מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מצג שווא בביטוח חיים: בתביעה דנן עותרים התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסת ביטוח חיים שערכה התובעת 1 (להלן: "התובעת") אצל הנתבעת, בסך של 317,250 ₪. שלא כפי שסבור ב"כ הנתבעת, אין זה מקרה קל כלל ועיקר. נגרם עוול לתובעים ע"י הנתבעת, ולצערי לא מצאתי הדרך לתקן עוול זה. רקע בקצרה: 1. ביום 17.11.1986 התובעת התקשרה עם הנתבעת בחוזה ביטוח חיים, במסגרת פוליסה לביטוח חיים צמודה לדולר מסוג "צעירים 21", הכוללת מרכיב של חסכון ומרכיב של ריסק, שמספרה: 104178-9 (להלן: "הפוליסה"). המבוטחים על פי הפוליסה היו התובעת ונכדה - הוא התובע 2 (להלן: "התובע"), אשר במועד עריכת הפוליסה היה תינוק בן כמה חודשים. 2. סכום הביטוח היסודי הנקוב בפוליסה הינו: 40,000$ ארה"ב, לאחר שינוי הסכום המקורי בפוליסה שעמד על 75,000$ ארה"ב. בהצעה לביטוח חיים מיום 15.10.1986, אשר קדמה לפוליסה, סכום הביטוח היסודי עמד על 75,000$, כאשר הפרמיה החודשית עמדה על סך של 25$ ארה"ב (להלן: "ההצעה לביטוח"). 3. לימים, עת הגיע התובע לגיל 21 פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לקבלת סכום הביטוח היסודי הקבוע בפוליסה, אולם דרישתה זו נדחתה מן הטעם כי לא מתקיימים התנאים הקבועים בפוליסה לתשלום סכום הביטוח היסודי. 4. משכך, עתרו התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום סכום הביטוח היסודי, כאשר במסגרת כתבי טענותיהם העלו התובעים טענות הן בדבר מצג שווא מצד סוכן הביטוח מטעם הנתבעת מר דניאל אזולאי, באשר לסכום הביטוח היסודי בפוליסה ובאשר למועד קבלת סכום הביטוח היסודי, הן לעניין שינוי סכום הביטוח היסודי בפוליסה, ללא הסכמת התובעים. 5. הנתבעת הקדימה וטענה כי דין התביעה כנגדה להידחות מחמת התיישנות. לגופו של עניין, טענה הנתבעת כי שינוי הסכום בפוליסה נעשה על דעת התובעת וכי לא אירע מקרה ביטוח המזכה את התובעים בסכום הביטוח היסודי. 6. הצדדים הגישו תצהירי עדויות ונחקרו על תצהיריהם ולאחר שמיעת הראיות, הסכימו הצדדים כי תחילה תוכרע טענת ההתיישנות והגישו סיכומיהם בשאלה זו. 7. ביום 18.10.2010 ניתנה החלטתי, לפיה נדחית טענת ההתיישנות אשר העלתה הנתבעת, כמפורט בהרחבה בהחלטה. 8. על ההחלטה הנ"ל הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ובהחלטה שניתנה על ידי כב' השופט מ' רניאל, נקבע כי דין הבקשה להתקבל וכי עילת התביעה הנזיקית בגין מצג שווא בעת עריכת חוזה הביטוח - התיישנה. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על דחיית התביעה הנזיקית, להבדיל מן התביעה החוזית לאכיפת הפוליסה, אשר תידון להלן. . עיקר טענות הצדדים: 9. התובעת טענה כי, עת חתמה על ההצעה לביטוח, סכום הביטוח היסודי אשר היה נקוב בהצעה עמד על 75,000$ והפרמיה החודשית עמדה על 25$. עוד טענה התובעת כי בפוליסה המקורית נכתב גם, כי סכום הביטוח היסודי הינו 75,000$ וכי הנתבעת, על דעת עצמה, שינתה את סכום הפוליסה ל- 40,000$. בהקשר זה התובעת טענה, כי גם אם השינוי בסכום הביטוח בפוליסה נעשה באותו מועד בו הונפקה הפוליסה המקורית, עדיין הסכום בפוליסה שונה מן הסכום המופיע בהצעה לביטוח. התובעת מוסיפה, כי בשנים 1986-1987 שילמה פרמיה חודשית בסך של 46$ ולא בסך של 25$, כאמור בפוליסה וכי לא הייתה התאמה בין גובה הפרמיה לבין סכום הביטוח היסודי. לטענת התובעת, היא מעולם לא ביקשה שינוי כלשהו בקשר לפוליסה והנתבעת שינתה את סכום הביטוח, ובהמשך גם את מספר הפוליסה, ללא ידיעתה של התובעת. 10. התובעת טענה בנוסף, כי בהתאם למצג אשר הוצג לה על ידי סוכן הביטוח מטעם הנתבעת, התובע היה זכאי לקבל את מלוא סכום הביטוח היסודי בהגיעו לגיל 21 ובעניין זה מפנה למכתב מטעם הנתבעת מיום 25.11.2004, לפיו בהגיע התובע לגיל 21, בעלת הפוליסה מקבלת את הפדיון והתובע ממשיך להיות מבוטח. לחלופין, טוענת התובעת כי הינה זכאית לערך המסולק לפי הפוליסה, כאשר לטענתה נאמר לה מפי הנתבעת כי הערך המסולק הינו הסכום שיקבל התובע בהגיעו לגיל 21. לחילופי חילופין, טוענת התובעת, כי התובעים זכאים לסכום בשיעור של 21% מסכום הביטוח היסודי, לפי תנאי פוליסת ביטוח "עלומים פלוס", אשר הינה תואמת לטענתה לתוכנית הפוליסה "צעירים 21" ולמצער לסכום בשיעור של 20% מסכום הביטוח היסודי, בהתאם לאמור בסיפא לעמוד 2א בפוליסה. 11. באשר לטענת הנתבעת, כי התובעת זכאית לקבל את ערך הפדיון בלבד ולא את סכום הביטוח היסודי, בהתאם לתנאי הפוליסה, טוענת התובעת כי אין בכך כל היגיון כלכלי וכי אילו הייתה יודעת כי אלו פני הדברים, אזי הייתה בוחרת אפיק חלופי להשקעה תחת הפוליסה לביטוח חיים של הנתבעת. 12. הנתבעת טענה להגנתה כי, שינוי סכום הביטוח היסודי בפוליסה נעשה בהתאם להוראת התובעת לתשלום פרמיה בסך 25$ ומאחר והתברר כי הפרמיה החודשית המבוקשת בסך 25$ אינה מספיקה לרכישת סכום ביטוח יסודי בסך של 75,000$. בהקשר זה הנתבעת טענה, כי סכום הביטוח היסודי תוקן מיד עם הוצאת הפוליסה, בהתאם לסכום הפרמיה החודשית אשר הוקצב על ידי התובעת. באשר לשינוי מספר הפוליסה, טוענת הנתבעת כי נמסר לתובעים כי שינוי זה נבע מאיחודה של הנתבעת לתוך חברת מנורה חברה לביטוח בע"מ. 13. הנתבעת טענה כי במהלך כל השנים קיבלה התובעת עדכונים בדבר סכומי הביטוח בפוליסה, ולא העלתה טענה כלשהי ביחס לתנאי הפוליסה או ביחס לסכומי הביטוח. 14. עוד טענה הנתבעת, כי בהתאם לתנאי הפוליסה ובידיעת התובעת, סכום הביטוח היסודי משולם במקרה מוות או בתום תקופת הביטוח של התובע, כנקוב בפוליסה וכי בכל שלב עומדת לתובעת הזכות לפדיון הפוליסה בהתאם לטבלת הערכים הקבועה בה. משכך, טוענת הנתבעת כי הגיעו של התובע לגיל 21 אינו מהווה מקרה ביטוח לפי הפוליסה ואינו מזכה אותו בתשלום סכום הביטוח היסודי. 15. לטענת הנתבעת, התובעת ידעה כי היתרון בפוליסה שרכשה התובעת הוא בכך שלתובע עומדת הזכות להגדיל את סכום הביטוח בהגיעו לגיל 21 ללא צורך בהצהרת בריאות וכי אין לפי הפוליסה תשלום סכום כלשהו למבוטחים, למעט האפשרות לפדות את הפוליסה. 16. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי ברי שערך הפדיון נמוך משווי הפרמיות, מאחר והפרמיות משמשות הן לחסכון והן לרכישת כיסויים ביטוחיים ועל כן לא ברורה טענת התובעת בדבר העדר היגיון כלכלי בסכום הניתן לפדיון. באשר למשמעותו של ערך מסולק, הנתבעת טוענת כי המדובר בסכום ביטוח למקרה מוות, שעה שהפוליסה מסולקת עקב אי תשלום פרמיות, כפי שהוסבר לתובעת והתובעת מערבת מין שבאינו מינו. 17. לטענת הנתבעת, תנאי פוליסת "עלומים פלוס" אליהם מפנים התובעים אינם רלבנטיים לענייננו, שכן פוליסת הביטוח נשוא התביעה דנן הינה פוליסה מסוג "צעירים 21", אשר לפי תנאיה ניתן כיסוי ביטוחי שונה. עוד טוענת הנתבעת, כי טענת התובעים בדבר זכאות לסכום בשיעור 20% מסכום הביטוח היסודי, בהגיע התובע לגיל 21 - דינה להידחות; על פי תנאי הפוליסה - מקרה של פטירת התובע עד לגיל 21 מזכה בתשלום 20% מסכום הביטוח היסודי, בעוד מקרה פטירה לאחר גיל זה מזכה בתשלום 100% מסכום הביטוח. דיון והכרעה: 18. סכום הביטוח היסודי בפוליסה חוזה הביטוח אשר נכרת בין הצדדים מחייב את הצדדים לו לאורך כל התקופה בה הוא חל וכל שינוי בתנאי חוזה הביטוח מחייב את הסכמת שני הצדדים [ראו: ירון אליאס דיני ביטוח, כרך א' (מהדורה שנייה, 2009), עמ' 514-515]. כאשר ניתנת הודעה חד צדדית מצד המבטח בדבר שינוי של תנאי כלשהו מתנאי הביטוח, הרי שנדרשת הסכמה פוזיטיבית מצד המבוטח, אשר בלעדיה אין תוקף להודעת השינוי [ע"א 713/76 פדני (ג'ואלרם) לימיטד נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לג(3) 318 (1979)]. 19. בענייננו, התובעת טענה כי בהצעה לביטוח נכתב כי סכום הביטוח היסודי הינו: 75,000$ ארה"ב וכך אף נכתב בפוליסה המקורית אותה הנפיקה הנתבעת וכי שינוי סכום הביטוח היסודי לסך של 40,000$ נעשה על דעת הנתבעת בלבד, מבלי שניתנה לכך הסכמת התובעת. מנגד, טענה הנתבעת כי שינוי סכום הביטוח היסודי בפוליסה נעשה בהתאם לבקשת התובעת לשלם פרמיה חודשית בסך של 25$ ומאחר והתברר לנתבעת כי הפרמיה החודשית המבוקשת בסך של 25$ אינה מספיקה לצורך רכישת סכום ביטוח יסודי בסך של 75,000$. בנוסף טענה הנתבעת, כי סכום הביטוח היסודי נגזר מסכום הפרמיה, ועל כן אין המדובר בשינוי הסכום כי אם בתיקון טעות והתאמת סכום הביטוח היסודי לגובה הפרמיה. 20. בפוליסה אשר הוגשה לעיוני (סומנה "נ/1") צוין בעמוד 2, כי סכום הביטוח היסודי הינו 40,000$ ארה"ב ובתחתית העמוד נכתב כדלקמן: "הערה: פוליסה זו הוצאה במקום פוליסה שיצאה בתאריך 17/11/86 עקב ש[י]נויים בהתאם לבקשת בעל הפוליסה והמבוטח". הגב' רות צדוק, אשר העידה מטעם הנתבעת, ציינה בחקירתה כי שינוי סכום הביטוח בפוליסה נעשה בהתאם לפניה בכתב מסוכנות הביטוח, לפיה יש לחשב את הסכום לפי פרמיה חודשית של 25$ (עמ' 19, ש' 20-21) וכי לפי חישוב הפרמיה היה צורך להקטין את סכום הביטוח היסודי (עמ' 19, ש' 32 - עמ' 20, ש' 1 וכן עמ' 22, ש' 9-12). באשר לגביית פרמיה בסך של 46$ במשך תקופה מסוימת, העידה הגב' צדוק כי בתחילה אכן נגבה תשלום יתר בגין הפרמיה, ברם הנתבעת ביצעה תיקון (עמ' 21, ש' 5-9) וכי מחודש ינואר 1987 הנתבעת גבתה פרמיה חודשית בשיעור של 25$ (עמ' 24, ש' 21-22). התובעת אישרה במהלך עדותה כי כבר בשנת 1986, עת קיבלה את הפוליסה, היא הבחינה כי הפוליסה הינה על סך של 40,000$ (עמ' 2, ש' 16). באשר לגובה הפרמיה החודשית אשר שילמה, התובעת מסרה מספר גרסאות; בכתב התביעה טענה התובעת כי רק בשנים 1986-1987 שילמה פרמיה בגובה 46$. בחקירתה התובעת העידה, כי לאורך כל תקופת הביטוח שילמה פרמיה חודשית בסך של 25$, למעט בשנים 1986-1990, במהלכן שילמה לטענתה פרמיה בגובה של 46$ (עמ' 5, ש' 2-7), ואילו בסיכומים אשר הוגשו מטעמה, טענה התובעת כי שילמה פרמיה בגובה של 46$ במשך תקופה של 9 שנים. 21. אם כן, גם אם נלך לפי שיטתה של התובעת, לפיה לא ביקשה לשנות את סכום הפוליסה, הרי שעדיין התובעת ידעה עם קבלת הפוליסה, כבר בשנת 1986, כי סכום הביטוח היסודי הופחת לסך של 40,000$, ברם בחרה שלא לעשות מאום בעניין. עת קיבלה התובעת את הפוליסה לידיה ונוכחה לדעת כי שונה סכום הביטוח היסודי והוא אינו תואם את האמור בהצעה לביטוח, לא פנתה לנתבעת בדבר בירור הפחתת סכום הביטוח, לא השיגה על הפחתת הסכום ולמעשה לא העלתה טענה כלשהי לעניין זה. גם במהלך השנים, הומצאו לתובעת מסמכים בדבר סכומי הפוליסה (צורפו לתצהיר התובעת) ובהם נקוב סכום הביטוח היסודי, ברם התובעת מילאה פיה מים במשך שנים רבות. בהתנהלותה זו, שעה שידעה התובעת על שינוי סכום הפוליסה מיד עם הנפקתה אך לא העלתה כל טענה בעניין זה, מושתקת התובעת מלטעון כיום, כעבור שנים רבות, כי לא ניתנה הסכמתה לשינוי סכום הפוליסה בשנת 1986, ולא היה מקום להעלות זאת בכתב התביעה. 22. זאת ועוד, ניתן לראות בשתיקתה של התובעת לעניין שינוי סכום הביטוח, כקיבול "בדרך אחרת" לפי סעיף 6(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, כאשר לשתיקה זו מצטרפים נתונים אחרים שיש בהם כדי להעיד על גמירות הדעת. במקרה דנן, התובעת ידעה על שינוי סכום הביטוח היסודי בפוליסה כבר בשנת 1986, מיד לאחר ביצוע השינוי ולא קבלה על כך, הגם שלטענתה סכום הביטוח בהצעת הביטוח היה גבוה יותר. בנוסף, התובעת אישרה כי, הן בכתב התביעה הן בעדותה, כי שילמה פרמיה חודשית בשיעור של 25$, המתאימה לסכום הביטוח היסודי בסך של 40,000$. במצב דברים זה ניתן לראות בשתיקתה של התובעת ובהתנהלותה לאורך השנים כהסכמה פוזיטיבית לשינוי שבוצע [ראו: ע"א 723/80 לה לנסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' חיים, פ"ד לו(2) 714 (1982), עמ' 727 (להלן: "פס"ד לה נסיונל")]. 23. גם גובה הפרמיה החודשית ששילמה התובעת, בסך 25$ מלמדת על גובה סכום הביטוח היסודי ובעניין זה הנני מקבלת טענת הנתבעת, כי בהתאם לפרמיה שהוקצבה על ידי התובעת, כאמור בהצעת הביטוח, היא נדרשה להתאים את סכום הביטוח היסודי וכי הסכום אשר מילא סוכן הביטוח בהצעה, בסך 75,000$ מולא בטעות, מאחר ולא ניתן לקבוע סכום זה בהתאם לפרמיה שהוצעה על ידי התובעת. 24. לעניין התקופה בה שילמה התובעת פרמיה חודשית מוגדלת בסך של 46$, כאמור התובעת מסרה גרסאות שונות וציינה בכל פעם תקופה אחרת. התובעת לא הוכיחה את משך התקופה בה שילמה לטענתה פרמיה גבוהה מן המוסכם, הגם שהיה בידה להוכיח זאת בנקל, על ידי הגשת מסמכים מתאימים. לעניין הטענה שהעלתה התובעת לראשונה בסיכומיה, לפיה היא שילמה פרמיה של 46$ במשך 9 שנים ולפיכך יש לגזור את תגמולי הביטוח להם היא זכאית כיום בהתאם לפרמיה ששולמה על ידה בכל תקופה, הרי שמדובר בהרחבת חזית ומשכך אין לקבלה. מעבר לכך ייאמר, כי ככל שלתובעת יש טענות בדבר גביית פרמיה שלא כדין מצד הנתבעת בגין תקופות מסוימות, הרי שמדובר בטענה נפרדת אשר לא הועלתה במסגרת גדר המחלוקות שבכתב התביעה ואשר לא נדונה. 25. לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי שינוי סכום הביטוח היסודי בפוליסה נעשה בידיעתה של התובעת, בהתאם למגבלת תקציב הפרמיה שאישרה לתשלום, ומושתקת היא כיום מלטעון אחרת. על כן, הנני קובעת כי סכום הביטוח היסודי בפוליסה הינו: 40,000$. 26. מקרה הביטוח כאמור, לטענת התובעים, עם הגיע התובע לגיל 21, היה על הנתבעת לשלם להם את סכום הביטוח היסודי, בעוד הנתבעת טוענת כי על פי תנאי הפוליסה, סכום הביטוח היסודי משולם במקרה מוות או בתום תקופת הביטוח כקבוע בפוליסה. סעיף 41 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע כי: "בביטוח חיים מקרה הביטוח הוא מותו של המבוטח או של זולתו או הגיעם לגיל מסויים או מקרה אחר בחייהם למעט תאונה, מחלה ונכות". על פי הדין, תשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסה לביטוח חיים מתרחש במות המבוטח או בתום תקופת הביטוח או במקרה אחר שאירע בחיי המבוטח. נוסף על אלה קיימת אפשרות לפדיון הפוליסה במהלך תקופת הביטוח, כאמור בסעיף 46(א) לחוק חוזה הביטוח [ראו גם: ירון אליאס בספרו הנ"ל דיני ביטוח, כרך א', עמ' 546]. בפוליסה נקבע כי המאורע בגינו ישולם סכום הביטוח היסודי הינו, באחד מאלה: "בחיי המבוטח - בתום תקופת הביטוח. במותו המוקדם של המבוטח - תיכף לאחר פטירתו". הווה אומר, על פי לשון הפוליסה, מקרה הביטוח המזכה בתשלום סכום הביטוח היסודי הינו אחד משניים: פטירת המבוטח או תום תקופת הביטוח. תקופת הביטוח, כפי שנקבעה בפוליסה הינה: 95 שנים מיום תחילת הביטוח. 27. לטענת התובעת, תקופת הביטוח לא הוגדרה בהצעת הביטוח ותכלית הפוליסה הנלמדת מן ההצעה מכוונת להגעת המבוטח לגיל 21, בהתאם לשמה "צעירים 21". עוד טוענת התובעת בהקשר זה כי המצג אשר הוצג לה על ידי סוכן הביטוח מטעם הנתבעת, הוא כי עם הגיעו של התובע לגיל 21 יוכל לממש את כספי החסכון לצורכי לימודים או רכישת מכונית ומכאן למדה התובעת כי מקרה הביטוח המזכה בתשלום סכום הביטוח היסודי הינו בהגעת התובע לגיל 21. כאמור לעיל, התביעה הנזיקית בגין מצג שווא התיישנה ומשכך נבצר ממני לדון בה. 28. במישור החוזי, טוענים התובעים כי ציפייתם הסבירה הייתה לקבלת סכום הביטוח היסודי עם הגיע התובע לגיל 21, על אף האמור בפוליסה. פרשנות הפוליסה בבחינת פרשנות הפוליסה יש לפנות ראשית לתכליתה הסובייקטיבית והאובייקטיבית. כאשר עסקינן בפוליסה סטנדרטית לגביה הצדדים לא ניהלו משא ומתן, כמו במקרה דנן, ישנו קושי לדבר על תכלית סובייקטיבית ולכן יש לבחון את התכלית האובייקטיבית של הפוליסה, בהתאם ללשון החוזה, להגיונו ולסוג אליו הוא משתייך [ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221 (1993), עמ' 228]. כאשר המסמך אינו ברור ויש יותר מאפשרות פרשנית סבירה אחת ללשון הפוליסה, יש לפנות לכלל הפרשנות נגד המנסח (ראו: דודי שוורץ, ריבי שלינגר דיני ביטוח - חובות גילוי, פרשנות ומגמות התפתחות (תשס"ה), עמ' 342). לדידי, כלל הפירוש נגד המנסח אינו רלבנטי לענייננו, מאחר וכלל זה מיושם שעה שיש שתי אפשרויות פרשניות סבירות לכתוב בפוליסה ולא אלה הם פני הדברים בנסיבות דנן. לשון הפוליסה ברורה ובה צוין במפורש כי תקופת הביטוח אשר בסיומה ישולם סכום הביטוח, הינה 95 שנים מיום תחילת חוזה הביטוח. 29. כלי פרשנות אחר לבחינת תכליתה של הפוליסה הינו דוקטרינת הציפיות הסבירה. בסיסה של דוקטרינה זו הינה בכיבוד ציפיותיו הסבירות של המבוטח לקבלת כיסוי ביטוחי סביר והוגן. המבחן לסבירות הציפייה הינו מבחן אובייקטיבי ועל המבוטח להראות כי ציפייתו לקבלת כיסוי ביטוחי הינה ציפייה סבירה בנסיבות בהן נערכה הפוליסה בין הצדדים [ראו: בר"ע 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 281 (1996)]. לא די בציפייה כנה וממשית של המבוטח, אלא יש להראות כי מדובר בציפייה סבירה של המבוטח. בית המשפט העליון החיל את הדוקטרינה בדבר הציפיות הסבירות רק כאשר ישנה עמימות טקסטואלית, דהיינו, במקים בהם אין בפוליסה פתרון חד משמעי למצב שהתהווה או כאשר לשון הכתוב מובילה לתוצאה אבסורדית [ראו פסק הדין הנ"ל בעניין בית הכנסת רמת חן, עמ' 298-299]. 30. בענייננו, התובעת טוענת כי ציפתה שהתובע יהא זכאי למלוא סכום הביטוח היסודי עם הגיעו לגיל 21. במילים אחרות, ציפייתה של התובעת הייתה כי מקרה הביטוח על פי הפוליסה יחול עם הגיעו של התובע לגיל 21. ציפייה זו של התובעת מתבססת על שמה של תוכנית הביטוח "צעירים 21" ומכך שנאמר לה, על ידי סוכן הביטוח מטעם הנתבעת, כי התובע יוכל לממש את כספי החיסכון בהגיעו לגיל 21. סוכן הביטוח לא הוזמן להעיד על ידי מי מהצדדים והטענה היתה כי נעלם או עזב את הארץ. לא הוכח כי נעשה ניסיון להביאו. גם אם חתמה התובעת על הטפוס כי הוא שלוחה, הרי ברי כי לצורך הכנת ההצעה והחתמת התובעת, הוא נציגה של הנתבעת והמצג אשר הציג בפניה הוא של הנתבעת. התובעת מבקשת להיבנות ממכתב נציגת הנתבעת מיום 25.11.2004 (נספח ט"ז2 לתצהיר עדות ראשית של התובעת), לפיו התובעת תהא זכאית לערך הפדיון עד הגיעו של התובע לגיל 21 ולאחר גיל זה עוברת הפוליסה לבעלותו. 31. כאשר נשאלה התובעת בעדותה, האם הובטח לה בעת ההתקשרות עם הנתבעת מה יהא סכום החיסכון, השיבה כי סוכן הביטוח נקב רק בסכום הביטוח ולא בסכום החיסכון ואישרה כי ככל שסכום הפרמיה יהא גבוה יותר, כך סכום החיסכון יגדל בהתאם (עמ' 8, ש' 7-15). התובעת אישרה בעדותה כי בהתקשרות עם הנתבעת לא הובטח לה מה יהא סכום החיסכון לו תהא זכאית בבוא העת וכל אשר ננקב הוא סכום הביטוח היסודי בפוליסה. המכתב הנ"ל (נספח ט"ז2) מטעם הנתבעת, עליו מסתמכת התובעת, קובע ברחל בתך הקטנה כי הזכאות לתשלום בגיל 21 הינה לערך הפדיון של הפוליסה ולא לסכום הביטוח היסודי. גם דף השיווק ("פלייר") אשר צורף לכתב התביעה ביחס לתוכנית "דורות" מתייחס לאפשרות לפדות את רכיב החיסכון שנצבר בגיל 21. 32. מהאמור לעיל עולה כי נוצר פער בין ציפייתה של התובעת לבין תנאי הפוליסה, כאשר לתובעת הובטח כי תהא זכאית לקבלת ערך פדיון הפוליסה עם הגיע התובע לגיל 21, בעוד ציפייתה של התובעת הייתה לקבלת מלוא סכום הביטוח היסודי. גם במידה וציפייתה של התובעת הייתה לקבל את מלוא סכום הביטוח היסודי, עת יגיע נכדה - התובע לגיל 21, הינה ציפייה אמיתית וכנה, ואני מאמינה שכך סברה התובעת באמת ובתמים, עדיין ציפייה זו אינה מעוגנת בנסיבות ואינה בגדר ציפייה סבירה, שכן ההתייחסות לתגמולי ביטוח בהגיע התובע לגיל 21 הינה ביחס לסכום החיסכון הצבור - הוא ערך הפדיון - והתובעת אף מפנה למכתבי הנתבעת בעניין זה. שמה של תוכנית הביטוח הינה אמנם "צעירים 21". אין בכך כדי ללמוד על גיל 21 כמועד קרות מקרה הביטוח אך יש בתיבה זו ביחד עם המצג של הסוכן להביא את התובעת להאמין כי בהגיע התובע לגיל 21 הוא יזכה לקבל את סכום הביטוח. הפוליסה הינה פוליסה לביטוח חיים, אשר כשמה כן היא, והיא נועדה בתכליתה להעניק כיסוי ביטוחי במקרה מוות או בהגיע המבוטח לגיל מסוים, כפי שנקבע בפוליסה, כאשר על פי רוב מדובר בגיל הפרישה. התובעת הובאה לחשב אחרת. בהצעה לביטוח לא ננקבה תקופת הביטוח, אך היא ניתנה ביחס לביטוח חיים, ובפוליסה נכתב במפורש כי תקופת הביטוח של התובע הינה למשך 95 שנים ומועד סיומה ביום 1.4.2008 .ברי כי התובעת לא הייתה מסכימה להצעה זו לו היתה יודעת או מבינה כי רק בהגיע התובע שזה עתה נולד לגיל 95! זו תקופת הביטוח. את הצעת הביטוח יש לקרוא יחד עם הפוליסה ולפרשן בשלמות אחת, תוך הסתייעות במסמך אחד לפירושו של המסמך האחר, כאשר שתיקת המבוטח המקבל את הפוליסה ואינו מגיב עליה עשויה להתפרש כהסכמה להוראות המשלימות בה (ראו פס"ד לה נסיונל הנ"ל, עמ' 723). הצעת הביטוח ניתנה ביחס לפוליסה מסוג ביטוח חיים, במסגרתה צוינה תוכנית הביטוח הספציפית וגובה הפרמיה החודשית. בהצעה לא צוין מהו מקרה הביטוח ומהי תקופת הביטוח, ואלה הושלמו במסגרת הפוליסה שהוצאה. בענייננו, אין המדובר בסתירה או באי התאמה בין האמור בהצעת הביטוח לכתוב בפוליסה לעניין תקופת הביטוח, אלא בהוראת השלמה בפוליסה ביחס למשך תקופת הביטוח. בנסיבות העניין כפי שנאמר לעיל - אין התאמה בין מה שהובטח וציפיות התובעת לבין המציאות. מכיוון שהתובעת עבדה בחברת הביטוח בעצמה - יש לתמוה על כי לא הגישה את תביעתה קודם לכן, במיוחד כשראתה כי פניותיה הן לנתבעת והן למפקח על הביטוח אינן נושאות פרי. האקטואר מטעם הנתבעת העיד כי הפוליסה נשוא התביעה הינה למעשה תוכנית ביטוח חיים לתובע לכל אורך חייו, כאשר תקופת הביטוח היא למשך 95 שנים (עמ' 14, ש' 18-25) וכי הגדרת פוליסה לכל החיים בחברת ביטוח הינה עד לגיל 95, כאשר ישנה אפשרות לרכישת פוליסת ביטוח חיים לתקופות קצרות יותר (עמ' 15, ש' 6-10). טענתה של התובעת כי המדובר בתקופת ביטוח לא סבירה אין בה להועיל וגם אם נאמר כי אין זה סביר לקבוע תקופת ביטוח העולה על תוחלת החיים (95 שנים לעומת כ - 80), אין בכך כדי לקבל את טענת התובעים כי תום תקופת הביטוח המזכה בתשלום סכום הביטוח היסודי הוא עם הגיעו של התובע לגיל 21. בהתאם החלטתו של כב' השופט רניאל וכאמור לעיל ,יש לומר כי מקרה הביטוח על פי הפוליסה הינו במקרה של פטירת התובע ח"ו או עם סיום תקופת הביטוח הנקובה בפוליסה, ולא הגיעו לגיל 21. 33. הזכות לתשלום ערך הפדיון סעיף 5(ב) לתנאים הכלליים של הפוליסה, שכותרתו "ביטוח מסולק פדיון וביטול" קובע כי: "אם שולמו הפרמיות כסדרן לפחות בעד שתי שנות ביטוח שלמות יהיה בעל הפוליסה זכאי לפי דרישתו: להמרת הביטוח על פי הפוליסה לביטוח מסולק, חפשי מתשלום פרמיות, בסכום ביטוח בסיסי מוקטן שיחושב בהתאם ללוח ערכי ביטוח מסולק המצורף לפוליסה (להלן ערך ביטוח מסולק). לפדיון הפוליסה בסכום שיחושב בהתאם ללוח ערכי פדיון המצורף לפוליסה (להלן ערך פדיון); נדרש פדיון הפוליסה כאמור, תשלם החברה את ערך הפדיון הנקי כהגדרתו בסעיף להלן, תוך 30 יום מקבלת הדרישה..." הנתבעת אינה חולקת על זכותם של התובעים לקבלת ערך פדיון הפוליסה, הוא סכום החיסכון הצבור, אשר עומד לרשותם בכל עת ומחוות דעת אקטוארית שנערכה מטעם הנתבעת (סומן "נ/6") עולה כי ערך הפדיון לו זכאי התובע 2 בהגיעו לגיל 21 עומד על סך של 4,820$ ארה"ב. אי אפשר לתמוה מדוע לא עשתה כן עד היום. האקטואר נחקר בדבר אופן חישוב הסכום לפדיון, והסביר כיצד נקבע הסכום, בהתייחס למקדם הפדיון על פי הטבלה המצורפת לפוליסה, לגילו של התובע עת נדרש פדיון הפוליסה ולסכום הביטוח הקבוע בפוליסה. עדותו של האקטואר לא נסתרה והתובעים לא הציגו חוות דעת נגדית מטעמם ולא חלקו על הסכום שנקבע על ידי האקטואר. משכך, הנני מקבלת את עדותו של האקטואר לעניין חישוב ערך הפדיון. 34. אין לקבל את טענת התובעים כי הינם זכאים לערך המסולק. ערך זה מבטא את סכום הביטוח אשר ישולם במקרה פטירה, כאשר הופסק תשלום הפרמיות והמבוטח ממשיך להיות מבוטח בביטוח חיים, הנגזר מהסכום שנצבר בתקופה ששולמה הפרמיה. במכתבי הנתבעת לתובעת (לרבות נספח ט"ז2 לכתב התביעה), מובהר כי ערך הסילוק הינו במקרה של פטירה והתובעים ידעו או היו אמורים לדעת כי זו משמעותו של ערך לסילוק. גם אם לא הבינו זאת התובעים כטענתם, הרי שזו המשמעות של המונח ערך מסולק והדבר הובהר להם על ידי הנתבעת. טענת התובעים, לפיה הינם זכאים לסכום בשיעור של 20% מסכום הביטוח היסודי בהגיע התובע לגיל 21 - דינה להידחות. לשון הפוליסה הינה ברורה ונהירה ובה נקבע כי סכום הביטוח היסודי עד הגיעו של התובע לגיל 21, יעמוד על 20% מהסכום הנקוב (דהיינו 20% מסך של 40,000$), הווה אומר, כי הסכום שישולם בהתרחשות מקרה הביטוח עד גיל 21, יהא בשיעור 20% מהסכום הנקוב בפוליסה, ואין כל הוראה הקובעת כי הסכום ישולם לתובע בהגיעו לגיל 21. 35. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע מס' 2 את ערך הפדיון בסך 4,820$ ארה"ב, בשוויו לשקלים חדשים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגיעו של התובע לגיל 21 ועד היום, כאמור בסעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה, שאם לא כן, תיווסף עליהם ריבית פיגורים כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ביטוח חייםמצג שווא