האן מותר לנתק צינור ביוב ללא היתר ? חוק המקרקעין איננו מאפשר סעד עצמי באופן של ניתוק צינור ביוב ללא בקשת היתר מביהמ"ש. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ניתוק צינור ביוב: א. מבוא וטענות הצדדים 1. הצדדים הינם הבעלים במשותף של מגרש הידוע כגוש 6518 בחלקה 264 בהרצליה פיתוח. כל אחד מהצדדים הינו בעלים של בית מגורים הבנוי על תת חלקה, היינו הצדדים הם שכנים סמוכים זה לזה באותה חלקה בשני בתים נפרדים. אף אחד מהצדדים לא מתגורר בבית המגורים, בית המגורים מושכר לצדדי ג' או ריק. 2. התובעים והנתבעים דהן דפנה ורפי הינם הבעלים של בית הבנוי בתת חלקה 1 בכתובת רח' אביגיל 1 הרצליה פיתוח (לשם הנוחות להלן ייקראו "דהן"). התובעים והנתבעים בתביעה האחרת הגב' לילי דיין ודנית דיין הינם אם ובתה, הגב' דנית דיין רשומה כבעלים של הבית בתת חלקה 2 ברח' אביגיל 3 הרצליה הפיתוח (לשם הנוחות להלן ייקראו שתיהן "דיין"). 3. דהן רכשה את הבית באוק' 2007 לצרכי השקעה, קרי על מנת להשכירו או למכרו לאחר ביצוע שינויים ושיפוצים נרחבים (ראה סעיף 2.2. לתביעת דהן). הגב' לילי דיין מתגוררת בביתה הסמוך לשני הבתים נשוא הסכסוך ברח' אביגיל 2 מזה כ- 35 שנה. בתה גב' דנית דיין רכשה את הבית ברח' אביגיל 3 באוק' 2008 כשנה לאחר שמשפחת דהן רכשה את ביתה. את זכות החזקה בבית קיבלה דיין באוק' 2008, ואולם הבית היה ריק משוכרים אך ורק ביום 31.12.08. 4. על פי גרסת דהן, השוכרים שהשכירו את ביתם ביום 24.6.09 נכנסו לגור בבית דהן, ביום 29.6.09 בשעות הצהריים נמסר לדהן ע"י שוכרי הבית כי הביוב עלה על גדותיו והבית בקומת הקרקע בכניסה הוצף במי שופכין. דהן מיהרו לביתם בלוויית המפקח על הבנייה מטעמם מר משה בן חמו והאינסטלאטור מר נאסר חבשי, וביקשו לברר מהיכן התקלה. לתדהמתם גילו כי התקלה נובעת מחמת העובדה שדיין ניתקו את צינור הביוב המחובר לבריכת הביוב בחצרם של משפחת דיין, ובכך נותר ביתם של דהן ללא צינור ניקוז של מי השופכין לבור הניקוז הציבורי. משכך, התמלאו הבריכות בחצרם של דהן ועלו על גדותיהם לאחר מספר ימים. משפחת דיין סירבה בכל תוקף לאפשר להם להתחבר ולו זמנית כדי לרוקן את בריכות השופכין, ולפיכך נאלץ דיין להזמין משאבת ניקוז אשר תשאב את מי הביוב ישירות משוחת הביוב שבחצרם אל הבריכה העירונית שברחוב. 5. בסמוך לאותו אירוע, ולנוכח עמדתה הנחרצת של משפחת דיין הגיעה נציגת העירייה ס' מנהל מח' הביוב בעירייה הגב' שפיגל, וביקשה לאפשר את ביצוע התחברות צינור הביוב של דהן אל הבריכה שבחלקת השטח של דיין. גם נוכחותה של נציגת העירייה, שהבהירה כי החיבור נעשה כדין עפ"י תוכנית היתר מאושרת מ-2008 לא הועילה, והיה צורך בזימון אנשי משטרה אשר יאכפו את ביצוע תוכנית ההיתר מ-2008. לגרסת תביעת דהן, לאחר החיבור ולאור איומיה של דיין כי תנתק את הצינור שנית, פנו משפחת דהן בבקשה לצו מניעה לביהמ"ש והדיון התנהל בפני כב' השופט דותן ביום 7.7.09. בסופו של הדיון, הגיעו באי כח הצדדים להסכם פשרה מבלי להודות בעובדה כלשהי ותוך שמירת הטענות לעניין הנזקים, כי יתבצע חיבור זמני לשוחת הביוב בחצרי דיין למשך שישה חודשים בלבד, במהלך תקופה זו תבקש משפחת דהן מעיריית הרצליה לקבל שוחת ביוב נפרדת על מנת להתנתק משוחת הביוב בחצריה של דיין. הסדר פשרה זה קיבל תוקף של פסק דין ע"י כב' השופט דותן ביום 7.7.09. משפחת דהן הגישה תביעתה זו באשר לנזקים שאירעו בעקבות ההצפה מיום 29.6.09. 6. דיין הגישו תביעה קטנה בספט' 2010 אשר התבררה בפני כב' השופטת חנה קלוגמן. לאור תביעת משפחת דהן תיקנה דיין את כתב התביעה, וביקשה להעבירה לביהמ"ש השלום, התביעות אוחדו בפניי. לגרסתה של התובעת דיין, החיבור שעשו משפחת דהן אל בריכת הביוב שבחצרה נעשה ללא היתר שלא כדין ותוך השגת גבול וחבלה בתא הביוב ע"י כך שפערו חור בדופן תא הביוב והתחברו בצורה פיראטית לא תקנית ולא חוקית שגרמה להאטה בזרימת השופכין ובסתימת תא הביוב. לגרסתה של דיין, היא לא ידעה בזמן אמת כי צינור הביוב של משפחת דהן נחתך במרץ 2009, לגרסתה משקיבלה את החזקה בבית בינואר 2009 ביקשה מפועל מזדמן לחתוך את כל הצינורות מכל מין וסוג שהוא, שהשתרבבו בחצר הבית ואשר אין להם קשר ישיר לתקינות זרימת המים (ראה סעיף 8 לתצהיר עדות ראשית של דיין). רק משקרה אירוע ההצפה ביוני 2009 ורק לאחר הבירור שנערך באמצעות אנשי המקצוע, גילתה לתדהמתה דיין כי האירוע ארע לאחר שמשפחת דהן התחברה באופן פיראטי ללא היתר לבור הביוב אשר בחצריה. משכך, תובעת דיין את משפחת דהן על הנזקים עבור בניית תא ביוב חדש ועבור שימוש שעשו בתא הביוב למשך ארבעה חודשים ללא היתר. לגרסתה, ביתה עדיין אינו מאוכלס מחמת בור הביוב שאיננו תקין. כמו כן, שני הצדדים דיין ודהן תובעים אחד את השני בגין הוצאת דיבה ולשון הרע. לטענת דהן, דיין ביותר מהזדמנות אחת הטיחה בפני משפחת דהן נוכח אנשים אחרים כי הם שיחדו אנשי עירייה לצורך קבלת היתר שגם הוא מזויף ולא אותנטי. לטענת דיין, משפחת דהן טענה כי דיין רודפים אחר שוכרים פוטנציאליים בנוכחות המתווכים ומשדלים אותם שלא לשכור את הבית. 7. עיננו הרואות כי אירוע אחד מעלה מספר מחלוקות בין הצדדים. המחלוקת הראשונה העובדתית - האם החיבור של צינור מי השופכין של משפחת דהן היה קיים מקדמת דנא לשוחת הביוב של משפחת דיין, או שמא חיבור זה נעשה אך ורק לאחר השיפוץ שערכה משפחת דהן בביתה. מחלוקת שנייה היא בשאלה, האם החיבור נעשה כדין עפ"י היתר. שאלה נוספת, ככל שהחיבור נעשה כדין או גם אם לא נעשה כדין, האם היתה רשאית דיין ליטול סעד עצמי ולנתק את אותו צינור? האם ניתוק הזה היה במודע או לא במודע של משפחת דיין? ולבסוף, מהם הנזקים אם בכלל שאירעו לכל אחד מהצדדים, על מי האחריות לשאת בנטל, והאם מוקמת עילה בגין לשון הרע כלפי מי מהצדדים. להלן אבחן מחלוקות אלה. ב. חיבור צינור הביוב של משפחת דהן לשוחת הביוב של משפחת דיין 1. לגרסתה של דיין, אין ומעולם לא היה חיבור של צינור ביוב מרח' אביגיל 1 ביתם של דהן אל שוחת הביוב הנמצאת בחצרי ביתה של דיין ברח' אביגיל 3. דיין מסתמכת על תוכנית אינסטלציה משנת 1991, שם לטענתה נראה כי באותה עת ברח' אביגיל 1 בביתם של דהן היה מצוי בור רקב ובור ספיגה וכך התנהלה מערכת הביוב מאז ועד ההתחברות הפיראטית של משפחת דהן. 2. לגרסתה של דהן, משנרכש הבית בשנת 2007 גילתה דהן תוך כדי עבודות השיפוץ הנרחבים בביתה ובחצרה, כי קיים צינור בטון ישן המוביל את מי השופכין לשוחת הביוב המשותפת הנמצאת בחלקה של דיין. במסגרת השיפוצים נערכה משפחת דהן להחלפת כל צנרת האינסטלציה לרבות צנרת הביוב המרכזית. משכך, החליפה את צינור הבטון לצינור פלסטיק. החלפה זו לא שינתה את החיבורים שהיו קיימים מקדמת דנא. 3. יצוין, כי הבעלים הקודמים של שני הבתים לא הובאו לעדות, ובעצם לא ברור לאף אחד מה היה המצב בשטח עובר לרכישת הבית ע"י דהן שכן הם היו הראשונים לרכוש את הבית בחלקה המדוברת. היחידי שהעיד ממראה עיניו היה מר רפי דהן אשר בעדותו בעמ' 23 לפרו' מול שורה 7 ואילך כי כשערך את השיפוצים בביתו ראו עיניו צינור בטון המחובר לשוחת הביוב אצל משפחת דיין. על פי עדותו, בצינור בטון זה לא משתמשים כבר כ- 15 שנה. ללמדך, כי הצינור היה קיים שנים לפני רכישת הבית ע"י משפחת דהן. משנשאל בחקירה נגדית ע"י דיין (שייצגו את עצמן), האם היה להם בור רקב ובור ספיגה בעת רכישת הבית? השיב על כך מר דהן בשלילה. לפיכך, נשאל שנית ע"י דיין ובצדק, מדוע אם כן ביקש היתר מעיריית הרצליה לתוכנית סניטארית? ועל כך השיב מר דהן, כי הגדיל את הבית משלושה חדרי שירותים לשישה חדרי שירותים, גודל הבית גדל מ-200 מ"ר ל-400 מ"ר, ולפיכך היה חייב להגיש תוכנית סניטארית חדשה. במסגרת אותה תוכנית אושר החיבור הזה ללא קשר להחלפת הצינור מבטון לפלסטיק. תוכנית הסניטארית נתבקשה בשל הרחבת גודל הבית, וכך אף נוצרו בריכות חדשות בחצרם של דהן ללא קשר להחלפת הצינור. 4. אם כך, לא יכולה להעיד דיין ממקור ראשון על מה שהיה בשטחה עובר לרכישת הבית ע"י דהן, שכן כאמור דיין רכשה את ביתה כשנה לאחר רכישתו של דהן . על מנת להעיד ממקור ראשון על מה היה בשטחה, היה עליה לזמן את בעל הבית הקודם, המוכר של ביתה, ו/או את המוכר של ביתם של משפחת דהן על מנת שיעידו כיצד התנהלה מערכת הביוב עובר למכירת הבתים. כמובן שדבר זה לא נעשה, ועד הראיה היחידי היה מר רפי דהן. 5. עדותו של מר דהן מחוזקת ומקבלת תמיכה בעדותה של גב' נילי שפיגל מעיריית הרצליה. הגם שגב' דיין לא חסכה דברי נאצה כנגד הגב' שפיגל עובדת עיריית הרצליה, ואף הגישה כנגדה תלונה בעיריית הרצליה וכן תלונה לנציב תלונות הציבור, הרי בפניי הותירה גב' שפיגל רושם מהימן ועדותה היתה מקצועית וללא רבב וללא משוא פנים. הגב' שפיגל ששימשה בעת הרלבנטית כסגנית מנהל מח' ביוב וניקוז בעיריית הרצליה, העידה כי עיריית הרצליה מספקת שוחת ביוב אחת לכל חלקה. על פי עדותה, היא איננה יודעת האם בחצרי בית דהן היה בור רקב ובור ספיגה, העדה אישרה (עמ' 13 לפרו' שורה 32) כי לעיתים מתחברים השכנים לאותה שוחת ביוב מבלי לערב את העירייה. עוד הסבירה העדה (עמ' 13 לפרו' שורה 23), כי אמנם התוכנית הסניטארית של משפחת דיין הוגשה ביוני 2008, אך את הקו העירוני והחיבור אליו עשתה עיריית הרצליה הרבה קודם, מזה כ-15 שנה קודם לכן. לפני שהיה ביוב עירוני לכל בית היה פתרון פרטי שהוא בור רקב ובור ספיגה, לפני כ- 15 שנה ועד היום מחויבת העירייה לתת חיבור עירוני לכל חלקה בגלל בעיות זיהום, ולפיכך החיבור העירוני נעשה 15 שנה לפני 2008. מדבריה אלה של גב' שפיגל, עולה כי החיבור העירוני בבניית השוחה המרכזית בחלקה, שמצויה במקרה זה בחלקה של דיין, היתה קיימת מקדמת דנא בסביבות שנת 1993, ולכן התוכנית שהציגה התובעת דיין משנת 1991 איננה רלבנטית. גב' שפיגל אף נשאלה בחקירה נגדית ע"י דיין, האם נכון כי התוכנית מ-91 מראה בור ספיגה במגרש של דהן? ועל כך השיבה העדה: "נכון, זו מערכת שאסורה היום ע"י משרד הבריאות. היא אסורה כבר הרבה שנים, לפחות 10 שנים. בשנת 91 היא היתה מותרת כי לא היתה ברירה. וב-91 היה בור ספיגה ובור רקב, וגם רואים את החיבור שאנחנו מדברים עליו". (עמ' 16 לפרו' שורה 17-19). 6. מכאן מבקשת דיין ללמוד, כי המצב ב-91 נשאר כמות שהוא עד לשנת 2008 כאשר לשיטתה נעשה חיבור פיראטי ע"י משפחת דהן. אינני יכולה לקבל גרסה זו, כאמור גרסה זו היא ספקולטיבית בלבד אשר נשענת על תוכנית משנת 91, כאשר לא היה חיבור ביוב עירוני בכל המתחם. מצב זה השתנה בערך בשנת 93-95, על פי עדותה של גב' שפיגל העירייה סיפקה שוחה לכל חלקה, ורק הגיוני כי שני הבתים על אותה חלקה התחברו לאותה שוחה. 7. עוד מבקשת גב' דיין לתמוך את מסקנתה, כי לא היה חיבור מאז ומעולם לאור העובדה כי בשוחה הנמצאת בחצר ביתה נמצא עיבוד אחד בלבד בתוך השוחה, עיבוד המאפשר זרימה נוחה של מי השופכין. לגרסתה, לא ייתכן כי נעשה חיבור של צינור נוסף מדופן השוחה ללא כרייה של עיבוד נוסף בתוך השוחה. גב' דיין ביקשה לתמוך גרסה זו בחוו"ד מומחה. העד פיני גיגי (עד הגנה 1), העיד כי הינו אינסטלאטור ואיננו מהנדס, אלא שמתוך ניסיונו טוען כי לא ניתן להתחבר נגד זרימת מי השופכין, ואף תאגיד מים לא היה מאשר זאת. מר גיגי הסתמך על תוכנית שהראו לו משנת 91 בלבד, מר גיגי שאינו מהנדס אינסטלציה לא ידע לפרט אם קיים תקן כזה בדבר התחברות לשוחה, ואם כן מהו. מר גיגי לא בדק את ההיתרים בתיק הבניין בעירייה, הוא איננו יכול לדעת כיצד היה החיבור לפני שנת 2008 (חיבור צינור הבטון), שכן חיבור זה נהרס ונאטם. הבדיקה היחידה שעשה נערכה בשנת 2011, ועל סמך זה נכתבה חוות דעתו לגבי חיבור לא תקני. קשה לי לקבוע כי העד שכנע במקצועיותו לא בחוות דעתו ואף לא בעדותו, לא ברור על מה העד מסתמך בשעה שהוא קובע כי החיבור איננו תקני, לא ברור על איזה תקן מדובר, ומדוע החיבור לא תקני. אם אכן התחברה משפחת דהן בנוב' 2008, הרי עד מרץ 2009 לא היתה סתימה כלשהי בחצרי משפחת דיין או לפחות לא כזו שנודעה לצדדים. 8. מסקנתי העובדתית אם כן, כי צודקת משפחת דהן כי היה קיים חיבור קודם של צינור בטון אשר חיבר את מערכת הביוב בבית משפחת דהן אל השוחה המרכזית שנמצאת בחצרי משפחת דיין. צינור בטון זה הוחלף בצינור פלסטיק בשנת 2008. 9. מחלוקת נוספת בין הצדדים היא בשאלה האם ת/8 היא תוכנית היתר כדין להתחבר אל השוחה בחצרי משפחת דיין, שאישרה העירייה בשנת 2008. דיין מלאה טענות כרימון כנגד התוכנית ת/8, ולא בכדי. שכן אם ביהמ"ש יקבל תוכנית זו כתוכנית היתר כדין, הרי מעשה הניתוק חמור שבעתיים. מדובר בסעד עצמי של ניתוק צינור אשר חובר כדין ועפ"י היתר. דיין טוענת, כי ת/8 הינה תוכנית מזויפת ואיננה תוכנית כלל, שכן אין עליה חתימה של מהנדס העיר, ולא ניתן לדעת ממנה האם היא שייכת לרח' אביגיל 1. 10. מאחר והתוכנית צולמה במקטעים, ביקש ב"כ משפחת דהן לצרף לביהמ"ש את תוכנית הגרמושקה במלואה כפי שהוצאה מעיריית הרצליה, או אז טענה גב' דיין כי מדובר בפברוק ראיות וזיוף מסמכים ואין מדובר באותה תוכנית. עיינתי היטב בתוכניות ואינני סבורה כי מדובר בזיוף כלשהו, מדובר בתוכנית הגשה סניטארית שהוגשה לעיריית הרצליה ב-17.6.08, על גבי התוכנית מצויות חותמות של עיריית הרצליה אגף מהנדס העיר מח' ביוב וניקוז, וכן חותמת של מהנדס העיר מח' המים - אישור תוכנית הגשה לחיבור מים. לתוכנית זו מצורפת מפה המראה בעליל את התחברות מערכת הביוב של משפחת דהן אל שוחת הביוב בחצריה של משפחת דיין, ומשם אל המוביל העירוני הראשי של עיריית הרצליה. גב' שפיגל נציגת העירייה אשר היתה אמורה לאשר תוכנית זו, הביאה עימה תוכנית מאושרת מ-19.6.08 ע"י מח' הביוב (ראה עדותה בעמ' 13 לפרו' מול שורה 3). ב"כ משפחת דהן שאל באופן ישיר ומפורש, האם ת/8 זו התוכנית המדוברת? והעדה גב' שפיגל השיבה בחיוב (עמ' 13 שורה 5). 11. גב' שפיגל אף העידה כי תוכנית סניטארית זו אושרה ע"י עיריית הרצליה מבלי שהובעה איזשהיא התנגדות ע"י הבעלים הקודמים של בית משפחת דיין. גב' שפיגל אף הסבירה את ההיגיון למתן אישור לתוכנית זו, שכן על פי עדותה העירייה לא מעוניינת לעשות הרבה שוחות ברחוב, אלא שוחה אחת וחיבור אחד לכל חלקה. מאחר והשוחות הן בטיפול ואחזקה של מח' הביוב, העירייה איננה מעוניינת כי על אותו קו יהיו מספר שוחות כל כמה מטרים. אלא שבעקבות צו המניעה וההסדר אליו הגיעו הצדדים, הסכימה העירייה לבנות שוחה נוספת על הקו העירוני אליו תתחבר משפחת דיין מבלי הצורך להתחבר לשוחה בבית משפחת דהן. פתרון זה פחות נוח לעיריית הרצליה, והיא העדיפה את הפיתרון כמפורט בתוכנית הסניטארית, אלא שבעקבות המחלוקות שבין הצדדים הסכימה לאשר בניית שוחה חדשה. 12. לאור עדותה זו של גב' שפיגל אשר הותירה בי רושם מהימן ללא כל סייג, אין לי כל סיבה לחשוב ש-ת/8 היא תוכנית מזויפת ע"י מאן דהוא. שוכנעתי, כי תוכנית זו אושרה כדין מאחר ושימשה את האינטרסים של עיריית הרצליה. ככל שלמשפחת דיין יש טענות באשר לאישור תוכנית זו שאושרה ללא כל התנגדות, היתה יכולה לפעול בהליכים כנגד עיריית הרצליה ככל שחשבה לנכון. היא יכלה להגיש בקשה לניתוק צינור הביוב של משפחת דהן, או יכלה לבקש בניית שוחה נוספת כפי שנעשה בפועל. 13. מסקנתי בפרק זה כפי שעולה מהעדויות, כי היה חיבור קודם של צינור בטון באמצע שנות ה-90 אל שוחת הביוב של משפחת דיין, צינור הבטון הוחלף ב-2008 בצינור פלסטיק אשר כאמור נותק בחטף במרץ 2009. כל שנותר לברר עובדתית היא כיצד נותק הצינור, על ידי מי, ומדוע? ג. ניתוק הצינור 1. יש להבהיר כי בין אם הייתי מקבלת את המסקנה העובדתית כי חיבור הצינור של משפחת דהן נעשה שלא כדין כגרסת דיין, ובין אם לאו, חוק המקרקעין איננו מאפשר סעד עצמי באופן של ניתוק צינור ביוב ללא בקשת היתר מביהמ"ש. לעניין זה, ראוי להזכיר את סעיף 14 לחוק המקרקעין הקובע כי בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהם כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר. במקרה דנן, אין מדובר רק באי נוחות של השוכרים ו/או הבעלים, אלא מדובר באי נוחות של כלל הציבור שעה שצינור ביוב העולה על גדותיו מסכן את בריאות הציבור בגרימת זיהום סביבתי. כמו כן, ראוי להזכיר את סעיף 18 (ב) לחוק המקרקעין, המאפשר שימוש בכוח נגד משיגי גבול בתוך 30 יום מיום התפיסה. במקרה זה, אף אינני סבורה כי מדובר בהשגת גבול אך גם בהנחה שכן, הרי אין מחלוקת גם לגרסת דיין כי הצינור היה מונח במקום עד ניתוקו לפחות 4 חודשים. כך או כך, בין אם מדובר בחיבור כדין ובין אם מדובר בחיבור שאיננו כדין, לא יכול בעל המקרקעין לבצע סעד עצמי של ניתוק הצינור באופן הגורם נזק בריאותי לכלל הציבור מבלי לפנות לביהמ"ש מבעוד מועד. דברים אלה הם קל וחומר כאשר מדובר בחיבור כדין ועפ"י היתר של העירייה, ובמקרה דנן כאמור מסקנתי העובדתית כי הצינור היה מחובר לשוחת הביוב של משפחת דיין מזה שנים עובר לרכישת הבית ע"י דהן, והחלפת הצינור נעשתה עפ"י היתר כדין של העירייה. מסקנה עובדתית זו בהכרח מלמדת כי לו הניתוק של הצינור היה במודע מהווה הדבר פגיעה חמורה בקניינה של משפחת דהן, ואם אין מדובר בניתוק במודע הרי מדובר במעשה רשלני חמור. 2. יש להניח כי דיין הבינו כי מעשה הניתוק מהווה פגיעה חמורה בקניינה של התובעת דהן, ולפיכך גרסתה של דיין בכתב ההגנה ובתצהיר עדות ראשית היתה כי מעשה הניתוק לא היה במודע. לגרסת דיין (סעיף 11 לתצהיר עדות ראשית), רק משביקשו דהן לאפשר את החיבור מחדש לביוב שלהם נחרדו לגלות כי הצינור שנותק היה צינור שדהן החדירו בגניבה ובמרמה ותוך השגת גבול לביוב שלהם. 3. גב' לילי דיין נחקרה בחקירה נגדית ועמדה על גרסתה, כי לפני מועד ההצפה 29.6.09 לא היה להם שום מושג כי משפחת דהן התחברה לביוב בחצרם, ולא ידעו כי רצו להתחבר לשם (ראה תשובותיה בעמ' 35 לפרו' שורה 32 ובעמ' 36 ש' 2). על גרסתה זו חזרה באופן לא ברור בעדותה בעמ' 37 מול שורות 1-10. לא בכדי עדותה של גב' לילי דיין היתה מבולבלת ובלתי קוהרנטית, שהרי גרסה זו לא תואמת את עדותה במשטרה ולא את מה שכתבה במו ידיה בתגובתה לצו המניעה לביהמ"ש. 4. מעיון בהודעת חשוד שהוגשה לתיק ביהמ"ש וסומנה במ/5, נחקרה הגב' לילי דיין והעידה כדלקמן: "השכנים התחברו לביוב הפרטי שלי כשהם משיגים גבול, נכנסים לגינה שלי ועשו זאת מאחורי גבי כי הם ביקשו להתחבר לביוב שלי וסירבתי. והם התחברו בצורה פיראטית מאחורי גבי והזהרתי אותם שאם אני אביא אינסטלאטור ויתברר שהם יתחברו אליי, זה ינותק, וכך עשיתי. אני רוצה לציין, שהם שברו את תא הביוב שלי והתחברו בצורה מפל שזה צורה לא תקנית". משנשאלה גב' לילי דיין, מה אמרה לשכנים והאם הפחידה אותם? השיבה: "שיש סיכוי שאין להם ביוב כי הבעלים התחברו בצורה פיראטית ולכן אני ניתקתי את כל הצינורות שלא רלבנטיים לביוב הישן שלי". השוטרת המשיכה ושאלה כי היא מבינה שגב' דיין ניתקה במודע את הצינורות שלהם, על כך השיבה גב' דיין: "זה האינסטלאטור שלי בהוראה שלי". 5. עינינו הרואות כי גרסת המבקשת כי לא ידעה על הניתוק עד לאירוע ההצפה, לא תואמת את עדותה במשטרה, שכן בעדות במשטרה לא מתקנת גב' דיין את החוקרת שעה שזו מטיחה בפניה כי ניתקה במודע את צינור השכנים, והרי עדות זו היא הנותנת כי ניתוק הצינור היה במודע ובכוונת מכוון. הגב' דיין נחקרה על כך בחקירה נגדית כדלקמן: "ש. למה את לא אומרת לחוקרת שזה לא במודע? אני מפנה אותך לשורה 10. ת. החוקרת כתבה במודע. ברגע שגנבתם אותנו וחדרנו לשטחנו בכוח הזרוע, ובשקר, שאתם חברים לביוב שלנו זה שקר, והשגתם את גובלנו והתחברתם במרמה ובגניבה, ובפעם השנייה בכוח הזרוע והבאתם את שפיגל. ש. בימ"ש, אבל למה את לא אומרת לחוקרת שזה לא במודע וזה בטעות? ת. אנחנו חותמים בלי לקרוא, לא נותנים לנו הזדמנות לקרוא. היא הגנה על השוטר שהכה אותנו. (עמ' 38 לפרו' שורה 25-32) 6. אינני יכולה לתת אמון בגרסת התובעת דיין, כשאדם נחקר במשטרה על עבירה שהוא עשה לכאורה הוא מקפיד לתקן אם מטיחים בו האשמה שאיננה נכונה, קל וחומר כשמדובר בנחקר אינטליגנט אשר מודע לחשיבות הדברים שנאמרים ולניואנסים השונים של הניסוח. לא מיותר לציין, כי הגב' דיין ניהלה בעצמה את ההליך המשפטי תוך ניסוח תגובות,הודעות, תצהירים, ואף ניהלה בעצמה את החקירה הנגדית של כל עדי התביעה. קשה לי להניח, כי בזמן אמת בשעה שהשוטרת מטיחה בפניה כי היא ניתקה במודע את צינור השכנים התעלמה מכך, גב' דיין השיבה כי היה זה האינסטלאטור שלה בהוראתה. אין בתשובה זו אלא תשובה חיובית לשאלה אם ניתקה את הצינור במודע. 7. אף במקרה נוסף לא נצמדה גב' לילי דיין לאמת. משנשאלה ע"י ב"כ משפחת דהן בעמ' 37 לפרו' מול שורה 21, האם לא קרה שמשפחת דהן פנו אליה בחודש נוב' כדי להתחבר לביוב? השיבה גב' דיין כדלקמן: "בחיים שלי לא דיברתי לא עם התובע ולא עם אשתו עד האירוע ביוני". אלא שהצהרה זו לא נכונה בעליל. גב' דיין עומתה עם תגובתה לצד המניעה שהוגשה ב- 5.7.09 לביהמ"ש בהליך צו המניעה שהתקיים בפני כב' השופט דותן. בתגובה זו ציינה בסעיף 2 כדלקמן: "בחודש נובמבר דצמבר 2008 רפי ודפנה דהן התחברו לתא שבבעלותי ובחצרי במרמה, מאחורי גבי מאחר שעוד בחודש נובמבר ביקשו ע"י שליחים להתחבר והבעתי את התנגדותי הנחרצת..." לגב' דיין לא היה כל הסבר לסתירה זו, ואף משנשאלה באופן נוקב ע"י ביהמ"ש מדוע כתבה זאת במו ידיה בתגובה לצו המניעה, השיבה: "לא יודעת. יכול להיות שהיה טעות בתאריך". אינני יכולה לקבל הסבר זה. גרסה זו של גב' דיין בלתי מהימנה, ומהעדויות עולה כי אכן ניתקה במודע את צינור הביוב של משפחת דהן. גרסה זו של משפחת דהן כי הניתוק נעשה במודע מקבל תמיכה מעדי תביעה נוספים. כך מצהיר מר אלי קוריאל עד תביעה 2 (מתווך), (סעיף 2.6 לתצהיר עדות ראשית), כי זכור לו שהגב' דיין הזהירה שוכרים פוטנציאלים לבל ישכרו את הבית כי יש לו בעיות עם הביוב, והוא לא חוקי או מנותק. 8. גם עד תביעה 3 משה בן חמו, ששימש כמנהל וכמפקח על עבודות הבנייה בבית משפחת דהן, העיד כי ראה את גב' דיין ואדם נוסף שבדיעבד התברר כבנה, שלגלגלו על ניסיונותיו שלו ושל האינסטלאטור למצוא את מקור הבעיה, ונמסר לו ממר דהן כי הגב' דיין אמרה שאין טעם בחיפוש אחר מקור הבעיה כי היא ניתקה אותו במזיד ובמכוון מבור הביוב המשותף. מר בן חמו לא נחקר על כך בחקירה נגדית ואף מר דהן לא נחקר על כך בחקירה נגדית. 9. לחילופין, גם אם הייתי מקבלת את גרסת התובעת דיין כי אין מדובר בניתוק במודע, הרי מדובר בניתוק רשלני באופן רבתי. הגב' דיין לגרסתה, הורתה לפועל בלתי מקצועי מטעמה לנתק כל צינור, גז, מים, טלפון, חשמל אשר לא משמש לפעילות תקינה של ביתה (ראה עדותה בעמוד 48 שורות 6-7). מעשה זה הינו רשלני, שכן יש לוודא כי אין מדובר בסכנת ניתוק באופן שתגרום לחבלה לאחד השכנים או לכלל הציבור. לשם ניתוק צינורות אשר מובילים גז, חשמל, מים וכד', יש להיעזר בפועל מיומן ומקצועי ולא בפועל אקראי וכן להיעזר בחוו"ד הנדסית. אין מדובר בפעולת ניתוק של מה בכך, אלא בפעולת ניתוק צנרת שיכולה להיות מסוכנת אף לביתה של דיין בעצמה. גב' דיין שלחה מכתב התראה לאחר צו המניעה לשוכרי ביתם של משפחת דהן ב- 15.10.09, ובה התריעה כי אם לא תעשה הפרדה כפי שהוסכם בצו המניעה, הרי שהיא מתכוונת לנתק את צינור הביוב. על אף שמדובר באיום לניתוק לאחר צו המניעה, הדברים מלמדים על הלך רוחה של משפחת דיין באופן שמלמדת כי היא רואה בניתוק הצינור סעד עצמי לגיטימי. גב' דיין נחקרה על מכתב זה, והשיבה כדלקמן: "ת. לא, זה לא איום, אני יידעתי אותם אני לא איימתי עליהם. רק בזכות המכתב הזה אתם התנתקתם. ש. המכתב הזה יצא שלושה חודשים לפני תום המועד שקצב השופט דותן? ת. לא נכון. ש. שישה חודשים מה-7.7. מתי זה יוצא? ת. נכון, נו אז אז מה. ש. אז את מאיימת לנתק שלושה חודשים לפני תום התקופה? ת. אבל התוכנית השקרית היתה מוכנה. סליחה, אני מתבלבלת זה לא השקרית, זו התוכנית האחרונה כי 3 פעמים התחברו". 10. גם הגב' דנית דיין שלא היתה מעורבת באופן אישי בשכירת הפועל ונתינת ההוראות, העידה כי הפועל המזדמן קיבל הוראה מאמה שהיתה האפוטרופוס מטעמה לצרכי שיפוץ הבית. הפועל קיבל הוראה לנתק כל צינור שלא נדרש לתפעול התקין של הבית. אין לגב' דנית דיין כל ידיעה מי הפועל, ומהי מידת מיומנותו. כבעלת הבית וכשולחת של אמה, יש לגב' דנית דיין אחריות שילוחית מלאה למעשיה של שולחתה. 11. אני מקבלת את הגרסה העובדתית כי דיין ידעו על הניתוק ובמודע הורו לפועל לנתק את צינור הביוב של משפחת דהן. גב' לילי דיין נתנה את ההוראה לפועל לאחר שקיבלה היתר מלא מבתה לנהל את ענייני השיפוץ וניתוק הצינורות, ובכך אחראית הגב' דנית דיין באחריות שילוחית כלפי משפחת דהן. ד. עוולת לשון הרע 1. עוולת לשון הרע שמייחסת דיין לדהן, היא בעובדה כי ייחסו להן אמירות של קנטור כנגד השוכרים הפוטנציאלים שלא לשכור את הבית עקב בעיות של חיבור לא חוקי במערכת הביוב. בנושא זה העיד העד אלי קוריאל עד תביעה 2, אשר שימש כמתווך ואשר נכח במקום ושמע במו אוזניו אמירות אלה של הגב' לילי דיין שנאמרו ממרפסת ביתה. עדותו זו של מר קוריאל לא נסתרה על אף שנחקר בחקירה נגדית. לפיכך, אין לי לקבל את טענתה זו של גב' דיין שלא הגישה תביעתה לעניין לשון הרע אלא רק על מנת שתשמש משקל כנגד תביעתה המוצדקת של משפחת דהן בעוולת לשון הרע. 2. לטענת דהן, דיין גידפה וקיללה את גב' דהן ואת בעלה בנוכחות העד בן חמו ובנוכחות האינסטלאטור והשמיצה אותם כי שילמו שוחד לגורמים בעירייה כדי לקבל אישורים לביוב. העד בן חמו הצהיר בסעיף 2.11 לתצהירו, כי הוא שמע במו אוזניו את הגב' לילי מאשימה את משפחת דהן במתן שוחד לפקידי העירייה לצורך קבלת האישורים להתחברות לביוב. באמירות אלה יש משום עוולת לשון הרע, שכן היא משייכת למשפחת דהן עבירה פלילית של שוחד. מר בן חמו לא נחקר בעניין זה דבר וחצי דבר, וגרסתו בעינה עומדת. 3. גב' דיין בכתב הגנתה אף לא טרחה לסתור דברים אלה, ובתצהיר עדות ראשית בסעיף 22 י"א, בעמ' 11, היא הצהירה כדלקמן: "לשון הרע, לקרוא לילד בשמו זו איננה לשון הרע. לכנות גנב-גנב ולנוכל-נוכל ולמושחת-מושחת- אלה תארים אמיתיים שאנו מוכיחים מעל כל צל של ספק בעזרת מוצגים אותנטיים ולא בהבל פה... ואין בכך שום לשון הרע...ממתי גנב שנתפס בקלקלתו תובע את קורבנו". 4. משפחת דיין לא יוצגה ע"י עו"ד, אבל יש להניח כי בניסוח זה כמפורט לעיל ביקשה גב' דיין לטעון טענת "אמת דיברתי", אלא שכדי להוכיח כי משפחת דהן שיחדה את פקידי העירייה יש להרים נטל כבד ביותר. שוחד כאמור היא עבירה פלילית, וכשצד מבקש להוכיח מעשה פלילי של חברו עליו להרים נטל זה כנדרש בהליך פלילי. בענייננו, למעט הבל פיה של גב' לילי דיין לא הובאה בפניי כל ראיה ממשית לעניין עבירת שוחד, והדברים לא נאמרו אלא לצורך הכפשה בלבד. משנוכחה גב' דיין כי הגב' שפיגל ס' מנהלת מח' ביוב מציינת בפני אנשי המשטרה כי החיבור היה כדין עפ"י תוכנית אותה היא עצמה אישרה, בצר לה, הטיחה בפני הנוכחים כי משפחת דהן שיחדה את הגב' שפיגל מעיריית הרצליה. אין לדברים אלה יד ורגל בראיות שהונחו בפניי. ובעניין זה, אני מקבלת את גרסת משפחת דהן. ה. שאלת הנזק 1. באשר לעוולת לשון הרע, אני מקבלת את גרסת התובעים דהן כי עוולה זו הוכחה, וכי גב' דיין הטיחה בהם האשמות על נתינת שוחד לפקידי עירייה, אמירה שלא הוכחה ולו בקצה ראיה, אמירה שיש בה על מנת להכפיש ולהטיל דופי במשפחת דהן. מאחר ואמירה זו לא נאמרה בפני כולי עלמא, אלא בפני הנוכחים באירוע ההצפה, ומאחר והדברים נאמרו בעידנא דריתחא, יש להתחשב בכך בשאלת פסיקת הפיצוי. משפחת דהן תבעה סך של 50,000 ₪ (ראה סעיף 7.3 לתצהיר דהן), ואולם בהתחשב בכל האמור לעיל אני פוסקת כנגד דיין סכום פיצוי בגין עוולת לשון הרע בסך של 10,000 ₪. 2. נטען כי הגב' דיין פנתה לשוכרים פוטנציאליים והבריחה אותם מלשכור את הבית, ובכך נגרם למשפחת דהן הפסד של דמי שכירות בגין שלושה חודשי שכירות העומד ע"ס של 71,737 ₪. הגם שהמתווך מר קוריאל העיד כי פעם אחת ראה את הגב' לילי דיין ממרפסת דירתה אומרת דברים בגנות הבית, הרי אין בכך כדי לקשור את הנזק של הפסד דמי שכירות בגין שלושה חודשי שכירות. יש לזכור, כי מדובר בבית רב מידות כשדמי השכירות בו גבוהים (כ-84,000 דולר לשנה), לפיכך, אין לדעת אם השיהוי לא נוצר בגלל דמי השכירות הגבוהים דווקא ולא בגלל אמירותיה של גב' דיין. אינני סבורה כי הוכח הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזק הנטען. 3. בשל סתימת צינור הביוב וההצפה שנגרמה, הייתה צריכה משפחת דהן להעסיק אנשי מקצוע שינקזו את מי השופכין ויבצעו ניקיון מאסיבי של הבית. התובעים צרפו קבלות על ניקיון וניקוז שהוצגו כ-ת/23 עד ת/27. סכומים אלה מצטברים בסך 24,337 ₪. דיין טענו, כי החשבונית בסך של כ-13,000 ₪ הוצאה מחברה שבבעלות דהן. יחד עם זאת, צורפה הצעת מחיר בסך של כ-18,000 ₪ לתיקון וניקוי על מנת לשמש אמת מידה. מאחר והסכומים סבירים ומגובים באסמכתאות - אני מאשרת הוצאות אלה שהינן סבירות בנסיבות העניין. 4. לטענת מר דהן, הוא נאלץ לפצות את השוכרים תוך כדי ויתור על חודשיים דמי שכירות. מאחר והשוכרים לא המשיכו בשכירות, הוסכם כי זכאות זו תעבור לשוכר חלופי ששילם רק עבור 12 חודשים ולא 13 חודשים, ובכך נגרם הפסד שכירות של חודש אחד בסך של כ- 7,333 דולר. זאת ועוד, עבור שנת האופציה שילם השוכר החלופי 4,200 דולר פחות בשנת השכירות. גם בעניין זה, אינני יכולה לקבל את טענות משפחת דהן. כראיה, צורף מוצג ת/28 שאין בו אלא מכתב בעברית בכתב ידו של דהן רפי, המסמך איננו נחתם כהסכם אלא כשרבוט בכתב יד, פרטיה המלאים של השוכרת לא נמצאים על גבי המסמך, וההטבות עליהם דיבר מר דהן לא משתקפות בהסכם השכירות החדש שנערך באפריל 2009. לא מצאתי בהסכם כל אמירה על תשלום של חודש אחד פחות. גם לא עולה מההסכם כי ניתנה הנחה של 4,000 דולר בשנת האופציה שהרי מדובר בחוזה חדש. נזק זה לטעמי לא הוכח, ואינני מאשרת אותו. 5. משפחת דהן מבקשת החזר הוצאות משפטיות בעקבות צו המניעה. אינני יכולה לאשר הוצאות אלה, שכן הוצאות צו המניעה לא נפסקו בהליך שהתנהל בפני כב' השופט דותן אשר קבע כי כל צד יישא בהוצאותיו. אין מקום עתה לעתור להוצאות אלה, והמקום לעתור לכך היה בהליך צו המניעה עצמו לפני פסיקתו של כב' השופט דותן. 6. אני מאשרת את הנזק הנטען כפי שהוצג ב-ת/36, משפחת דהן נאלצה לשלם קנס כספי בסך 5,590 ₪ מאחר וטיסתם הוזזה מה-30.6.09 אל ה-7.7.09, לאור ההצפה שארעה ביום 29.6.09. ת/36 מלמד כי אכן משפחת דהן נקנסה בסכום כספי בגין הזזת מועד הטיסה. ל-ת/36 אף צורף שיק בשיעור סכום הנזק. אני מאשרת את הנזק בסך 5,590 ₪. 7. משפחת דהן מבקשת השתתפות ממחצית עלות התקנת השוחה הנוספת בהתאם להסדר הפשרה של צו המניעה. אינני סבורה, שמשפחת דהן יכולה לבקש השתתפות זו לאחר שהוסכם חד משמעית בהסדר הפשרה כי העלות תהיה במלואה על משפחת דהן. כך הוסכם ויש לכבד הסכם זה. לעניין זה אני מפנה לאמור בהסדר הפשרה מיום 7.7.09 מול שורה 4 כדלקמן: "הגשת הבקשה וביצוע ההפרדה יעשו על יד המבקשת ועל חשבונה". 8. משפחת דהן עוד טוענת לנזק כספי שנגרם לתובע ולחברה שבבעלותו בעבור הפסד של שבוע עבודה. לצורך כך, צרפה משפחת דהן את ת/40. אינני סבורה שדי ב-ת/40 כדי להוכיח נזק זה. נזק זה רחוק ולא מצאתי קשר סיבתי הדוק בין אירוע ההצפה לבין הנזק שנגרם לחברה. אינני מקבלת טענה זו. סוף דבר: מצאתי את משפחת דיין אחראית לניתוק הצינור, הן אחריות ישירה של הגב' לילי דיין והן אחריות שילוחית של הגב' דנית דיין. הנזקים אשר הוכחו בפניי בגין ניתוק הצינור הינן הוצאות ישירות בגין נזקי ההצפה בסך 24,337 ₪, וכן קנס בגין דחיית הטיסה בסך 5,590 ₪. הוצאות אלה מסתכמות בסך של 29,927 ₪, יש לחייב את שתי הנתבעות הגב' דנית דיין והגב' לילי דיין ביחד ולחוד בסכום זה, כשהוא נושא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בעוולת לשון הרע שנעשתה ע"י גב' לילי דיין בלבד, יש לחייב אותה בלבד בסכום הפיצוי בסך 10,000 ₪, כשהוא נושא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. בגין דחיית התביעה של משפחת דיין ובגין קבלת התביעה של משפחת דהן, יש לחייב את גב' לילי דיין ואת דנית דיין ביחד ולחוד להשיב את החזר האגרה הראשונה והשנייה בתביעת דהן. הוצאות אלה ישולמו בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל, וכן יש לחייבם ביחד ולחוד בשכר טרחה בסך של 7,000 ₪. ביוב