מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נכות ביד בעקבות תאונת עבודה: 1. בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בתאונת עבודה מיום 6.6.08 (להלן: "התאונה"). התובע הינו יליד 1976, הנדסאי מכונות בהשכלתו, המועסק כשכיר על ידי הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") - בעלים של מפעל לעבודות מסגרות ומתכת (להלן - המפעל) אשר בוטח בזמנים הרלוונטיים על ידי נתבעת מס' 2. 2. לטענת התובע, התאונה אירעה עת שעסק בעבודות כיפוף מתכת במכונת כיפוף במפעל (להלן - המכונה). התובע הכניס למכונה לוח מתכת ברוחב של מס' סנטימטרים בודדים ובעת שהפעיל את המכונה (המכונה מופעלת על ידי דוושת רגל), ירד המכבש (החלק במכונה המבצע את פעולת הכיפוף בלוח המתכת), פגע בכף ידו הימנית של התובע אשר החזיקה בלוח המתכת וגרם לו לנזקי גוף (אצבעות 1 ו 2 בכף יד ימין). התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה הוא סובל מנכות בידו, שהינה היד הדומיננטית. 3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובמסגרת המל"ל נקבעו לתובע נכויות זמניות כדלקמן; אי כושר מוחלט ונכות זמנית בשיעור 100% מיום התאונה ועד ליום 31/01/09; 20% נכות זמנית מיום 01/02/09 ועד 30/04/09. ועדה רפואית לעררים קבעה ביום 03/12/09, כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 12% בגין הפגיעה באצבע 2, החל מיום 01/05/09. תקנה 15 לא הופעלה. חוות דעת רפואיות 4. מטעם התובע הוגשה חוות דעת רפואית של פרופ' שטהל (להלן - מומחה התובע). מומחה התובע קבע, בחוות דעת מיום 31/05/09, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות אורטופדית משוקללת צמיתה בשיעור של 20.8% (12% בגין קשיון לא נוח באצבע 2; 10% בגין קשיון נוח באגודל). מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת רפואית של ד"ר נורמן דורון (להלן - מומחה הנתבעות). מומחה הנתבעות קבע, בחוות דעת מיום 27/12/09, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות אורטופדית משוקללת צמיתה בשיעור של 11.65% (7% בגין קשיון נוח באצבע 2; 5% בגין הגבלת תנועות קלה באגודל). חוות דעת בתחום הבטיחות 5. מטעם התובע הוגשה חוות דעת המומחה חן גרסיאני רפאל (להלן גם - מומחה הבטיחות מטעם התובע). המומחה קבע, בחוות דעת מיום 10/04/11, כי על הנתבעת חלה חובת "גידור לבטח" של המכונה, על פי סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - פקודת הבטיחות), או לחילופין התקנת התקן בטיחות אוטומטי על פי סעיף 39 לפקודת הבטיחות. אין מחלוקת כי בעת קרות התאונה המכונה לא גודרה ולא הותקן בה התקן בטיחות כלשהו על ידי הנתבעת. לגרסת מומחה הבטיחות מטעם התובע, קיימים התקני מיגון המתאימים למכונה זו (קרן לייזר, התקני הזנת המתכת למכונה ללא צורך במגע יד אדם ועוד), והפרת החובה הנ"ל היא הגורם הישיר לפגיעתו של התובע. בנוסף נכתב בחוות הדעת, כי הנתבעת לא הדריכה את התובע לגבי השימוש במכונה ולא סיפקה לו אמצעי מיגון נאותים. 6. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת המומחה אשר אסבן (להלן גם - מומחה הבטיחות מטעם הנתבעות). המומחה קבע, בחוות דעת מיום 21/02/10, כי במכונה מהסוג עליו עבד התובע, לא ניתן להתקין התקן הגנה, וכי בעת עבודה על מכונה זו ולצורך ביצוע עבודות כיפוף בלוחות מתכת צרים, חייב העובד להשתמש בשתי ידיו על מנת לקרב ולהניח את לוח המתכת בנקודת המפגש בינו לבין התקן הכיפוף (בלוחות מתכת רחבים אין בעיה להשתמש במתקן תמיכה ייעודי). לחילופין, ניתן היה להשתמש במצבט (פלייר) לצורך הנחת לוח המתכת ולהביאו לנקודת המפגש בין התקן הכיפוף ללוח המתכת. לגרסתו, התאונה נגרמה עקב חוסר זהירות של התובע, שכן מדובר בעובד מנוסה בהפעלת המכונה ועובד סביר היה נזהר ומקפיד על הרחקת ידיו מנקודת המפגש בין התקן הכיפוף ללוח המתכת (ולחילופין משתמש במצבט). 7. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאירוע התאונה ונסיבות התרחשותה. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת האחריות לתאונה וגובה הנזק. בשים לב למחלוקת הנ"ל שמעתי בפניי את המומחים הרפואיים של התובע ושל הנתבעות, את מומחי הבטיחות של הצדדים, את התובע ואת רואה החשבון חיים כהן. דיון והכרעה 8. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו בפניי על ידם, מצאתי לקבוע את הממצאים והקביעות שלהלן ולהעריך על פיהם את נזקי התובע - הכל כפי שיפורט בהרחבה להלן. תחילה יש לדון במחלוקת בשאלת האחריות לתאונה ולבדוק האם מוטלת על הנתבעות החובה לפצות את התובע על נזקיו, ככל שהוכחו. נטל הראיה 9. בכל הנוגע לשאלת נטל הראיה בתיק זה, מצאתי כי יש לדחות את טענת התובע, לפיה ביחסים בין התובע לנתבעת חל הכלל של ה"דבר מדבר בעדו", על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן - פקודת הנזיקין). טענה זו נטענה בעלמא וללא ביסוס בכתב התביעה ובסיכומי התובע. על מנת שיחול כלל זה צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים, אותם נדרש התובע להוכיח; "תנאי ראשון הוא, כי הנסיבות הממשיות של התאונה אינן ידועות לתובע. השני דורש, כי הנזק נגרם על ידי רכוש שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע. והאחרון קובע שיש צורך כי ההנחה שהתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות כלשהי תהא מסתברת יותר מההנחה שהתאונה נגרמה ללא כל התרשלות של הנתבע" (ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מב(1), 153). בענייננו, לא ניתן לקבוע כי מתקיים התנאי הראשון והמצטבר להפעלת הכלל, שכן הנסיבות הממשיות שגרמו לתאונה ידועות לתובע (התובע עבד ועדיין עובד במפעל; המכונה, אשר נבדקה על ידי מומחה הבטיחות מטעם התובע עדיין קיימת במפעל ולא בוצע בה שום שינוי מאז קרות התאונה). 10. עם זאת, שוכנעתי כי בענייננו מתקיימים יסודות סעיף 38 לפקודת הנזיקין (חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים), ועל כן יש להעביר חובת הראיה ברשלנות לשכם הנתבעות. בכגון דא, על מנת שיחול סעיף זה, על התובע לעמוד בחובת הוכחה ראשונית, בדבר קיומם של שלושה יסודות: אירוע נזק; גרימתו ע"י דבר מסוכן; היות הנתבע בעליו של הדבר המסוכן או ממונה עליו (ראה ע"א 7877/02 ג'וויליס זיאד נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פד"י נח (2) 279). אין ולא יכולה להיות מחלוקת באשר להתקיימות היסוד הראשון והיסוד השלישי. אשר ליסוד השני - בשים לב לאופן פעולת המכונה ולכך שמדובר במכונה ממונעת המפעילה לחץ של 250 טון בנקודת המפגש בין התקן הכיפוף ללוח המתכת, ללא התקן בטיחות כלשהו (ראה גם סעיפים 7-8 לסיכומי הנתבעות ובחוות דעת מומחה הבטיחות מטעמן). המסקנה המתבקשת היא כי מדובר במכונה מסוכנת. אשר על כן, אני קובע כי שלושת יסודות סעיף 38 לפקודת הנזיקין הוכחו על ידי התובע, ומכאן שחובת הראיה בדבר העדר התרשלות היא על הנתבעות. רשלנות 11. מן המפורסמות, כי על מנת שתקום עילה ברשלנות, צריך שתתקיים ביחסים בין התובע לנתבעת חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) וכן כי חובה זו הופרה על ידי הנתבעת. חובת זהירות מושגית 12. במסגרת יחסי עובד מעביד, מוטלת על האחרון חובת זהירות מושגית המחייבת אותו לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה. חובת הזהירות של מעביד כלפי עובדיו, הוכרה בפסיקה באופן גורף, ובמסגרתה נקבע, בין היתר, כי על המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים. על המעביד לספק לעובדיו סביבת עבודה בטוחה, להגן עליהם מפני סיכונים המצויים במקום העבודה ובתהליך העבודה, להנהיג שיטות עבודה נאותות ולפקח על ביצוען (ראה - ע"א 663/88 יהודה שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225; ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' שמעון אלבז, וערעור שכנגד, מאגרים משפטיים). בנוסף, על המעביד מוטלת החובה להזהיר את עובדיו ולהנחות אותם הנחיות מתאימות בנוגע לסיכונים הקיימים במקום העבודה. עם זאת ראוי לציין, כי אחריותו של המעביד אינה אחריות מוחלטת לכל נזק אפשרי שנגרם לעובד במהלך העבודה ומקום שלא הוכחה כל רשלנות מצד המעביד לקרות התאונה, או שהעובד היה המתרשל היחיד, אין לחייב את המעביד באחריות לתאונה. חובת זהירות קונקרטית 13. על מנת לבסס חובת זהירות קונקרטית יש לבדוק אם בנסיבות המקרה אדם סביר (מעביד סביר בענייננו), היה יכול וצריך לצפות את התגבשות הנזק (ראה עניין סופריור כבלים בע"מ הנ"ל וכן ע"א 4114/90 אברהם בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1), 415). יש לקבוע, כי היה על הנתבעת לצפות את התרחשותו של הנזק שנגרם בפועל ולפעול למניעתו, באמצעות גידור מספק של המכונה, פיקוח מתאים על שיטות העבודה והדרכה ראויה. תוצאה זו נתמכת בחובה המוטלת על הנתבעת מכוח סעיפים 37 ו 39 לפקודת הבטיחות, לגדר כל חלק מסוכן במכונה חשמלית. בפסיקה נקבע, כי על הגידור למנוע כל מגע גופני של העובד עם החלק המסוכן במכונה, וכי חובת הגידור מכוח פקודה זו הינה חובה מוחלטת, אשר לא נועדה להגן רק על העובד הזהיר, אלא אף על הרשלן והבלתי זהיר (ראה ע"א 448/87 צבי הרמרמן, קבלן לבניין בע"מ נ' עיד אברהים חסן ואח', פ"ד מג(3), 810). בענייננו, המכונה האמורה הינה מכונה ממונעת בעלת התקן כיפוף חשוף המפעיל לחץ רב בנקודת הכיפוף, ומשכך על הנתבעת רבצה חובה לגדר את החלקים הללו, באופן שימנע מגע בינם ובין גופו של התובע. 14. הנתבעות טענו בסיכומיהן, בהתבסס על האמור בחוות דעת ועדות מומחה הבטיחות מטעמן, כי נוכח אופן פעולת המכונה, לא ניתן לגדר המכונה או להתקין בה התקן בטיחות. הנתבעת אף טענה כי לא חלה עליה כלל חובת גידור, נוכח הוראות סעיף 38 לפקודת הבטיחות, המסייג לטענתה את סעיף 37 וקובע כי אין צורך בגידור המכונה במקרה בו העבודה בה מתבצעת על ידי "אדם כשיר". טענות אלה דינן להידחות - כאמור לעיל, חובת הגידור מכוח סעיפים 37 ו 39 לפקודת הבטיחות הינה חובה מוחלטת, ואף מבלי לקבל את קביעות מומחה הבטיחות מטעם התובע לפיהן קיימים מתקני הגנה ספציפיים למכונה זו (נוכח הסתירות בעדותו בעניין זה), הרי שנוכח קיומה של חובה מוחלטת זו, אין לקבל את טענת מומחה הבטיחות מטעם הנתבעות כי לא ניתן לגדר המכונה (גם במידה שטענה זו נכונה, הרי שעל פי לשון פקודת הבטיחות, השימוש במכונה ללא גידור אסור על פי חוק). 15. אשר לסעיף 38 לפקודת הבטיחות - סעיף זה קובע: "(א) כשבאים לקבוע, לענין סעיף 37, אם חלק הטעון גידור הוצב או נבנה כך שיש בו אותה מידת בטיחות לכל העובד בחצרים כאילו גודר לבטח, לא יבוא בחשבון אדם כשיר המבצע פעולה במכונות שבתנועה, או פעולה בממסרת שבתנועה, בתנאים אלה: (1) הוא לבוש סרבל עשוי חתיכה אחת, הדוק לגוף ובמצב תקין, רכוס באמצעי שאינו מניח קצוות חשופים ורפויים ובלי כיסים חיצוניים חוץ מכיס אחורי; תנאי זה לא יחול על מכונן מכונת כלים או מכונאי מיומן אחר המועסק בכיוונון מכונה שמתפקידו לכווננה; (2) כל סולם המשמש בביצוע הפעולה קבוע לבטח, קשור לבטח או מוחזק היטב בידי אדם אחר. (ב) בסעיף זה - "אדם כשיר" - גבר שהגיע לגיל שמונה-עשרה ונתמלאו בו שתי אלה: (1) הוא נתמנה על ידי תופש המפעל, מינוי בכתב שצורף לפנקס המפעל, לבצע פעולות במכונות שבתנועה ופעולות בממסרת שבתנועה, כולן או מקצתן, כפי שפורש בכתב המינוי, וקיבל מאת התופש עותק של כתב המינוי בחתימת ידו; (2) הוא הוכשר במידה מספקת לעבודה הכרוכה בכל פעולה שהוסמך במינויו לבצע, ומכיר את הסכנות הכרוכות במכונות שבתנועה ובממסרת שבתנועה הנובעות מפעולה כאמור; "פעולה במכונות שבתנועה" - בדיקת חלק של מכונות, או סיכה או כיוונון שנתגלה בהם צורך מיידי תוך כדי הבדיקה, שצריך לבצעם כשהחלק בתנועה; "פעולה בממסרת שבתנועה" - סיכה בממסרת המשמשת בתהליך רצוף, או הרכבה או העברה של רצועת הנע שבממסרת כאמור, אם אישר המפקח הראשי בתעודה למפעל, שנחה דעתו כי מחמת רציפות התהליך עשויה עצירת הממסרת לפגוע קשה בביצוע התהליך, והפעולה נעשית בשיטה ובנסיבות שנקבעו בתעודה האמורה ובהתאם לתנאים שפורשו בה". (ההדגשות - אינן במקור). 16. על פי לשון הסעיף, ההחרגה בעניין זה נועדה אך למקרים בהם נדרשת פעולת תחזוקה במכונה, בדיקתה תיקונה וכד', ולא בעת הפעלה רגילה של המכונה (ראה הגדרת "פעולה במכונות שבתנועה" ו"פעולה בממסרת שבתנועה" לעיל). על כן, אין ההחרגה הנ"ל חלה בענייננו. בכל מקרה לא הוכח על ידי הנתבעות, כי התובע עונה להגדרת הסעיף לעניין "אדם כשיר" וכי התמלאו יתר התנאים המפורטים בסעיף באשר לאופן עבודת "אדם כשיר" במכונה לא מגודרת (תנאי המיגון). 17. זאת ועוד, אינדיקציה נוספת להפרת חובת הזהירות היא כי הנתבעת לא עמדה בחובת הדרכת התובע מפני הסיכונים אליהם הוא חשוף במסגרת עבודתו, אשר קבועה בחוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד-1954 ובתקנות שהותקנו מכוחו. אומנם הנתבעות טוענות כי התובע הכיר היטב את המכונה ותפעל אותה במשך שנים רבות (מאז רכישתה בשנת 2003), אולם עובדת היותו של עובד מיומן וותיק, אין בה כדי לפטור את הנתבעת מחובת ההדרכה והפיקוח על שיטות העבודה הרובצת על כתפיה. בנוסף, תקנה 3 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט-1999 קובעת, כי הדרכה בנושא הסיכונים והגנה מפניהם תינתן לכל עובד, על ידי בעל מקצוע מתאים לכל הפחות פעם בשנה. 18. ממכלול הדברים, יש לקבוע כי הנתבעות לא הרימו את נטל הראיה הרובץ לפתחן (חובת הראיה בדבר העדר התרשלות), ולא הוכיחו כי התאונה אירעה כתוצאה מדרך הפעולה הלא זהירה של התובע עצמו, אשר לנתבעות לא היתה ולא יכולה היתה להיות שליטה עליה. על כן יש לקבוע כי התאונה אירעה עקב התרשלות הנתבעת אשר הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה (הפרה שהתבטאה באי התקנת מיגון כנדרש במכונה ובנוסף - שיטת עבודה לא נכונה, ציוד עבודה לא מתאים והיעדר הדרכה ופיקוח). פועל יוצא של קביעה זו - הנתבעות אחראיות לפיצוי התובע בגין נזקיו בתאונה. בעניין זה יצוין, כי גם במידה והייתי קובע, לעניין נטל הראיה, כי הוא רובץ על שכמו של התובע, הרי שבכל מקרה שוכנעתי כי התובע הצליח להוכיח במידה הנדרשת בהליך זה, כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה בתור מעבידתו של התובע, ועל כן הנתבעות חבות בפיצויו בגין נזקיו בתאונה. הפרת חובה חקוקה 19. לא זו אף זו, אי גידור לבטח של המכונה (או לחילופין התקנת התקן בטיחות), מהווה גם הפרת חובה חקוקה. לעוולה זו, הקבועה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין, חמישה יסודות מצטברים; "את העוולה של הפרת חובה חקוקה מרכיבים חמישה יסודות פוזיטיביים: (1) חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; (2) החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק; (3) המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; (4) ההפרה גרמה לניזוק נזק; (5) הנזק שנגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק. היסוד הנגטיבי, הקבוע בסעיף 63(א) סיפא לפקודת הנזיקין, הוא שהחיקוק, לפי פירושו הנכון, לא התכוון לשלול את הסעד בנזיקין" (ע"א 878/06 דב טרויהפט נ' דוד עטיה, מאגרים משפטיים). בענייננו, נוכח קביעותיי לעיל, הרי שהחובה הקבועה בסעיפים 37 ו 39 לפקודת הבטיחות, חלה על הנתבעת. חובה זו נועדה להגן על כלל העובדים במפעל, והתובע ביניהם, מפני פגיעת גוף שעלולה להיגרם להם במהלך עבודתם. כן קבעתי כי הנתבעת הפרה את חובת הגידור וכי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרת החובה לבין נזקיו של התובע. אשם תורם 20. במישור יחסי עובד מעביד מוטלת כאמור על המעביד חובה כללית וגורפת לנקוט באמצעים הסבירים הדרושים על מנת שעובדיו לא יפגעו. על כן נוהגים בתי המשפט במשורה בכל הנוגע להטלת רשלנות תורמת על עובדים. מה עוד, שעל פי הפסיקה, אשם תורם יוטל על עובד רק במקרים בהם אשמו ברור ובולט לעין [ראה - ע"א 4114/90 (בן שושן) וכן ע"א 1815/09 (סופריור כבלים בע"מ) שהוזכרו לעיל]. לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות, השיקולים ונסיבות המקרה, מצאתי שגם התובע אחראי באשמו לתאונה, אם כי בשיעור נמוך. כפי שנקבע לעיל, הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע בכך שלא סיפקה לו מכשיר עבודה בטוח ולא הדריכה אותו כיצד להשתמש בו בצורה בטוחה. עם זאת, מהנתונים בפני עולה שהתובע היה עובד בעל ניסיון עבודה מצטבר במפעל (ותק של 12 שנים במפעל טרם קרות התאונה) והפעיל את המכונה ממועד רכישתה בשנת 2003. בנוסף, על פי תצהירו, התובע היה אחראי על ביצוע העבודות במפעל. 21. התובע השתמש במכונה למרות שידע שמדובר בכלי מסוכן ולא מגודר כנדרש ולמרות שלא קיבל הכשרה והדרכה כיצד לעבוד עליה. אכן, החובה לספק הדרכה נאותה לעובד מוטלת בעיקרה על המעביד, אך בנסיבות המקרה בפני היתה זו גם חובתו של התובע להפנות תשומת לבו של המעביד לכשלים הבטיחותיים במכונה ולבקש הדרכה לפני תחילת העבודה עליה, במיוחד על רקע העובדה שלא מדובר ביחסי עובד מעביד רגילים, אלא המעביד הוא אביו של התובע ולפיכך התובע לא היה צריך לחשוש שבקשה מעין זו עשויה להשפיע על עתידו במקום העבודה (מדובר במפעל קטן; בעלי החברה הוא אביו של התובע ובמפעל עצמו עובדים בעיקר התובע ואחיו). ניתן לצפות מעובד בעל ותק ורקע כשל התובע כי ינהג זהירות מרבית בעבודתו ולא יעבוד במכונה מסוכנת, אם אינו יודע כיצד להפעילה בבטיחות מלאה וללא סיכונים. מאידך, כשבאים לקבוע אשם תורם מצד העובד הנפגע וכתוצאה מכך להפחית מהפיצוי המגיע לו עקב הפגיעה שנפגע בגין אחריותו ורשלנותו של המעביד שלמענו עבד ובשירותו של זה נפגע, יש להביא בחשבון, שהעובד יכול בלהט עבודתו גם לטעות, אולם לא תמיד יש לראות בכך כרשלנות תורמת. אשר על כן, בנסיבות אירוע התאונה ובאיזון המתחייב מן הנסיבות והפסיקה שוכנעתי כי יש מקום לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 15%. יש לעבור כעת לדיון במחלוקת שבין הצדדים בשאלת הנזק. הנכות הרפואית 22. ב"כ הצדדים העלו בסיכומיהם טענות שונות בעניין שעור נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה. לטענת ב"כ התובע, יש לקבוע את נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע כתוצאה מהתאונה בשיעור של 20.8%, כאמור בחוות דעת המומחה מטעמו. לגרסת ב"כ הנתבעות, יש לקבוע את נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע כתוצאה מהתאונה בשיעור של 11.65%, כאמור בחוות דעת מומחה הנתבעות. 23. אשר לנכות באצבע 2 - לאחר עיון בחוות דעת המומחים הרפואיים מטעם הצדדים ושמיעת עדותם בפניי, שוכנעתי לקבל את קביעת מומחה התובע בעניין זה. סעיף 44 של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - התקנות), הדן בקשיון אצבעות היד, קובע: "קשיון לא נוח של האצבעות - קשיון באחד או יותר מפרקי האצבעות אשר אינו מאפשר תפיסה או פתיחת היד ומפריע לפעולת האצבעות הסמוכות; קשיון לא נוח של האגודל - תנוחה המונעת אחיזה; קשיון נוח - קשיון המאפשר תפיסה ובאגודל הוא מאפשר אחיזה- (Pinch) (1) קשיון לא נוח של האצבעות - ייקבעו אחוזי הנכות כפי שנקבע לגבי קטיעה בלי ראש עצם המסרק. ימין שמאל (2) קשיון נוח של האגודל                                        %10      %10. (3) קשיון נוח של אצבע 2                                       7%       %7". (4) קשיון נוח של אצבע 3 או 4 או 5 5% 5%". בניגוד לטענת מומחה הנתבעות בעדותו בפניי, קיימת הגדרה ספציפית לקשיון לא נוח של האצבעות (ראה עדות מומחה התובע מעמוד 17 ואילך לפרוטוקול מיום 25/05/11). נוכח הממצאים הדומים של המומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים (לעניין המגבלות וטווחי התנועה של אצבע 2), יש לקבל את קביעות מומחה התובעת בעניין זה. 24. לעניין שיעור הנכות באצבע 2 - סעיף 44(1) לתקנות מפנה לסעיף 43 (ראה הדגשה), הקובע בסעיף קטן (2)ב נכות בשיעור 12%. קביעה זו מקבלת משנה תוקף נוכח הקביעה הזהה לעניין שיעור הנכות באצבע 2 על ידי הועדה הרפואית לעררים של המל"ל). אשר לנכות באצבע 1 (אגודל) - נוכח הקביעות הדומות לעניין טווחי התנועה של האגודל על ידי המומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים, התיעוד הרפואי ומהות ההגבלה, שוכנעתי לקבל את קביעת מומחה הנתבעות בעניין זה ולקבוע כי מדובר בהגבלה קלה בטווח תנועות האגודל המקנה נכות בשיעור 5% ואינה עונה על הגדרת קשיון נוח על פי סעיף 44 לתקנות. אשר על כן, אני קובע כי נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע בעקבות התאונה הינה בשיעור 16.4%. הנכות התפקודית 25. הצדדים חלוקים גם בנוגע לשיעור נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה (התובע טוען כי נותרה לו נכות תפקודית בשיעור 60%, והנתבעות טוענות כי לא נותרה לתובע כל מגבלה תפקודית כתוצאה מהתאונה). לתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה משוקללת של 16.4%. על פי ההלכות הפסוקות, לבית המשפט הסמכות לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. שיעור הנכות הרפואית אינו הנתון היחיד שיילקח בחשבון בעת קביעת הנכות התפקודית. נכות זו מטבע הדברים נבחנת גם בהתייחס לפרמטרים אחרים כגון - גיל, השכלה ומהות העבודה בפועל לאחר חזרת התובע לעבודה וגובה ההשתכרות (ראה לעניין זה לדוגמה - ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פ"ד נב(3), 792, בסע' 8 ואילך לפסק הדין). 26. התובע חזר לעבודתו לאחר התאונה וממכלול העדויות והראיות עולה כי לא נפגעו משמעותית מקצועיותו ומומחיותו (ראה להלן סעיפים 28-30). בשים לב למהות הפגיעה וההגבלות מהן סובל התובע לאחר התאונה, קביעותיי לעניין הנכות הרפואית, למהות עיסוקו של התובע ונתוני השתכרותו לפני התאונה וכיום (ראה להלן), הזמן שחלף מאז התאונה ועד היום, השכלתו של התובע (הנדסאי מכונות בהכשרתו), גילו וכן לקביעות הועדות הרפואיות של המל"ל (לעניין אי הפעלת תקנה 15; על פי פרוטוקול ועדת הרשות: "יכול במצבו הרפואי לעבוד במשרה מלאה במגוון העבודות אותן ביצע לפני ואחרי התאונה"), אני קובע כי נכותו התפקודית נמוכה מהנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה לו ומעריך אותה בשיעור של 12% נכות. נוכח האמור לעיל יש לגשת להערכת נזקיו של התובע תוך בחינת הראיות שנפרשו בפניי וטענות הצדדים. כאב וסבל 27. בשים לב למהות הפגיעה, שיעור נכותו הרפואית הצמיתה של התובע כפי שקבעתי לעיל, נכותו התפקודית, הטיפולים הרפואיים להם נזקק התובע (שני ניתוחים), תקופות האשפוז ואי הכושר לאחר התאונה וגילו של התובע, אני מעמיד את הפיצוי לתובע בראש נזק זה על סך של 65,000 ₪ נכון להיום. הפסד שכר לעבר 28. כאמור, התובע מועסק כשכיר במפעל קטן (המעסיק בין 5 ל 6 עובדים), השייך לאביו ואשר מרבית עובדיו הם התובע ואחיו. התובע טוען כי טרם התאונה השתכר סך של 13,000 ₪ ברוטו לחודש. על פי תצהירו, טרם התאונה עסק אך ורק בעבודות פיסיות (אחראי על ביצוע העבודות במפעל). לגרסתו, לאחר התאונה הוא חזר למשרה מלאה, אך עוסק רק במחצית מהזמן בעבודות פיסיות והיתרה בעבודות ניהוליות משרדיות וכן בתכנון ופיקוח. לטענת התובע, השכר במפעל נקבע על ידי אביו, ועל פי מדיניותו האחים שעובדים בעבודות פיסיות מקבלים שכר גבוה יותר מאלה העוסקים בעבודות המשרדיות (כולל ניהול). לטענתו, טרם התאונה, הוא ואחיו בהגת (שעסקו בעבודות הפיסיות) קיבלו שכר גבוה יותר מהאח באסל (שעסק בעבודה הניהולית). לאחר התאונה, האח באסל עבר לבצע עבודות פיסיות ושכרו הועלה בהתאם למדיניות השכר הנזכרת. עוד טען התובע, כי כתוצאה מפציעתו בתאונה נאלץ אביו להעסיק פועל נוסף במפעל. התובע טוען כי נוכח האמור לעיל, הופחת שכרו לשכר ברוטו של 6,000 ₪ בחודש לערך (ומכאן טענתו לנכות תפקודית בשיעור 60%). 29. ייאמר כאן, כי נוכח התרשמותי מהעדויות ובשים לב לראיות שהונחו בפניי, הרי מצאתי שלא לקבל את מרבית טענותיו של התובע בעניין זה. אשר לבסיס השכר - נוכח המחלוקת בין הצדדים לעניין שכרו של התובע עובר לתאונה, ייקבע השכר על פי נתוני המל"ל בעניין השכר הרבע שנתי (קביעה זו אף עולה בקנה אחד עם נתוני ההשתכרות של התובע בחודשים הסמוכים לפני התאונה על פי תלושי השכר שצורפו). על פי המל"ל שכרו של התובע עובר לתאונה עמד על 10,990 ₪ ברוטו, ובשערוך להיום (הצמדה) במעוגל, עומד על 12,400 ₪. על פי נתוני השכר שצורפו לתיק (טפסי 106), שכרו הממוצע החודשי של התובע ירד לסך של 6,342 ₪ בשנת 2009 ו 7,065 ₪ בשנת 2010 (ולא 6,000 ₪ כנטען על ידו). על פי נתונים אלה ובניגוד לנטען על ידי התובע, לא חלה כל עלייה בשכרו של האח באסל לאחר התאונה אלא אף ירידה מסוימת (שכר חודשי ממוצע של 8,995 ₪ בשנת 2008; 7,982 ₪ בשנת 2009; 8,088 ₪ בשנת 2010). בנוסף על פי נתוני השכר, הפועל הנוסף (סרחאן עלי), החל לעבוד במפעל כבר בחודש אפריל 2008. משמע, כחודשיים לפני התאונה ולכאורה ללא קשר אליה. גם שכרו של הפועל הנוסף נשאר דומה לפני ולאחר התאונה. בנוסף, על פי עדותו של התובע, הוא עדיין מבצע: עבודות ריתוך, עבודות על המכונה עם לוחות מתכת רחבים, הרכבת והתקנת תריסים ודלתות ועוד. עוד טען התובע בעדותו כי לאחר התאונה לא חיפש עבודה בתחום השכלתו - הנדסאי מכונות (עמ' 28 ואילך לפרוטוקול מיום 25/05/11). 30. בשים לב לנתונים ולקביעות לעיל, ובמיוחד לעובדה כי גובה השכר במפעל נקבע על ידי אביו של התובע וכי עיקר טענות התובע בעניין זה נדחו על ידי, אני קובע כי לא היתה הצדקה מעשית להפחתת שכרו של התובע בשיעור גבוה כפי שנעשה בפועל. על כן, בהחרגת תקופת אי הכושר המלא, חישוב הפסד השכר לעבר ייערך על בסיס גלובלי, על פי נתוני השכר של התובע לפני התאונה ונכותו התפקודית כפי שנקבעה על ידי (ראה לדוגמה לעניין זה - ע"א 151/84 שאדיה חורי נ' בית החולים "המשפחה הקדושה", פ"ד מב(1) 779; ע"א 3526/99 + 3544/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שמעון דנינו, מאגרים משפטיים). 31. בהתאם לאמור, הפסד השכר לעבר של התובע מחולק לשתי תקופות; בגין התקופה מיום קרות התאונה ועד יום 31/03/09, בה שהה התובע באי כושר מלא (תקופת אי כושר מלא ונכות זמנית בשיעור 100% עד ליום 31/01/09 וחודשיים נוספים על פי אישורי אי הכושר שצורפו ונתוני השכר לפיהם התובע לא עבד והשתכר בתקופה זו; סך הכל - 10 חודשים), בתוספת ריבית מאמצע התקופה - סך (מעוגל) של 132,000 ₪ נכון להיום. בגין התקופה מ 01/04/09 ועד היום (38 חודשים) - לפי 12% נכות תפקודית ושכר בשיעור 12,400 ₪, בתוספת ריבית מאמצע התקופה, סך של 58,000 ₪ (מעוגל), נכון להיום. על פי האמור לעיל, אני מעריך את סך הפסדי השתכרותו של התובע בעבר בסך של 190,000 ₪, נכון להיום. הפסדי השתכרות לעתיד 32. בשים לב לנתוניו של התובע (בין היתר גילו, השכלתו ושיעור השתכרותו לפני התאונה), יש לערוך את החישוב לעתיד בהסתמך על בסיס שכר של 13,000 ₪ ברוטו (כנדרש על ידי ב"כ התובע בסיכומיו). בנוסף, בהתחשב בנתונים אלה, אני קובע כי נכותו התפקודית משקפת את הגריעה מכושר השתכרותו (ראה - ע"א 722/86 - יאסר יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג(3), 875, עמ' 878-879). בנסיבות האמורות ובשים לב לנתוני תיק זה כפי שפורטו לעיל, ראוי להעריך את נזקו לעתיד בגין הפסד כושר השתכרות, על בסיס גלובלי ובזיקה למרכיבים הבאים: שכר ברוטו - 13,000 ₪, נכותו התפקודית של התובע, גילו ומשך שנות העבודה שנותרו לו עד גיל 67. על פי האמור, אני מעריך את הפסד כושר השתכרותו של התובע בעתיד בסך של 300,000 ₪, נכון להיום. 33. במאמר מוסגר אציין, כי בכל הנוגע להפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים, התובע לא עתר לפיצוי בגין ראש נזק זה בסיכומיו, ומשכך לא מצאתי לפסוק לו פיצוי בעניין זה. הוצאות ונסיעות (לעבר ולעתיד) 34. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע זכאי להחזר רוב הוצאותיו מהמל"ל ומקופת החולים. עם זאת, בשים לב לקבלות שהציג התובע (קבלות חלקיות בלבד ביחס לסכום ההוצאות הנטען), לנכותו הרפואית והתפקודית של התובע, לשיעורי הנכויות הזמניות והנכות הצמיתה שנקבעו לו על ידי המל"ל, תקופת אי הכושר לאחר התאונה והטיפולים להם נדרש, מצאתי לפסוק לתובע בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך 5,000 ₪, נכון להיום. 35. עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד) התובע לא הצליח להוכיח פריטי ראש נזק זה כנדרש בהליך אזרחי. התובע אף טען בתשובותיו לשאלון כי לא קיבל עזרת צד ג' בשכר. יחד עם זאת, בשים לב למהות פגיעתו, נכותו הרפואית והתפקודית של התובע ולשיעורי הנכויות הזמניות שנקבעו לו על ידי המל"ל, אני פוסק לתובע בראש נזק זה פיצוי על דרך האומדנה, בסך של 10,000 ₪, נכון להיום. 36. בהתאם לאמור, סך כל הפיצוי המגיע לתובע כאמור לעיל לפני הפחתת אשם תורם ולפני ניכוי תגמולי המל"ל, עומד על סך 570,000 ₪. הפחתת אשם תורם 37. כאמור בסע' 21 דלעיל, מסך הפיצוי המגיע לתובע יש להפחית 15% בגין אשם תורם. על כן, לאחר הפחתת אשם תורם מגיע לתובע פיצוי בסך - 484,500 ₪. ניכויים 38. מסכום הפיצוי המגיע לתובע יש לנכות דמי פגיעה, קצבת נכות זמנית ומענקים חד פעמיים שקיבל התובע מהמל"ל (ראה פירוט תשלומי המל"ל אשר הוגש וסומן נ/11), בסך משוערך של 126,000 ₪ (מעוגל), נכון להיום. מן המקובץ עולה, כי לאחר הפחתת אשם תורם וניכוי תגמולי המל"ל, סך כל הפיצוי המגיע לתובע הינו הסך של 358,500 ₪. סוף דבר 39. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 358,500 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20%, והוצאות משפט בסך 15,000 ₪ (כולל שכ"ט המומחה הרפואי ומומחה הבטיחות בגין מתן חוות הדעת ושכר עדותם בבית המשפט, על פי האסמכתאות שצורפו בעניין זה על ידי ב"כ התובע), אגרת משפט משוערכת (אם שולמה) ויתרת אגרה. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי והצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור כחוק. נכותידייםתאונת עבודה