בבקשה נטענו שתי טענות: האחת - שלא היתה מסירה כדין של התביעה לנתבעת שמקום מושבה ברמאללה; השניה - שבית המשפט בישראל הוא פורום לא נאות לבירור התביעה. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מסירה כדין לרמאללה: 1. התובע הגיש תביעה בגין אירוע שאירע ב17.10.97-, שלטענתו הוא תאונת דרכים. הוא תבע את הנתבעת הראשונה שהיא המבטחת של כלי הרכב, ואת הנתבע השני - הנהג של כלי הרכב. 2. הנתבעים הגישו כתב הגנה שכלל טענות מקדמיות. לגוף הענין, ומטעמי זהירות, הגישו כתב הגנה לגופו של ענין. בכתב ההגנה נטען, כי האירוע בו מדובר לא היה תאונת דרכים כלל ועיקר, וכי ישנו "מעשה חמור של ביום תאונת דרכים ונסיון להלביש את פגיעתו של התובע על הנתבעים בטענה שזו תאונת דרכים". לטענת הנתבעים, התובע עבד עם אחר בהקמת מבנה תעשייתי בצורת סככה. קורות ברזל לא הותקנו כראוי והיו רופפות, וכך נפלו במשב רוח. כך - לטענת הנתבעים - הופל גם התובע, אך למשאית של נתבע 2 לא היה, לטענתם, קשר עם האירוע. 3. כאמור, טענו הנתבעים גם טענות מקדמיות. לענין זה הגישו בקשה נפרדת (בש"א 2721/99) למחיקת התביעה. בבקשה נטענו שתי טענות: האחת - שלא היתה מסירה כדין של התביעה לנתבעת שמקום מושבה ברמאללה; השניה - שבית המשפט בישראל הוא פורום לא נאות לבירור התביעה. 4. מסקנתי היא, כי אכן בית המשפט בישראל הוא פורום לא נאות לבירור התביעה. אין אני רואה צורך, איפוא, להיכנס לטענה הראשונה, כאשר ממילא גם אם נפל פגם בהמצאה - ואינני מחווה על-כך דיעה - זהו פגם הניתן לתיקון. 5. בישיבת קדם המשפט ביום 26.9.99 לובנו טענות עובדתיות הכרוכות בטענת פורום לא נאות. אחר-כך סיכמו הצדדים בכתב. 6. התובע הוא תושב בית ג'אללה. מקום האירוע הינו בבית אגזא. מקום מושבה של הנתבעת 1 הוא ברמאללה, שבשליטת הרשות הפלשתינית. הנהג הנתבע, נתבע 1, הוא בעל תעודת זהות ישראלית, תושב בית חנינא, וממילא הרכב שבבעלותו רשום במשרד הרישוי בישראל. התובע טופל בבית חולים בישראל. 7. תביעתו של נפגע אחר באותה התאונה, נמחקה בבית משפט זה תוך קביעה שהפורום הישראלי איננו פורום נאות. על ההחלטה למחוק את התביעה הוגש ערעור לבית המשפט העליון. ערעור זה טרם התברר (החלטתו של כב' השופט ע' קמא בת"א 1075/98, אבו חיארה נ' חברת הביטוח הלאומית ועותמאן מסוואדה). התובע שלפני, הגיש בשעתו תביעה לתשלום תכוף לבית משפט השלום בירושלים. בקשתו נדחתה מן הטעם שבית המשפט בישראל איננו, בנסיבות הענין, הפורום הנאות (החלטתה של כב' השופטת ב' כהנא, המרצה 2886/98 של בית משפט השלום בירושלים). אני מזכירה את שתי ההחלטות האמורות לא בשל כך שהן בגדר מעשה בית-דין נגד התובע, אלא בשל כך שבאותן נסיבות הגיעו שתי הערכאות למסקנה שבית המשפט בישראל איננו הפורום הנאות. זוהי, כאמור, גם מסקנתי שלי. יכולה הייתי לאמץ את החלטתו של כב' השופט קמא לגבי התובע האחר באותו אירוע עצמו ולהחילה אף לעניננו, ואולם, משום כבודם של הצדדים, שטענו בהרחבה, ארחיב מעט את הדיבור. 8. מקובל עלי, שנטל הראיה בכגון דא, מוטל על מי שטוען שהפורום אינו נאות (ע"א 300/84 אבו עטייה נ' ערבטיסי פ"ד לט(1) 365 בעמ' 375). הנתבעים בעניננו עמדו לדעתי בנטל זה. 9. הכלל בכגון דא כבר הובהר בפסיקה: "בפסיקה מסתמנת מגמה לפיה הפורום הטבעי והנאות לבירור תביעות של תושבי האיזור בגין תאונות שארעו להם באיזור, הוא בית המשפט המתאים באיזור" (רע"א 4716/93, החברה הערבית לביטוח שכם נ' עבד זריקאת, פ"ד מח(3) 265, ואסמכתאות המנויות בפסקה 2 שם). בכל ענין בו נבחנת השאלה מהו הפורום הטבעי לבירור התביעה, יש לבחון את הפורום אליו מצביעות מירב הזיקות הרלוונטיות ואשר להן הקשר האמיתי והמהותי אל המקרה נשוא הדיון (ע"א 2705/91, אבו-ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד נח(1) 554, פסקה 19 לפסק הדין). 10. בעניננו, מירב הזיקות הרלוונטיות הן לאיזור. בראש ובראשונה: התאונה אירעה באיזור ושם נגרם הנזק נשוא התביעה; בנוסף על כך, התובע הינו, כאמור, תושב האיזור. גם מקום מושבה של הנתבעת הראשונה הינו באיזור. זאת ועוד: כאמור, שנויה במחלוקת בין הצדדים השאלה אם בתאונת דרכים עסקינן, אם לאו. אירוע התאונה נבדק ונחקר על-ידי המשטרה הפלשתינית. 11. אכן, הנתבע 2 הוא תושב ישראל, ומטבע הדברים, רכבו רשום במשרד הרישוי בישראל. זיקה זו, אינה נראית לי, בנסיבות הענין, זיקה רלוונטית ומשמעותית. אחרי ככלות הכל, מי שישלם את הפיצויים, בהנחה שאכן מדובר בתאונת דרכים, היא דווקא הנתבעת 1. מטבע הדברים, חברת הביטוח, המבטחת, היא שמנהלת את ההגנה בתביעות בהן נתבע מבוטח שלה. אינני מקבלת את הטענה שאזרחותו של הנתבע השני (וממילא מקום הרישום של רכבו) יוצרת זיקה משמעותית. כפי שציין הנשיא שמגר בע"א 2705/91 הנ"ל, אין לאמץ גישה לפיה די יהיה בכך שהנתבע הוא אזרח מדינה מסויימת, על-מנת שמדינה זו תהיה הפורום המתאים ללא כל קשר למקום ביצוע המעשה, האפשרות לחייב עדים להופיע בבית המשפט או להוצאות כרוכות בכך. גישה מעין זו מיתרת, במידה רבה, את כל הדיון בשאלת הפורום המתאים (פסקה 27 לפסק הדין). 12. אכן, גם כאשר הנתבע עמד לכאורה בנטל להראות כי פורום אחר הוא הפורום הנאות פתוחה הדרך בפני התובע לשכנע, מטעמי צדק, כי אין זה נכון למחוק את התביעה. התובע טען, לראשונה במסגרת סיכומיו בכתב, כי נהג הרכב המעורב בתאונה (הנתבע 2) סירב ומסרב להתדיין בפני בית משפט באיזור, ועל-כן יהיה קושי משמעותי לנהל את התביעה באיזור, אם טענת פורום לא נאות תתקבל. בהקשר זה יצויין, כי לאחר הדיון בקדם המשפט ולפני שהגיש את סיכומיו, הגיש התובע בקשה לתשלום תכוף לבית המשפט שבאיזור. הנתבעים ביקשו להביא ראיה לענין זה לאחר סיכומיהם. התובע הסביר, כי פעל כפי שפעל כדי למנוע התיישנות של התביעה באיזור אם תתקבל הטענה שבית משפט זה איננו הפורום הנאות. לדבריו, ההתיישנות באיזור היא קצרה: שנתיים בלבד. אינני זוקפת לחובתו של בא-כוח התובע את העובדה שמטעמי זהירות בחר להגיש במקביל תביעה באיזור, אף שבעקרון הוא לא חייב היה לעשות כן ויכול היה לבקש במסגרת הדיון שלפני, שהמשיבה תתחייב לא לטעון טענת התיישנות באיזור (והשווה: ע"א 2705/91 הנ"ל בפסקאות 31-30 לפסק הדין). מכל מקום, הטענה שלא פורטה ולא נתמכה בתצהיר, שהנתבע 2 "סירב ומסרב להתדיין בפני בית משפט באיזור" יכולה היתה, לכאורה, להתעורר רק במסגרת ההליך בו נקט לאחרונה בא-כוח התובע. גם כאן מתעוררת, לכאורה, תמיהה, משום שלא ברור לי כיצד במסגרת תביעה לתשלום תכוף יש בכלל צורך בנוכחות של הנהג הפוגע. העיקר לעניננו הוא, שהטענה שהועלתה בסיכומים, לפיה הנתבע האמור מסרב להתדיין באיזור - לא נתמכה בתצהיר ומטעם זה בלבד יש לדחותה. הבקשה שלפני, בקשה לקבוע שהפורום בישראל איננו פורום נאות, הוגשה מטעם שני הנתבעים. בכך גילו שניהם, לכאורה, את כוונתם לאפשר דיון עניני בבית המשפט שבאיזור. על פני הדברים, נראה כי התובע יכול רק להרוויח מהיעדרו של הנהג מן ההתדיינות, אם אכן ייעדר ממנה, משום שעדותו דרושה לכאורה, לביסוס טענת הנתבעת שאין מדובר בתאונת דרכים. במסגרת היחסים שבין מבטחת לבין מבוטח זכאית, לכאורה, הנתבעת 1 לדרוש מהנתבע 2 שיתוף פעולה - קרי, מתן עדות. מכל מקום, אין כאמור תשתית עובדתית לטענה שהנתבע 2 מסרב להתדיין. החלטה זו היא החלטה בענין מחיקת התביעה, ולא בענין דחייתה. אם בעתיד יסתבר, כטענת התובע, שהנתבע 2 מסרב לשתף פעולה והדבר גורם לתובע עיוות דין - שערי בית משפט זה פתוחים בפני התובע. 13. כנימוק נוסף לחיזוק הזיקה ה"ישראלית" של האירוע, מצביע התובע על-כך, שהוא קיבל טיפול רפואי בישראל. זיקה זו איננה זיקה רלוונטית, והפסיקה כבר עמדה על-כך (ע"א 300/84 הנ"ל, פסקה 28 לפסק הדין). אם לא תאמר כך, יוכל תמיד התובע לבחור לעצמו את פורום ההתדיינות על-ידי קבלת טיפול רפואי בישראל. 14. לעומת זאת: הזיקה לאיזור מתחזקת, לא רק בשל כך שהתאונה אירעה בו, אלא גם בשל חקירת הרשות הפלשתינית שחוקריה יתבקשו, מן הסתם, להעיד בהליך באיזור. התובע, הנפגע האחר והמעביד דרושים, לכאורה, כעדים, ושלושתם - תושבי האיזור הם. התובע לא הצביע על שום עד פוטנציאלי שאינו תושב האיזור, פרט לנתבע 2, שיש לו מידע בענין התאונה ונסיבותיה. 15. אין בעיני גם משמעות לכך שלנתבעת הראשונה סוכנים בירושלים אשר מוכרים את הפוליסות שלה לתושבי ירושלים, ומעבירים את הפוליסות (המוצאות ברמאללה) ללקוחות בירושלים (והשווה: ע"א 4716/93, החברה הערבית לביטוח שכם נ' זריקאת, פ"ד מח(3) 265, פסקה 10 לפסק הדין). איני מייחסת משמעות, גם לעובדה שלעתים מתדיינת נתבעת זו בישראל. במקרים המתאימים מתדיינת הנתבעת בישראל, ובמקרים אחרים - עומדת היא על טענתה שבתי המשפט בישראל אינם פורום נאות. 16. לענין פסק הדין בע"א 2607/94, ע'דיר אשהב נ' החברה הערבית לביטוח (לא פורסם), עליו מסתמך בא-כוח התובע: נסיבות ענין זה שלא פורטו במלואן בפסק הדין שבערעור, שונות מעניננו. שם נקבע כי הזיקות הישראליות לפורום מטות את הכף לעבר דיון בבית משפט בישראל, אך שם הוריה של התובעת היו בעלי תעודות זיהוי ישראליות וקיימת היתה זיקת מגורים שלהם, ולו חלקית, לירושלים. בנסיבות פסק דין זה, הציפייה הטבעית של הצדדים היא להתדיינות בישראל. לא כך הוא בעניננו. אשר לפסק דין אחר שמזכיר התובע בת"א 524/92, עזבון המנוח ח'דר מהאני ז"ל נ' עזבון המנוח עאבד או ריא ז"ל: כפי שבואר שם, התאונה התרחשה בישראל, ועל-כן, כך נקבע, הציפיות הטבעיות של הנפגע ושל חברת הביטוח, הן שנזק שארע בישראל - ידון בישראל. לא כך הוא בעניננו. בעניננו הנזק אירע באיזור, וכבר ציינתי בפתח הדברים כי מגמת בתי המשפט היא - באין סיבה לנהוג אחרת - שתאונות דרכים שארעו באיזור ידונו שם. הסיבה האחת והיחידה שהועלתה, שעשוי להיות לה לכאורה משקל, שלא לנהוג לפי הכלל האמור, היא סירובו (הנטען) של נתבע 2 להתדיין באיזור. בענין זה כבר דנתי ולא אוסיף. 17. אשר על-כן, וכפי שקבע חברי, השופט ע' קמא לגבי תובע אחר שנפגע באותה תאונה, גם בעניננו מסקנתי היא כי בתי המשפט בישראל אינם הפורום הנאות לבירור התביעה, ואני מורה על מחיקתה. התובע ישלם לנתבעים הוצאות בקשה זו בסך 2,000 ש"ח + מע"מ, עם הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל בתוספת ריבית כחוק. 18. כמוסכם עם באי-כוח הצדדים, תשלח להם המזכירות העתק החלטה זו בלא צורך בהתייצבות שלהם. המצאת כתבי בי דין