האם מוסך נחשב "שומר שכר" ? באשר לחיוביו של שומר שכר קובע סעיף 2(ב) לחוק השומרים: "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו זולת אם נגרמו עקב תוצאות שלא היה עליו לחזותן מראש ושלא היה יכול למנוע את תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". בת.א. 13360/85 של בית משפט השלום בת"א דנה כב' השופטת שטיין בסוגיית מעמדו של בעל מוסך כשומר שכר לפיהן סעיף 1 לחוק חוזה קבלנות מתאר במדויק את מערכת היחסים שבין המוסך לבעל הרכב אשר מוסר את רכבו לתיקון או לטיפול במוסך ועל כן חלות עליו הוראות סעיף 6(ב)(1) לחוק הנ"ל וסעיף 2(ב) לחוק השומרים, ועל מנת להשתחרר מאחריותו על פי חוק השומרים מוטל על שומר השכר להוכיח כי הנזק ארע עקב נסיבות שלא היה על המוסך לחזות מראש וכי לא יכול היה למנוע זאת. בע.א. (ב"ש) 36/77 הרי ויסמן נ' שהאדה אבו סיאם נקבע: "הכוונה במלים 'נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולמנען' היא למקרים של כח עליון (ראה גם סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א1970- שם מכונות נסיבות כאלה בהערת שוליים 'פטור בשל אונס או סכול') כאשר הנזק נגרם בנסיבות שאינן בבחינת כח עליון אחראי שומר שכר, כשהמטרה לשמור על הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזרתו, אחריות מוחלטת ללא צורך בהוכחת רשלנות". ובהמשך נקבע: "גניבה כמו גם אבידה אינן נכללות בגדר 'נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש' שהכוונה בהן לכח עליון כגון פעולת מלחמה, פגעי טבע וכיוצא באלה דברים המהווים סיכול החוזה". מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מוסך שומר שכר: זוהי תביעת שיבוב שהגישה מבטחת רכב שנגנב כנגד מוסך אשר לטענתה שימש שומר שכר של הרכב בעת אירוע הגניבה. העובדות התובעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה במועדים הרלבנטיים לתביעה זו בפוליסה לביטוח מקיף רכב מסוג אודי 80 מ.ר. 36-495-89 (להלן: "הרכב"). נתבעת מס' 1 הינה חברה המפעילה מוסך לתיקוני רכב ברח' הפטיש 5 באזור התעשיה בנס-ציונה. נתבעת מס' 2 היתה במועדים הרלבנטיים המבטחת של נתבעת מס' 1 בפוליסת "קשת לעסקים" הכוללת ביטוח בגין אחריות צד ג' וכן חבות בעלי מקצוע. מר חילבי ציון היה בעליו של הרכב ושכנו של מר יוסף הלר שהינו אחד מבעליה של נתבעת 1. בתאריך 14.9.95 לקח מר יוסף הלר, על פי בקשתו של מר חילבי, את הרכב למוסך הנתבעת מס' 1 לצורך עריכת מבחן רישוי שנתי. לאחר שהרכב טופל במוסך ועבר את מבחן הרישוי, החנה שותפו של מר הלר את הרכב מחוץ למוסך, נעל אותו, הפעיל את האזעקה והרכב הושאר במקום עד לסיום יום העבודה על מנת שמר הלר יוכל להחזירו לבעליו. כשיצא יוסף הלר מן המוסך גילה כי הרכב נעלם והסתבר כי נגנב. מאחר והרכב לא אותר שילמה התובעת למבוטחה מר חילבי את דמי הביטוח והגישה תביעה נגד המוסך והמבטחת שלו. בסעיף 4 לכתב התביעה טענה התובעת כי: "בתאריך 14.9.95 הכניס בעל הרכב את הרכב למוסך לצורך ביצוע תיקונים שונים והכשרתו למבחן רישוי ובאותו יום נגנב הרכב מן המוסך". עוד טענה התובעת כי בעת קרות הגניבה היה הרכב בחזקתה ובשליטתה של הנתבעת מס' 1 ולחילופין נטען כי הגניבה ארעה בשל רשלנותה של נתבעת 1 אשר לא הפעילה את מערכת האזעקה או השאירה את הרכב פתוח ולא מוגן מחוץ לשטח המוסך. עוד נטען כנגד נתבעת 1 כי בהיותה קבלן כהגדרתו בחוק חוזה קבלנות תשל"ד1974- אחריותה הינה כאחריות שומר שכר וככזו הינה אחראית לתשלום בגין נזקי גניבת הרכב אף אם זו ארעה שלא בגין רשלנותם. אומר מיד כי העובדות הנטענות בכתב התביעה אינן מתיישבות עם העובדות להן טוענת התובעת בסיכומיה או עם העובדות כפי שהוכחו בעדויות שנשמעו בפני. ראשית, הוכח גם לגרסת התובעת בעדותו של מר חילבי כי לא המבוטח הכניס את הרכב למוסך כנטען לעיל אלא שהרכב הוסע למוסך ע"י מר הלר בנסיבות שידונו בהמשך. יתרה מכך, התובעת נאלצה לחזור בה מטענתה העובדתית החלופית המתייחסת לרשלנותה נתבעת 1 שאלמלא כן היה עלי לדחות התביעה כיוון שאם יש ממש בטענה לפיה הרכב הושאר כשהוא פתוח ומבלי שהופעלו אמצעי המיגון הרי שהתובעת שילמה את דמי הביטוח כמתנדבת ואינה זכאית להשבתם במסגרת תביעת שיבוב. עוד יצוין כי פוליסת הביטוח שהוצאה ע"י נתבעת 2 אינה מחסה אירוע של גניבת רכב מן המוסך מאחר והיזק הנגרם לרכוש הנמצא בבעלותו ו/או בשליטתו ו/או בהשגחתו של המבוטח מפורט בסייגים של פרק ז' של הפוליסה הדן באחריות כלפי צד שלישי. ציינתי עובדות אלה על מנת להדגיש את הקלות בה הוגשה התביעה בהסתמך על עובדות בלתי בדוקות תוך נסיון "לצוד" מבטח משנה ללא תשלום. באשר לחבותה של נתבעת 2, סבורני כי מיטיב היה לעשות ב"כ התובעת אילו חזר בו מתביעתו נגדה כבר במהלך בירור התביעה כאשר הוברר מעל לכל ספק כי אין בעובדות כפי שפורטו בכתב התביעה כדי לבסס עילת תביעה נגדה. אולם במקום לנהוג כמוצע לעיל העדיפה התובעת לטעון בסיכומים טיעונים הסותרים את כתב התביעה ואינם נובעים ממנו. לטענת התובעת, מכח סעיפים 68 ו69- הינה רשאית לטעון כל טענה שהנתבעת 1 יכולה היתה להעלות כנגד המבטחת שלו. אלא שבעניננו המבוטח לא העלה כל טענה כנגד המבטחת שלו מאחר וההודעה לצד שלישי שהוגשה על ידה נמחקה (עמ' 17) ובכתב התביעה לא העלתה התובעת כל טענה כנגד המבטח בכל הנוגע להיקף החיסוי הביטוחי. יתרה מכך, גם אילו הותרה הרחבת החזית על אף התנגדות נתבעת 2 אין בפני שמץ של ראיה באשר לנסיבות כריתתו של חוזה הביטוח. איש מהעדים לא העיד ביחס להסברים שקיבלה המבוטחת בטרם הוחלט על הוצאת הפוליסה המסוימת ומה היקף החיסוי הביטוחי שביקשה נתבעת 1 לרכוש ועל כן תמוהה בעיני על שום מה הוקדש פרק נרחב בסיכומי ב"כ התובעת לשאלה התיאורטית של חובות המבטח מבלי שהונחה התשתית הראייתית לטענות המשפטיות כבדות המשקל שנדונו בסיכומים. גם בכל הנוגע לחבותה של נתבעת 1 נראה שלא הוקדשה מחשבה רבה לטיעון העובדתי כפי שמצא את ביטויו בכתב התביעה, ולאחר ששמעתי את עדותו של מר הלר נראה כי גם תביעה זו דינה להדחות. כפי שציינתי לעיל, הרכב הובא למוסך על ידי מר הלר שהינו שכנו של המבוטח אשר הסיעו מהבית למוסך והיה אמור להחזירו עם תום יום העבודה הביתה. אילו השאיל המבוטח את רכבו לשכנו מר הלר בשעות הערב על מנת שישמשו לנסיעות פרטיות, לא היתה לתובעת עילת תביעה נגדו מאחר ועל פי הפוליסה אין התובעת רשאית להגיש תביעת שיבוב נגד מי שהשתמש ברכב ברשות בעליו. אולם בעניננו טוענת התובעת שנהיגת הרכב מהווה חלק מהשרות שהעניקה נתבעת 1 לבעל הרכב כקבלן על פי חוק חוזה קבלנות. סבורני כי לא יכולה להיות מחלוקת בשאלה המשפטית לפיה קבלן אחראי לענין חוק השומרים תשכ"ז כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו. סעיף 1 לחוק חוזה קבלנות תשל"ח1978- קובע: "חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר שהקבלן אינו עובדו של המזמין". לעניננו, קובע סעיף 6(ב) לחוק הנ"ל: "אבד או ניזוק הנכס בעודו בידי הקבלן - (1) אחראי הקבלן לעניין חוק השומרים תשכ"ז1967- כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו". באשר לחיוביו של שומר שכר קובע סעיף 2(ב) לחוק השומרים: "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו זולת אם נגרמו עקב תוצאות שלא היה עליו לחזותן מראש ושלא היה יכול למנוע את תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". בת.א. 13360/85 של בית משפט השלום בת"א דנה כב' השופטת שטיין בסוגיית מעמדו של בעל מוסך כשומר שכר ואין לי אלא לאמץ את קביעותיה לפיהן סעיף 1 לחוק חוזה קבלנות מתאר במדויק את מערכת היחסים שבין המוסך לבעל הרכב אשר מוסר את רכבו לתיקון או לטיפול במוסך ועל כן חלות עליו הוראות סעיף 6(ב)(1) לחוק הנ"ל וסעיף 2(ב) לחוק השומרים, ועל מנת להשתחרר מאחריותו על פי חוק השומרים מוטל על שומר השכר להוכיח כי הנזק ארע עקב נסיבות שלא היה על המוסך לחזות מראש וכי לא יכול היה למנוע זאת. בע.א. (ב"ש) 36/77 הרי ויסמן נ' שהאדה אבו סיאם נקבע: "הכוונה במלים 'נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולמנען' היא למקרים של כח עליון (ראה גם סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א1970- שם מכונות נסיבות כאלה בהערת שוליים 'פטור בשל אונס או סכול') כאשר הנזק נגרם בנסיבות שאינן בבחינת כח עליון אחראי שומר שכר, כשהמטרה לשמור על הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזרתו, אחריות מוחלטת ללא צורך בהוכחת רשלנות". ובהמשך נקבע: "גניבה כמו גם אבידה אינן נכללות בגדר 'נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש' שהכוונה בהן לכח עליון כגון פעולת מלחמה, פגעי טבע וכיוצא באלה דברים המהווים סיכול החוזה". ההלכה הנ"ל אינה שנויה עוד במחלוקת, אלא שבעניננו הסעת הרכב מבית המבוטח, שכנו של יוסף הלר, והחזרתו לאחר תום יום העבודה של הלר - להבדיל מסיום עבודת תיקון הרכב אינה כלולה בשירות שהעניקה נתבעת 1 למבוטחה של התובעת. זהו "שירות" שהעניק יוסף הלר באופן אישי לשכנו במסגרת יחסי השכנות והחברות ביניהם שאלמלא כן עם סיום הטיפול ברכבו היה על המבוטח לבוא למוסך ולקבל הרכב לחזקתו. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי הרכב נגנב לא בעת שהיה בידי הקבלן אלא בעת שהוחזק על ידי מר הלר ברשות בעליו שלא במסגרת הקבלנות. אשר על כן, החלטתי לדחות את התביעה. התובעת תשלם לכ"א מהנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.מוסךשומריםאחריות שומריםשומר שכר