מה ההגדרה של "עניין ציבורי": הגנת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע תעמוד למפרסם כאשר קיימת "זהות" בין המציאות האובייקטיבית לבין תיאורה בפרסום [ראו: ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות פ"ד מט(2) 843, 857 (1995)]. עוד נדרש שבפרסום יהיה "עניין ציבורי", אולם אין הכרח שהמשמעות והתוכן הכללי של הפרסום יהיו תואמים למציאות [ראו: אורי שנהר, דיני לשון הרע עמ' 220]. חופש הביטוי מחייב "שלא לדקדק בציציותיו של הפרסום הפוגע" [ראו: פרשת קראוס, עמ' 854]. הפסיקה הדנה במונח "עניין ציבורי" עסקה, בעיקרה, בנושאים בהם העניין הציבורי נגע לדמויות ציבוריות או לאירועים "חדשותיים". עם זאת, יתכנו מצבים בהם פרסום ברבים של עניינים הנוגעים לאדם פרטי עשוי להביא תועלת לציבור, למשל כאשר מטרת הפרסום היא לשרת את האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק, או הדאגה להגנת הציבור מפני סיכונים שונים, לרבות סיכונים בריאותיים. [ע"א 439/88 מדינת ישראל נ' ונטורה, פ"ד מח(3) 808, 827 (1994)]. הפרסום הוא כזה שיש בו עניין ציבורי (in the public interest) להבדיל מפרסום שיש בו עניין לציבור (of public interest) [חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר בועז שנור, לשון הרע הדין המצוי והרצוי, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, האוניברסיטה העברית בירושלים, (להלן: "לשון הרע הדין הרצוי והמצוי") בעמ' 287]. התועלת הציבורית במקרים כאלו תתבטא ביתרון לכלל. ההכרעה בשאלה האם היה בפרסום "עניין ציבורי" מוכרעת בדרך של מציאת איזון בין שני אינטרסים מתנגשים: מחד, אינטרס הפרט במניעת פרסום פרטים פוגעים אך נכונים אודותיו. מאידך, אינטרס שבחופש הביטוי במסגרתו תישקל בעיקר זכות הציבור לדעת. [שנהר, עמ' 226]. עניין ציבורי (לשון הרע)שאלות משפטיות