מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מפגע במדרכה - אחריות העירייה: מבוא 1. תובענה בגין נזק גוף אשר נגרם , לטענת התובעת, עת צעדה במדרכה ומעדה כתוצאה ממפגע במדרכה עקב הפרשי גובה בשטח פניה . רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית 2. לטענת התובעת ילידת שנת 1949, ביום 9.8.01 בשעה 20:00 או בסמוך, היא צעדה ברחוב עם בעלה כשלפתע נתקלה במהמורה שנוצרה עקב הפרשי גובה בשטח פני המדרכה בסמוך למכסה פתח ביוב שבמקום ( להלן : "התאונה "). 3. לטענת התובעת עקב נפילתה היא נפגעה בחלקי גוף שונים - קרסול רגל שמאל, כף רגל ימין ובירך ימין, אובחנו נקע בקרסול רגלה השמאלית וחבלה בכף רגלה הימנית, ומספר שבועות היא היתה מרותקת למיטתה. 4. בסע' 9 לכתב התביעה מפרטת התובעת את הטיפולים הרפואיים שערכה ואת האבחנות הרפואיות בעניינה. 5. מטעם התובעת הוגשה חוו"ד רפואית של האורטופד ד"ר מתתיהו נוף מיום 23.7.07, אשר מצא כי בקרסול שמאל נפגעה התובעת בסוג פגיעה נדיר - "פריקה של הגיד הטיביאלי האחורי..." (עמ' 3 לחווה"ד). לדבריו, לאורך השנים הגיד הפגוע התנוון וגם הגיד המכופף הארוך של האצבעות החל להפגין סימני ניוון, וזאת עקב הפעילות המאומצת שלו. עוד הוסיף המומחה כי כיום סובלת התובעת מתופעות של אי ספיקה של הגיד הטיביאליס האחורי ואי יציבות מדיאלית חלקית בגין הקרע החלקי בבלטואיד. המומחה קבע נכותה הצמיתה של התובעת בשעור 20%. 6. הנתבעות - עיריית כפר סבא ומבטחתה,הכחישו בכתב הגנתן את האמור בכתב התביעה, ציינו כי התובעת היא שאחראית לתאונה ולחילופין כי יש לייחס לה רשלנות תורמת מכרעת. באשר לנזק ציינו הנתבעות כי אין כל קשר סיבתי בין ראשי הנזק לבין התאונה וכי נזקי התובעת מופרכים ומוגזמים. 7. מטעם הנתבעות הוגשה חוו"ד של האורטופד פרופ' יעקב נרובאי. המומחה בחוות הדעת מיום 28.12.08 ציין, בין היתר, כי לתובעת היו טרם התאונה הסתדויות שהתפתחו שנים, וזאת עדות להפרעה שהיתה לה משך שנים רבות ובעטיה פנתה לאורטופדים שונים מרובים. לדברי המומחה אצל התובעת יש פעולה של גיד טיביאליס פרוסטריאו והיא טובה, ולשיטתו לא נשארה אצל התובעת נכות כלשהי כתוצאה מהתאונה, וההפרעות עליהן היא מתלוננת ברגל נובעות ממצב קונסטיטציונאלי טהור עם הפרעות ברגל משך שנים רבות. 8. בחנתי אף טרם מתן פסה"ד את טיעוני הצדדים ( מיום 18.9.12 ומיום 22.11.12 ) ביחס לאסמכתאות שצורפו לסיכומי התובעת . מומחה מטעם בית המשפט 9. ביום 4.5.09 הגישו הצדדים הודעה מוסכמת על הסדר דיוני , לפיו נוכח הפערים בחוות הדעת מסכימים הם כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. בית המשפט בהחלטתו מיום 11.6.09 מינה את ד"ר יצחק קורן כמומחה מטעמו. ביום 5.7.09 הוגשה בקשה מוסכמת מטעם הצדדים במסגרתה נתבקש בית המשפט למנות את ד"ר רון ארבל כמומחה מטעם בית המשפט, אשר זהותו היתה מוסכמת ומקובלת על הצדדים מאחר והוא... "בעל התמחות ספציפית בתחום כף הרגל והקרסול" (סע' 2). בית המשפט מינה לפיכך, ביום 6.7.09, את ד"ר רון ארבל כמומחה מטעמו (להלן: "המומחה"). 10. המומחה בחוות דעתו מיום 3.12.09 ציין, בין היתר, כי בבדיקה ספציפית לגיד הטיביאליס האחורי שבוצע "הגיד נמצא נמוש תקין, הגיד נמתח ועובד באופן תקין כנגד התנגדות, טוענת על רגישות באיזור אורך הגיד, אך לא מצאתי נפיחות או אודם מקומי..." (עמ' 7 למטה). 11. בקשר לקרסול השמאלי של התובעת חיווה המומחה דעתו כי התובעת סבלה מנקיעות חוזרות של קרסולה השמאלי עובר לפגיעה נשוא התובענה. היא סבלה מדלקת הגידים בקדמת הקרסול. בבדיקתו שלו הוא לא מצא עדות לפריקה של גיד הטריביאליס האחורי, לא הודגמה עדות לפגיעה ברטיקולום של הגידים המכופפים או ה-FLEXOR RETINCULUM כפי שחייב לקרות במקרה של פריקת הגיד הטיביאליס האחורי (עמ' 9). 12. בסוף חוות הדעת ציין המומחה כי התובעת סבלה מבעיות גידים ורצועות של קרסול רגל שמאל טרם לתאונה וסבלה זה נמשך בין השנים 1992-1999. היא סבלה מכפות רגליים שטוחות עובר לפגיעה, מצב אשר מהווה סטרס על גיד הטיביאליס האחורי וגורם לתחילת תהליך דלקתי בגיד, וללא טיפול מגיע לאי ספיקה של הגיד. לדבריו, הממצאים גם בבדיקה מצביעים על כך שגיד הטיביאליס האחורי היה פגוע עובר לתאונה, וזאת על פי מתח כפות הרגליים השטוחות, ועל פי הרגישות באספקט הפנימי של הרגל. לדעת המומחה החבלה גרמה להחמרת מצבה של התובעת בכל הקשור לדלקת בגיד הטיביאליס האחורי והוא קבע נכותה של התובעת בשעור 5% בגין החמרת מצב קיים. חקירת המומחה 13. המומחה נחקר ארוכות על ידי ב"כ התובעת בדיון מיום 26.2.12 (ר' עמ' 5-18 לפרוטוקול). לא מצאתי בגדרי פסק הדין להביא מעדותו באריכות, תשובותיו מדברות בעד עצמן. אקדים ואומר כי המומחה עשה רושם מקצועי ואמין . להלן יובאו עיקרי עדותו : ש. אםאתהיכולהלהסבירבכמהמיליםאיךמאבחניםדברכזהשהגידיצאממקומו ת.ניתןלבדוקאתזהבצורהקליניתלמצואאתהגידמחוץלתעלה, האיזורבד"כזהלאאיזורשישבורקמהרכה, כךשדינוחלמצואעלפניהעצםאתהגידעלפניהתעלהוכמובןבדיקותדימותיכולהלראותאתזה. ש.בבדיקההקליניתשאתהבודקאתהגידמהאתהבודקאתהגיד ת.אניממשאמורלהרגישאתהגידשנמצאמחוץלתעלה, הואאמורלהיותדישיטחיוניתןלמששאותובאצבעות" (עמ' 5 ש' 19-25). ש. מפנהאותךלעמ 9 בחלקהתחתוןשלחוותדעתך,מצטטמהפסקההמתחילהב"יתרה מכךבמצבשלפריקה...". אנימביןשהקטעהזההואבסיסחשובבחוותדעתך, אתה אומרכאשרישדיסלוקיישןשלהגידהזאתאזחייבתלהיותפגיעהברנטיקולום( במעטפת), האםנכוןשהדברהזההואבסיסחשובבחוותדעתך ת. לא,זהלאבסיסחשוב,בפסקההזאתרקבאתילהביעאתהעובדהשאניכפישציינתילא מצאתיפריקהשלגידוחבריםאחריםשבדקואתהגב'לאמצאופריקהשלגידלמעט מסמךאחדשבומצאתישקיימתפריקהשלגידוזהמסמךשנכתבעלידיד"רניסקהשבדק אותהכמהימיםלאחרהתאונהולכןאניפהמעלהאתהשאלההאםבכללהיתהפריקה הואילולאנמצאוהממצאיםהאנטומייםשהייתימצפהלמצואלוכןהיתהפריקהשלהגיד" (עמ' 6 ש' 14-22). ש. אמרתשאתהמטילספקבאבחנהשלפרופ' ניסקהלגבידיסלוקיישןשלהגידהאחורי ואחתהחוליותבמסקנההזאתהיתהשצריכהלהיותפגיעהבמעטפתהגידיתוהנהעכשיו במה'השלישיתשמתבססתעלמחקרמקיףיותרשל 61 מקריםמסתברשלאכךולכןהאםזהמשנהאתמסקנתךלגביהספקשהטלתבאבחנהשלפרופ'ניסקה ת. אניעדייןנשארבאותוספק, אוליבכמהאחוזיםפחות, הואילוהיחידישמצאשקיימתפריקהשלהגידהיהפרופ'ניסקהולאמומחיםאחרים,שני, העובדהשהתייחסתילכךזוהעובדהשפרופ' ניסקההעלהאתהעובדהשלפריקתהגידוהתייחסתילזהבחוותהדעתאךזהלאמשמשכאבןיסודלהחלטתילגביקביעתאחוזיהנכותהואילוגםאםהיתהפריקהוגםאםאנימקבלאתהעובדהשהיתהפריקה,היתהפריקה,ומאזאיןיותרפריקה, הגידנמצאבמקומו,הגידלאפורק,אםהואהיהפורקאיןספקשיכולתההתיפקודיתהיתהמאדלקויהוחולהרגילשמנסהלסדראתעצמוהיהמבצעניתוח,הניתוחהזהכפישהגב' טוענתהוצעלה,אנילאראיתיאתזהבמסמכיםכפישכתבתיבחוותדעתיאבלזההוצעלה היאטוענתעלידיפרופ'ניסקה,לאכתובבמכתבושהואמציעניתוח, בכלמקרההטיפול השמרניהביאאותהלמצבשהגידלאפורק. (עמ' 8 ש' 23-32 ועמ' 9 ש' 1-4). "ש. היהוביתהמשפטיאמיןלהשהיאהיתהאצלד"רשטרןוהואאיבחןאתאותודברויאמיןלהששניהרופאיםהמליצועלניתוח,אתהתשנהאתחוותדעתך ת. אתחוותדעתיאנילאאשנהאפילואםביתהמשפטיאמין, זהלאקשור,אניבודקוקובענכותעלפימצבהרגלהיום, לאעלפימצבהרגלשהיהבשנת 2001 , גםאםהיתהאזפריקה,2הפריקהחזרהלמקום, זהקונצנזוס, כולםיודעיםשהגידבמקוםוהואמתפקדואיןכלפריקותחוזרותשלהגידוזהעלפיהמסמכיםשהוצגובפניי,הגידלאפורק,זהנתוןאחד ואםאניבודקהיוםומוצאשהגידלאפורקואיןתלונותעלפריקותשלהגידוהמסמכיםמאז 2001 ועדהיוםאףמסמךלאמצביעשהיתהפריקהחוזרתשלהגיד, כלומרהיהאירועשלפריקה,הואחזרלמקוםוהיוםהואבמקוםבמשך 11-12 במקוםכךשגםאםבית המשפטיחליטשהיתהפריקהואיןליבעיהאםזהואנילאאומרשאינימאמיןלבדיקתו שלפרופ'ניסקה,היתהפריקה,אךהגידחזרלמקוםוהיוםאיןפריקהכךשאיןמקוםלחזורבימחוותדעתי" (עמ' 9 ש' 29-31 ועמ' 10 1-10). "ש. אבל היא נזהרת ת. מה זה נזהרת? הליכה רגילה לפרוק את הגיד אם הוא לא יציב, 12 שנה הגיד לא פרק, הוא לא יפרוק, נוצר שם תהליך צלקתי, גיד שפרק חוזר למקומו נוצר במקום תהליך צלקתי ששומר אותו במקום, אם התהליך הצלקתי מספיק חזק הגיד לא יפרוק לעולם, אם הוא לא מספיק חזק תהיינה פריקות חוזרות, כאן אין עדות לפריקות חוזרות במקרה הזה, כלומר 12 שנה אם אין עדות לפריקות חוזרות הגיד יציב במקומו" (עמ' 11 ש' 4-9, ור' גם עמ' 10 ש' 11-32). "ש. השאלה היא מדוע אתה מגלה יחס שונה לגבי מזור ואתה מאמץ את מסקנתו ואתה פוסל את האבחנה של פרופ' ניסקה. ת. כי מזור מדבר על מצב של נקיעות חוזרות ומדבר על דלקת גידים כשזה למעשה אותו דבר. ברגע יש נקיעה יש פגיעה בגידים ואני מפנה לספ9ר מ- 79' שיש פגיעה בגידים לאחר נקיעת קרסול, אני חוזר ומדגיש שספריין או אנקל זו נקיעת קרסול, נכון שהשימוש בשפה של נקיעת קרסול = ספריין אוף אנקל. כאשר יש נקיעות קרסול בהכרח יש דלקות גידים וזה כתוב בספר שלך מ- 79'. כאשר אבחנה של פריקה של גיד שזה דבר במקום הזה זה דבר נדיר והיתה פה אבחנה רק פעם אחת אמרתי שאני לא שולל, אלא מטיל ספק באבחנה, הואיל ואין שום בדיקת דימות שהדגימה את האבחנה הזאת ויש רק בדיקה אחת והרקמות סביב אותו גיד והקרסול, סביב אותו גיד שפרק או לא פרק, שאר הרקמות היו תקינות ועל פי הספרות העדכנית מ- 2009 רק ל- 25% מהאנשים הרקמות תקינות במקרה הזה כך שאני חושב שנוכח כל הדברים האלה מותר לי להטיל ספק באבחנה שהיתה פריקה אבל אני חוזר ומדגיש זה לא משנה את הסיפא של חוות דעתי אם היתה או לא היתה פריקה." (עמ' 16 ש' 1-14). 14. עוד ציין המומחה בעדותו כי ביצע לתובעת "בדיקת לחץ והתנגדות" ..."אין דבר כזה, אין דבר כזה, אם אני אמרתי שהיא עשתה בדיקת כיפוף כף רגל תחת התנגדות אז היא עשתה... היא לא התנגדה לבדיקה כזאת, אולי היא לא יודעת מה זה בדיקה כנגד התנגדות... זאת בדיוק בדיקה שעשיתי ולכן כתבתי כך..." (עמ' 16 ש' 16-29). 15. במענה לשאלות ב"כ הנתבעת - האם תלונות התובעת מתאימות למצבה הרפואי עובר לתאונה, השיב המומחה: "למעט העובדה שהיא מרגישה את הרגל לא יציבה, אך זו הרגשה סובייקטיבית כי הגיד הזה לא נותן שום יציבות למפרק, הוא נותן תנועה היציבות לא ניתנת על ידי גידים אלא על ידי רצועות ואם היא מתלוננת על חוסר יציבות זה בגלל חוסר יציבות עקב הנקיעות החוזרות שהיו לה, זה דבר שמשאיר חוסר יציבות, פגיעה כזו בגיד במידה והיה והיתה פריקה של הגיד לא מותיר חוסר יציבות אלא אם כן זה קורע רצועת הדלטואיד מה שפה לא קרה" (עמ' 19 ש' 10-15). המומחה ציין כי התובעת אינה נזקקת כיום לניתוח ( עמ' 19 ש' 17-16 ). מומחה מטעם בית המשפט -ההלכה הנוהגת 16. לאחר תיקון תשס"ה בתקנות סדר הדין האזרחי, חזרה ההלכה על מכונה, תוך שניתן דגש למעמדו המיוחד של מומחה מטעם בית המשפט. תקנות 130(ב) ו- (ג) קובעות: "(ב) מונה מומחה מטעם בית המשפט, והוגשו בענין גם חוות דעת מומחים מטעם בעלי הדין לפי תקנות 127 עד 129 (להלן - מומחים מטעם בעלי הדין), לא ייחקרו המומחים מטעם בעלי הדין, זולת אם הודיע בעל דין על רצונו לחקור את כול או מקצתם לפי תקנה 130א; הודיע כך בעל דין, ייחקרו המומחים כאמור באופן ובהיקף כפי שיקבע בית המשפט בהתחשב בנסיבות הענין, ובשים לב לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולעדותו. (ג) מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת: (1) לא הוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין; (2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה". 17. ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת, ר' ע"א 3056/99 שטרן נ. המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, שם נפסק בין היתר כי: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לענין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקיבלת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." (שם 949). (ר' גם : ע"א 293/88 ניימן נ' רבי ; ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו ; ת.א. (חיפה) 1586/00 לנגפורד נ' א.ג. תלם בע"מ (12.2.05) ; ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב (24.11.05)). ההלכה הפסוקה שהובאה לעיל מתבססת על העדפת העמדה האובייקטיבית-ניטרלית של המומחה מטעם ביהמ"ש. 18. בסופו של יום ולאחר שנתתי דעתי לחוו"ד המומחים, לעדות המומחה בפני והאמור בסיכומי הצדדים בענין זה, מצאתי לאמץ את חוו"ד המומחה, אשר נסמכה ראש וראשונה על בדיקת התובעת על ידו באופן אישי וניתוח כלל הממצאים - המסמכים שעמדו לעיונו. המומחה נותר איתן בדעתו ולא שינה מעמדתובמהלך חקירתו . סבורני שבחקירתו של המומחה לא נתגלתה כל סטייה מהותית מן האמור בחווה"ד או נתגלתה טעות בולטת , אשר יש בכוחה למנוע קבלת האמור בחווה"ד ואימוץ מסקנותיו והסבריו במהלך חקירתו . סוגיית האחריות - החבות 19. התובעת התייחסה לאופן נפילתה בסע' 3-4 לתצהיר עדותה. (ר' גם סע' 3-4 לתצהיר בעלה). 20. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר זוהר מדמון, מנהל מח' עבודות ציבוריות משנת 2005. לדבריו קודמו בתפקיד זוהר גרינבלט נפגש עם בעלה של התובעת ביום 22.8.01 במקום התאונה כדי לראות את גורם הנפילה (סע' 3). 21. התובעת בחקירתה הנגדית תיארה את אופן נפילתה "אני הלכתי והמדרכה היתה שבורה ואני פשוט נתקלתי ופשוט נפלתי עם כל כוחי על הרצפה היתה שם מדרכה שבורה" (עמ' 22 ש' 3-4, ור' גם עדותה בעמ' 22 ש' 27, עמ' 23 ש' 14-10, ר' עדות בעלה בעמ' 28 25-29, עמ' 29 ש' 1-4, ור' מוצגנ/8- תמונות המדרכה). 22. עוד ציינה התובעת כי הם דיווחו על הארוע לעירייה ובעלה נפגש עם מישהו מהעירייה ואחרי פרק זמן המקום תוקן (עמ' 24 ש' 12-18). בעלה העיד בענין זה , כי לאחר התאונה הוא כתב מכתב לעירייה עליו חתמה אשתו (ר' נספח 3 לתצהיר התובעת), וזאת כדי להזהיר שקיים מפגע שיש לתקנו וכדי שידעו על המקרה ו- "...התקשרו אלי מהעירייה... תוך ימים ספורים הגיע אלי טלפון מהעירייה וקבעו לי פגישה עם עובד של העירייה... נדמה לי שקראו לו זוהר... והוא בא יתי למקום הראיתי לו בדיוק את המקום ואני רוצה להגיד לזכותה של העירייה... שאחרי תקופה לא ארוכה, מספר שבועות, העירייה תיקנה את כל המקום ושינתה את כל התצורה של המדרכה במקום הזה..." (עמ' 29 ש' 10-29). 23. לעד מטעם העירייה הוצג כי אין ספק שהיה מכשול והעירייה תיקנה אותו, תשובתו: "על פניו, דווח על 2-3 ס"מ הפרשי גובה". הוא נשאל האם ידוע לו שבוצע שם תיקון והשיב: "שידרגו את כל האזור כבר באותה תקופה בנו כיכר והחליפו את הכל לאבנים משתלבות" (עמ' 34 ש' 27-32). העד אישר כי בעלה של התובעת נפגש עם זוהר גרינבלט קודמו בתפקיד, וקיימת תרשומת בענין מיום 22.8.01 (ר' מוצג נ/1). העד אישר כי המכשול הנראה ב- ת/8 אינו מכשול שנגרם רגע לפני התאונה. (עמ' 35 ש' 1-8). 24. במוצג נ/1 - מכתבו של זוהר גרינבלט למר יעקב סנדרוביץ נרשם בין היתר כי: "3. ביום 21.8.01 קיימתי פגישה במקום עם בעלה של התובעת הנ"ל הצביע על ריצוף שקוע כ- 2-3 ס"מ אשר לטענתו היווה את גורם הנפילה. 4. יש לציין שבמקום מתבצעת עבודה יזומה של הקמת כיכר כך שקשה לקבוע את המצב במועד הנפילה ולפני תחילת העבודות" דיון והכרעה 25. איןמחלוקתכיעלהעירייהמוטלתחובתזהירותמושגיתביחסלמשתמשיםבדרךציבורית,ובכללםהתובעת )ר' ע"א 862/80 עיריתחדרה נ' זוהר ואח', פ"דל 757 ; ע"א 243/83 עירייתירושליםנ' גורדון,פ"דלט (1);131 ע"א 73/86 שטרנברגנ' עיריתבניברקפ"דמג (3) 343).אךבכךלאדיוישלבחוןהאםבנסיבותהמקרהקיימתגםחובתזהירותקונקרטית. אחריותהשלהעירייהאיננהמוחלטת. מחובתהלדאוג,במסגרתהסביר,לתקינותןשלמערכתהכבישיםוהמדרכותשבתחוםשיפוטה (ר' ע"את"א) 4195/98 שיחנהנ' עירייתנתניה)נבו- 31.10.99). עלהעירייהלהוכיחכיפעלהבמסגרתהסבירכיהיהבידהמנגנוןסבירלתחזוקה,לאיתורהמפגעיםולתיקונם (פרשתשיחנהלעיל),דברשלאהוכחבפני,למעטאמירותכלליותשלהמצהירמטעםהנתבעת 1 ,אשרלאהיהבתפקידבעתהארוע,כאמורבסע'6-5 לתצהירו . העירייהגםלאטענהולאהוכיחהשהליקוייםהקיימיםאינםניתניםלתיקוןבמסגרתהאמצעיםהעומדיםלרשותהולאהצביעהעלדרכיםאחרותשניתןהיהלנקוטכדילמנוענזקמהמשתמשיםבדרך (פרשתשיחנהלעיל). 26. אכןנפסקכיכבישיםודרכיםאינםמשטחסטרילי (ר' ת.א. (י-ם)) 556/92 בוסקילהנ' עירייתירושלים (לאפורסם); ע"א (י-ם)4344/97 כהןג'נינ' עירייתרמתגןואח'(נבו - 21.1.98 ). אולםכפישצייןביהמ"שבפרשתסרית.א. (ת"א) 87279/96 (לא פורסם) - 6.12.98. "המחזיקבדרךאינויכוללהשליםעםכלמפגעבה. לאכלסיכוןחוסהבטיעוןשאיןמדוברבמשטחסטרילי. לאכלסיכוןבדרךהואסיכוןרגיל. עצםהעובדהכיהדרךאינה "מודלגיאומטרי" שישבו "יושרמתמטישלמפלס" אינהאומרתכיכלסטיהממודלכזההיאמותרת. אמתהמידהשנקבעהבפרשתג'ניכהןלאנועדהלאפשרלרשויותהמקומיותויתרהמחזיקיםבדרכיםלהתפקרמאחריותםלמצבןשלהדרכים." ובהמשך: "...לעומתזאת, אםהמעידההיאתולדהשלגורםאחר,שנוצרמהתרשלות, חדלההנפילהלהיותסיכוןרגיל." 27. עיוןבתמונותמוצגת/8 מלמדעלכיהיהקייםבמדרכה ,במקוםנפילתהתובעמפגעבטיחותימשמעותי ,אשרכפישצוייןבמוצגנ/3המדוברבריצוףשקועבעלהפרשגובהשל3-2 ס"מ .הפסיקהראתהבהפרשיגובהשלעד 1.5- 2 ס"מכמפגעסביר .לעניותדעתיאיןהמצבכךבעניינו . כזכורהעידנציגהנתבעת ,ברובהגינותו , כיעלפניואכןהיהמכשול "דווחעל 3-2 ס"מהפרשיגובה" (עמ' 34 ש' 27-28).המדוברבמדרכהבעלתהפרשיגובה שאינם זניחים ,חלקמהאריחיםשבורואףמכסההביובמוגבהוצדדיוסביבאינםמיושרים . מצאתילקבלאתעדויותהתובעתובעלהבאשרלמפגעכאמינותומהימנות .כךלמשלהעידהבעל " היושםמרצפותשבורותוהיהמכסהשהואהשאירחללריקביןהמרצפותלביןהמכסההזה..אמרהלימידנפלתיבמרצפותהאלההשבורותשלהביוב .."(עמ' 28 ש' (25-29 ; ר' גם עדותהתובעתבעמ' 22 ש' 2-14 ; סע' 4 לתצהירהשלאנסתר). בהקשרזהישלצייןכיהנתבעתלאהעידהאתנושאהתפקידמטעמה(מרזוהרגרינבלט שביקרבמקוםועובדהזאתמיוחסתלחובתה . בסופושליוםנפסקאםכן'כיהעיריההתרשלהבכךשלאמנעהקיומושלהמפגעבתחוםשיפוטה,הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית החלה עליהולפיכךמוטלתעליההאחריות. . אשםתורם 28. התובעתציינהבעדותהכיהיאלאעברהבמקוםנפילתהכליום,אךהיאגרהלארחוקמשם (עמ' 23 ש' 10). בעלהבעדותוצייןכיבמקוםהנפילההםלאנהגולעבורוהסבירמדוע(עמ' 29 ש' 30-32, ש' 1-9). עודהעידההתובעתכי" אניהלכתילתומיישרופתאוםאנינפלתיעלהמדרכההשבורה" (עמ' 22 ש' 7). בהמשךציינהכי" אנילאציפיתישפתאוםישמדרכהשבורה,היוםאניהולכתעםהעינייםברצפה...אבלבד"ככמובןאדםנורמליאתההולך. הלכתירגיל"(עמ' 23 ש' 14-17).עדותםאמינהבעיניולאנסתרה . לאחרבחינתהראיותוהעדויותשבאובפנילאמצאתילייחסלתובעתאשםתורםכלשהו . התובעתנפלהאגבהליכהרגילהבדרךמרכזיתובמדרכהמוסדרת ,כאשרמעדותהעולהכיהיאלאהבחינהבמפגע . הלכההיאכיאיןלצפותמההולכיםעלמדרכותהעירכייילכוועיניהםמופנותארצהלתוראחרמפגעיםהיכוליםלסכנם . כךלמשלנפסקב- ע"א 2004/92עיריתקריתאונונ' שחם(נבו - 30.3.95 ) כי: "הלאבכלפעםשאדםנתקלבמכשולשבדרך - אילוהתבונןלאהיהנכשל. אבלאחריותושלמישנתןאתהמכשולבדרךהיאדווקאכלפימישלאהתבונן. כךנקבעהלאאחתאחריותשלרשויותמקומיותעלמכשוליםשבדרך" (עמ'2 למעלה והאסמכתאותהמובאותשם) ( ר' גםת.א. י-ם4542/02 פנחסנ'עיריתירושלים( נבו - 25.10.07) . הפיצוי הכספי 29. התובעת בתצהירהציינה כי שנים מספר טרם התאונה היתה בהפסקה מעבודתה המקצועית והתרכזה בגידול וחינוך הילדים, דאגה להם ולצרכי הבית תוך שהיה לה ברור שבשלב מסויים תשוב לעבודה, לפני התאונה היא התחילה לחפש עבודה והתאונה קטעה זאת (ר' סע' 22,23). 30. בחקירתה נשאלה התובעת כמה שנים לפני התאונה הפסיקה לעבוד, תשובתה: "...תראה אני עבדתי און אנד אוף, בהתחלה עבדתי פול טיים אח"כ נולדו הילדים והחלטתי לטפל בילדים שלי, שלש שנים לפני התאונה הפסקתי לעבוד - בשנת 98" (עמ' 25 ש' 15-17). לא היו בידי התובעת אסמכתאות להציג בפני ביהמ"ש באשר למקומות בהם היתה בראיון עבודה. בהמשך עדותה הסבירה מדוע לאחר שמצבה התייצב לא חיפשה שוב עבודה(עמ' 25 ש' 18-32) (ר' גם עדות בעלה בעמ' 32 ש' 4-17). 31. התובעת ילידת חודש מאי שנת 1949, במועד התאונה (9.8.01) היתה בת למעלה מ- 52 שנים. התובעת חדלה, לדבריה, מלעבוד 3 שנים טרם התאונה. לטענתה החלה לחפש עבודה עוד לפני התאונה. טענה זאת לא הוכחה ראיות ממשיות כלשהן. היא נשאלה מדוע לא חיפשה עבודה לאחר מצבה הרפואי התייצב והשיבה, בין היתר, כי בתור רו"ח/מנה"ח היא צריכה להיות זמינה ללכת הרבה בחוץ, לאחר התאונה גבה וירכה כואבים יותר והיא מתקשה בישיבה. ו - "שלישית אחרי כמה שנים נהייתה בעיה רצינית שידועה במדינה שאפילו שבן אדם יש לו הרבה נסיון והוא חכם לא רוצים לקבל אותו מעל גיל 40 וגם לא מעל גיל 50..." (עמ' 25 ש' 30-32). 32. בסופו של יום לא עלה, בשים לב לנכותה של התובעת כפי שנקבע ע"י מומחה ביהמ"ש בשעור 5% עקב החמרת מצב קודם, לפי שלא הוכח חיפוש עבודה בפועל עובר לתאונה ולאחריה ומפאת הטעם בשלישי שציינה התובעת לעיל, לאי מציאת עבודה על ידה, לא מצאתי מקום לפסוק לה בנסיבות תובענה זאת פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד או לעבר (טיעוני התובעת ביחס לראש נזק זה בסיכומיה מקובלים עלי). למעלה מכך, דבריה לעיל (ר' סע' 31 סיפא) מלמדים כי לא הוכח על ידה קשר סיבתי עובדתי ומשפטי ברמת ההוכחה הנדרשת, בין פציעתה לבין אי יכולתה למצוא מקום עבודה. ראשי הנזק השונים עזרה במשק הבית 33. לטענת התובעת טרם בסמוך לאחר התאונה היא העסיקה עוזרת בית, אולם לאור איסור על העסקת עובדים זרים ולאחר שהבטל"א קבע שיש לדווח לו שמית על עוזרות בית +ת.ז., היא לא יכלה להמשיך להעסיקן, ומשכך נטל העזרה הוטל על בני משפחתה ובעיקר על בעלה (סע' 37 לתצהירה). 34. בעדותה אישרה התובעת כי העסיקה אף לפני התאונה עזרה בשכר בביתה, וכיום בעלה מסייע לה (עמ' 28 ש' 7-9) (ר' גם עדות בעלה בעמ' 33 ש' 9-21). 35. בחקירת התובעת נסתבר שהיא נזקקה לסיוע במשק הבית מס' שנים טרם התאונה. עובדה זאת לא צוינה בתצהירה. מכאן נלמד שלא ארוע התאונה היווה את הגורם לצורך בסיוע בעבודות משק הבית. 36. הסברי התובעת מדוע אינה שוכרת שירותי עוזרת בית כיום (איסור העסקת עובדים זרים/מדיניות הבטל"א) אינם מקובלים עלי. עובדה היא כי משקי בית רבים מעסיקים עוזרות בית ישראליות המדווחות כדין. אולי קצת קשה למצוא עוזרת בית בדרך זאת, אך אין זה בלתי אפשרי, וניתן לעשות כן באמצעות חברות כח אדם מוכרות ובעלות מוניטין אשר אין בינן לבין ..."אדם עם מזוודה, עם חליפה מצוחצח" ולא כלום! 37. הלכה היא כי שעה שהעזרה במשק הבית אינה חורגת מעבר לזו המצופה מבן זוג או מבן משפחה ברגיל, ושעה שעזרה זאת איננה גורמת אובדן ממשי למיטיב לא קמה הזכות לפיצוי. 38. לא הוכחו על ידי התובעת או על ידי בעלה בראיות ממשיות והולמות, מהן ההפסדים שנגרמים לבעל כתוצאה מהעזרה שהוא מושיט לאשתו (ר' סע' 30 סיפא לתצהירו). נטענה טענה בעלמא לפיה "נטל העבודה והעזרה הוטל על בני המשפחה" ובמיוחד על הבעל. מי מהם בני המשפחה האחרים - לא פורט? מהו היקף הסיוע של הבעל - לא הוצהר והוכח (ר' עדות הבעל בעמ' 33 ש' 8-21). 39. בסופו של יום מצאתי כעיקרון לדחות ראש נזק זה מאחר והתובעת לא הוכיחה כי לה או לבעלה או למי מבני משפחתה נגרמו הוצאות או הפסד בגינו וכי הסיוע שקיבלה וממשיכה לקבל חרג מעזרה המושטת על ידי בני משפחה ברגיל (ר' ד. קציר "פיצויים בשל נזקי גוף", מהד' 3 ,410; ע"א 787/78 מלכה נ' אטקין פד' מ"ד (4) 168; ע"א 3271/81 ברמלי נ' חפוז פד' לח(3) 580; ע"א 619/86 שחר זר נ' אטג'די(לא פורסם)). 40. ברם אולם, אין ספק כי בגין התקופה הסמוכה לתאונה עת נזקקה התובעת לסיוע ממשי מוגבר ,ראוי לפסוק לה פיצוי בגין עזרת הזולת (לעבר), וזה מועמד על הסך של 7,500 ₪, נכון למועד מתן פסה"ד. כאב וסבל 41. בהתאם לחוו"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש נכותה הצמיתה של התובעת כתוצאה מן התאונה הינה בשעור של 5%. 42. התובעת בסיכומיה עותרת לפסיקה בסך 100,000 ₪ בגין ראש נזק זה, הנתבעת מצידה מציעה סך של 12,000 ₪. 43. לאחר עיון בתיעוד הרפואי, בתצהירי התובעת ובעלה ובעדויות, באתי לכלל מסקנה שיש מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה בסך של 25,000 ₪ נכון למועד מתן פסה"ד, שזה הפיצוי הנראה הולם על פי נסיבות המקרה , חומרת פציעת התובעת והשפעתה עליה. הוצאות שונות 44. בסע' 32 לתצהיר הנתבעת נטען, בין היתר, כי בנוסף לנזקים שפרטה קודם לכן, נגרמו לה הוצאות כספיות רבות מאז התאונה - עבור רופאים, נעליים, אביזרים, נסיעות, רכישת אוכל מוכן, הוצאות הכרוכות במשפט ואגרת משפט בסכום כולל של 50,000 ₪ (ר' גם סע' 31 לתצהיר בעלה). 45. בהחלטתי מיום 26.2.12 מצאתי לפנים משורת הדין לאפשר קבלת כרך האסמכתאות באשר להוצאות התובעים כראיה נוספת, תוך שאף נשמרה לב"כ הנתבעות הזכות לחקור הבעל - המצהיר במועד נדחה, כפי שאכן נעשה ביום 7.6.12 (עמ' 37-39 לפר'). 46. בסיכומי התובעת נטען באשר לראש נזק זה, בין היתר, כי לתצהיר התובעת צורפה רשימת הוצאות הנתמכת בקבלות בסכום משוערך ליום 15.10.10 של 25,150 ₪. וברשימה שצורפה כראייה כאמור לעיל פורטו הוצאות נוספות כדלקמן: א. הוצאות לרכישת נעליים - 3,351 ₪. ב. הוצאות עבור אוכל מוכן (מחצית) - 19,325 ₪. ג. הוצאות עבור חניונים - 108 ₪. סה"כ 19,325 ₪ בסה"כ עפ"י שתי הרשימות -47,934 ₪. 47. הנתבעות בדעה כי דרישות התובעת בראש נזק זה נטענות ללא פרופורציה וביסוס בשים לב לנכותה המזערית. ברור כי לאור מצב רגליה עובר לתאונה המליצו לה הרופאים להשתמש במדרסים והיות וכפות רגליה שטוחות ואף ללא ארוע התאונה היא היתה נזקקת לרכישת נעליים בשנים הבאות. לגבי רכישת מזון שטוענות הנתבעות כי אין הצדקה כלשהי נוכח נכותה של התובעת כי בני הזוג ירכשו אוכל מוכן. 48. ביחס להוצאה בעבור חניונים בסך 108 ₪, מצאתי להכיר בהוצאה זאת, משוערכת ממועד ההוצאה ועד מועד מתן פסה"ד . 49. באשר להוצאות בגין רכישת נעליים- בנסיבות הענין, בשים לב מחד לעברה הרפואי של התובעת, ומאידך לעובדה שהתאונה גרמה להחמרת מצבה הרפואי ולנכות צמיתה בשעור 5%, הנני מכיר ב- 50% מהוצאות אלו משוערכות למועד מתן פסה"ד . 50. באשר להוצאות בגין מומחים רפואייםמאוחר לתאונה (למעט ההוצאה בגין חוו"ד המומחה מטעמה) הנני מכיר בתשלומים הנ"ל משוערכים למועד מתן פסה"ד, כאשר התובעת תקבל אף החזר משוערך כאמור , בגין חלקה בשכרו של המומחה מטעם ביהמ"ש. 51. באשר להוצאות רכישת אוכל מוכן- מקובלים עלי טיעוני הנתבעת בנקודה זאת. לא ניתן לצפות לקבל פיצוי בגין רכישת אוכל מוכן לאורך שנים רבות. זאת ועוד, הדרישה הפשטנית לפיצוי בגין רכישת האוכל הקנוי מתעלמת ממרכיב עלות המזון אשר היתה נושאתבו התובעת לו רכשה האוכל בעצמה. בנסיבות הענין מוכרת ההוצאה בגין רכישת אוכל קנוי לתובעת, במשך 6 חודשים ממועד התאונה ועפ"י האסמכתאות הקיימות בתקופה זאת, כאשר התשלום משוערך למועד מתן פסה"ד . סוף דבר 52. בהינתן האמור ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובעת הסכומים שנקבעו בסע' 40,43,48,49,50,51 לעיל. 53. הנתבעות ישלמו את אגרת המשפט וכן סך השווה ל- 23.4% מהסכומים שנפסקו לתובעת בגין שכ"ט עו"ד, בניכוי הסך המשוערך של 1500 ₪ כאמור בהחלטתי מיום 15.3.12. 54. לאור העובדה שפסה"ד מגדיר במס' סעיפים מתווה לפיצוי ולא סכומים מוגדרים, יגיש ב"כ התובעת בתוך 20 ימים פסיקתא לחתימתי,כאשר זו תועבר לעיון ב"כ הנתבעות 7 ימים קודם לכן. זכות ערעור כחוק. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורימפגעיםעירייה