מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ידועה בציבור של עובד חברת חשמל שנפטר: 1. עניינה של תביעה זו היא שאלת זכאותה של התובעת לקבלת קצבת שאירים, כמי שטוענת שהייתה ה"ידועה בציבור" של המנוח ז"ל (להלן: "המנוח"), וזאת בהתאם לתקנון הקופה המרכזית לקצבה של עובדי חברת החשמל לישראל בע"מ. 2. התובעת טענה כי היא והמנוח חיו חיי שיתוף והתקיימו בהם המבחנים הנדרשים להכיר בה כידועה בציבור של המנוח. התובעת הפנתה לפסק הדין של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי הינה ידועתו בציבור של המנוח, כפי שמתנה סעיף 5.35 לתקנון. התובעת אף הוסיפה וטענה כי אין לראות בסיבות לפירוד בתקופה האחרונה לחייו של המנוח כדי עילה שלא להכיר בה כידועה בציבור, שכן קיימות נסיבות אובייקטיביות שבעקבותיהן המנוח עבר להתגורר בבית אחותו. 3. מנגד, הנתבעת טענה כי נטל ההוכחה להכיר בתובעת כידועה בציבור של המנוח הוא על התובעת, אולם התובעת בראיותיה לא הוכיחה כי התקיימו בעניינה מבחנים הנדרשים להכיר בה כידועה בציבור. בנוסף נטען על ידי הנתבעת כי בפועל בני הזוג הפסיקו להתגורר יחדיו בשנת 2008 בצורה מודעת ולא בשל נסיבות אובייקטיביות של כורח המציאות כפי שטענה להן התובעת, ועל כן לא קמה זכאות לתובעת לקצבת שאירים מהנתבעת. 4. המנוח הועסק בחברת החשמל במשך למעלה מ-30 שנה עד למועד פרישתו לגמלאות בשנת 1994. המנוח הלך לעולמו ביום 31/7/2010. 5. בצוואתו של המנוח, אשר נערכה ביום 7/10/08, כשנתיים לפני פטירתו, המנוח כלל לא הזכיר את קיומה של התובעת, ולא הוריש לה דבר לאחר מותו. 6. במקביל לתביעה זו לתשלום קצבת שאירים, התקיים הליך בפני בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (ת"ע 21087-01-11), שעניינו התנגדות התובעת לקיום צוואתו של המנוח. בית המשפט לענייני משפחה בחן האם לתובעת יש מעמד בפני בית המשפט, ובפרט האם התובעת הייתה הידועה בציבור של המנוח טרם פטירתו. בית המשפט לענייני משפחה הגיע למסקנה שהתובעת לא הייתה ידועה בציבור של המנוח טרם פטירתו, ולכן אין לה מעמד להגיש התנגדות למתן צו לקיום צוואתו של המנוח (החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 22/5/11 צורפה כנספח 4 לתצהיר מר אפשטיין). 7. על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה הגישה התובעת ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עמ"ש 20397-07-11). במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן: "הסכם הפשרה"), לפיו התובעת חוזרת בה מהתנגדותה לצוואת המנוח ומכל טענותיה בקשר לצוואה, ובמקביל תוכרז התובעת בהסכמת הצדדים שם, כידועה בציבור של המנוח עד ליום פטירתו (פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע צורף כנספח 5 לתצהיר מר אפשטיין). 8. התובעת הגישה 7 מסמכים רפואיים אשר לטענתה מתארים מאז חודש 6/07 התדרדרות במצבו הקוגניטיבי והמנטאלי של המנוח, ואשר אליבא דתובעת, מצביעים על כך כי המנוח לא היה מסוגל לגלות ו/או להביע עמדה צלולה ועניינית לגבי יחסיו עם התובעת. 9. מטעם התובעת העידה התובעת בלבד ומטעם הנתבעת העיד מר מנשה אפשטיין - מנהל משאבי אנוש ייצור והולכה דרום. המסגרת הנורמטיבית 10. במקרה זה בו עלינו לבחון זכאות התובעת לקצבת שאירים מקופת הגמל המרכזית לקצבה של חברת החשמל, עלינו לבחון הן את הוראות התקנון של הקופה המרכזית לקצבה של הנתבעת, ובנוסף משעסקינן בתובעת הטוענת כי הייתה בת זוגו של המנוח, האם היא עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה להכיר בה כידועה בציבור של המנוח הן במהלך כל התקופה ובפרט בשלוש השנים האחרונות טרם פטירתו. 11. בהתאם לסעיף 5.35 לתקנון הקופה המרכזית לקצבה, על מנת שידועה בציבור תהיה זכאית לקצבת שאירים, עליה לקיים שני תנאים מצטברים: א. עליה לקבל פסק דין המצהיר על היותה ידועה בציבור; ב. עליה לגור עם הזכאי לקצבת פרישה לפחות 3 שנים לפני פטירתו או שנולד להם ילד. 12. תקנון הקופה המרכזית של הנתבעת הוא בבחינת הסכם בין הפנסיונר לנתבעת, ועל כן על מנת שהנתבעת תכיר בתובעת כזכאית לתשלום קצבה עליה לעמוד בתנאי הוראות התקנון ולענות על הגדרת אלמנת פנסיונר, כמפורט לעיל. 13. ביה"ד הארצי קבע כבר, כי לשם הכרה באישה כ"ידועה בציבור" של פלוני יש צורך בראיות שהזוג ניהל חיים משותפים ביחידה משפחתית - "השאלה בדבר הכרה באישה כ"ידועה בציבור" כאשתו של פלוני היא עניין שבעובדה אותו יש להוכיח בראיות. לעניין זה יש צורך בראיות כי האישה היתה ידועה בציבור כאשתו של האדם בו מדובר, ושהציבור קיבלו את השניים כבעל ואישה, וכך התייחסו אליהם. יש צורך בראיות שהשניים התכוונו לקשר של תמיד, שיש בו מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, אם כי מסיבה זו או אחרת לא ניתן לאותו קשר ביטוי כמתחייב על פי הדין. השאלה אותה יש לברר במקרים כגון אלו היא האם בקשר שבין השניים היה מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, וכפועל יוצא מכך, במקרים המתאימים - האם עקב פטירת המנוח נוצר, לגבי מי שטוענת להיות הידועה בציבור שלו, מחסור כלכלי. יצוין כי גם בהעדר מחסור כלכלי, כגון, כאשר הידועה בציבור היא עצמאית מבחינה כלכלית, היא תחשב כ"אלמנה", אם יוכח קיום החיים המשותפים ביחידה משפחתית". (ראה לעניין זה - ע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב - קרן הגמלאות המרכזית ואח' (ניתן ביום 21/6/01); ע"ע 1254/00 דורה שליאקין ואח' - הממונה על תשלום הגמלאות (ניתן ביום 26/1/03); עב"ל 1169/01 אורה אביטל - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 10/5/04)). 14. בפס"ד דב"ע 37/97-6 אליציה פוגל - מבטחים, פד"ע לב 372, נקבע כי המבחן להכרה בידועה בציבור הינו כפול, ראשית המבחן הסובייקטיבי - האם היה רצונם האמיתי של השניים לחיים יחדיו ולקשירת גורל; שנית - המבחן האובייקטיבי, האם השניים ניהלו בפועל משק בית משותף כמקובל בין אנשים הדבקים אחד בשני. כמו כן, נפסק כי ברגע שחדל להתקיים אחד התנאים הנ"ל, חדלה האישה להיות ידועתו בציבור של הפנסיונר. 15. בפס"ד ע"א 107/87 אלון - מנדלסון, פ"ד מג(1), 431 נקבע לעניין משק בית משותף כי - "'משק בית משותף' אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני זוג החיים "חיי משפחה במשק בית משותף", אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג. מהו משק בית משותף? לעניין זה מקובלים עלי הדברים שצוטטו בהסכמה ע"י השופט ברנזון, בע"א 621/69... בעמ' 619: 'משק בית משותף' פירושו שיתוף במקום המגורים, אכילה שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו... היינו הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל (אכילה, שתייה, לבוש וכו', ולעניין זה אין נפקא מיינה, אם יש לבני הזוג חשבון נפרד". 16. לפיכך, בבואנו לבחון את מעמדה של התובעת נבחן זאת במבחן אובייקטיבי וסובייקטיבי, היינו האם ניתן ללמוד מהעדויות כי אכן כוונת הצדדים במהלך השנים הייתה לחיים משותפים כנטען על ידי התובעת וכן האם התנהלות הצדדים עומדת במבחנים האובייקטיביים לקביעת מעמדה של התובעת, היינו האם ניהלו משק בית משותף, גרו יחדיו וקיימו חיי משפחה. גם אם ייקבע על ידינו כי אכן התובעת והמנוח ניהלו חיי שיתוף וניתן יהיה להכיר בה כידועה בציבור של המנוח, אזי על התובעת לעמוד במבחן נוסף על פי תקנון הקופה המרכזית של הנתבעת והוא לעמוד בהגדרת אלמנת פנסיונר, כאשר נדרש על פי הוראת תקנון זה כי התובעת תתגורר עם הפנסיונר לפחות שלוש שנים לפני פטירתו. ומן הכלל אל הפרט 17. יאמר על ידינו כבר בראשיתה של הכרעתנו, כי לאחר שבחנו את הראיות שהובאו על ידי התובעת, הגענו לכלל מסקנה, כי התובעת אינה עומדת במבחני הפסיקה כדי לקבוע כי הייתה הידועה בציבור של המנוח לפחות בשלוש שנים האחרונות טרם פטירתו, ובנוסף כעולה מהראיות, התובעת כלל לא עמדה בנטל המוטל על שכמיה לשכנענו כי מעמדה הוא כ"ידועה בציבור" של המנוח, התובעת כלל לא התגוררה עם המנוח בשנתיים האחרונות טרם פטירתו, שכן המנוח עבר להתגורר החל מחודש אוגוסט 2008 בבית אחותו, ובפועל התובעת לא התגוררה עימו עד למועד פטירתו. להלן נפרט נימוקינו להכרעתינו זו. 18. בבסיס טענותיה של התובעת, כמפורט בסיכומיה, נטען כי מתקיים התנאי הראשון שבתקנון להכרה בתובעת כידועה בציבור, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי התובעת הינה ידועתו בציבור של המנוח, הוא פסק דין כדת וכדין, בין אם פסק דין זה ניתן בהסכמת הצדדים ובין אם לאו, ובכל מקרה ממלא הוא אחר הוראות סעיף 5.35 לתקנון. 19. מנגד, טענה הנתבעת, כי חברת החשמל לא הייתה צד להליך בבית המשפט המחוזי, ואף לא הייתה צד להסכם הפשרה שבין התובעת ליורשי המנוח, אשר על פיו הוכרה התובעת כידועה בציבור. 20. בהקשר זה יצויין כי התובעת מנסה להיבנות על הכרתה כידועה בציבור של המנוח, במסגרת תיק עמ"ש 20397-07-11 שעניינו ערעור שהגישה התובעת כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 22/5/11, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. העובדה כי התובעת הוכרה כידועה בציבור של המנוח במסגרת תיק אחר שהנתבעת לא הייתה צד לו, אין בה כדי ללמד על מהות היחסים בין התובעת למנוח ואין בפסק הדין מיום 30/11/11, אשר ניתן ללא הנמקה ובהסכמת הצדדים, כדי להכריע בזכויות התובעת כלפי הנתבע במסגרת התביעה שלפנינו (ראו גם עב"ל (ארצי) 92-10 חוה ביטון - המוסד לביטוח לאומי). במקרה זה, אין אנו רואים הצדקה משפטית לקבל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בכל הנוגע לקביעת מעמדה של התובע כ"ידועה בציבור" של המנוח, מקום שלא נשמעו ראיות ועדויות בכל הנוגע לטיב היחסים בין התובעת למנוח לאורך השנים, ובשאלת ההכרה בתובעת כידועה בציבור של המנוח עד למועד פטירתו. בית המשפט המחוזי לא שמע את הראיות, דבר שמתבקש בנסיבות העניין, לאור ההלכה הפסוקה הקובעת כי השאלה בדבר הכרה באשה כ"ידועה בציבור" היא שאלה שבעובדה אותה יש להוכיח בראיות (ראה סעיף 13 לפסק הדין והפסיקה המוזכרת שם). 21. יודגש, כי התובעת לא השכילה להוכיח כי היא עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין הכרתה כידועה בציבור של המנוח. במסגרת כתב תביעתה כתבה התובעת כי תהיה מוכנה לזמן עדים להוכחות מטעמה, ותצרף העתקי תצהיריהם של כמה מחבריהם המשותפים של בני הזוג, אשר היו עדים למערכת היחסים המיוחדת שהייתה בין בני הזוג והתאפיינה בשיתוף, הדדיות, אמון ואהבה (סעיף 10 לכתב התביעה). בפועל, איש מלבד התובעת לא העיד על הקשר בינה לבין המנוח. כאשר נשאלה במסגרת חקירתה הנגדית, מדוע לא הזמינה עדים כפי שכתבה שתעשה במסגרת תביעתה, השיבה התובעת כדלקמן: "ש. מלבד עדותך כאן, יש לך ראיות נוספות לכך שאת והמנוח התגוררתם יחד? ת. ברור, השכנים, האנשים, כל אשדוד, בטח, מה זה, אני אשה מוכרת בעיר. ש. ולמה כל אשדוד לא באה להעיד על הקשר ביניכם? ת. אם תבקשו נביא. ש. בני המשפחה של המנוח הכירו אותך? ת. בטח. ש. למה הם לא הגיעו להעיד על הקשר ביניכם? ת. אני לא יודעת, אף אחד לא ביקש ממני את זה. ש. ולך יש משפחה? ת. כמעט אין לי משפחה בישראל, יש לי שתי בנות ושני בנים שלי חיים בארה"ב עוד לפני שהכרתי את המנוח. ש. והבנות שגרות בישראל, הכירו את המנוח? ת. יש לנו מלא תמונות ביחד מימי ההולדת של הנכדים, היינו זוג לכל דבר. ש. לשאלת בית הדין - האם הבנות הכירו את המנוח? ת. בטח היה כמו אבא שלהן. ש. ובכל זאת הן לא הגיעו לפה כדי להעיד על כך? ת. אם אתם רוצים הן תבואנה." (פרוטוקול מיום 14/4/13, עמ' 9, ש' 10-26). 22. עינינו הרואות, התובעת לא זימנה לעדות איש מבין אותם אנשים שהיוו חלק מחייהם המשותפים - כגרסתה, וחלק מ"הרשות הקהילתית" המשותפת הנטענת שלה ושל המנוח כבני זוג. בין שמדובר בבני משפחה, בין שמדובר בשכנים, בין שמדובר בחברים ובין שמדובר באנשים שבאו עמם במגע במהלך חייהם המשותפים. איש מכל אלה, פרט לתובעת, שעדותה כפי שיפורט בהמשך, לא הייתה אובייקטיבית, לא זומנו להעיד בבית הדין. 23. התובעת לא הציגה בפני בית הדין מסמכים המלמדים על שיתוף כלכלי שוטף בחיי היומיום בינה לבין המנוח. נהפוך הוא: משמיעת הראיות למדנו כי התובעת והמנוח לא ניהלו חשבונות בנק משותפים וכי לא היה ביניהם שיתוף בנכסים (פרוטוקול מיום 14/4/13, עמ' 11, ש' 23-24). בכל מקרה, לא הוצג בפנינו כל מסמך המראה על שיתוף כלכלי של השניים; התובעת אף לא הציגה בפני בית הדין, ראיות המלמדות על רכישת מוצרים בני קיימא יחדיו, כגון ריהוט או מוצרי חשמל או רכב במהלך היכרותם. 24. יתרה מזו, במסגרת תצהיר עדותה הראשית, טענה התובעת כי סמוך למעברו של המנוח להתגורר עימה, סברו השניים שטוב יהיה לערוך ביניהם הסכם ממון, אשר יסדיר את ענייני הרכוש והשיתוף בניהול משק הבית במהלך חייהם המשותפים. ואכן, בפועל, בשנת 1989 ערכו הסכם ממון בפני עורך דין (ראו סעיף 6 לתצהיר התובעת). חרף עדותה של התובעת בדבר הסכם ממון, הרי שהסכם שכזה לא צורף ולא הוגש לתיק בית הדין, כאשר התבקשה התובעת להסביר מדוע לא צירפה את אותו הסכם ממון, לפתע השיבה כי הסכם זה אינו כשיר מהטעם שאינו מבוייל "והוא לא שווה שום דבר" (פרוטוקול מיום 14/4/13, עמ' 11, ש' 28-30). גם בכך יש לחזק את המסקנה כי התובעת לא הציגה בפנינו מסמכים המעידים על חיי שיתוף. 25. התובעת אמנם הציגה תמונות משותפות שלהם עם חברים משותפים ובני משפחה, אך בכך לא די על מנת להראות כי מדובר בחיי שיתוף, אלא בחברות של שני אנשים. כל יתר הסממנים של חיי שיתוף לא הוכחו בפנינו והתובעת לא עמדה במבחנים שנקבעו בפסיקה. 26. אך גם אם היינו קובעים כי הוכח בפנינו כי התובעת עומדת במבחנים של ידועה בציבור במערכת היחסים שניהלה עם המנוח, או לחלופין היינו מקבלים את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בדבר מעמדה של התובעת כידועה בציבור של המנוח, עדיין אין זה די על מנת לקבוע זכאותה לקבלת קצבת שאירים מהנתבעת, שכן עליה לעמוד במבחן החשוב מכל והוא מגורים משותפים בשלוש השנים האחרונות טרם פטירתו של המנוח. 27. הזכות לקצבת שאירים מתגבשת במועד קרות האירוע המזכה. היינו, עם פטירתו של המנוח. בהתאם להוראות התקנון של הנתבעת, לצורך הכרה בתובעת כידועה בציבור של המנוח, צריך להתקיים התנאי של מגורים משותפים עד למועד פטירתו של המנוח. כמו כן, כבר נקבע בפסיקה, כי במקרה שבו חדל להתקיים אחד התנאים להכרה של אשה כיודעה בציבור, היינו, כאשר מערכת היחסים בין בני הזוג מסתיימת או שהם חדלים לנהל משק בית משותף, אזי חדלה האישה להיות ידועה בציבור. על כן, השאלה שעלינו לבחון הינה, האם במועד קרות האירוע המזכה התקיימו התנאים להכרה בתובעת כידועה בציבור? האם בטרם פטירתו של המנוח, בתאריך 31/7/10, נוצר פירוד של קבע בין התובעת למנוח, או פירוד שנבע מנסיבות אובייקטיביות, כטענת התובעת, לאור מצבו הרפואי של המנוח? 28. התובעת הצהירה במסגרת התצהיר שתמך בכתב התביעה, שהיא והמנוח היו ידועים בציבור עד לשנת 2008 (סעיף 3 לתצהיר התומך בתביעה). עינינו הרואות, אף לשיטתה של התובעת במועד שהמנוח הלך לעולמו (31/7/10), היא והמנוח לא היו עוד ידועים בציבור מזה כשנתיים. דהיינו, על פי גרסתה של התובעת, פסקה להיות ידועה בציבור של המנוח בחודש 8/08, 23 חודשים לפני שהלך לעולמו. 29. התובעת טענה במסגרת כתב התביעה כי בתחילת חודש 8/08, המנוח הועבר לבית אחותו, עקב מצבו הבריאותי באותה תקופה אשר החמיר מאוד, ועקב הצורך בהשגחה מתמדת. לגרסתה, בשלב זה, המנוח לא היה מודע למעשיו והיה מושפע ותלוי באופן מוחלט בסובבים אותו. אליבא דתובעת, אחותו של המנוח המתגוררת גם היא באשדוד, נעזרה בעובדת זרה פיליפינית אשר העניקה למנוח שירותי סיעוד. מאחר ומצבו של המנוח הלך והחריף והוא נזקק לטיפול רפואי צמוד, כבר בתחילת שנת 2009 בקירוב, הופנה המנוח לאישפוז בבית החולים "הרצפלד" בגדרה, בשים לב למצבו הבריאותי של המנוח אשר הלך והחריף (ראו סעיפים 21-23 לכתב התביעה). 30. במסגרת עדותה בפנינו פירטה התובעת את גרסתה בכל הנוגע למעבר המנוח לדירת אחותו, וכך סיפרה: "ש. בחודש 8/08, המנוח עבר לגור בבית אחותו? ת. הוא לא עבר לגור בבית אחותו, זה היה סיפור, הסיפור הוא ככה, הוא לא גר אצלי הוא היה חולה מאוד ולא היה שולט בכלום, אז המשפחה מאז שלקחתי אותו לרופא בחודש אפריל והרופא אמר שהוא צריך טיפול 24 שעות המשפחה התחילה להסתובב סביבנו כי לא היו לו ילדים. ש. לשאלת בית הדין - פיזית הוא עבר לגור שם? ת. זמנית הוא גר שם, עד שהוא התאשפז בבית החולים, היתה שם עובדת זרה ובשביל לא לשלם עוד כסף, אצל אחותו היתה עובדת זרה... ש. אם אני מסכם את מה שאת אומרת לנו, בשנת 2008 המנוח עבר להתגורר בבית אחותו? ת. לא להתגורר, עבר זמנית. ש. כי לך לא היתה אפשרות לטפל בו? ת. היתה לי אפשרות אבל לא מלאה, לא יכולתי, אני חולה עם הגב והייתי צריכה לסחוב אותו, הוא לא היה יכול להתקלח הוא לא היה בשכל שלו והוא לא היה כשיר." (פרוטוקול מיום 14/4/13, עמ' 10, ש' 5 -30, ההדגשות שלי - י.כ.). 31. משמיעת הראיות בתיק זה ומעיון במכלול החומר אשר הונח בפנינו, התרשמנו כי עם החמרת מצבו הרפואי של המנוח, ומשהצורך לטפל במנוח הפך לנטל על כתפי התובעת, היא בחרה והעדיפה להמשיך את חייה כהרגלם ולא לסעוד אותו, והעדיפה להשתחרר מעול הטיפול בו. לגרסתה התקשתה לטפל בו משום שהייתה צריכה לסחוב אותו והוא לא יכול היה להתקלח והוא אף לא היה ב"שכל שלו". עוד למדנו מעדות התובעת, כי בבית האחות של המנוח הוא טופל על ידי עובדת זרה. העובדה כי במשך חודשים המנוח היה אצל אחותו, גם אם הדבר לא היה מרצונה של התובעת, לא הביא את התובעת לפנות לבית המשפט בכל הליך שהוא, לרבות, מינוי אפטורופוס, לרבות צעדים נוספים והתובעת העדיפה שלא לפעול בנדון. אנו סבורים כי אילו אכן בין הצדדים הייתה מתקיימת, בשלב זה של ההתדרדרות במצבו הבריאותי של המנוח, מערכת יחסים אינטימית המבוססת על חיבה ומסירות, הרי שגם אם היה המנוח במצב דמנטי ובמצב רפואי ונפשי לא טוב, והוא לא היה כשיר לקבל החלטות באופן עצמאי, סביר כי לא הייתה התובעת מניחה למנוח לעבור לדירת אחותו, אלא דואגת לכך שיישאר בביתה, דואגת לטפל בו ולסעוד אותו, או לחלופין דואגת להביא עובדת זרה, כפי שעשתה אחות המנוח. התובעת יכולה היתה לבקש להתמנות כאפוטרופסית, על מנת לקחת את האחריות על המנוח, אולם העדיפה שלא לעשות כן, מטעמיה שלה. לעניות דעתנו, התנהגותה זו של התובעת מלמדת על חוסר מעורבותה בענייניו של התובע ויש בה אך לחזק את המסקנה כי היא לא הייתה שותפה מלאה למצוקותיו ולבעיותיו הקשות, משמע - היא לא הייתה מעורבת בחייו באופן הנגזר ממעמדה הנטען כ"ידועה בציבור". 32. מה שהתובעת לא סיפרה לבית הדין הוא על נסיבות הפרידה מהמנוח, אשר קיבלו ביטוי במכתבו של עורך דין טל קולסקי, מיום 6/11/08 (נ/2), ובו כותב ב"כ התובעת דאז לב"כ המנוח, את הדברים הבאים: "מרשתי מכחישה מכל וכל כי אילצה את מרשך מר שמואל אלברט לעזוב את דירתה ברח' רוגוזין 39/20 אשדוד... דומה כי לא יכולה להיות דוגמא טובה יותר לכפיות טובה וכפי התנהגותו של מרשך ...". (ההדגשות שלי, י.כ.). כאשר ב"כ הנתבעת הציג המכתב הנ"ל (נ/2) לתובעת ושאל אותה לגבי טענתה במכתב כי התנהגות המנוח כלפיה היתה כפויית טובה, השיבה כך: "לא. המנוח לא עשה לי אף פעם שום דבר, לא נכון...". (פרוטוקול מיום 14/4/13, עמ' 12, ש' 22). 33. אין במכתב זה כל זכר למצבו הרפואי של המנוח, בדבר היותו חסר כל יכולת שיפוט, כל שעולה מהמכתב הוא הכחשת התובעת את הטענה כי אילצה את המנוח לעזוב את דירתה, וטענתה לכפיות טובה מצידו. 34. עוד עולה, מעיון בצוואת המנוח, אשר נערכה ביום 7/10/08, בסמוך למועד מעברו של המנוח לדירת אחותו (8/08) וכשנתיים לפני פטירתו, כי המנוח כלל לא הזכיר את קיומה של התובעת ולא הוריש לה דבר לאחר מותו. 35. זאת ועוד, התובעת העידה בפנינו וציינה כי היא זו ששהתה עם המנוח בבית החולים הרצפלד בתקופות בהם אושפז, אולם לא הציגה ולו מסמך רפואי אחד המלמד על כך שהיא (התובעת) ליוותה את המנוח או שהתה במחיצתו. גם אם התובעת ביקרה את המנוח, על פי גרסתה, בבית החולים הרצפלד, הרי לא כל מי שמבקר אדם המאושפז בבית החולים הופך לידוע בציבור שלו. זאת ועוד, מהמסמכים הרפואיים מבית החולים הרצפלד עולה כי המנוח טען כי הוא מתגורר אצל בן משפחה. אין כל איזכור באשר לתובעת, וכתובת מקום מגוריה. 36. הנתבעת צירפה לתיק בית הדין שתי בקשות עבר של המנוח לקבלת הנחה במחיר החשמל, כאשר במסגרת בקשתו הראשונה (משנת 1990), ביקש המנוח לקבל את ההנחה במחיר החשמל עבור הדירה ברח' רוגוזין 39/20 באשדוד - היא דירת התובעת, ואילו במסגרת בקשתו השנייה (משנת 2008), ביקש המנוח לקבל הנחה במחיר החשמל עבור דירתה של אחותו, ברח' החלוצים 13/16 באשדוד. חרף טענת התובעת כי התובע עבר להתגורר אצל אחותו באופן זמני (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 11-14), הרי שמעיון בבקשה שהגיש המנוח בשנת 2008 לחברת החשמל, עולה כי ביקש להעביר את זכאותו להנחה במחיר החשמל עבור דירת אחותו, והדבר אומר דרשני. 37. מכל האמור לעיל, לא שוכנענו כי התובעת, על פי הראיות שבפנינו, עונה על הגדרת "ידועה בציבור". כמו כן, אנו קובעים כי בני הזוג נפרדו "פרידה של קבע" בחודש 8/08 ולכן התובעת גם אינה עונה על התנאי השני שבתקנון. לפיכך, לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מתקיימים בה התנאים הקבועים בתקנון הנתבעת, לצורך תשלום גמלת שאירים. 38. אשר על כן, התביעה נדחית בזאת. 39. על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות בסך כולל של 5,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. עובד שנפטרחשמלידועים בציבורעובדי חברת חשמל