לטענת התובעים, לאחר הריסת המבנה הישן ובנית הבית התברר להם, כי חלקם קטן מהחלק אותו היו אמורים לקבל ואף מהווה פחות משליש הבית. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סכסוך לגבי הסכם שיתוף:   התובעים והנתבעים הינם בעלים במשותף במקרקעין (כאשר לתובעים 1/3 חלקים ולנתבעים 2/3 חלקים), הידועים כחלקה 125 בגוש 6929 ברחוב אחווה 30 נווה צדק בת"א, ושל בית המצוי עליהם, שנבנה על ידם במשותף (להלן: "הבית").   קודם לרכישת הבית, התובעים חברו אל הנתבעים אשר ביקשו לרכוש נכס בשכונת נווה צדק, ובאוגוסט 1991 חתמו על הסכם לפיו התחייבו הצדדים והסכימו, לרכוש יחדיו את המקרקעין ואת המבנה שהיה בנוי אז על המקרקעין, הסכם בו גם קבעו הצדדים את זכויותיהם וחובותיהם במקרקעין ואת השימוש בעתיד במבנה (להלן: "הסכם השיתוף"). הסכם השיתוף צורף נספח ב' לכתב התביעה.   בהסכם השיתוף נקבע כי המקרקעין ירכשו ביחס של 1/3 לתובעים ו - 2/3 לנתבעים, נקבעו תנאי התשלום של מחיר הרכישה, נקבע כי בהוצאות ביצוע תכנון ובניה של החלקים המשותפים בבית ישאו הצדדים על פי יחס הבעלות, נקבעו פרטי ההוצאות בהם ישאו הצדדים על פי היחס הנקוב לעיל (סעיף 4 להסכם השיתוף), נקבע כי כל אחד מן הצדדים יקבל חזקה בחלק מן הבית על פי תרשים שצורף להסכם השיתוף (נספח ג' לכתב התביעה), נקבע כי הגג יוצמד לדירת הנתבעים.   בהתאם למוסכם כרתו התובעים ביחד עם הנתבעים הסכם רכישה מול הבעלים הקודמים של המקרקעין והמבנה, ועל פיו רכשו את זכויות המוכרים.   המקרקעין (והמבנה המקורי שהיה בנוי עליהם) נרכש ע"י התובעים והנתבעים כאמור, ביחס של 1/3 ו - 2/3, כך גם שולמה התמורה, ובהתאם לכך גם נרשמו המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין ביחס של 1/3 לתובעים ו - 2/3 לנתבעים (נסח הרישום צורף נספח א' לכתב התביעה).   לטענת התובעים, לאחר הריסת המבנה הישן ובנית הבית התברר להם, כי חלקם קטן מהחלק אותו היו אמורים לקבל ואף מהווה פחות משליש הבית.   הנתבעים חולקים על טענה זו וטוענים כי חלקם של התובעים הינו גדול מ - 1/3 השטחים הבנויים, וכי על פי המצב הקיים היום, יקבלו התובעים, בעת רישום הבית המשותף, יותר מ - 1/3 מזכויות הבעלות, שכן כך עולה הדבר מהתרשים אשר צורף להסכם השיתוף.   לאחר שבחנתי בעיון את טענות הצדדים בהתאם לחומר הראיות שהניחו בפני, וכן קראתי ועיינתי בכובד ראש בחוות דעתו של מר יצחק ברמן, המומחה מטעם ביהמ"ש, (חוו"ד מיום 24.12.00), מצאתי לדחות את התביעה.   המומחה מר ברמן ערך מדידה של שטח דירת התובעים ושל שטח דירת הנתבעים, ובדק אם הבניה אשר בוצעה בפועל, לרבות החלוקה בין שתי הדירות, תואמת את התשריט עליו חתומים שני הצדדים והמהווה חלק בלתי נפרד מהסכם השיתוף ביניהם.   המומחה מצא, לאחר בחינה ובדיקה נאותות, כי הבניה שבוצעה על ידי כל אחד מן הצדדים, בוצעה אכן בשטח שבו קיבל חזקה על פי הסכם השיתוף.   באשר לשאלה אותה העלה המומחה - האם קומת הגג שבדירת הנתבעים עונה להגדרה "הגג שמעל הבית" כפי שצויין בהסכם השיתוף - לא נדרשתי לעסוק בשאלה זו משסוגיה זו אינה מהווה כלל סלע מחלוקת בין הצדדים, וטענותיהם הן באשר לבניה אשר בוצעה בפועל.   גם אם נבודד מתוך חוות דעת המומחה את השטחים שיוחדו לכל אחד מן הצדדים בקומת הקרקע ובקומה א' של הבנין המשותף (היינו מבלי לקחת בחשבון את שטחי המרתף אשר הוצמד לדירת התובעים, ואת קומת הגג שהוצמדה לדירת הנתבעים), גם אז נמצא כי התובעים לא קופחו, שכן סה"כ השטח בדירתם בקומות אלה מסתכם ב - 109.8 מ"ר + 10.2 מ"ר חצר צמודה, ואילו סה"כ השטח, בדירתם של הנתבעים בקומות אלה, מסתכם ב - 154 מ"ר + 17.7 מ"ר חצר צמודה (וזאת אף מבלי לקחת בחשבון שבקומת הקרקע, בדירת הנתבעים מצוי מ"מד).   ואולם, אם משווים את כלל השטח הבנוי שבשתי הדירות (היינו גם את המרתף בדירת התובעים וגם את קומת הגג בדירת הנתבעים), גם אז לא קופחו התובעים, שכן סה"כ שטח דירתם הוא 152.3 מ"ר, בעוד שטח דירת הנתבעים הינו 230 מ"ר (השטחים לא כוללים חצרות צמודות, מרפסת גג ובניה עד גובה 1.80 מ"ר), דהיינו, שטח דירתם אינו קטן משליש הבניה.   גם בדיקת השטחים על פי מסמך ב' לכתב ההגנה, בקשה להיתר בניה (על פי תקנה 2 (א) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) התש"ל - 1970), מסמך שהוכן ע"י הגב' נגה אדרי ונחתם ע"י התובעים והנתבעים ביום 21.12.92, מגלה כי התובעים בנו את דירתם בחלק הבית אותו היו אמורים לקבל, וחלקם אינו נופל (אלא אף עולה) מהחלק הבית אותו היו אמורים לקבל, על פי הסכם השיתוף.   משקבעתי כי לאחר הריסת המבנה הישן (שהיה על המקרקעין המשותפים) ובנית הבית, לא קופחו התובעים ולא קבלו חלק הקטן מהחלק אותו היו אמורים לקבל על פי הסכם השיתוף, שוב אינני נדרשת לדון בסעדים הנוספים אותם דרשו התובעים, הנובעים מטענתם העיקרית, כי קופחו בחלקם בבית.   גם לא הוכח בפני כי התובעים שילמו יותר משליש עלות הבניה, שכן בבניה המשותפת נשאו הצדדים בהתאם ליחס הבעלות בקרקע ואילו בבניה הפרטנית נשא כל צד בעלויותיו. גם העד מטעם התובעים, מר שחר הודה בכך בחקירתו, וציין כי משלב השלד והלאה, כל צד שילם ישירות לקבלנים שהעסיק (ראה עמ' 17 ו - 18 לפרוטוקול).   באשר לשאלה הפרשנית בעניין מהות קומת הגג, הרי שהלכה פסוקה וידועה היא שאומד דעת הצדדים נלמד מלשון ההסכם וגם מסך כל הנסיבות האוכפות את ההסכם, גם קודם לכריתתו וגם לאחר מכן.   כשאני בודקת את אומד דעת הצדדים, בין השאר גם על פי הסכם השיתוף, התרשים המצורף אליו, הבקשה להיתר בניה, עולה כי בכוונת הכל היה כי יבנה בניין בן שתי קומות דהיינו, קומת קרקע וקומה א'. זהו הרכב הבית המוסכם. מעל הבית האמור מצוי גג הבית, וגג זה הוסכם על הצדדים בהסכם השיתוף, שיוצמד לדירת הנתבעים.   לצדדים היה אם כן ברור מלכתחילה ואף לפני הגשת התביעה מהי הגדרתו הנכונה של "הגג מעל הבית", ביטוי המוצא ביטוי בהסכם השיתוף. מכיוון שהגדרה זו הייתה ברורה לכל, גם לא נכללה סוגיה פרשנית זו במסגרת סלעי המחלוקת המוצאים ביטוי בכתבי הטענות ולא עלתה כלל עד להעלאת הנושא ע"י המומחה, בחוות דעתו. לפיכך הגג מעל לבית, הכוונה לבניה על הגג כפי שהינה היום.   יצויין כי בשלב מסויים הסכימו הצדדים כי לבית יוסף גם מרתף, ולגביו הוסכם כי יוצמד לדירת התובעים.   מצב זה, דהיינו חלוקת הבית לרבות ההצמדות שנעשו בפועל, צריך למצוא ביטוי מתאים בעת שירשם הבית כבית משותף. שאר זכויות הבניה והחלקים המשותפים הלא מוצמדים, ירשמו בעת רישום הבית המשותף, על פי יחס הבעלות במקרקעין.   לאור התוצאה אליה הגעתי ומכלול נסיבות העניין, מצאתי להשית על התובעים, לשאת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.חוזההסכם שיתוףסכסוך