בשנים האחרונות, חלה התפתחות בהלכה הפסוקה, ונקבע כי החלפה של מעבידים, בענף הנקיון, עשויה לזכות את העובדים בקבלת פיצויי פיטורים, אף אם הם ממשיכים לעבוד באותו מקום עבודה, אצל מעביד אחר. ביטוי לאותה התפתחות בהלכה הפסוקה, ניתן לראות בין השאר בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, בתיקים הבאים: עד"מ 1011+1014/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ - וורונין ואח' (פס"ד מיום 21/8/05), ע"ע 324/05 אצ'ילדייב - עמישב שרותים בע"מ (פס"ד מיום 27/3/06), ע"ע 1363/02 חזין ואח' - תנופה שירותים כ"א ואחזקות (1991) בע"מ ואח' (פס"ד מיום 5/11/06) ועוד פסקי דין אחרים. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חילופי מעבידים בענף הניקיון: מספר הערות מקדימות 1. תובענה זו לא היתה אמורה להיות מוגשת כלל. משהוגשה - מיטיב היה התובע לעשות אילו היה חוזר בו ממנה עוד בטרם תחילת הדיון. משהתובע לא חזר בו מתביעתו - התקיים הדיון, אך בשל גישתם של הצדדים לא היה ניתן לקיים את הדיון באופן המתאים יותר להליך שאמור להידון בדרך של "דיון מהיר". באי כחם של הצדדים הגישו תצהירים מטעמם, אף שלא ניתנה כל החלטה בדבר הגשת תצהירים. בעת הדיון, ניסיתי להביא את הצדדים להסכמה - אך כשלתי בכך. עם תום שמיעת העדויות, במקום להשמיע סיכומים קצרים ולקבל פסק דין - בחרו ב"כ הצדדים לסכם בכתב, ומאחר שהדבר היה מקובל על שני הצדדים, לא כפיתי עליהם דרך אחרת. על כן, התקיים בתובענה זו דיון מסורבל יותר מאשר דרך ההתדיינות המתאימה ל"דיון מהיר". מכל מקום, לא ניתנה החלטה שלפיה התיק לא יידון בדרך של "דיון מהיר", ומבחינת סכום התביעה ומהות המחלוקת, אין כל סיבה שבגללה הוא לא ייחשב כ"דיון מהיר". 2. אמירתי בסעיף הקודם כי התובענה לא היתה אמורה להיות מוגשת, תובן בשל תוצאת פסק דין זה, שלפיה יתברר כי היא מבוססת על גרסה בלתי נכונה שהתובע החליט לאמץ לעצמו, גרסה שלדעתי בשום אופן לא ניתן לראות אותה ככזו שהתובע מאמין בה בעצמו. על כן, נראה שגם הגשת התביעה אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב ועם החובה שלא לנצל הליכי משפט לרעה. מהות התביעה, הליכי הדיון ותמצית המחלוקות בין הצדדים 3. בכתב התביעה, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים בסך (קרן) של 14,625 ₪, וכן תמורת הודעה מוקדמת בסך (קרן) של 3,750 ₪. מסכומים אלה, הסכים התובע שיש להפחית סך של 6,500 ₪ שכבר שולם לתובע בעבר, ועל היתרה ביקש ב"כ התובע להוסיף את המתחייב מכח מה שהוגדר בכתב התביעה כ"חוק הלנת שכר" (נראה שב"כ התובע התכוון לפיצוי הלנה). תביעה זו היתה מבוססת על טענת התובע שלפיה בחודש נובמבר 2004 הוא פוטר על אתר מעבודתו אצל הנתבעת, לאחר 45 חודשי עבודה (שהתובע הסכים שהיתה בהם הפסקה אך לא פירט את משך ההפסקה), כששכרו הקובע, על פי ממוצע השכר, היה בסך 3,750 ₪. בענין השכר הקובע טען ב"כ התובע בכתב התביעה כי שכרו נע בין סך של 3,500 ₪ לחודש לבין סך של 4,500 ₪ לחודש, וניתן ללמוד זאת מתלושי המשכורת שהסיבה לכך שהם אינם מצורפים לכתב התביעה היא "כמותם העצומה", כלשון סעיף 13 לכתב התביעה. לכתב התביעה עצמו צורפו שני תלושי משכורת (אחד מהם צורף פעמיים), שמשקפים משכורת בסכומים נמוכים משמעותית אף מהסכום המזערי שנטען על ידי ב"כ התובע בכתב התביעה. 4. הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה את טענת התובע כי הוא פוטר על ידיה. לטענתה, סוכם עם התובע על המשך עבודתו אצלה בתפקיד שונה, אך יום אחד לפני המעבר המיועד - הודיע התובע כי הוא מפסיק את עבודתו וכי הוא ימשיך לעבוד אצל מעביד אחר. בנוסף, טענה הנתבעת כי מספר שנים לאחר ההתפטרות, פנה אל הנתבעת מר דוד לוי, איש האיגוד המקצועי מטעם ההסתדרות הכללית החדשה במרחב כנרת. מר לוי העלה בפני הנתבעת טענה בדבר זכאותו הנטענת של התובע לפיצויי פיטורים על פי שכר קובע בסך 2,698 ₪. לאחר דין ודברים עם מר לוי, סוכם שהנתבעת תשלם לתובע, לפנים משורת הדין, סך של 6,500 ₪, לסילוק טענותיו של התובע. הנתבעת אכן שילמה את הסכום המוסכם. לכתב ההגנה צורפו מסמכים אשר לכאורה תומכים בגרסת הנתבעת. 5. לאחר הגשת כתב ההגנה, הועבר התיק לטיפולי. בהחלטתי מיום 13/12/11, ביקשתי מב"כ התובע פרטים נוספים הן בקשר לתמיהות שעלו מכתב התביעה והן בקשר לעניינים שעלו מנספחי כתב ההגנה. במקום לתת פרטים נוספים לפי המבוקש בהחלטה האמורה, הגיש התובע (לאחר שביקש וקיבל הארכת מועד) - תצהיר מטעמו. בתצהירו, העלה התובע טענות כנגד מר לוי, איש האיגוד המקצועי וטען כי המכתבים שצורפו לכתב ההגנה זוייפו (לא ברור אם הטענה היתה מכוונת כנגד הנתבעת או כנגד מר לוי או כנגד שניהם). התובע לא מסר בתצהירו פרטים לגבי ממוצע שכרו ב-12 חודשי העבודה האחרונים, אלא טען כי טענתו של מר לוי, במכתבו, בענין גובה השכר הקובע, נעשתה שלא במקצועיות. תוך התיימרות להוכיח כי טענת מר לוי בענין השכר הקובע אינה נכונה, צרף התובע לתצהירו שני תלושי משכורת אחרים, אשר גם סכומיהם היו נמוכים משמעותית מהסכום המזערי שב"כ התובע התייחס אליו בכתב התביעה כסכום המשכורת החודשית (3,500 ₪). 6. לסיכום האמור לעיל בפרק זה, ניתן לתמצת כך את המחלוקות בין הצדדים: א. האם עבודת התובע אצל הנתבעת הסתיימה בשל פיטורים או שמא בשל התפטרות. ב. מה היה שכרו הקובע של התובע. ג. האם התשלום של הסכום ששולם לתובע לאחר התערבותו של מר לוי (6,500 ₪), היה לסילוק מלוא תביעות התובע. 7. משום מה, החליטה גם הנתבעת להגיש תצהירים מטעמה. התצהירים שהוגשו היו של מנהלת הנתבעת, גב' אילנה קוגל, וכן של עובדת לשעבר של הנתבעת, גב' ראיסה גולדשמיט. הנתבעת הזמינה לעדות גם את מר לוי איש האיגוד המקצועי. 8. בעת הדיון (שאותו קיימתי בלא נציגי הציבור שהוזמנו ולא התייצבו), שמעתי את עדותו של התובע, ואת עדויותיהם של מצהירי הנתבעת ומר לוי. לאחר מכן - כאמור כבר לעיל - הגישו ב"כ הצדדים סיכומים בכתב, וכעת ניתן פסק דין זה. מספר הערות בענייני מהימנות, בטרם פירוט העובדות שאותן אני קובע 9. אין בין הצדדים מחלוקת משפטית. אמנם, התובענה מעוררת סוגיות משפטיות המצריכות ליבון, ואדון בהן להלן, בחלק ה"משפטי" של פסק הדין, אך סוגיות אלה לא הועלו על ידי באי כחם של הצדדים, והמחלוקות שהצדדים התייחסו אליהן, היו מחלוקות עובדתיות בלבד. לפיכך, הערכת מהימנות העדים היא הכלי המרכזי שיש להשתמש בו לשם הכרעה במחלוקות שבין הצדדים. בחלק זה של פסק הדין, אעיר מספר הערות בקשר למהימנות, כך שיהיה קל יותר להבין כיצד הגעתי למסקנות שאליהן הגעתי בדבר הבסיס לקביעת העובדות. 10. לצערי, ניתן לקבוע בבירור, שאין לייחס לתובע מהימנות מספקת המאפשרת לבסס את קביעת העובדות על גרסתו של התובע (בעניינים שבהם יש לתובע מחלוקת עם הנתבעת). יש מספר ביטויים לבעיית המהימנות של התובע, ובסעיפים שלהלן אביא חלק מהם. 11. כזכור, בכתב התביעה צויין כי תלושי המשכורת שבידי התובע משקפים שכר שנע בין 3,500 ₪ לבין 4,500 ₪ לחודש. (אמנם כתב התביעה נכתב על ידי בא כחו של התובע, אך התובע אישר בעדותו שמה שכתוב בכתב התביעה הוא נכון). בהחלטה מיום 13/12/11 התבקש ב"כ התובע לציין מה היה השכר הממוצע בשנים עשר חודשי העבודה האחרונים. כזכור, ב"כ התובע נמנע מלקיים את ההחלטה האמורה, ותחת זאת הגיש תצהיר של התובע, אשר לא כלל התייחסות לשכר הממוצע ב-12 החודשים האחרונים, אלא נאמר בו שהחישוב שמר לוי עשה היה בלתי מקצועי, וכי בידי התובע "שורה ארוכה של תלושי שכר" שמוכיחים זאת. אף שהתובע היה מיוצג על ידי עורך דין לכל אורך ההתדיינות בתובענה, כך שסביר להניח שהוא ידע שהנטל להוכיח את השכר הקובע מוטל עליו, נמנע התובע מלהגיש את התלושים שבידיו או אף מלהציג אותם. התובע הגיש ארבעה תלושים בלבד (שניים צורפו לכתב התביעה ושניים צורפו לתצהירו), שהשכר ששולם בהם ברכיבים שיכולים לשמש בסיס לחישוב השכר הקובע היה בסכומים הבאים: סך של 3,160 ₪ (בינואר 2001), סך של 3,043 ₪ (בספטמבר 2003), סך של 2,428 ₪ (בספטמבר 2004) וסך של 1,479 ₪ (בנובמבר 2004). מכאן, שהתובע טוען שיש בידיו תלושי משכורת שיכולים להצדיק קביעת שכר קובע בסך 3,750 ₪, אך הוא נמנע מלהציג אותם, ואלה שהוא מציג - מלמדים על סכום נמוך יותר, ויחד עם זאת, הוא בוחר להטיל רפש במקצועיותו של מר לוי, איש האיגוד המקצועי, אשר לדבריו בחן את התלושים והגיע למסקנה שהשכר הקובע היה בסך 2,698 ₪. כבר התנהגות זו של התובע, אינה מצביעה על מהימנות רבה. 12. התובע עבד אצל הנתבעת בעבודות נקיון בחמת גדר. מאחר שהחוזה שהיה לנתבעת בקשר למתן שרותי נקיון שם עמד להסתיים, היה ברור כי התובע לא יוכל להמשיך לעבוד באותו תפקיד. הנתבעת גורסת כי היא הציעה לתובע לעבור לעבוד בעבודה אחרת מטעמה, בחממות, וכי התובע הסכים לכך וכך אף סוכם בין הצדדים. התובע טוען - כזכור - כי הוא פוטר על ידי הנתבעת, והכחיש כי דובר עמו על עבודה אחרת מטעם הנתבעת. בעת עדותו של התובע, ברצונו להראות כי הוא פוטר על ידי הנתבעת וכי אין זה נכון שהנתבעת סיכמה עמו על עבודה בתפקיד אחר מזה שהיה לו, העיד כי אין זה נכון שהנתבעת הציעה לו עבודה חלופית. מייד לאחר מכן, טען התובע בעדותו כי אין זה סביר שהוא יעבוד בחממות מאחר ששם עובדים תאילנדים. את ענין החממות העלה התובע ביוזמתו בעת עדותו, מבלי שהדבר נזכר כלל על ידי באת כחה של הנתבעת בעת החקירה הנגדית או אף לפניה. על כן, ברור שהתעוררה אצלי התמיהה כיצד ידע התובע להזכיר את ענין העבודה בחממות, אם נכונה גרסתו שלא הוצעה לו כל עבודה חלופית שהיא. משהפניתי לתובע שאלה בענין זה, הוא לא רק שלא ניסה ליישב את התמיהה, אלא, להפתעתי, טען כי הוא כלל לא דיבר על חממות. אדם אשר מכחיש לחלוטין דברים שאמר סמוך לפני כן, אינו יכול להיחשב כמהימן. 13. השכר הקובע שחושב על ידי מר לוי (2,698 ₪) הביא אותו לדרוש פיצויי פיטורים בסך של 10,342 ₪. התובע - כזכור - טען שחישובו של מר לוי בענין השכר הקובע היה בלתי מקצועי, וכי השכר הקובע גבוה יותר. על טענה זו בענין שכר קובע גבוה יותר, מבוסס חישובו של התובע בכתב התביעה על כך שפיצויי הפיטורים שהוא זכאי להם הגיעו לסך של 14,625 ₪. לפיכך, ההגיון מחייב כי בעת שהתובע פנה למר לוי, הוא סבר כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 14,625 ₪. למרות זאת, בעדותו, טען התובע כי באותה עת הוא רצה סך של 10,000 ₪ (כלומר - סכום הקרוב לחישובו של מר לוי). אם גרסת התובע בענין השכר הקובע היתה נכונה, לא היה זה סביר שבעת פנייתו למר לוי הוא רצה רק סך של 10,000 ₪ כפיצויי פיטורים. אם גרסת התובע בענין הסכום שאותו רצה לקבל בעת שפנה למר לוי היתה נכונה, לא היה זה סביר שגרסתו בענין השכר הקובע היא נכונה. בין אם כך ובין אם כך - מהימנותו של התובע התערערה עוד יותר. 14. הנתבעת צרפה לכתב הגנתה מכתבים שלטענת הנתבעת - נמסרו לתובע ידנית. מכתבים אלה עשויים לתמוך בגרסת הנתבעת בענין נסיבות סיום עבודת התובע אצלה. התובע הכחיש את קבלת המסמכים. (אעיר כי חלק מטענת התובע בתצהירו בדבר היות מכתבים אלה מזוייפים, היה מבוסס על כך שבמכתבים האמורים לא מודפסת כתובת של התובע, וגם בא כחו של התובע טען בענין זה, הן בעת שחקר את גב' קוגל, והן בסיכומיו). מכאן, שהיה חשוב לתובע להיראות כמי שלא קיבל את המכתבים האמורים. בעת עדותו, ציין התובע תחילה, כי הוא קיבל את תלושי המשכורת במסירה ידנית, במקום העבודה בחמת גדר. עדות זו נמסרה על ידי התובע כשהוא לא חשב על הקשר האפשרי בין מסירת התלושים לבין מסירת המכתבים שמסירתם שנויה במחלוקת. מייד לאחר מכן, משב"כ הנתבעת הציגה לתובע את המכתבים, הבין התובע את הקשר האפשרי, אך במקום להישאר עקבי בגרסתו ולהכחיש רק את קבלת המכתבים, בחר התובע להרחיק את עצמו מהאפשרות שמא קיבל מסמך כלשהו מהנתבעת באופן ידני, ושינה את טעמו גם בענין התלושים. לפתע - אמר התובע שהתלושים נשלחו אליו באמצעות הדואר. גם שינוי זה בגרסתו והרקע לאותו שינוי - מלמדים על בעייתיות במהימנות שניתן לייחס לתובע. 15. לבעיות המהימנות של התובע יש גם ביטויים נוספים, אך כדי לא להאריך פסק דין זה יתר על המידה, אני נמנע מלציין אותם כאן, ומסתפק בדוגמאות שהבאתי. 16. התמונה לא תהיה שלמה אם לא אציין שגם בגרסת עדי הנתבעת היו פרטים שלגביהם הגרסה לא היתה עקבית. כך למשל בשאלה מי בדיוק תרגם לתובע איזה מסמך ומתי, כך גם בשאלה האם מסמך עם חתימת התובע על הסכמתו להסתפק בסך של 6,500 ₪ נשלח על ידי מר לוי אל הנתבעת, ואם כן - כיצד. אולם, שינויים אלה בגרסאות העדים, נראים לי כהגיוניים בהתחשב בזמן שחלף. עצם השינויים מלמד על כך שלא נערך תיאום בין גרסאותיהם של העדים השונים שהעידו מטעם הנתבעת. אילו, כטענת ב"כ התובע, הנתבעת בחרה "לפברק" את המכתבים, ואילו כטענת התובע, הנתבעת ומר לוי עשו קנוניה כנגדו, סביר להניח שהם היו מצליחים לעשות זאת בצורה חלקה יותר. בענין מכתבי הנתבעת שהתובע ובא כחו טוענים ל"פברוקם" נראה כי נכון להוסיף שלפי הכותרת התחתונה שלהם, המופיעה שם כחלק מהסמליל (לוגו) של הנתבעת, לא נראה כי מדובר במכתבים שנערכו בעת האחרונה, אלא נראה כי מדובר במכתבים אותנטיים שאכן נכתבו בשנת 2004, כפי שניתן להסיק מהעובדה שמספר הטלפון הסלולרי המופיע שם הוא בן 6 ספרות בלבד לאחר הקידומת וכפי שניתן להסיק מהעובדה שהקידומת של מספר הטלפון הקווי בתמרת, רשומה כ-"06" ולא כ-"04". אילו אכן הנתבעת היתה מכינה מכתבים אלה כ"מפוברקים" רק בשנת 2011, לאחר קבלת מכתב ההתראה של ב"כ התובע מיום 6/4/11, כפי שחושדים התובע ובא כחו, סביר להניח שאותו סמליל היה כולל מספר טלפון סלולרי בן 7 ספרות אחרי הקידומת, ושהקידומת של מספר הטלפון הקווי היתה "04" ולא "06". 17. בשל כל האמור לעיל בחלק זה של פסק הדין, הרי שהעובדות שאותן אני קובע ואשר יפורטו להלן, נקבעות בעיקר על סמך גרסת הנתבעת. כל אימת שגרסת התובע שונה מגרסת הנתבעת, העדפתי את גרסת הנתבעת. אלה העובדות שאותן אני קובע 18. הנתבעת היא חברה למתן שירותים שעוסקת במתן שרותי נקיון (ואולי גם שרותים אחרים). הנתבעת מנוהלת על ידי גב' אילנה קוגל, שנזכרה כבר לעיל, אשר היא - כפי הנראה - גם בעלת השליטה בנתבעת. 19. בשנת 2001 או אף לפני כן, התקשרה הנתבעת בהסכם עם חברת ש.ח. פארק פיתוח וגינון (1986) בע"מ (שתיקרא להלן: "חברת פארק"). חברת פארק היתה זו שזכתה במכרז מטעם מפעילי אתר הנופש חמת גדר, לספק לחמת גדר שרותי נקיון ושרותי גינון. בהתאם לכך, ההסכם בין הנתבעת לבין חברת פארק היה שהנתבעת תספק את שירותי הנקיון לחברת פארק. (את שרותי הגינון לאתר, סיפקה חברת פארק באופן עצמאי). מלבד העבודה בחמת גדר, הפעילה חברת פארק גם חממות למרגלות אתר חמת גדר. 20. בין חברת פארק לבין הנתבעת היו קשרי עבודה תקינים. 21. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת, כעובד נקיון בחמת גדר, בתחילת חודש ינואר 2001. לאחר מספר חודשי עבודה, הופסקה העבודה (כנראה במהלך חודש יוני 2001), אך זאת (כנראה) בלא שהיה ניתוק יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. העסקת התובע על ידי הנתבעת חודשה בחודש ספטמבר 2001. 22. בשל העדר תלושי המשכורת של התובע (מלבד ארבעה שהוגשו לי, כאמור לעיל), איני יכול לקבוע בעצמי את גובה שכרו של התובע במהלך העבודה וב-12 חודשי העבודה האחרונים. ניתן לומר כי התובע השתכר שכר מינימום אך נראה כי הוא הועסק רק במשרה חלקית, כך שהשכר ששולם לו מדי חודש לא הגיע למלוא שכר המינימום החודשי. לעתים, קיבל התובע גם גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית. מכל מקום, ניתן לומר שכשתלושי המשכורת הוצגו בפני מר לוי, אשר לו עשרות שנות נסיון כאיש איגוד מקצועי, חישוביו של מר לוי הביאו אותו למסקנה שהשכר הקובע של התובע היה בסך 2,698 ₪. לאור תוצאת פסק דין זה, איני צריך לקבוע באופן נחרץ את גובה שכרו של התובע, אך אילו היה עלי לעשות זאת, הייתי קובע כי שכרו הקובע של התובע היה בסך 2,698 ₪, בהסתמך על חישוביו של מר לוי, שאין חולק כי התלושים הרלוונטיים היו בפניו. 23. בחודש אוקטובר 2004 נודע לנתבעת שהתקשרותה עם חברת פארק בענין מתן שרותי נקיון באתר חמת גדר - תופסק ביום 10/11/04. במקום הנתבעת, התעתדה חברה אחרת - ש. ניר בע"מ (שתיקרא להלן: "חברת ש. ניר") לספק שירותי נקיון בחמת גדר, החל מיום 11/11/04. לפיכך, היה ברור לנתבעת שהיא לא תוכל להמשיך להעסיק את עובדי הנקיון שלה, שהועסקו בחמת גדר, באותו תפקיד לאחר יום 10/11/04. הנתבעת הודיעה על כך לעובדי הנקיון שלה בחמת גדר, בטרם יום 15/10/04. התובע, שגם הוא קיבל את ההודעה, ביקש מהנתבעת, באמצעות גב' ראיסה גולדשמיט שהיתה מנהלת עבודה בנתבעת - לנסות למצוא לו עבודה אחרת. הבקשה הועברה אל גב' קוגל שהסכימה לכך. גב' קוגל פנתה אל חברת פארק בעניינו של התובע. חברת פארק הסכימה שהתובע יועסק בחממות שאותן הפעילה חברת פארק למרגלות אתר חמת גדר. העסקה זו היתה אמורה להיות על ידי הנתבעת, כלומר - שהתובע ימשיך להיות עובד של הנתבעת, אך במקום לעבוד בעבודות נקיון בחמת גדר, הוא יועסק בחממות שהופעלו על ידי חברת פארק. לפיכך, הציעה הנתבעת לתובע כי היא תמשיך להעסיק אותו בחממות האמורות. גב' קוגל נסעה עם התובע אל החממות, כדי שהתובע יוכל להתרשם מהחממות ומהעבודה הנדרשת. התובע אכן התרשם והביע בפני גב' קוגל את הסכמתו להמשיך להיות מועסק אצל הנתבעת בחממות. בהתאם לכך, הוציאה הנתבעת מכתב אל התובע, שבו נאמר כי בהמשך למוסכם בין הצדדים, ביום 10/11/04 תופסק עבודת התובע כעובד נקיון בחמת גדר, וכי החל מיום 11/11/04, תמשיך הנתבעת להעסיק את התובע, אך זאת - בחממות המופעלות על ידי חברת פארק. המכתב האמור נמסר לתובע. 24. בדיעבד התברר כי הסכמתו של התובע להמשיך לעבוד אצל הנתבעת בחממות, היתה (כנראה) רק לצרכי גיבוי, למקרה שבו הוא לא יוכל להמשיך לעבוד בעבודת נקיון בחמת גדר. בפועל, התובע העדיף שלא לעבוד בחממות אלא להמשיך את עבודת הנקיון בחמת גדר. מעדותו של התובע מסתבר שהמניע לכך נובע מהעובדה שבחממות הועסקו עובדים תאילנדים, והתובע אינו רואה את עצמו כמי שאמור לעבוד עם תאילנדים. ייתכן שהמניע היה אחר. מכל מקום, כאמור, התובע העדיף להמשיך לעבוד בעבודות נקיון בחמת גדר. על כן, פנה התובע, עוד בטרם יום 10/11/04, אל מי שהתעתד להיות אחראי המשמרת בעבודות הנקיון בחמת גדר, מטעם חברת ש. ניר. התובע הציע את עצמו כעובד נקיון אצל ש. ניר. אחראי המשמרת הודיע לתובע כי הוא מוכן לקבל אותו לעבודה אצל ש. ניר. משכך, הודיע התובע לגב' גולדשמיט, סמוך לפני יום 10/11/04, כי הוא לא יבוא לעבוד בחממות, אלא הוא עובר לעבוד בחברת ש. ניר. גב' גולדשמיט מסרה על כך לגב' קוגל. גב' קוגל שוחחה עם התובע טלפונית (באמצעות שכנתו של התובע, אשר תרגמה מעברית לרוסית ולהיפך) - וגם בשיחה זו הודיע התובע כי הוא עובר לעבוד אצל חברת ש. ניר. משכך, הוציאה גב' קוגל מכתב לתובע, מיום 10/11/04, שבו מוזכרת אותה שיחת טלפון ונאמר כי הנתבעת מאשרת את הפסקת עבודתו של התובע החל מיום 10/11/04. 25. התובע קיבל מהנתבעת את השכר ואת תלושי המשכורת שעוד הגיעו לו, ולאחר מכן - לא בא בדרישה כלשהי אל הנתבעת במשך כארבע שנים. 26. בשנת 2008, פנה התובע אל ההסתדרות הכללית החדשה במרחב כנרת, וטען כי הוא פוטר על ידי הנתבעת ולא קיבל פיצויי פיטורים. התובע טופל שם על ידי איש האיגוד המקצועי, מר דוד לוי. לאחר שמר לוי בחן את תלושי המשכורת ואת טענת התובע, שלח מר לוי, ביום 25/11/08, מכתב אל הנתבעת שבו דרש מהנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 10,342 ₪. גב' קוגל קיבלה את מכתב הדרישה האמור, פנתה למר לוי (לכל המאוחר ביום 12/12/08) והכחישה בפניו את טענת התובע בדבר פיטוריו. מר לוי הודיע על כך לתובע. זמן מה לאחר מכן, ביום 16/1/09, הציע מר לוי לתובע לנסות להגיע לפשרה עם הנתבעת. התובע לא התנגד לכך, ומר לוי ניהל מו"מ עם גב' קוגל. מר לוי הסביר לגב' קוגל שמצבו הכלכלי של התובע קשה והוא זקוק לכסף. לפיכך, הציעה גב' קוגל לשלם סכום מסויים לתובע. מר לוי לא היה מרוצה מהסכום שהוצע, והמו"מ נמשך. בסופו של דבר, ביום 14/5/09, הגיעו מר לוי וגב' קוגל להסכמה - בשיחה טלפונית - שלפיה התובע יקבל סך של 6,500 ₪ לסילוק מלוא טענותיו. מר לוי יידע את התובע על ההסכמה שאליה הגיע עם גב' קוגל, וביקש מהתובע להחליט אם להסתפק בכך, או להגיש תביעה. התובע הודיע כי הוא מסכים לכך. 27. לאחר קבלת הסכמת התובע (כנראה רק במהלך חודש יוני 2009), נסע מר לוי אל גב' קוגל כדי לקבל את הכסף שעליו סוכם. גב' קוגל כעסה על מר לוי בשל כך שהוא לא הביא מסמך שבו התובע מאשר שעם קבלת הסכום לא יהיו לו תביעות נוספות כנגד הנתבעת, אך בסופו של דבר היא מסרה למר לוי שלושה צ'קים דחויים של הנתבעת; שניים מהם על סך של 2,000 ₪ כל אחד, והשלישי - על סך של 2,500 ₪. מר לוי סיכם עם גב' קוגל שהוא ימסור את הצ'קים לתובע רק אם התובע יחתום על אישור שעם תשלום הסכום המשולם לו באותם צ'קים - לא יהיו לו יותר תביעות כלפי הנתבעת. נוסח של אישור סטנדרטי מעין זה מצוי במחשבי ההסתדרות. 28. לאחר קבלת הצ'קים, זימן מר לוי את התובע, החתים אותו על הטופס הסטנדרטי שעליו האמור, ומסר לו את הצ'קים. העתקו של המסמך היה אמור להישמר במשרדי מועצת הפועלים, אך בשל אי-סדרים שם (בעקבות עבודות שיפוץ), הוא לא נשמר. 29. גם לאחר קבלת הצ'קים ופרעונם, לא נשמעה דרישה מהתובע במשך כמעט שנתיים. ביום 6/4/11, שלח ב"כ התובע מכתב דרישה אל הנתבעת בענין זה. הנתבעת השיבה במכתב שלה מיום 2/7/11, ולאחר מכן - ביום 29/11/11 - הוגשה התובענה שבפני כעת. זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת 30. על סמך העובדות שנקבעו לעיל, ניתן להגיע למסקנה שהתובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ואינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. זאת, מאחר שהתובע לא פוטר על ידי הנתבעת, ומאחר שנסיבות הפסקת עבודתו אצל הנתבעת אינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. 31. כאמור לעיל, התובע המשיך לעבוד כעובד נקיון באתר חמת גדר, גם לאחר שהוא כבר לא עבד מטעם הנתבעת. התובע המשיך את עבודתו באותו מקום עבודה, מטעם חברת ש. ניר. נסיבות מעין אלה, על פי הוראת סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, על פי הפרשנות המקורית שניתנה לסעיף זה - אינן מזכות בפיצויי פיטורים. חובת תשלום פיצויי הפיטורים על פי אותה פרשנות מקורית, ועל פי פשוטו של סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, חלה על המעביד האחרון באותו מקום עבודה, ועצם החלפת המעבידים באותו מקום עבודה, אינה מזכה בתשלום פיצויים. 32. עם זאת, בשנים האחרונות, חלה התפתחות בהלכה הפסוקה, ונקבע כי החלפה של מעבידים, בענף הנקיון, עשויה לזכות את העובדים בקבלת פיצויי פיטורים, אף אם הם ממשיכים לעבוד באותו מקום עבודה, אצל מעביד אחר. ביטוי לאותה התפתחות בהלכה הפסוקה, ניתן לראות בין השאר בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, בתיקים הבאים: עד"מ 1011+1014/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ - וורונין ואח' (פס"ד מיום 21/8/05), ע"ע 324/05 אצ'ילדייב - עמישב שרותים בע"מ (פס"ד מיום 27/3/06), ע"ע 1363/02 חזין ואח' - תנופה שירותים כ"א ואחזקות (1991) בע"מ ואח' (פס"ד מיום 5/11/06) ועוד פסקי דין אחרים. 33. לפיכך, בהתאם להלכה דהיום, אילו הנסיבות בעניינו של התובע היו כאלה שרק בשל הפסקת פעילותה של הנתבעת באספקת שירותי נקיון לאתר חמת גדר, עבר התובע לעבוד אצל חברת ש. ניר, ייתכן שהיה מקום לקבוע כי נסיבות סיום העבודה של התובע מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אף שהדבר אינו נובע מסעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים ואף שסיום עבודתו היה בטרם השינוי בהלכה הפסוקה. אולם, כשבוחנים את עניינו של התובע לא ניתן להתעלם מההסכמה שהושגה בין הצדדים על המשך עבודתו של התובע אצל הנתבעת, הסכמה שהושגה דווקא לבקשת התובע. כזכור, עוד ביום 15/10/04, או אף לפני כן, סוכם בין הצדדים כי אף שהנתבעת כבר לא תתן שירותי נקיון באתר חמת גדר, התובע ימשיך לעבוד אצל הנתבעת, וזאת - בחממות שהופעלו על ידי חברת פארק. סיכום זה לא בא כ"הנחיה" מצד הנתבעת, אלא נעשה דווקא ביוזמת התובע, שביקש מהנתבעת למצוא לו מקום עבודה. הסיכום הושג לאחר שהתובע אף בחן את מקום העבודה בחממות והיה יכול להתרשם ממנו. משהושג סיכום זה בין הצדדים, היה התובע אמור לעמוד בו, ומשהחליט - מטעמיו - שהוא אינו מעוניין בכך, אלא מעדיף לעבור לעבוד אצל חברת ש. ניר, הרי שאין מקום להחיל על התובע את ההגנה המיוחדת שמכחה נקבעה בהלכה הפסוקה דהיום, שגם עובד בענף הנקיון שממשיך לעבוד באותו מקום עבודה אצל מעביד אחר - יהיה זכאי לפיצויי פיטורים מהמעביד הקודם. 34. החלת ההלכה האמורה על עניינו של התובע תהיה מנוגדת להגיון שעמד בבסיס פסיקתה של אותה הלכה, הגיון שבא להגן על עובדים בענפי השמירה והנקיון, בשל העדר הבטחון התעסוקתי ובשל החשש שמא המעביד החדש לא יוכל לקיים את חובותיו מכח החוק בקשר לתקופת העבודה הקודמת של העובדים באותו מקום עבודה. התובע, בניגוד למצב הרגיל בענף הנקיון, לא היה זקוק להגנה מיוחדת זו שנקבעה בהלכה הפסוקה דהיום, מאחר שהוא הגיע להסכמה עם הנתבעת על המשך העבודה אצל הנתבעת. הסכמה אשר באה לאחר שהתובע היה יכול לבחון את מקום העבודה החדש אצל הנתבעת. הפסקת עבודתו אצל הנתבעת, באה רק בשל החלטתו של התובע שלא לעמוד בסיכום שאליו הגיע עם הנתבעת, ובשל כך - אין להחיל עליו את ההגנה המיוחדת שנפסקה בהלכה הפסוקה הנוכחית, כאמור לעיל. 35. אשר על כן, אני קובע כי נסיבות הפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, אינן כאלה המזכות אותו בפיצויי פיטורים, לא על פי הוראתו המקורית של סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים (מאחר שהתובע המשיך לעבוד באותו מקום עבודה אצל מעביד אחר) וגם לא על פי ההלכה הפסוקה הנוכחית (מאחר שנסיבות הפסקת עבודתו, אינן מצדיקות להחיל עליו את ההגנה המיוחדת מכח אותה הלכה פסוקה, שכן התובע היה זה שיזם את ההסכמה בדבר המשך עבודתו אצל הנתבעת והוא זה שהחליט שלא לכבד את אותה הסכמה). 36. בשל כך, אין גם מקום לראות את התובע כמי שהיה זכאי להודעה מוקדמת. התובע סיכם עם הנתבעת על המשך עבודתו אצלה, והוא זה שהחליט שלא לעשות כך. בנסיבות שבהן הסתיימה עבודת התובע אצל הנתבעת, על פי העובדות שנקבעו לעיל, הנתבעת לא היתה אמורה לתת לתובע הודעה מוקדמת (אלא להיפך), והתובע אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. 37. כבר בשל האמור בחלק זה של פסק הדין - נכון לדחות את תביעת התובע. מעבר לנדרש 38. מעבר לנדרש, נכון להוסיף כי אף אם הייתי סבור שנסיבות סיום העבודה של התובע היו מזכות אותו בפיצויי פיטורים, קרוב לוודאי שלא הייתי מקבל את התביעה, שכן הייתי סבור שנכון לתת תוקף להסכמתו של התובע להסתפק בסך של 6,500 ₪, ששולמו לו על ידי הנתבעת בתיווכו של איש האיגוד המקצועי, מר דוד לוי. אמנם, ככלל, הסכמות של עובדים להסתפק בסכום שמשולם להם, אינן יכולות להספיק לשם קביעה שהם אינם זכאים לסכומים שמגיעים להם מכח הוראות קוגנטיות בחיקוקים. אולם, המדיניות השיפוטית הנכונה מחייבת לתת תוקף להסכמי פשרה שנערכים בבית הדין לעבודה, ולדעתי - באופן דומה - בשל המעמד המיוחד של נציגי ארגוני העובדים (אשר מוסמכים לייצג עובדים בבית הדין לעבודה, מכח סעיף 34 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969), ראוי - ככלל - לתת תוקף להסכמי פשרה שאליהם מגיעים עובדים המיוצגים על ידי אנשי האיגוד המקצועי, וזאת - כל עוד לא מתברר שמדובר בהסכם פשרה בלתי סביר. בעניינו של התובע, כשמצד אחד עמדה טענתו שהוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 10,342 ₪, ומאידך עמדה טענת הנתבעת על כך שהתובע אינו זכאי למאומה, וכשהיה ברור שאין וודאות שהתובע יזכה בתביעתו לפיצויי פיטורים (ואכן, משביררתי את זכאותו בפסק דין זה, הגעתי למסקנה שהוא לא היה זכאי לפיצויי פיטורים), הרי שהסכם פשרה שלפיו התובע יקבל סך של 6,500 ₪ לסילוק טענותיו, היה הסכם פשרה לא רק סביר, אלא טוב מאד מבחינת התובע. על כן, אילו היה עלי להחליט אם דינו להתבטל - קרוב לוודאי שלא הייתי מחליט שנכון לבטל אותו. לכן, כאמור, אף אם הייתי מגיע למסקנה שנסיבות סיום העבודה הצדיקו תשלום פיצויי פיטורים, קרוב לוודאי שהייתי דוחה את התביעה בשל הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים בשנת 2009. לסיכום 39. בשל האמור לעיל - אני דוחה את התביעה. 40. מאחר שמצאתי שהתובע מסר גרסה בלתי מהימנה, ומאחר שכאמור לעיל, אני מפקפק מאד בכך שהתובע עצמו האמין כי הוא זכאי למה שהוא תבע בתובענה זו, אני סבור שנכון לחייב את התובע בהוצאות משפט משמעותיות. מאידך, אין חולק כי מצבו הכספי של התובע אינו משופר. אני סבור שנכון להתחשב גם בכך, ואין מקום להטיל על התובע הוצאות שיהיו בבחינת גזירה שהוא אינו יכול לעמוד בה. נכון גם להתחשב בעובדה שסכום התביעה לא היה גבוה ושהנתבעת היתה מיוצגת על ידי עו"ד רק בחלק ממשך ההתדיינות. 41. בהתחשב בשיקולים המנוגדים האמורים בסעיף 40 לעיל, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת את האמור להלן: א. שיפוי הנתבעת על ההוצאות שהיא חוייבה לשלם לעד מטעמה, מר לוי, בסך 350 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 3/4/12 ועד התשלום בפועל. ב. שכ"ט עו"ד בסך 4,060 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/12, אם לא ישולם לפני כן. 42. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 15 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. חילופי מעבידים