מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מעצר על תקיפת החברה: 1. נגד העורר הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום הכולל שני אישומים: אישום מס' 1: א. ביום 23.8.99 בחצות, בבית חברתו לחיים בירושלים, הרס העורר נכסים כמפורט להלן. ב. בעקבות סירוב העורר לצאת מביתה, והודעת המתלוננת כי בכוונתה להזמין משטרה - חטף העורר את מכשיר הטלפון מידיה, השליכו ארצה ושברו. ג. משניגשה המתלוננת לטלפון אחר - השליכו העורר ארצה ושברו, וכן הטיח ארצה מחשב, מסך מחשב, מקלדת, ומנורת לילה, וכן הפיל שולחן ושבר מאפרה שעליו. ד. באותן נסיבות איים העורר על המתלוננת בפגיעה שלא כדין ברכושה, בכך שאמר כי ישבור את כל הבית. ה. כשביקשה המתלוננת לברוח מביתה - נעל העורר את הדלת, הוציא את המפתח ואמר לה: "אין לצאת". ו. לאחר מכן תקף העורר את המתלוננת כדלקמן: משך בחזקה בשיער ראשה והשליכה ארצה כשהוא אוחז בשערה. כתוצאה מכך נתלש שיער רב מראש המתלוננת. תוך נפילתה ארצה - סטר העורר למתלוננת בפניה, ומשקמה - רדף אחריה והמשיך לסטור על פניה. כשנפלה המתלוננת על המיטה - המשיך והיכה באגרופיו בפניה עד שזב דם מאפה. כשזעקה המתלוננת לעזרה אמר לה: "תשתקי ותסתמי", סובב ראשה לתוך שמיכה וסתם פיה באצבעותיו כדי להשתיקה. ז. כתוצאה מתקיפתו נגרמו למתלוננת נפיחות ניכרת באזור העליון של אפה, (בינתיים התברר כי אפה נשבר), פצעים באזור האף ורגישות ניכרת באזורים שונים בפניה. ח. העורר אף איים על המתלוננת באמרו כי אם תזמין משטרה - לא תוכל לחיות אפילו דקה אחת בביתה, וגם אם יהיה במעצר - ידאג שלא תוכל לחיות בשכונה בלי לפחד שיקרה לה משהו. כן אמר לה כי לא יוותר על חמש השנים שהוא מתגורר עמה "וזה לא ייגמר". ט. משנעצר העורר והובא לתחנת המשטרה - איים העורר על השוטר אלי סופר בכך שאמר לו: "אני לא תקפתי אותה, ואם אני אצטרך אני אתקוף וארביץ גם לך", וכן כינהו "אפס" ו"בן זונה". י. בשל כל אלה הואשם העורר בהיזק בזדון, 3 עבירות איומים, כליאת שווא, תקיפה בנסיבות מחמירות והעלבת עובד ציבור. אישום מס' 2: באוקטובר 98' נטל העורר כרטיס ויזה של המתלוננת שניתן לו על ידיה לצורך משיכת 100 ש"ח מכספומט, נסע לקזינו ביריחו וביצע באמצעות הכרטיס עסקות הימורים (אותם הפסיד) בסך 4008.73 ש"ח - ללא ידיעת המתלוננת ועל חשבונה. בשל מעשה זה הואשם העורר בגניבה. 2. המדינה ביקשה בבית המשפט קמא את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו - ובית המשפט נענה לבקשה. 3. בית המשפט קמא קבע כי יש ראיות לכאורה (שהעורר אינו כופר בהן, אם כי גרסתו שונה במקצת מגרסת המתלוננת), כי יש עילת מעצר, וכי נוכח המעשים שביצע העורר במתלוננת ועברו הפלילי - אין מקום לחלופת מעצר. 4. על החלטה זו הערר שלפני, כאשר ב"כ העורר טוען כי יש מקום לחלופת מעצר. 5. העורר הוא בן 33 ש' ויש לו 9 הרשעות קודמות החל מ1983- - בעבירות שבל"ר (1983), התפרצות (1984), החזקה ושימוש בסמים ושיבוש מהלכי משפט (1986), התפרצות, גניבה, קבלת נכסים שהושגו בפשע, בריחה ממשמורת חוקית ותקיפת שוטר במילוי תפקידו (1988), כייסות (1989), פריצה וגניבה (1987), החזקת סמים שלא לצריכה עצמית (1990), שבל"ר (1989), תקיפת שוטר במלוי תפקידו (1996). כמו כן תלוי ועומד נגדו תיק מב"ד מ1999- בגין תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש. 6. הן מגיליון ההרשעות הקודמות והן משתי הודעות הרשות לשיקום האסיר שהוגשו, עולה כי העורר היה מכור לסמים, וככל הנראה ביצע את רוב עבירותיו הקודמות על רקע התמכרותו לסמים. מהודעת הרשות לשיקום האסיר עולה כי העורר נקי מסמים מזה למעלה משש שנים, נוטל חלק פעיל בקבוצה לעזרה עצמית - N.A., ניסה לבנות לעצמו דרך חיים חדשה ולהשתקם, וכי אינו חוסך בזמן ומאמץ כדי לשמר את הקיים, ולהמשיך להתקדם, למרות הקשיים הרבים שבדרכו. כן עולה מהודעות הרשות לשיקום האסיר כי העורר מתרחק מחברה עבריינית ומתמיד בעבודה מזה שנים ברציפות, תחילה כסניטר בבית החולים שערי צדק, וכיום כמטפל סיעודי בנווה אורים. הרשות לשיקום האסיר הביעה תקוותה כי תהליך השיקום לא ייקטע, והמליצה לנקוט בדרכי פעולה חלופיות כדי לא להחזירו לאחור. הרשות לשיקום האסיר חוששת כי הטלת מאסר תקטע את תהליך שיקומו המפרך ואת ניקיונו של העורר מסמים. 7. הן המדינה והן בית המשפט קמא סבורים כי מי שנוהג באלימות כפי שנהג העורר כלפי חברתו לחיים מזה חמש שנים - אחד דינו - להיעצר מאחורי סורג ובריח, שכן הוא בחזקת מסוכנות לחברתו המתלוננת, וכן לבנה ולאחיה - עליהם איים. 8. לעניין זה המציאה המדינה מספר תקדימים התומכים בגישתה, ובמיוחד מפנה לבש"פ 4678/98 שאוכת סאלח נ' מ"י בו קבעה כב' השופטת טובה שטרסברג - כהן כדלקמן: "לצערנו פשתה במקומותינו אלימות של גברים נגד נשותיהם או חברותיהם לחיים, אשר לא פעם מסתיימת באסון טראגי. אין להקל ראש באיומים מסוג האיומים שהיפנה העורר כלפי המתלוננת, אשר כפי הנראה אינו משלים עם עזיבתה אותו. אין לקחת סיכונים בעניין זה. במצב דברים זה, אין מקום לשחרר את העורר בתנאים. אין לקחת סיכון של מתן אמון בעורר שלא יחזור על מעשיו ולא יממש את איומיו, משום שהפרתו של אותו אמון עלולה להיות טראגית ובלתי הפיכה. הערר נדחה." באותו מקרה איים העורר על המתלוננת כי אם לא תחזור אליו - יהרוג אותה ואת עצמו. 9. ב"כ העורר המציא לי אוסף נכבד של תקדימים בהם הואשמו נאשמים בעבירות חמורות בהרבה מן העבירות המיוחסות לעורר שלפנינו, כולל שימוש בנשק קר וחם, והפרת צווי בית המשפט. בכולם נקבע כי יש ראיות לכאורה ועילת מעצר, ובכל זאת ניתנו בכולם חלופות מעצר. בשל כך ביקש ב"כ העורר להורות על חלופת מעצר לעורר. 10. אין ספק כי ניתן למצוא תקדימים רבים לכאן ולכאן. אין ללמוד מתקדים אחד לגבי תקדים אחר, ויש לבחון כל מקרה לגופו של עניין. 11. בעיקרון נראית לי, בכל הכבוד, גישתה של כב' השופטת שטרסברג-כהן בבש"פ 4678/98, וחוששתני כי בחלק לא קטן מן התקדימים שהוגשו לי, ואשר בהם הוחלט על חלופת מעצר - הייתי אני בדעה שאין מקום לחלופת מעצר, אם אותם תיקים היו מובאים בפני. 12. אנו עדים לעתים קרובות מדי לתוצאות הטרגיות של תקיפות גברים את נשותיהם וחברותיהם. לדעתי יש להעדיף את טובת הקורבן על טובת העבריין מהסוג הנדון, ואם מבקשים להתבסס על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש להביא בחשבון לא רק את כבוד הנאשם וחירותו, אלא גם - ואולי קודם כל - את כבוד האדם של הקורבן וחירותו מפני פגיעה אלימה בו. 13. אם למרות עמדתי האמורה נראה לי כי במקרה הנדון יש לאפשר חלופת מעצר, נובע הדבר מן הסיבות המפורטות להלן. 14. עברו הפלילי של העורר אינו משופע בעבירות נגד הגוף. 15. העורר היה עבריין מ1983-, מכור לסמים, ועשה מאמצים כנים ומוצלחים לעלות על דרך הישר. הוא נקי מסמים מזה שש שנים, עובד ברציפות כל אותה תקופה, ומשתתף בקבוצה לעזרה עצמית. 16. בעוד שאצל רוב עברייני הסמים אנו שומעים על "רצון" ו"כוונות" להיגמל מהסם ולעלות על דרך השיקום - הרי העורר הוכיח הלכה למעשה כי הוא אכן עלה על דרך השיקום, וטובת הציבור מחייבת לאפשר לו להמשיך בדרך זו ולא לקטעה, ככל האפשר. 17. העורר והמתלוננת חיים ביחד מזה כ5.5- שנים, שבמהלכם נפרדו פעמיים, ולפי הודעת המתלוננת במשטרה - העורר תקף אותה פעמיים במהלך אותן שנים, כך שאני מניחה כי הפרידות בין השניים אירעו עקב אותן תקיפות. עם זאת, לא התלוננה המתלוננת בעבר במשטרה על תקיפות שתקף אותה העורר, ואף הסכימה לחזור ולחיות עמו, וטענת התקיפות בעבר לא הוכחה. 18. המדינה לא ראתה לכלול את שתי התקיפות בעבר בכתב האישום שלפנינו. 19. במקרה הנדון התנהג העורר בברוטאליות - בין לפי גירסת המתלוננת, ובין לפי גירסת העורר השונה מגירסת המתלוננת, ואין ספק כי הוא ראוי לעונש מתאים בגין התנהגותו זו. 20. התלונה למשטרה לא הוגשה על-ידי המתלוננת אלא על-ידי אחותה שדאגה לה. כאשר המשטרה הגיעה לבית בו היו המתלוננת והעורר - העדיפה המתלוננת להימנע מהגשת תלונה נגד העורר (בין משום פחדה מפניו, ובין משום שקיוותה לסיים את קשריה עמו בטוב, בלי המשטרה. 21. בכתב האישום לא נכללים דברי איום על חייה של המתלוננת, במובחן מאיום על רכושה, ואף המתלוננת לא מסרה בהודעתה במשטרה כי העורר איים על חייה. 22. הנסיבות האמורות מאבחנות מקרה זה ממקרים בהם התקיים איום על חיי המתלוננת, והוא קל בהרבה מאותם מקרים בהם היה איום בשימוש, או שימוש בנשק חם או קר, והפרת צווי בית המשפט - ואשר אפילו בהם ראו בתי המשפט לאשר חלופת מעצר (מקרים בהם סביר להניח כי אני לא הייתי מאשרת חלופת מעצר). 23. הסנגור המלומד הדגיש כי במקרה הנדון העורר אף ביקש את סליחת המתלוננת לאחר האירוע, עוד קודם שהמשטרה הגיעה. אמנם יש לציין לחיוב עובדה זו, אולם לא הייתי מייחסת לה משקל יתר על המידה, שכן יש מקרים בהם בעלים מכים בקביעות את נשותיהם, מבקשים את סליחתן - וחוזרים על התקיפה והסליחה שוב ושוב. (כאמור - אין זה המקרה שלפנינו). 24. בהתחשב במכלול הנסיבות כמתואר לעיל, נראה לי כי שחרורו של העורר בחלופת מעצר מתאימה - לא יסכן את המתלוננת, ומאידך גיסא ישרת את החברה בהרחקתו מציבור העבריינים והסמים שבין כותלי בית הכלא, במיוחד כשמדובר בעבריין ומכור לסמים - שנגמל והשתקם מזה למעלה משש שנים. 25. אני מורה, איפוא, על שחרורו של העורר בכפוף לתנאים הבאים: א. העורר לא יתקרב למרחק פחות מ500- מ' מן המתלוננת ומשפחתה (בין בבית, בין במקום העבודה), ולא יקיים כל מגע או קשר, ישיר או עקיף, עם המתלוננת ומשפחתה - עד תום ההליכים נגדו, גם אם המתלוננת תבקש ממנו ליצור עמה מגע או קשר כאלה. ב. העורר יפקיד בקופת בית המשפט 10,000 ש"ח, וימציא ערבות עצמית וערבות צד ג', על סך 30,000 ש"ח להבטחת תנאי השחרור. ג. העורר יתגורר אצל אחיו יוסי ברחוב המעפילים 61/7 בבית שמש, ולא יצא מבית שמש לירושלים אלא לצורכי עבודתו בנווה אורים, ולצורך קשר וטיפול עם הרשות לשיקום האסיר, והקבוצה לעזרה עצמית N.A.. ד. העורר יתייצב בבית המשפט ובמשטרה בכל עת שיידרש לכך. ה. הפרת תנאי מתנאים אלה יביא לביטול השחרור באופן מיידי.מעצראלימותתקיפה