לטענת התובעת, משקיבלה חזרה לידיה את המכשירים, נתברר כי אחד מהם ניזוק באופן שלא ניתן לעשות בו עוד שימוש ולפיכך מדובר ב"אבדן מוחלט" (total loss) ואילו באחרים נתגלעו חוסרים ונזקים. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נזקים למכשיר רפואי: רקע כללי 1. התובעת, עמית טכנולוגיה למדע ורפואה בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברה שעיסוקה במחקר ויצור מוצרים רפואיים שהינם פרי יוזמתה ופיתוחה.   בין היתר, פיתחה התובעת מכשיר המכונה SCALP COOLING SYSTEM II, שנועד למניעת נשירת שיער הנגרמת לחולי סרטן המקבלים תרופות כימותרפיות (להלן: "המכשיר").   המחשה של המכשיר ניתן לראות בכריכה של החוברת ת/15 שהוצגה לצורך זה בלבד.   לטענת התובעת, המכשיר רשום כפטנט עולמי.   2. הנתבעת, ישראקס (94) בע"מ (להלן: "הנתבעת") הינה חברה העוסקת בשיווק והפצת מוצרים שונים בארצות דרום אמריקה, ובין היתר בארגנטינה.   כלל חברה לביטוח בע"מ, היא הצד השלישי (להלן: "הצד השלישי") הוציאה לנתבעת פוליסה ימית פתוחה במסגרתה ניתן כיסוי ביטוחי למטענים שהנתבעת משגרת לחו"ל או מיבאת לישראל, בהתאם לרשימה ובכפוף לתנאי הפוליסה, נ/5 ( להלן: "הפוליסה").   3. במחצית הראשונה של שנת 1995, נוצר קשר בין התובעת באמצעות הבעלים שלה ומנהלה, מר פחיס (להלן: "פחיס"), לבין הנתבעת, באמצעות מנהלה מר חיטרון ובאמצעות מר פז, מי שהיה במועדים הרלוונטיים מנהל השיווק של הנתבעת באזור דרום אמריקה.   הוסכם בין השתיים, כי התובעת תמסור בידי הנתבעת ארבעה מכשירים אשר יותקנו לתקופת נסיון במוסדות רפואיים בארגנטינה, וכי אם יחליט איזה מהמוסדות על רכישת מכשיר, תשלם הנתבעת לתובעת סכום של 17,500 דולר בגין כל מכשיר שיימכר.   כן הוסכם בין הצדדים, כי הנתבעת תממן את משלוח המכשירים לארגנטינה ובחזרה, לרבות הוצאת ביטוח, כמו גם את נסיעתו של פחיס לשם התקנת המערכות לנסיון במוסדות הרפואיים בארגנטינה, וכל ההוצאות הכרוכות בכך. המכשירים אמנם נשלחו לארגנטינה במהלך שנת 1996 ואין מחלוקת כי לאחר תקופת נסיון של מספר חודשים, אף אחד מהמכשירים לא נרכש על ידי המוסדות הרפואיים שם ואלה הוחזרו חזרה לישראל ונמסרו בידי התובעת ביום 5/9/96 או בסמוך לכך.   יצויין, כי קדמה להסכמה שבין הצדדים בדיקה של המכשיר בארץ על ידי הנתבעת באמצעות רופא אונקולוג אשר הובא על ידה ועל חשבונה לצורך זה במיוחד מארגנטינה, ד"ר MARANTZ, וקיבל הסברים מפחיס שאף הפגיש אותו עם מנהלי מחלקות אונקולוגיות בבתי חולים בארץ שבהם מטופלים השתמשו במכשיר וגם עם המטופלים עצמם.   גדר המחלוקת 4. לטענת התובעת, משקיבלה חזרה לידיה את המכשירים, נתברר כי אחד מהם ניזוק באופן שלא ניתן לעשות בו עוד שימוש ולפיכך מדובר ב"אבדן מוחלט" (total loss) ואילו באחרים נתגלעו חוסרים ונזקים.   משכך פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לפיצוי בגין הנזקים שנטען על ידה שנגרמו למכשירים אשר הסתכמו, לטענתה, בסכום של 33,609 דולר. (ראו: מכתב ת/4).   בנוסף עותרת התובעת לפיצוי בסכום של 10,000 ₪, בגין הפסדים שנגרמו לה, לטענתה, בשל הצורך להתקין מערכת חדשה במקום זו שיצאה מכלל שימוש והעבודה הרבה שהושקעה בתיקון המערכות האחרות.   5. הנתבעת מצידה טוענת, כי התובעת לא הוכיחה את קרות הנזק הנטען וכי גם אם נגרם נזק למכשירים, מדובר בנזק מזערי. מכל מקום, הנתבעת, לטענתה, אינה נושאת באחריות לנזק הנטען והמוכחש. מעבר לכל האמור נטען על ידי הנתבעת, כי שיעורו הנטען של הנזק לא הוכח, לא כולו ולא מקצתו.   כן טוענת הנתבעת כי מצגיה של התובעת בדבר טיבו ויעילותו של המכשיר נתבררו כמצגי שוא.   לפיכך, היא מבקשת לקזז מכל סכום שייפסק לתובעת, במידה שייפסק, את הוצאות המימון שהנתבעת נשאה בתשלומן על יסוד מצגי התובעת שנתגלו ככוזבים.   6. המחלוקת שבין התובעת לנתבעת הינה, איפוא, בשלושה מישורים מרכזיים:   א. האם הוכח שאירע נזק למכשירים?   ב. אם אמנם אירע נזק, האם הוכח גובהו?   ג. האם נושאת הנתבעת באחריות לנזק?   7. אם בניגוד לטענת הנתבעת, תתקבל התביעה, כולה או חלקה, אזי טוענת הנתבעת כי קמה זכותה לשיפוי מאת הצד השלישי, באשר הפוליסה מכסה את הנזקים והחוסרים להם טוענת התובעת.   הצד השלישי טוען להיעדר כיסוי ביטוחי, מטעמים שיפורטו בהמשך, במידת הצורך, כאשר הנתבעת והצד השלישי חלוקים בעיקר בנוגע לפרשנות שיש ליתן להוראות הפוליסה.   אך ראשית יש לברר, האם קמה זכותה של התובעת לפיצוי כלשהו מאת הנתבעת. דיון 8. מטעם התובעת, העיד מנהלה, מר פרדי פחיס.   מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר גד חיטרון.   מטעם הצד השלישי העידו השמאי מר אורי אסטל (להלן: "השמאי") וכן גב' עליזה עופרי, מנהלת תביעות ימיות בחברת הביטוח כלל, היא הצד השלישי.   הנזק 9. כפי שכבר צויין, התובעת טוענת כי אחד המכשירים הוחזר במצב של אבדן מוחלט ולא ניתן היה לעשות בו עוד שימוש, ואילו בשלושת המכשירים האחרים נתגלעו חוסרים ונזקים.   נזקים אלה מסתכמים בסכום של 33,609 דולר בהתאם לפירוט שבסעיף 21 לתצהיר פחיס.   לטענת הנתבעת, כאמור, לא הוכח קרות הנזק הנטען ולא הוכח שיעורו.   10. בחוות דעת השמאי מטעם הצד השלישי וכפי שפירט בתצהירו, בעת שהגיע לחצרי התובעת כדי לבדוק את הציוד, ב-30/1/97, הפריט היחיד שניתן לבודקו היה אותו מכשיר שנטען לגביו כי נפגע ללא יכולת תיקון.   בבדיקתו התרשם השמאי כי הנזק שנגרם למכשיר הינו קל והסתכם במכסה פלסטיק שבור ובורג רופף, וראה לציין כי נזק זה, בכל מקרה, אינו אמור לעלות על סכום ההשתתפות העצמית, 500 דולר.   אשר לפריטים שנטען שחסרים, קבע השמאי כי לא נמצאה לכך כל ראיה ממשית.   11. ייאמר מיד, כי תמימת דעים אני עם הנתבעת, כי לא הוכח קרות הנזק, לא כל שכן שיעורו.   להלן אפרט את נימוקי.   12. העדות היחידה מטעם התובעת, הן באשר לקרות הנזק והן באשר לשיעורו הינה עדותו של מנהלה, פחיס, מי שמטבע הדברים הינו "צד מעוניין" בתוצאות המשפט לטובת התובעת.   לעניין עדות כזו, נאמר בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח משולב] התשל"א-1971, כי בית המשפט לא ישתית פסק דינו על פיה בלבד, אלא אם כן ראה ליתן הנמקה מיוחדת לפסק דין כזה (ראו: ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כזה(4) 768, בעמ' 771).   במקרה דנן, לא רק שלא מצאתי הנמקה מיוחדת כזו, אלא שמטבעו של הענין העומד לדיון, מתחייבת חוות דעת מומחה הן בהתייחס לטענה לפיה לאחד המכשירים נגרם אבדן מוחלט והן בהתייחס לעלות המכשיר וחלקיו, אלה שנטען שניזוקו ואלה שנטען שחסרים.   13. כפי שהעיד השמאי, בדיקה ויזואלית של המכשיר, שנטען על ידי התובעת שעקב מצבו לא ניתן לעשות בו שימוש, העלתה כי נגרם לו נזק קל ביותר המתבטא במכסה פלסטיק שבור ובורג רופף (סעיף 5א' לתצהיר השמאי; פרוטוקול עמ' 18, שורות 17-18).   לא נעלם מעיני כי עסקינן במכשיר רפואי ולא מן הנמנע כי בחינה ויזואלית שלו אין בה כדי ללמד על מידת הפגיעה בו ועל אפשרות השימוש בו; אך שאלות אלה הם עניין למומחה לענות בהן, בין מומחה בעל רקע רפואי, בין בעל רקע הנדסי ובין אחר. בכל מקרה, לא די בטענתו של פחיס שנטענה בהקשר זה באופן סתמי, וללא כל ביסוס עובדתי או ראייתי.   אין המדובר בעניין שהוא בגדר ידיעתו השיפוטית של בית המשפט, ובהיעדר חוות דעת מקצועית ואף לא תשתית עובדתית ראויה, לא ניתן להכריע בנדון זה ולקבוע, האם אכן נפגע המכשיר ובאיזו מידה, או שמא אין בטענה בדבר הפגיעה הנטענת כל ממש. (ראו: ע"א 769/86 רובינשטיין ושות', חברה קבלנית בע"מ נ' א' זמרן ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מב(3) 581, 589).   בנסיבות אלה, אין עוד צורך להכריע במחלוקת שבין הצדדים, האם מחיר המכשיר, כפי שהוסכם עליו, למקרה שיימכר בארגנטינה - שהוא גובה הפיצוי הנתבע בגין "אבדן" המכשיר - מעיד על עלותו, אם לאו.   14. גם לנזקים והחוסרים הנטענים בנוגע לשלושת המכשירים האחרים, לא הובאה אלא עדות יחידה של פחיס ואינני סבורה כי ניתן להסתפק בכך.   כך, בין היתר, נוכח העובדה כי אף שפחיס היה נוכח במעמד בדיקת המכשירים במכס טרם שחרורם, לא העלה כל טענה שם בנוגע לחוסרים או נזקים.   אף לא שוכנעתי בטענתו לפיה בנוכחותו נפתח רק אחד מארבעת הארגזים שהכילו את ארבעת המכשירים, כאשר על פניו עיון בצילום ג/3 שצולם על ידי פחיס ובו נראים הארגזים, מלמד לכאורה על כי תכולת כל ארבעת הארגזים נבדקה במכס, שכן על כולם סרטי דבק כחולים, בהם הודבקו הארגזים לשם סגירתם לאחר שנפתחו.   בנוסף מתברר, כי בעת פירוק הארגזים משהגיעו למפעל התובעת, פחיס לא היה נוכח כלל (עמ' 13 שורות 3-5). אף על פי כן ומבלי שניתן לכך הסבר, לא הובאה כל עדות מטעם התובעת של מי שהיה במקום בזמן פירוק הארגזים על מנת שיעיד על מצבם בעת פירוקם.   אני ערה לכך, כי קיים שוני בין משקלם הכולל של המכשירים כפי שנרשם בשטר המטען לבין המשקל שנרשם ברשומון של המכס בעת הגעת המטען, כפי שציין השמאי בחוות דעתו ובתצהירו; אך רישום זה בלבד, בלי מסמך כלשהו המעיד על תכולת המשלוח בטרם יצא את ארגנטינה ובעוזבו את המכס, אינו בהכרח מעיד על חוסר שנתהווה במהלך הובלת המטען, כפי שציין השמאי תוך שהעלה השערה אפשרית לשוני ברישום המשקל. (עמ' 3 למעלה לתצהיר השמאי).   לכל הפחות ניתן היה לצפות שהתובעת תמציא נתונים בנוגע למשקלם של החלקים החסרים הנטענים, כדי לבחון אם בכלל יש התאמה בין משקל זה לבין הפרשי המשקל במסמכים, כאמור לעיל.   15. בין כך ובין כך, גם לו עלה בידי התובעת להוכיח קיומם של נזקים כנטען על ידה, אזי לא הוכיחה את שיעורם ואף לא נעשה נסיון להוכיחם.   הערכת שווי החלקים שנטען שחסרים או שניזוקו נעשתה על ידי התובעת, מבלי שהונחה להערכה זו תשתית עובדתית או ראייתית כלשהי.   לא רק חוות דעת שמאית לא הוגשה מטעם התובעת, אלא שאף שמעדותו של פחיס עולה כי חלקי המכשיר יוצרו אצל יצרנים שונים או נרכשו מספקים למיניהם, לא ראתה לנכון לזמנם לעדות או לכל הפחות להציג אסמכתא, כגון הזמנה או חשבונית, ממנה ניתן היה ללמוד על עלותם של החלקים הללו. כאשר נשאל מדוע לא צירף אסמכתאות כאמור, השיב כי לא נתבקש לעשות כן (עמ' 11 שורות 5-6), ומן התשובה ניתן ללמוד כי לכאורה לא היתה כל מניעה להמציא אסמכתא התומכת בשיעור הנזקים הנטענים. לפיכך ומשלא הומצאו מסמכים כאמור, יש לזקוף זאת לחובת גרסת התובעת, כאשר הלכה היא שבעל דין שנמנע מלהביא ראיה שעל פניו היתה בהישג ידו והיה בה כדי לתמוך בגרסתו, מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת, כבמקרה דנן, חזקה היא שלא בכדי נהג כפי שנהג וכי לו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו (ראו: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג ואח', פ"ד מז(3) 605, בעמ' 614-615).   16. הלכה פסוקה היא כי לא די בהוכחת קרות הנזק - אשר גם ביחס אליו קבעתי שלא הוכח - אלא שבכל מקרה יש להוכיח גם את שיעורו.   כפי שפורט לעיל, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את היקף הנזקים שנגרמו לה, לטענתה.   על החובה להוכיח את שיעור הנזק ולא רק את עצם קרות הנזק עמד השופט מצא בע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(4) 17, בעמ' 23:   "הלכה פסוקה היא עימנו, מאז פרשתו של ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ (פ"ד ל"ה(2) 800), כי נפגע מהפרת חוזה התובע פיצוי חייב להוכיח, במידת ודאות סבירה וברמת הפירוט האפשרית בנסיבות המקרה, הן את נזקו והן את שיעור הפיצויים. שיעור הפיצוי, כמידת הנזק, אינו עניין לאומדן גרידא, ואם נכשל הנפגע בהוכחת שיעור הפיצוי - לא ייפסק לו פיצוי".   (ראו גם: ע"א 294/92 חיה דרוק ואח' נ' אליאסיאן ואח', פ"ד מז(3) 23 בסעיף 12 לפסק הדין).   17. במקרה דנן לא ניתנו בידי בית המשפט כלים כלשהם להערכת הנזק הנטען, גם לו הוכח קרות הנזק.   לא די, בהקשר זה, בהערכות של פחיס, שלא הונח להן בסיס עובדתי או ראייתי כלשהו, מה גם שמדובר בעדות יחידה, כפי שפורט לעיל.   משכך, אחד דינה של התביעה - להידחות.   מתייתר, איפוא, הצורך לדון בשאלות האחרות שבמחלקות בין הצדדים.   סוף דבר 18. התביעה נדחית וממילא נדחית גם התביעה נגד הצד השלישי.   אני מחייבת את התובעת בתשלום שכ"ט עו"ד לנתבעת בסכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.     הנתבעת תשלם לצד השלישי שכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.  רפואהציוד רפואי