לקוח של עורך דין שנפטר - מי משלם שכר טרחה ? מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שכר טרחת עורך דין מלקוח שנפטר: עסקינן בתביעה כספית לתשלום שכר טרחת עורך דין. נתוני רקע: 1. התובע הוא עורך דין במקצועו אשר ייצג את הנתבע בתביעה נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים להשבת נכסיו. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הטיפול בעניינו של הנתבע החל אי שם בשנת 1993 או בשנת 1994, כאשר הנתבע פנה לאביו של התובע, המנוח ז"ל (להלן: "המנוח"). כמו כן, אין מחלוקת שבין הנתבע לבין המנוח היו יחסי קרבה וקשר אישי מיוחד, מעבר ליחסים שבין עורך דין ללקוח, כפי שיבואר להלן. 2. בעברו נשפט הנתבע למאסר בפועל בגין עבירות נגד ביטחון המדינה. ביחד עם הנתבע נשפט למאסר גם אביו המנוח של התובע בגין עבירות דומות, ושניהם ריצו תקופת מאסרם באותו בית-סוהר. כבר אז נרקמו בין השניים יחסי ידידות ואחווה יוצאים מגדר הרגיל, קשר שנמשך למעשה גם לאחר שחרורם ממאסר ועד למותו של המנוח. בשנת 1975 שוחרר הנתבע ממאסר במסגרת עסקת חילופי שבויים וגורש מהארץ. בשנים שלאחר מכן התגורר הנתבע מחוץ לתחומי המדינה עד שהותר לו לחזור ארצה בשנת 1993. בשל שהייתו מחוץ לגבולות המדינה, כאמור, כל נכסי המקרקעין של הנתבע הופקעו לטובת האפוטרופוס לנכסי נפקדים. ואולם, עם שובו ארצה ביקש הנתבע להשיב את נכסיו, אך האפוטרופוס לנכסי נפקדים סירב לעשות כן. 3. בעקבות כך פנה הנתבע אל חברו הטוב, המנוח, אשר היה באותה עת עורך דין במקצועו ובעל משרד לעריכת דין בחיפה, על מנת לטפל בנושא. ואכן, המנוח הגיש תביעה מתאימה לבית המשפט המחוזי לשחרור הנכסים והשבתם לנתבע. לימים בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והמנוח הגיש ערעור על כך לבית המשפט העליון. אלא שבשנת 2005 ובטרם הסתיימו ההליכים בבית המשפט העליון, הלך המנוח לעולמו. בעקבות זאת ולבקשת הנתבע, בנו של המנוח הוא התובע בתיק זה - שאף הוא עורך דין במקצועו - המשיך את הטיפול בעניין מהשלב אליו הגיע המנוח. 4. תוך כדי ניהול ההליך בבית המשפט העליון הגיעו הצדדים לפשרה, לפיה חלק מהמקרקעין יושב לנתבע בעין ובגין החלק האחר ישולם לו פיצוי הולם. עם סיום הטיפול בעניינו של הנתבע התגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשכר הטרחה שעל הנתבע לשלם לתובע, ומכאן התביעה. הסכמי שכר הטרחה: 5. אין מחלוקת, כי למן תחילת הטיפול בעניינו של הנתבע ועד להשגת הסכם הפשרה עם האפוטרופוס לנכסי נפקדים חתם הנתבע על 4 הסכמי שכר טרחה. ההסכם הראשון נחתם עם אביו המנוח של התובע ביום 10/11/02. לפי אותו הסכם, הנתבע התחייב לשלם למנוח שכר טרחה בסך של 30,000$ ומע"מ במידה והתביעה או הערעור נגד האפוטרופוס יידחו, אך אם יתקבלו יעביר הנתבע למנוח את הבעלות בדונם אחד מתוך חלקה 2 בגוש 10394 (להלן - "ההסכם הראשון"). 6. ההסכם השני לפי הסדר הכרונולוגי הוא ההסכם מיום 23/4/07, לפיו הוסכם כי שכר הטרחה יהיה סכום השווה לדונם אחד בצירוף מע"מ מאדמת בניה באבטן בהתאם לשוויו בעת ההתחשבנות (להלן- "ההסכם השני"). 7. ההסכם השלישי נחתם כעבור זמן קצר יחסית, ביום 19/11/07, ובו הוסכם בין הצדדים כי שכר הטרחה יעמוד על סכום השווה לדונם אחד מחלקה 2 בגוש 10394 ומע"מ, וכן 5% מסכום הפיצויים שישולם על ידי האפוטרופוס (להלן - "ההסכם השלישי"). 8. ההסכם האחרון הוא מיום 9/9/08, וזה ההסכם שעומד במוקד התביעה דנן. הסכם זה הוכתר כנספח להסכם השלישי מיום 19/11/07, ובו הוסכם כי שכר הטרחה יעמוד על 1,200,000 ש"ח ומע"מ, שישולם באופן הבא: סך של 437,000 ש"ח מתוך כספי הפיצויים שעתידים להתקבל מהאפוטרופוס (הפיצויים הם בסך של 637,236 ש"ח) ובגין היתרה תועבר לבעלות התובע קרקע בשטח של 750 מ"ר מחלקה 2 גוש 10394 (להלן - "ההסכם שבמחלוקת" או "ההסכם מיום 9/9/08"). ההליכים למתן סעד זמני ופסק הדין החלקי: 9. בד בבד עם הגשת התביעה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, הגיש התובע בקשה להטלת עיקולים זמניים. הבקשה נדחתה ע"י כב' הרשם אוחיון, ואולם בערעור אשר הוגש על החלטתו ונדון לפניי נעתרתי לבקשה והוריתי על הטלת עיקול זמני על כספי הנתבע בבנק הפועלים, ועיקול ברישום על זכויותיו בחלקות קרקע שונות. 10. הנתבע הגיש בקשה לביטול העיקול הזמני ובדיון אשר התקיים ביום 28/1/09 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ימונה שמאי מטעם בית המשפט על מנת להגיש חוות דעת לגבי שוויו של דונם אדמה המיועד לבניה בחלקה 2 גוש 10394 מאדמות אבטן. בעקבות כך מונה השמאי מר דן ברלינר, אשר הגיש חוות דעת בה העריך את שוויו של דונם כאמור בסך של 400,000 ש"ח. 11. ביום 12/7/09 ניתן פסק דין חלקי שבו חייבתי את הנתבע לשלם לתובע סך של 400,000 ש"ח בצירוף מע"מ - כסכום שמבטא את עמדת הנתבע אודות זכאותו של התובע לקבל שכר טרחה לפי שוויו של דונם אדמה בחלקה הנ"ל. גרסת התובע: 12. לגרסת התובע, הנתבע סיכם עם המנוח ומאוחר יותר גם עמו, כי ישלם לו שכר טרחה בסך של 1,200,000 ש"ח בצירוף מע"מ, שהם שווי של דונם אדמה המיועדת לבניה באבטן. בשל התארכות ההליכים הציע לו הנתבע לערוך הסכם שכר טרחה, וכך נולד ההסכם מיום 23/4/07, שבנוסח המקורי שלו נרשם כי שכר הטרחה הוא בסך של 600,000 ש"ח אך הנתבע ביקש לתקנו ולרשום דונם אדמה, בתואנה כי דונם אדמה שווה כפול מהסכום שצוין, הוא הסכום שסוכם בזמנו עם המנוח. 13. התובע המשיך וטען, כי בחלוף מספר חודשים הוכן הסכם שכר טרחה חדש, הוא ההסכם השלישי שנחתם ביום 19/11/07, וזאת לפי בקשת הנתבע אשר ביקש לערוך מחדש את אותו הסכם מיום 23/4/07 אך ללא התיקונים והמחיקות שהיו בו, וכן להוסיף מספר הגוש והחלקה של הקרקע שתשמש כשכר טרחה, היא חלקה 2 מגוש 10394. גם אז חזר הנתבע על הצהרתו, כי דונם אדמה לבניה שווה 1,200,000 ש"ח. 14. התובע הוסיף, כי בין לבין הסתיימו ההליכים עם האפוטרופוס בפשרה, ולאור התפתחות זו ביקש ממנו הנתבע לערוך הסכם חדש על מנת לעגן תשלום שכר הטרחה והאופן בו יבוצע הדבר, וזאת בשים לב לעובדה כי בינתיים סוכם בעל-פה בין הצדדים, כי הנתבע ישלם שכר טרחה בסך של 500,000 ש"ח מתוך סכום הפיצויים העומד על סך של 637,236 ש"ח, שעתיד היה להתקבל מהאפוטרופוס על נכסי נפקדים, ואילו היתרה עד לסך של 1,200,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ממכירת קרקע של הנתבע. ואכן, ביום 9/9/08 הגיע התובע יחד עם עורך דין איאד יאסין אל הנתבע ופגשו אותו בביתו יחד עם אשתו. באותו מעמד טען הנתבע כי יש בכוונתו לבנות בית מגורים לו ולאשתו, ולכן ביקש להקטין את סכום שכר הטרחה שאמור להיות משולם מהפיצויים לכדי סך של 437,000 ש"ח על מנת להותיר בידו סכום גדול יותר למימון פעולות הבניה. לטענת התובע, הוא הסכים לבוא לקראת הנתבע בדרישתו הנ"ל, ובאותו מעמד נערך הסכם בכתב ידו של עורך דין יאסין לפי מה שהוכתב לו על ידי הנתבע, בו נקבע כי שכר הטרחה המגיע לתובע עומד על 1,200,000 ש"ח אשר ישולם באמצעות שני שיקים, האחד על סך של 37,000 ש"ח, והשני על סך של 400,000 ש"ח, ובגין יתרת הסכום תועבר על שם התובע הבעלות בקרקע בשטח של 750 מ"ר מתוך חלקה 2. ההסכם הוקרא לנתבע ואשתו ושניהם חתמו עליו. גם התובע ועורך דין יאסין חתמו על ההסכם, כאשר זה האחרון ואשת הנתבע חתומים כעדים בלבד. 15. הגם ששני השיקים נמסרו לתובע במעמד החתימה על ההסכם הנ"ל, סוכם בין הצדדים כי השיקים לא יוצגו לפירעון, וכי רק לאחר העברת סכום הפיצויים לחשבון הנתבע, ייגשו שניהם לבנק בו מתנהל החשבון של הנתבע, והלה ימשוך ממנו את סכום השיקים ויעבירו לידי התובע. בהתאם לכך, ביום 23/10/08 לאחר שכספי הפיצויים הועברו כבר מחשבון הפיקדונות של התובע לחשבון העו"ש של הנתבע, הגיע התובע יחד עם חברו מר סעדי סעדי לבית הנתבע על מנת לגשת יחדיו לבנק ולמשוך כספים כאמור. בבית הנתבע פגש התובע את שני אחיה של אשת הנתבע, מר מאמון נעראני ומר חמזה נעראני, אשר הטיחו בו כי הוא מנצל את הנתבע, והודיעו לו, להפתעתו, כי בחשבונו של הנתבע לא נותרו כספים משום שכספי הפיצויים שימשו לסילוק חובותיו של הנתבע לגורמים שונים. באותו מעמד שולם לתובע סך של 10,000 ש"ח במזומן על חשבון שכר הטרחה, ומר חמזה נעראני הציע לו למנות שמאי מוסכם על מנת להעריך שווי של דונם מחלקה 2 ובהתאם לקביעתו ישולם שכר טרחה, אך התובע סירב. 16. בנוסף לסכום הנ"ל מאשר התובע כי קבל לידיו סך של 23,000 ש"ח, בגין הפיקדון אשר הופקד בזמנו בבית המשפט העליון והוחזר עם סיום ההליכים, והוא מסכים כי יש לנכותו משכר הטרחה המגיע לו. 17. התובע שולל מכל וכל טענות הנתבע לגבי מעשי הטעיה או מרמה בכל הנוגע לתוכן ההסכם מיום 9/9/08 או טענותיו לגבי החתימה על ההסכם מבלי לדעת או להבין את תוכנו. התובע הוסיף, כי הוא זה שנפל קורבן למעשי ההטעיה והמרמה של הנתבע, ששיאם בהעלמת כספי הפיצויים אשר הועברו במלואם לחשבונו של הנתבע, אף שרשאי היה לעכבם תחת ידו ולהיפרע מהם אך לא עשה מכן בשל יחסי האמון והכבוד שרחש לו. גרסת הנתבע: 18. הנתבע הכחיש מכל וכל את טענת התובע אודות התחייבותו לשלם שכר טרחה בסך של 1,200,000 ש"ח, או הטענה לפיה הצהיר כי זהו שוויו של דונם קרקע לבניה באבטן. הנתבע טען כי אינו זוכר את נסיבות החתימה על ההסכם שבמחלוקת, הגם שאינו מכחיש את חתימתו עליו. לטענתו, חתימתו עליו הגשה במרמה, אילוץ ועושק תוך ניצול מצבו הגופני ובריאותו הרעועה וכן יחסי האמון והחיבה שהנתבע רחש לתובע, באופן המחייבים את ביטולו. 19. לטענת הנתבע, ההסכם שבמחלוקת הוא הסכם בטל ומבוטל שכן הוא נוגד את כללי לשכת עורכי הדין האוסרים על תשלום שכר טרחה שלא בכסף. 20. הנתבע הוסיף, כל אשר הוסכם עליו עם התובע היה תשלום שכר טרחה בשווי של דונם קרקע לבניה באבטן ומע"מ וכן 5% ומע"מ מהפיצוי שעתיד היה להתקבל מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים. לדידו, לא היה שום היגיון ושום סיבה לסטות מאותה הסכמה, פרט לחמדנות לשמה מצד התובע. 21. הנתבע הוסיף, כי התובע הפר בהתנהגותו את החובות המוטלות עליו לנהוג כלפיו ביושר ובהגינות, כפי שהדבר מתחייב מתוקף תפקידו כעורך דין. לדבריו, התובע לא יידע אותו אודות האמור בהסכם שבמחלוקת ולא הסביר לו את תוכנו. ואם לא די בכך, הרי שהסכום שנרשם בו אינו סביר בעליל ואינו עומד בקנה אחד עם הפסיקה לפיה שכר טרחה אמור להיות בכל מקרה סביר, ראוי ומידתי. 22. הנתבע בקש להפנות לעדויותיהם של אשתו ושני אחיה כתומכים בגרסתו, ואל מול אלה בקש להצביע על הסתירות הרבות שעולות מגרסת התובע ועדיו. דיון והכרעה: 23. בדיון אשר התקיים בפניי העיד התובע ושני עדי תביעה מטעמו: חברו של התובע, מר סעדי סעדי, וקרוב משפחתו של התובע, עורך דין איאד יאסין. מטעם ההגנה העידו הנתבע בעצמו וכן אשתו, הגב' אמנה נעראני קרמאן, ושני אחיה: מר מאמון נעראני ומר חמזה נעראני. כל העדים הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. 24. התובע ביקש לתקוף את מהימנותו של הנתבע וטען כי על שאלות רבות אשר הופנו אליו בחקירה הנגדית השיב הנתבע תשובה זהה: "לא זוכר". בניגוד לעמדת התובע, לא התרשמתי שתשובה זו ניתנה מתוך ניסיון להתחמק או שלא להתמודד עם השאלות אשר הופנו אליו. לעניין זה אבהיר, כי הנתבע הוא אדם מבוגר, יליד שנת 1933, שסובל ממחלות שונות ואינו בקו הבריאות, כעולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו לתיק, וכפי שניתן היה להתרשם במהלך הדיון שהתקיים בפניי. גם התובע עצמו אישר בחקירתו הנגדית, כי הנתבע חולה בפרקינסון וכי הוא ואשתו הם אנשים מבוגרים 'שלא מבינים במספרים' (עמ' 21, שורה 7 לפרוטוקול). די אם נבחן את תשובותיו של הנתבע בחקירה הנגדית על מנת להיווכח, כי הנתבע לא ניסה להתחמק מהשאלות אשר הופנו אליו, שכן התשובה "לא זוכר" היא תשובה שעלתה מפיו גם לגבי שאלות טריוויאליות, ואפילו לשאלות שיש להניח כי היה לו אינטרס מובהק להשיב עליהן תשובה עניינית. כך לדוגמא, ומבלי למצות את כל הדוגמאות שניתן למצוא, הנתבע השיב כי אינו זוכר אם חתם על ייפוי כוח לטובת התובע, הגם שברור כי עשה כן (עמ' 34 שורות 20-21); הנתבע לא זכר אם ביקש מהתובע לערוך לו צוואה ולנהל בבוא היום את העיזבון, ולא זכר שהתובע אמר לו שאינו יכול לעשות זאת והפנה אותו לעורך דין אחר, אף שברור מהמסמכים כי כך היה (עמ' 38 שורות 16-21); הנתבע לא זכר בדיון האם התובע ביקש ממנו להשמיד ספחים של השיקים אשר שולמו לו, אף שהצהיר על כך בתצהירו (עמ' 39 שורות 2-3); הנתבע לא זכר אם קרא את התצהיר ולא זכר היכן חתם עליו (עמ' 41 שורות 7-16); הנתבע לא זכר אם התובע אמר לו כמה שווה דונם אדמה ולא זכר אם אמר לו שדונם שווה 1,200,000 ש"ח, אף שהיה לו אינטרס ברור להכחיש זאת (עמ' 42 שורות 6-14). יחד עם זאת חשוב לציין כי מוקדם יותר בעדותו שלל הנתבע את הטענה כי הצהיר בפני התובע ששווי דונם עומד על 1,200,000 ש"ח, (סוף עמ' 35 ותחילת עמ' 36), ורק עם התקדמות החקירה מסר שאינו זוכר. 25. במבט ראשון ניתן היה להתרשם, כי טענת ההגנה המרכזית של הנתבע, ולפיה לא ידע ולא הבין משמעות ההסכם מיום 9/9/08, היא טענה שאין לה על מה לסמוך, שכן הנתבע בעצמו מסר בחקירתו הנגדית כי הוא נוהג לחתום על הסכמים רק לאחר שהוא קורא אותם, ואשר להסכם הספציפי מיום 9/9/08 מסר הנתבע כי כנראה קרא אותו לפני שחתם עליו, שכן אילו לא הסכים לאמור בו לא היה חותם עליו (עמ' 37 שורות 30-32). לכך אוסיף, כי על ההסכם הנ"ל חתומים כעדים אשתו של הנתבע ועורך דין יאסין אשר נכח באותו מעמד וערך את ההסכם בכתב ידו. אלא שבחינה מעמיקה יותר של התשתית הראייתית מגלה יותר מאשר סימני שאלה האופפים את נסיבות התקשרות הצדדים בהסכם מיום 9/9/08, באופן המטיל ספק ממשי לגבי מודעות והסכמת הנתבע לאמור באותו הסכם. 26. לא אסתיר, כי מסקנה זו היא לא פשוטה כלל וכלל לנוכח עמדת הנתבע עצמו, לפיה הוא נוהג לקרוא הסכמים לפני שהוא חותם עליהם. ואולם הנימוקים עליהם אעמוד כעת, הם שהביאוני למסקנה אליה הגעתי. אזכיר שוב, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, כי הקשר המיוחד שנרקם בין הנתבע לבין המנוח נמשך גם עם התובע. לפי כל העדויות, יחסי הנתבע והתובע היו יחסים מיוחדים אשר המשיכו את יחסי הידידות והאחווה שהיו בין הנתבע לבין אביו המנוח של התובע. היחסים בין השניים היו כה הדוקים, עד כדי כך שהנתבע - שלו אין ילדים - שקל להוריש לתובע חלק מנכסיו. נתון זה אושר גם בעדותו של עד התביעה עורך דין יאסין, שאישר בחקירתו הנגדית כי על-פי הצוואה שהוא ערך לנתבע, התובע אמור היה להיות אחד הנהנים על פיה. עורך דין יאסין הוסיף, כי היחסים בין השניים היו קרובים כל כך שהנתבע התייחס לתובע כאל בן שלו ואף שקל להוריש לו חלק מנכסיו, שכן הנתבע ""מאד אהב את התובע וסמך עליו" (עמ' 30 שורות 1-3), ולכן ההנאה שאמורה היתה לצמוח לתובע מכוח הצוואה, לא נראתה לו מוזרה באותה עת (סוף עמ' 29 ותחילת עמ' 33). 27. דברים ברוח זו נאמרו גם על ידי עד התביעה מר סעדי סעדי שמסר, כי הנתבע ראה בתובע כבן-אחיו (עמ' 31 שורה 10). אפילו התובע עצמו תיאר סיטואציה שבה הנתבע העדיף את טובתו (טובתו של התובע) על פני טובתו הוא על מנת 'שלא לחמוס את בן אחיו' (סוף עמ' 26 ותחילת עמ' 27. בעמ' 26 נפלה טעות הקלדה, ובמקום לרשום כי הנתבע הוא שאמר את הדברים, נרשם כאילו נאמרו מפי התובע, אך ברור ממכלול התשובות באותו מקום כי מדובר בטעות). 28. בהינתן הדברים הנ"ל, איני מפקפקת בדברי הנתבע כי ראה בתובע כבן ונתן בו אמון מוחלט. משום כך, אין לנתק את הבחינה של הראיות מהיחסים המיוחדים ששררו בין הצדדים באותה תקופה. ברור שעניין זה לבדו אין בו כדי להסביר באופן מלא את פשר חתימת הנתבע על ההסכם מיום 9/9/08, והרי אשת הנתבע חתומה אף היא על ההסכם ולכן חזקה עליה שגם היא היתה מודעת לתוכנו. אך העיקר לענייננו היא עדותו של עורך דין יאסין אשר מסר בסעיף 5 לתצהירו, כי הוא זה אשר ערך וכתב בכתב ידו את ההסכם הנ"ל לפי מה שהכתיב לו הנתבע. מה לנו עדות ברורה יותר מאשר עדות זו כדי להפריך את גרסת הנתבע כי לא ידע על מה הוא חותם? 29. אלא שהתמונה המצטיירת מתוך חקירתו הנגדית של עורך דין יאסין היא תמונה שונה לחלוטין מהתמונה החד-משמעית המצטיירת מתוך תצהירו. הלה ציין בסעיף 7 לתצהירו, כי "מוזרה טענתו של מר קרמאן ... באשר לשוויו של דונם אדמת בניה באיבטן שכן הוא מי שהצהיר כי דונם אדמת בניה כאמור שווה לא פחות מ-1,200,000 ש"ח". לעומת זאת, בחקירתו הנגדית מסר עורך דין יאסין את הדברים הבאים: "ש. מפנה לסעיף 4 לתצהירך, איך הגיעו להסכמה שכתובה בסעיף, איזה סכומים הועלו, איך זה הגיע ל-1,200,000 ₪? ת. הפגישה היתה מאוד נינוחה, נראה כי הכל מוסכם ביניהם. אני לא עכבתי (צריך להיות עקבתי) בדיוק אחרי מה שהם אמרו כי לא היה לי שום עניין, הנתבע ביקש מהתובע לכתוב כל מה שסוכם ביניהם, הוא ביקש מאשתו להביא נייר. ש. נושא המיליון מאתיים אלף ₪ זה מה שהצדדים דנו עליו, האם היה ביניהם מו"מ לגבי הסכום? ת. מה שאני שמעתי הוא, העניין כבר היה סגור ביניהם לפני הפגישה, לא דיברו הרבה על הסכום באותה פגישה". ובהמשך: "ש. כשהצדדים דיברו, האם דיברו בשקלים או בדולרים? ת. מבחינת הסכומים, רשמתי מה שנתבקשתי אבל אני לא זוכר כל מילה, אני לא הייתי בעניין ועשיתי טובה לשני הצדדים" (עמ' 29 לפרוטוקול). רק בתשובה מאוחרת יותר שלו נזכר עורך דין יאסין לומר, כי באותה פגישה הצדדים דיברו ביניהם על שווי דונם חקלאי בדולרים והנתבע אמר כי שווי של דונם כזה הוא 35,000$ ואילו דונם לבניה שווה את הסכום שנכתב בהסכם. 30. מכל מקום, תשובותיו הנ"ל של העד - לפיהן נראה לו אז שהכל מוסכם והעניין סגור ולא דיברו הרבה על הסכום - הן תשובות שאינן עולות בקנה אחד עם האמור בתצהירו, שם ציין כי לאחר שיחה שהתקיימה בפגישה מיום 9/9/08 הגיעו הצדדים להסכמה בנוגע לשכר הטרחה. באותה מידה תשובותיו אינן מתיישבות עם גרסת התובע, לפיה באותה שיחה ביקש הנתבע לסטות מההסכמה שבעל-פה אליה הגיעו קודם לכן, באופן שישוחרר לידיו סכום גדול יותר מסכום הפיצויים על מנת לבנות לעצמו בית מגורים. 31. לא זו אף זאת, כשנשאל עורך דין יאסין האם הנתבע הוא זה שמסר לו את מספר הגוש והחלקה, השיב "הוא לא הזכיר גוש וחלקה. אף אחד מהצדדים לא הזכיר גוש וחלקה" (עמ' 29 שורות 15-16), תשובה שעומדת בסתירה לעובדה כי בהסכם נכללו מספר הגוש ומספר החלקה. 32. יתרה מזאת, בעוד שבתצהירו מצהיר עורך דין יאסין, בדומה להצהרת התובע, כי ההסכם נכתב על ידו לפי הכתבתו של הנתבע, בחקירתו הנגדית מסר תשובה פחות נחרצת וטען כי מי שהכתיב את ההסכם היה "בעיקר הנתבע" (עמ' 29 שורות 13-14). מה אם כן הוכתב על ידי הנתבע ומה לא? האם הסכום שצוין בגין שכר טרחה הוכתב על ידי הנתבע או על ידי מישהו אחר? לשאלות אלה אין מענה בעדויות התביעה. אגב כך מעניין לגלות, כי בעוד שהתובע מצהיר בתצהירו כי ההסכם מיום 9/9/08 הוקרא לנתבע, עורך דין יאסין אינו טוען זאת בתצהירו. 33. די באמור לעיל כדי להיווכח שגרסתו של העד הנ"ל אינה חפה מקשיים. ואולם, מתברר כי הגרסה הבעייתית ביותר היא זו של התובע, כפי שאפרט להלן. 34. ראשית כל אבקש להבהיר, כי הנתבע הקדיש חלק לא מבוטל מסיכומיו על מנת להראות, כי לא חלו שינויים משמעותיים במצב התיק נגד האפוטרופוס על נכסי נפקדים מאז שנחתם ההסכם הראשון, או לכל הפחות מאז שנחתם ההסכם השני. לפיכך, אין, לדידו, כל הסבר לתמורות שחלו בהסכמים שבאו בעקבותיהם באופן המצדיק הגדלת שכר הטרחה משווי של דונם אדמה מחלקה 2 (שהוערכה על ידי השמאי מטעם בית המשפט בסך של 400,000 ש"ח) לסך של 1,200,000 ש"ח כפי שצוין בהסכם שבמחלוקת. הגם שהסבריו של הנתבע אינם משוללי יסוד, נכונה אני להניח כי התובע ראה את עצמו כזכאי לשכר טרחה נוסף בעד המאמצים והשירותים אשר העניק לנתבע לאחר שאביו המנוח הלך לעולמו. לפיכך אין בדעתי להידרש לשאלה, האם התובע רשאי היה לדרוש שכר טרחה נוסף, ותחת זאת אתמקד בסיבות שהובילו לחתימת ההסכם שבמחלוקת ונסיבות חתימתו. 35. בכל הסבריו של התובע לגבי הסיבות שבעטיין נחתמו בתקופתו שלושה הסכמי שכר טרחה עם הנתבע, שזורה מקצה לקצה כחוט השני הטענה בדבר הצהרתו של הנתבע למן ייצוגו על ידי המנוח, כי שווי של דונם קרקע המיועדת לבניה באבטן הוא 1,200,000 ש"ח, ולכן כל שנעשה בהסכם שבמחלוקת היה לעגן הצהרה זו בהסכם באופן מפורש. 36. בכל הנוגע להסכם שבמחלוקת טוען הנתבע בסיכומיו, כי מדובר בהסכם בלתי חוקי. לדידו, החלק שבהסכם המורה על העברת קרקע בעין לתובע כנגד שכר הטרחה המגיע לו, הוא בלתי חוקי וככזה הוא בטל ומבוטל, וההסכם המחייב הוא ההסכם השלישי אשר קדם לו מבחינה כרונולוגית. כלל 9(א) לכללי לשכת עורכי-הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו -1986 אוסר על תשלום שכר טרחה בעד עבודה מקצועית שלא בכסף. אף התובע בעצמו אישר, כי אחת הסיבות העיקריות שבעטיה נחתם ההסכם השני מיום 23/4/07 במקום קודמו, היתה שינוי ההוראה שבהסכם הראשון אשר נחתם בזמנו עם המנוח בדבר תשלום שכר טרחה באמצעות העברת בעלות בקרקע על שמו, לשכר טרחה המשולם בכסף לפי שווי הקרקע. בהקשר זה הסביר התובע בחקירתו הנגדית ביחס להסכם הראשון "אני אמרתי לנתבע כי ההסכם נ/1 הוא לא בסדר מפני שאסור לקבל שכ"ט שלא בכסף" (עמ' 21 שורות 22-23). מדוע אם כן חזר התובע על האיסור האמור וכלל בהסכם שבמחלוקת הוראה אודות תשלום שכר טרחה באמצעות העברת זכויות שבמקרקעין על שמו? בהעדר הסבר המניח את הדעת למעשה זה, ובשים לב לכך כי עסקינן בהסכם שאכיפתו מהווה הפרה של איסור המעוגן בדין, אני מקבלת את הטענה של הנתבע כי עסקינן בהסכם בלתי חוקי במובן סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ולכן יש לראותו כבטל בכללותו. 37. אומנם ההסכם שבמחלוקת מתייחס גם לרכיב נוסף של תשלום כספים, ובתור שכזה הוא לגיטימי, ברם התובע לא טען בסיכומיו ובאף מקום אחר לתחולתה של תורת הבטלות היחסית, ולא בקש להפריד בין חלקי ההסכם השונים, הגם שהטענה בדבר בטלות ההסכם מחמת אי-חוקיות היא טענה שהועלתה כבר בכתב ההגנה (בבקשה למתן רשות להתגונן). אגב כך אוסיף, כי גם לפי גישת הנתבע עצמו יחסי הצדדים לא נשארים בוואקום לאחר ביטול ההסכם שבמחלוקת, זאת משום שהנתבע מבקש לקיים את שהוסכם בהסכם השלישי מיום 19/11/07, שלגביו הוגדר ההסכם שבמחלוקת כנספח לו! 38. ואולם גם אם אניח בצד את מסקנתי אודות בטלות ההסכם שבמחלוקת מחמת אי-חוקיות, אין בידי לקבל את התביעה בנוגע לאכיפת ההסכם שבמחלוקת, לאחר ששוכנעתי כי התשתית הראייתית מתיישבת יותר עם המסקנה כי הנתבע לא ידע על מה הוא חותם, מאשר עם המסקנה ההפוכה, כי ידע והבין את תוכן ההסכם שבמחלוקת. כפי שציינתי מקודם, התובע טוען כי הנתבע הצהיר הן בפניו במספר רב של הזדמנויות והן בפני אביו המנוח, כי השווי של דונם אדמה לבניה באבטן הוא 1,200,000 ש"ח. כשנשאל, מדוע לא טרח לציין כי זהו הסכום אשר הוסכם עליו לגבי תשלום שכר הטרחה עוד בהסכם השני והשלישי, ומדוע העדיף לרשום בהסכמים אלה כי התשלום הוא שווי של דונם אדמה, מסר התובע תשובה לאקונית ולא מספקת וטען "לא ראיתי לנכון לציין את זה אז בהסכם מחודש 11/07" (עמ' 24 שורות 26-27). 39. ואם לא די בכך, הרי שהתובע בעצמו מציין בהתכתבות שלו עם הפרקליטות במסגרת ההליך נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים, כי שווי דונם המיועד לבניה עומד על 100,000$ (המכתב נ/8). כשעומת התובע עם תוכן המכתב והתבקש להסביר הכיצד האמור במכתבו מתיישב עם טענת הנתבע כביכול כי שווי דונם הוא 1,200,000 ש"ח, מסר התובע באופן תמוה כי הסכום בו נקב במכתבו היה לצרכי פשרה עם המדינה - הסבר שאין בידי לקבל, משום שהגיונם של דברים הוא להציג במקרים כגון אלה של ניהול משא ומתן שווי גבוה יותר מהשווי הנכון והאמיתי, כדרך מיקוח. 40. במאמר מוסגר אוסיף, כי בלשון השגורה בקרב אנשים מן היישוב נהוג לנקוב במחיר הקרקע לפי ערכה הדולרי ולא בשקלים - כפי שגם התובע עצמו עשה במכתבו הנ"ל. ולכן קשה להשתחרר מהתמיהה שמעוררת טענתו של התובע, ולפיה הנתבע טען לאורך שנים כי שווי דונם לבניה הוא 1,200,000 ש"ח. כמו כן אעיר, כי עד התביעה עורך דין יאסין טען בתצהירו, כי הנתבע הצהיר בפניהם כי "דונם אדמת בניה כאמור שווה לא פחות מ- 1,200,000 ש"ח + מע"מ". לגבי טענה זו מעורר הנתבע תהייה, ובצדק, מאימתי נוקב אדם מן היישוב במחיר קרקע 'בתוספת מע"מ'?! 41. אעבור כעת לנקודה אחרת. לטענת התובע בתצהירו, לא זו בלבד שהנתבע רימה אותו כאשר הצהיר בפניו כי שוויו של דונם קרקע לבניה באבטן הוא 1,200,000 ש"ח, אלא שהוא רימה גם את אביו המנוח כאשר מסר בפניו הצהרה דומה. ברם בחקירתו הנגדית מסר התובע, כי לא ידע מה סוכם בזמנו עם אביו בנושא שכר הטרחה, שכן בחייו עבד במשרדו כשכיר ולא התערב בהסכמי שכר הטרחה שלו (סוף עמ' 16 ותחילת עמ' 17). הכיצד אם כן ידע התובע להצהיר כי הנתבע רימה את אביו המנוח? 42. ההצהרה הנ"ל של התובע הופרכה לטעמי גם מכיוון אחר. אפרט - אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהסכם השני מיום 23/4/07 נרשם תחילה על ידי התובע כי שכר הטרחה עומד על סך של 600,000 ש"ח, אך הסכום נמחק (באמצעות קו) ונרשם במקומו כי השכר שווה לדונם אדמת בניה באבטן. כשנשאל התובע לפשר העניין השיב: "אני סברתי שזה מה שהוסכם עם אבא וזה שכר עבור התיק. כשהגענו לשם אמר הנתבע מה שאמר ולכן תיקנו את ההסכם" (עמ' 23 שורות 6-8). תשובה זו אינה מתיישבת עם הצהרתו הנ"ל אודות אמירותיו של הנתבע לאורך השנים, למן תחילת הייצוג על ידי המנוח וכלה בסיום הטיפול בידי התובע, כי דונם כאמור שווה 1,200,000 ש"ח. יתרה מזאת, לא זו בלבד שתשובתו סותרת את הצהרתו הנ"ל, אלא שהתובע לא סיפק מקור ברור לסברה שלו בנוגע לשווי בסך של 600,000 ש"ח. ואם לא די בכך הרי שחיש מהר סיפק התובע הסבר חדש וטען, כי סכום זה שיקף הערכה גסה שלו מבלי שנועץ לפני כן עם אדם כלשהו (עמ' 23 שורות 28-29). 43. זה המקום לציין, כי עד התביעה מר סעדי נחקר אף הוא לפשר הסכום הנ"ל ונשאל מדוע נרשם מלכתחילה בהסכם השני שכר טרחה בסך של 600,000 ש"ח, והוא השיב כלהלן: "הוא (התובע) חשב שזה הסכום שמגיע לו, אבל הנתבע אמר שהתובע ואביו המנוח מגיע להם יותר מזה, מפני שהוא ראה בו בן אחיו ולכן ביקש ממנו למחוק את הסכום ולציין 1,500,000 ש"ח כסכום שמבטא שווי של דונם אדמה" (עמ' 31 שורות 7-11). הנה לנו גרסה נוספת, כאשר ברקע עומדת תשובתו של התובע, כי הסכום נמחק ונרשם 'שווי של דונם..' לפי בקשת התובע אשר טען בפניהם כביכול, כי סוכם על שווי של דונם אדמה המוערכת בסך של 1,200,000 ש"ח. 44. על יסוד הסתירות והתהיות המפורטות לעיל, אני דוחה את טענת התובע, כי הנתבע הצהיר בפניו או בפני מי מטעמו, כי שווי של דונם קרקע המיועדת לבניה באבטן עומד על 1,200,000 ש"ח. מסקנה זו משליכה באופן ישיר על מהימנותו הכללית של התובע, שכן לפי גרסתו, ההסכם שבמחלוקת בא לעגן את ההסכמה של הנתבע לאורך כל הדרך לשלם שכר טרחה בסכום הנ"ל, וכעת ברור כי הסכמה כזו לא הוכחה. 45. מנגד, עומדת גרסתו של הנתבע, אשר טען בתצהירו כי אינו זוכר נסיבות חתימתו על ההסכם שבמחלוקת. גם כשנשאל במישרין לגביו, הנתבע השיב כי אינו זוכר אותו, ודווקא תשובתו כי קרא אותו "כנראה" משום שחתימתו מופיעה עליו - תשובה שלכל הדעות עומדת בניגוד לאינטרסים שלו - היא הנותנת מדוע יש בדבר כדי להוסיף נדבך של אמינות לגרסתו, שעיקרה, כי מעולם לא התחייב לשלם לתובע שכר טרחה בסך של 1,200,000 ש"ח ומעולם לא טען בפניו כי זה שוויו של דונם קרקע באבטן. 46. עדותה של אשת הנתבע, הגב' נעראני-קרמאן, היא עדות מהימנה ומקובלת עלי במלואה. העדה תיארה הכיצד ליוותה את בעלה בפגישותיו עם המנוח ומאוחר יותר עם התובע אך לא התערבה ביחסים ביניהם, וגם אילו רצתה הדבר לא היה מקובל, שכן הנתבע מבוגר ממנה והיא לא ערערה אחר שיקול דעתו, ובפרט לאחר התרשמותה מיחסי האמון ששררו בינו לבין המנוח והתובע. אשת הנתבע הוסיפה, כי באחד הימים סיפר לה בעלה כי המנוח זכאי לקבל דונם אדמה כשכר טרחה, ואף הראה לה באחד מביקוריהם במשרד, הסכם שכר טרחה שבו צוין הסכום 30,000$ או 32,000$. נתון זה שמופיע בתצהירה של העדה מתיישב עם האמור בהסכם הראשון לגבי הסכום שיש לשלם למקרה שבו התביעה או הערעור נדחים. ודוק, הצהרתה בנדון נעשתה טרם חשיפתו של ההסכם הראשון, אשר נמסר לעיון ההגנה רק בשלב מאוחר יותר, ולכן יש בדבר כדי להוסיף לאמינותה הכללית. אשר לנסיבות חתימתה על הסכמי שכר הטרחה, אשת הנתבע העידה כי היא עצמה לא קראה את המסמכים וכי התובע מעולם לא הקריא להם תוכן ההסכמים אשר חתמו עליהם. "היו קוראים לי לחתום וחתמתי והייתי שואלת אפילו, מדוע מבקשים ממני לחתום כי הרי אין שום נכס שרשום על שמי" (עמ' 46 שורות 10-12), ובהמשך: "הוא היה אומר 'פה כתוב כך וכך, בוא תחתום'. חוץ מזה, התובע היה חולה ולא היתה לו סבלנות רבה לעניינים האלה" (שם בשורות 19-20). בהתייחסה להסכם שבמחלוקת היא העידה כי ככל הנראה לא ישבה יחד עם הנוכחים במעמד כתיבתו, מפני שעישנו סיגריות וזה הפריע לה. אשר לנסיבות עריכתו, העדה שללה את הטענה כי הנתבע הוא שהכתיב את תוכנו והעידה כי "התובע דיבר אל האיש שהיה איתו, והאיש הזה היה מתקן אותו לפעמים" (עמ' 47 שורות 24-25) אשת הנתבע תיארה בדבריה כי הנתבע היה מוטרד מאוד באותה תקופה והרגיש מרוב הסכמים כי הדברים אינם מתנהלים כשורה. בתגובה לכך הציעה לו לערב את אחיה מפני שהיא עצמה לא מבינה בדברים האלה (עמ' 52 שורות 26-30). 47. שני האחים שלה אשר העידו לפניי חזרו על עיקרי הדברים שפורטו בתצהיריהם. לטענתם, הם נכנסו לתמונה לאחר שהנתבע ואשתו סיפרו להם על המצוקה של הנתבע והלחץ הגדול שבו היה נתון משום שמסר לתובע שני שיקים בסכומים גדולים (בסך של 437,000 ש"ח). ודוק, הנתבע לא מסר להם בזמנו דבר בנוגע לסכום שלגביו התחייב כלפי התובע, הסך של 1,200,000 ש"ח - נתון שמחזק את גרסת הנתבע כי לא ידע כי התחייב על סכום כה גדול. 48. לסיום, כלל ידוע הוא שהחותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו, וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145,149). לפיכך על המבקש לסתור את החזקה מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות ברמת הסתברות גבוהה להוכיח אחרת. בנסיבותיו של המקרה דנן, התהיות והסתירות שעולות מגרסתו של התובע, עליהן עמדתי מקודם, די בהן כדי לקבוע כי הנתבע, שנושא בנטל לסתור את החזקה האמורה, אכן עמד בנטל המוטל עליו. מסקנה זו מתחדדת ביתר שאת על רקע היחסים המיוחדים ששררו בין הצדדים, יחסי עורך דין- לקוח מצד אחד על כל חובות האמון המתחייבות מהם, ויחסי ידידות, חיבה ואמון מיוחדים, מצד שני. יוצא אפוא, כי הנתבע עמד בנטל להוכיח כי דבק פגם בחופש הרצון שלו בכל הנוגע לחתימתו על ההסכם שבמחלוקת, לאחר שהוטעה לגבי תוכנו וחתם עליו מבלי שהודע לו אודות התחייבותו לשלם שכר טרחה לפי הנקוב בו. 49. בתום הדיון אבקש להעיר שתי הערות. האחת, מתייחסת לטענת הנתבע לגבי הדרישה לסבירותו של שכר הטרחה. הגם שהפסיקה התייחסה לנושא וקבעה כי "לעולם על שכר הטרחה המשולם עבור שירות משפטי להיות מידתי וראוי, ואל לו לחרוג אל מעבר למסגרות מקובלות, תקינות וסבירות של פיצוי על שירות שניתן ועל מאמץ שהושקע" (ע"א 4849/06 עו"ד קפלנסקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 25/2/08). יחד עם זאת לא מצאתי כל צורך לקבוע בנסיבות המקרה, מהו השכר הסביר לו זכאי התובע, וזאת בשים לב לטענה ההדדית כי מלכתחילה הוסכם על שכר בשווי של דונם קרקע לבניה באבטן. ההערה השניה מתייחסת לטענת הנתבע כי התובע אינו זכאי לתשלום שכר טרחה בעד השירות שניתן על ידי המנוח. טענה זו דינה להידחות ולו בשל האמור בהסכמים השני והשלישי, המעגנים הסכמת הנתבע לתשלום שכר הטרחה בכללותו לתובע. 50. התוצאה המתבקשת, בין ממסקנתי לגבי בטלות ההסכם שבמחלוקת מחמת אי-חוקיות, ובין ממסקנתי לגבי העדר גמירות דעת מצד הנתבע לשלם לתובע שכר טרחה בסך של 1,200,000 ש"ח, הינה שההסכם שעומד בתוקף הוא ההסכם השלישי מיום 19/11/07. לפי האמור באותו הסכם, שכר הטרחה עומד על סכום השווה לדונם אחד מחלקה 2 בגוש 10394 ומע"מ, וכן 5% מסכום הפיצויים שישולם על ידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים. בפסק הדין החלקי שלי מיום 12/7/09 חייבתי את הנתבע לשלם לתובע סך של 400,000 ש"ח, שהם שווי של דונם מהחלקה הנ"ל לפי קביעת השמאי מטעם בית המשפט בחוות דעתו, ובצירוף מע"מ. ואולם, מתברר כי השמאי תיקן שומה זו והעמידה על 420,000 ש"ח נכון למועד מסירת תשובת ההבהרה שלו (בתאריך 26/4/10). לפיכך זכאי התובע לקבל את ההפרש, בסך של 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ. אשר לסכום היחסי מהפיצוי- הסכום המתקבל עומד על 31,862 ש"ח (5% X637,236 ש"ח). 51. מאחר שאין מחלוקת כי הנתבע שילם בעבר סך של 10,000 ש"ח, וכי התובע מחזיק בידו את הפיקדון ששוחרר מבית המשפט העליון בסך של 23,000 ש"ח, יוצא כי יש לנכות מהסכומים הנ"ל סך של 33,000 ש"ח (לעניין זה אפנה להסכמה הדיונית מיום 28/1/09) 52. לפיכך, הנתבע חב בתשלום נוסף בגין שכר טרחה, מעבר לאמור בפסק הדין החלקי, בסך של 18,862 ש"ח. יוער, כי לשם האיזון בין שני הצדדים לא לקחתי בחשבון הפרשים בגין הצמדה וריבית, בין לזכות ובין לחובה, וכל החישובים נכונים למועד הגשת התביעה. כמו כן, יש לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות ההליך דנן, וכן סכום נוסף עבור שכר טרחת עורך דין בגין הסכום שנפסק בפסק הדין החלקי (שם קבעתי כי הנושא יידון במסגרת פסק הדין הסופי), ובגין הסכום שנותר לתשלום. אחרית דבר: 53. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע, מעבר למה שנפסק בפסק הדין החלקי מיום 12/7/09, סך של 18,862 ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. כמו כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בגין ניהול ההליך דנן בשיעור של 20% כולל מע"מ מהסכום הנ"ל ומהסכום שנפסק בפסק הדין החלקי, וכל הוצאה ששולמה בגין אגרה ושכר טרחה לשמאי ברלינר, בתוספת הצמדה וריבית כחוק ממועד כל הוצאה ועד היום. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהלקוחותעורך דין