כרטיס אשראי חסום

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא כרטיס אשראי חסום: 1. תביעה זו הוגשה על ידי התובעת, בת 21 במועד הארוע, כנגד חברת כרטיסי האשראי בשל נזק שנגרם לה לטענתה בשל הנפקת כרטיס אשראי חסום. 2. בעלילה, הסבוכה מה, מככבים שלושה כרטיסי אשראי שונים, שפרטיהם להלן: 2.1 כרטיס אשראי שמספרו 4580-0001-0827-0992 , אשר תוקפו פג בסוף דצמבר 1997, ואשר אבד לתובעת ביום 25.7.97. (להלן: "הכרטיס הישן"). 2.2 כרטיס אשראי בינלאומי זמני אשר מספרו 9227 והונפק לתובעת בחודש דצמבר 95 לתקופה של שלושה חודשים, דהיינו פג תוקפו בחודש מרץ 96. (להלן: "הכרטיס הזמני"). 2.3 כרטיס אשראי חדש אשר הוזמן על ידי התובעת ביום 20.7.97, מספרו 4580-0001-0878-9546, בתוקף עד יולי 99, ונמסר לתובעת ביום 27.7.97. (להלן: "הכרטיס החדש"). 3. התשתית העובדתית להסתבכות 3.1 התובעת, כאמור נערה בת 21, ביום הארוע, בקשה ביום 20.7.97 להזמין כרטיס אשראי חדש. היא טוענת כי התכוונה רק להאריך את כרטיס האשראי הישן, שכן בכוונתה היה לסוע לחו"ל לתקופה ממושכת. בפועל בוצעה הזמנת כרטיס חדש לכל דבר וענין, והתובעת חתמה על מסמכים כאלו. כרטיס האשראי החדש נשלח לבנק ביום 24.7.97 (נספח ב' לנ2/). 3.2 ביום 25.7.97, (יום שישי) הודיעה התובעת טלפונית לנתבעת כי כרטיס האשראי שלה אבד. 3.3 שימו לב ! נכון למועד ההודעה לתובעת שני כרטיסי אשראי תקפים. 3.4 הנתבעת אשר טוענת כי התובעת לא ידעה לתת פרטים של כרטיס האשראי שאבד לה, פעלה לחסימת הכרטיס החדש (שעדיין לא נמסר לתובעת). לא היתה חסימה של הכרטיס הישן. (ס' 13 לתצהיר נ2/, ונספח א, ג, לנ2/). 3.5 ביום ראשון, 27.7.97 הסתבר לתובעת כי מצאה את הכרטיס הישן, היא לטענתה החזירה אותו לבנק, ובאותו מעמד קבלה מהבנק את הכרטיס החדש, (שאנחנו יודעים בדיעבד שהוא כבר נחסם). 3.6 הנתבעת טוענת כי מה שהוחזר לבנק היה הכרטיס הזמני. הכרטיס הישן, שמעולם לא נחסם, נשאר אצל התובעת והיא בצעה בו עסקאות נוספות עוד קודם להארכת תוקפו (ראה נספח ו' לנ2/). הכרטיס הישן שהוארך תוקפו, נמסר לתובעת ביום 16.12.97, ומועדי העסקאות שבצעו קודמים לתאריך זה (ס' 15.4 לנ2/). עניין זה למעשה שולי לעובדות הרלוונטיות. 3.7 ביום 2.8.97 טסה התובעת ליפן, כשבאמתחתה הכרטיס החדש, שידוע לנו בדיעבד שהוא חסום. 4. השימוש בכרטיס החדש ביפן 4.1 ביום 27.11.97, עת באה התובעת לשלם עבור ארוחה במסעדה אקסלוסיבית ביפן, שם סעדה עם שלושה אחרים, ובקשה לעשות שימוש בכרטיס האשראי החדש, הסתבר כי הוא חסום. שני גברתנים בקשו ממנה להתלוות אליהם למשרד במסעדה ושם התייחסו אליה כאילו גנבה את הויזה. התובעת מתארת את המצב המביך, הן כלפי המסעדה והן כלפי חבריה, שנאלצו לשלם עבורה. (ס' 7-9 לת3/). ואכן לנתבעת פלט מחשב המעיד על כך שהתבקש אישור לעסקה. הבקשה נדחתה כיון שהכרטיס מופיע כחסום. 4.2 למחרת, ביום 28.11.97 הלכה התובעת לטענתה לסוכנות נסיעות ביפן על מנת לשלם לכרטיס נסיעה לתאילנד, ובקשה להשתמש בכרטיס האשראי החדש. גם שם הסתבר שהוא חסום. (ס' 10 לתצהיר ת3/). בידי הנתבעת פלט מחשב של מספר בקשות למשיכת מזומנים מאותו מועד, אך אין רישום כלשהוא על בקשת אישור לביצוע עסקה (ראה ס' 41 לתצהיר נ1/ וכן נספח י"ג). 4.3 התובעת התקשרה להוריה. אבי התובעת יצר קשר עם הבנק, (יום שישי, 28.11.97 שעה 06:00). אחראי מחלקה בשם ירון, אישר לתובעת משיכת מזומנים חד פעמית בסך של 1500$, ומסר כי לאחר מכן על התובעת להשמיד את הכרטיס החדש. אבי התובעת בקש כי הכרטיס יופשר. לאחר קבלת אישור הממונה, הכרטיס הופשר. (ראה נספחים ח 1 וח 2 לתצהיר נ2/ , ס' 29-31 לתצהיר נ2/). 4.4 התובעת אכן משכה מזומנים בסך של 1500$ ביום 28.11.97 באמצעות כרטיס האשראי החדש. (ראה פרוט בנספח 8 לת1/, ובדף החשבון העוקב). 5. ועוד עובדות שהוכחו… 5.1 ביום 2.8.97 וכן ביום 3.8.97 בצעה התובעת שתי פעולות קניה באמצעות כרטיס האשראי החדש. (נספח ג' לת1/). כך מופיע בדווח שהופק על ידי הנתבעת ביום 3.9.97 ונשלח לכתובת התובעת. חשבון התובעת אכן חוייב בגין שתי פעולות אלו. (נספח ד' לת1/). נציג הנתבעת הסביר כי לגבי עסקות אלו לא נדרש אישור הנתבע כי מדובר בסכום שהוא מתחת לתקרת בית העסק לאישור, ולכן התאפשרה העסקה. (עמ' 40 לפרטיכל). 5.2 בשאילתא שהתבקשה לגבי הכרטיס החדש, הודפס בתשובה מיום 21.12.97 תחת הכותרת "נתונים על חיסום היסטורי" כי הכרטיס נחסם ביום 9.9.97. (נספח 7 לת1/). נציג הנתבעת הסביר זאת בכך שביום 9.9.97 נכנס הכרטיס לדרגת חומרה 4, שכן הכרטיס נחסם תחילה בדרגת חומרה 1, ועם חלוף החודשים עולה דרגת החומרה (עמ' 39 לפרטיכל). פלט מחשב על תאריך החסימה המקורי מופיע בנספח ג' לנ2/, שם המועד הוא 25.7.97. 5.3 הנתבעת הראתה כי ביום 1.12.97, למעשה שלושה ימים לאחר שהופשר הכרטיס החדש, התקבלה אצל הנתבעת בקשה מיפן לאישור עסקה במסגרת הכרטיס החדש, על סמך נתונים מגנטיים. הבנק אישר את העסקה. (נספח ט' לתצהיר נ2/ וכן עדות נציג הנתבעת, עמ 44 לפרטיכל). התובעת מבקשת לטעון כי העסקה לא בוצעה בהסתמך על דף חשבון הבנק . ב"כ הנתבעים הסכים כי העסקה לא התבצעה, להבדיל מהעובדה שהתבקש אישור לביצועה. (עמ' 46 לפרטיכל). 6. המסגרת הנורמטיבית לדיון 6.1 הנתבעת חזרה בה מטענת העדר יריבות. לפיכך מתייתר הדיון בשאלה זו. 6.2 החוק החל על מערכת היחסים במקרה זה הינו חוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו 1986. על פי החוק (ס' 2) קיימת חובה כי חוזה בין הלקוח והמנפיק ייערך בכתב, וייחתם על ידי הלקוח. הנתבעת מצדה לא הציגה כל מסמך בכתב שנחתם עם התובעת. 6.3 הנתבעת טוענת כי על הלקוח לנהוג בהתאם להוראות "מדריך ויזה כ.א.ל ליוצאים לחו"ל". מדריך זה לטענת הנתבעת ניתן כדבר שבשגרה למי שמקבל כרטיס אשראי בינלאומי. אבי התובעת מכחיש כי אי פעם קבל מדריך כזה עבור ביתו. (ס' 20 לתצהיר ת1/). התובעת עצמה הכחישה במהלך החקירה הנגדית כי קבלה את המדריך (עמ' 21 לפרטיכל). 6.4 על פי הוראות חוק כרטיסי חיוב התשמ"ה 1986 עולה כי על המנפיק (הנתבע במקרה זה) החובה להוכיח כי הלקוח קיבל את כרטיס החיוב, הוא כרטיס האשראי. מסעיף ההגדרות בחוק ומתכלית החוק ברור שכרטיס האשראי צריך להיות כרטיס כזה שניתן להשתמש בו לרכישת נכסים מאת ספק ללא תשלום מיידי של התמורה. בענייננו אין מחלוקת כי התובעת קיבלה למעשה כרטיס חסום, שלא ניתן לשימוש, ובכך הפרה הנתבעת את חובותיה כלפי הלקוח. 6.5 במועד שבו הודיעה התובעת לנתבעת על אובדן כרטיס האשראי שלה, ידעה כי יש לה כרטיס אחד בלבד שהוא תקף, הכרטיס הישן. לתובעת לא היתה יכולה להיות במעמד זה ידיעה על כך שיש לה באותו מועד כרטיס חדש תקף. 6.6 נציג הנתבעת, אשר קבל את ההודעה, לא קיבל באותו מעמד את מספר כרטיס האשראי שנגנב. ומהו אחוז האנשים באוכלוסיה הזוכרים בע"פ את מספר כרטיס האשראי שלהם? נציג הנתבעת אמור היה לוודא באמצעות מערכת הנתונים הנגישה והמעודכנת במשרדי הנתבעת אם לתובעת כרטיס אשראי אחד, או יותר. עולה כי נציג הנתבעת סבר כי יש לתובעת רק כרטיס אשראי אחד (ראה מכתב הנתבעת נספח 17 לתצהיר ת1/, שם כותבת הנתבעת כי במועד ההודעה על האובדן היה רק כרטיס אשראי אחד תקף והוא הכרטיס החדש !). בדיקת מערכת הנתונים העדכנית היתה אמורה להראות לנציג הנתבעת כי לתובעת כרטיס אשראי שני תקף, אשר עוד לא נמסר לה. קיום מערכת נתונים עדכנית ונגישה הינה חובת בסיס של מנפיק כרטיסי חיוב. ברור הפרטים הנכונים, היה מחובתו של נציג הנתבעת אשר אמור היה לצפות מצב בו יש לתובעת יותר מכרטיס אשראי אחד, במיוחד אם לא יזם בעניין זה שאלה ספציפית לתובעת במועד הודעתה על האובדן. העובדות מלמדות על כך שכל מה שעשה נציג הנתבעת הוא חסימה של כרטיס אשראי אחד בלבד, חסימה שגויה, שכן התייחסה לכרטיס החדש. 6.7 יצויין כי הכרטיס החדש נמסר לתובעת (למעשה כשהוא חסום) על ידי נציג הבנק. כפי שצויין לעיל, מסירת כרטיס אשראי תקין הוא מחובתה של הנתבעת. 6.8 עולה כי הנתבעת בפעולותיה שקדמו למסירת כרטיס האשראי החדש, לרבות מסירתו במצב שנמסר, הפרה חובתה כלפי הנתבעת, הפרה אשר גרמה לתובעת נזק. 6.9 משנודעה הטעות לנתבעת באמצעות שיחת הטלפון של אבי התובעת, פעלה הנתבעת בזריזות על מנת לתקן את המעוות, הן בדרך של היתר למשיכת מזומנים, והן בדרך של הפשרת הכרטיס. בפועלה זה לא הפרה הנתבעת כל חובה כלפי התובעת. לפי גרסת התביעה עצמה, מרגע מתן ההודעה לנתבעת שהיתה ב06:00 בבוקר יום שישי ועד לרגע האישור למשיכת מזומנים עברו פחות משלוש שעות. ההודעה על הפשרת הכרטיס היתה בשעה 09:00 או 10:00 בבוקר (עדות אבי התובעת עמ' 10 לפרטיכל). 7. גובה הנזק 7.1 התובעת טענה לארבעה ראשי נזק - א. מקדמה ששלמה לקורס ביפנית, בסך של 180$, שכן התכוונה ללמוד יפנית אלא שבשל הנסיבות נאלצה לעזוב את יפן. ב. קנס ביטול הטיסה לתאילנד בסך של 750$, שכן שלטונות ההגירה אלצוה לטוס לישראל דרך אמסטרדם ולא דרך תאילנד. ג. התובעת מבקשת את הפרש כרטיס הטיסה שבין ישראל - אוסטרליה לבין המזרח - אוסטרליה בסך של 650$ שכן התכוונה להמשיך מהמזרח לאוסטרליה. ד. עוגמת נפש כדי יתרת סכום התביעה (סדר גודל של 47,000 ש"ח). 7.2 כתשתית לדיון בגובה הנזק הנטען, יש לציין את העובדות הבאות אשר הוכחו - א. ישראלי הנוסע ליפן חייב להציג למשטרת הגבולות ביפן כרטיס טיסה הלוך וחזור. כך עשתה גם התובעת. אבי התובעת העיד כי את הכרטיס חזרה שלחה לו בתו על מנת שיחזיר אותו לחברת הנסיעות ויקבל החזר, וכך עשה. (עמ' 9 לפרטיכל). ב. לתובעת נתנה ויזה לשהייה ביפן מיום 3.8.97 עד ליום 3.11.97, תקופה של שלושה חודשים בלבד. מעבר ליום ה- 3.11.97 היתה התובעת בשהייה בלתי חוקית ביפן. (עדות התובעת, עמ' 12 לפרטיכל). ג. התובעת נרשמה לקורס ביפנית שנמשך כשנה. ד. לתובעת היתה כוונה לנסוע מיפן לבנקוק, לעשות הפסקה קצרה ואז לחזור שוב ליפן, וזאת רק על מנת לעקוף את דרישות השגרירות המגבילות את שהייתה לשלושה חודשים בלבד. באופן זה ניתן למנות את שלושת החודשים מחדש. (עמ' 13 לפרטיכל). ה. ביום 27.11.97 היתה התובעת בסטטוס של שוהה לא חוקית ביפן. ביום 28.11.97 פנתה לשלטונות ההגירה על מנת לסוע לבנקוק. מנספח ט"ו לתצהיר נ2/, מכתב שנכתב על ידי התובעת מיפן לאביה, טרם עזבה את המקום עולה כי לאחר שפקידה במחלקת ההגירה נתנה לה להבין שהיא תוכל לרכוש כרטיס לבנקוק, פקיד אחר ביום 2.12.97 דחה אותה, בטענה כי כיון ששהייתה היא בלתי חוקית עליה לשנות את הכרטיס באופן שיעד הנסיעה הוא ישראל. התובעת אכן שינתה את הכרטיס אלא שנדרשה לשלם דמי ביטול, בגין ביטול הכרטיס לבנקוק. 7.3 מעובדות אלו עולות המסקנות הבאות: א. ביום 27.11.97, היתה התובעת בשהייה בלתי חוקית ביפן. מסיבה זו היה עליה לעזוב את יפן כשבכרטיס, היעד הוא ישראל. העובדה שתחילה רכשה כרטיס לבנקוק, כי הבינה מפקידת מחלקת ההגירה שזה בסדר, איננה קשורה לחסימת כרטיס הויזה. דמי הביטול שנדרשה לשלם, נובעים מסיבה זו בלבד. ב. מאחר ועל התובעת היה להראות כי היעד הסופי שלה הוא ישראל, וזאת משום ששהייתה ביפן היתה בלתי חוקית, איננה יכולה לטעון כי הפרש רכישת כרטיס לאוסטרליה, בגלל שנאלצה לטוס מישראל, נובע מחסימת כרטיס האשראי. ג. גם את הקורס ביפנית שבקשה התובעת לקחת לתקופה של שנה, מסתבר שלא יכלה לקחת בשל כך ששהייתה ביפן היתה בלתי חוקית. ד. השהייה הבלתי חוקית ביפן, היא שהיתה הסיבה המכריעה, הסיבה בלעדיה אין, לעזיבתה את יפן. ה. אין קשר בין עזיבת התובעת את יפן, לבין הטענה כי נותרה שם ללא כסף. הנתבעת אפשרה לה משיכת 1500$, הפשרת כרטיס האשראי (למרות שהתובעת טענה שהכרטיס נגזר והנתבעת ביקשה להראות שלא נגזר), ובפני התובעת עמדו פתרונות חלופיים לצורך הקטנת נזקה כמו הזמנת כרטיס אשראי חדש, מימון ביניים בעזרת ההורים וכו'. ו. התובעת נשאלה על ידי בא כוחה בחקירה חוזרת מדוע ניגשה לשלטונות ההגירה. מתשובת התובעת עולה כי אין לעובדה שנגשה לשלטונות ההגירה כל קשר לארוע של חסימת כרטיס האשראי. התובעת משיבה כי נגשה "מתוך יושר" , ומסיבה זו בלבד. (עמ' 22 לפרטיכל). 7.4 לפיכך התביעה בשלושת ראשי הנזק הראשונים, נדחית. 7.5 אכן נגרמה לתובעת עוגמת נפש, בשל כך שהסתבר במסעדה כי כרטיס האשראי שלה חסום. אני סבורה כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין עוגמת הנפש בסכום של 3,000 ש"ח. 8. לסיכום 8.1 הנתבעת תשלם לתובעת כפיצוי סכום של 3,000 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בתוספת מע"מ, וכן תשלום אגרה שהיה משתלם לו הוגשה התביעה על סכום תביעה של 10,000 ש"ח, וזאת משום שהתביעה הוגשה על סכום שאיננו פרופורציונלי לעובדות שהוכחו. 8.2 הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום.אשראיכרטיס חיוב (אשראי)