מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נזקי רכוש עקב עבודות גינון: זוהי תביעה שהוגשה ע"י מזמינת שרות כנגד ספק בגין ביצוע רשלני. העובדות התובעת רכשה בית צמוד קרקע ברח' שער ניקנור 7, יפו. סמוך לרכישת הבית פנתה לנתבעים העוסקים בשותפות בעבודות גינון וביקשה לשכור שרותיהם לסידור גינת ביתה. בתאריך 19.9.96 קיבלה התובעת הצעת מחיר (נספח א' לתצהירה ת1/) וסמוך לאחר מכן החלו הנתבעים בביצוע עבודות הגינון שכללו, בין היתר, מילוי הגינה בחמרה חדשה, מערכת השקיה, מרבד דשא מוכן ודישון. סמוך לאחר מכן, בחודש אוקטובר 1996, ביצעו הנתבעים את העבודות שהוזמנו כמפורט בחשבון מיום 29.10.96 (נספח ב' לתצהיר התובעת). לטענת התובעת, מלאכת הגינון בוצעה באופן בלתי מקצועי ומרבד הדשא נהרס עקב השקיה לקויה ומצע קרקע שאינו מתאים לתנאי המקום. כתמיכה לטענתה הגישה התובעת את חוות דעתו של האגרונום מר דני אלמליח (ת3/). הנתבעים דוחים מכל וכל את טענת התובעת ולגרסתם טיפולה בדשא הוא שגרם לנזקים המתוארים בחווה"ד. כתמיכה בטענתם מציגים הנתבעים צילומים של חומרי בנין שפוזרו בגינה ושל כלבים גדולים המוחזקים על ידי התובעת ואשר לטענתם תרמו להרס הגינה. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. שני הצדדים הרחיבו את הדיבור על חוות הדעת תוך שהם מנסים להמעיט במומחיותם של המומחים שכנגד ומבחינת חווה"ד ועדויות המומחים נראה כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי מה גרם לקמילת מרבד הדשא שהונח על ידי התובעים. בחוו"ד יעקב ירדני, אשר שימשה בסיס להגשת כתב התביעה, נטען כי שכבת הקרקע מסוג חמרה אשר הונחה ע"י הנתבעים בגינה אינה מתאימה לתנאי המקום כיוון שמטבעה אינה מחלחלת וגורמת לכך ששיתנת הכלבים תישאר בשכבה העליונה ותגרום למות שרשי הדשא (סעיפים 12-13 לכתב התביעה). ואילו מר דני אלמליח קובע בחוות דעתו כי הנתבעים שגו בכך שהשתמשו במרבד דשא בעל קרקע חרסיתית אשר הנחתו על גבי החמרה יחד עם דריכת בני הבית והכלבים גרמה להידוק שכבת הקרקע החרסיתית ומנעה חדירת מים. כן טוען מר אלמליח כי תכנון מערכת ההשקיה וניקוז הגינה לא נעשו באופן מקצועי ואילו בעדותו בפני הסביר מר אלמליח, כי החמרה בה מילאו הנתבעים את הגינה היתה חמרה קלה וטובה ולא היו לו שום הסתייגויות ממנה אלא שמרבד הדשא, אותו הניחו על החמרה לא התאים תנאי הגינה המיוחדת כיוון שהקרקע עליה צמח היתה קרקע חרסיתית וכי היה על הנתבעים לספק לתובעת מרבד דשא על בסיס של קרקע קלה (עמ' 37-38) כיוון שאין זה סביר שאדם ישלם תמורת גינון במיטב כספו ויהרוס את הגינה במו ידיו מאוחר יותר - כפי שטוענים הנתבעים, ומאחר ומהצילומים ת1/(ג) שצולמו סמוך לדיון לאחר שהגינה שוקמה ע"י גננים אחרים עולה שניתן לקיים גינה פורחת לתפארת מסביב לביתה של התובעת גם כאשר מסתובבים שם כלבים גדולים וכבדים, הגעתי למסקנה ששילוב של מספר גורמים הביא לתוצאה העגומה שבעקבותיה הוגשה התביעה שבפני. מקובלת עלי חוות דעתו של מר דני אלמליח לפיה שילוב של בסיס קרקע בלתי מתאימה של מרבד הדשא בצירוף ניקוז לקוי ופיזור השקיה בלתי נכונה (כפי שהדבר נראה בצילום הראשון בנספח ג') גרמו לנזק למרבד הדשא, אולם המומחה לא היה ער די הצורך לעבודות השיפוץ שבוצעו בבית שבמהלכם הונחו על הדשא חומרי בנין כולל מלט וסיד, וכן לא היה מודע לכך שבמהלך השיפוץ נותקה מערכת ההשקיה האוטומטית כדי למנוע פגיעה בחומרי הבניה שהיו מונחים על הדשא וההשקיה בוצעה ע"י התובעת באופן ידני. עוד הוכח כי צריכת המים בחודשי האביב של שנת 1997 ירדה ל44- קוב לחודש ועלתה לפי שלוש לאחר שיקום הגינה כפי שהעידה התובעת בעמ' 11-13. יצוין כי התובעת השתדלה ככל יכולתה שלא להשיב תשובות ברורות וחד משמעיות ביחס למועדי השיפוצים, משך השיפוץ ואופן ההשקיה. אולם לבסוף עלה בידי ב"כ הנתבעים לחלץ את התשובה כדלקמן (עמ' 11-12): "ש.: כל מה שהראיתי לך עכשיו (צילומים נ1/ נ7/ - ש.ד.) זה היה אחרי שחזרת מחו"ל או לפני שנסעת? ת.: לא הייתי שם כאשר התמונות צולמו כך שאינני יכולה להגיד שום דבר לגבי זה. המצב הכללי היה הרבה לפני זה. האבנים וכו' הונחו כאשר לא היה דשא. המצב כפי שנראה בצילומים שרר זמן רב לפני שיצאתי לחו"ל. ... ש.: המצב הזה בתמונות היה גם אחרי שחזרת מחו"ל? ת.: היה במצבו זה במשך כמה חודשים אחרי שחזרתי מהנסיעה וגם לפני. ש.: לפני שנסעת, המצב הזה היה בערך חודשיים לפני ואחרי. ת.: יותר מכך ל פני ויותר מכך אחרי". משהמשיך ב"כ הנתבעים בלחצו, הבינה התובעת את משמעות תשובותיה לאור העובדה שבצילומים נראית הגינה כשחומרי בנין מפוזרים בה ותיקנה את תשובותיה הקודמות וטענה שהמצב של המצאות חומרי הבנין בגינה נמשך שבועיים בערך, אולם התרשמותי היא שהמצב בו היו חומרי בנין פזורים בגינה החל לפני חודש יוני 1997 והראיה כי בצילומים ת2/ שהוגשו ע"י התובעת עצמה נראים לוחות אבן מונחים בגינה על שרידי דשא ירוק וכן חומרי בנין נוספים. באשר להשקיה העידה התובעת כי השקתה את הגינה באמצעות צינור השקיה כשהחל מזג האויר להתחמם (עמ' 12) והבהירה כי מערכת ההשקיה האוטומטית הפסיקה לעבוד באפריל מאי. מן המקובץ עולה כי עקב עבודות בניה הפסיקה התובעת לסירוגין את עבודת מערכת ההשקיה ועברה להשקיה ידנית עד אשר בסתיו חורף 97' הופסקה פעולתה סופית מאחר ולגרסתה התקלקלה. באשר לקלקול זה לא הובאה על ידה ראיה כלשהי. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי עקב שימוש במרבד דשא בלתי מתאים והתקנה בלתי נכונה של מערכת ההשקיה נבלו חלקים גדולים של מרבד הדשא. נזקים אלה הוחמרו עקב מחדליה של התובעת כמפורט לעיל. אשר על כן, הגעתי למסקנה כי חלק מן הנזק נגרם בשל רשלנותה התורמת של התובעת אותה אני מעריכה בשעור של 20%. הנזקים חווה"ד של מר אלמליח מתייחסת לדשא ולעץ אחד בלבד וגם בעדותו בפני הבהיר המומחה כי עץ אחד נשתל יחד עם שק הפלסטיק בו היה ארוז. עץ אחד היה במצב ירוד ועץ אחד נפגע בקרה (עמ' 42). מר אלמליח לא הבהיר מה הסיבה למצבו הירוד של העץ וברור שאין לנתבעים שליטה על הקרה. באשר לעץ שנשתל עם שק הפלסטיק, לא הובהר אם מדובר בנזק בלתי הפיך או שניתן היה לשתלו מחדש כפי שנעשה בפועל כנראה (עמ' 31, שורה 11). באשר לעלות הדשא. על פי ת1/(ב) שילמה התובעת תמורתו 6,300 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף את עלות הדישון בסך 1,200 ש"ח שהוצא לשווא. יתר פרטי החשבון מתייחסים למערכת ההשקיה, לעצים וללוחות עץ שאינם רלבנטיים למחלוקת שבפני. באשר למערכת ההשקיה. לא הובאה בפני כל ראיה להוכחת הטענה לפיה המערכת היתה פגומה באופן שלא היתה ניתנת לשימוש ומר אלמליח טוען כי טווח הממטרות היה שגוי. אולם לא הובהר האם ניתן היה לעשות שימוש במערכת הקיימת להרכבת ממטרות בעלות טווח מתאים. אי לכך אין אני סבורה שיש לחייב את הנתבעים להשיב לתובעת את הכסף ששילמה תמורת מערכת ההשקיה. יחד עם זאת, מוטל על הנתבעים לפצות את התובעת בגין הכנת השטח לקראת הנחת מרבד דשא חדש. אולם, כיוון שהחשבוניות שצורפו אינן מפרטות את עלותה של כל עבודה ועבודה, אני מעריכה עלות פרט זה ב1,000- ש"ח. הנתבעים טענו כי לא הוכחה יריבות בין נתבעים 1 ו3- לתובעת. סבורני כי טענה זו דינה להדחות לאור העובדה שהמו"מ נוהל עם שני הנתבעים והעבודה בוצעה ע"י נתבע 2 וגם נייר הפירמה שלהם מוכיח כי מדובר בשותפות או שכך הוצגה מערכת היחסים שביניהם בפני התובעת. באשר לנזק שאינו ממוני. סבורני כי צודקת התובעת בטענתה לפיה היא זכאית לפיצוי בשל הטרדה ועגמת הנפש שנגרמו לה ואני פוסקת בראש נזק זה 2,500 ש"ח. לסיכום הנתבעים ישלמו לתובעת: (עלות הדשא) 6,300 ש"ח (עלות הדישון) 1,200 ש"ח (עגמת נפש) 2,500 ש"ח (עבודה) 1,000 ש"ח 8,800 ש"ח = 80% X 11,000 ש"ח סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. נזקי רכושגינון