-11). גם גרסה חדשה זו לא הוכחה ואף לא ניתן כל הסבר לשינוי הגרסה כאמור. 9. אשר לזכות הנטענת על ידי התובעת, כפי שבאה לידי ביטוי בפסקה הראשונה לסעיף 10 לתצהיר מנהלה, לעשות שימוש בשיקים שניתנו כתשלום בגין עסקת רכישת התנור לגביית פיצוי בסכום של 4,000 דולר המגיע לתובעת, לטענתה, עם ביטול העסקה, תוך שבחקירתו הפנה מנהל התובעת לסעיף 2 בגב ההזמנה כמקור לזכות זו (עמ' 21 שורות 14-10) - הרי שאין כל יסוד לטענה זו. סעיף 2 לתנאי ההתקשרות בהזמנה מדבר על "פיצוי", גם אם אינו נוקט לשון זו, בסך 20% מהתמורה הנקובה בהזמנה, למקרה של ביטול ההזמנה על ידי המזמין, קרי: בני ואילו במקרה דנן טען מנהל התובעת וחזר וטען שהתובעת היא שביטלה את ההזמנה (ראו: סעיף 11ג' לתצהיר וכן עמ' 19, שורות 18-17). יתר על כן, על פי הוראת סעיף 2 הנ"ל להזמנה, במקרה של ביטול ההזמנה על ידי המזמין "יוחזרו לו כל הכספים שנגבו ממנו ע"ח ההזמנה בניכוי הוצאות החברה בשיעור שלא יפחת מ20%-". (ההדגשה שלי - ע.ב.). על פי סעיף 5(ב) לתנאי ההתקשרות בהזמנה, מסירת שיק לא תיחשב כתשלום, אלא רק פרעונו. משכך ומשלא נפרעו השיקים, ממילא לא נגבו כספים וגם מטעם זה אין תחולה לסעיף 2 הנ"ל. 10. יוער בהקשר זה, כי טענת התובעת בסיכום טיעוניה, לפיה בני הוא שמנע את קיום העסקה ומשכך אינו יכול להישמע בטענה של כשלון תמורה מצד התובעת - הינה טענה חדשה, שלא בא זכרה בתצהיר מטעם התובעת. משכך ומשהסכימו הצדדים כי לא יותר שינוי חזית, אין להתייחס אליה (ראו: עמ' 11 שורה 25). מעבר לכך, טענה זו גם נוגדת את גרסת התובעת, לפיה השיקים הוגשו לביצוע, חלקם בגין חובות שוטפים וחלקם האחר בגין פיצוי מוסכם והוצאות עקב ביטול העסקה. מעולם לא נטען על ידי התובעת כי השיקים אמנם ניתנו בתמורה לתנור הצביעה, על יסוד ההזמנה, נ1/, וכי הנתבע חייב בפרעונם מאחר שבני הוא שמנע את ביצוע ההזמנה. לשון אחר: בשום מקרה לא הוגשו השיקים לביצוע במסגרת קיום העסקה. 11. אשר לסכום הנוסף של 1,500 דולר שלטענת התובעת מגיע לה בגין ההוצאות שהוציאה לפירוק והתקנת מכונת צבע שהשאילה לבני, הרי שגם סכום זה - אשר ממילא לא הוכח - אינה יכולה להיפרע מהשיקים, שכן לא לצורך זה ניתנו. בנוגע לשיקים ת-4/ת7/, שנטען בתצהירו של מנהל התובעת, שניתנו בגין חובות שוטפים, כאמור, האמנתי לבני שלא כך הוא. שוכנעתי, כי השיקים כולם נשוא הדיון ניתנו בגין עסקת רכישת התנור, שבוטלה, ולפיכך לא ניתנה בגינם תמורה. למעשה גם מנהל התובעת, לאחר התפתלויות רבות הודה בעדותו, הגם שבאופן מתחמק, כי אינו יודע עבור מה בדיוק ניתנו 18 השיקים, וביניהם השיקים נשוא הדיון, שכן לא היה נוכח בעת נתינתם (עמ' 25, שורות 10-4); ויצא המרצע מהשק, כאשר טען שאינו מבין את פשר ההפרדה שמבקש בני לעשות בין כלל חובותיו הנטענים על ידי התובעת לבין נסיבות מתן השיקים, וכך בלשונו: "אני מבקש להבהיר. הלקוח נותר חייב לי כספים בגין כל העסקאות איתו. ההפרדה הסמנטית הזאת היא לא רלוונטית לחוב שלי" (ההדגשה שלי - ע.ב.). (עמ' 21, שורות 24-23). ובכך נתפסה התובעת לכלל לטעות, שכן אם קיימים לבני חובות כלפי התובעת בגין צבעים וכיוצ"ב סחורה שסופקה לו, כנטען על ידה, הרי שלא למטרה זו ניתנו השיקים ואין התובעת יכולה לעשות קיצור דרך על ידי הגשתם לביצוע בגין חוב נטען אחר. אגב כך, יצויין, למעלה מן הצורך, כי גם לא הוכח קיומו של חוב אחר, וכרטיס הלקוח של עסקו של בני, המתנהל אצל התובעת, ת8/, אינו יכול לבוא במקום תשתית עובדתית וראייתית לקיומו של חוב כזה, אשר הוכחש על ידי בני, תוך שטען שהתובעת סיפקה לו מלאי ראשוני של צבעים בחינם על פי המוסכם והמקובל נוכח התחרות הקיימת בתחום זה בשוק, מתוך מחשבה וציפיה שיהיה מרוצה ובעתיד ירכוש מאיתה צבעים. ממילא איני נדרשת להכריע בענין זה, באשר עסקינן בתביעה שטרית וכאמור נתברר כי אין לה ולא כלום עם חובות שוטפים נטענים כאלה או אחרים. 12. הוברר שכל 18 השיקים ובהם השיקים ת1/ - ת7/, שהם נשוא פסק הדין, ניתנו למטרה אחת בלבד והיא בתמורה לתנור הצביעה. משבוטלה עסקת רכישת התנור, גם אם זו הופרה על ידי בני, הרי שבהתאם להוראת סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות) תשל"א - 1970 [(להלן: "חוק החוזים (תרופות)], חלה על הצדדים חובת השבה: "9(א) משבוטל חוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על-פי החוזה או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך". משבוטלה עסקת רכישת תנור הצבע, שומה, איפוא, על התובעת, להשיב לבני את השיקים שקיבלה על חשבון העיסקה. אם סברה התובעת שהינה זכאית לפיצויים בגין הפרת עסקת רכישת התנור או להחזר הוצאות שנגרמו לה עקב כך, היה עליה לפנות לבית המשפט בתביעה עצמאית ולא קמה זכותה לגבות סכומים אלה מהשיקים, שכן לא לשם כך ניתנו. הוא הדין באשר לחובות שוטפים שהתובעת טוענת שבני חב כלפיה, כפי שכבר צויין. 13. התוצאה היא, שאני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. חוזהחוק החוזים