משכורת נהג משאית

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא משכורת נהג משאית: התובע בהליכים אלה הועסק על ידי הנתבעת כנהג משאית במפעל לייצור בלוקים, מיום 1.6.97 עד לחודש אוגוסט 2009. התביעה בתיק דמ"ר 5851/09 הוגשה על ידי התובע ביום 8.9.09 ובה עתר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי דמי הבראה בסך 7,105 ₪, בגין 58 ימי הבראה אותם צבר בתקופת עבודתו. התביעה בתיק עב 1489/10 הוגשה ביום 24.2.10 ובמסגרתה עתר התובע לחייב את הנתבעת בסך 271,073 ₪, בגין זכויותיו לשכר חודשים 8/08 ו-9/09, הפרשי שכר לחודשים 1/08 עד 9/09, גמול עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, הפרשי פנסיה, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, השבת ניכוי בסך 400 ₪ שנוכה שלא כדין משכרו של התובע, פיצויים לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר ופיצוי בגין פיטורים ללא שימוע. רקע עובדתי הצדדים אינם חלוקים לגבי העובדות הבאות: הנתבעת היא חברה בבעלות משותפת של מר אלי בקאל ומר יואב בורהני. שניהם מכהנים כמנכ"לים משותפים בחברה. בתקופת עבודתו של התובע הנתבעת הפעילה מפעל לייצור בלוקים לבנייה במישור אדומים והתובע הועסק בו כנהג משאית בהובלת ההזמנות ללקוחות הנתבעת. הנתבעת מכרה את מפעלה לצד ג' בחודש 8/09 ובשל כך פוטר התובע. תנאי עבודתו של התובע לא הועלו על הכתב בחוזה עבודה או ב"הודעה לעובד" לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב-2002. עם זאת, אין מחלוקת כי מבנה התגמול של התובע היה תשלום משכורת בסכום "נטו" מוסכם בעד שלוש נסיעות ליום ותוספת תשלום בסך 60 ₪ לכל נסיעה "רגילה" נוספת ו-90 ₪ לכל נסיעה "ארוכה" נוספת. תלושי השכר של התובע מצביעים על הפחתת השכר "ברוטו" של התובע מסך של 5,200 ₪ ל-4,500 ₪ החל מחודש 3/07. התובע קיבל מכתב פיטורים הנושא תאריך 10.8.09 בו נאמר: "הרינו להודיעך שמכרנו את מפעל הבלוקים ואנו מפסיקים את עבודתך במפעלנו ביום 20.8.09. תוכל לנצל את 11 ימי החופשה העומדים לזכותך. אנו נדווח לביטוח המנהלים על הפסקת עבודתך ונסדיר נושא פיצויי הפיטורין המגיעים לך ע"פ החוק. אנו מודים לך על עבודתך במפעלנו ומאחלים לך הצלחה בדרכך החדשה". הנתבעת הפרישה עבור התובע כספים לפוליסת ביטוח למנהלים פנסיונית. התובע זכאי לשחרור הפוליסה לטובתו, אך הפוליסה טרם שוחררה. בהקשר זה פנתה הנתבעת לתובע בכתב ביום 16.9.09 ודיווחה לו כי הודיעה לחברת הביטוח על סיום עבודתו. במכתב זה התבקש התובע לסור למשרדי הנהלת החשבונות של הנתבעת ולחתום על "כתב שיפוי" לצורך העברת הפוליסה על שמו של התובע (מכתב מיום 16.9.09, מכתב נוסף מיום 28.10.09). אין חולק כי התובע לא הסכים לחתום על מסמכים שהתבקש לחתום עליהם. המחלוקות הטעונות הכרעה המחלוקות הטעונות הכרעה בתיק הן: מתי ניתנה לתובע הודעת פיטורים? האם ביום 10.8.09 או סמוך לאחריו, כטענת הנתבעת, או שמא כטענת התובע - ביום 13.9.09 עת התקבל בביתו המכתב בדואר? האם ניתנה לתובע הודעה מוקדמת לפיטורים? האם שכרו של התובע הופחת כדין מסך 5,200 ₪ ל-4,500 ₪ והאם זכאי התובע להפרשי שכר שתבע בגין הפחתה זו בסך 15,400 ₪? האם התובע זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות? לעניין זה - האם התובע הוכיח את מסגרת שעות העבודה לה טען בכתב התביעה? האם זכאי התובע לפדיון חופשה? האם זכאי התובע להשבת סך 400 ₪ שנוכה משכרו? האם התובע זכאי, מעבר לפיצויי פיטורים לגביהם אין כל מחלוקת, גם לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בשים לב לעובדות שביסוד אי העברת פוליסת ביטוח המנהלים על שמו? האם זכאי התובע לפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע? מועד מתן הודעת הפיטורים ותביעות התובע לדמי הודעה מוקדמת, לשכר עבודה לחודשים 8-9/09 ולפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע גרסאות הצדדים בעניין מועד מתן הודעת הפיטורים לתובע, הן כדלהלן: לטענת התובע, ביום 20.8.09 הוא זומן למשרדי הנתבעת. במשרד היו מר יואב בורהני ובנו גדי בורהני, אשר הודיעו לו כי עליו לצאת לחופשה כפויה למספר ימים עקב התארגנות מחודשת של קו החלוקה במפעל ועד לסידור העבודה מחדש בו. התובע התנגד לכך, אך יציאתו לחופשה נכפתה עליו. לאחר כ-3 ימים משלא פנתה אליו מאן דהוא מן הנתבעת, הגיע התובע למפעל וביקש לברר מדוע אין מזמינים אותו לעבודה. הוא פגש במר יואב בורהני וזה הסביר לו כי טרם הושלמו הסידורים וכי בתוך כמה ימים יוזמן לעבודה כרגיל. משלא התבקש לחזור לעבודה גברו חששותיו וביום 2.9.09 הוא שב והגיע למפעל אך שוב לא זכה לתשובה עניינית לתהייתו מדוע אין מחזירים אותו לעבודתו. בעודו ממתין בביתו הוא נדהם לקבל ביום 13.9.09 את מכתב הפיטורים, כאשר המכתב "מתוארך" ליום 10.8.09. גרסת הנתבעת היא שבבוקר בו נחתמה עסקת מכירת המפעל במחצית הראשונה של חודש 8/08, ניתנה לתובע הודעה בעל פה בדבר מכירת המפעל לצד ג' ופיטוריו בעקבות זאת, וכן נעשה ניסיון למסור לו את מכתב הפיטורים מיום 10.8.09, אך התובע, לאחר שקרא אותו, סירב לקחתו ולאשר קבלתו. במחלוקת זו אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת. להלן נימוקינו: גרסת התובע בדבר ביקורים חוזרים בשערי המפעל, בהם פגש בנציגי הנתבעת ולא קיבל מהם תשובות ברורות, אינה מתיישבת עם מכתבו של ב"כ התובע לנתבעת מיום 13.9.09, בו לא נטען כי התובע ביקר פיזית במפעל אלא התקשר למפעל ולבעליו. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי הגשת התביעה לדמי הבראה בתיק ד"מ 5851/09 8.9.09 תומכת בגרסת הנתבעת. בדיון מיום 25.1.10 שהתקיים בהליך זה הסביר ב"כ התובע כי "התביעה להבראה הוגשה במהלך תקופת העבודה כדי שלא להכנס לשאלת בעיית ההתיישנות בעניין ההבראה". הסבר זה אינו מתיישב עם גרסת התובע כי נודע לו על פיטוריו ביום 13.9.09 עם קבלת מכתב הפיטורים בדואר, אך הוא מתיישב עם קבלת הודעת פיטורים לפני מועד הגשת התביעה. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי "הם אמרו, לך הביתה, תקבל משכורת עד 10.9 והכל יהיה בסדר". המועד שעד אליו לדברי התובע הובטח לו כי "יקבל משכורת" תומך במסקנה שהודעת הפיטורים נמסרה לתובע עוד ב-10.8.09 כגרסת הנתבעת. מכתבה של הנתבעת לתובע מיום 9.9.08 בו טענה כי "למרות שעבדת עד ה-14/8 .." תומך בגרסת הנתבעת. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הראה לנהג שהועסק על ידי רוכשי המפעל את נקודות האספקה השונות אצל לקוחות המפעל, ואף בכך יש משום תמיכה לגרסת הנתבעת. בהתאם לכך, מקובלת עלינו גרסת הנתבעת כי נעשה ניסיון למסור לתובע מכתב פיטורים סמוך לאחר מכירת המפעל, אך התובע סירב לקבלו. בנסיבות אלה, אין לקבל את תביעת התובע לדמי הודעה מוקדמת משאי קבלת ההודעה בכתב על ידו נבעה מהתחמקותו מקבלת מכתב הפיטורים, לאחר שדבר מכירת המפעל במהלך חודש 8/09 ופיטוריו כתוצאה מכך, נמסר לו בעל פה ב-10.8.09 או סמוך אחריו. הוא הדין לגבי תביעת התובע לפיצוי בגין פיטוריו ללא שימוע. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי משחדלה הנתבעת לנהל את המפעל בו הועסק התובע בשל מכירתו לצד ג', לא נדרשה הנתבעת לבצע שימוע לתובע לפני פיטוריו שכן אלה לא נבעו מאי התאמה או תפקוד לקוי. אשר על כן החלטנו לדחות את תביעות התובע לדמי הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע. אף תביעת התובע לשכר עבודה לחודשים 8-9/09 דינה להידחות, שכן התובע קיבל שכר עבודה עבור עבודתו בפועל עד ליום 14.8.09 ומתאריך זה עד ליום 10.9.09 קיבל התובע חלף דמי הודעה מוקדמת. תביעת התובע להפרשי שכר בגין הפחתת שכרו בדיון המוקדם מיום 17.5.11 נרשמה מוסכמה לפיה שכרו החודשי של התובע עמד על 5,200 ₪ עד מרץ 2007 ומחודש זה ואילך הופחת ל-4,500 ₪. הנתבעת הסבירה כי בפועל לא הופחת שכרו של התובע בחודש 3/07, שכן הסכמת הצדדים באשר לשכרו של התובע הייתה במונחי "שכר נטו", ובמונחי "נטו" לא חל כל שינוי בשכרו של התובע בחודש 3/07. הנתבעת הסבירה שכתוצאה משינוי במדרגות המס הייתה ירידה בשכר ה"ברוטו" של התובע בחודש 3/07, אך מאחר שהסכמת הצדדים הייתה כי שכרו של התובע יהיה 4,000 ₪ נטו, לא הייתה להפחתת שכר הברוטו משמעות לעניין שכרו של התובע. התובע אישר בחקירתו הנגדית את טענת הנתבעת בדבר קביעת שכרו המוסכם במונחי "נטו" תמורת ביצוע שלוש הובלות ביום עבודה, וקביעת תמורה נוספת עבור הובלות נוספות לפי אורכן. מסקנה זו נתמכת גם מהשוואת תלושי השכר של התובע לכרטיסי העבודה החודשיים שצירף התובע לתצהירו, שבגבם נרשם חישוב הגמול החודשי כ"משכורת" בסך 4,000 ש"ח ובנוסף לכך "פרמיות", אשר חושבו מדי חודש בהתאם למספר הנסיעות שהתובע ביצע ואורכן. תלושי השכר של התובע בשנים 2007 אינם תומכים באופן ברור בגרסתו של מי מן הצדדים, אך מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי אין כל סבירות בטענת התובע כי נעשתה בשכרו הפחתה חד צדדית ובלתי מוסכמת החל מחודש 3/07, בעטיה יש לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי שכר. מקובלת עלינו עדותם של עדי הנתבעת לפיה התובע היה ערני מאוד לזכויותיו וכי הדבר התבטא, בין היתר, בכך שבסוף כל חודש התובע ישב עם נציג של הנתבעת לפני מתן ההוראות מהנהלת הנתבעת למנהל החשבונות שלה בעניין מרכיבי התגמול החודשי של התובע, ובמיוחד בכל הנוגע ל"פרמיות", קרי: לנסיעות הנוספות. עדות זו אושרה על ידי התובע בחקירתו הנגדית. במצב דברים זה, ומשאישר התובע כי שכרו סוכם במונחי "נטו", גרסת הנתבעת לפיה לא הייתה כל הפחתה בשכרו של התובע, מסתברת יותר מגרסת התובע. אכן כטענת הנתבעת, לא סבירה בעינינו המסקנה כי בוצעה הפחתת שכר חד צדדית ובלתי מוסכמת בשכרו של התובע והוא המשיך לעבוד בתנאים אלה במשך למעלה משנתיים נוספות. אשר על כן החלטנו לדחות את תביעת התובע להפרשי שכר בגין התקופה מ-3/07 ואילך. התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות בכתב התביעה טען התובע כי עבד בימים א'-ה' בין 6:00 ל-18:00 ובימי ו' בין 5:30 עד לשעה 12:00. על יסוד טענה זו תבע התובע לשלם לו גמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך 4,526 ₪. תביעת התובע לגמול בעד עבודה בשעות נוספות אינה מקובלת עלינו מאחר שהתובע לא הוכיח את טענתו בדבר מסגרת שעות עבודתו. שלילת גרסת התובע עולה באופן ברור מ"יומן נסיעות אישי לנהג" שהוגש לבית הדין. מרישום זמני העבודה של התובע עולה כי אין כל בסיס לטענתו בכתב התביעה בדבר מסגרת קבועה של שעות עבודה, לא כל שכן בהיקף הנטען על ידו. כך, ישנם ימים רבים בהם התובע עבד באופן חלקי (ימי עבודה קצרים). זאת ועוד: מרישומי היומן עולה כי התובע נטל עד חמש הפסקות של חצי שעה לפחות שרשמו כ"זמני מנוחה", כפי הנראה על פי דרישת תקנות התעבורה. אף אם נניח שלא כל השעות שנרשמו כ"זמני מנוחה" היו שעות של הפסקה מעבודה (שכן עבודת התובע כללה גם אספקת הסחורה ללקוחות והחתמתם על תעודות משלוח וכיוצא בזה), ברי שמרבית השעות שנרשמו ביומן כ"זמני מנוחה" אינן "שעות עבודה". מעבר לכך, מקובלת עלינו עדות מר בקאל בתצהירו לפיה היו ימים רבים בהם היו לתובע "שעות מתות" בין ההובלות, בהן יכל, במהלך יום העבודה, לצאת משערי המפעל עם המשאית. מסיבה זו אף אין משקל לטכוגרפים שצירף התובע לתצהירו, כראיה לשעות עבודתו. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי "שעות נוספות" שנרשמו בתלושי השכר היו למעשה "פרמיות", כלומר תשלומים בעד "נסיעות נוספות" על שלוש הנסיעות הבסיסיות להן התחייב תמורת משכורתו הבסיסית. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי בתלושי השכר של התובע נעשה שימוש במונחים "פרמיות" ו"שעות נוספות" באופן חלופי. לאור כלל האמור לעיל החלטנו לדחות את תביעת התובע לגמול בעד עבודה בשעות נוספות. התביעה לפדיון חופשה התובע טוען כי בגין ארבע שנות עבודתו הוא זכאי ל-102 ימי חופשה, ומאחר שלטענתו על פי רישומיו הוא ניצל בשנים אלה 32 ימי חופשה וקיבל פדיון חופשה של 14 ימים, נותרה לו יתרת חופשה בלתי מנוצלת של 56 ימים, בגינם הוא תובע פדיון חופשה בסך 13,216 ₪. הנתבעת טוענת כי על פי תלושי השכר של התובע, בהם התנהל פנקס החופשה של התובע, נותרה לו יתרת חופשה בלתי מנוצלת בתום תקופת עבודתו של לא יותר מ-14 ימים, וכי עם תשלום פדיון החופשה בגין 14 יום (בסך 2,632 ₪) ששולם לתובע בחודש 9/09 לא נותרה הנתבעת חייבת לתובע סכום נוסף בגין חופשה. כידוע, תלושי שכר בהם מתנהל רישום של צבירה, ניצול ויתרת חופשה, הם בגדר "ראשית ראיה" להוכחת תשלום דמי חופשה (עד"מ 19/07 עמוס 3 בע"מ נ. סלוצקי שי (מיום 25.11.08). לדעתנו, מהימנות הרישומים שבתלושי השכר של התובע נתמכת ברישום שנעשה על גבי כרטיסי העבודה החודשיים, שם נרשמו מספר ימי החופשה שהתובע ניצל בכל חודש באופן שתואם את הרישום בתלושים (ככל שנמצאים בתיק בית הדין כרטיסים ותלושים קריאים מאותו חודש). כאמור, התובע אישר בחקירתו הנגדית (עמ' 11 לפרוטוקול) כי נציג הנתבעת גדי בורהני היה מראה לו בסוף כל חודש את כרטיס העבודה, כי התובע היה מביא את יומנו והם היו יושבים ומשווים, כך שהרישום בכרטיסים, על סמכו הוכנו תלושי השכר, נעשה בהליך בו התובע שותף. בנסיבות אלה, ובשים לב למודעות התובע לזכויותיו כפי שציינו, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי יתרת החופשה שנרשמה לתובע בתלושים בסוף עבודתו משקפת את היתרה האמתית. איננו מקבלים את החישוב של התובע אודות חישוב החופשה, בשים לב לכך שבשנים שקדמו לתקופת ההתיישנות הייתה מצוינת יתרת חופשה שלילית ותועדו באופן שוטף ימי החופשה שקיבל התובע. אנו ערים לכך שהנתבעת לא ציינה בתלושי השכר באופן נפרד "דמי חופשה", אך כפי הנראה הפרקטיקה שהייתה נהוגה על ידי הנתבעת הייתה תשלום שכר חודשי מלא ללא הפחתות בגין היעדרות בשל חופשה, תוך ציון מספר ימי החופשה שנטל התובע בכל חודש בכל תלוש. לאור האמור החלטנו לדחות את תביעת התובע לפדיון חופשה שנתית התביעה להחזר ניכוי בסך 400 ₪ התביעה להחזר 400 ₪ שנוכה משכרו של התובע בחודש 3/09 מקובלת עלינו מאחר שהנתבעת לא הציגה הסכמה בכתב של התובע לניכוי, כנדרש בסעיף 25(א)(2) לחוק הגנת השכר. התביעה לפיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר לטענת התובע הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 24(א) לחוק הגנת השכר בכך שבחודשים לאחר חקיקת תיקון 24 לחוק הגנת השכר (מחודש 2/09 ואילך) היא "ביצעה שינויים ככל העולה על רוחה בתלושי השכר שהנפיקה לתובע תוך טשטוש ועיוות הנתונים כדי לעמעם ולהבליע בין היתר את השעות המרובות אותם עבוד התובע ובמגמה לפגוע בשכרו" ובזכויותיו. לטענת התובע, משנשנתה הפרת סעיף 24(א) בתקופה שבין 2/09 לסיום עבודתו יותר מפעם אחת, עובר הנטל לנתבעת להוכיח כי ההפרה לא הייתה "ביודעין", כדרישת סעיף 26א לחוק. לדעתנו, התובע לא הוכיח כי בתלושי השכר שהנפיקה הנתבעת היא הפרה את הוראות סעיף 24(א) לחוק הגנת השכר. קבענו לעיל כי הנתבעת עשתה שימוש חלופי במונחים "שעות נוספות" ו"פרמיות", וכי במונחים שהיו מקובלים בין הצדדים, "שעות נוספות" היו "נסיעות נוספות" על שלוש הנסיעות הבסיסיות להן התחייב התובע. לפיכך אין לקבל את טענת התובע בדבר טשטוש והבלעת רכיבים בתלושי השכר. מכל מקום, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי לא הייתה כל הפרה ביודעין של הוראות סעיף 24(א) לחוק הגנת השכר ומשכך דין התביעה לפיצוי לפי סעיף 26א לחוק להידחות. התביעה לפיצויי פיטורים כאמור, אין מחלוקת בדבר זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ואף אין מחלוקת כי התובע זכאי לשחרור פוליסת ביטוח המנהלים אליה הפרישה הנתבעת הפרשות עבור התובע. כן אין מחלוקת כי בפועל, הפוליסה לא הועברה לשם התובע. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת סכום פיצויי הפיטורים המגיע לתובע. התובע בסיכומיו ביסס את חישוב הפיצויים לפי תקופת עבודה של 13 שנים, ואין מחלוקת כי תקופת עבודתו לא הייתה נמוכה מכך. ואולם הצדדים חלוקים בשאלת משכורתו הקובעת של התובע לפיצויי פיטורים. לטענת התובע, משכורתו הקובעת של התובע לפיצויי פיטורים היא 5,200 ₪, שכן זו הייתה משכורתו לפני הפחתתה החד צדדית והבלתי מוסכמת בחודש 3/07. לפיכך סכום פיצויי הפיטורים המגיע לו הינו 67,600 ₪. לטענת הנתבעת, משכורתו הקובעת של התובע היא 4,500 ₪ ועל כן סכום פיצויי הפיטורים המגיעים לו הוא 58,500 ₪. במחלוקת לעניין שיעור פיצויי הפיטורים המגיע לתובע, עמדתנו כעמדת הנתבעת. כאמור לעיל, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת לפיה לא הייתה הפחתה חד צדדית ובלתי מוסכמת של שכר התובע במהלך תקופת עבודתו, וההפחתה של משכורת הברוטו של התובע מ-5,200 ₪ ל-4,500 ₪ נבעה משינוי במדרגות המס על רקע הסכמת הצדדים לנקוב את משכורתו של התובע במונחי "נטו". בהתאם לכך אנו קובעים כי סכום פיצויי הפיטורים המגיע לתובע הוא 58,500 ₪. עם זאת, מן העובדות עולה כי תקופת עבודתו של התובע היא 13.25 שנים ועל כן סכום פיצויי הפיטורים המגיע לתובע הינו 59,625 ₪. התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים הצדדים בשאלה אם אי העברת הפוליסה על שם התובע מצמיח לתובע זכות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ולעניין זה - האם אי העברת הפוליסה על שם התובע נגרמה בעטיה של הנתבעת או בעטיו של התובע. העובדות הצריכות לעניין הן כדלהלן: ביום 9.9.08 שלחה הנתבעת לתובע מכתב בו הודיעה כי "פיצויי הפיטורים המגיעים לך ע"פ החוק גם ישולמו במשכורת 9/09 (ב 10/09) בקיזוז הסכום העומד לזכותך". ביום 16.9.09 שלחה מנהלת החשבונות של הנתבעת מכתב לתובע בו הודיעה כי הנתבעת העבירה ביום 16.9.09 הודעה על סיום עבודת התובע לחברת הביטוח מגדל בצירוף טופס 161, והתובע התבקש "להכנס למנהל החשבונות ולחתום על כתב שיפוי לצורך העברת פוליסת ביטוח מנהלים לשמך". עוד התבקש התובע "נא לא לעכב חתימתך כדי לשמור על זכויותיך". חברת הביטוח מגדל קיבלה את הודעת הנתבעת בדבר סיום עבודת התובע ושלחה לנתבעת הודעה בכתב כי "מכתב עזיבה לא תקין. חוץ מתאריך עזיבה חובה לרשום שמעסיק מעביר את הבעלות על הפוליסה ואת הכספים שבה - למבוטח!!!". ללא שחרור הפוליסה לא ניתן לפדות את הכספים. נבקשך לשלוח את המסמכים הנ"ל תוך 30 יום..". העתק מכתב זה נשלח לתובע, בצירוף מכתב מחברת הביטוח לתובע ובו הודעה כי לא התקבלו מסמכים מתאימים ותקינים בנוגע להתחשבנות מול שלטונות מס הכנסה ועל כן נרשמו כספי הפיצויים בסך 76,945 ₪ כ"פיצויים דחויים". מסמך "כתב השיפוי" שהתובע התבקש לחתום עליו הינו "הודעה על הסכמה להשבת כספי פיצויי פיטורים מפוליסה בתכנית מנהלים". מהות המסמך היא הודעה של העובד לחברת הביטוח על הסכמתו הבלתי חוזרת והבלתי מותנית כי חברת הביטוח תשיב למעביד את מלוא הכספים הצבורים בפוליסה מכספי פיצויי הפיטורים הצבורים בפוליסה על שם המעביד, בין אם הם מיועדים לקצבה ובין אם לאו, וזאת מאחר ששולמו לו פיצויי הפיטורים מלאים או חלקיים על ידי המעבד שלא באמצעות כספי הפוליסה או משום שעל פי המוסכם בין העובד לבין המעביד, לא שולמו לו פיצויי פיטורים כלשהם. כפי הנראה, טופס "כתב השיפוי" שהיה מיועד לחתימת התובע, התקבל אצלו יחד עם טפסים נוספים. טופס אחד הינו "הצהרת מעסיק לעניין כספי פיצויים הוניים", ומהותו היא הודעה של המעביד לחברת הביטוח כי העובד פרש מעבודתו ללא זכאות לפיצויי פיטורים ובקשה להעביר לעובד את הפוליסה ללא פיצויי הפיטורים. מסמך זה מיועד לחתימת המעביד. כמו כן צורף מסמך המוכתר "כתב שיפוי" שמהותו היא התחייבות של המעביד לשפות את חברת הביטוח בגין כל תביעה של העובד כלפיה, ואף היא מיועדת לחתימת המעביד. אין מחלוקת על כך כי לאחר שקיבל התובע את מכתבה של מנהלת החשבונות מיום 16.9.09, הוא סירב לחתום על מסמך כלשהו לאחר שהתייעץ עם בא כוחו. ביום 28.12.09 כתבה מנהלת החשבונות לתובע מכתב (עם העתק לבא כוחו) בו הפצירה בו לחתום על כתב שיפוי להעברת פוליסת ביטוח המנהלים על שמו. התובע טוען כי אי תשלום פיצויי הפיטורים ואי העברת פוליסת ביטוח המנהלים על שמו מזכים אותו בצו לשחרור הפוליסה על שמו ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. מוסיף התובע וטוען כי הייתה לו הצדקה מלאה לסרב לחתום על כתב השיפוי שהוא נתבקש לחתום עליו משום שהיה בחתימה עליו כדי לפגוע בזכויותיו. הנתבעת טוענת כי ביקשה מהתובע לחתום על כתב שיפוי בשל כך שסכום פיצויי הפיטורים שהצטבר בפוליסה היה גבוה בכ-20,000 ₪ מסכום פיצויי הפיטורים שהגיעו לתובע (זאת בשל הפרשות ביתר שבוצעו לפוליסה בשל כך שהיא לא נפתחה בתחילת העסקת התובע), ובנסיבות אלה היא הייתה רשאית לדרוש מהתובע להסכים להחזרת כספי הפיצויים שבפוליסה לידיה על מנת שתשלם לו את סכום הפיצויים המגיע לו, אך התובע חמד את היתרה ובשל כך לא חתם על כתב השיפוי. בנסיבות אלה, אין לחייבה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בסיכומיה טענה הנתבעת כי התובע כלל לא התבקש לחתום על כתב שיפוי כלשהו וכי כתב השיפוי מיועד לחתימת הנתבעת בלבד. כידוע, פיצויי פיטורים שאינם משולמים עד היום ה-15 לאחר "המועד לתשלומם" נחשבים כמולנים (סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר). בענייננו, המועד לתשלום פיצויי פיטורים הוא יום הפסקת יחסי עובד ומעביד, קרי: ביום 13.9.09 (עם תום תקופת ההודעה המוקדמת). בהתאם לכך, פיצויי הפיטורים של התובע הולנו בשל אי תשלומים לאחר יום 28.9.09. הנתבעת אינה זכאית בנסיבות העניין לפטור מתשלום פיצויי הלנת סעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר מאחר שהיא לא הודיעה לחברת מגדל על הסכמתה לתשלום כספי פיצויי הפיטורים שבפוליסה לתובע, אלא דרשה מהתובע, כתנאי להעברת הפוליסה על שמו, להסכים לכך שמגדל תשלם את כספי פיצויי הפיטורים לנתבעת. הואיל והוראות סעיף 20(ה) אינן פוטרות את הנתבעת מתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, נותר לנו לבחון אם הנתבעת הוכיחה עילה לביטול או להפחתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים על פי סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר, אשר מחילה על הלנת פיצויי פיטורים את הוראות סעיפים 17א ו-18 לחוק. לדעתנו, הנתבעת לא הוכיחה עילת ביטול או הפחתה לפי סעיף 18 לחוק הגנת שכר. הנתבעת אינה טוענת שהייתה מחלוקת של ממש בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים שכן הנתבעת הודתה בחבותה לשלם פיצויי פיטורים. הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה כי אי תשלום פיצויי הפיטורים נעשה בשל נסיבות שלא היו לה שליטה עליהן. נשאלת השאלה אם אי תשלום פיצויי הפיטורים לתובע נעשה בשל "טעות כנה", שאף היא מנויה בסעיף 18 במסגרת עילות ההפחתה או הביטול של פיצויי הלנה. טענה זו לא נטענה באופן מפורש על ידי הנתבעת. על פני הדברים, אי תשלום פיצויי הפיטורים לתובע לא נעשה בשל "טעות כנה", שכן אי התשלום נעשה באופן מודע בשל סירובו של התובע לחתום על מסמך בו התבקש להסכים לתשלום סכום פיצויי הפיטורים הרשום בפוליסה לנתבעת. חרף אי הוכחת עילת הפחתה או ביטול של פיצויי הלנה על ידי הנתבעת, אין פירוש הדבר כי יש לפסוק לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור מלא. בשים לב למטרת פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שהיא ענישת מעביד המלין שכר או פיצויי פיטורים, וכן לשיעורי פיצויי ההלנה המכבידים הקבועים בחוק, נפסק כי לבית הדין מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להפחתת פיצויי הלנה, לצורך התאמת השימוש בסנקציה זו לנסיבותיו של כל מקרה בהתחשב, בין היתר, לסיבת ההלנה (דב"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות נ. ג'וליה מימון (מיום 29.11.00), עע 1242/04 עיריית לוד נ. אבלין דהן ואח' (מיום 28.7.05)). מקובלת עלינו כעניין שבעובדה כי אי תשלום פיצויי הפיטורים לתובע נבע מן המחלוקת בין הצדדים לעניין שיעור פיצויי הפיטורים שהגיע לתובע. בעניין זה הכרענו לטובת גרסת הנתבעת, אשר ביקשה לקבל הסכמת התובע להעברת כספי הפיצויים שבפוליסה לידיה על מנת לממן מהם את תשלום פיצויי הפיטורים שהגיעו לידיה, ולהותיר בידיה את הכספים העודפים (שהיו בסך של כ-16,000 ₪). אף מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי בהתאם למצגים שהציגה לתובע, היא התכוונה להעביר לתובע את פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע על פי שיטת הנתבעת מתוך כספי הפיצויים שבפוליסה, אותם ביקשה לקבל באמצעות כתב הסכמה של התובע. על פי טופס ההסכמה שחברת הביטוח דרשה שיועבר לה, היה על הצדדים לציין אחת משלוש חלופות: הראשונה - שהנתבעת שילמה לתובע את הפיצויים ממקורות אחרים שלה. השניה - שהנתבעת שילמה לתובע באופן חלקי את הפיצויים ממקורות אחרים שלה. השלישית - שהוסכם בין הצדדים כי לא מגיעים לתובע פיצויי פיטורים. על רקע זה, סירובו של התובע לחתום על טופס ההסכמה, מבלי שהנתבעת שלמה לתובע בפועל את פיצויי הפיטורים שהגיעו לו לשיטתה, לא היה בלתי סביר. עם זאת, עלינו לבחון לא רק את סבירות התנהגותו של התובע אלא גם אם התנהגותה של הנתבעת הייתה זדונית או מכוונת לפגוע בתובע. כאמור בפסק הדין בעניין מכון בית יעקב הנ"ל, על בית הדין לבחון את תום לבם של המעביד ושל העובד כאחד, את כלל הנסיבות, ולהכריע בשים לב לתכליתו של החוק בקביעת סנקציה דרקונית. התנהגותה של הנתבעת לא הייתה מונעת מרצון להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים או מרצון לפגוע בתובע. הנתבעת הודתה מיד עם סיום עבודתו של התובע בחבותה לשלם לו פיצויי פיטורים וביקשה לממן את תשלומם מכספי פיצויי הפיטורים שבפוליסה, מבלי להעביר לתובע מעבר לסכום הפיצויים שהגיע לו. בנסיבות בהן התובע סירב לחתום על הסכמתו להעברת סכומי הפיצויים לנתבעת, שומה היה על הנתבעת לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים ממקור אחר או להודיע על הסכמה לשחרר את הפוליסה לטובת התובע תוך הסתייגות ודרישה להשבת כספי הפיצויים שבפוליסה העולים על סכום הפיצויים המגיעים לתובע על פי החוק, ואף להגיש תביעה לבית הדין במקרה הצורך. עם זאת, התנהגותה אינה מתאפיינת בכוונת זדון או התחמקות. בשים לב לכלל השיקולים דלעיל, החלטנו להעמיד את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים לתובע על סך 10,000 ₪. התביעה להפרשי פנסיה התובע מבקש להורות לנתבעת לשחרר לטובתו את פוליסה הביטוח מס. 411083944 אצל מגדל. התביעה לדמי הבראה בדמ"ר 5851/09 תביעה זו נזנחה בסיכומי התובע ועל כן אנו מורים על דחייתה. סוף דבר תביעת התובע בתיק תע"א 1489/10 מתקבלת בחלקה, כמפורט להלן: תשלם לתובע שכר שנוכה בחודש 3/09 בסך 400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מיום 1.4.09 עד לתשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 59,625 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.9.09 עד לתשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 10,000 ₪. כפוף לתשלום סכום פיצויי הפיטורים ופיצויי הלנת פיצויי הפיטורים כאמור לעיל על ידי הנתבעת לתובע, יחתום התובע על כתב הסכמה להעברתם לנתבעת של כספי פיצויי הפיטורים בפוליסה מס. 411083944 שעל שמו אצל מגדל חברה לביטוח. כפוף לחתימת התובע על כתב הסכמה כאמור בסעיף ד' לעיל, תעביר תביעת התובע בדמ"ר 5851/09 נדחית. בשים לב לתוצאה, הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. נהג משאיתמשאיתמשכורת