בפרק הסיכום והמסקנות קובע דר' אגסי כי לתובע נותרה נכות בשעור של 9.75% על פי שני סעיפי ליקוי: (1) 5% בשל שבר בעצם הזנב. (2) 5% בשל כאבי גב תחתון. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נכות בגין כאבים בגב התחתון: זוהי תביעה לתשלום פיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב. נסיבות התאונה וחבותן של הנתבעות אינן שנויות במחלוקת והדיון מתמקד בשאלת גובה הנזק בלבד. העובדות התובע יליד 1962, נפגע בתאריך 8.10.94 בתאונת דרכים שנגרמה עקב התהפכות האופנוע עליו רכב. ממקום התאונה פונה התובע לביה"ח "יוספטל" באילת. בבדיקתו בחדר המיון אובחנו חבלות בחלקי גוף שונים. על פי סיכום המחלה, בצילומי הרנטגן שבוצעו באותו יום לא אובחנו שברים. יצוין כי הצילומים עצמם לא אותרו ואין מנוס אלא להסתמך על הרישומים שבסיכום המחלה הנ"ל. לאחר טיפול ראשוני שוחרר התובע לביתו עם הוראות טיפול. בתאריך 9.10.94 פנה התובע שנית לחדר המיון כשהוא מתלונן על סחרחורת וחולשה כללית. בבדיקתו לא נמצא כל ממצא פתולוגי והתובע הופנה להמשך טיפול בקופ"ח. מעיון בכרטיסו הרפואי עולה כי בתקופה שלאחר הפציעה התלונן התובע מספר פעמים על כאבי גב וברכיים. התביעה הוגשה בתאריך 9.10.97 ובהסכמת הצדדים מונה על ידי דר' מוריס אגסי כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. בחוות דעתו בימ"ש1/ קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות אורטופדית בשעור של 9.75%. ב"כ הנתבעות חולק על שיעור הנכות שנקבע בחווה"ד ולחילופין טוען כי הנכות הרפואית אינה מגבילה את התובע מבחינה תפקודית. כן חולק עו"ד אפלמן על גרסת התובע באשר לנזקים המפורטים בתצהירו. שעור הנכות דר' אגסי בדק את התובע בתאריך 30.6.99, עיין בכרטיסו הרפואי ובצילומי רנטגן שבוצעו בשנים 1998 ו1999-. בפרק הסיכום והמסקנות קובע דר' אגסי כי לתובע נותרה נכות בשעור של 9.75% על פי שני סעיפי ליקוי: (1) 5% בשל שבר בעצם הזנב. (2) 5% בשל כאבי גב תחתון. מסקנות אלה מבוססות כדבעי ומסתמכות על ממצאים אובייקטיביים בצילומי הרנטגן. דר' אגסי נחקר על חוות דעתו והבהיר הבהר היטב את מסקנותיו ולאחר שניתנה לי ההזדמנות לבחון את קביעותיו שוכנעתי שהן אכן מבוססות על ממצאים אובייקטיביים והחלטתי לקבל את חוות דעתו. באשר לשבר בעצם הזנב - ממצא זה מסתמך על צילומי רנטגן שבוצעו לתובע וגם ב"כ הנתבעות אינן חולק על ממצא זה. באשר לכאבי גב תחתון הבהיר דר' אגסי בעדותו כי מעבר לתלונות התובע, קביעתו נסמכת על ממצא רנטגני של ישור הלורדוזה אשר משמעותו כאבי גב. המומחה שלל מכל וכל אפשרות של ישור הלורדוזה על רקע קונסטיטוציוני והעיד כי הגורם לממצא זה הוא כאבים (עמ' 16, שורות 15-21). יחד עם זאת, מציין הרופא כי לא נמצאו הגבלות בתנועות ובאשר לקשר שבין הממצא לתאונה, העיד דר' אגסי: "ש. בימ"ש: יש אנשים שיש להם כאב גב בלי תאונות. ת.: זה יכול להיות. ש.: ישור לורדוזה יכול להיות שיש לו סתם כאבי גב. ת.: לא ראיתי בתעודות הרפואיות שקיבלתי וכל המסמכים שהיו לו בעבר כאבי גב. ... ש. בית משפט: בדקת את התיעוד הרפואי שלו. ת.: אין שם שום דבר על כאבי גב, בכלל לפני התאונה, אחרי התאונה המשיך להתלונן. מהתאונה ואילך כל הזמן מתלונן על כאבי גב. יש לי מסמכים. ציינתי את זה ואני יכול להראות את זה" (עמ' 16-17). דהיינו, קביעותיו של דר' אגסי מסתמכות על תלונות התובע כפי שנרשמו בכרטיסו הרפואי לאחר התאונה הנתמכות בממצאים רנטגניים כאשר השילוב שבין הנתונים מוכיח שתחילתן של התלונות מיד לאחר התאונה. בסיכומיו טוען עו"ד אפלמן כי העובדה שלא הוצגו צילומי הרנטגן שבוצעו לתובע בחדר המיון פוגעת במהימנות גרסתו, אולם מעדותו של דר' אגסי עולה כי הצילומים הללו יכולים רק לחזק את גרסת התובע ולא להפריכה כיוון שקיומו של ממצא באותו מועד מחזק את גרסת התובע, אולם העדר ממצא מיד לאחר התאונה אין בו כדי לשלול התפתחות כאבים לאחר מכן (עמ' 20). לאור כל האמור לעיל, החלטתי לאמץ את חוות דעתו של דר' אגסי ואני קובעת כי לתובע נגרמה נכות רפואית בשעור של 9.75%. הנכות התפקודית כפי שהסביר דר' אגסי בחוות דעתו ובעדותו בפני, הן בבדיקתו והן בבדיקות שנבדק התובע על ידי רופאים אחרים, לא נמצאו הגבלות בתנועות או כיווץ שרירים והממצאים הקליניים היו רגישות ללחץ באזור עמוד שדרה מותני וכאבים באזור עצם הזנב עם רגישות מקומית. מנגד הציג ב"כ הנתבעות את הקלטת נ2/(א) בה נראה התובע כשהוא רוכב על אופנוע בשביל עפר במהירות כשכל פעולותיו מבוצעות באופן שוטף וטבעי ללא כל הגבלה. כן העיד חוקר פרטי בשם ציון דנגור כי ראה את התובע במקום עבודתו כשהוא מחלק הוראות לקבוצת אנשים שעבדה במקום. מן האמור לעיל עולה כי תפקודו של התובע לא נפגע באופן משמעותי. מקובלים עלי דברי דר' אגסי בנקודה זו לפיה התקפים של כאבי גב הינם תופעה העשויה להעלם ולשוב ולהופיע וברור שאין מדובר במגבלה קבועה המונעת ניהול אורח חיים תקין הכולל רכיבה על אופנוע ועבודה. בהתחשב בנתונים המפורטים לעיל ובעיקר לנוכח העובדה שהתובע סובל מדי פעם מכאבי גב כמפורט בחווה"ד ובכרטיס הרפואי, אני סבורה שנכותו הרפואית משקפת את הנכות התפקודית. הפסד השתכרות לגרסת התובע, עובר לתאונה ניהל חברה משגשגת לעבודות עפר אותה נאלץ לסגור בשל מגבלותיו הרפואיות. אלא שטענה זו אינה נתמכת בראיה חיצונית כלשהי ומעבר לאמירה סתמית לפיה בשל נכותו לא היה מסוגל להמשיך ולתפקד לא הביא התובע כל עדות חיצונית שיהיה בה כדי לחזק את גרסתו הכללית והבלתי מפורטת. ראשית, לא הובאה ראיה כלשהי באשר לתקופת אי כושר לאחר התאונה ומן המסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי התובע לא ניתן ללמוד על העדרות ולו קצרה ביותר מהעבודה. יתרה מכך, התובע לא יכול היה להעיד על עבודה ספציפית שלא היה מסוגל לקבל בשל נכותו ולמעט טענה סתמית לפיה לא יכול היה לגשת למכרז בניה ב"מערב שש", לא מסר התובע פרטים נוספים וגם ביחס למכרז זה לא זכר התובע תאריך, היקף עבודה וכד' על מנת שניתן יהיה לבדוק את אמיתות גרסתו וכאשר נשאל האם היה מכרז נוסף אליו לא ניגש, השיב התובע כי אינו זוכר (עמ' 19). ניתן היה לצפות מאדם אשר עסקיו נהרסו בשל תוצאות התאונה, שיוכל למסור פרטים מדויקים יותר ויפנה לעובדות הניתנות לבדיקה. יתרה מכך, התובע לא השיב לשאלה באילו פרויקטים עסק בשנת 1994 עובר לתאונה ומאידך גיסא הסתבר כי נאלץ לעזוב פרוייקט של בניית בית מלון בשל מאסרו של שותפו והפסקת עבודה זו היתה כרוכה בהפסדים שטרם התגבשו (עמ' 21). גם הדו"חות החלקיים ביחס להכנסות התובע שצורפו לתצהירו אין בהם כדי לסייע לו מאחר ומדובר בדו"חות שהוגשו על ידו בשנת 1999 לאחר הגשת התביעה ביחס לשנים 1996-1998 ומעיון במסמכים נראה כי היה עליו להסביר בתצהירו את העליות והמורדות בהכנסותיו או לזמן לעדות את רוה"ח שטיפל בעניניו באותה תקופה. מכל מקום, בדו"ח לשנת המס 1996 צוין מעבידו כ"גיא כבישים הנדסה בע"מ" ובשנת המס 1997 הועסק ע"י "גיא כבישים מחצבות גרניט" ועל פני הדברים נראה שאין מדובר בעבודה משרדית כפי שהוא טוען. עוד יצוין כי בשנת המס 1997 עבד התובע במחצית הראשונה של השנה אצל גיא אילת כבישים הנדסה בע"מ והשתכר 219,218 ש"ח ברוטו ובמחצית השניה של השנה, אצל מחצבות גרניט אילת בע"מ ושכרו נרשם כ219,218- ש"ח ונראה לכאורה ששכרו בשנה זו הגיע לכ440,000- ש"ח. כל התמיהות הללו לא יושבו על ידי התובע בתצהירו או בראיות אחרות והתרשמתי שאין כל קשר בין התנודות בהכנסות התובע ומצבו הבריאותי וסביר להניח שגם החלפת העיסוק אינה קשורה לתאונה אלא לנימוקים כלכליים כפי שסיפר למר יעקב גיל חוקר מטעם חברת הביטוח (עמ' 25). באת כח התובע מנסה להפריך את גרסתו של מר גיל וטוענת בסיכומיה כי בקלטות שנמסרו לה במהלך עדותו לא ניתן לשמוע את הדברים עליהם העיד העד. אין בידי לקבל טענה זו מאחר והיה על עו"ד ברנד להגיש את הקלטות או את התמליל שנערך כל פיהן ואין היא יכולה "להעיד" בסיכומים על עובדות הקשורות לאותן קלטות ואם סברה שב"כ הנתבעות לא מילא אחר החלטת בית המשפט להעביר לידיה מסמכים נוספים, היה עליה לפנות לבית המשפט לקבלת החלטה מתאימה. אולם, גם בהנחה שאיכותן הטכנית של הקלטות אינה מאפשרת האזנה, אין בכך כדי לפגום בעדות ממנה עולה שהתובע שוחח עם מר גיל וסיפר לו כי הוא מועסק מאמצע שנת 2000 כמנהל אחזקה ומנהל פרוייקט ההרחבה במצפה התת ימי באילת ובמסגרת זו הוא אחראי על קבוצת פועלים גדולה ומפקח על איכות עבודתם ובהמשך מוסיף מר גיל: "באופן כללי הוא אמר שהשכר גבוה לעובד שכיר, שאלתי אותו מה הניע אותו להפוך מבן אדם עצמאי לשכיר. הוא סיפר לי שבשנים האחרונות יש ירידה במוסר תשלומים, חובות אבודים של לקוחות שעבורם ביצע עבודה והוא לא מצליח לגבות והוא מעדיף את השקט הנפשי שלו, למצוא עבודה מתאימה לכישוריו עם שכר גבוה". למרבה הצער, התובע לא הציג תלושי שכר המתייחסים להעסקתו במצפה התת ימי וגם העובדה שהתובע ציין בפני החוקר בשיחה קודמת שהוא סובל מכאבים בעכוז וברגל אין בה כדי לשנות את המסקנה דלעיל כיוון שאין זה סביר שאדם יוותר על עסק משגשג רק בשל העובדה שהוא סובל מדי פעם מכאבי גב, מה גם שלגרסתו ההחלטה לחסל את עסקיו גמלה בלבו חודשיים לאחר התאונה בטרם התגבש נזקו ובשלב שלא היתה לו האפשרות לצפות כיצד יתפתחו הדברים מבחינת מצבו הבריאותי. מן המקובץ עולה כי לא ניתן לבסס ממצאים על הראיות הדלות שהוצגו על ידי התובע ביחס להפסד ההשתכרות הנטען. אי לכך לא מצאתי לנכון לחשב את הפסדי ההשתכרות בחישוב אריתמטי כפי שמציעה באת כוחו. הפסד השתכרות בעבר כפי שציינתי לעיל, לא הוצגה על ידי התובע ולו תעודה רפואית אחת המעידה על אי כושר או העדרות מעבודה בשל מחלה הקשורה לפציעה ומאחר והכנסותיו לשנת 1994 חושבו על בסיס שנתי, אין בפני ראיה כלשהי עליה ניתן להסתמך לקביעת הפסד השתכרות סמוך לתאונה. באשר לתקופה שעד פסה"ד, כפי שציינתי לעיל, לא שוכנעתי שהשינויים בעיסוקו של התובע קשורים לנכותו ועל כן אין אני פוסקת פיצוי בשל הפסד השתכרות בעבר. הפסד השתכרות בעתיד מאחר ולתובע נגרמה נכות רפואית ותפקודית בשעור של 9.75% הכרוכה בכאבי גב מהם הוא סובל מדי פעם ומכיוון שעבודתו איננה עבודה משרדית, קיים חשש סביר שהכנסתו בעתיד תפגע בשל נכותו זו ואני פוסקת פיצוי גלובלי בסך 60,000 ש"ח בראש נזק זה. ראה לענין זה פסק דינו של כב' השופט ד' לוין בע.א. 632/81 אפרים בן יעקב ואח' נ' יעקב מיכאלי, פד"י לח(4) 12, בעמ' 19: "... אין זה חיזיון נדיר בימינו, שעובדים מפוטרים מעבודתם או שמעבידם פושט את הרגל. בכל מקרה כזה מוצא עצמו העובד, גם אם אין לנכותו כל קשר לפיטוריו, מתדפק על דלתותיהם של נותני העבודה; או אז עשויה מגבלתו הפיסית לעלות לו בצמצום מרחב אפשרויות התעסוקה שלפניו". וכן ספרו של דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית 1997, בעמ' 191: "נכויות בשעור נמוך של 5% או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב. במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה". הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בהעדר ראיה כלשהי להוכחת ראש נזק זה אין אני פוסקת כל פיצוי. עזרת צד ג' נכותו הרפואית של התובע כמתואר בחווה"ד אינה מצדיקה הזדקקות לעזרת צד ג' מאחר שהתובע אינו מוגבל בפעילותו היומיומית. כאב וסבל מקובל עלי תחשיב ב"כ התובע ביחס לראש נזק זה ואני פוסקת לתובע 16,450 ש"ח. לסיכום הנתבעות ישלמו לתובע: 60,000 ש"ח בשל הפסדי השתכרות בעתיד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסה"ד ועד למועד התשלום בפועל. 16,450 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.11.2000 ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשעור 13% + מע"מ מן הסכומים שנפסקו. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.עמוד השדרהנכותכאבי גב / בעיות גב