מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מענק יובל לעובדי מועצה מקומית: פתיח התובע היה עובד המועצה המקומית אבו סנאן שנים רבות, עד יציאתו לפנסיה, בחודש 9/07. בתביעה שלפנינו הוא עותר לחייב את מעסיקתו לשעבר (להלן: המועצה), בתשלומים שונים עקב טענתו, כי מאז חודש 1/04, נהגה המועצה להלין את שכרו - התביעה היא לפיצויי הלנת שכר ולפיצוי על נזקים שנגרמו עקב הלנת שכר זו; כמו כן, נתבע "מענק יובל", בהתאם להסכם הקיבוצי של דירוג האחים והאחיות - הן לתקופה מסוימת לקראת סיום העבודה והן כחלק מקצבתו של התובע, בעבר ובעתיד. לטענת המועצה, אין לבית-הדין סמכות עניינית לדון בתביעה לנזקים, כביכול, עקב אי תשלום שכר בזמן, אותם יש לראות ככלולים ברכיב הלנת השכר, אך - לשיטתה - התביעה לפיצויי הלנת השכר התיישנה; בנוסף - לטענתה - לא עמד התובע בתנאים הקבועים לשם קבלת "מענק יובל" ובהם תקופת עבודה. להלן נדון ברכיבים דלעיל, ונפרט את הכרעתנו ביחס אליהם, אף אם לא לפי הסדר הנזכר. דיון והכרעה אין מחלוקת, כי התובע עבד במועצה במעון יום למפגרים (להלן: המעון), החל מיום 9.12.82 ועד 30.9.07, עת יצא לפנסיה, והמחלוקת העיקרית נסבה על השאלה - האם במהלך תקופה זו ביצע התובע תפקיד של "רכז" או של "מנהל המעון", ובנוסף - האם שימש בתפקיד "מדריך טיפולי". הרלבנטיות של נקודה זו הינה לצורך ההכרעה - האם חלה על התובע הוראה בדבר "קידום וותק", לצורך הענקת "מענק יובל". חלק מהמחלוקת בנושא זה קשור בשאלת הדרוג לפיו יש לבחון את זכויות התובע - דרוג "אחים ואחיות", בו היה מדורג משך כל שנות עבודתו הרבות, או "הדרוג האחיד", בו היה צריך לדרגו, לטענת המועצה. יאמר מייד, שלא מצאנו לנכון לסטות מהדירוג שהיה לתובע מתחילת דרכו. עוד אין מחלוקת, כי משכורותיו של התובע - החל מחודש 2/04 ועד סיום עבודתו - שולמו לו באיחור, כמפורט בנספח ב' לתביעה; וכן גם קצבאות הפרישה, עד 2/09, כולל, שאף להן קרא "משכורות" [ס' 4 לכתב-התביעה], ואשר חלקן שולמו רק לאחר הגשת התביעה [עמ' 1, ש' 20]. נקדים ונאמר, כבר עתה, כי קיבלנו את עמדת התובע, באופן חלקי בלבד, ובהתאם - פסקנו שמגיע לו רכיב "מענק יובל", אם כי, לא במלוא הסכום שנתבע; כך גם בעניין פיצויי הלנת השכר/הקצבה ופיצוי בגין נזק "בעין", עקב האיחור בתשלומים. נימוקינו יובאו בהמשך. מענק יובל הזכות לקבל "מענק יובל" והתנאים לחישובו מופיעים בסעיף 26.82 לחוקת העבודה של העובדים ברשויות המקומיות (להלן: חוקת העבודה או החוקה), ותנאי בסיסי לזכאות הוא ותק של 25 שנות שירות ומעלה. תקופת העבודה הכוללת של התובע במועצה הינה 24 שנים ו-10 חודשים, לכן, המועצה סבורה, שהוא אינו זכאי לתשלום רכיב זה. מנגד טוען התובע, כי יש לחשב את הוותק שלו כגדול יותר משנות העבודה בפועל, לפי הוראות שונות, התקפות לעניין חישוב רכיב זה; נפרט את מחלוקות הצדדים, ביחס אליהן, תוך כדי הכרעתנו. "הודעה בענייני עובדים 731/96", מיום 27.8.96 [תצהיר התובע - ת/1, נספח ח'1 (להלן: ההודעה)], שעניינה "תנאי שכרן ועבודתן של המדריכות הטיפוליות המוסמכות ברשויות המקומיות" [כך במקור, על אף שההוראה תקפה גם בלשון זכר], קובעת כך [סעיף ד', שם]: "המדריכות (המוסמכות והבלתי מוסמכות) זכאיות לקידום 5 שנות ותק בנוסף לוותקן הקבוע. ותק נוסף זה הוא לשכר, להבראה ולמענק יובל בלבד ולא יילקח בחשבון לצורך קביעת אחוזי פנסיה ושנות עבודה לצורך פיצוי פיטורים. קידום זה בוותק בא לפצותן על עבודתן בשעות אחה"צ ללא מורים ומורות." הוצג לנו גם קובץ "הוראות והודעות" של מדינת ישראל-משרד הרווחה והשירותים החברתיים, בדבר "תיאורי משרות במחלקות לשירותים חברתיים" - ברשויות המקומיות - מיום 10.5.99 [ת/3 (להלן: תיאורי המשרות)], ובסוף תיאור המשרה של "מנהלת מעון יום למפגרים" כתוב גם: "... תהיה זכאית לקידום ב-5 שנות וותק, בנוסף לוותק הקבוע (וותק זה הוא לשכר בלבד ולא יילקח בחשבון לצורך אחוזי פנסיה וכו')." את ההכרעה בנקודה זו יש לפצל לשתיים: ראשית - לקבוע האם התובע היה בפועל בתפקיד של מדריך טיפולי ו/או רכז או מנהל המעון, ושנית - להכריע האם התפקיד בו שימש מזכה אותו בקידום וותק, לפי המקורות הנ"ל. נקדים שוב ונאמר, כי בשאלה הראשונה דעתנו, בחלקה, כדעת המועצה - שהתובע לא היה בפועל בתפקיד של "מדריך טיפולי", אולם, אנו מקבלים את טענתו של התובע, שהוא שימש בתפקיד "מנהל המעון". על כן, בשאלה השניה, דעתנו כדעתו - שמגיע לו תשלום עבור "מענק יובל"; ונבהיר. בכתב התביעה נכתב, כי התובע עבד בכל תקופת העבודה הנ"ל "בתור מנהל מעון לילדים מפגרים ..." [ס' 3, שם] ולא נזכר תפקיד של "מדריך טיפולי", ולו במילה. טענה זו עלתה, לראשונה, בעת הדיון המוקדם, שם השיב התובע [עמ' 2, ש' 19]: "עברתי הכשרה בשנת 1986 ועבדתי כמנהל מעון וכמדריך טיפולי מאחר והמורות והסייעות היו חסרי הכשרה נאלצתי להדריך אותם בעבודה עם הילדים המפגרים ובנוסף עבדתי עם הילדים לפי תכנית מסויימת שאנו קבענו ובה עבדנו על נושאים מסויימים עם הילדים עצמם. הייתי רושם את ההתקדמות של הילדים והיו לנו ישיבות שבהם היינו דנים בהמשך הטיפול בילדים." גם בתביעה קודמת שהגיש נגד המועצה, לא ציין התובע תפקיד אחר שביצע, לבד מהיותו "בתפקידו כמנהל המעון ... " [נ/1 - כתב-התביעה בתיק עב 3095/03 (אז' חי), ס' 5]. אולם, תביעה זו נמחקה, ביום 27.5.04, תוך שמירת הזכות להגישה מחדש, בהתאם לנתונים שייבדקו. בתצהירו, חזר התובע על תיאור עבודתו "בתור מדריך טיפולי עם קבוצת חניכים...", בנוסף לתפקידו כמנהל המעון [ת/1, ס' 2ד'], ואף צירף תצהירים של שתי עובדות במעון, הטוענות זאת [שם; ונספחי ד'], וכן אישורים ותעודות בעניין לימודים והכשרה כמדריך טיפולי [שם; ונספחי ה']. מהתעודות שצרף התובע עולה, כי כבר ביום 1.6.86 השלים את מסכת לימודיו במדרשה להכשרת עובדים חינוכיים-סוציאליים, של משרד העבודה והרווחה, "והוסמך לעבודה כמטפל(ת) במפגרים בשכלם" [ת/1, נספח ה'], ומאוחר יותר השתתף בקורס אחר בתחום, אך - אלה אישורים על הכשרה שקיבל התובע ולא ראיה בדבר עבודה, בפועל, כמדריך טיפולי. שתי המצהירות מטעם התובע לא התייצבו למועד ההוכחות הראשון, ורק אחת מהן, גב' אמירה סעב, התייצבה לחקירה על תצהירה במועד מאוחר יותר. ברם, בנגוד להצהרתה, כי התובע "שימש כמנהל המעון ובנוסף לכך עבד כמדריך טיפולי ..." [ת/2, ס' 4], ענתה בחקירתה הנגדית, כי התובע "הוא מנהל" [עמ' 17, ש' 12], שעשה עבודה משרדית ולא את העבודה של המטפלות [שם, ש' 18]. גב' סעב המשיכה והעידה, כי בכל תקופת עבודתה לא ראתה את התובע מבצע עבודות פיזיות, של האכלת המטופלים או דאגה לניקיונם, מלאכות אותן עשו המטפלות, כאשר התובע הוא "הבוס", שנתן הוראות [עמ' 17 לפרוטוקול]. במצב דברים זה - אין לקבל את האמור בתצהירה, ותשובותיה בחקירה הנגדית מבהירות את מעשיו של התובע במעון, הלכה למעשה. דברים אלה מתיישבים גם עם תצהירים שהגישה המועצה, של סייעות טיפוליות במעון, גב' מחאסן מוסא [נ/3] וגב' ברבארה שמא [נ/4], אשר לא נסתרו בחקירתן הנגדית [עמ' 23, ש' 19 - עמ' 26, ש' 6]. אנו קובעים, אפוא, שהתובע לא שימש בפועל כמטפל חינוכי במעון, אף אם עזר בתחום זה, במסגרת מטלות תפקידו במעון. נפנה עתה לבחון מה היה תפקיד זה. כל אחד מהצדדים צרף מסמכים התומכים בהגדרת התפקיד, שהוא טוען לו - התובע הציג סיכומי דיונים ומכתבים, משנת 1985 עד 1999, בהם לצד שמו המפורש מופיע התואר "מנהל מעון יום אבו סנאן" [ת/1, נספחי ג'; וראו: תיאור תמציתי רלבנטי שלהם, בסעיף 24 לסיכומיו], ואילו המועצה הציגה רישומים מישיבות בהן השתף התובע, בשנת 2002, בהם צויין כ-"רכז" המעון [נ/5 - תצהירו של מר האני ח'יר, עובד סוציאלי במועצה, והנספחים לו]. אנו סבורים, כי לעיתים לא די בתואר שהוצמד לאדם במסמכים כגון אלה, כדי לקבוע מה היה תפקידו, אולם, במקרה הנוכחי - יש במסמכים שהוצגו כאן כדי להצביע על האופן בו ראו הצדדים את תפקידו של התובע במהלך השנים הרבות בהן עבד במעון. בעניין זה, לא הוצגו לנו מסמכי ההתקשרות מתחילת הדרך, שהיו אולי עשויים לשפוך אור על המחלוקת, אבל, מקובלת עלינו טענת התובע, כי בהקשר אותו בדקנו, אין תפקיד של "רכז", אותו ביקשה המועצה לייחס לתובע. התובע הסתמך על תיאורי המשרות, במחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, משנת 1999 [ת/3], וכך גם הנתבעת, אשר צרפה לתצהירים מטעמה עותק מתיאורי המשרות האמורות, ברם, משנת 1997, בלבד [נ/2, נספח 5; נ/5, ס' 3 והנספח לו]. משום מה, ללא כל הסבר, לא מצאו המצהירים מטעם הנתבעת להתייחס לעותק המאוחר יותר של תיאורי המשרות, שהציג התובע. לפי דברי חשב המועצה: "עפ"י ההוראות הנ"ל, התפקידים הקיימים הינן: מרכז/ת מעון, מדריך/ה טיפולית; זאת ותו - לאו." [נ/2, ס' 8(ב)]. גם מר ח'יר, המשמש בתפקיד מ"מ מחלקת הרווחה במועצה, הצהיר, כי - "... במעון יום למפגרים (דוגמת זה שעבד בו התובע), אין תפקיד מנהל" [נ/3, ס' 3 - ההדגשה במקור]. כאמור, אלה לא הסבירו מדוע הם נסמכים רק על הוראות משנת 1997 והתעלמו מדברים מפורשים, הכתובים בהוראות מאוחרות יותר שהציג התובע, משנת 1999, מבלי לנסות ולו לאבחן ביניהן, והסתפקו בהשערה, כי הכינוי "מנהל", במסמכים שצירף התובע, מקורו, כנראה, בתשובה למכתבים של התובע, שהשתמש בתואר זה לגבי עצמו. אין לקבל טענה זו, כשבין המסמכים מצויים גם מכתבים בין גורמים אחרים, בהם הוא רק במכותבים, כשלצד שמו התואר "מנהל המעון" - מכתבים מאת המועצה ומכתבים של גורמים בשירות המדינה - וכן סיכומי דיון במסגרות הטיפוליות במדינת ישראל, כשהמפקח המחוזי, של השירות לטיפול באדם המפגר במשרד העבודה והרווחה, קורא שם לתובע - "מנהל המעון"; העתק נשלח בשעתו גם לראש המועצה ולא הוצג לנו שהתרעם על כך, או שהמועצה העמידה דברים על "דיוקם" - כטענתה לפנינו - בדרך כלשהי, "בזמן אמת". נהפוך הוא - הוצג לנו מזכר מיום 23.2.85, חתום על ידי מזכיר המועצה, דאז, בו נאמר אודות התובע מפורשות: "הנ"ל עובד אצלנו כמנהל מעון יום ..." [המסמך הראשון בין נספחי ג' לתצהיר התובע - ת/1]. הדברים מדברים בעד עצמם. לפי תיאורי המשרות שצירף התובע, במסמך המאוחר למסמך אליו הפנו עדי המועצה - כזכור - מוצאים את תמונת המצב הבאה [ת/3, ס' 1]: "... בהוראה זו תאורי משרות של העובדים במחלקות לשירותים חברתיים כפי שסוכמו עם משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי. כל מקום בו מפורט תיאור המשרות בלשון זכר, הכוונה גם ללשון נקבה וכן להיפך. ... בכל מקום בו נרשם 'עובד סוציאלי' - משמעותו: מי שכשיר להיות עובד סוציאלי לפי חוק העובדים הסוציאליים והוא רשום בפנקס העובדים הסוציאליים ...". בהמשך, בין התפקידים המנויים בתאורי המשרות, יש רק "רכז" אחד, הוא "רכז משפחתונים" - אשר לא יכולה להיות מחלוקת, על כך שאינו התפקיד בו שימש התובע במועצה. התפקידים הקשורים בטיפול במפגרים, בנוסף לתפקיד של "מדריכה טיפולית (מעון יום למפגרים)" - אשר קבענו, שהתובע לא שימש בו - הינם: "מרכז נושא טיפול במפגרים", או "מנהלת מעון-יום למפגרים". כאשר בודקים את תיאורי המשרות הללו, מוצאים בין דרישות המשרה לתפקיד "מרכז נושא טיפול במפגרים", כי מדובר ב-"עובד סוציאלי בעל תואר בוגר בעבודה סוציאלית." - דרישה שאיש לא טען שהתובע ממלא אחריה. לעומת זאת - בניגוד לדברי העדים מטעם המועצה - קיים גם קיים תפקיד של "מנהלת מעון-יום למפגרים", ומובן, שיכול לכהן בתפקיד זה גם גבר. הדרישות למשרה זו הינן: "א. בוגרת קורס מטפלות או בעלת השכלה של 12 שנות לימוד. ב. ניסיון של שנתיים בטיפול בחניכים." לא טענו שלתובע אין 12 שנות לימוד, ומוסכם, שהוא בוגר קורס מטפלות של משרד העבודה והרווחה, מיום 1.6.86 [ת/1, נספח ה'], ולפני תחילת עבודתו במעון, עבד בבית-ספר לחינוך מיוחד "דרור" בירכא [ת/1, נספח ב'; נ/2, ס' 2(ג) ונספח 4, וכן ס' 3(ב)]. במאמר מוסגר נציין, כי בחקירתו הנגדית של התובע ניסו לשלול העובדה שצבר ניסיון בטיפול בחניכים במעון "דרור" [עמ' 10, ש' 26-10], ברם, לא היה לכך מקום, כאשר חשב הנתבעת עצמו הצהיר, שהתובע עבד במעון בירכא, במועצה המקומית ירכא, כמדריך טיפולי [נ/2, ס' 3(ב) - הדגשה במקור]. הנה כי כן, התובע ענה על הדרישות לתפקיד של מנהל המעון. בחקירתו הנגדית אישר התובע, כי בשנת 1995, היה מכרז של משרד החינוך וגב' רדא מוסא מונתה כמנהלת מטעם משרד זה, והוסיף, כי אז המעון כבר הוגדר כבית ספר לחינוך מיוחד והיא היתה שם בבוקר. לשאלתנו, הבהיר, כי בית הספר עבד משעות הבוקר עד השעה 15:00, ועד השעה 18:00 המשיכו לעבוד במעון הוא והמטפלות [עמ' 8, ש' 18 - עמ' 9, ש' 7]. המועצה לא סתרה את הגרסה העולה מעדות התובע, כי במקום עבודתו היו, עם הזמן, שני תפקידים - האחד מטעם משרד החינוך, והוא של ניהול בית הספר לחינוך מיוחד, והשני מטעם המועצה - של ניהול מעון יום למפגרים, בו כיהן התובע מתחילת עבודתו במועצה. העובדה שהתובע השתתף במכרז לתפקיד מטעם משרד החינוך תומכת במסקנה, שמדובר שתפקידים שונים, שכן, לא היה כל צורך שיתמודד לתפקיד שהוא כבר ממלא, מטעם המועצה; ועובדה, שהמשיך לעבוד גם אחר-כך ומכאן, שלא מדובר במכרז לתפקיד שהוא מילא. נזכיר, שלפי ההודעה בענייני עובדים [ת/1, נספח ח'1] - קידום הוותק ניתן למדריכות המוסמכות והבלתי מוסמכות, כפיצוי על עבודה אחה"צ, ללא מורים, דבר העולה בקנה אחד עם תיאור התובע, שהמנהלת מטעם משרד החינוך עבדה עד 15:00 והוא והמטפלות המשיכו לשהות במעון בשעות אחה"צ, עד 18:00. אנו קובעים, אפוא, כי התובע כיהן כמנהל המעון, במשרה במסגרת מחלקת הרווחה במועצה - ולא מטעם המדינה-משרד החינוך - עד לפרישתו לפנסיה. על זאת נוסיף, כי לאורך כל הדרך דורג התובע בדירוג האחים והאחיות. המועצה טוענת, כי הדבר נובע מטעות, אותה לא הסבירה, והחשב הסתפק באמירה הכללית בתצהירו - "לאחרונה התברר לנו כי הדירוג שניתן לתובע בכל שנות עבודתו אצל הנתבעת, הינו דירוג מוטעה ולא נכון ..." [נ/2, ס' 5(א)(1)]. שוכנענו, שהתעודה של התובע ממשרד הרווחה הכשירה אותו לשיבוץ בתפקיד מנהל המעון בדרוג האחיות, כקבוע בתיאור המשרות; ואם בטעות מדובר - הרי, נוכח תקופת העבודה הארוכה של התובע במעון, והיותו היום גמלאי - אין מקום לשנות את הדירוג בו היה מדורג במשך כל תקופת העבודה, ועל פיו גם יצא לפנסיה, ויש להמשיך לנהוג עמו לפי הכללים של דירוג האחים והאחיות. הלכה למעשה, כך נהגה המועצה עם התובע, גם לפי עדות חשב המועצה, שהשיב, כי מאז שהתחיל לעבוד במועצה, ידע על הטעות ביחס לדירוגו של התובע ולא פעל לתיקון, מאחר שזו "הרעה בתנאי השכר" [עמ' 19, ש' 26; ויוער - כי החל לעבוד במועצה ב-1/95, והוא משמש כחשב מ-1/96, עמ' 18, ש' 21]. בסוף תיאור המשרה של "מנהלת מעון-יום למפגרים", לאחר פירוט הדרישות למשרה, מופיעה - כפי שכבר ציינו - קביעה חד משמעית: "תהיה זכאית לקידום ב-5 שנות וותק, בנוסף לוותק הקבוע (וותק זה הוא לשכר בלבד ולא יילקח בחשבון לצורך אחוזי פנסיה וכו')." [ת/3, עמ' 80]. נעיר, בנקודה זו, כי לעניין "דירוג ודרגה", קובע תיאור המשרה, כי - "מנהלת מעון יום למפגרים, בעלת תעודה מוכרת של משרד העבודה והרווחה כמטפלת מוסמכת, תדורג (אישית) בדירוג המטפלות המוסמכות", ונקבע שם עוד שדרגת מטפלת מוסמכת שווה לדרגת שכר של אחות מעשית; הכל - לצד הקביעה, מהי דרגת מנהלת בדירוג האחיד [שם, עמ' 79]. הנה כי כן, קידום הוותק אמור להיתן למי שממלא תפקיד של מנהל מעון יום למפגרים, ברשות מקומית כמו המועצה הנתבעת בהליך זה, בין אם הוא מדורג בדירוג האחיות, ובין אם הוא מדורג בדירוג האחיד. עם זאת, על פני הדברים, משעה שהתובע הינו בעל תעודה של משרד העבודה והרווחה כמטפל מוסמך, היה זכאי, לפי האמור בתיאור המשרות, להיות מדורג בדרוג אחים ואחיות. מאחר שקבענו, כי התובע כיהן בתפקיד האמור, המסקנה המתבקשת היא, כי הוא זכאי לקידום הוותק, כאמור בתיאור המשרות. במשך כל תקופת העבודה, התחשבה המועצה בעבודת התובע בירכא, וניתן לו גם בגין כך "קידום וותק". כעת טוענת המועצה, כי גם זה היה "בטעות", מבלי שהובהרה מהות הטעות ומדוע בטעות מדובר [נ/2, ס' 5(ב)]. אף בסיכומי המועצה, לא הסבירו את מהות הטעות או מקורה, אולם, ציינו, שבהסתמכות התובע על סעיף 26.413 לחוקה, נתפסו לכלל טעות, שכן, סעיף זה מתייחס לעובדים בדירוג האחיד, בעוד שהתובע "נמצא בפועל בדירוג אחים ואחיות." [ס' 9 לסיכומים]. בכך, הצדק עם הנתבעת. הסעיף האמור בחוקת העבודה עוסק, אכן, בנושא "גרירת וותק ממקומות ציבוריים קודמים", אולם, הוא מדבר על "עובד בדירוג האחיד שהועסק ..."; ובכותרת הסעיף נכתב ברורות - "הוראות כלליות בדבר תוספת וותק בדירוג (האחיד) עובדי מינהל ושירותים." להבדיל, סעיף 26.417 לחוקת העבודה, כותרתו - "תוספת ותק בדירוגים המקצועיים" והוא קובע, כי - "תוספת הוותק לעובדים המדורגים בדירוגים המקצועיים, הינה בהתאם לקבוע בהסכמים הקיבוציים שנחתמו עם כל דירוג." המסקנה המתבקשת היא, כי לצורך גרירת וותק, בגין תקופת העבודה בירכא, היה על התובע להראות לנו מקור נורמטיבי מבין ההסכמים הקיבוציים התקפים לגבי דירוג אחים ואחיות, בו דורג, ולא להסתמך על חוקת העבודה ביחס לדירוג האחיד, כפי שעשה בסיכומיו [ס' 34 ואילך]. משלא עשה כך - לא נביא את העבודה בירכא בחישוב הותק לצורך תשלום "מענק יובל". בהתאם לסעיף 26.822 לחוקת העבודה, עובדים המדורגים בדירוג אחים ואחיות, זכאים לקבל "מענק יובל לותיקי השירות הציבורי", בתחולה משנת 1999 - "... בשיעור 60% אם ב-31.10 של כל שנה יעמדו לזכותם 25 שנה במצטבר." [סעיף 26.823(ה) בחוקת העבודה]. כפועל יוצא מכל האמור לעיל, יש להוסיף לוותק של התובע, מעבר לשנות עבודתו בפועל כמנהל המעון, עוד 5 שנות קידום וותק - לפי הוראות בתיאור המשרות [ת/3] - ובהתאם לכך, התובע השלים 25 שנות עבודה במעון, בתחילת חודש 12/02; מכאן - שהיה זכאי לתשלום מענק יובל, רק מיום 31.10.03, הוא המועד הראשון בו ביום 31 לחודש אוקטובר עמדו לזכותו 25 שנות שירות, במצטבר, בחישוב עם קידום הוותק. מסקנתנו בעניין מועד הזכאות משפיעה על הסכום שיש לפסוק לזכות התובע ברכיב זה, שכן, הוא תבע תשלומים מוקדמים בשנתיים למועד שקבענו. הנתבעת מצידה לא התייחסה למשמעויות הכספיות של רכיב זה, לכן - נותר לנו רק להתאים את הסכום שתבע התובע בגינו, לעובדות שהוכחו ולהוראות המזכות. לעניין זה, הוגדרה בסעיף 26.821(א) לחוקה, "תקופה מזכה" והיא - "התקופה המתחילה ב-1 באפריל בשנה כלשהי ומסתיימת ב-31 למרץ בשנה שלאחריה." ללמדנו, שבעת התגבשות הזכות לתובע, בחודש 10/03, היה זכאי לקבל את התשלום הראשון, עבור תקופה מזכה מיום 1.4.03 ועד 31.3.04. התובע העמיד את סכום מענק היובל השנתי, על 60% מהשכר, בסך 5,635.59 ₪ [ת/1, ס' 7-6; בהסתמך על אישור רו"ח עלא גנטוס - נספח ח'2, שם]; בהתאם - מדובר בתשלום מענק שנתי בסך 3,381 ₪ [ראו: החישוב בסעיף 8 לתצהיר התובע - ת/1; ובסיכומיו, בס' 41]. לפי מועד הזכאות שקבענו לתובע, לשם התחלת קבלת מענק היובל - 10/03 - היה התובע זכאי לקבל מענק זה עבור 4 השנים המלאות האחרונות לעבודתו, עד 31.3.07, ולכאורה, רק עוד חלק יחסי לתקופה עד 30.9.07, מועד פרישתו לגמלאות, שכן, ממועד זה ואילך, התובע הוא במעמד של גמלאי וחלות עליו הוראות אחרות; אליהן נפנה כעת. לא קיבלנו פרטים מהתובע, אודות גמלתו, אך, לפי השנים בהן עבד במועצה, סביר להניח, כי מדובר בעובד שפרש לגמלה תקציבית. על כן, חלות עליו הוראות סעיף 26.828 לחוקת העבודה. בהתאם לאמור שם, עובד כזה - "יהיה זכאי למלוא מענק היובל בשנת הפרישה, ללא קשר לתאריך פרישתו.". לפיכך - לא צריך לעשות חישוב יחסי לחלק מהשנה האחרונה לעבודת התובע, אלא, יש לפסוק לזכותו תשלום בגובה מלוא מענק היובל, כקבוע לעיל, עבור שנת הפרישה, שהיא המשך השנה האחרונה של העבודה, עד 31.3.08. לתקופת העבודה זכאי, אם כן, התובע, לתשלום מענק יובל בסך 16,905 ₪ [לפי חישוב של מענק שנתי, בסך 3,381 ₪ X 5 שנים, תקופה הכוללת גם את שנת הפרישה, לפי הגדרת "תקופה מזכה" לחישוב "מענק יובל"]. בהתאם לסעיף 26.828(2) לחוקה: "החל בשנה המתחילה ב-1 באפריל לאחר פרישתו, יהא זכאי הגימלאי המקבל גימלה תקציבית לתשלום מענק יובל, בהתאם לתנאים המפורטים בסעיפים 26.822 ו-26.824, לעיל, יחסית לשיעור קצבתו." [ההדגשה שלנו]. ברם, מאחר שאיננו יודעים מה הוא שיעור קצבתו של התובע - לא נוכל לפסוק לו סכום מסוים, בעד תקופת היותו גמלאי, ונסתפק בהצהרה, כי - התובע זכאי לתשלום מענק יובל כחלק מקצבתו, החל מיום 1.4.08 ואילך. הלנת שכר /פיצוי על נזקים התובע טען לעכוב בתשלום משכורותיו וגמלתו, אולם, כבר בדיון המוקדם אישר ב"כ התובע, כי כל התשלומים שולמו, אם כי באיחור, לפי טבלה מעודכנת [עמ' 1, ש' 20; הטבלה צורפה לתצהירו - ת/1, נספח ו']. לכן, נתבע "פיצויי הלנת שכר למשכורות ששולמו באיחור מחודש ינואר 2004 ועד חודש דצמבר 2008" [ס' 12(ב) לתביעה; ת/1, ס' 12(א)], על אף שחלק מהתשלומים האמורים אינם משכורת, אלא, קצבה, אשר בעניין הלנתה יש הוראות אחרות בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 [סעיפים 16+16א' לחוק לעומת סעיפים 17+17א' לחוק]. בנוסף טען התובע, כי מגיע לו פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, עקב האיחור בתשלומים שהמועצה היתה חייבת לשלם לו, המתבטאים בתשלומים מצידו על יתרות חובה גבוהות בבנק, שגררו תשלומי "ריבית חריגה", הכרח לקחת הלוואות ולשלם "ריביות מיותרות" בגינן, ועוד - הכל כמפורט בתצהירו, בסכום מצטבר שהועמד על סך 36,750 ₪ [ת/1, ס' 5 ו-10; והמסמכים בנספח ז', שם]. המועצה טוענת לתשלום באיחור עקב "מצבה הקשה מאד ששרר אז", כאשר העיכוב בתשלומים לתובע לא היה פרטני, אלא, לכל עובדי המועצה והוסדר "לאחר הוצאתה לפועל של תוכנית הבראה קשה" [ס' המועצה, ס' 15]. עוד היא סבורה, כי אין לנו סמכות, בהקשר זה, לפסוק פיצוי על נזק מסוג "סבל, עוגמת נפש וריביות", כפי שתבע התובע, שאף לא הוכיחו כדבעי, לדעתה [ס' 11 לסיכומיה]. כמו כן, לשיטתה - ניתן לתבוע פיצויי הלנה רק עבור שנה אחת, אך, בהתאם להחלטתנו, מיום 15.11.11, הגישה חישוב לפי החלופות השונות בסעיף 17א' לחוק הגנת השכר. בנגוד לטענה בסיכומי המועצה, החישוב שהגישה, אינו מתייחס ל-36 חודשים, מחודש 4/06 עד 3/09, כי אם - מתחיל בחודש 2/07 [השוו: הושעת המועצה, מיום 21.11.11, וס' 17 לסיכומים]. בנושא זה, אנו מסכימים עם הגישה הכללית של המועצה, כי פסיקת "פיצויי הלנה", שהיא עונשית במהותה, כוללת בחובה פיצוי על נזקים שנגרמו לעובד ששכרו/ קצבתו הולנו ואין מקום לפסיקת פיצוי על נזקים, במשמעות הנזיקית של עילה כזאת. יחד עם זאת, נכוח העובדה המוסכמת, כי השכר והקצבאות שולמו לתובע באיחור רב, משך חודשים רבים, אנו בדעה, כי החלופה ההולמת את המצב היא של 3 שנים, כאמור בסעיף 17א'(ב) לחוק הגנת השכר; ואולם, מאחר שפסיקת פיצויי הלנה היא עניין שבשיקול דעת, ולאחר שהבאנו בחשבון את טיעוניהם של שני הצדדים, לטעמנו - ניתן להעמיד את סכום פיצויי ההלנה על סכום המתקרב לגובה ההוצאות הממשיות שהיו לתובע עקב הלנת שכרו/קצבתו. אנו מעמידים סכום זה על 30,000 ₪, נכון להגשת התביעה. סיכום התובע שימש מתחילת עבודתו במועצה בתפקיד מנהל מעון יום למפגרים, בדרוג האחים והאחיות, שכן - עבר קורס הכשרה של משרד העבודה והרווחה כמטפל במפגרים. בשל כך - היה זכאי לקבל 5 שנות "קידום ותק", בנוסף לשנות עבודתו בפועל, וביום 31.10.03 עמדו לזכותו 25 שנות שרות, במצטבר. אשר על כן - מחודש 10/03 ועד סיום עבודתו במועצה, בחודש 9/07, היה התובע זכאי לקבל את הרכיב "מענק יובל", בסכום מצטבר של 16,905 ₪ (כולל עבור "שנת הפרישה", עד 31.3.08). על המועצה לשלם סכום זה לתובע, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, ממחצית התקופה - 30.4.05 - ועד התשלום המלא בפועל; זאת, על יסוד ההנחה שמדובר בגמלאי המקבל "פנסיה תקציבית" (שאם לא כן - תשלום המענק השנתי, בסך 3,381 ₪, עבור תקופת העבודה מיום 1.4.07 ועד 30.9.07, יחושב רק באופן יחסי לתקופת העבודה בפועל, עד פרישת התובע לגמלאות). התובע, כגמלאי של המועצה, המקבל "גימלה תקציבית" זכאי לתשלום "מענק יובל" בקצבתו, מיום 1.4.08, בהתאם לשיעור קצבתו, מכח הוראות סעיף 26.828(2) לחוקת העבודה. על המועצה להתחיל לשלם לו תשלומים אלה באופן שוטף וכן הפרשים לעבר, לתקופה עד שהתשלום ישתלם בשוטף, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום בו היה על המועצה לשלם רכיב זה בקצבת התובע, מדי שנה, ועד יום התשלום המלא בפועל. בנוסף - על המועצה לשלם לתובע "פיצויי הלנה" בסך 30,000 ₪, בגין אי תשלום משכורותיו וקצבאותיו במועדן; לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הגשת התביעה - 6.4.09 - ועד יום התשלום המלא בפועל. בהתחשב בתוצאה - תשא המועצה גם בהוצאות התובע, בתשלום 5,000 ₪ שכ"ט עורך-דין; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. נסיים בהתנצלות על זמן ההמתנה לפסק-דין זה; הדבר נבע, בין השאר, מהנחיה מערכתית - להקדים הכרעה בהליכים שנפתחו בשנים קודמות. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 ימים מיום מקבלת פסק-הדין. מענק יובלמועצות מקומיותמענק