לפני צאת חוק החוזים ובתחילת דרכו, נהגו בתי המשפט לסווג חוזה המופיע בו סכום כוזב על מנת להונות את שלטונות המס כחוזה בלתי חוקי. לאחר מכן, הציע פרופ' טדסקי במאמרו (משפטים ח' (תשל"ח) 507, לראות בחוזה זה חוזה למראית עין (סימולציה יחסית), כאשר תוצאת בטלותו נכונה לגבי הגרסה הגלויה, אך יש להתחשב בגרסתו האמיתית המסווית. גישה זו אמץ (בדעת מיעוט) כב' השופט ברק בעא 630/78 ביטון נ. מזרחי נבו 13.6.79 גישה שלא התקבלה על דעת שאר חברי ההרכב. גם בהמשך הדרך, לא אומצה גישה זו על ידי בית המשפט העליון באופן מחייב. (ראו דברי כב' השופטת בן פורת בעא 311/78 הווארד נ. מיארה נבו 20.8.80, וכן השארת נושא המיון בצריך עיון בעא359/79 אלחנני נ. רפאל נבו 15.12.80, עא 141/80 גפני נ. מאירוב נבו 5.5.81, עא 759/81 ברש נ. ירדני נבו 30.9.86, עא 53/86 סולל נ. צוקרמן נבו 17.7.88). סעיפים 30, 31 לחוק החוזים קובעים 30. "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". "הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו."חוזהחוזה למראית עין